תהילים פרק י

תהלים פרק י[1]

(א) לָמָה ה' תַּעֲמֹד בְּרָחוֹק ה'! למה את כביכול עומד רחוק מהעני כשהרשע מציק לו ואינך עוזר לו,[2] תַּעְלִים לְעִתּוֹת בַּצָּרָה כביכול תעלים את עצמך בזמנים שעם ישראל נמצא בצרה[3]: (ב) בְּגַאֲוַת רָשָׁע יִדְלַק עָנִי הרשע מתגאה ולכן הוא רודף אחרי העני,[4] יִתָּפְשׂוּ בִּמְזִמּוֹת זוּ חָשָׁבוּ אני מתפלל לפניך שהרשעים יפלו בכל אחת מאותם מזימות שהם חשבו לעשות לעניים – במקום שהעניים יסבלו ממחשבותיהם, שהרשעים עצמם יסבלו מהם[5]: (ג) כִּי הִלֵּל רָשָׁע עַל תַּאֲוַת נַפְשׁוֹ (הרשע צריכים ליפול במזימתו) משום שהרשע משבח את עצמו על שהוא ממלא את תאוות נפשו,[6] וּבֹצֵעַ בֵּרֵךְ נִאֵץ ה' והרשע משבח ומברך את מי שרוצה להצטרף אליו ומקלל את ה'[7]: (ד) רָשָׁע כְּגֹבַהּ אַפּוֹ בַּל יִדְרֹשׁ הרשע מתגאה מאוד, ולכן אינו דורש את ה',[8] אֵין אֱלֹהִים כָּל מְזִמּוֹתָיו ובכל המחשבות של הרשע, אין אלוקים שיפרע ממנו על חטאיו, ולכן הוא חוטא. לו הרשע היה חושב שיש משמעות לכך שאלוקים רואה את מעשיו, הוא לא היה חוטא[9]: (ה) יָחִילוּ דְרָכָיו בְּכָל עֵת דרכי הרשע יפחידו את האנשים המשכילים בכל זמן, משום שהם מצליחים,[10] מָרוֹם מִשְׁפָּטֶיךָ מִנֶּגְדּוֹ ה' המרומם! המשפטים שלך אינם חלים על הרשע. אינך מעניש את הרשע, ולכן הוא מצליח במעשיו,[11] כָּל צוֹרְרָיו יָפִיחַ בָּהֶם והוא מטיל מוקשים כדי ללכוד את כל צורריו הצדיקים והעניים. הרשע מצליח להכניע אנשים טובים[12]: (ו) אָמַר בְּלִבּוֹ בַּל אֶמּוֹט הרשע חושב: אני לא אתמוטט לעולם, תמיד אצליח,[13] לְדֹר וָדֹר אֲשֶׁר לֹא בְרָע אני אחיה לאורך זמן כי לא יקרו לי דברים רעים[14]: (ז) אָלָה פִּיהוּ מָלֵא וּמִרְמוֹת וָתֹךְ הרשע נשבע בפיו שבועות שקר ומרמה (תוך פירושו מרמה. האדם אינו מראה את מה שנמצא באמת בתוכו),[15] תַּחַת לְשׁוֹנוֹ עָמָל וָאָוֶן כאשר הרשע נשבע את שבועת השקר, יש בליבו רמאות. הרשע נשבע כדי לחזק את דבריו, אבל אין משמעות לשבועתו משום שהוא נשבע לשקר[16]: (ח) יֵשֵׁב בְּמַאְרַב חֲצֵרִים הרשע יארוב לעני ולחלש בעיירות שאינן מוקפות חומה, במקומות שבהם לחלשים אין הגנה,[17] בַּמִּסְתָּרִים יַהֲרֹג נָקִי ובסתר הוא יהרוג אנשים זכאים,[18] עֵינָיו לְחֵלְכָה יִצְפֹּנוּ הרשע יתחבא ויחכה לעני שיעבור לידו, ושם הוא ילכוד אותו[19]: (ט) יֶאֱרֹב בַּמִּסְתָּר כְּאַרְיֵה בְסֻכֹּה הרשע יארוב לחלשים במקום מוסתר כפי שהאריה אורב במקום מוצל לטרף שלו,[20] יֶאֱרֹב לַחֲטוֹף עָנִי הרשע יארוב כדי לחטוף אדם עני או חלש (אותו או את ממונו),[21] יַחְטֹף עָנִי בְּמָשְׁכוֹ בְרִשְׁתּוֹ ולעיתים, במקום לארוב לחלש, הוא ימשוך אותו