שופטים פרק ה

ביאור ושננתם עם חלק מההערות לספר שופטים פרק ה'.

מערכת אוצר התורה - ושננתם יג' אדר תשע"ח

שופטים פרק ה

(א) וַתָּשַׁר דְּבוֹרָה וּבָרָק בֶּן אֲבִינֹעַם בַּיּוֹם הַהוּא דבורה וברק בן אבינעם שרו את השירה הזאת לאחר נצחונם על סיסרא ויבין.[1] אין הכוונה שדבורה וברק שרו שניהם ביחד, אלא עיקר השירה נעשתה על ידי דבורה וברק השתתף גם הוא בשירה,[2] לֵאמֹר כך שרו דבורה וברק בדברי השירה שלהם[3]: (ב) בִּפְרֹעַ פְּרָעוֹת בְּיִשְׂרָאֵל כאשר ה' נוקם את נקמתו על ידי בני ישראל, כאשר בני ישראל מנצחים במלחמה מול אויביו של ה' והדבר נראה כאילו בני ישראל ניצחו בזכות היותם חזקים,[4] בְּהִתְנַדֵּב עָם כאשר ה' גרם לבני ישראל להתנדב ולצאת למלחמה נגד סיסרא (למרות שבדרך הטבע בני ישראל היו צריכים מכך, בגלל שסיסרא היה חזק והם היו חלשים),[5] בָּרֲכוּ יְקֹוָק (על שני דברים אלה) יש לברך את ה': על שה' נקם את נקמתו בסיסרא על ידי בני ישראל ועל שהוא גרם לבני ישראל לצאת לרצות למלחמה נגד סיסרא[6]: (ג) שִׁמְעוּ מְלָכִים הַאֲזִינוּ  רֹזְנִים המלכים של כל העמים – תשמעו את דברי השירה הבאים. הרוזנים (בעלי שררה) תטו אוזן לשמוע את דברי השירה. דבורה פנתה אל המלכים והרוזנים שישמעו את דברי השירה שתאמר,[7] אָנֹכִי לַיקֹוָק אני מסורה בידי ה' ומאמינה בו,[8] אָנֹכִי אָשִׁירָה אֲזַמֵּר לַיקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל (אני מסורה בידי ה' ומאמינה בו) ולכן אני יכולה לשיר ולזמר על הישועה שבאה מה'[9]: (ד) יְקֹוָק בְּצֵאתְךָ מִשֵּׂעִיר ה'! כאשר בדור של יציאת מצרים והכניסה לארץ, עם ישראל עבר את הר שעיר, ואתה היית בעזרתם, וכך הם ניצחו במלחמה נגד סיחון ועוג,[10] בְּצַעְדְּךָ מִשְּׂדֵה אֱדוֹם כשצעדת עם בני ישראל משדה אדום (שם נמצא הר שעיר, ויש כאן כפל של הענין כדרך השירה) ועזרת לישראל להילחם,[11] אֶרֶץ רָעָשָׁה (כאשר עזרת לבני ישראל בהיותם בגבול ארץ אדום) כל מלכי הארץ רעדו והיו חרדים,[12] גַּם שָׁמַיִם נָטָפוּ מרוב פחד, הזיעה נטפה גם משרי העמים שנמצאים בשמים (השרים שיש לכל אומה בשמים),[13] גַּם עָבִים נָטְפוּ מָיִם בשעה שבני ישראל נלחמו וה' עזר להם, גם העננים טפטפו מים והורידו גשם, כדי לבלבל את האומות שנלחמו בישראל[14]: (ה) הָרִים נָזְלוּ מִפְּנֵי יְקֹוָק (בשעה שבני ישראל נלחמו וה' עזר להם) ההרים נטפו זעה משום שהם פחדו מה',[15] זֶה סִינַי מִפְּנֵי יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל (ההרים נטפו זעה ונחרדו) כמו שהר סיני נחרד בשעת מתן תורה (כך שאר ההרים פחדו בשעה שה' לחם עבור עם ישראל)[16]: (ו) בִּימֵי שַׁמְגַּר בֶּן עֲנָת בִּימֵי יָעֵל בתקופה ששמגר בן ענת ויעל שפטו את בני ישראל (גם יעל שפטה את ישראל בימיו של שמגר),[17] חָדְלוּ אֳרָחוֹת (בתקופה ששמגר ויעל שפטו את בני ישראל) לא הייתה ישועה שלימה לעם ישראל, ולכן נמנעו הולכי הדרכים. בתקופה ששמגר ויעל שפטו את בני ישראל, לא ניתן היה ללכת בדרכים, היות והאויבים היו אורבים להולכי הדרכים,[18] וְהֹלְכֵי נְתִיבוֹת ומי שלא הייתה לו ברירה והיה חייב ללכת בדרכים,[19] יֵלְכוּ אֳרָחוֹת עֲקַלְקַלּוֹת (מי שהיה חייב ללכת בדרכים) הלך בדרכים חלופיות שהיו מעוקלות ועקומות, והוא לא הלך בדרכים הרגילות, כדי שהאויב לא יראה אותו[20]: (ז) חָדְלוּ פְרָזוֹן בְּיִשְׂרָאֵל חָדֵלּוּ (בתקופה שבה שמגר ויעל שפטו את בני ישראל) בני ישראל נמנעו מלשבת בערים פרוזות, בערים ללא חומה. בתקופת שמגר ויעל בני ישראל התישבו רק בערים מוקפות חומה משום שהם פחדו מהאויב (הכפילות של המילה "חדלו" היא כדרך השירה),[21] עַד שַׁקַּמְתִּי דְּבוֹרָה (עם ישראל פחד מאויביו) עד שאני, דבורה, קמתי, והושעתי את בני ישראל, ועכשיו בני ישראל יכולים ללכת בדרכים ולהתיישב בערים אינן מוקפות חומה,[22] שַׁקַּמְתִּי אֵם בְּיִשְׂרָאֵל (עם ישראל פחד מאויביו) עד שאני (דבורה) קמתי ודאגתי ליישר את דרכם של בני ישראל כמו שאמא מיישרת את דרך בנה[23]: (ח) יִבְחַר אֱלֹהִים חֲדָשִׁים כאשר עם ישראל בוחר לעבוד אלוהים חדשים, כאשר עם ישראל בוחר לעבוד עבודה זרה,[24] אָז לָחֶם שְׁעָרִים (כאשר עם ישראל בוחר לעבוד עבודה זרה) אז באה מלחמה בשעריו, בעריו של ישראל (כעונש על חטאם),[25] מָגֵן אִם יֵרָאֶה וָרֹמַח בְּאַרְבָּעִים אֶלֶף בְּיִשְׂרָאֵל הרי בארבעים אלף החיילים שעברו את הירדן עם יהושע לא היו מגינים ורמחים, לא היו כלי נשק, וזאת משום שהם כבשו את ארץ ישראל על ידי נס. מכאן, שהצורך להילחם וממילא הצורך לנשק, נובע רק מחטאי עם ישראל[26]: (ט) לִבִּי לְחוֹקְקֵי יִשְׂרָאֵל הַמִּתְנַדְּבִים בָּעָם אני רוצה לדבר