שופטים פרק ג

ביאור ושננתם עם חלק מההערות לספר שופטים פרק ג'.

מערכת אוצר התורה - ושננתם יג' אדר תשע"ח

שופטים פרק ג

(א) וְאֵלֶּה הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִנִּיחַ יְקֹוָק לְנַסּוֹת בָּם אֶת יִשְׂרָאֵל העמים שמובאים ברשימה בהמשך, הם העמים שה' הניח על מנת לנסות על ידיהם את בני ישראל (כפי שראינו בסוף הפרק הקודם),[1] אֵת כָּל אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ אֵת כָּל מִלְחֲמוֹת כְּנָעַן בני ישראל שחיו בדורות שבאו לאחר מיתתו של יהושע, לא ראו את כל הניסים שנעשו ליהושע בכיבוש הארץ, ולכן אמונתם הייתה רפויה יותר (ולכן היה צורך לנסות את אמונתם)[2]: (ב) רַק לְמַעַן דַּעַת דֹּרוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְלַמְּדָם מִלְחָמָה רק הדורות האלה, הדורות שבאו לאחר דור יהושע והזקנים, היו צריכים לדעת את תכסיסי המלחמה,[3] רַק אֲשֶׁר לְפָנִים לֹא יְדָעוּם רק הדור הקודם, הדור של יהושע והזקנים, לא ידעו תכסיסי מלחמה, משום שה' נלחם להם והם לא היו זקוקים להשתמש בתכסיסי מלחמה. כל עוד בני ישראל עבדו את ה', הם ניצחו במלחמות בדרך נס ולא היו צריכים להשתמש בכלי הנשק במלחמותיהם[4]: (ג) העמים שה' השאיר כדי לנסות בהם את ישראל ובני ישראל לא הצליחו להוריש אותם הם: 1) חֲמֵשֶׁת סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים חמשת שרי פלשתים, שחזרו וכבשו את ארצם מיד שבט יהודה,[5] 2) וְכָל הַכְּנַעֲנִי וְהַצִּידֹנִי וְהַחִוִּי יֹשֵׁב הַר הַלְּבָנוֹן וכן לא הצליחו בני ישראל להוריש את יושבי הר הלבנון שהיו מהעמים הבאים: הכנעני, והצידוני, והחוי,[6] מֵהַר בַּעַל חֶרְמוֹן עַד לְבוֹא חֲמָת (בני ישראל לא הצליחו להוריש את העמים שישבו בהר לבנון) מהר בעל חרמון ועד למקום שנקרא "לבוא חמת" שנמצא בצפון ארץ ישראל. כל האזור הזה לא נכבש בידי ישראל[7]: (ד) וַיִּהְיוּ לְנַסּוֹת בָּם אֶת יִשְׂרָאֵל העמים שהוזכרו (חמשת סרני פלשתים, והכנעני, הצידוני והחיוי שישבו בהר הלבנון) הושארו בארץ ישראל כדי לנסות על ידיהם את בני ישראל,[8] לָדַעַת הֲיִשְׁמְעוּ אֶת מִצְוֹת יְקֹוָק אֲשֶׁר צִוָּה אֶת אֲבוֹתָם בְּיַד מֹשֶׁה (העמים הושארו) כדי לבדוק אם עם ישראל יקבלו את המצוות שה' ציווה את אבותיהם (של בני ישראל) על ידי משה, העמים הושארו כדי לבדוק אם בני ישראל יעבדו עבודה זרה או לא[9]: (ה) וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל יָשְׁבוּ בְּקֶרֶב הַכְּנַעֲנִי הַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי וְהַפְּרִזִּי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי בני ישראל ישבו בתוך