תהילים פרק יט

תהלים פרק יט

(א) לַמְנַצֵּחַ מִזְמוֹר לְדָוִד המזמור הזה נמסר ללוי שהיה מתאמץ עבוד דוד המלך[1]: (ב) הַשָּׁמַיִם מְסַפְּרִים כְּבוֹד אֵל על ידי השמים, ניכר כבודו של ה'. היות וה' ברא את השמש המאירה, כאשר בני האדם רואים את האור, הם לומדים לכבד את ה',[2] וּמַעֲשֵׂה יָדָיו מַגִּיד הָרָקִיעַ והרקיע מראה את מעשה ידיו של ה': את הכוכבים והמזלות (ועל ידי כך בני האדם מכבדים את ה')[3]: (ג) יוֹם לְיוֹם יַבִּיעַ אֹמֶר כל יום גורם שאנשים שיבחו את ה', משום שבכל יום הבריאה מתחדשת,[4] וְלַיְלָה לְּלַיְלָה יְחַוֶּה דָּעַת וכל לילה מראה דעת. גם הלילות מראות את גדולתו של ה' וגורמת לאנשים לשבח אותו[5]: (ד) אֵין אֹמֶר וְאֵין דְּבָרִים בְּלִי נִשְׁמָע קוֹלָם לא ניתן לעשות דבר בעולם ללא שיהיה לשמים, לשמש ולכוכבים השפעה[6]: (ה) בְּכָל הָאָרֶץ יָצָא קַוָּם בכל הארץ יצאו השמים. השמים נמתחים על פני כל הארץ,[7] וּבִקְצֵה תֵבֵל מִלֵּיהֶם וגם בקצה העולם מדברים על הדברים המופלאים שנמצאים בשמים,[8] לַשֶּׁמֶשׁ שָׂם אֹהֶל בָּהֶם והוא שם את השמש במקום שלו, בין הכוכבים, ועל ידי כך השמש מאירה על הארץ[9]: (ו) וְהוּא כְּחָתָן יֹצֵא מֵחֻפָּתוֹ בבוקר, כשהשמש מאירה, כולם שמחים בה, כאילו שהייתה חתן שיוצא מחופה שכולם שמחים עם החתן,[10] יָשִׂישׂ כְּגִבּוֹר לָרוּץ אֹרַח השמש שמחה כמו גיבור שרץ בדרכו, שאיננו חושש מדבר, כיוון שהוא מסתמך על גבורתו[11]: (ז) מִקְצֵה הַשָּׁמַיִם מוֹצָאוֹ השמש זורחת ב"קצה" השמים, בצד המזרחי של השמים,[12] וּתְקוּפָתוֹ עַל קְצוֹתָם והסיבוב שהוא עושה בכל יום, כולל את כל צדדי השמים, השמש מקיפה את כדור הארץ בכל הכיוונים,[13] וְאֵין נִסְתָּר מֵחַמָּתוֹ ולא ניתן להסתתר מחום השמש, השמש מחממת את כולם[14]: (ח) המשורר משווה את התועלת שיש לעולם בשמש לתועלת שיש לאדם בתורה:[15] תּוֹרַת ה' תְּמִימָה מְשִׁיבַת נָפֶשׁ יש שלמות בתורת ה' ולכן היא משיבה את הנפש למקומה. על ידי לימוד וקיום התורה, האדם נמנע מנפילה רוחנית של הנפש שלו,[16] עֵדוּת ה' נֶאֱמָנָה  העדויות שה' ציווה עליהן נאמנות – אי אפשר להכחיש אותן. הכוונה למצוות שמראות על אמונה בבורא כמו המשכן (שמראה על שכינה), שבת, יובל ועוד, שמעידות שה' ברא את העולם,[17] מַחְכִּימַת פֶּתִי העדויות מחכימות אפילו את הפתיים, אלה שאינם חכמים, כיוון שיש בהן חכמה רבה[18]: (ט) פִּקּוּדֵי ה' יְשָׁרִים מְשַׂמְּחֵי לֵב מה שה' הפקיד בלב האדם הוא ישר. כל דבר שהשכל מורה עליו, ניתן על ידי ה' בלב האדם, והוא ישר