תהילים פרק כב

תהלים פרק כב

(א) לַמְנַצֵּחַ עַל אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר המזמור הזה נמסר ללוי שהיה מתאמץ בשירה ובניגון שלו על כלי נגינה שנקרא "אילת השחר",[1] מִזְמוֹר לְדָוִד הלוי היה מתאמץ בשירה בעבור דוד[2]: (ב) אֵלִי אֵלִי לָמָה עֲזַבְתָּנִי ה' שהוא החוזק שלי![3] (הכפילות משום שהדברים נאמרו כצעקה לפני ה').[4] מדוע נתת לי לצאת לגולה?[5] רָחוֹק מִישׁוּעָתִי דִּבְרֵי שַׁאֲגָתִי ומדוע תהיה רחוק מהישועה שלי כאשר תשמע את דברי השאגה שלי (שאני צועק אליך)[6]: (ג) אֱלֹהַי אֶקְרָא יוֹמָם וְלֹא תַעֲנֶה ה' האלוקים שלי! בכל יום אני קורא אליך, אך אינך מקבל את דבריי, אינך מקיים את בקשתי אליך,[7] וְלַיְלָה וְלֹא דוּמִיָּה לִי ובכל לילה אינני שותך מלקרוא אליך (ובכל זאת אינך מקיים את בקשתי)[8]: (ד) וְאַתָּה קָדוֹשׁ הרי אתה קדוש,[9] יוֹשֵׁב ואתה קיים לעד, אתה נצחי,[10] תְּהִלּוֹת יִשְׂרָאֵל ופעמים רבות היית שומע את ההילולים של עם ישראל ואת הודאתם על הישועה (ואם כן כיצד יתכן שלא תושיע אותנו גם עכשיו)[11]: (ה) בְּךָ בָּטְחוּ אֲבֹתֵינוּ האבות שלנו בטחו בך שתציל אותם מכל צרה,[12] בָּטְחוּ וַתְּפַלְּטֵמוֹ הם בטחו בך ואתה הצלת אותם מהצרות[13]: (ו) אֵלֶיךָ זָעֲקוּ וְנִמְלָטוּ האבות התפללו לפניך ועל ידי כך הם ניצלו מהפורענויות שבאו עליהם,[14] בְּךָ בָטְחוּ וְלֹא בוֹשׁוּ אבותינו בטחו בך, והם לא התאכזבו משום שתמיד הצלת אותם[15]: (ז) וְאָנֹכִי תוֹלַעַת וְלֹא אִישׁ האויבים שלי מזלזלים בי וחושבים שאני תולעת ולא בן אדם,[16] חֶרְפַּת אָדָם אנשים נוהגים לבייש אותי,[17] וּבְזוּי עָם והעם שלי הוא העם המבוזה יותר בגלות[18]: (ח) כָּל רֹאַי יַלְעִגוּ לִי כל מי שרואה את עם ישראל – ילעג לו,[19] יַפְטִירוּ בְשָׂפָה הם יפתחו את שפתם כדי שהם יוכלו לשלח מתוך פיהם את דברי הלעג,[20] יָנִיעוּ רֹאשׁ והם ינענענו את הראש שלהם באופן שילעג לנו[21]: (ט) גֹּל אֶל יְקֹוָק יְפַלְּטֵהוּ מי שמגלגל את דבריו אל ה' – ה' יציל אותו,[22] יַצִּילֵהוּ כִּי חָפֵץ בּוֹ ה' יציל אותו משום שהוא רוצה בו (במי שפונה אליו)[23]: (י) כִּי אַתָּה גֹחִי מִבָּטֶן שהרי אתה, ה', הוצאת אותי מהבטן של אימי,[24] מַבְטִיחִי עַל שְׁדֵי אִמִּי ואתה הוא שזימנת לתינוק את השדיים של אמו כדי שהוא יוכל לאכול ולחיות (ואנחנו מכירים בכך, ואם כן איך ייתכן שלא תציל אותנו)[25]: (יא) עָלֶיךָ הָשְׁלַכְתִּי מֵרָחֶם מעת שיצאתי מרחם אימי, סמכתי רק עליך ה',[26] מִבֶּטֶן אִמִּי אֵלִי אָתָּה מעת שיצאתי מבטן אימי, בטחתי בך והיית האל שלי[27]: (יב) אַל תִּרְחַק מִמֶּנִּי כִּי צָרָה קְרוֹבָה ועכשיו כשגדלתי, אל תתרחק ממני, כי אם תתרחק ממני, הצרות יהיו קרובות אליי,[28] כִּי אֵין עוֹזֵר וחוץ ממך אף אחד לא יכול לעזור לי[29]: (יג) סְבָבוּנִי פָּרִים רַבִּים הצרה היא שהקיפו אותי פרים חזקים. הכוונה לאויבים שהקיפו את עם ישראל. האויבים נמשלו לשוורים בשל החוזק שלהם,[30] אַבִּירֵי בָשָׁן כִּתְּרוּנִי הפרים החזקים