מעומק הלב אל האנשים הגדולים בעם ישראל שמתנדבים להילחם למען עם ישראל,[27] בָּרֲכוּ יְקֹוָק (גדולי ישראל שיצאו להילחם למען עם ישראל) תברכו את ה' על שנתן בכם רצון להתנדב ולהילחם[28]: (י) בפסוק זה מונה דבורה שלשה קבוצות אנשים שצריכים להודות לה' על ישועתו: 1) רֹכְבֵי אֲתֹנוֹת צְחֹרוֹת השרים הרוכבים על אתונות לבנים (כך דרכם לרכב בצורה מכובדת), צריכים להודות לה' על הישועה, משום שלאחר שבני ישראל נושעו, הם יוכלו להמשיך בתפקידם,[29] 2) יֹשְׁבֵי עַל מִדִּין גם החכמים היושבים בבית הדין ושופטים את עם ישראל, צריכים להודות לה' על הישועה, משום שהם יוכלו להמשיך ללמוד תורה ללא שהאויב יפריע להם,[30] 3) וְהֹלְכֵי עַל דֶּרֶךְ גם הסוחרים ההולכים בדרכים צריכים להודות לה' על הישועה, משום שהם יוכלו להמשיך וללכת בדרכים ולהוביל את הסחורה שלהם ממקום למקום, והם לא יהיו צריכים ללכת בדרכים עקומות ומעוקלות משום שהם מפחדים מהאויב,[31] שִׂיחוּ (השרים, החכמים והסוחרים) תדברו על ישועות ה' שהושיע אתכם ותודו לו על כך[32]: (יא) מִקּוֹל מְחַצְצִים בֵּין מַשְׁאַבִּים במקום המצב שהיה בשיעבוד, שנשמעו קולות יורי החיצים על מי שבא לשאוב מים מהבארות (יורי החיצים היו נוהגים להשמיע קולות כדי להפחיד את מי שהם ירו עליו את החיצים). בזמן השיעבוד היה האויב יורה חיצים על מי שבא לשאוב מים ובמקום זאת עתה לאחר הישועה,[33] שָׁם יְתַנּוּ צִדְקוֹת יְקֹוָק (לאחר הישועה) באותם בארות שהיה האויב יורה חיצים ומונע את שאיבת המים, ידברו על הצדקות שה' עשה לבני ישראל על ידי שהושיע אותם ועתה הם כבר יכולים לשאוב מים,[34] צִדְקֹת פִּרְזֹנוֹ בְּיִשְׂרָאֵל הצדקה שה' עשה לבני ישראל בכך שהוא הושיע אותם, גרמה לערים המפורזות, לערים ללא חומה, להתמלא שוב בתושבים. בימי השיעבוד התרוקנו הערים שהיו ללא חומה, ועתה לאחר השיעבוד, חזרו ערים אלה והתמלאו,[35] אָז יָרְדוּ לַשְּׁעָרִים עַם יְקֹוָק לאחר הישועה, בני ישראל (שהם עם ה') היו יכולים לצאת אל העיירות שאינן מוקפות חומה[36]: (יב) עוּרִי עוּרִי דְּבוֹרָה דבורה – תתעוררי (כפי שיוסבר בצלע הפסוק הבאה),[37] עוּרִי עוּרִי דַּבְּרִי שִׁיר תתעוררי ותתחזקי בשירה (הדבר נכפל בשתי צלעות הפסוק כדרך השירה),[38] קוּם בָּרָק ברק – תתחזק גם אתה בשירה (כפי שמיד יבואר בצלע הפסוק הבאה),[39] וּשֲׁבֵה שֶׁבְיְךָ בֶּן אֲבִינֹעַם (ברק – תתחזק גם אתה בשירה) ואז, בן אבינעם (הכוונה לברק), תוכל להמשיך ולקחת את האויב בשבי. אם תמשיך ולהודות לה' ולהתחזק בשירה, תוכל להמשיך ולנצח במלחמה[40]: (יג) אָז יְרַד שָׂרִיד לְאַדִּירִים עָם כאשר נתחזק בשירה לה' ועל ידי כך הישועה תגדל, ימשלו השרידים מעם ישראל בעמים האדירים, בעמים החזקים,[41] יְקֹוָק יְרַד לִי בַּגִּבּוֹרִים (כאשר נתחזק בשירה והישועה תגדל) ה' ייתן לי למשול בגיבורי האומות[42]: (יד) דבורה מונה מקרים נוספים בהם הושיע ה' את עם ישראל ונתן להם לשלוט על עמים חזקים:[43] מִנִּי אֶפְרַיִם שָׁרְשָׁם בַּעֲמָלֵק בעבר, יצא שורש משבט אפרים, יהושע, שנלחם בעמלק והחליש אותו,[44] אַחֲרֶיךָ בִנְיָמִין בַּעֲמָמֶיךָ ואחריך יהושע, אחרי שאתה נלחמת נגד עמלק, יבוא אדם משבט בנימין – שאול המלך, ויילחם בעמלק גם הוא עם עם רב, עם צבא גדול מעם ישראל,[45] מִנִּי מָכִיר יָרְדוּ מְחֹקְקִים השרים שמבני מכיר (שהיה משבט מנשה) ירדו גם כן להילחם עם סיסרא,[46] וּמִזְּבוּלֻן מֹשְׁכִים בְּשֵׁבֶט סֹפֵר משבט זבולון, יצאו כולם למלחמה בסיסרא, גם הסופרים המושכים בקולמוס שאינם חיילים מאומנים[47]: (טו) וְשָׂרַי בְּיִשָּׂשכָר עִם דְּבֹרָה למרות ששרי יששכר תמיד היו שופטים את בני ישראל יחד עם דבורה וממילא הם מעולם לא התאמנו לצאת למלחמה,[48] וְיִשָּׂשכָר כֵּן בָּרָק (למרות ששרי יששכר שפטו את ישראל ולא התאמנו למלחמה) הם בכל זאת יצאו להילחם עם ברק,[49] בָּעֵמֶק שֻׁלַּח בְּרַגְלָיו יששכר ירד יחד עם ברק לעמק כדי להילחם (על פי הוראת דבורה), למרות הסכנה הגדולה שהייתה בירידה זו,[50] בִּפְלַגּוֹת רְאוּבֵן במה ששבט ראובן נחלק מאיתנו, ולא השתתף במלחמה,[51] גְּדֹלִים חִקְקֵי לֵב גדולים הם מחשבות הלב כדי להבין זאת. קשה ללמד זכות על שבט ראובן שלא יצא איתנו למלחמה[52]: (טז) דבורה פונה אל שבט ראובן ישירות ושואלת: אם תאמר שלא הצטרפת למלחמה נגד סיסרא בגלל שאתה מפחד ממלחמות,[53] לָמָּה יָשַׁבְתָּ בֵּין הַמִּשְׁפְּתַיִם (אם לא הצטרפת למלחמה נגד סיסרא בגלל שאתה מפחד ממלחמות) למה ישבת בין הגבולות, למה ישבת בעבר הירדן המזרחי, הרי הסכנה להתקפה של אויב שם היא גדולה יותר מהסכנה שהאויב יתקוף בעבר הירדן המערבי,[54] לִשְׁמֹעַ שְׁרִקוֹת