הכנעני, החתי, האמורי, הפריזי, החוי והיבוסי. ראינו בפרק א' שהיו מקומות שבהם יושבי הארץ היוו את רוב התושבים במקום, ובני ישראל ישבו ביניהם[10]: (ו) וַיִּקְחוּ אֶת בְּנוֹתֵיהֶם לָהֶם לְנָשִׁים בני ישראל לא עמדו בניסיון והם התחתנו עם בנותיהם של העמים שישבו בארץ,[11] וְאֶת בְּנוֹתֵיהֶם נָתְנוּ לִבְנֵיהֶם בנות ישראל התחתנו עם גברים מהעמים שישבו בארץ,[12] וַיַּעַבְדוּ אֶת אֱלֹהֵיהֶם כתוצאה מקשרי החיתון עם הגויים שישבו בארץ, בני ישראל עבדו את העבודה הזרה שלהם[13]: (ז) עד עתה, דיבר הנביא באופן כללי על כך שבני ישראל עבדו עבודה זרה. מכאן ואילך הנביא יפרט בנפרד על תקופותו ומעשיו של כל אחד מהשופטים,[14] וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הָרַע בְּעֵינֵי יְקֹוָק לפני שעמד השופט הראשון, בני ישראל עשו מעשים שהיו רעים בעיני ה',[15] וַיִּשְׁכְּחוּ אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֵיהֶם בני ישראל שכחו את עבודת ה' אלוקיהם,[16] וַיַּעַבְדוּ אֶת הַבְּעָלִים בני ישראל עבדו את הבעל, סוג של פסל,[17] וְאֶת הָאֲשֵׁרוֹת וכן עבדו בני ישראל את האשרה, עץ שהיו עובדים אותו בתור עבודה זרה ונקרא אשרה[18]: (ח) וַיִּחַר אַף יְקֹוָק בְּיִשְׂרָאֵל ה' התמלא בכעס על בני ישראל,[19] וַיִּמְכְּרֵם בְּיַד כּוּשַׁן רִשְׁעָתַיִם ה' מסר את ישראל בידיו של מלך שקראו לו "כושן רשעתיים",[20] מֶלֶךְ אֲרַם נַהֲרָיִם כושן רשעתיים היה מלך על ארם נהרים,[21] וַיַּעַבְדוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת כּוּשַׁן רִשְׁעָתַיִם שְׁמֹנֶה שָׁנִים בני ישראל עבדו את כושן רשעתיים במשך שמונה שנים, בני ישראל היו תחת שיעבוד של כושן רשעתיים במשך שמונה שנים[22]: (ט) וַיִּזְעֲקוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל יְקֹוָק בני ישראל התפללו אל ה' וצעקו לפניו כדי שיושיעם,[23] וַיָּקֶם יְקֹוָק מוֹשִׁיעַ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיּוֹשִׁיעֵם לאחר שבני ישראל חזרו בתשובה, ה' הקים לבני ישראל אדם שיושיע אותם,[24] אֵת עָתְנִיאֵל בֶּן קְנַז אֲחִי כָלֵב הַקָּטֹן מִמֶּנּוּ עתניאל בן קנז היה האח הקטן של כלב, והוא האיש ששלח ה' כדי להושיע את ישראל מיד כושן רשעתים[25]: (י) וַתְּהִי עָלָיו רוּחַ יְקֹוָק רוח נבואה מאת ה' שרתה על עתניאל,[26] וַיִּשְׁפֹּט אֶת יִשְׂרָאֵל עתניאל דן את ישראל בדין, והחזירם למוטב,[27] וַיֵּצֵא לַמִּלְחָמָה עתניאל יצא יחד עם בני ישראל למלחמה נגד כושן רשעתים, וַיִּתֵּן יְקֹוָק בְּיָדוֹ אֶת כּוּשַׁן רִשְׁעָתַיִם מֶלֶךְ אֲרָם ה' מסר את כושן רשעתים שהיה מלך ארם בידי עתניאל,[28] וַתָּעָז יָדוֹ עַל כּוּשַׁן