שמואל א פרק ג

ביאור ושננתם עם חלק מההערות לספר שמואל א' פרק ג'.

מערכת אוצר התורה - ושננתם יד' אדר תשע"ח

שמואל א פרק ג

(א) וְהַנַּעַר שְׁמוּאֵל מְשָׁרֵת אֶת יְקֹוָק לִפְנֵי עֵלִי  שמואל הנער היה משמש לפני ה' בחיי עלי,[1] וּדְבַר יְקֹוָק הָיָה יָקָר בַּיָּמִים הָהֵם בימיו של שמואל, היה דבר ה' דבר מנוע, לא היה ניתן לדעת את דבר ה',[2] אֵין חָזוֹן נִפְרָץ (לא היה ניתן לדעת את דבר ה' משום ש- ) הנבואה לא פרצה החוצה, לא היו נביאים שהתנבאו[3]: (ב) וַיְהִי בַּיּוֹם הַהוּא ביום שבו התגלה הנביא אל עלי,[4] וְעֵלִי שֹׁכֵב בִּמְקוֹמוֹ (ביום שבו התגלה הנביא אל עלי) עלי שכב במקום במשכן שבו היו הכהנים ישנים,[5] וְעֵינָיו הֵחֵלּוּ כֵהוֹת עויניו של עלי התחילו להיות כהות וחשוכות,[6] לֹא יוּכַל לִרְאוֹת והוא (עלי) לא היה יכול לראות בצורה טובה (בגלל שעיניו היו כהות וחשוכות)[7]: (ג) וְנֵר אֱלֹהִים טֶרֶם יִכְבֶּה נרות המנורה שבמשכן עדיין לא כבו, הנרות שהדליקו במנורה שהייתה במשכן עדיין דלקו, כלומר: עוד לא הגיע אור הבוקר (נרות המנורה היו נכבות בבוקר),[8] וּשְׁמוּאֵל שֹׁכֵב (כאשר הנרות של המנורה עדיין דלקו) שמואל שכב במקום במשכן שבו היו ישנים הלויים ששמרו על המשכן,[9] בְּהֵיכַל יְקֹוָק אֲשֶׁר שָׁם אֲרוֹן אֱלֹהִים ואילו בקודש הקדשים, ששם נמצא ארון הברית, קרא ה' אל שמואל כמו שיסופר בהמשך[10]: (ד) וַיִּקְרָא יְקֹוָק אֶל שְׁמוּאֵל ה' קרא אל שמואל, וַיֹּאמֶר שמואל ענה לקריאתו של ה': הִנֵּנִי הנה אני (אך שמואל לא ידע שה' הוא שקורא לו)[11]: (ה) וַיָּרָץ אֶל עֵלִי שמואל רץ אל עלי, וַיֹּאמֶר שמואל אמר אל עלי: הִנְּנִי כִּי קָרָאתָ לִּי הנה אני שהרי קראת לי, באתי אליך כיוון שקראת לי (כיוון ששמואל חשב שעלי הוא זה שקרא לו),[12] וַיֹּאמֶר עלי ענה לשמואל: לֹא קָרָאתִי לא קראתי לך, שׁוּב שְׁכָב תחזור למקומך ותשכב,[13] וַיֵּלֶךְ וַיִּשְׁכָּב שמואל חזר ושכב במקום במשכן שבו ישנו הלויים[14]: (ו) וַיֹּסֶף יְקֹוָק קְרֹא עוֹד שְׁמוּאֵל ה' קרא אל שמואל פעם נוספת, (זו קריאתו השנייה של ה' לשמואל),[15] וַיָּקָם שְׁמוּאֵל וַיֵּלֶךְ אֶל עֵלִי שמואל קם מהמקום שבו הוא שכב והלך אל עלי (כיוון שהוא לא הבין שה' הוא המדבר איתו, אלא הוא חשב שעלי קרא לו),[16] וַיֹּאמֶר שמואל אמר לעלי: הִנְנִי