עמוס פרק ז

ביאור ושננתם עם חלק מההערות לספר עמוס פרק ז

מערכת אוצר התורה - ושננתם תמוז תשע"ח

עמוס פרק ז

(א) כֹּה הִרְאַנִי אֲדֹנָי יְקֹוִק כך הראה לי (הנביא עמוס) ה' אלוקים במראה הנבואה שהוא עתיד להביא עליכם (בני ישראל) פורענות,[1] וְהִנֵּה יוֹצֵר גֹּבַי בִּתְחִלַּת עֲלוֹת הַלָּקֶשׁ (ה' הראה לי) שהוא מייצר ארבה בתקופה שבה מתחילים לצמוח העשבים שמתאחרים לצמוח. העשבים שמתאחרים לצמוח נקראים בלשון הנביא בשם "לקש",[2] וְהִנֵּה לֶקֶשׁ אַחַר גִּזֵּי הַמֶּלֶךְ הלקש צמח לאחר שכבר קצרו את העשבים שבהם מאכילים את בהמות המלך[3]: (ב) וְהָיָה אִם כִּלָּה לֶאֱכֹל אֶת עֵשֶׂב הָאָרֶץ לאחר שהארבה סיים לאכול את כל העשב בארץ ואני (הנביא עמוס) הבנתי שכוונתו של ה' היא להביא ארבה שיאכל את כל גידולי הקרקע,[4] וָאֹמַר (לאחר שהבנתי שה' הולך להביא את הארבה) אמרתי (הנביא עמוס) בתפילתי אל ה':[5] אֲדֹנָי יְקֹוִק סְלַח נָא (אמרתי בתפילתי אל ה':) ה' אלוקים! תסלח בבקשה לבני ישראל ואל תביא עליהם את מכת הרעב,[6] מִי יָקוּם יַעֲקֹב כִּי קָטֹן הוּא שהרי אם תביא על בני ישראל את מכת הארבה, לא תהיה להם תקומה, שהרי  לאחר שאר הפורענויות שבאו על עם ישראל, נשאר ממנו רק עם קטן וגם העמים האחרים לא יעזרו לבני ישראל ויכלכלו אותם ברעב שתבוא כתוצאה ממכת הארבה[7]: (ג) נִחַם יְקֹוָק עַל זֹאת לאחר שהתפללתי וביקשתי מה' שלא יביא את הארבה, חזר בו ה' מגזירתו,[8] לֹא תִהְיֶה אָמַר יְקֹוָק וה' אמר שלא תבוא מכת הארבה[9]: (ד) כֹּה הִרְאַנִי אֲדֹנָי יְקֹוִק כך הראה לי (הנביא עמוס) ה' אלוקים: וְהִנֵּה קֹרֵא לָרִב בָּאֵשׁ אֲדֹנָי יְקֹוִק (ה' הראה לי) שהוא קורא למלאכי השרת לריב עם בני ישראל על ידי אש. הכוונה היא שה' רצה להעניש את בני ישראל על ידי חום גדול שידמה הדבר כאילו בארץ ובני האדם שעליה נשרפים מחמתו,[10] וַתֹּאכַל אֶת תְּהוֹם רַבָּה היה נדמה לי (הנביא עמוס) כאילו שהחום שרף את כל מי התהום העמוקים,[11] וְאָכְלָה אֶת הַחֵלֶק וכן היה נדמה לי שהחום שרף את כל הצמחים שצמחו[12]: (ה) וָאֹמַר לאחר שהבנתי שה' רוצה להביא על עם ישראל מכת חום כל כך גדולה, אמרתי בתפילתי אל ה': אֲדֹנָי יְקֹוִק חֲדַל נָא ה' אלוקים! תימנע בבקשה מהבאת מכת החום,[13] מִי יָקוּם יַעֲקֹב כִּי קָטֹן הוּא שהרי אם תביא את מכת החום, לא יהיה אדם שיוכל להקים את עם ישראל ממכה זו, שהרי מעם ישראל נשאר רק עם קטן[14]: (ו) נִחַם יְקֹוָק עַל זֹאת לאחר שהתפללתי וביקשתי מה' שלא יביא את מכת החום, חזר