למלכודת, למשל: על ידי שאנשים קרובים אליו יקראו לו (ובכך הוא דומה לצייד שמטמין מלכודות ללכידת החיות)[22]: (י) יִדְכֶּה יָשֹׁחַ הרשע לוכד את החלשים באופן נוסף: הוא עושה עצמו כביכול שהוא מדוכה וכפוף, כביכול הוא עצמו חלש,[23] וְנָפַל בַּעֲצוּמָיו חֵיל כָּאִים והקבוצה של החלשים נופלת בידיו החזקים של הרשע[24]: (יא) אָמַר בְּלִבּוֹ שָׁכַח אֵל הרשע חושב: ה' אינו יודע את מעשיי, אם מפאת שהוא אינו זוכר אותם, אם מפאת שהוא אף פעם לא ידע אותם,[25] הִסְתִּיר פָּנָיו בַּל רָאָה לָנֶצַח ה' הסתיר את פניו והוא לא רוצה לדעת לעולם את מעשיי (ולכן אני יכול להמשיך לחטוא)[26]: (יב) קוּמָה ה' אֵל נְשָׂא יָדֶךָ (בניגוד לטענת הרשע) ה'! קום תעניש את הרשע,[27] אַל תִּשְׁכַּח עֲנָוִים אל תשכח את החלשים שבהם הרשע מתעלל[28]: (יג) עַל מֶה נִאֵץ רָשָׁע אֱלֹהִים מדוע הרשע מנאץ ומחרף את ה'?[29] אָמַר בְּלִבּוֹ לֹא תִדְרֹשׁ אין זה אלא לפי שהוא אומר בליבו שאתה לא תתבע אותו על מעשיו[30]: (יד) רָאִתָה אבל אתה באמת ראית את מעשיו של הרשע (ולעת עתה אתה מחריש),[31] כִּי אַתָּה עָמָל וָכַעַס תַּבִּיט שהרי אתה רואה את כל העמל והכעס, את כל מעשי הרשע,[32] לָתֵת בְּיָדֶךָ ובבוא הזמן – אתה תשפוט אותו על מעשיו כלפי החלשים,[33] עָלֶיךָ יַעֲזֹב חֵלֶכָה עליך ישליך החלש את בטחונו,[34] יָתוֹם אַתָּה הָיִיתָ עוֹזֵר כיוון שבעבר היית עוזר ליתומים (ולכן החלש בוטח בך)[35]: (טו) שְׁבֹר זְרוֹעַ רָשָׁע ה'! תשבור את הזרוע והחוזק של הרשע,[36] וָרָע תִּדְרוֹשׁ ותשפוט את הרשע ע רשעותו (בניגוד לטענת הרשע כפי שכתוב בפסוק יג),[37] רִשְׁעוֹ בַל תִּמְצָא וכך לא תמצא יותר רשעים. המשורר אומר לה' שעל ידי שהוא ישפוט את הרשעים, לא יהיו יותר רשעים בעולם[38]: (טז) ה' מֶלֶךְ עוֹלָם וָעֶד (לאחר שתשמיד את הרשעים) מלכותך תהיה גלויה לעיני כולם ולתמיד. כאשר הרשעים עדיין עוסקים ברשעותם, קשה יותר לראות את מלכותו של ה' שמבוססת על צדק ומשפט,[39] אָבְדוּ גוֹיִם מֵאַרְצוֹ העמים האחרים יאבדו מארץ ישראל, והמלכות תחזור לעם ישראל[40]: (יז) תַּאֲוַת עֲנָוִים שָׁמַעְתָּ ה' ה'! אתה שומע את התאווה של החלשים עוד לפני שהם מתפללים אליך ואומרים בפיהם את רצונם,[41] תָּכִין לִבָּם אני מבקש שאתה תכין את ליבם להתפלל אליך על ידי שתסיר מהם את כל מה שמטריד אותם,[42] תַּקְשִׁיב אָזְנֶךָ ואז אתה תקשיב באוזניך אל תפילתם[43]: (יח) לִשְׁפֹּט יָתוֹם וָדָךְ (הם מתפללים אליך) שתשפוט יתומים וחלשים – שתציל אותם מידי מי שעושק אותם,[44] בַּל יוֹסִיף עוֹד לַעֲרֹץ אֱנוֹשׁ מִן הָאָרֶץ ואז החלשים כבר לא יפחדו מאף אדם בעולם, והם יהיו פנויים לירא רק ממך[45]:

[1] רד"ק: דוד המלך לא כתב את המזמור הזה על דבר מיוחד, אלא על צרה רגילה שעוברת על בני אדם. היות ובדרך כלל הרשעים עושים את מעשיהם בסתר, לכן אמר שרק ה' הוא שרואה אותם. דוד התייחס לרשע פעם בלשון רבים ופעם בלשון יחיד, משום שבדרך כלל יש רשע אחד ויש אנשים נוספים שעוזרים לו. כמו כן התייחס גם לאומות שעושקות את ישראל. מאירי: מזמור זה נאמר על זמן הגלות, תקופה שבה העמים נמצאים למעלה ועם ישראל נמצא מושפל.

[2] רד"ק וכתב שהמילה "ברחוק" מורכבת משתי מילים: במקום רחוק. רס"ג: המילה "למה" מקבילה למילה "לא", והכוונה שה' לא ירחיק את הנקמה שלו מהרשעים. אבן עזרא: אין ספק שה' נמצא בכל מקום, אלא כאשר הוא לא מראה את כוחו, לאדם זה נראה כאילו הוא נמצא רחוק. ספורנו: למה תעמוד רחוק מלקבל את תפילותינו.

[3] רד"ק. תרגום: הוסיף שהקב"ה מחביא עצמו במדור קדוש. רש"י: תעלים את עצמך בזמנים שיש את הצרה.

[4] רד"ק.

[5] רד"ק + מאירי. מאירי גם דחה פירוש ש"זו" פירושו "אשר". רש"י: העניים הם שנתפסים במזימות שהרשעים חושבים עליהם. אבן עזרא: הפסוק מתחיל בלשון יחיד ומסתיים בלשון רבים. בתחילת הפסוק מדובר על הרשע ובסוף הפסוק מדובר על חבריו שהצטרפו אליו. ספורנו: "יתפשו" בלשון רבים, כיוון שה' לא יפרע מהם בעולם הזה, ודוד ביקש שבכל זאת הם לא יצליחו להפריע לישראל מלקיים תורה ומצוות.

[6] רד"ק. רס"ג: פסוק זה נאמר על העבר – בעבר הרשע שיבח את עצמו כאשר הוא השיג את רצונותיו.

[7] רד"ק ולפי פירושו, "נאץ ה'" מוסב על מי שמתחבר לרשע, אותו הרשע משבח. רש"י: הרשע משבח את עצמו ואומר שגם אם הוא יקלל את ה', עדיין לא יקרה לו דבר. רס"ג: כאשר הרשע משיג את התאוות שלו, כולם באים לשבח אותו. אבן עזרא: הביא פירוש של רבי משה שהבוצע הוא גזלן, והמילה "כי" נכתבה במקום "אשר" וכך ניתן לפרש את המילה "ברך" בשני אופנים. א. מלשון סגינהור, והכוונה בעצם לקללה, שמי שגוזל ומקלל את ה' על ידי כך, הוא בעצם מי שמנאץ את ה'. או שהמילה "ברך" הוא מלשון דורון ומנחה, והכוונה שמי שמביא לה' דורון מדבר גזול, הוא בעצם מקלל את ה'. אבן עזרא דחה את דבריו וכתב ש"ברך" פירושו הלל, והכוונה שהרשעים משבחים זה את זה. מאירי חילק לשניים. הרשע מברך את מי שגוזל ומצד שני הוא מקלל את ה'. רי"ד: "נאץ ה'" פירושו שה' הוא המנאץ, והכוונה שהוא מקלל את הרשעים.

[8] רד"ק והסביר שהכתוב כתב "גובה אפו" משום שהגאווה מתבטאת בפנים, והאף נחשב למקום הגבוה בפנים (ולכן השתחוויה נקראת נפילת אפיים). לפי פירושו, "גבה אפו" מלשון גאווה. רס"ג פירש מלשון כעס, כאשר הרשע כועס הוא לא דורש את ה'. מאירי: הרשע אומר שאין אלוקים במציאות, או שאין לו יכולת להעניש. כמו כן הסביר שהפנים נקראו אף בגלל שצורת הפנים תלויה באף.

[9] רד"ק. ספורנו: הרשע איננו מחפש את האמת, ולכן, למרות שהוא לכאורה מראה שהוא רוצה להיות צדיק, הוא לא מגיע למסקנות הנכונות, וההתחסדות שלו שקרית.

