במדבר פרק כו

ביאור ושננתם עם חלק מההערות לספר במדבר פרק כו'.

מערכת אוצר התורה - ושננתם | יא' אדר תשע"ח

במדבר פרק כו

(א) וַיְהִי אַחֲרֵי הַמַּגֵּפָה לאחר המגפה בה מתו עשרים וארבעה אלף האנשים מישראל,[1] וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן ה' אמר למשה ולאלעזר, לֵאמֹר כך  אמר ה' למשה ולאלעזר: (ב) שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תקבלו את החשבון של בני ישראל, תספרו את בני ישראל,[2] מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה יש למנות כל אדם מישראל שהוא מעל לגיל עשרים שנה, לְבֵית אֲבֹתָם יש לייחס כל אדם מישראל על פי אביו. אם אדם משבט ראובן התחתן עם דינה שהיא משבט שמעון, הבן שלהם שייך לשבט ראובן, ויימנה יחד עם שאר שבט ראובן,[3] כָּל יֹצֵא צָבָא בְּיִשְׂרָאֵל כל אדם שהוא מבן עשרים שנה ומעלה הוא הראוי להיכלל בכלל צבא ישראל ולהיככל במניין[4]: (ג) וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה וְאֶלְעָזָר הַכֹּהֵן אֹתָם משה ואלעזר דיברו עם בני ישראל,[5] בְּעַרְבֹת מוֹאָב עַל יַרְדֵּן יְרֵחוֹ משה ואלעזר דיברו עם בני ישראל במישור שנמצא בארץ מואב, על שפת הירדן, מול העיר יריחו,[6] לֵאמֹר משה ואלעזר אמרו לבני ישראל שהם צריכים להימנות[7]: (ד) מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמָעְלָה משה ואלעזר מנו כל אדם מישראל שהיה מבוגר יותר מגיל עשרים שנה,[8] כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֶת מֹשֶׁה משה ואלעזר מנו כל אדם שהיה מבוגר יותר מבן עשרים שנה, כמו שה' ציווה את משה לעשות, וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הַיֹּצְאִים מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם בתוך המניין שמנו משה ואלעזר, היו אנשים רבים שיצאו ממצרים[9]: (ה) רְאוּבֵן בְּכוֹר יִשְׂרָאֵל ראובן שהיה הבכור של יעקב, בְּנֵי רְאוּבֵן אלו היו בניו של ראובן, חֲנוֹךְ מִשְׁפַּחַת הַחֲנֹכִי מחנוך, שהיה בנו של ראובן, יצאה משפחת החנוכי,[10] לְפַלּוּא מִשְׁפַּחַת הַפַּלֻּאִי מפלוא, שהיה בנו של ראובן, יצאה משפחת הפלואי: (ו) לְחֶצְרֹן מִשְׁפַּחַת הַחֶצְרוֹנִי מחצרון, שהיה בנו של ראובן, יצאה משפחת החצרוני, לְכַרְמִי מִשְׁפַּחַת הַכַּרְמִי מכרמי, שהיה בנו של ראובן, יצאה משפחת הכרמי: (ז) אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת הָראוּבֵנִי אלה הן ארבע המשפחות שיצאו משבט ראובן, וַיִּהְיוּ פְקֻדֵיהֶם שְׁלֹשָׁה וְאַרְבָּעִים אֶלֶף וּשְׁבַע מֵאוֹת וּשְׁלֹשִׁים מניין כל הגברים מעל לגיל עשרים, שהיו שייכים למשפחות של שבט ראובן, היה ארבעים ושלשה אלף שבע מאות ושלושים (43,730): (ח) וּבְנֵי פַלּוּא אֱלִיאָב אליאב היה בנו של פלוא (שהיה בנו של ראובן): (ט) וּבְנֵי אֱלִיאָב נְמוּאֵל וְדָתָן וַאֲבִירָם לאליאב היו שלשה בנים: נמואל, דתן ואבירם, הוּא דָתָן וַאֲבִירָם קְרִיאֵי הָעֵדָה דתן ואבירם בניו של אליאב הם אותם האנשים שכינסו את העדה, את הקהל,[11] אֲשֶׁר הִצּוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן בַּעֲדַת קֹרַח הקהל שהתכנס יחד עם קרח כדי להסית את עם ישראל לריב עם משה,[12] בְּהַצֹּתָם עַל יְקֹוָק ובכך הסיתו דתן ואבירם (יחד עם קרח) את בני ישראל לריב עם ה'[13]: (י) וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ וַתִּבְלַע אֹתָם האדמה פתחה את פיה ובלעה את דתן ואבירם,[14] וְאֶת