תהילים פרק יד

תהלים פרק יד[1]

(א) לַמְנַצֵּחַ לְדָוִד המזמור הזה נאמר על ידי דוד ונמסר ללוי שהיה מתאמץ בשירה[2] אָמַר נָבָל בְּלִבּוֹ אֵין אֱלֹהִים הרשע אמר בליבו שאלוקים לא קיים, והוא לא שולט בעולם,[3] הִשְׁחִיתוּ הִתְעִיבוּ עֲלִילָה הרשעים השחיתו ועשו מעשה תועבה,[4] אֵין עֹשֵׂה טוֹב ואין מישהו מהם שעושה מעשה טוב. המשורר אומר שהרשעים סבורים שה' אינו שופט את מה שקורה בארץ, ולכן הם עשו מעשים רעים[5]: (ב) ה' מִשָּׁמַיִם הִשְׁקִיף עַל בְּנֵי אָדָם (למרות ששכינתו של ה' היא בשמים) ה' משקיף מהשמים לראות את מעשי בני האדם. הכוונה שה' יודע הכל,[6] לִרְאוֹת הֲיֵשׁ מַשְׂכִּיל דֹּרֵשׁ אֶת אֱלֹהִים הוא מחפש לראות האם יש אדם אחד שמשכיל ודורש את ה'[7]: (ג) הַכֹּל סָר כולם סטו מדרך הישר,[8] יַחְדָּו נֶאֱלָחוּ הם כולם השחיתו את דרכם יחד,[9] אֵין עֹשֵׂה טוֹב אֵין גַּם אֶחָד אין אף אחד מהם שעושה טוב – אפילו לא אחד מהם עושה מעשים טובים[10]: (ד) הֲלֹא יָדְעוּ כָּל פֹּעֲלֵי אָוֶן איך כל הרשעים אינם מבינים שה' רואה את מעשיהם?[11] אֹכְלֵי עַמִּי אָכְלוּ לֶחֶם הרשעים שמציקים לעמי עדיין אוכלים לחם, עדיין לא באה עליהם פורענות והם חיים כרגיל,[12] ה' לֹא קָרָאוּ ולכן הם עדיין לא קוראים בשם ה' וחושבים שה' לא רואה אותם[13]: (ה) שָׁם פָּחֲדוּ פָחַד אולם, בסוף הרשעים עתידים לפחד בגלל גאוותם, הם יראו שבסוף ה' יגמול להם כגמולם,[14] כִּי אֱלֹהִים בְּדוֹר צַדִּיק כיוון שהם יראו שה' יתברך מסייע לצדיקים (גם אם לא רואים זאת מיד)[15]: (ו) עֲצַת עָנִי תָבִישׁוּ אתם אומרים על העצה של העם העני והמסכן, עם ישראל, שהוא בושה,[16] כִּי ה' מַחְסֵהוּ כיוון שאתם רואים שהם בוטחים בה' שיהיה המחסה שלהם, הם בוטחים בה' ואתם רואים שבינתיים הוא לא מסייע להם[17]: (ז) מִי יִתֵּן מִצִּיּוֹן יְשׁוּעַת יִשְׂרָאֵל אך עוד יבוא היום שה' עתיד להביא מציון את הישועה על עם ישראל, ה' עתיד לגאול את עם ישראל ולהחזיר אותו לארצו,[18] בְּשׁוּב ה' שְׁבוּת עַמּוֹ וכאשר ה' ישיב את שבות עמו, כאשר ה' יגאל את עם ישראל,[19] יָגֵל יַעֲקֹב יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל אז יעקב (כינוי לעם ישראל) ישמח ועם ישראל ישמח. המשורר אומר שלעיתים נראה לגויים ולרשעים שהם מצליחים ושה' אינו עוזר לצדיקים ולעם ישראל, אך לעתיד לבא יתברר שה' עוזר להם[20]:

[1] בפרשנים יש מחלוקת על מה נאמר מזמור זה. רש"י כתב שהוא נאמר על נבוכדנצר. רס"ג: המזמור נאמר על טיפש. רד"ק: הכוונה למלך שעם ישראל משועבד לו בגלות. ספורנו: הכוונה לעם ישראל שלא מבין כיצד ה' מקיים אותו בגלות. רי"ד (בסוף המזמור) התלבט אם המזמור נאמר על ימות המשיח אז יגאלו ישראל או שהוא נאמר על עם ישראל שנמצא בגלות, והנבל בפסוק א הוא עשו.

[2] ראה ביאורנו לעיל ו,א בהערות.

[3] תרגום.

