שמואל ב פרק ג

ביאור ושננתם עם חלק מההערות לספר שמואל ב פרק ג'.

מערכת אוצר התורה - ושננתם יט' אדר תשע"ח

שמואל ב פרק ג

(א) וַתְּהִי הַמִּלְחָמָה אֲרֻכָּה בֵּין בֵּית שָׁאוּל וּבֵין בֵּית דָּוִד המלחמה בין בית שאול לבית דוד נמשכה לאורך תקופה ארוכה,[1] וְדָוִד הֹלֵךְ וְחָזֵק לאורך תקופה זו, דוד המשיך להתחזק,[2] וּבֵית שָׁאוּל הֹלְכִים וְדַלִּים ובית שאול הלכו ונחלשו[3]: (ב) וַיִּוָּלְדוּ לְדָוִד בָּנִים בְּחֶבְרוֹן בתקופת הזמן שדוד מלך בחברון, נולדו לו בנים,[4] וַיְהִי בְכוֹרוֹ אַמְנוֹן לַאֲחִינֹעַם הַיִּזְרְעֵאלִת בנו הבכור של דוד היה אמנון, שנולד לאחינעם היזרעלית[5]: (ג) וּמִשְׁנֵהוּ כִלְאָב לַאֲבִיגַיִל אֵשֶׁת נָבָל הַכַּרְמְלִי הבן השני שנולד לדוד היה כלאב, שנולד לאביגיל שהייתה בעבר אשתו של נבל שהיה גר בכרמל,[6] וְהַשְּׁלִשִׁי אַבְשָׁלוֹם בֶּן מַעֲכָה הבן השלישי שנולד  לדוד היה אבשלום בן מעכה,[7] בַּת תַּלְמַי מֶלֶךְ גְּשׁוּר מעכה הייתה בתו של תלמי שהיה מלך גשור (ארץ גשור הייתה בעבר הירדן המזרחי): (ד) וְהָרְבִיעִי אֲדֹנִיָּה בֶן חַגִּית הבן הרביעי שנולד לדוד היה אדניה בן חגית, וְהַחֲמִישִׁי שְׁפַטְיָה בֶן אֲבִיטָל הבן החמישי שנולד לדוד היה שפטיה בן אביטל: (ה) וְהַשִּׁשִּׁי יִתְרְעָם לְעֶגְלָה הבן השישי שנולד לדוד היה יתרעם בנה של עגלה,[8] אֵשֶׁת דָּוִד כל אחת מהנשים שהוזכרו הייתה אשתו דוד,[9] אֵלֶּה יֻלְּדוּ לְדָוִד בְּחֶבְרוֹן ששת הבנים האלו הם הבנים שנולדו לדוד בעיר חברון: (ו) וַיְהִי בִּהְיוֹת הַמִּלְחָמָה בֵּין בֵּית שָׁאוּל וּבֵין בֵּית דָּוִד בתקופה בה הייתה המלחמה בין בית שאול לבית דוד,[10] וְאַבְנֵר הָיָה מִתְחַזֵּק בְּבֵית שָׁאוּל (בתקופה בה הייתה המלחמה בין בית שאול לבית דוד) אבנר היה מנהיג את בית המלוכה של איש בשת, ועשה ככל שביכלתו כדי לחזק את מלכותו של איש בשת[11]: (ז) וּלְשָׁאוּל פִּלֶגֶשׁ לשאול הייתה אשה שהייתה פילגש (אישה שהוא התחתן איתה ללא כתובה וקידושין),[12] וּשְׁמָהּ רִצְפָּה בַת אַיָּה שמה של הפילגש הייתה רצפה בת איה, וַיֹּאמֶר אֶל אַבְנֵר איש בשת אמר לאבנר:[13] מַדּוּעַ בָּאתָה אֶל פִּילֶגֶשׁ אָבִי למה התחתנת עם הפילגש של אבי שאול. רק למלך מותר להתחתן עם אשת מלך או פילגשו לאחר שהוא מת, וממילא היה אסור לאבנר להתחתן עם פילגשו של שאול[14]: (ח) וַיִּחַר לְאַבְנֵר מְאֹד עַל דִּבְרֵי אִישׁ בֹּשֶׁת אבנר כעס מאוד על דבריו של איש בשת,[15] וַיֹּאמֶר כך אמר אבנר בשעה שכעס על איש בשת: הֲרֹאשׁ כֶּלֶב אָנֹכִי אֲשֶׁר לִיהוּדָה האם אני ממונה על הכלבים שביהודה? האם אני ממונה על השונאים שלך? אבנר שאל את איש בשת: כיצד אתה יכול לבזות אותי בטענה של נישואין עם פילגש אביך? אני הרי לא שונא שלך וממילא לא ראוי שתבזה אותי,[16] הַיּוֹם אֶעֱשֶׂה חֶסֶד עִם בֵּית שָׁאוּל אָבִיךָ האם מהיום, לאחר שביזית אותי, ראוי שאעשה חסד עם בית שאול?[17] אֶל אֶחָיו וְאֶל מֵרֵעֵהוּ (האם לאחר שביזית אותי) ראוי שאעשה חסד עם קרוביו וחבריו של שאול?[18] וְלֹא הִמְצִיתִךָ בְּיַד דָּוִד הרי עד עכשיו לא מסרתי אותך בידיו של דוד,[19] וַתִּפְקֹד עָלַי עֲוֹן הָאִשָּׁה הַיּוֹם (ואתה עשית הפוך מהחסד שעשיתי איתך) והזכרת לי את החטא שהתחתנתי עם הפילגש של שאול. אבנר אמר שהיה ראוי לאיש בשת לשתוק ולא להזכיר לו את חטאו שהתחתן עם פילגש אביו משום שהוא (אבנר) עשה עם איש בשת חסדים רבים[20]: (ט) כֹּה יַעֲשֶׂה אֱלֹהִים לְאַבְנֵר וְכֹה יֹסִיף לוֹ אני (אבנר) נשבע בשם ה',[21] כִּי כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְקֹוָק לְדָוִד (אני נשבע) כמו שה' נשבע לדוד שהוא ימלוך על כל ישראל,[22] כִּי כֵן אֶעֱשֶׂה לּוֹ (כשבועתו של ה' לדוד) כך אעשה לו, אני אסייע בידיו של דוד למלוך[23]: (י) לְהַעֲבִיר הַמַּמְלָכָה מִבֵּית שָׁאוּל (אבנר ממשיך בדבריו) אני אעביר את הממלכה מבית שאול, אני אדאג שצאצאיו של שאול לא ימלכו יותר על ישראל,[24] וּלְהָקִים אֶת כִּסֵּא דָוִד עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל יְהוּדָה מִדָּן וְעַד בְּאֵר שָׁבַע ואעמיד את ממלכת דוד על ישראל ויהודה מדן בצפון ועד באר שבע בדרום[25]: (יא) וְלֹא יָכֹל עוֹד לְהָשִׁיב אֶת אַבְנֵר דָּבָר איש בשת לא היה יכול לענות לאבנר,[26] מִיִּרְאָתוֹ אֹתוֹ (איש בשת לא היה יכול לענות לאבנר) משום שהוא (איש בשת) פחד מאבנר[27]: (יב) וַיִּשְׁלַח אַבְנֵר מַלְאָכִים אֶל דָּוִד תַּחְתָּיו אבנר שלח בסתר שליחים אל דוד ממקומו, מהמקום שבו הוא היה,[28] לֵאמֹר כך אמרו השליחים לדוד בשמו של אבנר:[29] לְמִי אָרֶץ אנחנו נשבעים בשמו של מי שהארץ שלו, אנחנו נשבעים בשם ה',[30] לֵאמֹר כך אנחנו נשבעים בשם ה':[31] כָּרְתָה בְרִיתְךָ אִתִּי (כך אנחנו נשבעים בשם ה') תכרות איתי ברית, בוא נהיה אוהבים,[32] וְהִנֵּה יָדִי עִמָּךְ לְהָסֵב אֵלֶיךָ אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל ואני אעזור לך לסבב את כל ישראל שיקבלו את מלכותך, אני אגרום לכך שבני ישראל ישנו את דעתם ויקבלו אותך למלך עליהם[33]: (יג) וַיֹּאמֶר דוד ענה לשליחיו של אבנר: טוֹב אֲנִי אֶכְרֹת אִתְּךָ בְּרִית אני מסכים לדבריך ואכרות איתך ברית,[34] אַךְ דָּבָר אֶחָד אָנֹכִי שֹׁאֵל מֵאִתְּךָ אך אני מבקש ממך דבר אחד לפני שאנחנו כורתים את הברית,[35] לֵאמֹר כך אני מבקש ממך (לפני שאני כורת איתך את הברית),[36] לֹא תִרְאֶה אֶת פָּנַי אתה (אבנר) לא תראה את פניי, לא תבוא לפגוש אותי,[37] כִּי אִם לִפְנֵי הֱבִיאֲךָ אֵת מִיכַל בַּת שָׁאוּל בְּבֹאֲךָ לִרְאוֹת אֶת פָּנָי (לא תראה את פניי) אלא אם אתה תביא אליי את מיכל בת שאול כשתבוא לפגוש אותי. דוד אמר לאבנר: אינני מסכים שתבוא לראות את פניי בלא מיכל בת שאול[38]: (יד) וַיִּשְׁלַח דָּוִד מַלְאָכִים אֶל אִישׁ בֹּשֶׁת בֶּן שָׁאוּל דוד שלח שליחים אל איש בשת בנו של שאול, משום שהוא היה בטוח שעכשיו הוא ימלא את בקשתם של השליחים, ומצד שני הוא רצה לכבד את איש בשת ולא לקחת את מיכל ללא רשותו,[39] לֵאמֹר שליחיו של דוד אמרו לאיש בשת את הדברים הבאים:[40] תְּנָה אֶת אִשְׁתִּי אֶת מִיכַל תן לי את מיכל אשתי,[41] אֲשֶׁר אֵרַשְׂתִּי לִי בְּמֵאָה עָרְלוֹת פְּלִשְׁתִּים (תן לי את מיכל אשתי) שארסתי אותה לאישה תמורת מאה ערלות פלשתים שנתתי לאביך בעבורה[42]: (טו) וַיִּשְׁלַח אִישׁ בֹּשֶׁת איש בשת שלח שליחים,[43] וַיִּקָּחֶהָ מֵעִם אִישׁ שליחיו של איש בשת לקחו את מיכל מעם בעלה,[44] מֵעִם פַּלְטִיאֵל בֶּן לָיִשׁ האיש ששליחיו של איש בשת לקחו ממנו את מיכל היה פלטי בן ליש. לאחר שדוד ברח, שאול נתן את מיכל לפלטי בן ליש, ועכשיו שליחיו של איש בשת לקחו חזרה את מיכל מפלטי[45]: (טז) וַיֵּלֶךְ אִתָּהּ אִישָׁהּ פלטי, בעלה של מיכל, הלך ללוות את מיכל,[46] הָלוֹךְ וּבָכֹה אַחֲרֶיהָ עַד בַּחֻרִים פלטי הלך אחרי מיכל ובכה על הפרידה ממנה עד שהם הגיעו למקום שנקרא "בחורים",[47] וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַבְנֵר אבנר אמר לפלטי: לֵךְ שׁוּב לך, תחזור למקומך, וַיָּשֹׁב פלטי חזר למקומו: (יז) וּדְבַר אַבְנֵר הָיָה עִם זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל אבנר דיבר עם זקני ישראל (שעוד לא קיבלו את דוד למלך עליהם),[48] לֵאמֹר כך אמר אבנר בדבריו לזקני ישראל:[49] גַּם תְּמוֹל גַּם שִׁלְשֹׁם הֱיִיתֶם מְבַקְשִׁים אֶת דָּוִד לְמֶלֶךְ עֲלֵיכֶם גם אתמול וגם שלשום, כלומר: גם בעבר, אתם רציתם להמליך עליכם את דוד למלך, אלא שאני מנעתי זאת מכם[50]: (יח) וְעַתָּה עֲשׂוּ עכשיו, לאחר שדוד נשוי למיכל, ובכך הוא