תהילים פרק יח

תהלים פרק יח[1]

(א) לַמְנַצֵּחַ לְעֶבֶד ה' לְדָוִד המזמור הזה נכתב על ידי דוד המלך שהיה עבד ה', והוא מסר אותו ללוי היה מתאמץ במלאכת השירה תוך כדי עבודת המקדש. עבד ה' הוא מי שכל כוחותיו מופנים לשם עבודת ה',[2] אֲשֶׁר דִּבֶּר לַה' אֶת דִּבְרֵי הַשִּׁירָה הַזֹּאת דוד אמר בדרך נבואה את דברי השבח האלה כלפי ה',[3] בְּיוֹם הִצִּיל ה' אוֹתוֹ מִכַּף כָּל אֹיְבָיו וּמִיַּד שָׁאוּל (דוד אמר את דברי השבח) ביום שה' הציל אותו מידי כל אויביו ומידי שאול[4]: (ב) וַיֹּאמַר דוד אמר בדבריו: אֶרְחָמְךָ ה' חִזְקִי ה' שהוא מקור החוזק שלי, אני אוהב אותך![5]: (ג) ה' סַלְעִי וּמְצוּדָתִי ה'! אתה הסלע והמצודה שלי. הסלע והמצודה מהווים מקומות בהם אדם יכול להתבצר מפני אויביו, ודוד מדמה את בטחונו בה' ובישועתו לסלע ומצודה שמגינים על בני אדם,[6] וּמְפַלְטִי ואתה תמיד מציל אותי,[7] אֵלִי צוּרִי אֶחֱסֶה בּוֹ וה' שהוא האל שלי, הוא מקור החוזק שלו ולכן אמצא אצלו מחסה שיגן עליי. צלע זו חוזרת על תוכן הפסוק לעיל,[8] מָגִנִּי וְקֶרֶן יִשְׁעִי ה' מגן עליי ומושיע אותי על ידי שהוא כביכול נוגח באויבים בקרניו,[9] מִשְׂגַּבִּי אתה ה' המבצר שלי[10]: (ד) מְהֻלָּל אֶקְרָא ה' כאשר אני מתפלל לפני ה', אני משבח אותו,[11] וּמִן אֹיְבַי אִוָּשֵׁעַ ואז אני זוכה להינצל מהאויבים שלי[12]: (ה) אֲפָפוּנִי חֶבְלֵי מָוֶת כאשר הקיפו אותי מכאובי מוות. הכוונה לזמנים שבהם דוד היה בסכנה (כמו סלע המחלוקת או כאשר נלחם נגד הפלשתי),[13] וְנַחֲלֵי בְלִיַּעַל יְבַעֲתוּנִי והרשעים הרבים שמציקים לי באופן תמידי כמו מים שזורמים בנחל מפחידים אותי[14]: (ו) חֶבְלֵי שְׁאוֹל סְבָבוּנִי כאבים של מוות הקיפו אותי,[15] קִדְּמוּנִי מוֹקְשֵׁי מָוֶת ויוצאים אליי אנשים שיש להם כלי נשק שמביאים לידי מוות[16]: (ז) בַּצַּר לִי אֶקֲרָא ה' כאשר אני נמצא בצרה, אתפלל לפני ה',[17] וְאֶל אֱלֹהַי אֲשַׁוֵּעַ ואני אתחנן אל אלוקיי,[18] יִשְׁמַע מֵהֵיכָלוֹ קוֹלִי וה' יקבל את תפילתי מההיכל שלו, מהשמים,[19] וְשַׁוְעָתִי לְפָנָיו תָּבוֹא בְאָזְנָיו ובקשותיי שאני אומר לפניו באות באוזניו והוא מקבל אותן ומושיע אותי[20]: (ח) וַתִּגְעַשׁ וַתִּרְעַשׁ הָאָרֶץ כאשר נוצחו אויבי דוד, כביכול הארץ הזדעזעה ורעשה,[21] וּמוֹסְדֵי הָרִים יִרְגָּזוּ ויסודות ההרים כביכול זזו ממקומם,[22] וַיִּתְגָּעֲשׁוּ כִּי חָרָה לוֹ והם כביכול זזו כיוון שה' כעס על אויבי דוד[23]: (ט) עָלָה עָשָׁן בְּאַפּוֹ כאשר ה' כעס על אויבי דוד ועם ישראל, כביכול יצא לו עשן מהאף, כדרכם של אנשים שכועסים. ברור שאין לה' יתברך אף, והדברים נאמרו כדימוי,[24] וְאֵשׁ מִפִּיו תֹּאכֵל והאש שכביכול יצא מפי ה' שרפה את האויבים,[25] גֶּחָלִים בָּעֲרוּ מִמֶּנּוּ והגחלים שיצאו משריפת ה' בערו ושרפו את האויבים[26]: (י) וַיֵּט שָׁמַיִם וַיֵּרַד ה' כביכול נטה את השמים וירד לארץ. ה' כביכול הוריד את השמים לארץ כדי שהוא יוכל להעניש את אויבי דוד במהירות,[27] וַעֲרָפֶל תַּחַת רַגְלָיו וה' שם לאויבי דוד ערפל מתחת לרגליים שלו. הקב"ה כביכול דרך על אויבי דוד. ברור שאין לה' יתברך רגליים, והמשורר משתמש בדימוי[28]: (יא) וַיִּרְכַּב עַל כְּרוּב וַיָּעֹף ה' כביכול רכב על גבי המלאכים ועף כדי למהר ולהיפרע מאויבי דוד,[29] וַיֵּדֶא עַל כַּנְפֵי רוּחַ הקב"ה כביכול עף על כנפי רוח. המשורר מדמה את המהירות של הוצאת גזירת ה' אל הפועל לתעופה שלו[30]: (יב) יָשֶׁת חֹשֶׁךְ סִתְרוֹ ה' ישים את