[4] רד"ק. רש"י: ציין שהאות ע מתחלפת עם האות א. לפי שיטתו, ההשחתה נאמרה על השחתת בית המקדש. ספורנו: ההשחתה היא שהם לא הלכו לפי התורה.

[5] רד"ק. ספורנו: הם לא עושים מעשים לכבוד ה'.

[6] אבן עזרא. רס"ג: ה' מחפש על קבוצת הרשעים ולא מוצא בהם אדם אחד צדיק. רי"ד: ה' מתבונן על עם ישראל לראות אם יש בו צדיק שראוי להגן בזכותו מפני האויב. מצודות: ה' בודק בעם ישראל לראות אם יש מישהו שם שמוחה ברשעים.

[7] רד"ק.

[8] אבן עזרא. רד"ק הוסיף אפשרות לומר שמדובר על לשון "סג", אבל אין הבדל במשמעות. רש"י: אים אפילו אחד שמוחה בהם. ספורנו: כולם סרו בגלל העוונות שהם עשו. "יחדיו" פירושו שגם תופסי התורה סרו.

[9] אבן עזרא. רד"ק: הם סרחו יחד. מאירי: פירש שהכוונה שהם הושחתו או זוהמו.

[10] רד"ק. ספורנו הסביר את הכפילות, שהחלק הראשון של הצלע מדבר על המון העם והחלק השני מדבר על תופסי התורה.

[11] רד"ק.

[12] רד"ק. רש"י: הכוונה לצאצאיו של נבוכדנצר, בלשצר וחבריו, שנפלו כאשר הם היו עסוקים באכילת לחם בסעודה. מאירי: למרות שכל אחד חוטא בחטא אחר, המכנה המשותף בין כולם הוא שהם כולם חוטאים ומציקים לישראל, וכאשר הם מצליחים, דומה הדבר בעיניהם כאילו שהם אכלו סעודה טובה. ספורנו: השופטים לוקחים שוחד ובכל הם אוכלים את ממון העניים.

[13] רד"ק בפירושו השני. בפירושו הראשון הסביר שהכוונה שהרשעים מציקים לישראל בקלות כמו שאוכלים לחם, והם לא מעלים בליבם שה' רואה את מעשיהם. בפירושו השלישי כתב שהכוונה של קריאה היא חזרה בתשובה, כלומר: הרשעים עדיין לא חזרו בתשובה. רש"י: בלשצר וחבריו לא זכרו את כל נפלאות ה' בסעודה שהם עשו, ולכן הם אכלו מכליו, כלי המקדש, בשעת הסעודה. אבן עזרא: הגוים אינם מבינים שה' הוא שנתן להם כח. ספורנו: הפ לא התפללו אל ה' להצלת הדור שלהם כפי שהיה ראוי שהם יעשו.

[14] רד"ק. רס"ג: "שם" הכוונה לעולם הבא. רש"י: הכוונה לבשלצר, שפחד ואיבד את ממלכתו. מאירי: הכוונה גם לנבוכדנצר עצמו, בימים שבהם איבד את ממלכתו. ספורנו: הכוונה לעם ישראל שפחד מהאומות ששיעבדו אותו, אבל בכל זאת הוא ידע שה' יסייע לו, בגלל שבאותו הדור היה גם צדיק. רי"ד: הכוונה לסנחריב.

[15] רד"ק. רש"י: הכוונה לדור של יכניה. מאירי: הכוונה לדניאל וחבריו. רי"ד: הכוונה שה' מסייע רק לדור של צדיקים, אבל דור של רשעים ה' מוסר ביד האויב.

[16] רש"י.

[17] רש"י.

[18] רש"י. רד"ק: יש כאן משאלה של העניים שה' יגאל אותם בקרוב. אבן עזרא: יש כאן משאלה, והכתוב השתמש בלשון "ציון" משום שדוד העלה לשם את הארון או משום שמדובר על העתיד לקרות שה' ישרה שם את שכינתו. מאירי: לא מדובר על לשון משאלה, אלא על לשון הפלגה, ופירושו שאנחנו יודעים מי הוא שיושיע את עם ישראל.

[19] על פי רש"י. רד"ק התלבט לגבי משמעות "בשוב", האם הכוונה לפועל, שה' ישיב, או שהכוונה ללשון הנחה, מלשון "בשובה ונחת".

[20] רש"י. ספורנו: הגאולה צריכה להתקיים בדור שכולו זכאי, כי אם היא תתקיים בדור שכולו חייב, לא תהיה שמחה, משום שה' יהיה מוכרח לכלות את הרשעים בעם ישראל.