הפך לחתנו של שאול המלך ונחשב כחלק מבית שאול – תמליכו אותו למלך עליכם,[51] כִּי יְקֹוָק אָמַר אֶל דָּוִד (תמליכו את דוד) כיוון שה' אמר על דוד,[52] לֵאמֹר כך אמר ה' על דוד:[53] בְּיַד דָּוִד עַבְדִּי הוֹשִׁיעַ אֶת עַמִּי יִשְׂרָאֵל מִיַּד פְּלִשְׁתִּים וּמִיַּד כָּל אֹיְבֵיהֶם על ידי דוד עבדי, אני (ה') אושיע ואציל את העם שלי, עם ישראל, מיד הפלשתים ומיד שאר אויביהם, ובגלל דבריו של ה', מתוך כל בית שאול, אני בוחר בדוד כמלך[54]: (יט) וַיְדַבֵּר גַּם אַבְנֵר בְּאָזְנֵי בִנְיָמִין אבנר דיבר גם באזני אנשי שבט בנימין ושכנע אותם לעבור לצידו של דוד,[55] וַיֵּלֶךְ גַּם אַבְנֵר לְדַבֵּר בְּאָזְנֵי דָוִד בְּחֶבְרוֹן אבנר הלך גם לחברון כדי לדבר באזנו של דוד,[56] אֵת כָּל אֲשֶׁר טוֹב בְּעֵינֵי יִשְׂרָאֵל וּבְעֵינֵי כָּל בֵּית בִּנְיָמִן (אבנר הלך לחברון כדי לדבר באזני דוד) את הדברים שהיו טובים וישרים בעיני בני ישראל ובעיני שבט בנימין, כלומר: את הסכמת בני ישראל ושבט בנימין לקבל על עצמם את דוד למלך[57]: (כ) וַיָּבֹא אַבְנֵר אֶל דָּוִד חֶבְרוֹן וְאִתּוֹ עֶשְׂרִים אֲנָשִׁים אבנר הגיע אל דוד שהיה בחברון, יחד עם עוד עשרים אנשים,[58] וַיַּעַשׂ דָּוִד לְאַבְנֵר וְלַאֲנָשִׁים אֲשֶׁר אִתּוֹ מִשְׁתֶּה דוד עשה סעודה גדולה לאבנר ולעשרים האנשים שהיו איתו[59]: (כא) וַיֹּאמֶר אַבְנֵר אֶל דָּוִד אבנר אמר לדוד: אָקוּמָה וְאֵלֵכָה וְאֶקְבְּצָה אֶל אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל אקום ואלך, ואאסוף אליך אדוני המלך את כל ישראל,[60] וְיִכְרְתוּ אִתְּךָ בְּרִית וכל ישראל יכרתו איתך ברית, ויסכימו להיות עבדיך,[61] וּמָלַכְתָּ בְּכֹל אֲשֶׁר תְּאַוֶּה נַפְשֶׁךָ (ולאחר כריתת הברית) אתה תמלוך בכל דבר שתרצה למלוך, אתה תשלוט ותמלוך על כולם,[62] וַיְּשַׁלַּח דָּוִד אֶת אַבְנֵר דוד שילח את אבנר לאסוף אליו את כל בני ישראל,[63] וַיֵּלֶךְ בְּשָׁלוֹם אבנר הלך בשלום לאסוף את כל ישראל, דוד לא ניסה להזיק לאבנר למרות שעד עתה הם היו אויבים[64]: (כב) וְהִנֵּה עַבְדֵי דָוִד וְיוֹאָב בָּא מֵהַגְּדוּד (לאחר שאבנר הלך) חייליו של דוד חזרו עם יואב מהמלחמה נגד גדוד של חיילים פלשתים,[65] וְשָׁלָל רָב עִמָּם הֵבִיאוּ יואב וחיילי דוד הביאו איתם שלל רב,[66] וְאַבְנֵר אֵינֶנּוּ עִם דָּוִד בְּחֶבְרוֹן (בזמן שיואב וחיילי דוד חזרו לדוד) אבנר לא היה יחד עם דוד בחברון,[67] כִּי שִׁלְּחוֹ וַיֵּלֶךְ בְּשָׁלוֹם (אבנר לא היה יחד עם דוד בחברון) משום שדוד שילח אותו לאסוף את ישראל בלי שהוא ניסה להזיק לו[68]: (כג) וְיוֹאָב וְכָל הַצָּבָא אֲשֶׁר אִתּוֹ בָּאוּ יואב וכל החיילים שיצאו להילחם איתו באו לדוד,[69] וַיַּגִּדוּ לְיוֹאָב אמרו ליואב את הדברים הבאים,[70] לֵאמֹר כך אמרו ליואב:[71] בָּא אַבְנֵר בֶּן נֵר אֶל הַמֶּלֶךְ אבנר בן נר בא אל דוד המלך, וַיְשַׁלְּחֵהוּ ודוד שילח את אבנר לדרכו,[72] וַיֵּלֶךְ בְּשָׁלוֹם ואבנר הלך בשלום, ללא כל נזק[73]: (כד) וַיָּבֹא יוֹאָב אֶל הַמֶּלֶךְ יואב בא אל דוד המלך,[74] וַיֹּאמֶר יואב שאל את דוד: מֶה עָשִׂיתָה מה עשית? איך יכולת לעשות זאת (לשלח את אבנר בשלום)?[75] הִנֵּה בָא אַבְנֵר אֵלֶיךָ הרי אבנר בא אליך,[76] לָמָּה זֶּה שִׁלַּחְתּוֹ וַיֵּלֶךְ הָלוֹךְ מדוע נתת לו ללכת לדרכו ללא כל פגע?