שכינתו בחושך,[31] סְבִיבוֹתָיו סֻכָּתוֹ החושך כביכול מקיף את הסוכה של ה',[32] חֶשְׁכַת מַיִם עָבֵי שְׁחָקִים החושך הזה כביכול מגיע מהמים שנמצאים בעננים שבשמים. המים בעננים מסתירים כביכול את שכינתו של ה'[33]: (יג) מִנֹּגַהּ נֶגְדּוֹ מזוהר כבודו של ה', שמיועד להיטיב לאוהביו,[34] עָבָיו עָבְרוּ בָּרָד וְגַחֲלֵי אֵשׁ העובי שיש לה' כביכול, גרם לחושך אצל אויביו, והוא הוריד עליהם ברד וגחלים של אש[35]: (יד) וַיַּרְעֵם בַּשָּׁמַיִם ה' ה' גרם לקולות של רעמים בשמים על מנת שיבהילו את האויבים,[36] וְעֶלְיוֹן יִתֵּן קֹלוֹ וה', שהוא עליון, נתן את קולו. ה' נקרא בשם "עליון" משום שיש לו עליונות ויתרון על כל הבריאה. המשורר אומר שה' גרם לכך שיהיו קולות חזקים שהפחידו את חיילי האויב,[37] בָּרָד וְגַחֲלֵי אֵשׁ ה' הוריד על האויבים גם ברד וגחלים עם אש כדי להשמיד את האויב[38]: (טו) וַיִּשְׁלַח חִצָּיו וַיְפִיצֵם ה' גם שלח את החיצים שלו נגד האויבים, ועל ידי כך גרם להם להתפזר,[39] וּבְרָקִים רָב וַיְהֻמֵּם וה' גם ירה עליהם ברקים ועל ידי כך הוא גרם להם למהומה ובלבול[40]: (טז) דוד המלך מדמה את הצרות הרבות שלו לאדם שטובע במים, ונושע בשני אופנים:[41] וַיֵּרָאוּ אֲפִיקֵי מַיִם התגלו העמקים שהיו מלאים במים. התגלה חלק מהיבשה שנמצאת מתחת למים הרבים,[42] וַיִּגָּלוּ מוֹסְדוֹת תֵּבֵל והיסודות של העולם התגלו, התגלה היבשה שמתחת למים. צלע זו חוזרת על תוכן הצלע הקודמת,[43] מִגַּעֲרָתְךָ ה' גילוי הקרקע שמתחת למים נעשתה על ידי גערה של ה' במים – המים נבקעו והקרקע התגלתה,[44] מִנִּשְׁמַת רוּחַ אַפֶּךָ (גילוי הקרקע היה גם) על ידי נשימה של ה'. כאשר ה' כביכול נשב באפו, הוא ייבש את המים. מציאת היבשה על ידי גערה של ה' וייבוש המים מהווים דימוי להכרעת האויב על ידי הקב"ה[45]: (יז) יִשְׁלַח מִמָּרוֹם יִקָּחֵנִי ה' גם יכול להציל אותי באופן אחר) על ידי שהוא ישלח את עזרתו מהשמים וייקח אותי מהמים,[46] יַמְשֵׁנִי מִמַּיִם רַבִּים וכך הקב"ה הוציא אותי מהמים הרבים, מהצרות הרבות שפקדו אותי. באופן הצלה זה, ה' לא מכריע את אויבי דוד, אלא "שולף" את דוד מתוך אויביו[47]: (יח) יַצִּילֵנִי מֵאֹיְבִי עָז ה' הציל אותי מאויב חזק,[48] וּמִשֹּׂנְאַי כִּי אָמְצוּ מִמֶּנִּי ה' הציל אותי משונאי היות והם התגברו עליי[49]: (יט) יְקַדְּמוּנִי בְיוֹם אֵידִי ביום שהייתי מטלטל, ביום שהייתי בצרה, האויבים שלי היו מקדימים ומנסים להרע לי,[50] וַיְהִי ה' לְמִשְׁעָן לִי וה' היה לי למשענת, ה' הציל אותי מידם[51]: (כ) וַיּוֹצִיאֵנִי לַמֶּרְחָב ה' הוציא אותי אל המרחב. המשורר מדמה את ההצלה של ה' להוצאה אל המרחב,[52] יְחַלְּצֵנִי כִּי חָפֵץ בִּי ה' הציל אותי כי הוא רוצה בי[53]: (כא) יִגְמְלֵנִי ה' כְּצִדְקִי ה' יגמול לי כפי הזכויות שמגיעים לי. המשורר אומר שאין סיבה שהאויבים תוקפים אותו, שהרי הוא לא עשה להם דבר רע, ולכן מגיע לו להינצל מהם,[54] כְּבֹר יָדַי יָשִׁיב לִי ה' ישיב לי כפי שידיי נקיות, ה' יציל אותי משום שלא עשיתי דבר רע עם ידיי. צלע זו חוזרת על הנאמר בצלע הקודמת[55]: (כב) כִּי שָׁמַרְתִּי דַּרְכֵי ה' שהרי שמרתי את דרכי ה' ולא ניסיתי לפגוע במשיח ה', בשאול,[56] וְלֹא רָשַׁעְתִּי מֵאֱלֹהָי ולא עשיתי במזיד דבר שהוא נגד הדרך של ה' אלוקיי[57]: (כג) כִּי כָל מִשְׁפָּטָיו לְנֶגְדִּי כל משפטי ה' היו מולי, לא שכחתי את משפטי ה',[58] וְחֻקֹּתָיו לֹא אָסִיר מֶנִּי ולא הסרתי ממנו את המחשבה על חוקיו, תמיד