קֹרַח בְּמוֹת הָעֵדָה וגם קרח מת על ידי השריפה ששרפה את האנשים שנקהלו על משה ואהרון,[15] בַּאֲכֹל הָאֵשׁ אֵת חֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם אִישׁ קרח מת בשעה שהאש שרפה למוות את מאתיים וחמישים האנשים שנקהלו על משה ואהרון,[16] וַיִּהְיוּ לְנֵס קורח ועדתו היו לאות ולזיכרון, שאדם לא יערער על הכהונה[17]: (יא) וּבְנֵי קֹרַח לֹא מֵתוּ בניו של קרח לא מתו בשריפה ששרפה את קרח ועדתו, כיוון שהם חזרו בתשובה לפני שה' העניש את קרח ועדתו[18]: (יב) בְּנֵי שִׁמְעוֹן לְמִשְׁפְּחֹתָם אלו הן המשפחות של שבט שמעון, לִנְמוּאֵל מִשְׁפַּחַת הַנְּמוּאֵלִי מנמואל, שהיה בנו של שמעון, יצאה משפחת הנמואלי, לְיָמִין מִשְׁפַּחַת הַיָּמִינִי מימין, שהיה בנו של שמעון, יצאה משפחת הימיני, לְיָכִין מִשְׁפַּחַת הַיָּכִינִי מיכין, שהיה בנו של שמעון, יצאה משפחת היכיני: (יג) לְזֶרַח מִשְׁפַּחַת הַזַּרְחִי מזרח, שהיה בנו של שמעון, יצאה משפחת הזרחי,[19] לְשָׁאוּל מִשְׁפַּחַת הַשָּׁאוּלִי משאול, שהיה בנו של שמעון, יצאה משפחת השאולי: (יד) אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת הַשִּׁמְעֹנִי אלה הן חמש המשפחות שיצאו משבט שמעון, שְׁנַיִם וְעֶשְׂרִים אֶלֶף וּמָאתָיִם מניין כל הגברים מעל לגיל עשרים שהיו שייכים למשפחות של שבט שמעון היה עשרים ושניים אלף ומאתיים (22,200): (טו) בְּנֵי גָד לְמִשְׁפְּחֹתָם אלו הן המשפחות של שבט גד, לִצְפוֹן מִשְׁפַּחַת הַצְּפוֹנִי מצפון, שהיה בנו של גד, יצאה משפחת הצפוני, לְחַגִּי מִשְׁפַּחַת הַחַגִּי מחגי, שהיה בנו של גד, יצאה משפחת החגי, לְשׁוּנִי מִשְׁפַּחַת הַשּׁוּנִי משוני, שהיה בנו של גד, יצאה משפחת השוני: (טז) לְאָזְנִי מִשְׁפַּחַת הָאָזְנִי מאזני, שהיה בנו של גד, יצאה משפחת האזני, לְעֵרִי מִשְׁפַּחַת הָעֵרִי מערי, שהיה בנו של גד, יצאה משפחת הערי: (יז) לַאֲרוֹד מִשְׁפַּחַת הָאֲרוֹדִי מארוד, שהיה בנו של גד, יצאה משפחת הארודי, לְאַרְאֵלִי מִשְׁפַּחַת הָאַרְאֵלִי מאראלי, שהיה בנו של גד, יצאה משפחת האראלי: (יח) אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת בְּנֵי גָד לִפְקֻדֵיהֶם זהו מניין משפחות שבט גד,[20] אַרְבָּעִים אֶלֶף וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת מניין כל הגברים שהיו מעל לגיל עשרים שהיו שייכים למשפחות שבט גד היה ארבעים אלף וחמש מאות (40,500): (יט) בְּנֵי יְהוּדָה עֵר וְאוֹנָן בניו של יהודה היו ער ואונן, וַיָּמָת עֵר וְאוֹנָן בְּאֶרֶץ כְּנָעַן ער ואונן מתו בארץ כנען, עוד לפני שבני ישראל ירדו למצרים: (כ) וַיִּהְיוּ בְנֵי יְהוּדָה לְמִשְׁפְּחֹתָם אלו הם בניו של יהודה, כל אחד יחד עם צאצאיו,[21] לְשֵׁלָה מִשְׁפַּחַת הַשֵּׁלָנִי משלה, שהיה בנו של יהודה, יצאה משפחת השלני, לְפֶרֶץ מִשְׁפַּחַת הַפַּרְצִי מפרץ, שהיה בנו של יהודה, יצאה משפחת הפרצי, לְזֶרַח מִשְׁפַּחַת הַזַּרְחִי מזרח, שהיה בנו של יהודה, יצאה משפחת הזרחי: (כא) וַיִּהְיוּ בְנֵי פֶרֶץ אלו הם בניו של פרץ, לְחֶצְרֹן מִשְׁפַּחַת הַחֶצְרֹנִי מחצרון, שהיה בנו של פרץ, יצאה משפחת החצרוני, לְחָמוּל מִשְׁפַּחַת הֶחָמוּלִי מחמול, שהיה בנו של פרץ, יצאה משפחת החמולי: (כב) אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת יְהוּדָה לִפְקֻדֵיהֶם זהו מניין משפחות שבט יהודה, שִׁשָּׁה וְשִׁבְעִים אֶלֶף וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת מניין כל הגברים שהיו מעל לגיל עשרים שהיו שייכים למשפחות שבט יהודה היה שבעים וששה אלף וחמש מאות (76,500): (כג) בְּנֵי יִשָּׂשכָר לְמִשְׁפְּחֹתָם אלו הן המשפחות של שבט יששכר, תּוֹלָע מִשְׁפַּחַת הַתּוֹלָעִי מתולע, שהיה בנו של יששכר, יצאה משפחת התולעי, לְפֻוָה מִשְׁפַּחַת הַפּוּנִי מפוה, שהיה בנו של יששכר, יצאה משפחת הפוני: (כד) לְיָשׁוּב מִשְׁפַּחַת הַיָּשׁוּבִי מישוב, שהיה בנו של יששכר, יצאה משפחת הישובי,[22] לְשִׁמְרֹן מִשְׁפַּחַת הַשִּׁמְרֹנִי משמרון, שהיה בנו של יששכר, יצאה משפחת השמרוני: (כה) אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת יִשָּׂשכָר לִפְקֻדֵיהֶם זהו מניין משפחות שבט יששכר, אַרְבָּעָה וְשִׁשִּׁים אֶלֶף וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת מניין כל הגברים שהיו מעל לגיל עשרים שהיו שייכים למשפחות שבט יששכר היה שישים וארבעה אלף ושלש מאות (64,300): (כו) בְּנֵי זְבוּלֻן לְמִשְׁפְּחֹתָם אלו הן המשפחות של שבט זבולון, לְסֶרֶד מִשְׁפַּחַת הַסַּרְדִּי  מסרד, שהיה בנו של זבולון, יצאה משפחת הסרדי, לְאֵלוֹן מִשְׁפַּחַת הָאֵלֹנִי מאלון, שהיה בנו של זבולון, יצאה משפחת האלוני, לְיַחְלְאֵל מִשְׁפַּחַת הַיַּחְלְאֵלִי מיחלאל, שהיה בנו של זבולון, יצאה משפחת היחלאלי: (כז) אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת הַזְּבוּלֹנִי לִפְקֻדֵיהֶם זהו המניין של משפחות שבט זבולון, שִׁשִּׁים אֶלֶף וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת מניין כל הגברים שהיו מעל לגיל עשרים שהיו שייכים למשפחות שבט זבולון היה שישים אלף וחמש מאות (60,500): (כח) בְּנֵי יוֹסֵף לְמִשְׁפְּחֹתָם אלו הן המשפחות של שבט יוסף, מְנַשֶּׁה וְאֶפְרָיִם שני בניו של יוסף היו מנשה ואפרים: (כט) בְּנֵי מְנַשֶּׁה אלו הם בניו של מנשה, לְמָכִיר מִשְׁפַּחַת הַמָּכִירִי ממכיר, שהיה בנו של מנשה, יצאה משפחת המכירי, וּמָכִיר הוֹלִיד אֶת גִּלְעָד מכיר הוליד את גלעד, לְגִלְעָד מִשְׁפַּחַת הַגִּלְעָדִי מגלעד, שהיה בנו של מכיר, יצאה משפחת הגלעדי[23]: (ל) אֵלֶּה בְּנֵי גִלְעָד האנשים המנויים להלן הם בניו של גלעד (שהיה נכדו של מנשה), אִיעֶזֶר מִשְׁפַּחַת הָאִיעֶזְרִי מאיעזר, שהיה בנו של גלעד, יצאה משפחת האיעזרי, לְחֵלֶק מִשְׁפַּחַת הַחֶלְקִי מחלק, שהיה בנו של גלעד, יצאה משפחת החלקי: (לא) וְאַשְׂרִיאֵל מִשְׁפַּחַת הָאַשְׂרִאֵלִי מאשריאל, שהיה בנו של גלעד, יצאה משפחת האשריאלי, וְשֶׁכֶם מִשְׁפַּחַת הַשִּׁכְמִי משכם, שהיה בנו של גלעד, יצאה משפחת השכמי: (לב) וּשְׁמִידָע מִשְׁפַּחַת הַשְּׁמִידָעִי משמידע, שהיה בנו של גלעד, יצאה משפחת השמידעי, וְחֵפֶר מִשְׁפַּחַת הַחֶפְרִי מחפר, שהיה בנו של גלעד, יצאה משפחת החפרי: (לג) וּצְלָפְחָד בֶּן חֵפֶר לֹא הָיוּ לוֹ בָּנִים כִּי אִם בָּנוֹת לצלפחד, בנו של חפר (מנשה היה סבא רבה של חפר), היו רק בנות, ולא היו לו בנים, וְשֵׁם בְּנוֹת צְלָפְחָד מַחְלָה וְנֹעָה חָגְלָה מִלְכָּה וְתִרְצָה שמות בנותיו של צלפחד היו: מחלה, נעה, חגלה, מלכה ותרצה: (לד) אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת מְנַשֶּׁה אלו הם המשפחות שיצאו משבט מנשה (כאשר גם המשפחות שיצאו מנכדיו של מנשה, נחשבו לאבות משפחה), וּפְקֻדֵיהֶם שְׁנַיִם וַחֲמִשִּׁים אֶלֶף וּשְׁבַע מֵאוֹת מניין כל הגברים שהיו מעל לגיל עשרים שהיו שייכים למשפחות שבט