[77]: (כה) יָדַעְתָּ אֶת אַבְנֵר בֶּן נֵר אתה הרי מכיר את אבנר בן נר ויודע שהוא שונא אותך,[78] כִּי לְפַתֹּתְךָ בָּא והרי אבנר בא אליך רק כדי לפתות אותך ולטמון לך מלכודת,[79] וְלָדַעַת אֶת מוֹצָאֲךָ (אבנר בא אליך) משום שהוא גם רוצה לדעת את כל מה שאתה עושה כשאתה יוצא החוצה, את כל המלחמות שאתה עושה וכו',[80] וְאֶת מוֹבָאֶךָ וכן רוצה אבנר לדעת את כל מה שאתה עושה כשאתה נכנס לביתך,[81] וְלָדַעַת אֵת כָּל אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה וכן רוצה אבנר לדעת את כל מה שאתה עושה (ולכן הוא בא אליך)[82]: (כו) וַיֵּצֵא יוֹאָב מֵעִם דָּוִד יואב יצא מעמידתו לפני דוד,[83] וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אַחֲרֵי אַבְנֵר יואב שלח שליחים שהלכו אחרי אבנר וקראו לו לחזור לדוד בטענה שהוא שכח דבר מה (ובאמת דוד לא קרא לאבנר אלא שיואב רימה אותו),[84] וַיָּשִׁבוּ אֹתוֹ מִבּוֹר הַסִּרָה שליחיו של יואב החזירו את אבנר ממקום שנקרא "בור הסירה", שנקרא כך משום שיש שם באר מוקף בקוצים,[85] וְדָוִד לֹא יָדָע ודוד לא ידע שיואב שלח שליחים להחזיר את אבנר[86]: (כז) וַיָּשָׁב אַבְנֵר חֶבְרוֹן אבנר חזר מבור הסירה אל חברון,[87] וַיַּטֵּהוּ יוֹאָב אֶל תּוֹךְ הַשַּׁעַר יואב הטה את אבנר מדרכו, אל תוך פתח שער העיר חברון,[88] לְדַבֵּר אִתּוֹ בַּשֶּׁלִי (יואב הטה את אבנר אל תוך השער) כדי לדבר איתו על מה שלפי טענתו של יואב, המלך שכח לומר לאבנר,[89] וַיַּכֵּהוּ שָׁם הַחֹמֶשׁ (בשעה שיואב דיבר עם אבנר) יואב דקר את אבנר בתוך לבו,[90] וַיָּמָת בְּדַם עֲשָׂה אֵל אָחִיו הסיבה האמיתית שיואב הרג את אבנר היא שאבנר הרג את עשהאל אחיו של יואב[91]: (כח) וַיִּשְׁמַע דָּוִד מֵאַחֲרֵי כֵן דוד שמע על שליחת השליחים לאבנר רק אחרי שאבנר נהרג. אם דוד היה יודע על שילחת השליחים לפני שאבנר נהרג, הוא היה חושד שיואב מתכונן להרוג את אבנר והוא היה מונע את ההרג,[92] וַיֹּאמֶר דוד אמר: נָקִי אָנֹכִי וּמַמְלַכְתִּי מֵעִם יְקֹוָק עַד עוֹלָם מִדְּמֵי אַבְנֵר בֶּן נֵר היות ולא ידעתי על כוונתו של יואב להרוג את אבנר, אינני חייב על הריגתו, ולכן אני וממלכתי איננו מתחייבים בעונש על ההרג[93]: (כט) יָחֻלוּ עַל רֹאשׁ יוֹאָב וְאֶל כָּל בֵּית אָבִיו העונש על הריגת אבנר יחול על יואב ועל כל משפחתו,[94] וְאַל יִכָּרֵת מִבֵּית יוֹאָב (כעונש על הריגתו של אבנר) לא ייפסק מזרעו של יואב אנשים שיחולו עליהם חמשת העונשים הבאים, צאצאיו של יואב תמיד יהיו ענושים באחד מחמשת העונשים הבאים:[95] 1) זָב (לא ייפסק מזרעו של יואב) אדם שחולה במחלה שנקראת זיבה,[96] 2) וּמְצֹרָע (וכן לא ייפסק מזרעו של יואב) אדם שחולה במחלת הצרעת, 3) וּמַחֲזִיק בַּפֶּלֶךְ (וכן לא ייפסק מזרעו של יואב) אדם שתמיד נשען על משענת בגלל שיש לו מחלה ברגליו,[97] 4) וְנֹפֵל בַּחֶרֶב (וכן לא ייפסק מזרעו של יואב) אדם שימות בחרב, 5) וַחֲסַר לָחֶם (וכן לא ייפסק מזרעו של יואב) אדם שיהיה חסר לו לחם ודברי מאכל[98]: (ל) וְיוֹאָב וַאֲבִישַׁי אָחִיו הָרְגוּ לְאַבְנֵר יואב ואבישי הרגו את אבנר (אבישי אמנם לא היה זה שדקר את אבנר, אלא היות והוא עזר ליואב, הנביא אומר שגם הוא אחראי להריגתו של אבנר),[99] עַל אֲשֶׁר הֵמִית אֶת עֲשָׂה אֵל אֲחִיהֶם בְּגִבְעוֹן בַּמִּלְחָמָה (יואב ואבישי הרגו את אבנר) משום שאבנר הרג את עשהאל אחיהם תוך כדי המלחמה שהייתה בגבעון, אלא שלאבנר לא הייתה לו ברירה אחרת אלא להרוג את עשהאל. לעומת זאת, יואב ואבישי הרגו את אבנר בזמן של שלום, והם לא היו במציאות שחייבה את הריגתו[100]: (לא) וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל יוֹאָב וְאֶל כָּל הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ דוד אמר ליואב ולכל חייליו של יואב (דוד רצה שגם יואב יתאבל על מותו של אבנר) לעשות את שלשת הדברים הבאים:[101] 1) קִרְעוּ בִגְדֵיכֶם (דוד אמר ליואב וחייליו) תקרעו את בגדיכם כדין אבל, משום שיש להתאבל על מיתתו של אבנר,[102] 2) וְחִגְרוּ שַׂקִּים ותלבשו שקים (גם כן מדיני האבלות),[103] 3) וְסִפְדוּ לִפְנֵי אַבְנֵר ותספידו את אבנר בשעה שמיטתו תהיה מונחת על הארץ,[104] וְהַמֶּלֶךְ דָּוִד הֹלֵךְ אַחֲרֵי הַמִּטָּה במהלך הלוויתו של