שגדלים בחבל ארץ שנקרא "בשן" הקיפו אותי. הפרים בבשן היו חזקים מאוד ולכן המשורר דימה את האויבים דווקא לפרים שגדלים שם[31]: (יד) פָּצוּ עָלַי פִּיהֶם הם פתחו עליי את פיהם על מנת לטרוף אותי,[32] אַרְיֵה טֹרֵף וְשֹׁאֵג כאילו היו אריות שטורפים ושואגים. האריה שואג שאגות שמחה אחרי שהוא מצליח לטרוף, ואין דרך הפרים לטרוף או לשאוג. המשורר מדמה את האומות לפרים שמתנהגים כמו אריות, כלומר: הם טורפים את עם ישראל ולאחר מכן שמחים בכך, למרות שאין זה הטבע שלהם[33]: (טו) המשורר מונה מספר דימויים כדי לתאר את הפחד שלו מהאויבים: 1. כַּמַּיִם נִשְׁפַּכְתִּי הייתי נמס כמו מים. המשורר דימה את הפחד הגדול של דוד ועם ישראל מהאויבים למים שנמסים ואינם יכולים לעמוד במקום אחד.[34] 2. וְהִתְפָּרְדוּ כָּל עַצְמוֹתָי כביכול העצמות שלי התנתקו ממקום חיבורם.[35] 3. הָיָה לִבִּי כַּדּוֹנָג הלב שלי נמס כמו שעווה,[36] נָמֵס בְּתוֹךְ מֵעָי כביכול כאשר הלב שלי נמס, הוא נמס לתוך האיברים הפנימיים שלי (והמעיים מהוות רק דוגמה לאחד מהאברים הפנימיים)[37]: (טז) יָבֵשׁ כַּחֶרֶשׂ כֹּחִי הכח שלי שמחייה אותי יבש כמו חרס,[38] וּלְשׁוֹנִי מֻדְבָּק מַלְקוֹחָי והלשון שלי דבוק לחניכיים שלי,[39] וְלַעֲפַר מָוֶת תִּשְׁפְּתֵנִי וכביכול תכין אותי לקבר (כיוון שאני קרוב ליום המיתה)[40]: (יז) כִּי סְבָבוּנִי כְּלָבִים (אני חושש) כיוון שהקיפו אותי אויביי שנמשלו לכלבים, ואינני יכול לברוח מפניהם,[41] עֲדַת מְרֵעִים הִקִּיפוּנִי חבורה של רשעים הקיפה אותי,[42] כָּאֲרִי יָדַי וְרַגְלָי הידיים והרגליים שלי דומות לחיה שאיננה יכולה לברוח מפני אריה שרוצה לטרוף אותה. בגלות אין אפשרות לברוח, כי אם בורחים מעם אחד שמציק לעם ישראל, העם שאליו יברחו ימשיך להציק לו[43]: (יח) אֲסַפֵּר כָּל עַצְמוֹתָי כאשר אספר את כל המריבות שלי פני האנשים הגדולים שבאויביי, כאשר אספר לגדולים שבאויביי את המריבות שאנשיהם עושים איתי,[44] הֵמָּה יַבִּיטוּ יִרְאוּ בִי והאויבים יביטו בי ויסתכלו עליי בביזיון[45]: (יט) יְחַלְּקוּ בְגָדַי לָהֶם האויבים ייקחו את כל רכושי, אפילו את בגדיי, והם יחלקו את הממון ביניהם,[46] וְעַל לְבוּשִׁי יַפִּילוּ גוֹרָל הם יעשו הגרלה כדי להחליט מי יקבל כל חלק מהממון שלי – אפילו את בגדיי[47]: (כ) וְאַתָּה יְקֹוָק אַל תִּרְחָק ה'! אל תתרחק ממני בשעה שיבואו עליי צרות,[48] אֱיָלוּתִי לְעֶזְרָתִי חוּשָׁה אתה מקור החוזק שלי, ועל כן תמהר ותעזור לי[49]: (כא) הַצִּילָה מֵחֶרֶב נַפְשִׁי תציל אותי מחרב הגלות,[50] מִיַּד כֶּלֶב יְחִידָתִי תציל את הנשמה שלי מיד האויב שנמשל לכלב. בכל פעם המשורר מדמה את האויב לבעל חיים אחר, כל אויב לפי חוזקו[51]: (כב) הוֹשִׁיעֵנִי מִפִּי אַרְיֵה תושיע אותי מפי האויב (המשול בפסוק זה לאריה),[52] וּמִקַּרְנֵי רֵמִים עֲנִיתָנִי כפי שהצלת אותי מהאויב שמשול לראם שנוגח באויביו בקרניו[53]: (כג) אֲסַפְּרָה שִׁמְךָ לְאֶחָי (לאחר שתושיע אותי) אספר את הגבורה שלך לאחים שלי: לבני עשיו וישמעאל שאני