כִּי קָרָאתָ לִי הנה אני, מפני שקראת לי, וַיֹּאמֶר עלי ענה לשמואל: לֹא קָרָאתִי בְנִי שׁוּב שְׁכָב בני! לא קראתי לך, תחזור ותשכב במקום במשכן שבו היו ישנים הלויים[17]: (ז) וּשְׁמוּאֵל טֶרֶם יָדַע אֶת יְקֹוָק שמואל עוד לא ידע את חכמת האלוקות, ולכן הוא לא הבין שה' הוא הקורא לו,[18] וְטֶרֶם יִגָּלֶה אֵלָיו דְּבַר יְקֹוָק וה' עוד לא התגלה אל שמואל וניבא אותו (ולכן הוא לא הבין שה' הוא הקורא אליו)[19]: (ח) וַיֹּסֶף יְקֹוָק קְרֹא שְׁמוּאֵל בַּשְּׁלִשִׁית ה' הוסיף וקרא אל שמואל פעם נוספת (זו הפעם השלישית בה ה' קורא אל שמואל),[20] וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל עֵלִי שמואל קם ממקום משכבו והלך אל עלי, וַיֹּאמֶר שמואל אמר לעלי: הִנְנִי כִּי קָרָאתָ לִי הנה אני, מפני שקראת לי, וַיָּבֶן עֵלִי כִּי יְקֹוָק קֹרֵא לַנָּעַר עלי הבין שה' הוא שקרא אל שמואל[21]: (ט) וַיֹּאמֶר עֵלִי לִשְׁמוּאֵל עלי אמר לשמואל: לֵךְ שְׁכָב לך למקום במשכן שבו ישנים הלויים, ותשכב שם,[22] וְהָיָה אִם יִקְרָא אֵלֶיךָ ואם מישהו יקרא לך פעם נוספת,[23] וְאָמַרְתָּ דַּבֵּר יְקֹוָק כִּי שֹׁמֵעַ עַבְדֶּךָ (ואם מישהו יקרא לך פעם נוספת) תאמר לו: דַּבֵּר ה', כי אני, עבדך שמואל, שומע את מה שאתה אומר,[24] וַיֵּלֶךְ שְׁמוּאֵל וַיִּשְׁכַּב בִּמְקוֹמוֹ שמואל הלך ושכב במקום במשכן שבו הלויים היו ישנים[25]: (י) וַיָּבֹא יְקֹוָק וַיִּתְיַצַּב ה' התגלה והתייצב,[26] וַיִּקְרָא כְפַעַם בְּפַעַם שְׁמוּאֵל שְׁמוּאֵל ה' קרא בשמו של שמואל כמו שהוא קרא בשמו בפעמים הקודמות,[27] וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל שמואל אמר לה': דַּבֵּר כִּי שֹׁמֵעַ עַבְדֶּך תמשיך לדבר כי אני, עבדך שמואל, שומע את דברך[28]: (יא) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל שְׁמוּאֵל ה' אמר לשמואל: הִנֵּה אָנֹכִי עֹשֶׂה דָבָר בְּיִשְׂרָאֵל בעתיד, אביא דבר על עם ישראל,[29] אֲשֶׁר כָּל שֹׁמְעוֹ תְּצִלֶּינָה שְׁתֵּי אָזְנָיו (אביא דבר על עם ישראל) שכל מי שישמע שדבר זה ארע, ירעדו שתי אוזניו מרוב פחד. ה' אמר לשמואל שהוא עתיד להביא פורענות גדולה על עם ישראל, עד שמי שישמע את דברי הפורענות, ירעדו שתי אוזניו. הכוונה ללקיחת ארון הברית על ידי הפלשתים (כפי שמסופר בפרק הבא)[30]: (יב) בַּיּוֹם הַהוּא ביום שתבוא הפורענות על עם ישראל, אָקִים אֶל עֵלִי (ביום שתבוא הפורענות על עם ישראל) אני (ה') אתחיל לקיים על עלי ומשפחתו,[31] אֵת כָּל אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֶל בֵּיתוֹ (ביום שתבוא הפורענות על עם ישראל אני (ה') אתחיל לקיים על עלי ומשפחתו) את כל מה שאמרתי שאעשה לו ולצאצאיו,[32] הָחֵל וְכַלֵּה ביום ההוא, ביום לקיחת הארון, אתחיל לקיים את דברי הפורענות שאמרתי שיבואו על בית עלי, ולאורך השנים אסיים להביא על בית עלי את דברי הפורענות[33]: (יג) וְהִגַּדְתִּי לוֹ כִּי שֹׁפֵט אֲנִי אֶת בֵּיתוֹ עַד עוֹלָם הרי אני (ה') אמרתי לעלי שאעניש אותו ואת צאצאיו לעולם, לאורך דורות רבים,[34] בַּעֲוֹן אֲשֶׁר יָדַע כִּי מְקַלְלִים לָהֶם בָּנָיו (אעניש את עלי וצאצאיו) היות ועלי ידע שבניו מבזים אותי,[35] וְלֹא כִהָה בָּם (ולמרות שעלי ידע שבניו מבזים אותי) הוא לא החשיך את מראה פניהם, הוא לא גער בהם ובייש אותם מספיק כדי למנוע את המשך מעשיהם. ה' אמר לשמואל שבגלל שעלי לא עשה ככל שביכולתו כדי למנוע את המשך החטא של בניו, תבוא עליו הפורענות[36]: (יד) וְלָכֵן נִשְׁבַּעְתִּי לְבֵית עֵלִי לכן (בגלל שלא מיחה בבניו כשביזו אותי) אני (ה') נשבע על בית עלי,[37] אִם יִתְכַּפֵּר עֲוֹן בֵּית עֵלִי בְּזֶבַח וּבְמִנְחָה (אני נשבע על בית עלי) שלא יתכפר עוון משפחתו על ידי הקרבת קרבנות שלמים או מנחות (אבל העוון כן יתכפר על ידי חזרה בתשובה),[38] עַד עוֹלָם חטא זה יהיה שמור להם לתמיד וכל הפורענויות שנאמרו להם על ידי הנביא – יתקיימו[39]: (טו) וַיִּשְׁכַּב שְׁמוּאֵל עַד הַבֹּקֶר גם לאחר שה' אמר לו את דברי הנבואה, שמואל המשיך לשכב במקומו עד שהגיע הבוקר,[40] וַיִּפְתַּח אֶת דַּלְתוֹת בֵּית יְקֹוָק שמואל פתח את דלתות המשכן, כמו שהוא נהג לעשות בכל יום (פתיחת דלתות המשכן הוא תפקיד של הלויים בבית המקדש),[41] וּשְׁמוּאֵל יָרֵא מֵהַגִּיד אֶת הַמַּרְאָה אֶל עֵלִי שמואל היה ירא מלומר לעלי את הנבואה הקשה שבה ה' ניבא אותו, ולכן הוא לא הלך לעלי לומר לו את דברי הנבואה[42]: (טז) וַיִּקְרָא עֵלִי אֶת שְׁמוּאֵל עלי קרא לשמואל, וַיֹּאמֶר עלי אמר לשמואל: שְׁמוּאֵל בְּנִי שמואל בני! וַיֹּאמֶר שמואל ענה לעלי: הִנֵּנִי הנה אני[43]: (יז) וַיֹּאמֶר עלי אמר