תהילים קכו

תהלים פרק קכו

(א) שִׁיר הַמַּעֲלוֹת את המזמור הזה היו הלויים שרים על מדרגות בית המקדש,[1] בְּשׁוּב ה' אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן הָיִינוּ כְּחֹלְמִים כאשר ה' יחזיר אותנו מגלות בבל, כל הגלות תיראה לנו כמו חלום, כביכול הגלות לא קרתה[2]: (ב) אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ אז, כאשר ה' יגאל אותנו, הפה שלנו יתמלא בשחוק. נוכל לשמוח,[3] וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה והלשונות שלנו יתמלאו בשבח, אנחנו נוכל לשבח את ה',[4] אָז יֹאמְרוּ בַגּוֹיִם ובגאולה, הגויים יתפלאו על החסדים הגדולים שה' עשה עם בני ישראל ויאמרו:[5] הִגְדִּיל ה' לַעֲשׂוֹת עִם אֵלֶּה ה' עשה דברים גדולים לעם ישראל[6]: (ג) הִגְדִּיל ה' לַעֲשׂוֹת עִמָּנוּ הָיִינוּ שְׂמֵחִים ובני ישראל יאמרו: ה' עשה איתנו דברים גדולים כאשר אסף אותנו חזרה לארץ ישראל, ועל כן אנחנו שמחים[7]: (ד) שׁוּבָה ה' אֶת שְׁבִיתֵנוּ (עם ישראל ממשיך בדבריו) ה'! תחזיר אותנו מהגלות,[8] כַּאֲפִיקִים בַּנֶּגֶב והישועה תהיה כמו זרימת מים בארץ יבשה. כשם שהמים מחיים את האדמה היבשה, כך הגאולה מחייה את עם ישראל (בעוד הגלות גורמת לו למוות)[9]: (ה) הַזֹּרְעִים בְּדִמְעָה בארץ היבשה, מי שזורע בדמעות משום שהוא לא מאמין שיצמח שם דבר,[10] בְּרִנָּה יִקְצֹרוּ שמח מאוד אם הוא יצליח לקצור משהו בשדהו. אם יצליח לגדל גידולים בשדה יבשה הוא ישמח. המשורר מדמה את הזריעה בשדה לעשיית מעשים טובים בגלות. כשם שבדרך הטבע, ארץ יבשה איננה אמורה לגדל גידולים, כך המעשים הטובים בגלות לא אמורים להועיל לגאולה, וכאשר הקב"ה גואל את עם ישראל, עם ישראל ישמח מאוד, משום שהגאולה איננה בדרך הטבע[11]: (ו) הָלוֹךְ יֵלֵךְ וּבָכֹה כאשר הוא הולך לזרוע בשדה היבשה, הוא כל הזמן בוכה, משום שהוא לא חושב שהארץ תגדל גידולים ראויים,[12] נֹשֵׂא מֶשֶׁךְ הַזָּרַע (והוא בוכה) כאשר הוא נושא את הכלי שיש בו את הזרעים,[13] בֹּא יָבוֹא בְרִנָּה נֹשֵׂא אֲלֻמֹּתָיו אבל לאחר שיגדלו הגידולים, הוא יחזור עם הגידולים לביתו בשמחה ובשבחים, משום שהוא יישא את אלומות החיטה שצמחו אצלו. כך עם ישראל בגלות עושה מעשים טובים, וכאשר הוא ייגאל, הוא יחזור אל ארץ ישראל בשמחה גדולה[14]:

[1] ראה בהערות לביאורנו לעיל קכא,א.

[2] רש"י. רד"ק פירש "בשוב" בשני אופנים. א. הנחה, והכוונה כאשר ה' יביא לעם ישראל שקט, אך אין הכרח לומר שמדובר דווקא על הגלות. ב. מלשון תשובה, כאשר בני ישראל יחזור בתשובה לה'. אבן עזרא: החלום הוא השיבה עצמה – אדם יכול לחשוב שדברים כאלה יכולים לקרות רק בחלום, ומזמור זה מדבר על ימות המשיח, כהמשך למזמור הקודם. לכאורה יש להוכיח כדבריו מהגמרא ברכות לא,א. ספורנו: במזמור הזה המשורר התפלל שעם ישראל יזכה להיות בקיבוץ גלויות, גם אם לא יהיו ראויים לכך. רי"ד: כאשר עם ישראל יעמוד בגלות, הוא יזכור את גלות בבל ואת הישועה ממנה. מאירי: "את" במקום "עם". כאשר עם ישראל יחזור מהגלות, כביכול ה' חוזר עימם, משום ששמו יכול להתגדל. את עניין החלום פירש שכל עוד היו בני ישראל בגלות, הם לא התייאשו מהגאולה, אלא תמיד חלמו עליה.

[3] תרגום. אבן עזרא: "פינו" אמנם נאמר בלשון רבים, אך הכוונה לפה של כל אחד ואחד.

[4] תרגום.

[5] רד"ק. אבן עזרא: התלבט אם הגויים יאמרו את הדברים אלה לאלה, או שהכוונה שיהיה מבשר ביניהם שיאמר את זה.

[6] רד"ק.

[7] רד"ק. רי"ד: בני ישראל אומרים זאת בגלות על הגאולה מבבל. ספורנו: איננו ראויים ולמרות זאת הקב"ה עשה לנו את הניסים האלה. מאירי: הדברים נאמרו על העתיד, אלא שנכתבו בפסוק בלשון עבר כדרך הנבואות.

[8] רד"ק. מצודות: את השבויים שלנו. רי"ד: תגאל אותנו בגלות זו כפי שגאלת אותנו מגלות בבל.

[9] רד"ק. רש"י: נהיה רעננים לעבודת ה' כאשר נחזור מהגלות. מאירי: אנחנו צמאים לישועתך. ספורנו: כשם שיש ארץ יבשה שאיננה ראויה למים, אבל בכל זאת קורה שיש שם מים, כך תושיע אותנו למרות שאיננו ראויים. אבן עזרא: התלבט אם "נגב" מלשון יבש או חם.

[10] רד"ק.

[11] רד"ק. ספורנו: הכוונה לצדיקים שבזמן הגלות עשו מעשים טובים, והתפילה היא שלעתיד לבא הם יזכו לשכרם, בעיקר בעולם הבא. רי"ד: תוציא אותנו מאפילה לאורה כמו שאתה עושה לפעמים למי שזורע בדמעה.

[12] רד"ק.

[13] אבן עזרא. בהערות המהדיר של מוסד הרב קוק לפירוש רס"ג שגם פירש כן כתב ש"משך" נקרא כלי משום שהיו עושים אותו מעור יבש, ובתרגום "משכא" הוא עור. מאירי פירש שהכלי נקרא כך משום שהיו משתמשים בו במשך הזמן שהיו זורעים בשדה. כמו כן דחה את הפירוש שפסוקים אלו מדברים על עולם הבא. רד"ק: הכוונה לזרע היקר. ספורנו: הכוונה שבגלות הוא היה צריך למשוך עוד.

[14] רד"ק.