נמצא בתורם בגלות,[54] בְּתוֹךְ קָהָל אֲהַלְלֶךָּ ואשבח אותך לפני אנשים רבים[55]: (כד) יִרְאֵי יְקֹוָק הַלְלוּהוּ (אנחנו נאמר אחרי הישועה)[56] כל מי שירא את ה' – תשבחו את ה',[57] כָּל זֶרַע יַעֲקֹב כַּבְּדוּהוּ כל הזרע של יעקב – תכבדו אותו (הכתוב מונה מספר דרגות של אנשים מהעם: יראי ה' ואנשים שמכבדי ה'),[58] וְגוּרוּ מִמֶּנּוּ כָּל זֶרַע יִשְׂרָאֵל וכל אדם מישראל שלא הגיע למדרגת האהבה – עליכם לירא מפני ה'[59]: (כה) כִּי לֹא בָזָה וְלֹא שִׁקַּץ עֱנוּת עָנִי שהרי ה' לא ביזה ולא תיעב מלענות לעני. הכוונה שה' קיבל את התפילות של בני ישראל והוציא אותם ממצרים, למרות שהיו מדוכאים על ידי המצרים,[60] וְלֹא הִסְתִּיר פָּנָיו מִמֶּנּוּ וה' לא הסתיר את פניו ולא נמנע מלרחם על העני והחלש,[61] וּבְשַׁוְּעוֹ אֵלָיו שָׁמֵעַ והוא קיבל את תפילתם כאשר הם התפללו לפניו[62]: (כו) מֵאִתְּךָ תְהִלָּתִי בְּקָהָל רָב השבח שאני משבח לפני קבוצה גדולה של אנשים היא ממך, כי השבח יכול להגיע בזכות שה' הציל אותנו. לגבי המילה "תהילתי" בלשון יחיד, כיוון שהכוונה לכל אדם מישראל או לעם ישראל כולו כעם,[63] נְדָרַי אֲשַׁלֵּם נֶגֶד יְרֵאָיו ואת הנדרים שנדרתי כאשר הייתי בצרה ובגלות, אקיים עכשיו מול הגויים שיהיו עכשיו יראי ה' (לאחר שיראו את כל הניסים שייעשו לעם ישראל בגאולה)[64]: (כז) יֹאכְלוּ עֲנָוִים וְיִשְׂבָּעוּ (לאחר הגאולה) עם ישראל שהוא עם עניו, יאכל את שלל אויביו וישבע, עם ישראל יקבל שלל רב מהגויים,[65] יְהַלְלוּ יְקֹוָק דֹּרְשָׁיו כל דורש ה' ישבח את ה',[66] יְחִי לְבַבְכֶם לָעַד הלב של עם ישראל יחיה תמיד. כאשר עם ישראל נמצא בגלות, כביכול ליבו מת, והמשורר אומר שלאחר הגאולה העתידה, עם ישראל לא יגלה עוד לעולם[67]: (כח) יִזְכְּרוּ וְיָשֻׁבוּ אֶל יְקֹוָק כָּל אַפְסֵי אָרֶץ הגויים מכל קצוות הארץ יזכרו את מצב עם ישראל בגלות ואת הישועה שה' עשה להם, והם כולם ישובו אל ה',[68] וְיִשְׁתַּחֲווּ לְפָנֶיךָ כָּל מִשְׁפְּחוֹת גּוֹיִם וכל משפחות הגויים ישתחוו לפניך ה'[69]: (כט) כִּי לַיקֹוָק הַמְּלוּכָה כל העמים יבינו שה' הוא המולך על העולם,[70] וּמֹשֵׁל בַּגּוֹיִם ואז ה' גם ימשול על הגויים – היות והם יאמינו בו[71]: (ל) אָכְלוּ וַיִּשְׁתַּחֲווּ כָּל דִּשְׁנֵי אֶרֶץ לְפָנָיו כל הדשנים יאכלו וישתחוו לפני ה'. הכוונה לגויים שחזרו בתשובה, אך לא פגעו בעם ישראל,[72] יִכְרְעוּ כָּל יוֹרְדֵי עָפָר אך הגויים שפגעו בעם ישראל, יכרעו והם יהיו יורדי עפר – הם יהיו בגיהנום כיוון שה' לא יקבל את תשובתם,[73] וְנַפְשׁוֹ לֹא חִיָּה והם לא יזכו לחיות את נפשם[74]: (לא) זֶרַע יַעַבְדֶנּוּ יְסֻפַּר לַאדֹנָי לַדּוֹר (למרות שהגויים יכירו בה') רק הצאצאים של עם ישראל יקרא בכל דור ודור בשם ה'[75]: (לב) יָבֹאוּ וְיַגִּידוּ צִדְקָתוֹ אותם שחוזרים מהגלות יגידו את צדקת ה',[76] לְעַם נוֹלָד כִּי עָשָׂה (יגידו את צדקת ה') לדור החדש שנולד ולא ראה את הניסים שנעשו לישראל, כי ה' עשה את הניסים, אלא שהם לא ראו אותם[77]:

[1] ראה ביאורנו לעיל ד,א ובהערות שם. ביאור "אילת השחר" ככלי נגינה על פי רד"ק במקום. בפירושו השני כתב ש"אילת השחר" הוא תיאור זמן, המזמור היה נאמר בעלות השחר. בשם חז"ל כתב שמזמור זה נאמר על אסתר המלכה, והביא פירושים נוספים לגבי הזמן עליו נאמר המזמור: כאשר דוד ברח משאול או על הגלות, ואילת השחר נאמר על כנסת ישראל. רש"י הוסיף בשם מנחם שהכוונה ללשון ביקור, דרישה ובקשה. אבן עזרא: "אילת" מלשון כח, והכוונה לכח של עלות השחר. בסוף פירושו כתב שהכוונה לפיחה למזמור. מאירי מסביר מדוע כלי הנגינה נקרא "אילת השחר", משום שקולו עולה עם הזמן. כמו כן כתב שיש אומרים שמזמור זה נאמר על דוד בשעה שברח מאויביו. בפירושו לפסוק לב כתב שיש מפרשים את המזמור על כוחות הנפש, והפרים, מרעים וכלבים הם כוחות החומר. רד"ק בפירושו לפסוק כב כתב שהנוצרים טענו שמזמור זה נאמר על אותו האיש יש"ו, כביכול מתלונן על הצרות שעשו לו ישראל, ודחה זאת, משום שלטענתם לא היה אכפת לו למות, ואם כן מדוע הוא פונה אל ה' "אלי אלי למה עזבתני".