אבנר, דוד הלך אחרי מיטתו (של אבנר) כדי שכולם ידעו שלא הוא ציווה להרוג אותו (זאת למרות שאין זה דרכו של המלך ללכת אחר המיטה)[105]: (לב) וַיִּקְבְּרוּ אֶת אַבְנֵר בְּחֶבְרוֹן דוד ואנשיו קברו את אבנר בקבר בעיר חברון,[106] וַיִשָּׂא הַמֶּלֶךְ אֶת קוֹלוֹ וַיֵּבְךְּ דוד המלך הרים את קולו ובכה,[107] אֶל קֶבֶר אַבְנֵר (דוד הרים את קולו ובכה) על קברו של אבנר,[108] וַיִּבְכּוּ כָּל הָעָם כל העם שהיה עם דוד בכה גם הוא על מותו של אבנר[109]: (לג) וַיְקֹנֵן הַמֶּלֶךְ אֶל אַבְנֵר וַיֹּאמַר דוד המלך אמר קינה (שירה עצובה) על אבנר וכך אמר:[110] הַכְּמוֹת נָבָל יָמוּת אַבְנֵר האם ראוי שאבנר ימות כמו איש פחות מעלה (נבל)? הרי ראוי לאבנר למות מות גיבורים במלחמה ולא למות כתוצאה ממהלך שבו רימו אותו[111]: (לד) יָדֶךָ לֹא אֲסֻרוֹת הרי ידיך לא היו קשורות (ואיך לא הגנת על עצמך),[112] וְרַגְלֶיךָ לֹא לִנְחֻשְׁתַּיִם הֻגַּשׁוּ ורגליך לא נקשרו על ידי שרשראות עשויות מנחושת (בימיהם היו שמים את רגלי השבויים בשרשראות עשויות נחושת), ואם כן, כיצד לא ברחת מיואב ואבישי,[113] כִּנְפוֹל לִפְנֵי בְנֵי עַוְלָה נָפָלְתָּ אתה נהרגת כיוון שנפלת בידי בני עוולה, בידי רשעים. דוד אומר שאבנר נפל בגלל שיואב ואבישי שהיו רשעים רימו אותו,[114] וַיֹּסִפוּ כָל הָעָם לִבְכּוֹת עָלָיו כשהעם שהיה בהלווייתו של אבנר שמע את דברי דוד שקונן על גדולתו של אבנר, הוא (העם) המשיך לבכות בחוזקה על מותו של אבנר[115]: (לה) וַיָּבֹא כָל הָעָם לְהַבְרוֹת אֶת דָּוִד לֶחֶם בְּעוֹד הַיּוֹם במהלך אותו היום, העם הגיע לדוד כדי להאכילו ארוחה קטנה, סעודת אבלים, שמגישים בה מעט לחם,[116] וַיִּשָּׁבַע דָּוִד לֵאמֹר דוד נשבע ואמר: כֹּה יַעֲשֶׂה לִּי אֱלֹהִים וְכֹה יֹסִיף אני נשבע בשם ה', כִּי אִם לִפְנֵי בוֹא הַשֶּׁמֶשׁ אֶטְעַם לֶחֶם אוֹ כָל מְאוּמָה (אני נשבע) שלא אטעם לחם או כל דבר אחר לפני שקיעת החמה[117]: (לו) וְכָל הָעָם הִכִּירוּ כל העם הבין שהריגת אבנר לא נעשתה על דעתו של דוד,[118] וַיִּיטַב בְּעֵינֵיהֶם היה טוב בעיני העם שדוד נשבע שהוא לא יאכל,[119] כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה הַמֶּלֶךְ בְּעֵינֵי כָל הָעָם טוֹב וכן היה טוב בעיני העם שדוד נהג בכל מנהגי האבלות שהוא נהג (ההליכה אחרי המיטה, הבכי והקינה)[120]: (לז) וַיֵּדְעוּ כָל הָעָם כל העם שהתאסף בהלווייתו של אבנר,[121] וְכָל יִשְׂרָאֵל בַּיּוֹם הַהוּא וכל עם ישראל, כולל אלו שהיו נאמנים לאיש בשת, ידעו גם הם באותו יום,[122] כִּי לֹא הָיְתָה מֵהַמֶּלֶךְ לְהָמִית אֶת אַבְנֵר בֶּן נֵר (העם כולו ידע) שהריגת אבנר בן נר לא הייתה בידיעתו של דוד המלך[123]: (לח) וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל עֲבָדָיו דוד המלך אמר אל עבדיו: הֲלוֹא תֵדְעוּ כִּי שַׂר וְגָדוֹל נָפַל הַיּוֹם הַזֶּה בְּיִשְׂרָאֵל הרי אתם מבינים שהיום נהרג שר חשוב בישראל, ולכן ראוי להרבות באבל[124]: (לט) וְאָנֹכִי הַיּוֹם רַךְ וּמָשׁוּחַ מֶלֶךְ והיום ליבי רך, אינני חזק היום, שהרי נמשחתי למלך לא מזמן, ולכן אין זה הזמן המתאים לנקום את מיתתו של אבנר מידי יואב ואבישי,[125] וְהָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה בְּנֵי צְרוּיָה קָשִׁים מִמֶּנִּי בני צרויה, יואב ואבישי, חזקים ממני,[126] יְשַׁלֵּם יְקֹוָק לְעֹשֵׂה הָרָעָה כְּרָעָתוֹ ה' יעניש את מי שעשה מעשים רעים, ה' יעניש את יואב ואבישי.[127] דוד אמר לעם את הדברים הבאים: מצד הדין יואב ואבישי אינם חייבים מיתה, משום שהם הרגו את אבנר ללא עדים והתראה. למלך מותר להעניש את נתיניו מצד דיני מלכות והתורה התירה למלך לפעמים להרוג גם ללא עדים והתראה. אלא שדוד נמנע מלהרוג את יואב ואבישי משום שהוא עוד לא התחזק במלכותו[128]:

 

[1] מצודות.

[2] מצודות.

[3] מצודות.

[4] תרגום.

[5] תרגום.

[6] מצודות. רש"י: שמו האמיתי היה דניאל ונקרא כלאב משום שהיו ליצני הדור אומרים שאביגיל הייתה מעוברת מנבל, ולכן נהפך קלסתרו ונדמה לאביו והשם כלאב פירושו כולו מאב. חז"ל אמרו שהסיבה שנקרא כלאב היא שהיה מכלים פני מפיבשת בהלכה. רד"ק: הרבה פעמים יש לאנשים בתנ"ך שתי שמות.

[7] מצודות: מעכה הייתה אשת יפת תואר שלקח דוד במלחמה. רד"ק: אשת יפת תואר מוכרחת להתגייר אך הבן שנולד ממנה יוצא כדמות השורש ממנו נלקח, כיוון שהאשה אינה באמת רוצה להתגייר, אלא שהיא מוכרחת בגלל שהיא שבויה.

[8] רש"י: לפי חז"ל מיכל היא עגלה והיא נקראה בשם זה משום שהייתה חביבה על דוד כעגלה. רד"ק מסייע למדרש חז"ל כשאומר ש"אשת דוד" נאמר רק על עגלה, שהייתה אשתו העיקרית של דוד, ולפי"ז, פירוש דברי הנביא שלמיכל לא היה בן עד יום מותה הוא מאותו יום שבו כעסה על דוד, אך לפני כן היה לה ולד. אולם, הרד"ק כותב שלפי הפשט עגלה היא אישה אחרת, ומיכל לא הוזכרה כאן, מפני שלא היה לה בן. לפי"ז, הסיבה שדווקא אצל עגלה נאמר "אשת דוד" היא מכיוון שהיא לא הייתה ממשפחה ידועה ולא היה לה שום ייחוס חוץ מהיותה אשתו של דוד. פירוש נוסף שכתב הרד"ק הוא שעגלה הייתה אשתו של שאול ולאחר מותו של שאול, דוד התחתן איתה. אמנם בפנים פירשנו כדברי המצודות שהמילים "אשת דוד" מוסבות על כל נשותיו של דוד. כמו"כ נראה לומר שמיכל באמת לא נמנתה כאחת מנשותיו של דוד משום שהיא הייתה נשואה באותו זמן לפלטי בן ליש, ומשום שהיא לא הייתה תחת ידיו של דוד, היא לא נמנתה כחלק מנשותיו.

[9] מצודות.

[10] תרגום.

[11] מצודות.

[12] תרגום.

[13] מצודות.

[14] מצודות. מלבי"ם: אבנר באמת עשה זאת כיוון שהתגאה בכך שהתחזק במלוכה והוא רצה להראות שהוא השולט בבית, וכך גם משמע מפירוש מצודות על צלע הפסוק "ותפקד".

[15] תרגום.

[16] מצודות. רד"ק: הרי גם לו הייתי ראש כלב, לא היה ראוי לבא אליי בטענות על לקיחת הפילגש וגם אם הייתי ממונה על שונאיך לא היה ראוי לעשות כן. רש"י: אני מעדיף להיות ראש לכלבים אצל דוד מאשר להיות ראש ביתך. מלבי"ם: בכך שביזית אותי, הפכת אותי לאדם פחות של האויב שלך. לו היית מכבד אותי, היית שומר את הטינה ומחכה ליום שבו תוכל לנקום בי. עכשיו, כשביזית אותי כשאתה עדיין צריך אותי, ובכך עשית מעשה שטות, הדבר מהווה סימן מה' לכך שאני צריך להעביר את המלכות לדוד.

[17] מצודות.

[18] מצודות.

[19] מצודות.

[20] מצודות.

[21] מצודות.

[22] מצודות. רד"ק: למרות שלא הייתה שבועה, דבר של ה' הוא כשבועה. או שהכפילות שה' אמר לדוד פעמיים שהוא ייתן את המלוכה למישהו אחר (בגלגל ולאחר המלחמה נגד עמלק), נחשב הדבר כאילו הוא נשבע על כך.

[23] מצודות.

[24] תרגום.

[25] מצודות.

[26] מצודות.

[27] תרגום.

[28] רד"ק + מצודות. רד"ק הוסיף בשם חז"ל שאבנר הקדים את שמו לשמו של דוד ולכן הוא נענש. רש"י בפירושו השני: אבנר כתב את שמו באיגרת לפני שמו של דוד ונענש על כך. מלבי"ם: "תחתיו" פירושו במקומו, השליחים היו מורשים למלא את מקומו של אבנר וקיבלו את סמכויות השליחות.

[29] עפ"י הגר"א בפירושו לספר יהושע, פרק א' פסוק א'.

[30] מצודות. רש"י בפירושו השני: אנחנו אומרים שהארץ ראויה לך, אתה ראוי למלוך. מלבי"ם: על ידי שאנחנו נאמר שהארץ מגיעה לך, כל בית ישראל יעברו אליך.