הייתי נזהר שלא לעבור על החוקים שלו[59]: (כד) וָאֱהִי תָמִים עִמּוֹ והייתי תמים עם ה', לא ערערתי על מעשיו. למרות ששאול רדף אחריי, לא הרהרתי אחרי מידותיו של ה',[60] וָאֶשְׁתַּמֵּר מֵעֲוֹנִי ונמנעתי מלחטוא ולהרוג את שאול[61]: (כה) וַיָּשֶׁב ה' לִי כְצִדְקִי ה' החזיר לי כפי הזכויות שמגיעות לי ושאול לא הצליח להרוג אותי,[62] כְּבֹר יָדַי לְנֶגֶד עֵינָיו היה לנגד עיניו ניקיון ידיי, ה' ידע שלא חטאתי לו במעשי ידיי[63]: (כו) עִם חָסִיד תִּתְחַסָּד ה'! אתה תעשה חסדים לאדם שעושה בעצמו חסדים. אתה תציל את הצדיקים,[64] עִם גְּבַר תָּמִים תִּתַּמָּם ואתה תהיה תמים עם אדם תמים. צלע זו חוזרת על תוכן הצלע הקודמת[65]: (כז) עִם נָבָר תִּתְבָּרָר עם אדם נקי אתה תתנהג בנקיות,[66] וְעִם עִקֵּשׁ תִּתְפַּתָּל ועם אדם עקום אתה תנהג גם כן בצורה עקומה. המשורר אומר שה' מתייחס אל האדם בהתאם למעשיו[67]: (כח) כִּי אַתָּה עַם עָנִי תוֹשִׁיעַ שהרי כל מי שנמצא בקבוצה של עניים, חלשים או מושפלים – אתה תושיע,[68] וְעֵינַיִם רָמוֹת תַּשְׁפִּיל ומי שעיניו גורמות לו להיות גאוותן – אתה תשפיל[69]: (כט) כִּי אַתָּה תָּאִיר נֵרִי ה'! אתה תאיר את על ידי הנר שלי את החושך. החושך הוא דימוי לצרה, וההארה היא ההצלה,[70] ה' אֱלֹהַי יַגִּיהַּ חָשְׁכִּי ה' אלוקיי יזריח את החושך שבו אני נמצא. צלע זו חוזרת על הנאמר בצלע הקודמת[71]: (ל) כִּי בְךָ אָרֻץ גְּדוּד שהרי על ידי עזרתך אני אשבר את גדודי חיילי האויב,[72] וּבֵאלֹהַי אֲדַלֶּג שׁוּר ועל ידי העזרה מאלוקי, מה', אצליח לדלג על חומות האויב ולכבוש את הארצות שלהם. הדילוג מעל החומה הוא דימוי למהירות וקלות הכיבוש[73]: (לא) הָאֵל תָּמִים דַּרְכּוֹ דרכיו של ה' תמימות ושלמות,[74] אִמְרַת ה' צְרוּפָה דברי ה' ומצוותיו צרופים, אין בהם סיגים, הכל מזוקק,[75] מָגֵן הוּא לְכֹל הַחֹסִים בּוֹ ה' מגן על כל מי שחוסה בו, כל מי שבוטח בו[76]: (לב) כִּי מִי אֱלוֹהַּ מִבַּלְעֲדֵי ה' שהרי חוץ מה' אלוקינו, אין עוד אלוה שיוכל להתנגד לכל החלטה שלו,[77] וּמִי צוּר זוּלָתִי אֱלֹהֵינוּ ומי חזק חוץ מה' אלוקינו[78]: (לג) הָאֵל הַמְאַזְּרֵנִי חָיִל הוא האל שחוגר אותי בכח, הוא שמי שנותן לי כח,[79] וַיִּתֵּן תָּמִים דַּרְכִּי והוא מי שגורם לדרכי להיות שלם. כשיצאתי למלחמה, לא נהרג אפילו חייל אחד שיצא איתי[80]: (לד) מְשַׁוֶּה רַגְלַי כָּאַיָּלוֹת ה' גרם לרגליי להיות קלות כרגלי האיילה, וכך הצלחתי לברוח מאויביי,[81] וְעַל בָּמֹתַי יַעֲמִידֵנִי והוא העמיד אותי במקומות חזקים אליהם הייתי ברוח, וכך הייתי בטוח שאויביי לא יתקפו אותי[82]: (לה) מְלַמֵּד יָדַי לַמִּלְחָמָה ה' לימד את ידיי לעשות מלחמה. ה' גרם לי להיות חייל מאומן,[83] וְנִחֲתָה קֶשֶׁת נְחוּשָׁה זְרוֹעֹתָי וה' גרם לי לדרוך קשת מנחושת, כסמל על חוזקו של דוד[84]: (לו) וַתִּתֶּן לִי מָגֵן יִשְׁעֶךָ ואתה נתת לי את המגן של הישועה שלך, הגנת והושעת אותי בכל המלחמות כך שלא הפסדתי בהן,[85] וִימִינְךָ תִסְעָדֵנִי ויד ימין שלך כביכול הייתה לי לסעד. הנביא מדמה את הסיוע של ה' כביכול יד ימינו של ה' סייעה לו. אמנם ברור שלה' יתברך אין יד ימין,[86] וְעַנְוַתְךָ תַרְבֵּנִי והענווה שלך גרמה לי להיות רבים מול אויביי על אף שהייתי נחות מבחינה מספרית. דוד אומר שהוא לא היה ראוי להינצל מכל אויביו, ורק הענווה של ה' גרמה להינצל[87]: (לז) תַּרְחִיב צַעֲדִי תַחְתָּי אתה תגרום לצעדים שלי להיות גדולים, שאוכל לרדוף אחרי