[2] ראה ביאורנו לעיל כ,א.

[3] תרגום + רד"ק. רד"ק: הפסוק נאמר בלשון יחיד, אך הוא נאמר על כלל ישראל. רס"ג: אין כאן שאלה, אלא פנייה אל ה' שלא יעזוב את דוד כאשר הוא נמצא בצרה.

[4] אבן עזרא.

[5] רש"י וכתב שהדברים נאמרו על שם העתיד. רי"ד: דוד אמר את המזמור על עצמו, כאשר אויביו תקפו אותו.

[6] רד"ק. מאירי: "רחוק מישועתי" רומז על זמן גדול של הצרה.

[7] רש"י + תרגום. אבן עזרא: פסוק זה נאמר בתמיהה: כיצד אתה יכול שלא לקבל את תפילתי.

[8] מאירי.

[9] רד"ק.

[10] רד"ק. לפי פירושו, "יושב" מלשון קיים. רס"ג פירש מלשון מי שיודע את הכוונות של עם ישראל. רש"י פירש מלשון להתעכב ולשמוע את תפילות עם ישראל. אבן עזרא: אתה הוא היושב בתהילות ישראל, כלומר, משרה את שכינתו בבית המקדש.

[11] רד"ק. אבן עזרא: אתה הוא התהילות של עם ישראל.

[12] רד"ק. ספורנו: המשורר מדבר על ביטחון בני ישראל כשיצאו למדבר.

[13] רד"ק וכתב שהכפילות של "בטחו" נועד לחזק את דבר ביטחונם בה'. אבן עזרא: הכפילות נועדה לומר שהאבות בטחו בה' גם כאשר לא הייתה צרה על הפרק, וכשבייתה צרה על הפר' הם בטחו בו והוא הציל אותם. רס"ג: הצלע השניה הועדה לומר שבזכות הביטחון, ה' הציל אתם. ספורנו: בזכות הביטחון ה' הציל אותם ממצרים.

[14] תרגום.

[15] רס"ג. ספורנו: נתת את צרכי אבותינו במדבר.

[16] אבן עזרא וכתב שלא יתכן שאדם במעלתו של דוד המלך יאמר על עצמו שהוא תולעת, ולכן מוכרחים לומר שהדברים נאמרו על ידי אויביו. רש"י: הכוונה לעם ישראל והמשורר קורא להם כאדם אחד. מצודות: הכח שלי תשש כמו תולעת.

[17] תרגום.

[18] רד"ק. תרגום: העם שלי הוא הנחות ביותר.

[19] רד"ק.

[20] רד"ק. אבן עזרא: התלבט עם האותה ב לפני המילה "בשפה" נוספה, או שחסרה מילה והכוונה שהם יפתחו על ידי מילים את השפה שלהם.

[21] רס"ג.

[22] רד"ק פירש "גל" מלשון לגלגל, וכתב שזה נאמר בלשון תואר. מאירי הוסיף אפשרות שהכוונה ללשון מקור (פועל בזמן הכווה) ופירושו שמי שדרכו לגלגל את דבריו אל ה', הוא שיינצל. אבן עזרא: לא יתכן לומר שמדובר על לשון ציווי, כך לא מובן ההמשך שמדובר בלשון נסתר. תרגום פירש מלשון שבח.

[23] רד"ק בפירושו הראשון. בפירושו השני כתב שהכוונה שהאדם הוא שחפץ בה' ולכן ה' הציל אותו.

[24] רד"ק. ספורנו: הכוונה להצלה משעבוד מצרים.