דרך, ומשמח את הלב תמיד,[19] מִצְוַת ה' בָּרָה מְאִירַת עֵינָיִם המצוות של ה' זכות ומאירות את העיניים באופן שמי שמקיים את המצוות הולך בדרך הנכונה ומתעלה[20]: (י) יִרְאַת ה' טְהוֹרָה אדם שירא את ה' הוא אדם טהור, משום שהוא נמנע מעבירות גם בסתר (כמו לרמות במשקל). כאשר אדם ירא מבני אדם, הוא אמנם נמנע מלעבור עבירות בגלוי, אך כאשר הוא יכול לעבור עבירה בסתר, הוא לא יימנע מכך,[21] עוֹמֶדֶת לָעַד כל מצוות התורה עומדות לעולם, אין זמן או דור שמצוות התורה אינן חלות על האדם,[22] מִשְׁפְּטֵי ה' אֱמֶת צָדְקוּ יַחְדָּו המשפטים שה' ציווה לקיימם, המצוות שבין אדם לחברו, הם צודקים ומשלימות זה את זו. אין סתירה בין משפטי התורה, וזאת לעומת השמש שאינה יכולה להאיר בכל מקום ובכל זמן[23]: (יא) הַנֶּחֱמָדִים מִזָּהָב וּמִפַּז רָב דברי התורה נחמדים יותר מזהב ומפז חשוב. הפז הוא זהב מובחר,[24] וּמְתוּקִים מִדְּבַשׁ וְנֹפֶת צוּפִים והם גם מתוקים יותר מהדבש, שהוא המאכל המתוק ביותר, ומהדבש שנוטף מחלות הדבש (המשורר כפל את הדבש ונופת הצופים)[25]: (יב) גַּם עַבְדְּךָ נִזְהָר בָּהֶם גם אני (דוד המלך) שומר על מצוות ה' והם נחמדים לי,[26] בְּשָׁמְרָם עֵקֶב רָב ומי ששומר על מצוות ה' זוכה לשכר גדול[27]: (יג) שְׁגִיאוֹת מִי יָבִין אדם לא יכול להימנע משגיאות, כיוון שיש דברים שהוא איננו מבין,[28] מִנִּסְתָּרוֹת נַקֵּנִי ולכן אני מבקש ממך שתנקה אותי מהדברים שנסתרים ממני. דוד המלך אמר שהוא משתדל ככל יכולתו לקיים את מצוות ה', אך לפעמים הוא שוגה, והוא מבקש מה' שימחל לו על אותן שגיאות[29]: (יד) גַּם מִזֵּדִים חֲשֹׂךְ עַבְדֶּךָ תמנע ממני גם את עשיית החטאים במזיד, תן לי כח להימנע מחטאים במזיד,[30] אַל יִמְשְׁלוּ בִי אני מתפלל לפניך שהחטאים לא יפתו אותי וכך הם לא יגררו אותי לחטוא,[31] אָז אֵיתָם אז, כאשר ל אחטא, אהיה תמים ושלם,[32] וְנִקֵּיתִי מִפֶּשַׁע רָב וכך אהיה נקי מפשעים גדולים. הפשעים הם חטאים חמורים יותר מהחטאים בזדון, כיוון שהם נעשים כמרידה בה'. כאשר אדם חוטא במזיד, הוא מגיע לידי מרידה בה', ולכן דוד אמר שאם ה' ימנע ממנו את החטאים במזיד, הוא בוודאי יימנע ממרידה בה'[33]: (טו) יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ ה'! אני מתפלל שמה שאמרתי בפי כשהתפללתי, ומה שאני חשבתי ולא הוצאתי מפי, יהיו רצויים לפניך. אני מתפלל שתקבל את כל בקשותיי, הן אלה שאמרתי והן אלה שחשבתי עליהן,[34] ה' צוּרִי וְגֹאֲלִי ה'! אתה מקור החוזק שלי ואתה גם גואל אותי מעשיית עבירות[35]:

[1] ראה בהערות לביאורנו לקמן כ,א ובהערות שם. בעניין ביאור המילה "למצנח" ראה ביאורנו לעיל ד,א ובהערות שם.

[2] רש"י. רד"ק: המזמור מספר על מעלת השמש והשמים ושהתורה היא על הכל. כמו כן כתב פירוש נוסף, שהשמים עצמם מספרים על כבוד האם על ידי שהם מקיימים את רצונו ומסתובבים בסדר מופתי. בשם הרמב"ם כתב שהשמים ממש מספרים את כבוד ה', אלא שזה לא נעשה על ידי אמירה רגילה בפה ובקול. רס"ג: המזמור אומר שכאשר מתבוננים בשמים כפי שהם, למרות שזו בריאה מכובדת, מסיקים שבסופו של דבר השמים לא יתקיימו לעד. מנגד התורה היא מעל השמים. מאירי: במזמור זה, דוד ביקש סליחה על חטאיו, ולפני בקשת סליחה, הוא פתח בשבח לה' יתברך.

[3] רש"י. רד"ק: מדובר על הרקיע התחתון שממנו יורד הגשם, בניגוד לרקיע העליון שם יש רק את השמש. אבן עזרא: מדובר על האטמוספירה. רי"ד: הצלע הראשונה של הפסוק עוסקת ביום, והצלע השניה עוסקת בלילה. בכל זמן יש בשמים גורמים לכבוד ה'.

[4] רש"י. רד"ק: כל יום אומר על היום שאחריו ועל היום שלפניו כי כל הימים חוזרים על עצמם כשגרה. כך גם הלילות בצלע הבאה. אבן עזרא: בכל יום הכוכבים עומדים בצורה אחרת – כל יום שינוי קצת. לגבי הפירוש המילה "יביע" הביא רש"י שני פירושים: מלשון לדבר או מלשון נביעה.

[5] רש"י. רי"ד: הלילה יחוה את דעתו של הבורא, על ידי שבני אדם מתבוננים בכוכבים, בני האדם מכירים את חכמת הבורא.

[6] רד"ק בפירושו לפסוק ב.

[7] רש"י. רד"ק: הקו הוא הפלס שמוודא שהבניין נבנה באופן ישר. אבן עזרא: הקו הוא כתיבה, ומה שהשמים כותבים, נקרא בכל מקום.

[8] רש"י. רד"ק: המעשים שלהם הם הדברים, כלומר: יש השפעה גדולה של גרמי השמים על הארץ. אבן עזרא: "תבל" הוא המקום בארץ שמיושב, וכן פירש במקומות נוספים במקרא.

[9] רד"ק ולפי פירושו "אהל" מלשון מקום. תרגום: ה' שם לשמש דברים שיזהרו (כנראה הכוונה לכוכבים שישמשו איתו). רש"י: האוהל הוא נרתיק, והשמש נמצא בתוך נרתיקו. רי"ד: הכוונה שכאשר השמש פועלת ומאירה, כל שאר הכוכבים לא נראים והם כאילו נמצאים בנרתיק.

[10] רד"ק. בשם אביו פירש שהכוונה שהשמש חוזרת בכל יום למקומה כשם שהחתן מחזר אחרי הכלה. מצודות: השמש יוצאת בשמחה להאיר, כמו חתן שיוצא מהחופה. ספורנו: החופה היא חצי העולם שהשמש איננה מאירה בו בשעת לילה.

[11] רד"ק. ספורנו: הכוונה לחלק שבו הוא לא מאיר בלילה שהוא קטן יותר מהחלק שהוא מאיר עליו, ולכן הוא עובר את המרחק שם בזמן קצר יותר.

[12] רד"ק.

[13] רד"ק ו"תקופתו" מלשון הקפה.

[14] רד"ק והסביר שהכתוב לא ציין את האור, היות ואדם יכול להסתתר מאור השמש אך לא מהחום. אבן עזרא: השמש מחממת ומרפאת את כולם, וכוונת הפסוק שאדם לא מסתתר מתועלת השמש. רש"י: אם החמה הייתה ברקיע התחתון (ולא ברקיע השני), לא היה ניתן להסתתר מפניו, וזהו חסד שה' עשה עם בני האדם. בפסוק הבא פירש באופן נוסף, שהכוונה ליום הדין שאף אחד לא יוכל להתחמק ממנו, אבל תורת ה' מגינה על לומדיה מיום הדין. ספורנו: בניגוד לתורה שמועילה לכולם, אין אדם שלא ניזוק קצת מהשמש.

[15] רד"ק. רס"ג: כביכול השמש היא אומרת שתורת ה' תמימה. רש"י: גם תורת ה' מאירה כמו השמש, כמו שכתוב בהמשך "מאירת עיניים". אבן עזרא" נכון שהשמש מעידה על הקב"ה, אבל העדות של התורה היא עדות חזקה יותר. מאירי: אדם צריך לדעת שכל מערכת הכוכבים תלויה בדבר ה'. בהסבר נוסף כתב שהאמונה איננה תלויה במחקר, והרבה מהכפירה הגיעה מהמחקר (כמו הפילוסופים), אלא האמונה תלויה בתורה. רי"ד: התורה היא יותר מהשמש, כיוון שהשמש מאירה רק חלק מהיום והתורה משפיעה לאורך כל היום.