מנשה היה חמישים ושניים אלף ושבע מאות (52,700): (לה) אֵלֶּה בְנֵי אֶפְרַיִם לְמִשְׁפְּחֹתָם אלו הם המשפחות של שבט אפרים, לְשׁוּתֶלַח מִשְׁפַּחַת הַשֻּׁתַלְחִי משותלח, שהיה בנו של אפרים, יצאה משפחת השותלחי, לְבֶכֶר מִשְׁפַּחַת הַבַּכְרִי מבכר, שהיה בנו של אפרים, יצאה משפחת הבכרי, לְתַחַן מִשְׁפַּחַת הַתַּחֲנִי מתחן, שהיה בנו של אפרים, יצאה משפחת התחני: (לו) וְאֵלֶּה בְּנֵי שׁוּתָלַח אלו הם חלק מבניו של שותלח,[24] לְעֵרָן מִשְׁפַּחַת הָעֵרָנִי מערן, שהיה בנו של שותלח, יצאה משפחת הערני: (לז) אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת בְּנֵי אֶפְרַיִם לִפְקֻדֵיהֶם זהו מניין משפחות אפרים, שְׁנַיִם וּשְׁלֹשִׁים אֶלֶף וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת מניין כל הגברים שהיו מעל לגיל עשרים שהיו שייכים למשפחות שבט אפרים היה שלשים ושניים אלף וחמש מאות (32,500) אֵלֶּה בְנֵי יוֹסֵף לְמִשְׁפְּחֹתָם אלו הן המשפחות של בניו של יוסף, של אפרים ומנשה: (לח) בְּנֵי בִנְיָמִן לְמִשְׁפְּחֹתָם אלו הן המשפחות של שבט בנימין, לְבֶלַע מִשְׁפַּחַת הַבַּלְעִי מבלע, שהיה בנו של בנימין, יצאה משפחת הבלעי, לְאַשְׁבֵּל מִשְׁפַּחַת הָאַשְׁבֵּלִי מאשבל, שהיה בנו של בנימין, יצאה משפחת האשבלי, לַאֲחִירָם מִשְׁפַּחַת הָאֲחִירָמִי מאחירם, שהיה בנו של בנימין, יצאה משפחת האחירמי[25]: (לט) לִשְׁפוּפָם מִשְׁפַּחַת הַשּׁוּפָמִי משפופם, שהיה בנו של בנימין, יצאה משפחת השופמי,[26] לְחוּפָם מִשְׁפַּחַת הַחוּפָמִי מחופם, שהיה בנו של בנימין, יצאה משפחת החופמי[27]: (מ) וַיִּהְיוּ בְנֵי בֶלַע אַרְדְּ וְנַעֲמָן לבלע נולדו בנים שנקראו ארד ונעמן, מִשְׁפַּחַת הָאַרְדִּי לְנַעֲמָן מִשְׁפַּחַת הַנַּעֲמִי ובניו של בלע נמנו גם כן כראשי משפחות: ארדי ונעמי: (מא) אֵלֶּה בְנֵי בִנְיָמִן לְמִשְׁפְּחֹתָם אלו הן המשפחות של שבט בנימין, וּפְקֻדֵיהֶם חֲמִשָּׁה וְאַרְבָּעִים אֶלֶף וְשֵׁשׁ מֵאוֹת מניין כל הגברים שהיו מעל לגיל עשרים שהיו שייכים למשפחות שבט בנימין היה ארבעים וחמשה אלף ושש מאות (45,600): (מב) אֵלֶּה בְנֵי דָן לְמִשְׁפְּחֹתָם אלו הן המשפחות של שבט דן, לְשׁוּחָם מִשְׁפַּחַת הַשּׁוּחָמִי משוחם, שהיה בנו של דן, יצאה משפחת השוחמי,[28] אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת דָּן לְמִשְׁפְּחֹתָם כל המשפחות שיצאו משוחם התייחסו גם כן אל שוחם, ולכן, כל המשפחות שיצאו משבט דן נקראות על שם משפחת השוחמי[29]: (מג) כָּל מִשְׁפְּחֹת הַשּׁוּחָמִי לִפְקֻדֵיהֶם אַרְבָּעָה וְשִׁשִּׁים אֶלֶף וְאַרְבַּע מֵאוֹת מניין כל הגברים מעל לגיל עשרים שהיו שייכים למשפחת השוחמי היה שישים וארבעה אלף וארבע מאות (64,400): (מד) בְּנֵי אָשֵׁר לְמִשְׁפְּחֹתָם אלו הן המשפחות של שבט אשר, לְיִמְנָה מִשְׁפַּחַת הַיִּמְנָה מימנה, שהיה בנו של אשר, יצאה משפחת הימני, לְיִשְׁוִי מִשְׁפַּחַת הַיִּשְׁוִי מישוי, שהיה בנו של אשר, יצאה משפחת הישוי, לִבְרִיעָה מִשְׁפַּחַת הַבְּרִיעִי מבריעה, שהיה בנו של אשר, יצאה משפחת הבריעי: (מה) לִבְנֵי בְרִיעָה לבריעה, בנו של אשר, נולדו בנים שנחשבו גם הם לראשי משפחות, לְחֶבֶר מִשְׁפַּחַת הַחֶבְרִי מחבר, שהיה בנו של בריעה (ונכדו של אשר), יצאה משפחת החברי, לְמַלְכִּיאֵל מִשְׁפַּחַת הַמַּלְכִּיאֵלִי ממלכיאל, שהיה בנו של בריעה, יצאה משפחת המלכיאלי: (מו) וְשֵׁם בַּת אָשֵׁר שָׂרַח בתו של