לשמואל: מָה הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלֶיךָ מה הדבר שה' אמר לך? עלי ידע שה' המשיך להתגלות לשמואל וששמואל התנבא באותו הלילה, והוא רצה לדעת את דבר הנבואה,[44] אַל נָא תְכַחֵד מִמֶּנִּי אל תמנע עכשיו ממני דבר הנבואה, אל תימנע מלומר לי את דבר הנבואה,[45] כֹּה יַעֲשֶׂה לְּךָ אֱלֹהִים וְכֹה יוֹסִיף כך יוסיף ויעשה לך ה' דברים רעים (לשון זו נאמרת בדרך כלל על דרך השבועה),[46] אִם תְּכַחֵד מִמֶּנִּי דָּבָר (כך יוסיף ויעשה לך ה' דברים רעים) אם תמנע ממני פרט אחד מהנבואה,[47] מִכָּל הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלֶיךָ (כך יוסיף ויעשה לך ה' דברים רעים אם תמנע ממני פרט אחד מהנבואה) מכל דבר הנבואה שאמר לך ה'[48]: (יח) וַיַּגֶּד לוֹ שְׁמוּאֵל אֶת כַּל הַדְּבָרִים שמואל אמר לעלי את דברי הנבואה שה' אמר לו,[49] וְלֹא כִחֵד מִמֶּנּוּ שמואל לא נמנע מלומר לעלי אפילו פרט אחד מדברי הנבואה שה' אמר לו,[50] וַיֹאמַר עלי אמר לשמואל (לאחר שהוא שמע את נבואת הפורענות): יְקֹוָק הוּא הרי ה' הוא אדון לכל העולם,[51] הַטּוֹב בְּעֵינָו יַעֲשֶׂה והוא (ה') יעשה ככל מה שטוב בעיניו לעשות[52]: (יט) וַיִּגְדַּל שְׁמוּאֵל שמואל גדל בחכמה ויראת ה',[53] וַיקֹוָק הָיָה עִמּוֹ ה' היה בעזרתו של שמואל,[54] וְלֹא הִפִּיל מִכָּל דְּבָרָיו אָרְצָה כל דבריו של שמואל התקיימו – גם הדברים שהוא אמר שלא על דרך הנבואה. גם הדברים ששמואל אמר בעצמו ולא על ידי נבואה – התקיימו[55]: (כ) וַיֵּדַע כָּל יִשְׂרָאֵל כל עם ישראל ידע, מִדָּן מהאנשים שישבו בצפון ארץ ישראל, בנחלת שבט דן הצפונית, וְעַד בְּאֵר שָׁבַע ועד האנשים שישבו בבאר שבע, הנמצאת בדרום ארץ ישראל, כִּי נֶאֱמָן שְׁמוּאֵל לְנָבִיא לַיקֹוָק (כל עם ישראל ידע) ששמואל נאמן לומר את דברי נבואתו בשם ה'[56]: (כא) וַיֹּסֶף יְקֹוָק לְהֵרָאֹה בְשִׁלֹה לאחר שה' התגלה אל שמואל, הוא הוסיף להתגלות גם אל שאר הנביאים שהיו במשכן בשילה,[57] כִּי נִגְלָה יְקֹוָק אֶל שְׁמוּאֵל בְּשִׁלוֹ (ה' התגלה גם אל שאר הנביאים בשילה) מפני שהוא כבר התגלה אל שמואל, ובזכות שמואל, ירד שפע של נבואה לעולם, כך שגם שאר הנביאים היו יכולים להתנבא,[58] בִּדְבַר יְקֹוָק בנבואתו, שמואל שמע את קולו של ה', אך הוא לא ראה מראות נבואה[59]:

 

[1] תרגום. מצודות: שמואל היה זריז בעבודת ה' כשעשה אותה לפני עלי, שהרי עלי היה מלמד אותו איך לעבוד את ה', ולאחר מכן שמואל למד לעבוד את ה' בכוחות עצמו. מלבי"ם: בפסוקים הוזכרו שש סיבות לכך שה' התגלה אל שמואל. א. שהיה משרת את ה' והכוונה "לפני עלי" היא שהוא היה משרת את ה' במרגה גבוהה יותר מעלי. ב. באותו דור היה מיעוט של הנבואה ועכשיו מצאה הנבואה דרך לפרוץ החוצה – דרך שמואל. ג. כדי שהנבואה של איש האלוקים שבא אל עלי יקבל תוקף על ידי נבואה נוספת. ד. עלי ירד אז ממדרגתו ולכן כתוב עליו שהוא היה שוכב במקומו ולא בבית המקדש. ה. שמואל שכב אז סמוך לאור הבוקר, שאז הנפש נקיה יותר משום שכל ענייני היום כבר נעלמו ממנו. ו. "שמואל שוכב בהיכל ה'" – כל מחשבתו הייתה כלפי היכל ה'.

[2] רש"י. מצודות: יקר מלשון חשוב, אך בפירוש הפסוק מסכים לרש"י.

[3] מצודות וכתב שהנביא השתמש בידמוי כאילו הנבואה הייתה כלואה בתוך גדר.

[4] מצודות.

[5] מצודות.

[6] מצודות.

[7] רד"ק. כמו"כ כתב שהנביא כתב דברים אלה כדי לומר שרוח הקודש התחילה להסתלק מעלי. בשם חז"ל כתב שכל מי שמעמיד בן רשע – עיניו כהות, וההכוחה לכך היא מיצחק ועלי.

[8] רד"ק. בשם חז"ל כתב שהכוונה שרוח הקודש עדיין לא פסקה, עד שלא שקעה שמשו של עלי, הזריח ה' את שמשו של שמואל. מהר"י קרא: אם הנר כבר היה נכבה, שמואל היה חושב שמישהו אחר קורא לו. אולם, שמואל היה יכול לראות שאין אדם אחר לידו משום שנרות המנורה האירו לו.

[9] רש"י.

[10] מצודות. רד"ק בשם חז"ל: הפסוק מסורס. נר ה' טרם יכבה בהיכל ה', ושמואל שוכב. רש"י: למרות שעלי שכב קרוב יותר לקדש הקדשים משמואל, הוא לא שמע את דברי ה'.

[11] מצודות.

[12] מצודות.

[13] תרגום.

[14] תרגום.

[15] תרגום.

[16] תרגום.

[17] מלבי"ם: יש הבדל בין הכתוב בפעם הראשונה שה' קרא לשמואל לפעם השנייה. בפעם הראשונה שמואל ענהמ יד "הנני", ואילו בפעם זו שמואל לא ענה כן משום שהוא כבר הסתפק מה הוא שומע. כמו"כ, בדבריו של עלי בפעם השנייה נוספה המילה "בני", משום שבפעם הראשונה עלי חשב ששמואל רק מדמיין את הקריאה אליו, אך בפעם השנייה עלי כבר הבין שייתכן ששמואל מתנבא, ולכן אמר לו "בני" כי ששמואל לא יהיה עצוב והנבואה תוכל לשרות עליו.

[18] מצודות. רד"ק פירש בפירושו השני כפי שביארנו בפנים. בפירושו הראשון כתב שהכוונה היא ששמואל עוד לא ידע שה' הוא שקורא לו ויש כפילות בין צלעות הפסוק. מלבי"ם: הכוונה היא שעלי לא לימד את שמואל כיצד נראית נבואה ומה ההרגשות שצריכות להיות כשאדם מתנבא.

[19] מצודות.

[20] מצודות.