אויביי,[88] וְלֹא מָעֲדוּ קַרְסֻלָּי ולמרות שארוץ ואצעד בצעדים גדולים, לא אמעוד, אצליח לרוץ מהר ללא תקלה[89]: (לח) אֶרְדּוֹף אוֹיְבַי וְאַשִּׂיגֵם אני ארדוף אחרי אויביי ואצליח להשיג אותם,[90] וְלֹא אָשׁוּב עַד כַּלּוֹתָם ולא אחזור מהמלחמה עד שאכלה את אויביי[91]: (לט) אֶמְחָצֵם וְלֹא יֻכְלוּ קוּם אמחץ אץ כל אויביי באופן שהם לא יוכלו לקום יותר, כיוון שאהרוג את כולם,[92] יִפְּלוּ תַּחַת רַגְלָי והם ייפלו מתחת לרגליי לאחר שאהרוג אותם[93]: (מ) וַתְּאַזְּרֵנִי חַיִל לַמִּלְחָמָה חגרת את מותניי עם כח למלחמה, נתת לי כח להילחם,[94] תַּכְרִיעַ קָמַי תַּחְתָּי והכרעת את אויביי תחתיי, הכנעת את אויביי[95]: (מא) וְאֹיְבַי נָתַתָּה לִּי עֹרֶף וגרמת לאויביי להפנות לי עורף משום שהם הסתובבו וברחו במקום להילחם פנים אל פנים,[96] וּמְשַׂנְאַי אַצְמִיתֵם ואני אשמיד את כל השונאים אותי[97]: (מב) יְשַׁוְּעוּ וְאֵין מוֹשִׁיעַ הם יבקשו מהעבודה הזרה שלהם להושיע אותם, אך הוא לא יכול להושיע אותם ולכן הם לא יינצלו,[98] עַל ה' וְלֹא עָנָם ולאחר שהעבודה הזרה לא ענה להם, הם מתפללים אל ה' וגם הוא לא עונה להם, כי הם פנו אליו אחרי שהם פנו אל העבודה הזרה[99]: (מג) וְאֶשְׁחָקֵם כְּעָפָר עַל פְּנֵי רוּחַ ואני שחקתי את אויביי עד שהם היו כמו עפר שמתפזר ברוח,[100] כְּטִיט חוּצוֹת אֲרִיקֵם והפכתי אותם להיות כמו טיט דק, שאפשר לרוקן אותו מכלי אל כלי. טיט דק איננו יציב ולכן המשורר מדמה את החולשה של האויבים לאחר שנלחמו נגדו לטיט דק[101]: (מד) תְּפַלְּטֵנִי מֵרִיבֵי עָם הצלת אותי מכל מי שרב איתי מהעם שלי: שאול, אבשלום ועוד,[102] תְּשִׂימֵנִי לְרֹאשׁ גּוֹיִם מינית אותי לראש על כל הגויים,[103] עַם לֹא יָדַעְתִּי יַעַבְדוּנִי עם שאינני מכיר עובדים אותי. הכוונה לאדום וארם אותם הכניע דוד[104]: (מה) לְשֵׁמַע אֹזֶן יִשָּׁמְעוּ לִי כאשר האוזן שלהם ישמע את שמי, הם יתאספו אליי, כיוון שהם יהיו נתונים תחת שלטוני,[105] בְּנֵי נֵכָר יְכַחֲשׁוּ לִי העמים הנכריים יכחישו שהם פעם רצו להילחם נגדי, היות והם כבר מפחדים ממני מאוד[106]: (מו) בְּנֵי נֵכָר יִבֹּלוּ בני העמים האחרים יכמשו, כיוון שהם יהיו יראים אותי כל הזמן,[107] וְיַחְרְגוּ מִמִּסְגְּרוֹתֵיהֶם והם יפחדו מבתי הכלא שאשים אותם בהם[108]: (מז) חַי ה' וּבָרוּךְ צוּרִי ה' אלוקיי חי ומקור חוזקי מבורך (ולכן הוא יכול לתת לי את כל הטוב הזה),[109] וְיָרוּם אֱלוֹהֵי יִשְׁעִי והאלוקים שמושיע אותי מרומם[110]: (מח) הָאֵל הַנּוֹתֵן נְקָמוֹת לִי ה' הוא הנותן לי את הכח להתנקם מאויביי,[111] וַיַּדְבֵּר עַמִּים תַּחְתָּי והוא הורג את אויביי במקום שהם יהרגו אותי[112]: (מט) מְפַלְּטִי מֵאֹיְבָי אַף מִן קָמַי תְּרוֹמְמֵנִי לא רק שה' מציל אותי מאויביי, אלא הוא גם מרומם אותי מעליהם,[113] מֵאִישׁ חָמָס תַּצִּילֵנִי אתה מציל אותי מאנשים שעושים לי עוול ללא סיבה[114]: (נ) עַל כֵּן אוֹדְךָ בַגּוֹיִם ה' וּלְשִׁמְךָ אֲזַמֵּרָה בגלל שעשית לי את כל הדברים האלה, אני אודה לך בפני כל הגויים שנתת לי למשול עליהם ואזמר לשמך בפניהם[115]: (נא) מַגְדִּיל יְשׁוּעוֹת מַלְכּוֹ ה'! אתה עושה לי ישועות גדולות (בצלע זו קרא דוד לעצמו מלך ה'),[116] וְעֹשֶׂה חֶסֶד לִמְשִׁיחוֹ ואתה עושה לי חסדים גדולים (בצלע זו קרא דוד לעצמו משיח ה' כיוון שהוא נמשח בשמן המשחה),[117] לְדָוִד וּלְזַרְעוֹ עַד עוֹלָם וכמו שעשית לי ישועות וחסדים, כך אני מתפלל שתעשה גם לכל צאצאיי עד עולם[118]:

 

[1] רד"ק: מזמור זה דומה מאוד לשירת דוד שבסוף ספר שמואל. דוד המלך חיבר אותה בסוף ימיו, לאחר שה' הניח לו מכל אויביו.

[2] רד"ק. בביאור המילה למנצח, ראה בביאורנו ובהערות לעיל ד,א. רס"ג: את המזמור הזה ישירו הלויים שמתמידים במשמרת שלהם.

[3] תרגום.

[4] רד"ק וכתב שהכתוב השווה את שאול מול כל אויביו של דוד משום שהוא שקול כנגד כל אויבי דוד.

[5] תרגום. רד"ק: האהבה היא המדרגה האחרונה ביחסי האדם עם בוראו, ולפניה מגיעה מדרגת היראה. כאשר אדם ירגיל את עצמו ביראה הוא יגיע לידי אהבה, וכך הוא יעבוד את ה' אפילו אם לא יהיה לו גמול מזה. בפירוש נוסף כתב שהכוונה היא שדוד יבקש רחמים מאת ה'.

[6] רד"ק. רש"י: "סלעי" על שה' הציל אותו בסלע המחלוקת.

[7] רד"ק וכתב שה' תמיד הציל את דוד בניגוד לסלע והמצודה שרק לפעמים מצילים את האדם. ספורנו: "מפלטי" הוא מהאנשים שבאים להזיק לו, ו"קרן ישעי" הוא לנצח את אויביו.

[8] רד"ק. תרגום: אלוקים שבחר בי לקרב אותי ליראתו.

[9] רד"ק.

[10] רד"ק. בשם המדרש כתב שהיו לדוד המלך עשרה שונאים: שאול, דואג, אחיתופל, שבע בן בכרי, שמעי בן גרא, שלושת האחים של גלית וגלית עצמו – חמישה מישראל וחמישה שאינם מישראל, וכנגדם אמר דוד עשרה לשונות של קילוסים: חזקי, סלעי, מצודתי, מפלטי, אלי, צורי, מחסי, מגיני, קרן ישעי, משגבי. ספורנו: הכוונה שה' רומם את מלכותו.

[11] רד"ק. ספורנו: אספר את גדלו לבני אדם.

[12] רד"ק. רש"י: אני בטוח שאנצל מאויבי.

[13] רד"ק ולפי פירושו "חבלי" מלשון כאב. רש"י פירש מלשון מחנה של אויבים.

[14] רד"ק והסתפק אם "בליעל" נאמר על כל אחד מאויביו או שהוא שם הרשע.

[15] רד"ק בפירושו הראשון. בפירושו השני כתב שהכוונה לקבוצה של אנשים וכן פירשו תרגום ורש"י. בסוף דבריו הביא את דברי המדרש שבפסוקים מוזכרים ארבעת המלכויות. "אפפוני חבלי מוות" – בבל, "נחלי בליעל יבעתוני" – מדי, "חבלי שאול סבבוני" – יוון, "קדמוני מוקשי מוות" – אדום. המות שמוזכר לפי המדרש הוא החרבת בתי המקדש. ספורנו: קבוצה של אנשים של שאול המלך הקיפה אותי.

[16] תרגום.

[17] תרגום.

[18] תרגום.

[19] תרגום + רד"ק.

[20] תרגום + רד"ק.

[21] רד"ק לפי פירושו על דרך הפשט שפסוקים אלו נאמרו על ניצחונות דוד. בדרך הדרש כתב שהמשורר מונה את הניסים שאירעו לעם ישראל, ופסוק זה עוסק במהפכת סדום ועמורה. מצודות: הכוונה לאויבי יושבי הארץ. רש"י: הכוונה ליציאת מצרים ומה שאירע לפרעה. אבן עזרא: ההרים עומדים ולכן כאשר הכתוב מתאר את החוזק של הכעס של ה' הוא משתמש בדימוי של תזוזת ההרים. בפירושו לקמן לפסוק טז, כתב הסבר נוסף בפסוק, ש

[22] תרגום.