אשר שנחשבת גם היא כראש משפחה היא שרח[30]: (מז) אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת בְּנֵי אָשֵׁר לִפְקֻדֵיהֶם זהו מניין המשפחות השייכות לשבט אשר, שְׁלֹשָׁה וַחֲמִשִּׁים אֶלֶף וְאַרְבַּע מֵאוֹת מניין כל הגברים מעל לגיל עשרים שהיו שייכים למשפחות של שבט אשר היה חמישים ושלשה אלף וארבע מאות (53,400): (מח) בְּנֵי נַפְתָּלִי לְמִשְׁפְּחֹתָם אלו הן המשפחות השייכות לשבט נפתלי, לְיַחְצְאֵל מִשְׁפַּחַת הַיַּחְצְאֵלִי מיחצאל, שהיה בנו של נפתלי, יצאה משפחת היחצאלי, לְגוּנִי מִשְׁפַּחַת הַגּוּנִי מגוני, שהיה בנו של נפתלי, יצאה משפחת הגוני: (מט) לְיֵצֶר מִשְׁפַּחַת הַיִּצְרִי מיצר, שהיה בנו של נפתלי, יצאה משפחת היצרי, לְשִׁלֵּם מִשְׁפַּחַת הַשִּׁלֵּמִי משילם, שהיה בנו של נפתלי, יצאה משפחת השילמי: (נ) אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת נַפְתָּלִי לְמִשְׁפְּחֹתָם אלו הן המשפחות השייכות לשבט נפתלי, וּפְקֻדֵיהֶם חֲמִשָּׁה וְאַרְבָּעִים אֶלֶף וְאַרְבַּע מֵאוֹת מניין כל הגברים מעל לגיל עשרים שהיו שייכים למשפחות של שבט נפתלי היה ארבעים וחמשה אלף וארבע מאות (45,400): (נא) אֵלֶּה פְּקוּדֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל זהו מניין כל הגברים מבני ישראל שהיו בני עשרים ומעלה, שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף וָאָלֶף שְׁבַע מֵאוֹת וּשְׁלֹשִׁים (המניין הסתכם ב-) שש מאות ואחת אלף שבע מאות ושלושים (601,730): (נב) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר ה' אמר למשה שיאמר ליהושע[31]: (נג) לָאֵלֶּה תֵּחָלֵק הָאָרֶץ בְּנַחֲלָה רק לאנשים האלה, לאנשים שנמנו במניין, הארץ תתחלק. אם בשעת חלוקת הארץ, יהיו אנשים נוספים שיהיו מבוגרים יותר מעשרים שנה, אנשים אלו לא יקבלו חלק נפרד בארץ,[32] בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת תחלקו את הארץ לפי השמות שנמנו במניין הנוכחי, ולא לפי השמות שיימנו לאחר הכניסה לארץ. כל משפחה שנמנתה עכשיו, תיחשב למשפחה שמקבלת נחלה: (נד) לָרַב תַּרְבֶּה נַחֲלָתוֹ וְלַמְעַט תַּמְעִיט נַחֲלָתוֹ כל שבט קיבל נחלה באותו גודל, אך כל בית אב קיבל נחלה לפי גודל בית האב. בית אב שהיו לו אנשים רבים בתוכו, קיבל נחלה גדולה, ובית אב שהיו לו פחות אנשים שהיו צריכים לקבל נחלה, קיבלו נחלה פחותה יותר,[33] אִישׁ לְפִי פְקֻדָיו יֻתַּן נַחֲלָתוֹ לכל משפחה תינתן נחלה בגודל המתאים למספר הנפשות במשפחה שצריכים לנחול חלק בארץ: (נה) אַךְ בְּגוֹרָל יֵחָלֵק אֶת הָאָרֶץ חלקי הארץ ייחלקו לפי גורל. חלוקת הארץ לשבטים הייתה שוויונית, ומיקום הנחלה של כל שבט נקבע על פי גורל. הגורל קבע איזה שבט יקבל את נחלתו בצפון ואיזה בדרום,[34] לִשְׁמוֹת מַטּוֹת אֲבֹתָם יִנְחָלוּ חלוקת הנחלה תהיה לפי כל שבט. כל שבט יקבל את נחלתו[35]: (נו) עַל פִּי הַגּוֹרָל תֵּחָלֵק נַחֲלָתוֹ גם החלוקה בין האנשים שבתוך השבט, החלוקה למשפחות, תהיה על פי גורל,[36] בֵּין רַב לִמְעָט כל משפחה תקבל את נחלתה לפי מספר האנשים במשפחה  הצריכים לקבל נחלה: (נז) וְאֵלֶּה פְקוּדֵי הַלֵּוִי לְמִשְׁפְּחֹתָם אלו הן המשפחות שנמנו לשבט לוי,[37] לְגֵרְשׁוֹן מִשְׁפַּחַת הַגֵּרְשֻׁנִּי מגרשון, שהיה בנו של לוי, יצאה משפחת הגרשוני, לִקְהָת מִשְׁפַּחַת הַקְּהָתִי מקהת, שהיה בנו של לוי, יצאה משפחת הקהתי, לִמְרָרִי מִשְׁפַּחַת הַמְּרָרִי ממררי, שהיה בנו