עֲדָרִים האם חשבת שבכך שתקבל את נחלתך בעבר הירדן המזרחי, תוכל לשבת כל היום בבית כדי לשמוע רק את הקולות של עדרי הצאן? הרי היה ברור שכאשר קיבלת את נחלתך בעבר הירדן המזרחי על הגבול, שתהיה חייב לצאת להרבה מלחמות,[55] לִפְלַגּוֹת רְאוּבֵן גְּדוֹלִים חִקְרֵי לֵב ובגלל שברור ששבט ראובן לא פחד לצאת למלחמה (שהרי הוא קיבל את נחלתו על הגבול), גדולים הם מחשבות הלב כדי להבין ששבט ראובן נחלק מאיתנו ולא יצא למלחמה, קשה ללמד זכות על שבט ראובן שלא יצא איתנו למלחמה נגד סיסרא[56]: (יז) גִּלְעָד בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן שָׁכֵן הרי גם אנשי גלעד (בני מכיר) קיבלו נחלה בעבר הירדן, ובכל זאת הם באו משם והשתתפו במלחמה נגד סיסרא. אם כן, אתה (שבט ראובן) אינך יכול לתרץ את אי יציאתך למלחמה בכך שאתה נמצא רחוק ממקום המלחמה,[57] וְדָן לָמָּה יָגוּר אֳנִיּוֹת דבורה פונה אל שבט דן שגם לא השתתף במלחמה נגד סיסרא, ושואלת: למה אספת את רכושך לתוך אניות וברחת – הרי המלחמה נגד סיסרא הייתה קרובה לנחלתך והיית יכול להשתתף בה,[58] אָשֵׁר יָשַׁב לְחוֹף יַמִּים וְעַל מִפְרָצָיו יִשְׁכּוֹן (לעומת שבט ראובן ושבט דן שדבורה טענה שהם היו צריכים לצאת למלחמה, אומרת דבורה שלשבט אשר לא ניתן לבוא בטורניא על שלא השתתף במלחמה) שבט אשר יושב על חוף הים ובערים הפרוצות שלו. הסיבה ששבט אשר לא השתתף במלחמה היא שהוא היה עסוק בהגנה על נחלתו (שהייתה פגיעה מאוד והוא חשש שסיסרא יתקוף שם), וממילא לא ניתן לבוא אליו בטענות על שלא יצא לקרב[59]: (יח) זְבֻלוּן עַם חֵרֵף נַפְשׁוֹ לָמוּת זבולון ביזה את נפשו, לא ייחס לנפשו חשיבות וסיכן את עצמו, על ידי שהוא יצא למלחמה נגד סיסרא (וזאת בניגוד לשבט ראובן ושבט דן שלא יצאו למלחמה),[60] וְנַפְתָּלִי גם שבט נפתלי סיכן את עצמו ביציאה למלחמה נגד סיסרא,[61] עַל מְרוֹמֵי שָׂדֶה שבט נפתלי חירף את נפשו למות על השדות הגבוהים שעל הר תבור (שם הייתה המלחמה נגד סיסרא והשדות נקראו גבוהים משום שהם היו על ההר)[62]: (יט) בָּאוּ מְלָכִים נִלְחָמוּ היו מלכים מעמים אחרים שבאו לעזור לסיסרא להילחם נגד בני ישראל (וזאת בניגוד לשבטים מסוימים מבני ישראל שלא באו לעזור לאחיהם להילחם נגד סיסרא),[63] אָז נִלְחֲמוּ מַלְכֵי כְנַעַן בְּתַעְנַךְ באותו זמן שסיסרא נלחם נגד בני ישראל בהר תבור, מלכי כנען נלחמו נגד בני ישראל באזור שנקרא "תענך",[64] עַל מֵי מְגִדּוֹ מחנה מלכי כנען שנלחמו בבני ישראל היה כל כך גדול, עד שקצהו הגיע אל מי מגידו (למרות שמגידו הייתה רחוקה מתענך),[65] בֶּצַע כֶּסֶף לֹא לָקָחוּ חמדת כסף לא לקחו. מלכי כנען שבאו לעזור לסיסרא במלחמתו נגד בני ישראל, לא לקחו שכר עבור עזרתם במלחמה. דבורה אמרה בדבריה: אם מלכי האומות באו לעזור לסיסרא בחינם, מדוע לא באו כל השבטים לעזור במלחמה נגד סיסרא?[66]: (כ) מִן שָׁמַיִם נִלְחָמוּ צבא השמים נלחם בסיסרא,[67] הַכּוֹכָבִים מִמְּסִלּוֹתָם נִלְחֲמוּ עִם סִיסְרָא הכוכבים סטו מהמסלול שבו הם הולכים, כדי להילחם עם סיסרא[68]: (כא) נַחַל קִישׁוֹן גְּרָפָם נחל הקישון גרף את גופותיהם של חיילי סיסרא. נחל קישון עלה על גדותיו בדרך נס, והמים שטפו את גופות חיילי סיסרא,[69] נַחַל קְדוּמִים נַחַל קִישׁוֹן (לפני שנחל קישון עלה על גדותיו) בנחל הקדום של נחל קישון, לפני שעלה עד גדותיו, המים היו רדודים ולא היה ביכולתם לשטוף את גופות חיילי סיסרא,[70] תִּדְרְכִי נַפְשִׁי עֹז ואני (דבורה) דרכתי בנחל בעצמי ללא שקרה לי נזק (משום שהמים היו רדודים), ועתה, על ידי הנס, הנחל התמלא במים ושטף את גופות חיילי סיסרא[71]: (כב) אָז כאשר חיילי סיסרא ראו שהם נשטפים בנחל, הם ניסו לברוח מהמקום בעוד הם רוכבים על סוסיהם,[72] הָלְמוּ עִקְּבֵי סוּס (כאשר חיילי סיסרא ברחו בעודם רכובים על סוסיהם) נשברו רגלי הסוסים,[73] מִדַּהֲרוֹת דַּהֲרוֹת אַבִּירָיו (רגלי הסוסים נשברו) בגלל שחיילי סיסרא החזקים שרכבו עליהם ניסו בכח לגרום לסוסים לדהור ולברוח לכיוון מסוים[74]: (כג) אוֹרוּ מֵרוֹז אָמַר מַלְאַךְ יְקֹוָק מלאך ה' אמר לדבורה בנבואה לומר לבני ישראל לקלל את יושביו של מקום שנקרא "מרוז",[75] אֹרוּ אָרוֹר יֹשְׁבֶיהָ תגידו (בפניה לבני ישראל) על יושבי מרוז שהם מקוללים,[76] כִּי לֹא בָאוּ לְעֶזְרַת יְקֹוָק (תגידו על יושבי מרוז שהם מקוללים) כיוון שהם לא באו לעזור לעם ה', לבני ישראל, שנלחמו בסיסרא, למרות שהם היו קרובים למקום שבו התרחשה המלחמה,[77] לְעֶזְרַת יְקֹוָק בַּגִּבּוֹרִים יושבי מרוז לא באו לעזרת עם ה' (הכוונה לבני ישראל) שנלחמו בחיילים הגיבורים של סיסרא (ועל כך לקלל אותם, ויש כאן כפילות על