בו ה' מגזירתו, גַּם הִיא לֹא תִהְיֶה אָמַר אֲדֹנָי יְקֹוִק ה' אמר שהוא לא יביא גם את מכת החום[15]: (ז) כֹּה הִרְאַנִי כך הראה לי ה': וְהִנֵּה אֲדֹנָי נִצָּב עַל חוֹמַת אֲנָךְ במראה שהראה לי ה', הוא (ה') נעמד על חומה שנבנתה על ידי פלס ומשקולת כדי לראות אם החומה ישרה,[16] וּבְיָדוֹ אֲנָךְ במראה ראיתית שה' החזיק בידו את המשקולת שבעזרתה בדקו וראו שהחומה ישרה בשעה שבנו אותה[17]: (ח) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֵלַי ה' שאל אותי במראה הנבואה:[18] מָה אַתָּה רֹאֶה עָמוֹס (ה' שאל אותי:) מה אתה רואה במראה הנבואה? אמנם, במראות הנבואה הראשונות ה' לא שאל את עמוס מה הוא רואה, משום שמראות הנבואה הראשונות היו ברורות וה' ידע שעמוס הבין את דברי הנבואה. כאן מראה הנבואה היה פחות ברור ולכן ה' שאל את עמוס מה הוא רואה במראה כדי לוודא שהוא אכן מבין את דברי הנבואה,[19] וָאֹמַר אני (הנביא עמוס) עניתי אל ה': אֲנָךְ אני רואה את המשקולת,[20] וַיֹּאמֶר אֲדֹנָי ה' אמר לי: הִנְנִי שָׂם אֲנָךְ בְּקֶרֶב עַמִּי יִשְׂרָאֵל האנך מסמל שאני (ה') הולך לשפוט את ישראל לפי שורת הדין, לפי מה שמגיע להם. ה' אומר שכמו שהמשקולת בודקת האם החומה ישרה במידה מדויקת, כך הוא הולך לשפוט את ישראל בדיוק כפי מה שמגיע להם,[21] לֹא אוֹסִיף עוֹד עֲבוֹר לוֹ אני (ה') לא אוסיף לשפוט את ישראל לפנים משורת הדין ולמחול להם על חטאיהם[22]: (ט) וְנָשַׁמּוּ בָּמוֹת יִשְׂחָק הבמות שבנו בני ישראל כדי לעבוד בהם עבודה זרה יהיו שוממים שהרי מרוב צרות שיבואו על בני ישראל, הם לא יוכלו ללכת להקריב בבמות. הנביא קורא לבני ישראל כאן בשם "יצחק" (האות ש' והאות צ' מתחלפות) ובמפרשים נאמרו מספר הסברים לכך: יש אומרים שהסיבה היא כדי להדגיש את הניגודיות: יצחק נעקד והיה מוכן להקריב את עצמו לשם ה' בניגוד לעם ישראל שהקריב קרבנות לעבודה זרה, ויש ההאומרים שהסיבה היא שהנביא משתמש כאן בלשון כפולה: יצחק וישחק, כדי לרמוז שהבמות יהפכו ללעג וקלס,[23] וּמִקְדְּשֵׁי יִשְׂרָאֵל יֶחֱרָבוּ והארמונות של עם ישראל יוחרבו,[24] וְקַמְתִּי עַל בֵּית יָרָבְעָם בֶּחָרֶב ואני (ה') אקום על ביתו של ירבעם בן יואש ואהרוג אותם בחרב. הכוונה היא להריגת זכריה, בנו של ירבעם, על ידי שלום בן יבש[25]: (י) וַיִּשְׁלַח אֲמַצְיָה כֹּהֵן בֵּית אֵל אֶל יָרָבְעָם מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אמציה שהיה כהן לעבודה זרה בבית אל שלח שליחים אל ירבעם בן יואש מלך ישראל,[26] לֵאמֹר