[23] על פי רד"ק. רש"י: "כי" בפסוק זה משמש "כאשר". ספורנו: הכוונה על מה שקרה במצרים, ודוד מתפלל שכשם שה' נפרע מהמצרים, כך הוא ייפרע מאויביו.

[24] רד"ק. בדרך הדרש פירש (בפסוק הקודם) שמדובר על יציאת מצרים או על הפיכת סדום ועמורה. תרגום: מדובר על מצרים. ספורנו: האש עלתה על ידי צדיקי הדור במצרים.

[25] רד"ק.

[26] רד"ק.

[27] רד"ק בפירושו לפסוק ח. על פי הדרש כתב שהכוונה למתן תורה. רש"י: הכוונה לארץ מצרים. רס"ג: שלל את הדימויים הגופניים לה' יתברך, ולכן הסביר שהכוונה שה' הורה לשליחיו לעשות כן. אבן עזרא: הכוונה שירדה גזירה מהמשים על האויבים. ספורנו: הכוונה שעשה אותות ומופתים שהם נגד השמים.

[28] רד"ק. ספורנו: הכוונה שעשה אותות ומופתים שנוגדים את טבע הארץ. מצודות: הכוונה שה' מחשיך לאויב.

[29] רד"ק.

[30] רד"ק.

[31] רד"ק בפירושו השני, ולפי פירוש זה, הפסוק עוסק בהסתרת שכינת ה'. בפירושו הראשון כתב שהכוונה לצרות שהן חשוכות, החושך יסתיר אותם. ספורנו: הכוונה לים סוף.

[32] רד"ק.

[33] רד"ק. תרגום: ה' מוריד גשם של רצון על עמו ומים חזקים על הרשעים.

[34] תרגום + רד"ק.

[35] רד"ק וכתב שזה כמו במצרים שהיה אש שהתלקחה בתוך הברד, ולא זכיתי להבין אם הכוונה גם לפי פירושו שמדובר על אויבי דוד, או שהכוונה רק לפי פירושו על יציאת מצרים. רס"ג: פירש "נגה" כענן לבן, וכתב שאפילו העננים הלבנים שאין דרכם להוריד גשם, הורידו את הגשם. אבן עזרא פירש שגחלי האש הם ברקים, ולכן לא צריך לפרש כדברי רד"ק שמדובר על משהו דומה שקרה ביציאת מצרים שהאש הייתה בתוך הברד. מאירי: זכות הצדיקים היא הנגה. רי"ד: הנגה הוא המחיצה של ה' ומשם יצאו גחלי האש.

[36] רד"ק.

[37] רד"ק. בעניין פירוש המילה עליון ראה דבריו בראשית יד,כ.

[38] רד"ק.

[39] רד"ק.

[40] רד"ק ולפירושו "רב" מלשון יריה. את פירוש המילה ויהמם" ביארנו לפי מצודות בפירושו ליהושע י,י.

[41] רד"ק.

[42] רד"ק. אבן עזרא: אפיקי המים הם המקומות החזקים של המים.

[43] רד"ק.

[44] רד"ק + מצודות. רש"י: מדובר על קריעת ים סוף.

[45] רד"ק.

[46] רד"ק. תרגום: המלך הגיבור שיושב במרום חוזקו, שלח נביאים. רש"י: הכוונה שה' ישלח את המלאכים כדי להציל את עם ישראל מים סוף ומהמצרים. אבן עזרא: הכוונה שה' שולח או את דבריו או את מלאכיו ומוציא אותי מהאויבים שהקיפו אותי.

[47] רד"ק. תרגום: הוא הציל אותי מעמים רבים.

[48] תרגום. רס"ג: "עז" אינו תיאור זמן – כאשר האויב חזק ממני, אלא סיבה לרצון של דוד שה' יציל אותו. רד"ק: כיוון שהפסוק נאמר בלשון יחיד, הכוונה כנראה לגלית או ישבי בנוב. מאירי: הכוונה לשאול.

[49] תרגום. מצודות: הכוונה כאשר הם התגברו עליו במלחמה.

[50] רד"ק. בפרשנים יש מספר זיהויים למקרים אלו. רד"ק כתב שהכוונה לזיפים. ספורנו: זיהה פסוק זה עם התקפת עמלק בצקלג. רס"ג: הכוונה איננה דווקא ליום צרה, אל ליום שבו דוד חושב שהוא יהיה בצרה.

[51] תרגום.

[52] רד"ק.

[53] תרגום. ספורנו: כיוון שמצאתי חן בעיניו. כמו כן כתב שפסוק זה מדבר על להבא ולא על מקרים שכבר קרו.

[54] רד"ק + מצודות. רש"י: הכוונה לעם ישראל שהלך אחרי ה' במדבר.

[55] מצודות.

[56] רד"ק בפירושו השני. בפירושו הראשון כתב שהכוונה לשמירת דרכי ה' במצוות. בדבריו כתב שהיה אסור לדוד להרוג את שאול, ובהערות של המהדיר של מוסד הרב קוק הפנה לשו"ת יד אליהו שם כתב שהיה אסור אפילו להתפלל עליו שימות. רס"ג: לא כפרתי בה'. אבן עזרא: מדובר על שמירת מצוות עשה.