[21] מצודות. רד"ק: עלי הבין שה' הוא שקרא לשמואל משום שהדבר ארע שלש פעמים ברציפות, ואז עלי הבין ששמואל אינו חולם אלא שבאמת ה' מתגלה אליו. בפירוש בשם הא"ע כתב שעלי הבין שה' הוא שקרא לשמואל משום שהוא לא שמע את דברי הנבואה, סימן הדבר שה' אמר את דברי הנבואה למי שהוא רצה. מלבי"ם: עלי הבין שה' מנבא את שמואל משום שאצל האדם הבריא, הדמיון מתגבר רק במעט ולא גורם לשלש פעמים באותו הלילה לדמיון של קריאה אליו. כמו"כ כתב שיש שלש סוגי נבואות: נבואה שבאה בצורה מושכלת, נבואת מחזה שהוא על פי הדמיון ונבואה מוחשית שה' מדבר עם הנביא. בנבואה זו ה' בחר בכוונה באופן של דיבור עם שמואל משום שהוא רצה ששמואל ירוץ לעלי, וכך יבין עלי שה' ניבא אותו וישביע אותו לומר את דבר הנבואה.

[22] תרגום.

[23] מצודות.

[24] תרגום.

[25] תרגום. מלבי"ם: הכוונה היא ששמואל הכין את עצמו לנבואה על ידי שהוא שכב וחשב על ענייני המשכן.

[26] תרגום. רד"ק: הפעם התגלות ה' אל שמואל הייתה במראה נבואה. אך מצודות פירש בפס' כא' ששמואל לא ראה מראות נבואה.

[27] מצודות.

[28] תרגום. רש"י בשם חז"ל: שמואל לא הזכיר שם שמים כמו שעלי אמר לו לעשות משום שהוא עדיין חשש שמא הוא שומע קול אחר. רד"ק: שמואל לא הזכיר שם שמים משום שהוא עדיין היה ירא להזכיר את שם ה' במראה נבואה. כמו"כ כתב רד"ק על מדרש חז"ל ששמואל חשש שמי שמדבר אליו הוא שד שדברים אלה הם דברים דחוקים.

[29] תרגום.

[30] מצודות. רלב"ג: ה' אמר לשמואל את הפורענות שעתידה להתחיל בגלות הארון ושהיא מסתיימת בהשמדת נוב עיר הכהנים. הוי אומר: לפי רלב"ג, שמואל התנבא בתמונה המלאה של הפורענות שעתידה לבוא על עם ישראל. סיוע לדבריו ניתן למצוא בפסוק הבא שה' אמר לשמואל שהואעתיד להקים על בית עלי "את כל אשר דיברתי על ביתו". אלא שגם בהשמדת נוב, עדיין לא התקיימו דברי הנבואה של העברת הכהונה הגדולה אל צאצאיו של פנחס.

[31] מצודות.

[32] מצודות.

[33] מצודות.

[34] מצודות.

[35] מצודות. לדבריו "להם" הוא תיקון סופרים, ומפני כבוד ה', במקום לכתוב "לי", כתב "להם". בפירוש נוסף כתב שהכוונה היא שבני עלי מביאים על עצמם פרוענות וגורמים לעצמם לקללה על ידי התנהגותם. רלב"ג: עם ישראל קילל את בניו של עלי על שהיו מתנהגים כך במשכן.

[36] מצודות. המפרשים שואלים: הרי ראינו שעלי כן מחה בבניו? רש"י: עלי לא העביר אותם מגדולתם, כלומר: לא עשה מספיק כדי למנוע את המשך התנהגותם. רד"ק: עלי מיחה בבניו רק לעת זקנותו כשכבר לא היה לו כח למנוע את המשך החטא. רלב"ג: עלי מיחה בבניו בעדינות ולאחר מכן לא וידא שהם שינו את דרכיהם. מהר"י קרא: פירוש הפסוק הוא שעלי לא גער בבניו, אך לא הסביר כיצד הדברים מתיישבים עם דבריו של עלי לבניו בפרק הקודם. מלבי"ם: ה' אמר שעלי לא מיחה בבניו לאחר דברי הנביא הקודם. כאשר איש האלוקים בא בפעם הראשונה אל עלי, היה גזר הדין של ה' גזר דין שאין עימו שבועה, ואם בני עלי היו חוזרים בתשובה, העונש היה מתבטל. אולם, עלי לא מחה בבניו ולכן עכשיו כבר יש שבועה על גזר הדין. זו גם הסיבה שה' ניבא את שמואל באותו היום שבא איש האלוקים הראשון אל עלי, כדי לומר לו שעכשיו כבר יש שבועה על גזר הדין.