כך אמרו השליחים של אמציה אל ירבעם: קָשַׁר עָלֶיךָ עָמוֹס בְּקֶרֶב בֵּית יִשְׂרָאֵל (שליחי אמציה אמרו אל ירבעם) עמוס הנביא גורם לכך שימרדו בך, שהרי הוא אומר בפרהסיא לעיני כולם שעתידים למרוד בך ושה' יביא עליך חרב, ואם כן הדבר יעודד את בני ישראל למרוד בך,[27] לֹא תוּכַל הָאָרֶץ לְהָכִיל אֶת כָּל דְּבָרָיו ותושבי הארץ אינם אוהבים את נבואות הפורענות בהם מתנבא עמוס, ולכן אתה יכול להרוג אותו ואף אחד לא יתנגד לכך. אמציה אמר אל ירבעם בן יואש (ירבעם השני) שמצד אחד דברי עמוס מעודדים את העם למרוד בו ולכן כדאי לירבעם להרוג את עמוס. לדבריו של אמציה, ירבעם אינו צריך לדאוג שמא העם יגן על עמוס שהרי עמוס מתנבא נבואות פורענות שהעם לא אוהב לשמוע, ולכן העם לא אוהב את עמוס ולא יגן עליו[28]: (יא) כִּי כֹה אָמַר עָמוֹס (שליחיו של אמציה ממשיכים לומר את דבריו לירבעם) שהרי עמוס אמר כך: בַּחֶרֶב יָמוּת יָרָבְעָם (כך אמר עמוס בנבואתו) ירבעם ימות בחרב. כאן אמציה שיקר לירבעם, שהרי עמוס אמר שביתו ימות בחרב והנבואה הייתה על בנו, ואילו אמציה אמר שהנבואה הייתה על ירבעם עצמו,[29] וְיִשְׂרָאֵל גָּלֹה יִגְלֶה מֵעַל אַדְמָתוֹ (וכן אמר עמוס בנבואתו) שעם ישראל יגלה מעל אדמתו. גם כאן שיקר אמציה שהרי עמוס עוד לא אמר שתהיה גלות. אמנם ירבעם לא קיבל לשון הרע על עמוס ולא ציווה להרוג אותו למרות דבריו של אמציה[30]: (יב) וַיֹּאמֶר אֲמַצְיָה אֶל עָמוֹס אמציה אמר לעמוס: חֹזֶה לֵךְ בְּרַח לְךָ אֶל אֶרֶץ יְהוּדָה אתה נביא שחוזה עתידות! לכן מתאים לך יותר לברוח אל ארץ יהודה שיש שם את בית המקדש שהוא מקום הנבואה,[31] וֶאֱכָל שָׁם לֶחֶם בארץ יהודה יפרנסו אותך ויתנו לך לחם לאכול,[32] וְשָׁם תִּנָּבֵא ושם גם יתנו לך שכר על הנבואות שאתה מתנבא. הרי אתה (עמוס) מתנבא נבואות פורענות על ממלכת ישראל, וממלכת יהודה שנאה את ממלכת ישראל, ולכן, על נבואות הפורענות שאתה מתנבא על ממלכת ישראל, תושבי ממלכת יהודה יתנו לך שכר[33]: (יג) וּבֵית אֵל לֹא תוֹסִיף עוֹד לְהִנָּבֵא (אמציה ממשיך בדבריו אל עמוס) אך בבית אל אתה (עמוס) לא תמשיך להתנבא,[34] כִּי מִקְדַּשׁ מֶלֶךְ הוּא שהרי בבית אל נמצא ארמונו של המלך, ואנשיו יהרגו אותך כאשר הם ישמעו את דברי נבואתך. מלכי ישראל בנו להם ארמונות בדן ובבית אל שם היו העגלים, כדי שהם יוכלו לשהות שם בזמן שהם מקריבים את הקרבנות לעבודה הזרה,[35] וּבֵית מַמְלָכָה הוּא והמלכות נמצאת כבר כמה דורות בידי משפחתו של ירבעם, ולכן יש בכוחו להרוג