תהילים פרק כט

תהלים פרק כט

(א) מִזְמוֹר לְדָוִד המזמור הזה נאמר על ידי דוד המלך,[1] הָבוּ לַה' בְּנֵי אֵלִים עם ישראל שהוא בניו של החזקים, אברהם יצחק ויעקב, עליכם לתת לה' (רק בצלע הבאה יפורש מה צריך לתת),[2] הָבוּ לַה' כָּבוֹד וָעֹז עליכם לתת לה' כבוד וחוזק על ידי שתשבחו אותו ותאמרו לפניו שירה[3]: (ב) הָבוּ לַה' כְּבוֹד שְׁמוֹ עליכם לתת לה' את הכבוד שמגיע לו משמו. כל אחד משמות ה' מורים על הכבוד שלו,[4] הִשְׁתַּחֲווּ לַה' בְּהַדְרַת קֹדֶשׁ ועליכם להשתחוות לפני ה' במקום מהודר על ידי קדושה, בבית המקדש[5]: (ג) קוֹל ה' עַל הַמָּיִם בגאולה השלמה, ה' עתיד להשמיד את הגויים שנמשלו למים. ייבוש המים הוא דימוי לחורבן האומות,[6] אֵל הַכָּבוֹד הִרְעִים ה' עַל מַיִם רַבִּים ה' יביא רעמים שישחיתו את הגויים שנמשלו למים, ומי מביניהם שיישאר בחיים יכיר בכבודו של ה'[7]: (ד) קוֹל ה' בַּכֹּחַ קול ה' יתקוף את אויבי ישראל בכח. הדימוי לקול נועד להדגיש שה' יילחם עם האומות ללא נשק וכלי מלחמה, אלא רק יבהיל אותם בפתאומיות,[8] קוֹל ה' בֶּהָדָר קול ה' יבוא על הגויים בכבוד והוא יכניע אותם[9]: (ה) קוֹל ה' שֹׁבֵר אֲרָזִים קול ה' ישבור את האומות החזקות שנמשלות לעצי ארז (הארז מהווה דימוי לחוזק מפני גובהו וחוזקו),[10] וַיְשַׁבֵּר ה' אֶת אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן וה' ישבור את הארזים שנמצאים ביער שנקרא "לבנון" שהוא יער בארץ ישראל. ה' השמיד את הגויים שבארץ ישראל[11]: (ו) וַיַּרְקִידֵם כְּמוֹ עֵגֶל ה' עתיד לגרום לארזים, לאומות החזקות, לרקוד כמו עגל. קל מאוד להרקיד את העגל, כיוון שהוא עדיין קטן, והמשורר דימה את קלות הפלת האומות והגלייתם ממקומם לריקוד של עגל,[12] לְבָנוֹן וְשִׂרְיֹן כְּמוֹ בֶן רְאֵמִים וגם את ההרים החזקים, לבנון ושריון, ה' עתיד להרקיד כמו ראם קטן, שגם אותו קל להרקיד. גם בצלע זו מדמה המשורר את קלות הפלת האומות להרקדה של הרים גבוהים, כביכול האומות היו חזקים כמו ההרים, ובכל זאת ה' יפיל אותם בקלות[13]: (ז) קוֹל ה' חֹצֵב לַהֲבוֹת אֵשׁ את קול ה' חוצבים הברקים שיוצאים לשרוף את אומות העולם. הברק שיוצא להכות את הגויים ולשרוף אותם, נשלח בשליחותו של ה', כביכול מתוך קול ה', שכפי שראינו, מטרתו להשמיד את הגויים[14]: (ח) קוֹל ה' יָחִיל מִדְבָּר הקול של ה' יכול לגרום לכל השטח המדברי הגדול והפנוי לרעוד – וכך להרעיד את יושביהם (כמבואר בפסוק הבא). המשורר הזכיר דווקא את המדבר, כיוון שאין בו מקומות מוסתרים על ידי בניינים וכדומה, ולכן ניתן לראות את השטח כולו רועד מפני ה'. גם פסוק זה מהווה דימוי לזעזוע שה' יגרום לגויים, [15] יָחִיל ה' מִדְבַּר קָדֵשׁ ה' יכול להרעיד את מדבר קדש, אחד המדברות הגדולים[16]: (ט) קוֹל ה' יְחוֹלֵל אַיָּלוֹת קול ה' יגרום לאיילים רבים לרעוד ולהתחלחל. בפסוק הקודם המשורר קבע שקול ה' יכול לזעזע את המדברות, וכאן אמר שה' יזעזע את יושבי המדברות, את הגויים שיושבים במדבר,[17] וַיֶּחֱשֹׂף יְעָרוֹת על ידי הפלת הארזים, ה' יגרום לחשיפת היערות. כפי שראינו לעיל (פסוק ה) המשורר דימה את האויבים החזקים לעצי ארז, ובצלע זו מוסיף המשורר לומר שה' יתברך יפיל כל כך הרבה ארזים, עד שהיערות יהיו חשופים לגמרי,[18] וּבְהֵיכָלוֹ כֻּלּוֹ אֹמֵר כָּבוֹד ובהיכל ה', בבית המקדש, יתנו כולם כבוד לה' יתברך על שהכניע כל כך הרבה אויבים[19]: (י) ה' לַמַּבּוּל יָשָׁב בימי הגאולה, אנשים יאמרו שהתקופה דומה לתקופת המבול: כשם שה' ישב על כיסא מלכותו, וכל מי שכפר בו לפני המבול, הבין שה' הוא המולך על העולם, כך בתקופת הגאולה כולם יבינו שה' יושב על כיסא מלכותו,[20] וַיֵּשֶׁב ה' מֶלֶךְ לְעוֹלָם וכך עתיד ה' לשבת על כיסא מלכותו והעולם כולו יכיר בו[21]: (יא) ה' עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן ואז ה' ייתן כח לעם ישראל, משום שכל העמים יוכנעו אליו. לאחר שכולם יכירו בכח מלכות ה', הם ייכנעו בפני עם ישראל,[22] ה' יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם ואז, בגאולה העתידה, לאחר שה' יתגלה בכוחו וייתן את הכח לעם ישראל, ה' יברך אם עם ישראל גם בשלום – לא יהיו יותר מלחמות נגד עם ישראל[23]:

[1] עיין בהערות לביאורנו לעיל ג,א.

[2] מצודות. תרגום הסביר ש"בני אלים" הם כיתות המלאכים, ובצלע כתוב שהם צריכים לתת שבח לה'. רש"י: "בני אלים" פירושו האנשים חזקים בארץ. כמו כן הביא את מדרש חז"ל שלמדו מכאן שצריך לומר בתפילת העמידה אבות גבורות וקדושת ה', ושמונה עשרה שמות ה' שמופיעות בו הן המקור לשמונה עשרה הברכות בתפילת העמידה. רס"ג: הכוונה שיתנו לפני ה' שיר. "בני אלים" הם האנשים המרוממים. אבן עזרא: היה ראוי שהאות ה במילה "הבו" תהיה בשוא, אלא שנכתבה בקמץ בגלל שהיא אות גרונית. כמו כן כתב ש"בני אלים" הם הכוכבים, שכפי המערכת שלהם, יורדים גשמים על ידי ה'. מהלך פירושו דומה לפירושו השני של רד"ק המובא בפסוק ג.

[3] רד"ק. כמו כן כתב שהכפילות נועדה לחזק את הדיבור, כמנהג הלשון. אבן עזרא: הכפילות נועדה להורות על ההתמדה בדבר. ספורנו: מטרת מזמור זה לשבח את ה' על בריאת העולם, יציאת מצרים ומתן תורה. כמו כן הסביר את ה"כבוד" כאמירה שה' הוא לבדו האלוקים, וה"עוז" שהוא המולך על כל הנמצא. מאירי: יש שפירשו את המזמור על מתן תורה, יש שפירשו על נפלאות הבורא בארץ, והעיקר הוא שהיא נבואה על ימות המשיח ומלחמת גוג ומגוג, כהמשך על המזמור הקודם שבו מדובר על הישועה מאויביו.