צלע הפסוק הקודמת)[78]: (כד) תְּבֹרַךְ מִנָּשִׁים יָעֵל אֵשֶׁת חֶבֶר הַקֵּינִי (בניגוד ליושבי מרוז שאתם צריך לקלל) יעל אשתו של חבר שהיה מצאצאי הקיני – תבורך על ידי הנשים, על שהיא עזרה במלחמה. הנשים יברכו את יעל על עזרתה במלחמה,[79] מִנָּשִׁים בָּאֹהֶל תְּבֹרָךְ יעל תבורך על ידי הנשים הצדיקות והצנועות שיושבות באוהלים[80]: (כה) מַיִם שָׁאַל חָלָב נָתָנָה סיסרא ביקש מיעל מים כדי להרוות את הצמא שלו, אך יעל נתנה לו חלב ולא מים. כאן אנו רואים את חכמתה של יעל – על ידי שימוש בחכמתה, היא הרדימה את סיסרא והצליחה להרוג אותו,[81] בְּסֵפֶל אַדִּירִים הִקְרִיבָה חֶמְאָה יעל הגישה לסיסרא את החמאה, השומן של החלב, בספל שמשתמשים בו אנשים חשובים, ועל ידי כך סיסרא לא חשד בה. יעל חששה שאם היא תגיש לסיסרא את החלב בכוס פשוט, הוא עלול לחשוד בה שהיא רוצה להרוג אותו, ולכן היא הגישה לו את החלב בכוס שמשתמשים בו אנשים מכובדים[82]: (כו) יָדָהּ לַיָּתֵד תִּשְׁלַחְנָה יעל שלחה את יד שמאל שלה כדי לקחת את היתד ולתקוע אותו בראשו של סיסרא,[83] וִימִינָהּ לְהַלְמוּת עֲמֵלִים ואת יד ימין שלה, שלחה יעל לקחת את הפטיש, המקבת, כדי להכות על היתד שלקחה ביד שמאל (הפטיש נקרא הלמות עמלים משום שמי שהוא עמל למלאכתו מכה איתו כדי לעשות את מלאכתו),[84] וְהָלְמָה סִיסְרָא ויעל הכתה בסיסרא,[85] מָחֲקָה רֹאשׁוֹ ולאחר מכן היא הסירה את ראשו של סיסרא,[86] וּמָחֲצָה יעל גם היכתה על ראשו של סיסרא,[87] וְחָלְפָה רַקָּתוֹ ועל ידי כך, יעל תקעה את היתד, עד שהעבירה אותו דרך רקתו של סיסרא[88]: (כז) בֵּין רַגְלֶיהָ כָּרַע נָפַל שָׁכָב בֵין רַגְלֶיהָ (לאחר שיעל הכתה אותו) סיסרא כרע ונפל במהירות לפני רגליה של יעל,[89] כָּרַע נָפָל סיסרא כרע ונפל לפני יעל (הכפל כאן הוא דרך השירה),[90] בַּאֲשֶׁר כָּרַע שָׁם נָפַל שָׁדוּד במקום שׁסיסרא נפל – שם הוא נאבד ולא היה יכול לקום יותר. דבורה דימתה את הריגתו של סיסרא שהיה גיבור גדול בדימוי שהוא כאילו נפל ולא היה יכול להתחזק ולעמוד ממכתה של יעל. אולם, סיסרא לא באמת עמד ונפל, אלא הוא נהרג תוך כדי שישן כפי שלמדנו בפרק הקודם, והדימוי נובע מאופי השירה ששרה דבורה[91]: (כח) בְּעַד הַחַלּוֹן נִשְׁקְפָה מול החלון, עמדה אימו של סיסרא והביטה דרך החרכים כדי לראות את סיסרא חוזר מהמלחמה,[92] וַתְּיַבֵּב אֵם סִיסְרָא לאחר שראתה שהוא (סיסרא) אינו חוזר מהמלחמה (משום שהוא נהרג בה), אימו של סיסרא התחילה לילל,[93] בְּעַד הָאֶשְׁנָב (אימו של סיסרא ייללה) דרך החלון,[94] מַדּוּעַ בֹּשֵׁשׁ רִכְבּוֹ לָבוֹא (בעוד אימו של סיסרא יללה, היא שאלה) מדוע מאחרת מרכבתו של סיסרא מלבוא,[95] מַדּוּעַ אֶחֱרוּ פַּעֲמֵי מַרְכְּבוֹתָיו מדוע צעדי מרכבתו מאחרים מלחזור הביתה (הכפילות על צלע הפסוק הקודמת היא כדרך השירה)[96]: (כט) חַכְמוֹת שָׂרוֹתֶיהָ תַּעֲנֶינָּה כל אחת משריה החכמות (של אם סיסרא) יענו לה וינסו לנחם אותה,[97] אַף הִיא תָּשִׁיב אֲמָרֶיהָ לָהּ גם אימא של סיסרא תענה ותאמר לעצמה את אותם דברי ניחומים, וכך אמרו השרים החכמות ואם סיסרא: סיסרא מתעכב בגלל שהוא ניצח ניצחון מוחץ (כפי שיפורט בהמשך בעז"ה)[98]: (ל) הֲלֹא יִמְצְאוּ יְחַלְּקוּ שָׁלָל הרי לאחר שניצחו את בני ישראל, סיסרא וחייליו מצאו הרבה שלל והעיכוב נובע מחלוקת השלל הרב,[99] רַחַם רַחֲמָתַיִם לְרֹאשׁ גֶּבֶר כל גבר מחייליו של סיסרא, ייקח בשבי אשה או שתיים מנשות ישראל,[100] שְׁלַל צְבָעִים לְסִיסְרָא אמו של סיסרא ושרותיה מדמיינות את אופן חלוקת השלל בין סיסרא לחייליו: הבגדים הצבועים המיוחדים שנפלו שלל, יינתנו לסיסרא (משום שהוא החשוב מכולם בהיותו שר הצבא),[101] שְׁלַל צְבָעִים רִקְמָה הבגדים הצבועים הם הבגדים החשובים, בגדי הריקמה שנרקמו באופן שהצד הפנימי והצד החיצוני זהים כך שלא ניתן לראות תפרים,[102] צֶבַע רִקְמָתַיִם לְצַוְּארֵי שָׁלָל ובגדי הצבע שאינם רקומים באופן שהצד הפנימי והצד החיצוני זהים, יינתנו לשאר חיילי סיסרא שייקחו כשלל וישימו אותם על הצואר שלהם לנוי[103]: (לא) כֵּן יֹאבְדוּ כָל אוֹיְבֶיךָ יְקֹוָק הלוואי וכל אויביך ה' יאבדו כמו שסיסרא מת (ומכאן שהתנחומים שאם סיסרא ושרותיה ניסו לנחם את עצמן היו תנחומי הבל),[104] וְאֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבֻרָתוֹ (ולעומת סיסרא וחייליו) אוהבי ה', יילכו ויתחזקו תמיד, כמו שאור השמש הולך ומתחזק מזריחת החמה ועד לחצות היום.[105] עד צלע זו של הפסוק היא שירת דבורה.[106] וַתִּשְׁקֹט הָאָרֶץ אַרְבָּעִים שָׁנָה הארץ שקטה ממלחמה לאחר הנצחון על סיסרא, עד שעברו ארבעים שנה מתחילת שנות השיעבוד[107]:

 

[1] דעת מקרא.

[2] רד"ק.

[3] עפ"י הגר"א בפירושו לספר יהושע פרק א' פסוק א'. מצודות: הכוונה שברק ודבורה גרמו לבני ישראל לשיר את השירה.

[4] מצודות. רש"י: כאשר האויבים פרעו בעם ישראל בגלל שהוא עזב את ה', ולאחר הפרעות עם ישראל התנדב לחזור בתשובה, יש לברך את ה' על הישועה שעשה לישראל. רלב"ג: כשעם ישראל היה מושבת ואינו יכול להילחם מפני לחצו של יבין, ובכל זאת הוא התנדב לצאת למלחמה, יש להודות על כך לה'. מלבי"ם: כשעם ישראל חוטא. מהר"י קרא: כאשר בני ישראל פרעו מדרכי המקום והלכו לעבוד עבודה זרה, ולאחר מכן הם חזרו בתשובה – יש להודות על כך לה'. מלבי"ם: כאשר בני ישראל פרועים, אם מצד שהם נפרעו בכך שהם אינם מוסריים ואם משום שהם נהיו חלשים.

[5] מצודות. מלבי"ם: אם בזמן שבני ישראל פרועים (עיין הערה קודמת) – עדיין יימצאו בני אדם שיהיו מוכנים להתנדב לעשות חיל, הרי שאין זה דבר טבעי ויש להודות לה' על כך משום שהוא גרם לכך שלמרות המצב שבו נמצאים בני ישראל, עדיין יהיו אנשים שיהיו מוכנים להתנדב.

[6] מצודות. תרגום: לאחר הניצחון על סיסרא, ישבו החכמים בבתי המדרש כדי ללמד את העם ולהודות לה' על הישועה שהייתה.

[7] מצודות. רד"ק: יש אומרים שפנייתה של דבורה הייתה לבני ישראל שהם כולם בני מלכים. תרגום: הפנייה היא למלכים ושרים שבאו יחד עם סיסרא למלחמה.

[8] מצודות.

[9] מצודות. רש"י: בפסוק זה מופיעה המילה אנכי פעמיים משום שה' אינו מקפח שכר כל בריה. כאשר בני ישראל קיבלו את התורה על הר סיני והר תבור והכרמל באו כדי שהתורה תינתן עליהם, הם חזרו בבשת פנים, והקב"ה אמר שהוא עתיד לפרוע להם כפליים ממה שנאמר "אנכי ה' אלוקיך" על הר סיני.

[10] מצודות. רש"י: הכוונה למתן תורה שעל זמן זה כתוב "וזרח משעיר למו". התורה ניתנה בגבורה, ולכן עם ישראל נמסר בידי אויבים כשהם פורשים ממנה. מהר"י קרא: למרות שבדרך כלל מפרש כרש"י, כאן הקשה על דבריו וכתב שבכל מקום שיש שירה, השירה מציינת את המאורע ולא מאורע אחר. כמו"כ כתב שלא ייתכן לכתוב בשירה דבר המבוסס על דברי אגדה (שה' הציע לבני אדום לקבל את התורה – דברי חז"ל על הפסוק "וזרח משעיר למו".

[11] מצודות.

[12] מצודות.

[13] מצודות. רש"י: המים נטפו טל תחייה. רלב"ג: בדברי הנביא יש משל למלחמת סיחון ועוג. הנביא אומר שהשמים כאילו הפכו למים, כמו שסיחון ועוג הפסידו במלחמה.

[14] מצודות.

[15] מצודות. רש"י: זה הר סיני שבגלל שה' ירד עליו, נמוג ונזל כמים מרוב פחד בשעת מתן תורה. כנראה שכוונתו כדברי הרלב"ג שגם שאר ההרים היו חרדים בשעת מתן תורה ולא רק הר סיני.

[16] מצודות.

[17] רש"י + מצודות. רד"ק: לכאורה אינו אומר שיעל ממש שפטה את ישראל, אלא אומר שכוונת דבורה בדבריה היא שלמרות שיעל התחילה להושיע את בני ישראל, לא הייתה הישועה שלמה, עד שהיא (דבורה) הושיעה לגמרי את עם ישראל. רלב"ג בפירושו לפסוק ז': יעל שפטה את בני ישראל עוד לפני שהרגה את סיסרא.

[18] מצודות.

[19] מצודות.

[20] מצודות.

[21] מצודות. רבינו ישעיה: הכוונה שהשלטון פסק מערי הפרזות.

[22] מצודות.

[23] מצודות.

[24] מצודות. מלבי"ם: במלחמה זו בחר ה' בארבעים אלף חיילים חדשים במקום החיילים משבט ראובן ומשבט גד שהשתתפו בכיבוש הארץ שלא הגיעו למלחמה זו.

[25] מצודות.

[26] מצודות. רש"י: הכוונה למלחמה הנוכחית נגד סיסרא. 40,000 חיילי האויב לא הספיקו להשתמש בנשקם, בגלל הנס שעשה ה' ונתן אותם בידינו. רד"ק: למרות שהיו לישראל 40,000 חיילים, הם לא יכלו להשתמש בנשקם היות וה' לא היה איתם. ולכן, בגלל חטא ישראל, למרות שהיו לבני ישראל יותר מארבעים אלף חיילים, הם עדיין ברחו מהאויב. בסוף פירושו הביא גם את הפירוש שכאשר בני ישראל קיימו את רצון ה', הם לא היו צריכים להשתמש בנשק. רלב"ג: פירש באופן נוסף על הפירוש שהבאנו בשם מצודות וכתב שהכוונה היא שהקב"ה בחר דרכים חדשות להכניע את סיסרא, על ידי שמשך אותו ליפול במלחמה נגד ישראל בנחל קישון. לבני ישראל כמעט ולא היו כלי נשק, עד שאפילו בארבעים אלף חיילים לא היו כלי נשק. מהר"י קרא: כאשר עם ישראל חוטא, האויבים מצליחים להילחם נגדו, גם אם יש לו ארבעים אלף חיילים עם כלי נשק.

[27] מצודות. רש"י: דבורה מברכת את גדולי ישראל שהסתובב בעם והחזירו אותו בתשובה. מהר"י קרא: הכוונה שדבורה מברכת את האנשים מבני ישראל שחזרו בתשובה. רד"ק: הגדולים נקראים חוקקים היות והם קובעים את החוקים של עם ישראל. בפירוש נוסף כתב שהכוונה היא לסופרים שבעם ישראל. רלב"ג פירש פירוש נוסף שהכוונה למחוקקים משבט זבולון ולמחוקקים משבט נפתלי.

[28] מצודות. רד"ק: תברכו את ה' על שהכניע את האויבים שלכם לפניכם.

[29] מצודות. מהר"י קרא: כתב שדווקא האתונות הלבנות הוא מה שמנע מהם מלצאת, משום שהאויב יכול להבחין בקלות באתון לבן שהולך בדרך. בהמשך פירושו כתב שהאתונות הצחורות הן אתונות מובחרות ואינן לבנות ואינן שחורות. בשם המדרש כתב שהכוונה לבני אדם המושלים על דברי התורה שברורים כצמר לבן.

[30] מצודות. רש"י: עד עכשיו הדיינים לא היו יכולים להתאסף בפרהסיא ולדון לדין דין תורה, ולאחר הישועה הם יכולים. רד"ק: מדין – שם של מקום שתושביו סבלו בזמן השיעבוד והם לא היו יכולים ללכת בדרכים. בפירוש נוסף כתב שהכוונה לדרך מוכרת שהייתה בימיהם שהיה מסוכן ללכת בה בזמן השיעבוד. מהר"י קרא: מדין היה מקום במדבר, והיה מסוכן לשבת שם, ולכן הם רכבו על אתונות מובחרות בדרכים עקומות במטרה לברוח משם על ערי מבטח.