[10] אבן עזרא בפירושו השלישי, ולפי פירוש זה, "יחילו" מלשון פחד, ו"דרכיו" מוסב על הרשע. בפירושו הראשון, בשם רבי משה הכהן כתב ש"יחילו" מלשון הבאה, והכוונה שכל צרכיו יבואו לו כשיהיה צריך אותם. בפירושו השני כתב שהכוונה לדרכי ה', שהיה ראוי שיפחידו את הרשע בכל זמן. רש"י: "יחילו" פירושו "יצליחו", הרשע מצליח בדרכיו. גם המאירי פירש ש"יחילו" מלשון הצלחה, וכך חיבר את הדברים לפסוק הקודם: הרשע מתגאה משום שהוא מצליח. ספורנו: "יחילו" מלשון לזעזע. הרשעים מצליחים לזעזע את השרידים בעם ישראל.

[11] רד"ק. לפי פירושו, "מרום" הוא כינוי להקב"ה שמרומם. מרש"י משמע שהכוונה לכך שהמשפטים מרוממים ולא חלים עליו.

[12] רד"ק בפירושו השני. בפירושו הראשון כתב שהכוונה ללשון נפיחה, כלומר, שצורריו נחשבים רק לרוח בעיניו, כיוון שהוא מצליח להתגבר עליהם. רס"ג: הרשע הופך ללעג כל הודעה על עונש. רש"י: האשע מפיח בפיו ומכניע את אויביו.

[13] רד"ק.

[14] רד"ק. רס"ג: אחיה להרבה זמן כי אינני עושה דברים רעים. רש"י: לעולם לא יבוא עליי דבר רע. ספורנו: עד אחרית הימים לא יקרה לי דבר רע. מאירי: הרשע אומר שהוא לא יתמוטט כי הוא רואה שבמשך השנים הוא לא מתמוטט.

[15] רד"ק. רש"י  הסביר שיש מחשבה רעה שתמיד שוכנת בתוך הרשע, אך לפי פירושו כנראה שלא מדובר דווקא על רמאות, אלא על מחשבות רעות אחרות, והרמאות כתובה בחלקים אחרים של הפסוק. רי"ד הוסיף פירוש ש"תוך" הוא משון תככים, שהוא מתעלל בעני.

[16] רד"ק והסביר שהלב נקרא "תחת לשונו" משום שהוא פנימי יותר מהפה. ספורנו: ה"עמל" הוא פעולה שקרית וה"און" הוא מחשבה שקרית.

[17] רד"ק. אבן עזרא: בדרך כלל, כאשר אדם אורב למישהו, הוא אורב לו במקום שאין יישוב.

[18] רד"ק.

[19] רד"ק. לפי פירושו, "חלך" מלשון עני, ו"צפונו" מלשון להיות צפון, מוחבא. רס"ג: "יצפנו" מלשון להיות צופה, לראות. רש"י: "חילך" פירושו החיילים של ה', והכוונה שעשו אורב לעם ישראל. אבן עזרא: לא ניתן לפרש שהכוונה לחילות של ה', משום שאז היה צריך להיות כתוב "חילך" עם האות י. רי"ד פירש "חילכה" מלשון ממון, והרשע אורב לחלשים כדי לקחת מהם את ממונם. ספורנו פירש "יצפונו" מלשון ציפיה, הם מנסים למצוא טענות כדי לגזול את העניים.

[20] רד"ק.

[21] רד"ק. מאירי: העני הוא עם ישראל. גם ספורנו המשיך לפרש שמדובר על הגויים שניסו להתנכל לדת היהודית ולגזול מעם ישראל.

[22] רד"ק. מרס"ג משמע שלא מדובר על שתי אפשרויות, מארב ומלכודת, אלא שמדובר על מארב ולכידה כיחידה אחת.

[23] רד"ק.

[24] רד"ק. רש"י פירש בשני אופנים את "עצומיו": א. רמיזות וקריצות, והכוונה ללשון עצימת עיניים וכדומה. ב. מלשון עוצמה, גיבורים. לא זכיתי להבין את ההשוואה של המהדיר של מהדרות מוסד הרב קוק בין פירושו השני של רש"י לבין פירושו. לפי פירוש רד"ק מדובר על התכופפות באישיות. רס"ג כתב שהכוונה במשל לכיפוף פיזי כשם שהאריה מתכופף. כמו כן, לפי פירושו של רד"ק, "חיל" מלשון סיעה או קבוצה. מפרשים אחרים, כמו מאירי הציעו פירוש נוסף שהכוונה לממון החלשים. ספורנו: מדובר על קבוצה של עניי הדעת שנכנעים להסתה של האויב, ועל ידי כך מאבדים את עולם הבא שלהם.

[25] רד"ק.

[26] רד"ק. רס"ג: ה' לעולם לא יראה את מעשיי. מאירי: הרשע כופר בהשגחת ה' בעולם בכלל. בתחילת הבריאה, ה' ידע את מה שקורה בעולם, אך לאחר מכן הוא הסתיר את ידיעותיו. בפירוש נוסף כתב שטענת הרשע היא שה' שכח את עם ישראל ושהוא התייאש ממנו. ספורנו: הכוונה שהאנשים החלשים בעם ישראל טוענים שכבר תמה הזכות של עם ישראל, משום שה' לא בחר בעם ישראל לנצח. לכן, למרות שה' גאל אותם ממצרים, הוא לאיעשה זאת פעם נוספת.

[27] רד"ק. תרגום: תקיים את השבועה שבו הרמת את ידך. רס"ג: תדון את הרשע. מאירי: תראה את גבורתך.

[28] רד"ק. ספורנו: אל תשכח את האבות הקדושים שהיו נקראים ענוים.

[29] אבן עזרא. רי"ד: השאלה היא מי גרם לו.

[30] תרגום.

[31] רש"י.

[32] רד"ק. ספורנו: ידעת שתראה כעס מאת הרשעים.

[33] רד"ק. אבן עזרא: אתה יכול לתת לו את גמולו. רש"י: אתה גורם לרשעים להצליח בכח שלך, אבל זה לזמן מוגבל. רי"ד: נוטל עליך להכות את הרשע.

[34] רד"ק. מצודות: החלש יעזוב את כל האנשים ויסמוך רק עליך. רש"י: הכוונה לעם ישראל ובשם מנחם פירש שעזיבה היא מלשון עזרה. אבן עזרא: "חלכה" מלשון כעס, והכוונה שהחלש שם את מבטחו ומפנה את כעסו כלפי ה'. בסוף דבריו דחה פירוש שהכוונה שהחלש עוזב את ה', משום שבסוף הפסוק מוכח שהחלש יודע שה' יעזור לו. ספורנו: צלע זו נאמרה בלשון תפילה. יהי רצון שהרשע יעזוב את עם ישראל.

[35] רד"ק. ספורנו: בעבר היית עוזר לעם ישראל.

[36] רד"ק. רש"י: שבור את זרועו של עשיו הרשע. ספורנו: חיבר גם את המילה הבאה, "ורע", לצלע זו, והסביר ש"רשע" הוא רע לשמים, ו"רע" הוא רע לבריות.

[37] רד"ק.

[38] רד"ק. רס"ג: תעשה שהרשע ינסה להמשיך במעשיו אך לא יצליח בהם. לפי פירושו הכוונה שהרשע לא ימצא את הצלחתו בעוד שלפי רד"ק הכוונה שלא יהיו רשעים. רש"י: לא יהיו פושעים בישראל אם הם יראו שפושעי אומות העולם נשברים. אבן עזרא כתב פירוש ש"תמצא" מכוון כלפי הזרוע, הזרוע של הרשע לא תצליח למצוא דרך להתעלל יותר בחלשים.

[39] רד"ק.

[40] רד"ק. אבן עזרא: "אבדו גוים מארצו" היא עדות לכך שה' הוא המולך.

[41] רד"ק בפירושו השני. בפירושו הראשון כתב שהכוונה שהוא שומע את התפילה שלהם כפי שהם מתאווים. ספורנו: למרות שאינם יודעים להתפלל, אתה מבין את רצונם שתאבד את המלכות הרשעה.

[42] רד"ק. ספורנו: תלמד אותם להתפלל.

[43] רד"ק.

[44] רד"ק. רש"י: לעשות את משפט עם ישראל שהוא חלש.

[45] רד"ק. לפי פירושו, השורש ע.ר.ץ מלשון פחד. אבן עזרא הוסיף שלפי פירוש זה, המילה "מן" שמופיעה לפני המילה "הארץ" מוסבת גם על לפני כן, וכביכול כתוב "מן אנוש מן הארץ". יש פרשנים (תרגום,מאירי) שפירוש מילה זו מלשון שבירה. אבל אין הבדל בפירוש הפסוק. רש"י: הכוונה לעשיו שיפסיק לשבור את החולים בעם ישראל.