[4] מצודות. ספורנו: השם שמורה על הבריאה.

[5] מצודות. רס"ג: ההשתחוואה נעשית על ידי הדרה. ספורנו: ההדרה מכוונת כלפי ה' שהוא מרומם מעל כל הנמצאים.

[6] רד"ק בפירושו השלישי. בפירושו הראשון כתב שמדובר על מתן תורה שבו קול ה' שיצא מהשמים עבר תחילה על מי הים. בפירושו השני שמדובר על נפלאות הבורא, האלים הם הכוכבים (כפירוש אבן עזרא לעיל), ונקראים כך משום שהמלאכים הם אלים והכוכבים הם כביכול בנים שלהם. קול ה' הוא שמוריד את המים.  רש"י: הכוונה לקריעת ים סוף. מצודות: קול ה' גרם לגויים שנמשלו למים להיות חרדים.

[7] רד"ק. מאירי: "הרעים" מלשון גערה. לגבי "מים רבים" כתב שהכפילות נועדה לחיזוק הדבר, ו"רבים" פירושו חזקים או שבאמת היו הרבה גויים שנמשלו למים רבים. בעניים "הרעים" בלשון עבר, כתב שזה כדרך הנבואות, משום שהנביא מציין שהדבר ודאי, כביכול זה כבר קרה.

[8] רד"ק. בפירושו השני בפסוק זה כתב שבמלחמת גוג ומגוג ה' יוריד על הגויים ברד ודברים נוספים שיגרמו לקולות גדולים. בפירושו הראשון בהסבר הפרק (לעיל ג) שמדובר על מתן תורה, קול ה' שיצא היה צריך לעבור עידון לפני שהוא הגיע לעם ישראל בהדר. רש"י: בשעת מתן תורה, ה' צמצם את קולו, כך שעם ישראל יוכל לקבל את הקול. יש לציין שלעיל (פסוק ג) פירש שמדובר על יציאת מצרים וכאן על מתן תורה, ומכאן שהוא מפרש באופן שונה מרוב הפרשנים שפירשו את המזמור כולו על פרק זמן אחד. אבן עזרא: בכח פירושו הכח להוליד או בגוף האדם שיש לו כח. רי"ד: כפי שה' גדול – כך קולו גדול (על פי הגרסה המובאת אצל המהדיר במהדורת מוסד הרב קוק).

[9] רד"ק. אבן עזרא: ההדר הם ההרים.

[10] רד"ק.

[11] רד"ק והוסיף שיש יערות גדולים יותר מיער הלבנון, אבל המשורר רצה להשתמש בדימוי מוכר ליושבי הארץ. רס"ג: ארזי הלבנון הם הארזים החזקים ביותר. אבן עזרא: ארזי הלבנון היו הארזים המוכרים ביותר. מאירי: הארזים הם דימוי למלכים. ספורנו: הארזים שמוזכרים בתחילת הפסוק הם מלכי האומות, וארזי הלבנון שמוזכרים לאחר מכן הם מלכי ארץ ישראל. לשיטתו מובנת הכפילות בפסוק זה, על אף שהמזמור כמעט כולו מבוסס על כפילות כלשהי.

[12] רד"ק. ספורנו: הכוונה לגרגשי שפינה את עצמו מהארץ ללא מלחמה. רי"ד: ה' הרקיד את האומות כאילו היו עגל של לבנון ושריון, אבל לא ברור כיצד מפרש את המילים "בן ראמים".

[13] רד"ק.

[14] רד"ק. רש"י: הדיבור במתן תורה היה יוצא מפי ה' בלהבות אש, ונחקק על הלוחות. אבן עזרא בשם רבי משה: יש כאן רמז לאבן שדומה שברזל ששורף. "חצב" משמעו שהוא חצב את האבן מהצור. אך הוא דחה פירוש זה וגם הוא פירש שהכוונה לברקים. ספורנו: היו שלוש מקומות שבהם ה' השתמש באש. במתן תורה, בקרבן של היום השמיני למילואים ובתבערה.