[31] מצודות. מלבי"ם: מדובר על עניים שהיו הולכים בדרכים.

[32] מצודות.

[33] רד"ק. רש"י: מחצצים הם חיילים שנלחמים בקרב (אולם, חוץ מההבדל בביאור המילה "מחצצים", אין הבדל בין פירוש זה לפירוש מצודות) ובאופן דומה פירש המלבי"ם אלא שפירש שהכוונה היא שלסיסרא נשמעו קולות של חיילים רבים, כאילו שצבא ישראל היה צבא גדול. בפירושו השני כתב שמחצצים הם אבני חצץ ופירוש הפסוק הוא כך: כשהייתם הולכים לשאוב מים, הייתם פוחדים מקול המחצצים, הקול שעושים אבני הנחל החלקים כשדורכים עליהם, שמא האויב ישמע אתכם כשאתם הולכים למלא מים. תרגום: המחצצים הם הליסטים, מלשון מחלוקת. מלבי"ם: ה' השמיע לסיסרא קול מחצצים, כאילו שבאו עליו הרבה מחנות צבא.

[34] מצודות.

[35] מצודות. רש"י הוסיף עניין נוסף, שבני ישראל היו יכולים לחזור ולצאת מהעיירות כשהם היו יחידים, ללא ליווי של אנשים נוספים.

[36] תרגום. רלב"ג: אז יכלו בני ישראל לחזור אל השערים וללמוד תורה, דבר שנמנע מהם בזמן השיעבוד משום שלא היה להם זמן לכך ומשום שהדרכים לא אפשרו להם להגיע למקום הלימוד. מלבי"ם: ישראל ירד לערי המבצר שלהם.

[37] מצודות.

[38] מצודות. רש"י כתב שמפשט הפסוק משמע שהדבר נכתב לשבח, שדבורה רצתה להתגבר באמירת השירה. בשם חז"ל כתב שרוח הקודש הסתלקה מדבורה כעונש על שאמרה "עד שקמתי דבורה", ולכן הייתה צריכה לנסות ולחזור לשירה.

[39] מצודות.

[40] מצודות. רלב"ג: הנביא ייחס לדבורה את עניין השירה ואילו לברק הכתובי יחס את פעולת המלחמה, את שביית השבי. מהר"י קרא: ברק הוא שאמר לדבורה להתחזק בשירה, ודבורה ענתה לו שהוא יפנה לעיסוקו, למלחמה ולשביית השבי, והיא תעסוק באומנותה, בשירה. מלבי"ם: הנביא אומר שהן ברק והן דבורה לא היו צריכים לעשות דבר במלחמה. דבורה הייתה צריכה רק לשיר וברק היה צריך רק לקחת את השלל ולא היה צריך להילחם.

[41] מצודות.

[42] מצודות. מהר"י קרא: יש לפרש את הפסוק בלשון שאלהו תשובה: מי גרם לעם ישראל שישלוט בעמים החזקים – ה' הוא שגרם לכך. בפירוש נוסף כתב שהכוונה היא לברק ירד למקום שנקרא שריד כדי לגייס משם את החיילים משבט זבולון ונפתלי, ודבורה אומרת שה' זיכה אותה להצטרף גן כן לאותם חיילים חזקים שהתנדבו לצאת למלחמה. מלבי"ם: בדברים אלה משווה דבורה בין הישועה הנוכחית לישועה שהייתה על ידי אהוד. אהוד הוא השריד שנעזר באדירים, בבני ישראל, כדי לנצח מלך חלש, את עגלון. הישועה דרכו הייתה ישועה טבעית. לעומת זאת, ישועת דבורה הייתה ניסית – "ה' ירד לי", והייתה על עם חזק – "בגיבורים".

[43] רש"י. מהר"י קרא: דבורה מונה את השבטים שעזרו לברק במלחמה נגד סיסרא ומביאה דוגמאות נוספות לגבורתם. מכאן, ששבט אפרים ושבט בנימין השתתפו גם הם במלחמה נגד סיסרא.

[44] מצודות. מלבי"ם: אנשים משבט אפרים, הם שעזרו לאהוד במלחמה שלו נגד מואב, והם שעזרו להשמיד גם את העמלקים שהצטרפו לעגלון.

[45] מצודות. רש"י הוסיף פירוש נוסף למילה "עממיך" – הכוונה לכך ששאול החליש את עמלק וכאילו שקירר גחילם לוחשות והפך אותן לעמומות. רלב"ג: הכוונה לשבט בנימין שהיה חלק מעם ישראל. מלבי"ם: הכוונה לחיילי שבט בנימין שהצטרפו לאהוד ועזרו לו.

[46] מצודות. רש"י: הכוונה לבני מכיר שכבשו את חבל ארגוב בימי משה, ולא למלחמה נגד סיסרא. מלבי"ם: בדברים אלה ממשיכה דבורה עם ההשוואה בינה לבין אהוד. לאהוד הצטרפו חיילים מנוסים ואילו אליה הצטרפו רק המחוקקים והסופרים שלא היו מאומנים למלחמה.

[47] מצודות.

[48] מצודות. רש"י: הסנהדרין משבט יששכר תמיד ישב עם דבורה לדין, ושאר שבט יששכר יצא עם ברק למלחמה.

[49] מצודות.

[50] מצודות. רש"י: אנשי שבט יששכר קיימו כל שליחות ששלחו אותם. רד"ק: מרוב רצונו של שבט יששכר לצאת למלחמה, לא ביקש שיהיה לו בהמה לרכב עליו, אלא ירד ברגליו. רלב"ג: הכוונה לברק שירד לעמק וקיים את ציווי דבורה.

[51] מצודות.

[52] מצודות. רש"י: בכך שראובן התחלק מאיתנו ולא השתתף במלחמה היו נכלי לב, מחשבתו הייתה מלאה בערמומיות, היות וחיכה לראות מי ינצל כדי שיעבור לצד שלו. מלבי"ם: אי יציאת ראובן למלחמה, למרות שבכיבוש הארץ עמד בראש צבא ישראל, גורם לשבר לב גדול. כמו"כ הסביר מדוע דבורה טענה דווקא על שבט ראובן ועל שבט גד טענות קשות על שלא עזרו במלחמה נגד סיסרא. הנחלה של כל השבטים האחרים הייתה קרובה אל מקום הקרב, ורק ראובן ודן היו מנותקים ממקום המערכה, ואין זה מובן מדוע לא הצטרפו.

[53] מצודות.

[54] מצודות. רלב"ג: למה ישבת בין המשפתים במקומך, ולא יצאת עם ישראל למלחמה, וכך שמעת את שריקות עדרי המלחמה בלי שהשתתפת במלחמה. רד"ק: בין המשפתיים – גדרות צאן. כאשר עם ישראל נלחם, אתה ישבת בין גדרות צאנך ושמעת את שריקות העדרים במרעה במקום להשתתף במלחמה יחד עם שאר עם ישראל. מלבי"ם: דבורה אומרת בדבריה שראובן בחר לקבל את נחלתו על הגבול משום שהוא קיבל על עצמו למנוע מהאויב לתקוף את ישראל. אם כן, כאשר סיסרא חצה את הגבול והצליח לתקוף, ראובן היה חייב למנוע את מעבר האויב, והוא התרשל בתפקידו.