[16] רד"ק. כמו"כ הסביר ש"תורה" מלשון הוראה. התורה מורה על המצוות, וגם הסיפורים מורים על הקב"ה שברא את העולם. כמו כן הסביר שדוד המלך מנה את כל סוגי המצוות חוץ מהחוקים, משום שאינם מובנים, ולכן הוא לא יכול לומר עליהם שבחים מהצד השכלי באדם. כמו כן כתב שכל תואר שנאמר על סוג מצוות מסוים, נכון גם לגבי שאר המצוות. אבן עזרא: "משיבת נפש" פירושו שמסירה את הספקות. רש"י: מצילה את הנפש מיום המיתה. ספורנו: התורה משיבה את הנפש אל ה' שנתן אותה. מאירי: התורה מונעת דעות נפסדות.

[17] רד"ק. רש"י: עדות ה' נאמנה להציל את לומדיה מיום הדין. אבן עזרא: העדות היא דברים שהעתיקו עדים שראו את המעשים בעיניהם, ולכן זה לא תלוי בחכמים לדעת אותם, כי כל אחד יכול לקרוא אותם. מאירי: עדות ה' מראה על חידוש העולם.

[18] רד"ק.

[19] רד"ק ודחה את האפשרות שמדובר על מצוות משום שהצלע הבאה עוסקת בהן. אבן עזרא: פקודי ה' ישרים לעומת השמש שלפעמים יוצאת ממקומה. כמו כן השמש משמחת רק ביום ופקודי ה' תמיד משמחים.

[20] רד"ק.

[21] רד"ק. אבן עזרא: הכוונה שהוא לא יעבור על מצוות לא תעשה. רי"ד: הכוונה לכל התורה נקראת "יראת ה'" משום שעל ידי קיום התורה מגיעים ליראת שמים. ספורנו: הכוונה ליראת שמים שאיננה בנויה על קבלת פרס או גמול, אלא האדם עובד את ה' משום שהוא מרומם.

[22] רד"ק בפירושו השני, וכתב שזה בניגוד לדעת הנוצרים שמצוות ה' התבטלו. בפירושו הראשון כתב שהכוונה למצוות שקשורות ליראת שמים שאין להם זמן, לעומת מצוות אחרות ששייכות לזמנים מסויימים.

[23] רד"ק. מאירי: אחרי שאדם מבין את סתרי התורה, הם הופכים להיות נעימים לו.

[24] רד"ק. לפי פירוש זה, "רב" מוסב רק על פז, ומשמעו חשוב. בפירושו השני כתב ש"רב" מוסב גם על הזהב וגם על הפז, והכוונה שיש הרבה מהם. בפירוש נוסף כתב שהפז הוא אבנים טובות. כמו כן הסביר מדוע התורה נחמדה יותר מהזהב והפז, משום שהממון בסוף יאבד, אך חכמה נשארת.

[25] רד"ק + מצודות. רש"י התלבט אם "נפת" פירושו טיפה או מתיקות. רס"ג: הכוונה למובחר שבצוף.

[26] רד"ק.

[27] רד"ק והסביר שהשכר נקרא "עקב" משום שהשכר מגיע רק בסוף, בעולם הבא, כמו שהעקב הוא סוף הגוף. רש"י בפירושו הראשון פירש "עקב" מלשון בגלל, והכוונה שדוד המלך שמר את המצוות כדי לקבל את השכר שמגיע עליהם. בפירושו השני פירש מלשון סוף, אך הכוונה לדבריו היא שסופם של תלמידי חכמים להגיע לגדולה.

[28] רד"ק. אבן עזרא התלבט מה השורש של שגיאה: האם ש.ג.ג או ש.ג.י. ספורנו: יש שלושה מונעים מאדם לקיים את התורה: טעויות, ועליהן התפלל דוד "שגיאות מי יבין", חסרון בידיעה (בעומקם של דברים) ועל כך התפלל דוד "מנסתרות נקני" ואנשים שמונעים ממנו מלהתבונן במצוות, "גם מזדים חשוך עבדך".

[29] רד"ק.

[30] רד"ק ולפי פירושו מדובר על חטאים במזיד. ספורנו פירש שמדובר על חוטאים שמסיתים את דוד לעבור על חטאים.

[31] רד"ק.

[32] רד"ק.

[33] רד"ק. מאירי: דוד מבקש סליחה על החטא עם בת שבע.

[34] רד"ק.

[35] רד"ק.