[31] עפ"י הגר"א בפירושו לספר יהושע, פרק א' פסוק א'.

[32] מצודות. רבינו ישעיה: אבנר הציע לדוד שהוא יהיה שר הצבא לאחר כריתת הברית.

[33] מצודות.

[34] דעת מקרא.

[35] תרגום.

[36] עפ"י הגר"א בפירושו לספר יהושע, פרק א' פסוק א'.

[37] תרגום.

[38] מצודות. מלבי"ם: החזרת מיכל לדוד תיתן לגיטימציה למלכותו של דוד כחתן המלך, וגם בשעה שאבנר יביא את מיכל לדוד, לא ייראה הדבר כאילו שהוא מרד באיש בשת, אלא כאילו הולך להחזיר את מיכל בת שאול לדוד.

[39] תרגום + מצודות + רד"ק.

[40] עפ"י הגר"א בפירושו לספר יהושע, פרק א' פסוק א'.

[41] תרגום.

[42] מצודות. בעל מצודות הוסיף שבדבריו של דוד היה מעין רמז: נלחמתי בעבר כדי להתחתן עם מיכל וגם עתה אני מוכן להילחם עליה. רד"ק: כתב בעניין שני פירושים: א. דוד טען שמיכל היא באמת אשתו מכיוון שהוא אירס אותה במאה ערלות פלשתים. ב. שאמנם היא לא ממש אשתו, אבל הוא זכה בה בגלל שהוא סיכן את עצמו עבור לקיחתה לאשה.

[43] תרגום.

[44] מצודות. רש"י: הכוונה ב"איש" היא שהוא היה בעלה.

[45] מצודות. רד"ק בשם חז"ל: הסיבה שהוא נקרא פלטי היא שה' פלט אותו מהעבירה, שהוא לא בא על מיכל.

[46] מצודות.

[47] רד"ק בפירושו לפי הפשט. רד"ק כתב גם שלפי חז"ל, הבכי של פלטי היה על שהלכה ממנו מצווה, שלא היה צריך יותר להתגבר על יצרו, והשם בחורים פירושו שלא טעם חטא כאילו היה בחור.

[48] מצודות. רש"י: דברי אבנר עם זקני ישראל היו לפני שהוא לקח חזרה את מיכל מפלטי. אולם, מפירוש מצודות כפי שהבאנו את דבריו בפנים משמע שסדר הארועים הוא כפי הכתוב בפסוקים, שהרי אבנר אומר לזקני ישראל שראוי להם לקבל עליהם את דוד למלך משום שהוא נשוי לבתו של דוד.

[49] עפ"י הגר"א בפירושו לספר יהושע, פרק א' פסוק א'.

[50] מצודות.

[51] מצודות.

[52] רש"י. מלבי"ם: המלכת המלך תלויה בשני דברים: רצון העם ורצון ה'. אבנר אמר לזקנים שהם מזמן רצו להמליך עליהם את דוד וגם ה' אמר שיש להמליך את דוד וממילא ניתן לגשת באופן מעשי להמלכה.

[53] עפ"י הגר"א בפירושו לספר יהושע, פרק א' פסוק א'.

[54] מצודות.

[55] מצודות.

[56] תרגום.

[57] מצודות.

[58] תרגום.

[59] מצודות.

[60] תרגום.

[61] מצודות.

[62] מצודות.

[63] תרגום.

[64] תרגום.

[65] רד"ק.

[66] תרגום.

[67] תרגום.

[68] תרגום.

[69] מצודות וכתב שמשום כך יואב התגאה. כשראה שכל החיילים חזרו בשלום, התגאה יואבו חשב שהוא יכול לחלוק על המלך. מלבי"ם הוסיף עוד שתי סיבות לגאוותו של יואב: השלל הרב שיואב הביא עימו ושאבנר לא היה שם באופן מעשי למנוע את דברי יואב.

[70] תרגום.

[71] עפ"י הגר"א בפירושו לספר יהושע, פרק א' פסוק א'.

[72] תרגום.

[73] תרגום.

[74] תרגום.

[75] תרגום.

[76] תרגום.

[77] תרגום. מלבי"ם: טענתו של יואב הייתה שאם אבנר באמת רצה למרוד באיש בשת, הוא היה מפחד לחזור חזרה לביתו. אם אבנר חזר חזרה לביתו, סימן שהוא בא לרגל אחרי דוד ולא למרוד באיש בשת.

[78] מצודות. מלבי"ם: יואב אמר שאבנר בא לאחת המטרות הבאות: א. לפתות אותו כדי שייצא אליו. ב. אם דוד לא ייצא אליו, אבנר יידע איך הוא יוצא ובא וכך יכניע אותו. ג. על ידי שהוא יידע את כל מעשיו של דוד יידע איך להכניע אותו.

[79] מצודות.

[80] מצודות.

[81] מצודות. רד"ק התייחס להבדל בין הקרי והכתיב, כתוב מבואך וקוראים מובאך וכך דרך הכתוב לשנות בין הקרי לכתיב.

[82] תרגום.

[83] תרגום.

[84] מצודות.

[85] מצודות. רש"י בשם חז"ל: בור וסירה גרמו לאבנר שייהרג, על ידם דחה אבנר את דבריו של דוד כאשר הוא היהי כול להרוג את שאול, משום שאבנר לא האמין שדוד לקח את צפחת המים וקרע את כנף מעילו של שאול.

[86] תרגום.

[87] תרגום.

[88] מצודות. רש"י: אל הסנהדרין.

[89] מצודות. רש"י: הכוונה היא לשגגתו של אבנר, שהוא לא הבין שיואב הולך להרוג אותו. רד"ק: פירוש המילה "בשלי" הוא בשלום או בפתאומיות. חז"ל דרשו ששאל את אבנר היאך גדמת חולצת וכשאבנר הראה לו, יואב הרג אותו.