[55] מצודות. רש"י: כדי לשמוע את שריקות עדרי המלחמה, רצית לשמוע את שריקות עדרי המלחמה, לראות קולו של מי יהיה חזק יותר ואז להצטרף אליו.

[56] מצודות. מלבי"ם: מובן מדוע ראובן לא יצאו למלחמה, היות והם אמרו שאינם צריכים לפחד היות וגלעד שומר על ארצו חוצץ מהאויב.

[57] מצודות. רש"י: גם בני הגלעד לא הגיעו למלחמה ויש כאן ביקורת עליו. לכאורה פירוש צלע זו של הפסוק תלוי בפירוש פסוק יד'. האם הכוונה לבני מכיר שהשתתפו עם דבורה במלחמה (מצודות), או שהכוונה היא שכבשו את חבל הארגוב בימי משה (כפירוש רש"י שם). רד"ק: חלק מבני מכיר השתתפו במלחמה, ואילו כאן הכוונה היא ליאיר בן מנשה שקיבל גם הוא את נחלתו בארץ גלעד, ולא יצא למלחמה. בסוף דבריו הביא גם את פירוש מצודות וכתב שניתן לפרש את הפסוק בשני אופנים: א. בצורה של שאלה – הרי גם גלעד שישב בעבר הירדן יצא למלחמה. ב. בצורה של קביעה – גלעד יצא למלחמה בניגוד לשבט ראובן. מלבי"ם: צלע זו של הפסוק מהווה הסבר של שבט ראובן לסיבה שהוא לא בא לעזור במלחמה נגד סיסרא. גלעד, שבט מנשה, היה חוצץ בינו לאויב, ואם כן לא היה טעם שגם הוא ישתתף במלחמה.

[58] מצודות. רד"ק: שבט דן אסף את כל רכושו לתוך אניות והבריח אותם דרך הירדן (שהרי לא ניתן לומר שכוונת הפסוק לים התיכון – לשבט דן לא הייתה גישה מנחלתם לים התיכון). דברים אלה של הרד"ק תמוהים, שהרי לשבט דן היה גישה לים כמוכח מכמה מקומות. מלבי"ם: הכוונה כאן היא להסבר של שבט דן מדוע הוא לא השתתף במלחמה – משוםש הוא לא היה צריך לפחד, שהרי שבט אשר חוצץ בינו לבין האויב, ולכן הוא שומר על נחלתו מכיוון הים.

[59] מצודות.

[60] מצודות.

[61] מצודות.

[62] רש"י. תרגום: כל העמים ישבחו את נפתלי.

[63] מצודות. מלבי"ם: בדברים אלה משווה דבורה את המלחמה נגד סיסרא למלחמה הראשונה נגד יבין. בשני המקרים יבין אסף מלכים נוספים שיעזרו לו להילחם בבני ישראל ובשני המקרים מלכים אלה הצטרפו ליבין ללא שנטלו ממנו שכר.

[64] מצודות.

[65] מצודות. רלב"ג: הסיבה שהכנענים נלחמו דווקא במגידו ובתענך היא משום שהם חשבו שהם יוכלו לכבוש מקומות אלה בקלות.

[66] מצודות. רד"ק: לו היו מלכי כנען מצליחים לגבור על בני ישראל, הם לא היו לוקחים מהם בצע כסף, אלא הם היו הורגים אותם. מהר"י קרא: הקב"ה אמר לאומות העולם שהם באו להילחם ללא בצע כסף, ולכן הוא מגרה בהם חיילים אחרים שאינם לוקחים בצע כסף. הכוונה לכוכבי השמים.

[67] רש"י. לפי מצודות יש כאן דימוי כאילו מהשמים נלחמו עם סיסרא וכן פירש רד"ק. מצודות גם הביא מדרש חז"ל שהכוכבים הרתיחו את השריון של חיילי סיסרא, והחיילים נכנסו בנחל קישון כדי להתקרר, ומי הנחל שטפו אותם. מלבי"ם: גם בפסוק זה יש השוואה למלחמה של יהושע בחצור. כמו שאצל יהושע היה עזרה של הכוכבים ("שמש בגבעון דום"), כך גם במלחמה נגד סיסרא עזרו לבני ישראל מהשמים.

[68] רש"י.

[69] מצודות. מלבי"ם: גם בפסוק זה יש השוואה למלחמה של יהושע ביבין. כמו ששם נחל מרום גרף את חיילי האויב, כך היה גם פה בנחל קישון.

[70] מצודות.

[71] מצודות. רש"י: עוד מזמן הקדום, נחל קישון נעשה ערב לים עוד בימים של יציאת מצרים שיעלה על גדותיו. ים סוף לא רצה לפלוט את מצרים וה' הבטיח לו שלעתיד לבא יוכל לקבל חזרה את גופות האויב. ופירוש "נפשי תדרוך בעוז" הוא שרגלי תדרוך על גיבורי כנען. רד"ק: מרכבות סיסרא שנכנסו לנחל נתקעו, ואילו מרכבות ישראל עברו בנחל בעוז ללא שום פגע.

[72] מצודות.

[73] מצודות.

[74] מצודות בפירושו הראשון. בפירושו השני: הסוסים החזקים הם שדרסו את רגלי הסוסים האחרים (ההבדל בין שני הפירושים הוא בהסבר על מי מוסב התואר "אביריו". רש"י: חום הכוכב היה ממיס את הטיט והציפורן הייתה נשמטת. רגלי הסוסים נשמטו בגלל שהכוכבים המסו את הטיט. כך הופסקה פעולת הריקוד שהאבירים היו מרקידים את הסוסים. רלב"ג: אין הכוונה שרגלי הסוסים ממש נשברו, אלא שבגלל המים הרבים שהיו בנחל, הסוסים לא יכלו לדהור, והדבר נחשב כאילו שרגליהם נשברו.

[75] מצודות. רש"י: הביא את המחלוקת בחז"ל אם הכוונה לכוכב או לאדם שנקרא כך. כמו"כ כתב שהכוונה במלאך ה' היא לברק (ובתרגום כתב שברק היה נביא). מהר"י קרא: נראה להכריע שהכוונה למקום משום שכתוב "יושביה".

[76] מצודות. רש"י: כל מי שיושב בארבע אמותיו של מרוז הוא מקולל ומנודה.

[77] מצודות.

[78] מצודות. רש"י: כל מי שעוזר לישראל, נחשב הדבר שהוא עוזר לשכינה.

[79] מצודות.

[80] מצודות. רד"ק: יעל תהיה אישה מבורכת יותר משאר הנשים היושבות באהל ולא עזרו לבני ישראל במלחמתם. רש"י: יעל תהיה מבורכת יותר מארבע האימהות שישבו באהל (שרה, רבקה, רחל ולאה), על שהצילה את בניהם, משום שאם יעל לא הייתה מצילה אותם, היה סיסרא בא ומאבן את בניהם. בפירוש נוסף כתב שגם יעל הייתה יושבת באוהל ולכן דבורה הזכירה אותה בברכה בהקשר לאוהלים. רלב"ג: יעל תהיה מבורכת על ידי הנשים שיושבות באוהל ומלמדות תורה (כמו דבורה).