אותך. לו היה מדובר במלך חדש, היה ניתן לומר שהמלך לא יצליח להרוג את עמוס מפני שהוא חלש מידי, אך מאחר שהמלכות כבר נמצאת בידו מספר דורות והוא מלך חזק, הוא יוכל להרוג את עמוס[36]: (יד) וַיַּעַן עָמוֹס וַיֹּאמֶר אֶל אֲמַצְיָה עמוס ענה ואמר לאמציה: לֹא נָבִיא אָנֹכִי וְלֹא בֶן נָבִיא אָנֹכִי אני (עמוס) לא מכין את עצמי לענייני הנבואה כדי לקבל על כך שכר, וכן לא ראיתי בביתו של אבי שהוא עסק בענייני הנבואה על מנת לקבל עליהם שכר (בניגוד לנביאי השקר שלכם שנוטלים שכר על הנבואה),[37] כִּי בוֹקֵר אָנֹכִי שהרי אני (עמוס) בעל בקר ובעל רכוש ואינני צריך לשכר על הנבואה,[38] וּבוֹלֵס שִׁקְמִים ואני (עמוס) מערבב תאנים כדי להאכיל בהם את הבקר, ואינני עוסק בענייני נבואה[39]: (טו) וַיִּקָּחֵנִי יְקֹוָק מֵאַחֲרֵי הַצֹּאן (למרות שהייתי רועה בקר ולא עסקתי בענייני נבואה) ה' לקח אותי מההליכה אחרי הצאן (שהרי דרכו של הרועה ללכת אחרי הצאן),[40] וַיֹּאמֶר אֵלַי יְקֹוָק לֵךְ הִנָּבֵא אֶל עַמִּי יִשְׂרָאֵל וה' ציווה אותי ללכת ולהתנבא על ממלכת ישראל[41]: (טז) וְעַתָּה שְׁמַע דְּבַר יְקֹוָק ועכשיו, מאחר שאני (עמוס) אינני צריך ממך שכר על נבואתי, תשמע את דברי הנבואה שאמר לי ה' עליך באופן אישי,[42] אַתָּה אֹמֵר לֹא תִנָּבֵא עַל יִשְׂרָאֵל וְלֹא תַטִּיף עַל בֵּית יִשְׂחָק שהרי אתה אמרת לי לא להתנבא על ישראל ולא להטיף דברים (דברי נבואה) על בית יצחק (הכוונה כאן היא לישראל)[43]: (יז) לָכֵן בגלל שאתה רוצה למנוע ממני מלהתנבא, כֹּה אָמַר יְקֹוָק כך אמר ה': אִשְׁתְּךָ בָּעִיר תִּזְנֶה אשתך תזנה בתוך העיר והדבר מראה על כך שהיא עושה זאת ברצון, שהרי אף אחד לא יכריח אותה לעשות כן בתוך העיר,[44] וּבָנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ בַּחֶרֶב יִפֹּלוּ והבנים והבנות שלך (אמציה) יהרגו בחרב האויב, וְאַדְמָתְךָ בַּחֶבֶל תְּחֻלָּק האדמה שלך (אמציה) תחולק בין האויבים על ידי החבל שבה מודדים את הקרקע. הקרקע שלך תימדד על ידי האויבים בעזרת חבל המדידה המיועדת למדידת קרקעות ולאחר מכן היא תחולק באופן הוגן בין האויבים,[45] וְאַתָּה עַל אֲדָמָה טְמֵאָה תָּמוּת ואתה עצמך (אמציה) תמות על אדמה טמאה בגלות,[46] וְיִשְׂרָאֵל גָּלֹה יִגְלֶה מֵעַל אַדְמָתוֹ וגם עם ישראל כולו יגלה מעל האדמה שלו כמו שאמרת בשמי. אמציה אמר בהתחלה בשמו של עמוס שעם ישראל יגלה מעל אדמתו, למרות שעמוס לא אמר זאת. עכשיו עמוס אומר שעם ישראל יגלה מעל אדמתו כמו ששיקר אמציה[47]:

 

[1] מצודות + רש"י.

[2] מצודות. רש"י: הלקש הינו מלשון מלקוש שבזמן ירידתו התבואה עולה בקניה. א"ע כתב בשם ר' משה שהכוונה ביוצר היינו חיבור אך לא הבנתי את דבריו.בסוף דבריו כתב יצירה מלשון בריאה כמו שביארנו בפנים. כמו"כ כתב שהלקש גדל בזמן ירידת המלקוש והוא נקצץ לפני שקוצצים את העשבים להאכלת בהמות המלך ואילו כאן קצרו עשבים אלה לאחר קצירת העשבים להאכלת בהמות המלך. הרד"ק כתב שיצר היינו מלשון אסיפה, והכוונה היא שה' אסף את הארבה. בפירושו השני כתב כמו שביארנו ובפירושו השלישי כתב שהכוונה היא שהנביא ראה את ה' שהוא יוצר הארבה.

[3] מצודות.

[4] מצודות. מהר"י קרא: הכוונה היא שבשעה שעמוס ראה שהארבה מגיע לאכול את גידולי הקרקע.

[5] מצודות.

[6] תרגום + מצודות. בד"כ התרגום מפרש את המילה "נא" מלשון עכשיו ואילו המצודות פירש שהכוונה היא בלשון בקשה (למשל בפס' ה'). מלבי"ם: הסיבה שעמוס ביקש מה' שימחל לבנ"י ולא יעניש אותם היא משום שמדובר כאן על הפעם השלישית שהם חוטאים ולכן ראוי למחול על חטאיהם.

[7] מצודות + רד"ק. תרגום: כוונת הפסוק היא שאין מי שיוכל להתפלל על בני ישראל שהרי נתמעטו צדיקי הדור.

[8] מצודות.

[9] מצודות.

[10] מצודות. מהר"י קרא: הכוונה היא שה' גזר על בני ישראל גלות על ידי האומות הדומים לאש. א"ע: הכוונה היא לאש ממש ולא לחום. רד"ק הביא בשם אביו ג"כ שהכוונה היא לאש ממש ועי"ז הסביר את דבריו של ישעיהו שאומר שעם ישראל היה דומה לסדום בכך שהוא נידון באש כמו סדום.

[11] מצודות.

[12] מצודות. רד"ק: מכך שהנביא השתמש בה' הידיעה, סימן הדבר שהוא מתכוון לחלקת שדה ידועה כאשר הכוונה היא לחלקת השדה של המלך, והסיבה שהוזכרה דווקא חלקת השדה של המלך היא משום שעניין האש בא כתוצאה מחטאו של המלך שהשפיע על כל עם ישראל לחטוא.

[13] מצודות. מלבי"ם: כאן מבקש הנביא מה' שימנע את העונש ולא שימחל להם היות ובפעם הרביעית שחוטאים אין ראוי למחול.

[14] מצודות.

[15] מצודות.

[16] מצודות. רד"ק: אנל פירושו בדיל ולפי שאת המשקולות עשו מחומר הבדיל, נקרא גם המשקולת בשם אנך. כמו"כ הסביר הרד"ק שהאנך שנמצא בידו של ה' באה להראות שה' לא יכלה את בני ישראל. בשם חז"ל כתב שהכוונה היא שה' מחזיק בידו את שטר החוב כדי לפרוע מבני ישראל את חטאיהם. א"ע: אנך היא עופרת וה' ידון את ישראל בעופרת. מלבי"ם: החומה מסמלת את הקפת והשתדלות המציאות על ידי השגחת ה'.