[25] רש"י + רד"ק. לפי רש"י "מבטיחי" מלשון הזמנה. רד"ק פירש מלשון הבטחה, מלשון ביטחון. ספורנו: הכוונה לעבודת ה' בהר סיני.

[26] רד"ק. ספורנו לפי פירושו בכל הפסוקים שמדובר על יציאת מצרים.

[27] מצודות. רד"ק: ההורים שלי הודו לך עליי. רס"ג: השגחת עליי.

[28] רד"ק. ספורנו: אל תתרחק מלקבל את תפילתי בגלות. הצרה הקרובה יכולה להזיק.

[29] רד"ק. ספורנו: אף אחד לא יכול לעזור לי בגלות.

[30] רד"ק. לפי פירושו, "רבים" אינו תואר לכמות, אלא לאיכות. רס"ג פירש שהכוונה לכמות. תרגום פירש שהעמים משולים לפרים, ואינני יודע מי הכריח בפירוש יין הטוב לפרש לפיו שמדובר באומות עובדי כוכבים. רי"ד: מדובר על מלכים גדולים.

[31] רד"ק. לפי פירושו "אבירי" מלשון חוזק, וצלע זו מוסבת על הצלע הקודמת, והמילה "פרים" שבצלע הקודמת מוסבת גם על צלע זו. אבן עזרא פירש "אבירי" מלשון פרים, וכביכול כתוב "פרי הבשן" (או לפירושו "עגלי הבשן").

[32] רד"ק. ספורנו: הם פתחו את פיהם ללא כל סיבה.

[33] רד"ק ולפי פירושו חסרה אות כ לפני המילה "אריה". מאירי: הדימוי לאריה משום שהמשורר דימה אותם למלך גדול. ספורנו: האריה השואג הוא משל לכומר. רש"י: האריה הוא נבוכדנצר.

[34] רד"ק. ספורנו: הדימוי למים הוא לדבר שאיננו חשוב.

[35] רד"ק. ספורנו: הכוונה לגדולי ישראל שמגינים על עם ישראל כמו שהעצמות מגינות על הגוף.

[36] רד"ק.

[37] רד"ק. רס"ג: הכוונה איננה שהלב נמס ממש, אלא כמעט נמס מרוב פחד. אבן עזרא: המסת הלב הייא הסרת הדעת.

[38] רד"ק והסביר את הכח בשלושה אופנים: א. ליחה שיש בגרון. ב. מלשון "חכי" שאיננו יכול לדבר. ג. הליחה שמעמידה את כל גוף האדם. ספורנו: הכוונה שהלב יבש.

[39] רד"ק ונקראו "מלקוחיים" כיוון שהם לוקחים את המאכלים בשעת האכילה. בפירוש נוסף כתב ש"מלקוחי" מהווה סיבה לדיבוק הלשון, והכוונה שהעונש בא לו על ביטול תורה שנקראה "לקח". מאירי: המילה "מלקוחי" חסרה את האות ב, וכביכול הלשון דבוקה בתוך מלקחיים ואיננה יכולה לענות למי שמבזה אותו.

[40] רד"ק. רש"י: הכוונה לשפלות המוות. מאירי: אין עוד מה לעשות איתי חוץ מלקבור אותי. ספורנו: לא אצא ממקומי בגלל סכנת הדרכים.

[41] רד"ק. ספורנו: הכוונה למרגלים שצדים את עם ישראל כמו שכלבים משמשים לציד.

[42] תרגום.

[43] רד"ק וכתב שהאריה יוצר עיגול ובשטח הזה הוא טורף. תרגום: הם נושכים את ידיי ורגליי. רש"י: כאילו הם מדוכאים מפני האריה. ספורנו: הם הקיפו את ידיי ורגליי כדי שלא אברח.