רִשְׁעָתָיִם חזקה ידו של עתניאל על כושן רשעתיים, עתניאל ניצח את כושן רשעתיים[29]: (יא) וַתִּשְׁקֹט הָאָרֶץ אַרְבָּעִים שָׁנָה על ידי ניצחון עתניאל, הארץ הייתה שקטה ממלחמות במשך ארבעים שנה מתחילת הזמן בו שיעבד כושן את ישראל (שנות השיעבוד נכללו במניין ארבעים השנים),[30] וַיָּמָת עָתְנִיאֵל בֶּן קְנַז עתניאל בן קנז מת: (יב) וַיֹּסִפוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי יְקֹוָק לאחר שעתניאל מת, בני ישראל הוסיפו לעשות מעשים שהיו רעים בעיני ה',[31] וַיְחַזֵּק יְקֹוָק אֶת עֶגְלוֹן מֶלֶךְ מוֹאָב עַל יִשְׂרָאֵל ה' חיזק את עגלון מלך מואב מחולשתו, כדי שישלוט על בני ישראל  וישעבד אותם. עד עתה היה עגלון מלך מואב מלך חלש, וה' חיזק אותו כדי שהוא יוכל לשעבד את בני ישראל,[32] עַל כִּי עָשׂוּ אֶת הָרַע בְּעֵינֵי יְקֹוָק (ה' חיזק את מלך מואב שישעבד את בני ישראל) משום שבני ישראל עשו מעשים שהיו רעים בעיני ה'[33]: (יג) וַיֶּאֱסֹף אֵלָיו אֶת בְּנֵי עַמּוֹן וַעֲמָלֵק עגלון קיבץ אליו גם את בני עמון ועמלק כדי שהם יצטרפו אליו במלחמתו נגד בני ישראל,[34] וַיֵּלֶךְ וַיַּךְ אֶת יִשְׂרָאֵל עגלון הלך והכה את בני ישראל,[35] וַיִּירְשׁוּ אֶת עִיר הַתְּמָרִים מואב, עמון ועמלק כבשו את יריחו.[36] מואב עמון ועמלק, התנחלו סביב העיר יריחו (ולא בתוכה)[37]: (יד) וַיַּעַבְדוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת עֶגְלוֹן מֶלֶךְ מוֹאָב שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה שָׁנָה בני ישראל שועבדו על ידי עגלון מלך מואב במשך שמונה עשרה שנה[38]: (טו) וַיִּזְעֲקוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל יְקֹוָק בני ישראל צעקו וזעקו אל ה' שיושיע אותם מיד עגלון מלך מואב,[39] וַיָּקֶם יְקֹוָק לָהֶם מוֹשִׁיעַ אֶת אֵהוּד בֶּן גֵּרָא ה' הקים לבני ישראל אדם שיושיע אותם, את אהוד בן גרא,[40] בֶּן הַיְמִינִי אהוד היה משבט בנימין,[41] אִישׁ אִטֵּר יַד יְמִינוֹ יד ימין של אהוד היתה סגורה והוא לא היה יכול להשתמש בה. כלומר: אהוד היה שמאלי ולא השתמש ביד ימין (וכך היה יכול אהוד להפתיע את עגלון בשליפת החרב ביד שמאל וזאת בניגוד למקובל שהיו שולפים את החרב ביד ימין),[42] וַיִּשְׁלְחוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּיָדוֹ מִנְחָה לְעֶגְלוֹן מֶלֶךְ מוֹאָב בני ישראל שלחו מנחה לעגלון מלך מואב על ידי אהוד בן גרא (כדי להפתיע את עגלון. עגלון יחשוב שבני ישראל רצו לשלוח אליו מנחה וכך יוכל אהוד בן גרא להפתיע את עגלון ולהרוג אותו)[43]: (טז) וַיַּעַשׂ לוֹ אֵהוּד חֶרֶב אהוד הכין לעצמו חרב,[44] וְלָהּ שְׁנֵי פֵיוֹת לחרב היו