של לוי, יצאה משפחת המררי: (נח) אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת לֵוִי אלו הן המשפחות שיצאו מבניו של לוי, אלו הן המשפחות שנוצרו מנכדיו של לוי, מִשְׁפַּחַת הַלִּבְנִי מִשְׁפַּחַת הַחֶבְרֹנִי מִשְׁפַּחַת הַמַּחְלִי מִשְׁפַּחַת הַמּוּשִׁי מִשְׁפַּחַת הַקָּרְחִי מבניו של לוי יצאו המשפחות הבאות: הלבני, החברני, המחלי, המושי והקרחי,[38] וּקְהָת הוֹלִד אֶת עַמְרָם קהת הוליד את עמרם שהיה אביו של משה: (נט) וְשֵׁם אֵשֶׁת עַמְרָם יוֹכֶבֶד בַּת לֵוִי שמה של אשתו של עמרם היה יוכבד בת לוי, אֲשֶׁר יָלְדָה אֹתָהּ לְלֵוִי בְּמִצְרָיִם אשתו של לוי ילדה את יוכבד מיד לאחר שנכנסו לחומת מצרים,[39] וַתֵּלֶד לְעַמְרָם אֶת אַהֲרֹן וְאֶת מֹשֶׁה וְאֵת מִרְיָם אֲחֹתָם יוכבד הולידה לעמרם את אהרון, משה ומרים אחותם: (ס) וַיִּוָּלֵד לְאַהֲרֹן אֶת נָדָב וְאֶת אֲבִיהוּא אֶת אֶלְעָזָר וְאֶת אִיתָמָר לאהרון נולדו ארבעה בנים: נדב, אביהוא, אלעזר ואיתמר: (סא) וַיָּמָת נָדָב וַאֲבִיהוּא בְּהַקְרִיבָם אֵשׁ זָרָה לִפְנֵי יְקֹוָק נדב ואביהוא מתו בשעה שהקריבו אש זרה לפני ה'. בכל יום, היו הכהנים מקטירים קטורת על גבי המזבח הפנימי, אלא שביום הקמת המשכן, לא ציווה ה' להקטיר את הקטורת כיוון שה' רצה שתרד אש מהשמים, וכך כל ישראל יראו את האש שיורדת מהשמים. נדב ואביהוא בכל זאת הקטירו את הקטורת, ולפיכך, כשהאש ירדה מהשמים ואכלה את הקרבנות על המזבח החיצון, האש שרפה גם את נדב ואביהוא: (סב) וַיִּהְיוּ פְקֻדֵיהֶם שְׁלֹשָׁה וְעֶשְׂרִים אֶלֶף כָּל זָכָר מִבֶּן חֹדֶשׁ וָמָעְלָה מספר הגברים משבט לוי שהיו בני חודש ומעלה היה עשרים ושלשה אלף (23,000),  כִּי לֹא הָתְפָּקְדוּ בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שהרי בני לוי לא נפקדו יחד עם שאר בני ישראל, ולא נמנו כמו שאר ישראל מגיל עשרים שנה ומעלה,[40] כִּי לֹא נִתַּן לָהֶם נַחֲלָה בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (הסיבה שבני לוי לא נמנו מבני עשרים ומעלה היא) מכיוון ששבט לוי לא קיבל נחלה יחד עם שאר עם ישראל, ומטרת מניין בני ישראל מבן עשרים ומעלה הייתה כדי לקבוע מי יקבל נחלה[41]: (סג) אֵלֶּה פְּקוּדֵי מֹשֶׁה וְאֶלְעָזָר הַכֹּהֵן אלו הם האנשים שנמנו על ידי משה ואלעזר, אֲשֶׁר פָּקְדוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּעַרְבֹת מוֹאָב עַל יַרְדֵּן יְרֵחוֹ משה ואלעזר פקדו את בני ישראל במישור של מואב שנמצא על שפת הירדן מול העיר יריחו: (סד) וּבְאֵלֶּה במניין שמנו משה ואלעזר, לֹא הָיָה אִישׁ מִפְּקוּדֵי מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן הַכֹּהֵן אֲשֶׁר פָּקְדוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמִדְבַּר סִינָי לא היה אדם אחד מכל האנשים שנמנה על ידי משה ואהרון במדבר סיני בשנה הראשונה לצאת בני ישראל ממצרים[42]: (סה) כִּי אָמַר יְקֹוָק לָהֶם מוֹת יָמֻתוּ בַּמִּדְבָּר (הסיבה שבמניין של משה ואלעזר לא היו אנשים שהיו במניין של משה ואהרון מהשנה הראשונה לצאת בני ישראל ממצרים היא) מכיוון שה' אמר שכל מי שהיה במניין הראשון של משה ואהרון – ימות במדבר, וְלֹא נוֹתַר מֵהֶם אִישׁ לא נשאר אדם אחד שהיה במניין הראשון, כִּי אִם כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן חוץ מכלב בן יפונה ויהושע בן נון שהיו חיים במניין הראשון, ועדיין, במניין של משה ואלעזר, היו חיים גם כן:

 

[1] אונקלוס. רש"י כתב שני טעמים למניין: א. לאחר המגיפה היה צורך למנות את בנ"י. ב. לפני מותו של משה, היה צורך שיחזיר את צאנו במניין. הרמב"ן בפס' ה' כתב שטעם המניין הוא כדי שיידעו כמה נחלה לתת לכל אחד, כיוון שכל משפחה שנמנתה כאן קיבלה נחלה שווה למשפחות האחרות, ומה שנאמר לרב תרבו נחלתו נאמר על האנשים שנמצאים בתוך המשפחה. הכלי יקר (בםס' ב') כתב שטעם המניין הוא כדי לברר שגם אחרי המגיפה, נשארו בישראל שישים ריבוא איש, כיוון שאין אוכלוסיה שלימה ללא שיש בה שישים ריבוא איש. בדבר הטעם להפסק פרשה באמצע הפסוק, הסביר אוה"ח שהטעם הוא משום שפסוק זה מחובר עם הפסוק שלפניו, והסביר זאת בשלש דרכים: א. באמצעות המלחמה נגד מדין ותיקון מחשבת הע"ז, הסתלקה המגיפה, ולכן פסוק זה קשור לפסוק שלפניו. ב. במגיפה, אומות העולם אמרו שלאחר החטא, בנ"י אינם שונים מהם (ומדין היו חלק מטענה זו) ולכן ה' ייחס שוב את בנ"י כאן אצלנו. ג. כדי להפריד את המגיפה מהמניין לומר לנו שגם ללא המגיפה יש סיבה למניין, שהרי משה מחזיר עכשיו חזרה את עם ישראל לה' לפני מותו, ולכן צריך למנות את עם ישראל להראות שלא חסר מהם אחד.