[44] רד"ק בפירושו הראשון ואבן עזרא הסביר לפי פירוש זה שהדגש על "עצמותיי" מוסב על פסוק טו, שבו כתוב על פירוד העצמות, ועכשיו כשהוא כבר רזה מרעב, הוא יכול לראות את העצמות שלו. בפירושו השני כתב שהוא סופר את כל העצמות שלו. רש"י: אספר את הכאב של העצמות שלי. באופן דומה פירש תרגום שהוסיף שהכוונה שיספר את הפצעים של העצמות. רס"ג: העצמות הם קרובי המשפחה של האדם, וכנראה הכוונה שהוא יספר את צרותיו לקרוביו, והקרובים יצחקו עליו.

[45] רד"ק בפירושו הראשון, ויש כאן שני שלבים: הבטה מלשון ראיה רגילה, וראיה בדרך של ביזיון. בפירושו השני כתב שבגלל שהעצמות שלו בולטות וניתן לראות אותן בבירור, הדבר גורם ללעג עליו. מאירי: הכוונה שאינם מייסרים את מי שפוגע. ספורנו: הם יביטו לראות אם נשאר עוד בשר לאכול או שנשארו רק עצמות.

[46] רד"ק. אבן עזרא: הכוונה לחלוקת בגדי המלוכה של דוד המלך.

[47] רד"ק. רס"ג: הם יקוו שהם יחלקו ביניהם את הרכוש.

[48] רד"ק.

[49] רד"ק. ספורנו: המהירות היא כדי שהאויבים לא יוכלו לקחת את שאר הבשר שנשאר על עצמותיו.

[50] רד"ק.

[51] רד"ק. ספורנו: המשל לכלב הוא כאשר מדובר על מרגלים, כמו לעיל פסוק יז. אבן עזרא: כל אחד מהפעלים כאן כנגד אויב אחר.

[52] תרגום.

[53] רד"ק בפירושו השני. בפירושו הראשון כתב שהכוונה שה' יציל אותו גם מקרני הראמים. רש"י זיהה את האויב של קרני ראמים עם האמורי. אבן עזרא: קרני ראמים הם הקרניים החזקים ביותר, עד שהראם יכול להפיל את עצמו מהר גבוה על קרניו והם לא יישברו. בהסבר נוסף כתב שקרני הראם הם הגבוהים ביותר. מאירי: הראם הוא חיה מדברית חזקה מאוד.

[54] רד"ק בפירושו הראשון. בפירושו השני כתב שיספרו לאחים מבני ישראל, לעשרת השבטים, שנשארו בגלותם אך עונו שם פחות. אבן עזרא: הסיפור בפסוק זה כנגד הסיפור של העצמות לעיל פסוק יח. מאירי: כל אחד יספר את מעשי הגבורה לאחיו שנושעו עימו. כמו כן כתב באחת מהאפשרויות שלו לפרש את הפסוק שהכוונה באחים היא לאומות העולם, והם נקראו אחים על שם סופם, שהם עתידים להתגייר או לעבוד את ה' לאחר סיפור גבורות ה'. ספורנו: הכוונה לדורות הבאים.

[55] תרגום.

[56] רש"י פירש בפירושו לפסוק כז שדברי השבח שיאמרו הם מפסוק זה עד פסוק כז.

[57] רד"ק. בשם המדרש הביא עוד אפשרויות לפרש מיהם יראי ה': יראי שמים, גרי הצדק לעתיד לבא, כהנים. רש"י: מדובר על חסידי אומות העולם. לפי שיטתו מובן מדוע בצלע זו לא מוזכר ישראל או יעקב, בעוד שהדבר מוזכר בצלעות הבאות. ספורנו: מדובר על חסידי אומות העולם.

[58] רד"ק וכתב שהכבוד היא האהבה ומן הסתם אלה נמצאים במדרגה גבוהה יותר מהיראים. בשם המדרש כתב שהכוונה ללויים.

[59] רד"ק. מאירי: היראה היא לא לפחד. אבן עזרא: אם ינצחו במלחמה – יידעו שהניצחון בא מה'.

[60] רד"ק. בהסבר המילה "ענות" פירש בשני אופנים. א. מלשון ענייה, אלא שהכתוב השתמש דווקא במילה זו משום שהוא דומה למילה עני. ב. תפילה של עני. רש"י פירש מלשון צעקה או הכנעה. ספורנו: לא ביזה למרות שהם חטאו.