[57] רד"ק. אבן עזרא: מדובר על שמירת מצוות לא תעשה.

[58] רד"ק. מאירי: המשפטים הם החוקים שמבוססים על שכל בעוד החוקים הם החוקים שמבוססים על דברים שמחודשים בתורה.

[59] רד"ק.

[60] רד"ק. ספורנו: שמרתי את מצוותיו לשמו.

[61] רד"ק. אבן עזרא: נמנעתי מחטא במחשבה. מאירי: הכוונה לשאר העוונות, וכתב דבר תמוה שדוד אמר "מעווני", משמע שהיה חטא שהיה רגיל בו.

[62] רד"ק.

[63] רד"ק. ספורנו: הכוונה שה' הרים את מלכותו.

[64] רד"ק. תרגום: הכוונה לצאצאי אברהם אבינו. ספורנו: הכוונה להתנהגות לפנים משורת הדין.

[65] רד"ק. תרגום: הכוונה לצאצאי יצחק אבינו. אבן עזרא: כתב שהמילה "תתמם" חסרה אות ת נוספת, והתלבט אם הכוונה שלמעשי ה' או לה' עצמו שהוא תמים. ספורנו: התמים הוא מי שעושה את כל פעולותיו למען ה'. רס"ג: תעזור לתמים להיות תמים.

[66] מצודות. תרגום: הכוונה ליעקב אבינו שלא היה פסול בזרעו ולכן הוא היה מזוקק. רש"י פירש "נבר" מלשון נאמנות. ספורנו: לא תדקדק עליו.

[67] רד"ק. תרגום: הכוונה לפרעה. אבן עזרא: "תתפתל" מלשון מאבק (ולא מלשון עקמימות כפי רוב הפרשנים). ספורנו: אתה תדקדק כחוט השערה.

[68] רד"ק. תרגום: הכוונה לעם ישראל. אבן עזרא: הכתוב הזכיר "עם" משום שהצלת קבוצה גדולה היא פלא גדול יותר מהצלת היחיד. ספורנו: תושיע עם שאין לו שכויות.

[69] רד"ק והסביר שהחטאים נגרמים מהעיניים שמחפשות לחטוא. אבן עזרא: אדם מתגאה בעיניו למרות שאינן רואות בלילה.

[70] רד"ק. תרגום: הכוונה שה' יאיר את עיני ישראל בגלות. רש"י: הכוונה למלחמת דוד בעמלק שהיה בחושך. רס"ג: פסוק זה נאמר על דרך הבקשה. אבן עזרא: האור הוא רמז למזל הטוב. ספורנו: הכוונה להארת המלכות.

[71] רד"ק. תרגום: הכוונה שה' יוציא אותו מהחושך וינחם אותו בעולם שבו עתידים לשבת צדיקים. ספורנו: הכוונה שעל ידי תפילה, ה' יציל את דוד במלחמה.

[72] רד"ק בפירושו הראשון, לפי פירוש זה "ארץ" מלשון רציצה. בפירושו השני פירש מלשון ריצה, והכוונה שהוא יוכל לרוץ לקראת גדודי האויב ולא לפחד מהם. אבן עזרא: התלבט לגבי פירוש "בך", אם הכוונה לקריאה בשם ה' או שעם ה' הוא יצליח. כמו כן כתב ש"ארץ" נאמר בלשון יחיד, כיוון שדוד לפעמים נלחמם לבד. ספורנו: "בך" פירושו בחסדך.

[73] רד"ק. לאחר מכן הביא מדרש שהכוונה לכיבוש יבוס, ויואב דילג מעל החומה בשעת הכיבוש. ספורנו: "באלקי" פירושו כפי שה' ציווה. מאירי: "אדלג" מלשון כניסה.

[74] רד"ק. ספורנו: התמימות היא הגמול לאדם כמעשיו.

[75] רד"ק. רש"י פירש גם הוא את "צרופה" כמזוקקת, אך הסביר שהכוונה שה' מקיים את כל מה שאומר. אבן עזרא: זה יהיה תמידי לעולם.

[76] תרגום. רס"ג כתב שה' הוא כמו מגן, כלומר החפץ שמשתמשים בו בקרב, אך לא מדובר על פועל.

[77] רד"ק. תרגום: כל העמים משבחים את ה' על ניסים שהוא יעשה לעמו ולמשיחו. רס"ג: "מי" לא נאמר בלשון שאלה אלא בלשון קביעה. כמו"כ כתב שהכוונה שאין להסתמך על מיהו מלבד אלוקינו.

[78] רד"ק. ספורנו: אין מי שיכול לעזור אלא אם ה' מצווה לו לעזור, ולכן לא ניתן להצליח בלי לקיים את מצוות ה'.

[79] רד"ק + מצודות.

[80] רד"ק. רש"י: הסיר ממני כל תקלה. אבן עזרא: יש בפסוק זה השוואה. כשם שה' חזק, כך הוא מחזק אותי. כשם ה' תמים, הוא גורם לי להיות תמים.

[81] רד"ק.

[82] רד"ק. אבן עזרא פירש את ההעמדה מלשון שהוא לא נכשל ולא שה' העמיד אותו במקום מסוים.

[83] רד"ק. ספורנו: הכוונה במלחמת גלית.