שתי מקומות חדים. בניגוד לחרבות רגילים שיש להם רק להב חד אחד, אהוד עשה לחרבו שתי להבים כדי שיוכל להרוג את עגלון מהר,[45] גֹּמֶד אָרְכָּהּ האורך של החרב היה אמה (החרב הייתה קצרה יותר מהגודל שהיה מקובל לעשות חרבות אחרים, כדי שאהוד יוכל להחביא את החרב מתחת לבגדיו),[46] וַיַּחְגֹּר אוֹתָהּ מִתַּחַת לְמַדָּיו אהוד לבש את החרב שהכין מתחת לבגדיו,[47] עַל יֶרֶךְ יְמִינוֹ (אהוד לבש את החרב מתחת לבגדיו) על צד ימין שלו, כדי שהוא יוכל לשלוף בקלות את החרב ביד שמאל[48]: (יז) וַיַּקְרֵב אֶת הַמִּנְחָה לְעֶגְלוֹן מֶלֶךְ מוֹאָב אהוד הקריב לפני עגלון את המנחה ששלחו לו בני ישראל,[49] וְעֶגְלוֹן אִישׁ בָּרִיא מְאֹד עגלון היה אדם מאוד שמן[50]: (יח) וַיְהִי כַּאֲשֶׁר כִּלָּה לְהַקְרִיב אֶת הַמִּנְחָה לאחר שאהוד מסר לעגלון את כל המנחה,[51] וַיְשַׁלַּח אֶת הָעָם נֹשְׂאֵי הַמִּנְחָה (לאחר שאהוד מסר לעגלון את כל המנחה) אהוד שלח חזרה את האנשים שליוו אותו לעגלון וכך הוא (אהוד) יהיה לבד עם עגלון והוא יוכל להימלט בקלות[52]: (יט) וְהוּא שָׁב מִן הַפְּסִילִים אהוד חזר מהפסילים, מחצבה שמחליקים שם אבנים. בהתחלה, אהוד עזב יחד עם האנשים שליוו אותו לעגלון, אך לאחר שהם הגיעו לפסילים, אהוד אמר להם להמשיך בדרכם והוא חזר לעגלון בטענה שהוא שכח שם דבר כלשהו,[53] אֲשֶׁר אֶת הַגִּלְגָּל הפסילים, המקום בו היו מחליקים את האבנים היה בגלגל,[54] וַיֹּאמֶר אהוד אמר לעגלון: דְּבַר סֵתֶר לִי אֵלֶיךָ הַמֶּלֶךְ המלך! יש לי סוד לומר לך, ולכן לא אמרתי לך את הדברים כאשר הבאתי לפניך את המנחה,[55] וַיֹּאמֶר עגלון ענה לאהוד: הָס (עגלון ענה לאהוד) שתוק ואל תגיד את הסוד עד שייצאו כל האנשים שעומדים פה איתי,[56] וַיֵּצְאוּ מֵעָלָיו כָּל הָעֹמְדִים עָלָיו האנשים שעמדו ליד עגלון יצאו מעצמם (כשהם שמעו שעגלון אמר לאהוד לא לומר את דבר הסוד בפניהם)[57]: (כ) וְאֵהוּד בָּא אֵלָיו אהוד התקרב לעגלון,[58] וְהוּא יֹשֵׁב בַּעֲלִיַּת הַמְּקֵרָה עגלון ישב בעליה קרירה, במקום שהיו בו הרבה חלונות כדי שלא יהיה לו חם,[59] אֲשֶׁר לוֹ לְבַדּוֹ בעליה, עגלון היה לבדו, משום ששאר האנשים שעמדו לידו יצאו משם,[60] וַיֹּאמֶר אֵהוּד אהוד אמר לעגלון: דְּבַר אֱלֹהִים לִי אֵלֶיךָ יש לי נבואה מה' לומר לך, וראוי שתעמוד כשאתה שומע את דבר ה',[61] וַיָּקָם מֵעַל הַכִּסֵּא עגלון קם מהכסא שלו כדי לשמוע את דבריו של אהוד[62]: (כא) וַיִּשְׁלַח אֵהוּד אֶת יַד שְׂמֹאלוֹ וַיִּקַּח אֶת הַחֶרֶב מֵעַל יֶרֶךְ יְמִינוֹ כאשר עגלון התאמץ לקום (משום שהוא היה בעל בשר) אהוד הושיט את יד שמאל שלו כדי לקחת את החרב שהיתה על הירך הימנית שלו,[63] וַיִּתְקָעֶהָ בְּבִטְנוֹ אהוד תקע את החרב בבטן של עגלון[64]: (כב) וַיָּבֹא גַם הַנִּצָּב אַחַר הַלַּהַב אהוד תחב את החרב עמוק בתוך בטנו של עגלון, ולכן גם ידית החרב נכנסה לבטנו של עגלון אחרי הלהב (החלק החד) של החרב. אהוד תקע את החרב כל כך חזק בבטנו של עגלון, עד שידית החרב נתקעה גם היא בבטנו של עגלון,[65] וַיִּסְגֹּר הַחֵלֶב בְּעַד הַלַּהַב השומן של עגלון החזיק את הלהב בתוך הבטן, וכך החרב לא הייתה יכולה לצאת מעצמה,[66] כִּי לֹא שָׁלַף הַחֶרֶב מִבִּטְנוֹ (החרב נשארה בבטנו של עגלון) משום שאהוד לא הוציא  את החרב מהבטן של עגלון, כדי שלא ינטוף עליו דמו של עגלון ואז יבואו לחשוד בו,[67] וַיֵּצֵא הַפַּרְשְׁדֹנָה הצואה של עגלון יצא ממנו כאשר אהוד הרג אותו[68]: (כג) וַיֵּצֵא אֵהוּד הַמִּסְדְּרוֹנָה אהוד יצא למסדרון, מעין חדר המתנה שהיה לעגלון שם היו כיסאות המיועדות לישיבת אנשים,[69] וַיִּסְגֹּר דַּלְתוֹת הָעֲלִיָּה בַּעֲדוֹ אהוד סגר את דלתות העלייה בה ישב עגלון, כשעגלון נשאר בתוך העליה,[70] וְנָעָל אהוד גם נעל את דלתות העליה על ידי מנעול[71]: (כד) וְהוּא יָצָא אהוד יצא מהמסדרון,[72] וַעֲבָדָיו בָּאוּ וַיִּרְאוּ וְהִנֵּה דַּלְתוֹת הָעֲלִיָּה נְעֻלוֹת עבדיו של עגלון באו וראו את דלתות העליה נעולות,[73] וַיֹּאמְרוּ העבדים של עגלון אמרו: אַךְ מֵסִיךְ הוּא אֶת רַגְלָיו בַּחֲדַר הַמְּקֵרָה עגלון עושה את צרכיו בעליה הקרירה ולכן הדלת נעולה[74]: (כה) וַיָּחִילוּ עַד בּוֹשׁ העבדים של עגלון המתינו עד שהיה לו מספיק זמן כדי לעשות את צרכיו,[75] וְהִנֵּה אֵינֶנּוּ פֹתֵחַ דַּלְתוֹת הָעֲלִיָּה ולמרות שעבר כבר זמן רב, עגלון עדיין לא פתח את דלתות העליה,[76] וַיִּקְחוּ אֶת הַמַּפְתֵּחַ העבדים של עגלון לקחו את המפתח של העלייה,[77] וַיִּפְתָּחוּ העבדים של עגלון פתחו את העלייה, וְהִנֵּה אֲדֹנֵיהֶם נֹפֵל אַרְצָה מֵת (העבדים ראו) שהאדון שלהם, עגלון, היה מת ומוטל על הארץ[78]: (כו) וְאֵהוּד נִמְלַט עַד הִתְמַהְמְהָם בזמן שעבדי עגלון חיכו ולא פתחו את דלת העליה, אהוד הצליח לברוח,[79] וְהוּא עָבַר אֶת הַפְּסִילִים אהוד הצליח לעבור את המקום שבו היו מחליקים את האבנים (המקום שם נפרד משאר האנשים שליוו איתו). מחצבה זו הייתה בארץ מואב,[80] וַיִּמָּלֵט הַשְּׂעִירָתָה אהוד ברח לשעיר, מקום בארץ ישראל (עיין ספר יהושע, פרק טו' פסוק י')[81]: (כז) וַיְהִי בְּבוֹאוֹ כאשר אהוד הגיע לארץ ישראל,[82] וַיִּתְקַע בַּשּׁוֹפָר בְּהַר אֶפְרָיִם (כאשר אהוד הגיע לארץ ישראל) הוא תקע בשופר בהר אפרים. מטרת התקיעה בשופר הייתה שעם ישראל יתאסף ויצטרף אליו למלחמה נגד מואב,[83] וַיֵּרְדוּ עִמּוֹ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָהָר בני ישראל ירדו עם אהוד מהר אפרים,[84] וְהוּא לִפְנֵיהֶם אהוד הלך לפני בני ישראל. אהוד עמד בראש הלוחמים מבני ישראל[85]: (כח) וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אהוד אמר לבני ישראל: רִדְפוּ אַחֲרַי (אהוד אמר לבני ישראל) רוצו אחריי![86] כִּי נָתַן יְקֹוָק אֶת אֹיְבֵיכֶם אֶת מוֹאָב בְּיֶדְכֶם (רוצו אחריי) כיוון שמלך מואב מת ובכך ה' מסר את האויבים שלכם, את מואב, בידיכם,[87] וַיֵּרְדוּ אַחֲרָיו בני ישראל ירדו אחרי אהוד,[88] וַיִּלְכְּדוּ אֶת מַעְבְּרוֹת הַיַּרְדֵּן לְמוֹאָב בני ישראל כבשו את המקום בו עוברים את נהר הירדן כדי להגיע אל מואב. ארץ מואב הייתה בעבר הירדן המזרחי, ובני ישראל כבשו את המעבר בו היו עוברים מארץ ישראל למואב,[89] וְלֹא נָתְנוּ אִישׁ לַעֲבֹר בני ישראל מנעו מאנשי מואב מלעבור את הירדן ומלחזור אל ארצם. כאשר מואב כבשו חלקים מעבר הירדן המערבי, הם השאירו נציגים משלהם שישלטו על המקומות שכבשו. על ידי כיבוש מעברות הירדן, בני ישראל מנעו מאותם נציגי שלטון את החזרה אל ארצם.[90] כיבוש מעברות הירדן מנע גם שליחת תגבורת של חיילי מואב לעזרת המואבים שנלכדו בעבר הירדן המערבי[91]: (כט) וַיַּכּוּ אֶת מוֹאָב בָּעֵת הַהִיא כַּעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים אִישׁ בני ישראל הרגו כעשרת אלפים חיילים ממואב שהיו בעבר הירדן המערבי,[92] כָּל שָׁמֵן כל האנשים הגיבורים,[93] וְכָל אִישׁ חָיִל וכל האנשים החזקים,[94] וְלֹא נִמְלַט אִישׁ לא ניצל אפילו איש אחד מאנשי מואב שהיו בעבר הירדן המערבי[95]: (ל) וַתִּכָּנַע מוֹאָב בַּיּוֹם הַהוּא תַּחַת יַד יִשְׂרָאֵל באותו יום שאהוד יצא למלחמה נגד מואב, מואב נכנעה לישראל,[96] וַתִּשְׁקֹט הָאָרֶץ שְׁמוֹנִים שָׁנָה ולאחר מכן הארץ הייתה שקטה ולא היו מלחמות, עד שעברו שמונים שנה מאז שבני ישראל שועבדו תחת יד עגלון (שנות השעבוד נכללות בשמונים שנה המוזכרות בפסוק)[97]: (לא) וְאַחֲרָיו הָיָה שַׁמְגַּר בֶּן עֲנָת אחרי אהוד, שמגר בן ענת היה שופט לישראל. שמגר התחיל להיות שופט מיד לאחר שאהוד בן גרא מת והוא שפט את ישראל במשך שנה,[98] וַיַּךְ אֶת פְּלִשְׁתִּים שֵׁשׁ מֵאוֹת אִישׁ בְּמַלְמַד הַבָּקָר שמגר הרג שש מאות פלשתים במלמד הבקר, מוט ארוך שבקצהו היה חוד של מתכת. המלמד היה מיועד לזרז את הבקר ללכת, על ידי שהיו דוקרים בו את הבקר. למרות שהמלמד איננו כלי מלחמה יעיל, שמגר הכה בו את שש מאות הפלשתים,[99] וַיֹּשַׁע גַּם הוּא אֶת יִשְׂרָאֵל גם שמגר הושיע את בני ישראל (בנוסף לאהוד ועתניאל), אם כי הישועה שלו לא הייתה מוחלטת כמו הישועה של אהוד[100]:

 

[1] תרגום.

[2] מצודות.

[3] רד"ק. מצודות: הוסיף שעל ידי המלחמות, יידעו בני ישראל ויבינו את כל הניסים שנעשו להם.

[4] רש"י.

[5] מצודות. רלב"ג הוסיף אפשרות נוספת וכתב שייתכן ששבט יהודה לא כבש את כל הערים של הפלשתים, אלא הכיבוש היה רק בחלק של ההר ואילו הפלשתים ישבו בעמק.

[6] מצודות.

[7] מצודות.

[8] מצודות.

[9] תרגום + מצודות.

[10] דעת מקרא. מלבי"ם: בני ישראל לא עמדו בניסיון שהם היו צריכים ללמוד להילחם ובחרו במקום זאת לשבת בתוך הכנעני.

[11] תרגום + מצודות.

[12] תרגום.

[13] מצודות.

[14] מצודות.

[15] מצודות.

[16] תרגום.

[17] תרגום.

[18] מצודות.

[19] תרגום.

[20] רד"ק. וכתב שייתכן שרשעתיים הוא שם של מקום. בסוף דבריו הביא את מדרש חז"ל שהכוונה היא לשתי רשעויות שהרשיעו ארם את ישראל: אחת של בלעם ואחת של כושן.

[21] תרגום.

[22] תרגום.

[23] תרגום.

[24] רלב"ג. מלבי"ם בפירושו לפסוק טו': עתניאל שפט את בני ישראל גם בענייני הדת, ולכן כתובים בפסוק שתי מילים משורש י.ש.ע: כדי ללמד אותנו על שתי הישועות. זאת לעומת אהוד שלא החזיר את בני ישראל בתשובה, אלא רק הושיע אותם באופן פיזי, ולכן גם לא כתוב עליו שהייתה עליו רוח ה'.

[25] מצודות.

[26] תרגום. רד"ק: רוח ה' פירושו רוח כח וגבורה (וכן הביא את התרגום אצל גדעון שפירש שהכוונה היא לרוח גבורה). רלב"ג: כתב שייתכן שזוהי נבואה או רוח הקודש. מלבי"ם: רוח ה' היא הרוח לשפוט את ישראל ולהשיבם בתשובה. רש"י: הכוונה היא שעתניאל הסתכל במה שהקב"ה אמר שהוא יגאל את עם ישראל למרות שהוא רואה שהם עתידים לחטוא בעגל, ולכן עתניאל דרש גם הוא שעליו להציל את עם ישראל.

[27] תרגום + דעת מקרא.

[28] תרגום.

[29] מצודות.

[30] מצודות.

[31] תרגום.

[32] מצודות.

[33] תרגום.

[34] מצודות.

[35] תרגום.

[36] רש"י. עיין בביאורנו לפרק א' פסוק טז' בהערות, שם הבאנו את השיטות השונות לזיהוי עיר התמרים.

[37] דעת מקרא.

[38] תרגום.

[39] תרגום.

[40] תרגום.

[41] מצודות.

[42] מצודות.

[43] מצודות.

[44] תרגום.

[45] מצודות.

[46] מצודות.

[47] מצודות.

[48] מצודות.

[49] תרגום.

[50] מצודות. כמו"כ הסביר מצודות שמשום כך היה קשה לעגלון לקום ולכן היה קשה לו למנוע את דקירתו על ידי אהוד. רלב"ג: הסיבה שהנביא הזכיר את משקלו של אהוד היא כדי להסביר לנו כיצד החלב סגר מעל החרב.

[51] מצודות.

[52] מצודות. רד"ק כתב טעם נוסף לכך שאהוד לא אמר כבר בהתחלה שיש לו דבר סתר אל המלך – משום שכך הוא הצליח להפתיע יותר את המלך והדבר נראה אוטנתי יותר שבהתחלה הוא הגיע לשם הבאת המנחה ולאחר מכן הוא "כאילו" נזכר בדבר כלשהו ולכן הוא חזר לומר אותו לעגלון.

[53] מצודות. רלב"ג בפירושו לפסוק כו' כתב פירוש נוסף על הפסילים, שהפסילים היה מקום שבו היו המואבים עובדים עבודה זרה, ועד שאהוד לא עבר מקום זה, עדיין היו יכולים המואבים לתפוס אותו.

[54] מצודות.

[55] מצודות.

[56] מצודות. תרגום: סלקו האנשים מכאן. רש"י: לאחר שצוטט את דבריו של התרגום, כתב שכל לשון הס הינו מלשון השתקה. בסוף דבריו (בגירסא המובאת במקראות גדולות המאור) הסביר את דברי התרגום שכאשר הוציאו את האנשים, היה בכך גם משום ההשתקה.

[57] מצודות.

[58] מצודות.

[59] מצודות.

[60] מצודות.

[61] מצודות.

[62] תרגום. רש"י: בזכות עמידתו של עגלון, הוא זכה שתצא ממנו רות המואביה.

[63] תרגום + מצודות.

[64] תרגום וכתב שהיה זה במעיו של עגלון.

[65] מצודות.

