מקור חיוב ברכה על שמן

הריטב"א כתב שמקור חיוב ברכת בורא פרי העץ על שמן הוא מפסוק. לכאורה הדברים סותרים את הגמרא האומרת שמברכים בורא פרי העץ על שמן משום דלא אשתני לעיולא.

המאמר הועלה לאתר לעילוי נשמת סבא רבה שלי שהיום חל תאריך פטירתו.

מערכת אוצר התורה - ושננתם כ טבת תשפ"א

ב"ה

 

ברכת השמן

          כתב הריטב"א (הלכות ברכות א,כ):

 

וכן השמן מברכין עליו בורא פרי העץ, כי לכך אמרה תורה ארץ זית שמן, לומר שהשמן כזית לענין ברכה לפניו ולאחריו.

 

          לכאורה קשה על דבריו, שהרי בגמרא כתובה סיבה אחרת לכך שברכתו בורא פרי העץ:

 

קמחא דחיטי - רב יהודה אמר: בורא פרי האדמה; ורב נחמן אמר: שהכל נהיה בדברו. אמר ליה רבא לרב נחמן: לא תפלוג עליה דרב יהודה, דרבי יוחנן ושמואל קיימי כוותיה; דאמר רב יהודה אמר שמואל, וכן אמר רבי יצחק אמר רבי יוחנן: שמן זית - מברכין עליו בורא פרי העץ; אלמא: אף על גב דאשתני - במלתיה קאי; הא נמי, אף על גב דאשתני - במלתיה קאי. מי דמי! התם - לית ליה עלויא אחרינא.

 

         משמע שהסיבה שמברכים על שמן בורא פרי העץ הוא משום שאין לו עילויא אחריני, וממילא זהו המהות של הפרי, ואילו מהריטב"א משמע שמברכים על שמן בורא פרי העץ משום שהדין נלמד מהברכה.

          במהדיר של מוסד הרב קוק כתב:

 

ואולי סבירא ליה דעיקר הטעם הוא מהפסוק ומה שכתב בגמרא הוא כדי דלא נילף משמן, דאף על גב דאשתני במילתא קאי.

 

          כלומר, ייתכן שבאמת הגמרא איננה מדברת על המקור ממנו אנו למדים שהברכה על שמן זית היא בורא פרי העץ, אלא שהיינו עשויים לחשוב שניתן ללמוד את הברכה של חיטים משמן, ורק על כך אמרה הגמרא שמברכים על שמן בורא פרי העץ משום שלא השתנה לעיולא.

          אולם, הרב צבי פסח פראנק מסביר את הדברים אחרת. כך כתב (שו"ת הר צבי, או"ח, קיא):

ולכאורה יש לתמוה, הא קיי"ל דברכות דרבנן (ברכות דף טו ע"א) וכיצד נאמר דלכך אמרה תורה זית שמן להורות דברכתו כמו על זית, עוד יש להעיר מההיא דברכות (דף לו ע"א) דא"ל רבא לר"נ לא תפלוג עליה דרב יהודה דר' יוחנן ושמואל קיימי כוותיה, ומאי קשיא נימא דשאני שמן דגלי קרא, ודוחק לומר דהקושיא היא דנילף מיניה גם בעלמא, דכל דאשתני במילתיה קאי דעכ"פ הו"ל לאקשויי ממקרא מלא ולא ממימרא דאמוראי לחוד.

והנה, לעניין מה שהקשתי מקודם דקיי"ל ברכות דרבנן וכיצד אומר הריטב"א דלכך אמרה תורה זית שמן להורות שהשמן בכזית לענין ברכה, לזה י"ל עפ"י מש"כ הטור (סוף סימן רט), דברכה אחרונה דמעין ג' דז' המינין הוי מן התורה, וכן מביא הב"י שם דגם לבה"ג ברכה אחת דמעין ג' הוי מן התורה, והריטב"א קאי בשיטה זו דברכה אחרונה זו הוי מדאורייתא ושפיר קאמר דזית שמן מילף יליף דשמן בכזית לברכה.

 

                    קודם כל שואל הרצ"פ מספר שאלות:

  • כיצד למד הריטב"א את החיוב לברך בורא פרי העץ מפסוק, הרי הברכה הראשונה היא רק מדרבנן, ולא שייך ללמוד אותו מפסוק?
  • כיצד אמר רבא לרב נחמן שר' יוחנן ושמואל סוברים כמו רב יהודה שמברכים על קמח חיטים בורא פרי האדמה? הרי בשמן יש לכאורה דין מיוחד כיוון שמהפסוקים נלמד שמברכים עליו בורא פרי העץ, אבל אין שום פסוק מיוחד שאומר שעל חיטים מברכים בורא פרי האדמה?

עונה הגרצ"פ שהגמרא יוצאת מתוך נקודת הנחה שהחיוב בברכה מעין שלוש הוא מדאורייתא (ולא כמו שכתבו פוסקים אחרים). לכן, עצם הלימוד של חיוב ברכה אחרונה בשמן זית נלמד מהפסוק שכתוב בשבעת המינים, ואין כאן חיוב רק מדרבנן.

אם נצעד צעד נוסף בדברי הגרצ"פ, נתרץ גם את קושייתו השנייה. גם לעניין חיוב הברכה של חיטה יש פסוק "ואכלת וכו'", אלא ששם מדובר על חיוב ברכה על לחם, ומכאן לומדים שעצם זה שהחיטה תשתנה בעתיד לעילוי, היא גופא הלימוד מהפסוק. בעוד שהפסוק העוסק בעניין שמן מדבר על שמן ולא על משהו שהשמן עתיד להשתנות אליו. הלכך, בשני המקרים מדובר על לימוד מפסוקים, אלא שהלימוד של חיטה הוא על לחם ואילו הלימוד של זיתים הוא על שמן.