[15] רד"ק. מאירי: "יחיל" מלשון כאב, והמשורר הזכיר מדבר כדי לומר שאפילו במדברות לא יהיה להם מפלט מה', כל שכן במקומות היישוב. אבן עזרא: או שמדובר על דימוי להרעדת המדבר עצמו או שמדובר על חיות המדבר. ספורנו: מדובר על מתן תורה. מצודות: ירעיד את יושבי המדבר. רי"ד: מדובר על חיות המדבר.

[16] רד"ק. רש"י: הכוונה למדבר סיני, ונקרא מדבר קדש משום שבני ישראל התקדשו עליו.

[17] רד"ק וכתב עוד אפשרויות לסיבה שהמשורר הזכיר דווקא איילים. בהמשך הפסוק הוא דיבר על החזקים והאיילים הם החלשים יותר או בגלל המהירות שהם רצים כך שמי שרוכב על סוס לא יכול להימלט ממנו. רש"י: האיילות הוזכרו משום שהעמידה שלהן יציבה. לכן דווקא מוזכרות האיילות בלשון נקבה – משום שהן עומדות ישרות, והזכרים אינם עומדים כך. בביאור המילה "יחולל" כתב שהוא מלשון בריאה. מאירי: האילות הן דימוי לרוכבי הסוסים שה' יכניע. ספורנו: ה' יוליד את הקיבוץ של עם ישראל.

[18] רד"ק. רש"י: הכוונה שה' יפשיט את הארזים מקליפתם. ה' יפשיט את הגויים מהכבוד שלהם.

[19] רד"ק. אבן עזרא: בפירושו הראשון כתב שהיושבים בשמים יתנו לה' כבוד. בפירושו השני כתב שהכוונה לכהנים ולויים שעומדים ומתפללים. בשם רבי משה כתב שהכוונה לבאים לבית המקדש שאינם חוששים מדבר, כיוון שה' יוודא שאינם ניזוקים מהרעם.

[20] רד"ק. אבן עזרא התלבט מדוע הוזכר המבול: האם משום שהתגלה כח משפטו של ה' לאחר שהשמיד את העולם כולו ומצד שני נח ובניו ניצלו, או משום שהורדת המבול נחשב לפלא גדול כמו הורדת הגשם, ומכאן ניתן ללמוד על שאר הניסים שה' יתברך עושה. בהמשך דבריו כתב שהמבול הוזכר משום שהיה חשש אצל אנשים מסוימים שה' עתיד להביא מבול על העולם, והמשורר אומר שה'ב"ה לא ישחית את ממלכת ה' יותר. בעניין זה ראה אוצר מפרשי התנ"ך לספר בראשית פרק ט, שם דנו בשאלה האם ה' נשבע שלא ישמיד את העולם או שרק לא יביא מבול. רס"ג: כשם שה' הביא את המבול על העולם אך לאחר מכן הבטיח שלא יהיה מבול נוסף, כך ה' הגלה את בני ישראל, אך הבטיח שתהיה הגאולה. רש"י: כשם שה' ישב לבדו במבול, כך הוא עתיד למלוך לבדו. בשם חז"ל כתב שהגויים פחדו בשעת מתן תורה וחששו שהקולות הגדולים שהם שומעים הם קולות של מבול. הם שאלו את בלעם על כך, ובלעם ענה להם שה' נשבע שהוא לא יביא מבול על העולם, והקולות שהם שומעים הם קולות של מתן תורה.

[21] רד"ק.

[22] רד"ק. תרגום: ה' נתן לעמו את תורתו. אבן עזרא: התלבט אם פסוק זה נאמר על דרך תפילה או על ידי רוח הקודש, וכתב שהכח שה' יתן לעמו הוא בזמן שיהיו רעמים בשאר העולם. ספורנו: ה' יתן מלכות לעמו.

[23] רד"ק. רס"ג: ה' יתן לעם ישראל את השלום שהבטיח להם כפי שהוא הבטיח אחרי המבול שלא יהיו יותר מלחמות בעולם.