[66] מצודות.

[67] מצודות. רלב"ג: השומן מנע מאהוד מלקחת את החרב חזרה. בפירוש נוסף כתב רלב"ג שהכוונה היא שאהוד בדק על ידי סכין נוספת שהחרב באמת פגעה באיבריו הפנימיים של עגלון.

[68] מצודות. רד"ק: הוסיף פירוש שהכוונה היא שאהוד יצא למקום שבו עמדו הפרשים. אולם רד"ק דחה פירוש זה משום שבפסוק לאחר מכן כתוב "ויצא אהוד המסדרונה", משמע שהיציאה הראשונה אינה מדברת על אהוד. מלבי"ם: בגלל יציאת הפרשדונה והריח שהתלווה לכך, טעו עבדיו של עגלון וחשבו שהוא סגר את הדלת לצורך עשיית צרכיו.

[69] מצודות.

[70] מצודות.

[71] מצודות.

[72] מצודות.

[73] תרגום.

[74] מצודות.

[75] מצודות. מלבי"ם: יש הבדל בין להתמהמה לבין בוש. להתמהמה הוא מלשון לאחר מעט ואילו בוש או בושש משמעו להתעכב במשך זמן רב. אהוד תכנן את בריחתו באופן שיוכל לברוח עד שעבדי עגלון יתמהמהו משום שהוא לא היה בטוח שהם יחכו עד בוש.

[76] תרגום.

[77] מצודות.

[78] תרגום.

[79] מצודות.

[80] מצודות.

[81] מצודות. רש"י: שעיר היה יער עבה שהיה נוח להתחבא בו.

[82] מצודות.

[83] מצודות. רש"י: הר אפרים היה בעבר הירדן המערבי ומואב הייתה בעבר הירדן המזרחי. מואב הצליחו לכבוש את העיר יריחו ובכך הם קנו לעצמם אחיזה בעבר הירדן המערבי.

[84] תרגום.

[85] תרגום.

[86] מצודות. רש"י: אהוד אמר לבני ישראל שירדפו אחריו כדי להכות את כל מואב שנמצא בעבר הירדן המערבי – בשטח ששייך לעם ישראל.

[87] תרגום + מצודות.

[88] תרגום.

[89] מצודות.

[90] מצודות.

[91] רד"ק.

[92] רלב"ג. כמו"כ הסביר שעגלון שלח את האנשים החזקים להיות על גבול ישראל כדי שהם יוכלו להמשיך ולכבוש חלקים מארץ ישראל.

[93] תרגום. רד"ק: הביא שלשה פירושים למילה שמן: א. את תרגום יונתן שפירש גיבורים. ב. חזקים. ג. עשירים.

[94] תרגום.

[95] מצודות.

[96] תרגום. מלבי"ם: הישועה החזיקה מעמד רק באותו היום.

[97] מצודות.

[98] מצודות.

[99] מצודות. רד"ק: נקרא מלמד הבקר מכיוון שעל ידי שהוא מכה בו את השוורים, הוא מלמד אותם לחרוש.

[100] מצודות.

 

סיכום התועלויות לרלב"ג:

 

  • עניין כללי שכאשר אדם עוזב את ה', באות עליו צרות, כמו שהצרות באו על עם ישראל כאשר הם חטאו.
  • שצריך לפעול באופן שהפעולה תהיה שלמה, כמו שבנ"י שאלו מי יעלה ראשון להילחם בכנעני וקיצצו את בהונות ידיו ורגליו של אדוני צדק, וכמו שאהוד עשה בחכמה כדי שישועת בני ישראל ממואב תהיה שלמה.
  • כאשר מבקשים משהו ממישהו, לא שואלים את הכל בבת אחת, כמו שעכסה בהתחלה שאלה את השדה (על ידי בעלה) ולאחר מכן ביקשה את המעיינות.
  • שראוי להתחבר לאנשים שלמים כמו שהקיני חברו למשה רבינו.
  • שאין ראוי לקפח שכר כל בריה כמו שלא קיפחו את השכר של האדם שהראה לשבט יוסף את הכניסה לעיר בית אל.
  • ראוי לעשות תחבולות בשעה שיוצאים להילחם, כמו שאהוד בן גרא עשה תחבולות כשיצא להילחם נגד עגלון.