[61] רס"ג. תרגום: ה' לא סילק את שכינתו מהם.

[62] תרגום.

[63] רד"ק.

[64] רד"ק.

[65] רד"ק. מצודות: יאכל את בשר הקרבנות של הנדרים. אבן עזרא: יש גירסאות שונות בפירושו, האם השביעה תהיה מרוב שמחה, כלומר, השמחה יגרום לשביעה, ואין מדובר על שביעה גשמית, או שמדובר על שביעה בשמחה. ספורנו: יש כאן תפילה שגם מי שמדוכא בגלות, יזכה לאכול, על אף שאינו ראוי לכך.

[66] רד"ק. רש"י: פסוק זה מסיים את השבח שהמשורר פתח בו בפסוק כג. רס"ג: ההילול בפסוק זה ייאמר אחרי השביעה ומשמע שאיננו חלק מההילול שלעיל.

[67] רד"ק. תרגום: תשרה רוח נבואה עליהם לעולם. אבן עזרא: "יחי לבבכם" הוא איחול שיאמרו זה לזה. רי"ד: המשורר אומר שכדאי להתחזק ביראת ה' משום שעל ידי כך יזכו לחיות לעד. ספורנו: יש כאן איחול שגם דורשי ה' וגם אלו שאינם דורשים את ה' יזכו לחיות לעד.

[68] רד"ק + מצודות. רס"ג: מדובר על רבים מיושבי הארץ, אך לא על כולם. אבן עזרא: לא מדובר על תיאור של כל העמים בכל העולם, אלא שגם עם רחוק שנמצא בקצה הארץ יזכור את הישועה של עם ישראל. רי"ד: לכאורה משמע מפירושו שמדובר על עם ישראל בפסוק. ספורנו כתב במפורש שמדובר על בני הגולה.

[69] רד"ק.

[70] רד"ק.

[71] רד"ק וידועים דברי הגר"א שמולך הוא מי ששולט ברצון לעומת מושל ששולט ללא רצון. לכאורה הדברים סותרים את פירוש רד"ק שהגויים עתידים לקבל את מלכות ה'.

[72] רד"ק בשם אביו, וכן שאר צלעות הפסוק בשם אביו. רש"י כתב שמקרא זה הוא מקרא מסורס וכך צריך להסביר אותו: אכלו (הענוים) כל דשני ארץ. לפי פירוש זה, דשני ארץ אינם אנשים, אלא המאכל שהם אוכלים. לאחר שהם אוכלים הם משתחווים לה' כדי להודות לו על הארץ הטובה. מאירי: הגויים שהיו אוכלים דשנים ורעננים בלי קשר אל ה', עתידים להשתחוות ולהודות לה' על כך.

[73] רד"ק בשם אביו. מאירי: כל אלה שירדו לשאול תחתית ואותם שנפשו לא חיה, ישתחוו לה'. תרגום: הכוונה שיורדי הקברים ישתחוו לפניו.

[74] רד"ק בשם אביו. בשם אבן עזרא פירש שהכוונה שמי שמתענג בעולם הזה, לא יזכה לעולם הבא. רש"י כתב בשם חז"ל שאדם שמת רואה את השכינה לפני מיתתו. רס"ג: הצדיקים מודים לה' גם אם הוא לא מחיה אותם ולא נותן להם מדושני ארץ. תרגום: נפש רשע לא יחיה.

[75] רד"ק. רש"י: מדובר על מקרא מסורס, והכוונה שהוא יספר לדור האחרון את השבח של ה'. מצודות: מדובר בפסוק על כל מי שעבד את ה'. ספורנו: מי שיעבוד את ה' בגלות, יספר לדור שבו יתגלה המשיח את שבחי ה'. רי"ד: הזרע שעובד את ה' הוא יסופר להיות דורו של בורא.

[76] רד"ק.

[77] רד"ק.