[84] רש"י. לפי פירושו, "נחתה" מלשון דריכה. רד"ק הביא מדרשים שהכוונה שדוד היה מכופף קשתות או שהכוונה שנוח לו לאדם לכוף קשת נחושה ולא לכוף את זרועותיו של דוד. אבן עזרא פירש "נחתה" מלשון ירידה, שה' הוריד קשת אל דוד. בפירוש נוסף כתב שהכוונה ללשון שבר, ואולי זה מקור חז"ל למדרשים על דוד. ספורנו: הכוונה שנשברה קשת הפלשתים לאחר שראו שדוד ניצח את גלית במלחמה.

[85] רד"ק.

[86] רד"ק. ספורנו: גם כאן הכוונה למלחמה מול גלית.

[87] רד"ק. אבן עזרא: הענווה שלי גרמה לי לגדול. לפי פירושו הכוונה לענווה של דוד המלך, והריבוי הוא גדולה. ספורנו: פירש באופן שאיחד בין שני הפירושים. הענווה של ה' גרמה לדוד להיות גדול בעיני העם. רס"ג: פירש "ענותך" מלשון ענייה ולא מלשון ענווה, ולפי פירושו, על ידי שה' עונה לדוד הוא מתרבה.

[88] רד"ק. ספורנו: בכל מה ששלח אותי שאול.

[89] רד"ק. רס"ג: תרחיב לי את צעדיי כדי שלא אכשל. גם רש"י פירש שהרחבת הצעדים נועדה למנוע את המעידה. לגבי פירוש המילה קרסוליים נחלקו הפרשנים. רש"י: הפרק התחתון של הרגל. מאירי: ברכיים.

[90] תרגום. רד"ק: הכוונה לשאול.

[91] תרגום.

[92] רד"ק וכתב שהכוונה למלחמת עמלק שם הרג את כולם חוץ מארבע מאות איש.

[93] תרגום.

[94] רד"ק.

[95] רד"ק.

[96] רד"ק.

[97] רד"ק.

[98] רש"י. מרד"ק משמע לכאורה גם מצלע זו שהם מתפללים אל ה'.

[99] רש"י. רד"ק: ה' לא ענה להם משום שהוא יודע שהם באמת מתכוונים לעבודה הזרה. מאירי: יש כאן רמז לשאול שה' לא ענה לו גם בחלומות וגם באורים ותומים.

[100] רד"ק. מאירי: אני אפזר אותם אחרי כן ברוח.

[101] רד"ק בפירושו הראשון. בפירושו השני כתב שהוא מלשון "רקות בשר", דלים. אך נמנע מלפרש מלשון ריקנות, אלא בשני הפירושים פירש מלשון ר.ק.ק, וכן פירשו הפרשנים האחרים.

[102] רד"ק. רס"ג: פסוק זה נאמר כבקשה ותפילה לעתיד. רש"י: תציל אותי שלא אדון את עם ישראל כיוון שאיענש אם אדון אותם שלא כהוגן.

[103] רד"ק. רש"י: אני מעדיף להנהיג את הגויים, שאז איענש פחות אם אנהיג אותם באופן לא ראוי.

[104] רד"ק.

[105] רד"ק ולפי הפירוש שלו, "ישמעו" מלשון אסיפה. תרגום: הם ישמעו, משמע שיקשיבו בקולו של דוד. ספורנו: הכוונה שהם ישמעו את הניצחונות שלדוד.

[106] רד"ק בפירושו הראשון. בפירושו השני כתב שהכוונה שהם ישקרו לאויבים שלהם כדי שיוכלו להמשיך לעבוד את ישראל. רס"ג: "יכחשו" מלשון כניעה.

[107] רד"ק. לפי פירושו מלשון לנבול. מאירי: מלשון בלבול.

[108] רש"י בפירושו הראשון ורד"ק פירש באופן דומה, אלא שכתב ש"מסגרותיהם" אינם בתי כלא, אלא מקומות מסתור שבהם היו מסתתרים בפירושו השני בשם מנחם כתב רש"י שהכוונה ללשון חגורה, והכוונה שהם יהיו מהודקים ממקומות המחבוא שלהם, הם יהיו מוגבלים. בפירושו השלישי בשם דונש כתב שהכוונה שהם יהיו חגרים מהאזיקים שיהיו על רגליהם. רס"ג: "מסגרותיהם" הם מקומות החניה שלהם ובסיסי החיילים שלהם. אבן עזרא: מדובר על הארמונות שלהם.

[109] רד"ק. ספורנו: ה' חי מצד עצמו ואין מי שמחיה אותו.

[110] רד"ק. ספורנו: הוא מיטיב לעבדיו ועל ידי כך מתרומם בעיני כל העולם.

[111] רד"ק.

[112] רד"ק בפירושו השני, ולפי פירוש זה "וידבר" מלשון מחלת דבר. בפירושו הראשון כתב שהוא מלשון הנהגה, שה' מנהיג את אויביו באופן שהם יהיו תחתיו.

[113] רד"ק.

[114] רד"ק וכתב שהכוונה לשאול שסתם שנא אותו. תרגום נצמד למובן הרגיל של חמס, שהוא דין ממוני של מי שלוקח חפץ בכח.

[115] רד"ק.

[116] רד"ק וכתב שאין הבדל בין מגדיל שכתוב כאן לבין מגדול הנאמר בספר שמואל.

[117] רד"ק.

[118] רד"ק. מאירי: המלוכה תהיה שלו לעולם. כמו כן כתב שסוף השירה היא נבואה לימות המשיח.