[37] תרגום.

[38] מצודות. כמו"כ כתב מצודות שהסיבה שחטאם אינו מתכפר על ידי קרבנות היא משום שאין קטיגור נעשה סניגור – החטא שלהם היה על ידי קרבנות. רד"ק: ה' אמר לשמואל שמעמד הכהונה שבו מקריבים בניו של עלי קרבנות, לא יועיל להם ולא יכפר עליהם. בפירוש נוסף כב שהכוונה היא שגם אם הם יקריבו קרבנות רבים, חטאם לא יתכפר להם. בשם חז"ל כתב שהחטא שלהם אינו מתכפר על ידי זבח או מנחה, אבל הוא כן מתכפר על ידי תלמוד תורה וגמילות חסדים. רבינו ישעיה: הכוונה שהחטא של בני עלי, שהם מזלזלים בקרבנות, לא יתכפר להם עד עולם. באופן דומה כתב גם המלבי"ם שרק החטא של ביזוי הקרבנות לא יתכפר להם, אך שאר חטאיהם עתידים להתכפר. רלב"ג: בכך שה' אמר בנבואתו שניתן לכפר על החטא על ידי גמילות חסדים, רואים אנו שצאצאיו של עלי לא ייענשו בחטא אביהם, אלא אם הם ימשיכו בדרכיו.

[39] מצודות.

[40] תרגום.

[41] מצודות.

[42] מצודות. רבינו ישעיה: ה' לא ציווה את משואל לומר את הנבואה לעלי, אחרת שמואל לא היה ירא מלומר את דברי הנבואה לעלי.

[43] עפ"י מצודות בפירושו לפסוק ד'.

[44] מצודות.

[45] תרגום + מצודות.

[46] מצודות. רש"י: עלי אמר לשמואל: ה' לא ייתן לך בנים הגונים, כמו שהתנבאת על הבנים שלי. רד"ק: בניך לא ימשיכו ויירשו את מקומך כשם שבניי אינם יורשים אותי.

[47] מצודות.

[48] מצודות.

[49] תרגום. רש"י: ולמרות ששמואל אמר לעלי את נבואת הפורענות, קללת עלי התקיימה, ומכאן למדים שקללת חינם אפילו על תנאי באה.

[50] מצודות.

[51] מצודות.

[52] מצודות. מלבי"ם: חוץ מהצדקת הדין, עלי התכוון בדבריו לומר גם שמאחר שיש שבועה על גזר הדין, ה' בוודאי יקיים את דבריו.

[53] מצודות.

[54] תרגום.

[55] מצודות.

[56] תרגום. מצודות: שלא פסקה נבואתו של שמואל וזאת בניגוד לחלק מהנביאים האחרים שנבואתם הייתה נפסקת מדי פעם. רלב"ג: מכאן מוכח שמי שנבואותיו מתקיימים פעם אחר פעם, אינו זקוק למופת, משום שכאשר מדובר על קוסם או מגיד עתידות אחר, דבריו אינם מתקיימים תמיד. מלבי"ם: הכוונה שדברי הנבואה של שמואל לא היו לצורך עצמו (כמו שהיה דרכם של רוב הנביאים), כי אם לצורך כלל ישראל.

[57] מצודות. רד"ק: הכוונה היא שה' הוסיף להתגלות אל שמואל עצמו, בנוסף להתגלות הראשונה שהייתה לשמואל בשילה.

[58] מצודות.

[59] מצודות. רד"ק: הכוונה שה' ציווה את בני ישראל לצאת ולהילחם נגד הפלשתים.