[81] מצודות. רש"י: יעל הגישה לסיסרא את החלב כדי לדעת אם הוא מפוכח ויודע להבחין בין מים לחלב. רד"ק: החלב היה החלב שנשאר לאחר החמאה, או שנתנה לו גם חמאה לאחר שסיים לשתות את החלב.

[82] מצודות. רש"י: המים נקראו אדירים והכוונה שיעל הגישה לסיסרא את החלב בכוס שאיתו מגישים מים. רלב"ג: כתב כמו שפירשנו בפנים בשם המצודות שחמאה הוא שומן החלב והסיבה שיעל השקתה אותו דוורא בחמאה היא משום שהוא משכר יותר מסתם חלב. רד"ק: יעל הגישה לסיסרא גם את החלב לשתות וגם את החמאה לאכול.

[83] מצודות. רד"ק בתחילה כתב ש"תשלחנה" פירושו תשלח, אלא שיש תוספת של "נה" כדרך הכתובים, וכמו שכתוב "מסדרונה" כאשר הכוונה למסדרון. לאחר מכן כתב בשם אביו שהכוונה היא שיעל שלחה את שתי ידיה, וממילא תוספת ה"נה" מובנת. פירוש הפסוק הוא שאת יד שמאל (ידה) ואת יד ימין (וימינה) שלחה יעל כדי לקחת את היתד והפטיש. בשם אחיו פירש את הפסוק שהכוונה ללשון השאלה: כמו ששאר הנשים שולחות את ידיהן ליתד, מעשה שהוא פשוט, יעל עשתה מעשה גבורה שאין שאר הנשים עושות, והיא הלמה בסיסרא. גם לפירוש זה מובן מדוע כתוב "תשלחנה" בתוספת "נה", משום שהכוונה לנשים רבות.

[84] מצודות. רש"י: הלמות עמלים הוא כינוי לסיסרא שהיה עמל מהדרך, והפסוק מסביר שהמטרה שיעל לקחה את היתד היא לתקוע אותו בראשו של סיסרא. רד"ק: בכלי זה מכים אנשים שעובדים קשה, בעלי מלאכה. מלבי"ם: יעל רצתה להכות בסיסרא, אלא שלא הייתה יכולה לעשות זאת משום שהייתה חלשה (עמלים) ולכן היא הצליחה להכות רק מכה קטנה בראשו, ועל ידי נס היתד עבר דרך כל רקתו של סיסרא.

[85] מצודות.

[86] מצודות.

[87] מצודות.

[88] מצודות. רד"ק הוסיף אפשרות נוספת לפירוש הפסוק וכתב שהכוונה היא לכריתת הראש.

[89] מצודות. רלב"ג: יעל סידרה בחכמתה שסיסרא ייפול בין ויירדם לפניה. לפי פירושו אין כאן מליצה אלא זוהי משמעות הפסוק ממש. רד"ק הביא את מדרש חז"ל שסיסרא בעל את יעל שבע בעילות, אך דחה מדרש זה ממדרש אחר שפירש בפרק ד' פסוק יח' שיעל כיסתה את סיסרא בשמיכה והכוונה "שמי הוא כאן" שה' מעיד שסיסרא לא בעל אותה. מלבי"ם: סיסרא כן בעל את יעל ולאחר מכן, באותו מקום שכרע לבעילה, נפל ונהרג.

[90] מצודות.

[91] מצודות. רלב"ג: הכוונה שמיד כאשר סיסרא נפל, יעל הרגה אותו.

[92] מצודות + תרגום.

[93] מצודות. רש"י: דיברה או לשון ראתה. רד"ק כתב שתרגום תרגם את היבוב מלשון "אוריקה", לשון הבטה. טולם בספרים לפנינו, כתוב "ומדיקא". אולם מהר"י קרא כתב את הנוסל שלפנינו ועדיין פירש לשון הבטה.

[94] מצודות. מלבי"ם: אשנב הוא חלון שעשוי על ידי קסמים. אם סיסרא הסתכלה בתחילה מחוץ לחלון ולאחר מכן ניסתה לבדוק את מצב בנה על ידי קסמים שעשתה.

[95] מצודות.

[96] מצודות.

[97] רד"ק. מלבי"ם: אם סיסרא התחילה ליבב משום שהיא ראתה בקסם את סיסרא שוכב על הארץ וכן ראתה הרוגים. אם סיסרא התחילה ליבב משום שגם אם סיסרא לא הגיע, לפחות היה צריך לבא "פעמי מרכבותיו", היה צריך לבא שליח שיבשר מה עלה בגורלו. שרותיה החכמות ניסו לשכנע אותה שפירוש החיזיון אינו כפי שחשבה, שסיסרא מת, מראה ההיפך – את נצחונו בקרב. האנשים שנראו בחיזיון עם דם הינם סמל לשלל שהיה וצבע האדום מסמל את הבגדים שצבעוניים שחולקו כשלל.

[98] מצודות.

[99] מצודות.

[100] מצודות. הסיבה שנשות ישראל נקראו "רחם" בפיהן של אם סיסרא ושרותיה היא כדי לבזות אותן ולקרוא להן על שם הרחם. רלב"ג: אם סיסרא ושרותיה התחילו בתיאור השלל שנלקח מנערות ישראל משום שהם היו פרוצים בעריות.

[101] מצודות.

[102] מצודות.

[103] מצודות.

[104] מצודות.

[105] מצודות. תרגום: אוהבי ה' יאירו פי שבע מאור שבעת ימי בראשית, וכך ייצא שהם יאירו פי שלוש מאות ארבעים ושלש מאור שבעת ימי בראשית, ותתקיים נבואת הנביא "ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת ימים". רלב"ג: הצדיקים יאירו כמו שהשמש חזקה בתקופת תמוז.

[106] רש"י.

[107] מצודות. מלבי"ם: הסיבה שהיה שקט למשך ארבעים שנה היא שבני ישראל היו צדיקים לאורך כל ימי דבורה.

 

סיכום התועלויות לרלב"ג:

 

  • ללמדנו שה' לא יעשה מופתים ללא צורך ולכן ציווה את ברק לשכנע את החיילים משבט זבולון ומשבט נפתלי להתאסף, ולא אסף אותם בדרך נס.
  • כאשר ה' עושה נס, הוא מנסה למעט בו, כמו שה' פיתה את סיסרא וחייליו להתאסף בנחל קישון ואז טביעתם שם נעשה כבדרך הטבע.
  • להודיע לנו שהנבואה אמיתית כמו שנבואת דבורה התקיימה, וזאת למרות היותה אישה.
  • לללמדנו שהאדם צריך להתנהג בתחבולות כדי להשיג תכלית מסוימת כמו שיעל השתמשה בתחבולות כדי להרוג את סיסרא.
  • ביום שיש בו ישועה, ראוי לנצל זאת עד תום, כמו שביום הניצחון ברק המשיך לרדוף אחרי סיסרא למרות שצבא סיסרא נוצח, וזאת כדי שסיסרא לא יקים צבא מחדש.
  • להודות לה' ולהאמין שכל הטובות באו מה' כמו שדבורה שרה בשיר.
  • ללמדנו שראוי להאמין בייעודי הנבואה ולכן דבורה שרה את השירה.
  • לפרסם את גנות האומות ואת היותם משוקעים בעריות, כמו שאם סיסרא אמרה שסיסרא וחייליו חילקו ביניהם את נשות ישראל.