[17] מצודות.

[18] א"ע בפרק ח' פסוק ב'.

[19] מצודות. רד"ק: הנביא כאן לא צעק משום שראה שה' לא הולך לכלות את ישראל בפורענות זו, ולכן ה' שאל אותו מה הוא רואה בנבואה שבגללה הוא לא צעק. מלבי"ם: הסיבה שהיה צורך שה' ישאל את עמוס מה הוא רואה היא משום שהנביא ראה כאן שני דברים: את חומת האנך ואת האנך המוחזקת בידי ה', והיה צריך לברר מה בדיוק רואה הנביא.

[20] רד"ק כתב שאנך היינו הסנהדרי הגדולה שבגימטריא אנך הינו 71, והכוונה היא שהסנהדרי היו דנים משפטים מעוותים. מלבי"ם: האנך מסמלת את העונש הפרטי לעומת החומה המסמלת את העונש שכולל בתוך שיקוליו את כל המציאות. ה' רצה בדבריו אל הנביא לומר שהשיקולים להעניש את ישראל יהיו פרטיים לגבי ישראל ולא לגבי המציאות כולה.

[21] מצודות.

[22] מצודות.

[23] מצודות + רד"ק. א"ע: הסיבה היא שהנביא כולל את השמדת במות אדום בנבואה זו.

[24] מצודות. רד"ק: הכוונה היא לבית אל, הגלגל ודן ששם עבדו לשם ע"ז ובנו שם בתים גדולים לשם הע"ז.

[25] מצודות.

[26] רש"י. לפי הרד"ק, עמוס היה מתנבא בעצמו בבית אל.

[27] מצודות.

[28] מצודות.

[29] מצודות. מהר"י קרא: אמציה לא שיקר אלא הוא טעה. א"ע: גם ירבעם עצמו מת בחרב למרות שלא מצאנו את זאת כתוב.

[30] מצודות + רד"ק.

[31] מצודות.

[32] מצודות. רש"י: אמציה אמר דברים אלה בצורה של ביזיון שיתנו לו רק מעט לחם. א"ע: הנביאים היו מתנבאים בעבור פת לחם. רד"ק: נביאי השקר היו משתמשים בפיתותי הלחם ובכוסות של יין במהלך נבואתם.

[33] מצודות.

[34] מצודות. רש"י: אל תוסיף להתנבא בבית אל היות ובבית אל מזכירים רק את העבודה הזרה.

[35] מצודות + רד"ק. מהר"י קרא: צכך שאמציה אינו אומר שיש מקדש ה' בבית אל, סימן שהוא מודה שאין שיכנה שורה שם. מלבי"ם: הכוונה היא שהמלך בנה שם ארמונות לשם הע"ז.

[36] מצודות.

[37] מצודות. רד"ק: אני לא הייתי נביא מנעוריי אלא הייתי רועה בקר.

[38] מצודות.

[39] מצודות. רש"י: הכוונה היא שהיה מחפש בעצי השקמה כדי לראות איזה מהם ראוי להיות מקוצץ, ובולס משמעו בולש, אלא שעמוס היה מגמגם בלשונו. א"ע: בולס היינו מייבש. מלבי"ם: הפירוש הוא שהיה מגדל עצי שקמה.

[40] מצודות.

[41] מצודות. מלבי"ם: הדגש של הנביא הוא ששליחותו היא לממלכת ישראל בלבד ולא לממלכת יהודה.

[42] מצודות + רד"ק.

[43] רש"י.

[44] מצודות. מלבי"ם: דברים אלה קרו בשעה ששלום בן יבש ניסה לבטל את עבודת העגלים.

[45] מצודות.

[46] מצודות.

[47] מצודות.