[90] עיין פרק ב' פס' כג' שם פירש מצודות שהכוונה היא שדקר אותו בליבו ואילו פה פירש שהכוונה היא לדופן החמישית כפי פירוש רש"י שם.

[91] מצודות.

[92] מלבי"ם.

[93] מצודות.

[94] מצודות.

[95] תרגום. מצודות: הסיבה שגם משפחתו של אבנר נענשה היא משום שהריגת יואב נעשתה בעצתם. רד"ק בשם חז"ל: דוד קילל את יואב ללא שהיה מגיע לו להיות מקולל ולכן כל הקללות האלה חלו על דוד. רחבעם היה זב, עוזיה היה מצורע, אסא היה חולה ברגליו, יאשיהו נפל בחרב ויהויכין היה חסר לחם. בשם הירושלמי כתב שדוד קילל את יואב דווקא בחמש הקללות האלה כיוון שהקב"ה מוסיף לבנים של אדם בזכות חמשה דברים האלה: כח – וכנגד זה קילל דוד את יואב שצאצאיו יהיו זבים שהם אנשים חלשים, יופי – כנגד זה קולל יואב שצאצאיו יהיו מצורעים – ההפך מיפים, חכמה – כנגד זה קולל יואב שצאצאיו יהיו מחזיקים בפלך שזה ההיפך מחכמה, אריכות ימים – כנגד זה קולל יואב שצאצאיו יהיו נופלים בחרב, ועושר – וכנגד זה קולל יואב שצאצאיו יהיו חסרי לחם.

[96] מצודות.

[97] מצודות.

[98] עיין רש"י בפירושו לספר ויקרא, פרק כא' פסוק יז'.

[99] מצודות. רד"ק כתב שאבישי היה עם יואב והסכים איתו להרוג את אבנר (אך לא מציין שאבישי עזר ליואב בפועל).

[100] מצודות.

[101] מצודות + דעת מקרא.

[102] תרגום.

[103] תרגום.

[104] דעת מקרא בפירושו השני. בפירושו הראשון כתב שהכוונה היא שהמספידים יילכו לפני מיטתו של אבנר.

[105] מצודות. מלבי"ם: מה ששכנע סופית את העם היה שדוד הלך בין הנשים בזמן ההלויה. האבל מנע מדוד את ההרהור בנשים ולא הוא לא היה מתאבל באמת, הוא לא היה מסתובב בהלויה בין הנשים.

[106] תרגום.

[107] תרגום.

[108] מצודות. מלבי"ם: יש כאן שני שלבים: בהתחלה בכו על אבנר כדין עגלה ערופה, לא בגלל מעלתו המיוחדת של אבנר, אלא בגלל שהיה צריך להדגיש שאסור להרוג אדם מישראל. לאחר מכן הוסיף דוד קינה מיוחדת לאבנר, שם דיבר על מעלתו של אבנר ועל האבל המיוחד שצריך להיות עליו.

[109] מצודות.

[110] רד"ק בפס' לב'.

[111] מצודות. רד"ק בפירושו השני כתב שהכוונה היא שדוד שואל איך זה שאבנר לא החזיר מלחמה ליואב. רש"י: "הכמות נבל" פירושו האם אבנר ימות כמו רשע.

[112] מצודות.

[113] רד"ק. מלבי"ם: אם היית מת בגלל חטא שעשית, היו קושרים את רגליך וידיך, כי כך דרך בית דין לעשות. כמו"כ דוד אמר שרגליו וידיו לא היו קשורות מלעשות דברי מצווה.

[114] מצודות. רבינו ישעיה: בעוול המיתו אותך.

[115] מלבי"ם.

[116] מצודות. רד"ק בשם חז"ל: יש הבדל בין הכתיב "להכרות" לקרי "להברות". כוונת הכתוב היא שבתחילה רצו בני ישראל להכרות, להרוג, את על שהרג את אבנר ורק לאחר שהשתכנעו שדוד הוא לא זה שנתן את הפקודה להרוג את אבנר, באו בסופו של דבר להברותו. כאמור, דרשת חז"ל מבוססת על קרי וכתיב, אולם הרד"ק כתב שאינו מכיר קרי וכתיב כזה בספרים המוגהים. מהר"י קרא: גם להכרות פירושו לשון סעודה.

[117] מצודות. מלבי"ם: הסיבה שדוד נמנע מאכילת לחם היא שיש להתענות על מיתת אדם גדול בתורה ודוד החזיק את אבנר בתור גדול בתורה.

[118] מצודות.

[119] דעת מקרא, וכך משמע גם מפירוש מצודות שלא פירט בצלע הפסוק הבאה את עניין שבועתו של דוד. 

[120] מצודות. מלבי"ם: כל מה שהיה דוד עושה היה טוב בעיני העם.

[121] דעת מקרא.

[122] דעת מקרא.

[123] תרגום. מלבי"ם: העם הכיר שלא היה שום צד של זיוף במעשיו של דוד. כמו"כ, גם אם דוד היה מצווהל הרוג את אבנר, היה הדבר מקובל על העם (בכך חולק על מדרש חז"ל שהבאנו לעיל על פסוק לה' בהערות.

[124] מצודות.

[125] מצודות. רד"ק: כאילו רק היום הומלכתי על כל ישראל, ואינני יכול מול בני צרויה. מלבי"ם: אם אבנר היה כאן, הייתי יכול לנהוג בדין מלך ולהעניש את כל מי שעובר על חוקי המלוכה, מכיוון שהוא היה מחזק את ידיי. אך עכשיו שאבנר מת, אינני יכול לנהוג כן, ויש בכך משום סיבה נוספת שאבנר כל כך חסר.

[126] מצודות. רד"ק: דוד הזכיר את צרויה, אם יואב ואבישי, בגלל שצרויה הייתה אחותו, ולכן היו יואב ואבישי צריכים לחוס על דוד, אך הם לא עשו כן.

[127] מלבי"ם.

[128] מצודות.