[2] אונקלוס.

[3] רש"י.

[4] אונקלוס.

[5] רש"י.

[6] אונקלוס.

[7] רש"י.

[8] אוה"ח: הטעם לציין זאת הוא כדי להוציא מדעתנו, שאם הסיבה שמשה מונה את עם ישראל הוא כדי להוכיח שלא היה חיסרון בהם כשהוא בא להחזירם, אזי היה צריך למנות גם את הקטנים. ספורנו פירש שהמילה לאמר בסוף הפסוק הקודם והמילה מבן בפסוק זה, הם צמודים אחדד לשני, ומשה אמר לכל אדם מישראל שיאמר את פרטיו אם הוא מעל לבן עשרים שנה.

[9] א"ע, וכתב שקרוב הדבר להיות שחצי מהמנויים היו מיוצאי מצרים (כאשר כוונתו היא לאלו שהיו פחות מבני עשרים, שהרי מי שהיה מבן עשרים שנה ומעלה, מת במדבר.) כלי יקר: כוונת הפסוק היא לומר שהמניין היה כמו שיצאו ממצרים ולא כמו המניין שהיה בפרשת במדבר, או שהכוונה היא שצורת המניין לפי משפחות היה כמו שהמניין היה כשיצאו ממצרים.

[10] רש"י: הסיבה שכתוב "החנוכי" היא מכיוון שלאחר שאומות העולם אמרו שהמצרים שלטו בנשות בני ישראל, בא ה' והעיד על ייחוסם של בנ"י ע"י שם ה' י-ה. אוה"ח מסביר מדוע הה' קודמת לי'. גם הכל יקר מסביר מדוע, שהרי הה' מציינת את האישה והי' את האיש, והנשים היו גדורים יותר מהגברים. כמו"כ הסביר שהטעם שדווקא במניין זה היה צורך להעיד על כך הוא משום שלא יאמרו שספום הוכיח על תחילתם, וכשם שבשיטים היו בעיות צניעות, כך היה גם במצרים.

[11] אונקלוס. רמב"ן: הסיבה שהתורה הזכירה זאת היא כדי לומר לנו שנמואל היה  היורש היחיד של אביו, כיון שאחיו מתו, או כדי לומר שהנחלה של דתן ואבירם נשללה מהם. אוה"ח: הסיבה שהתורה כתבה זאת היא כדי לומר שדתן ואבירם הם אלו שהתחילו את כל המריבה, הם גם שכנעו את קרח לערער על הכהונה, והתורה רצתה לפרסם את מי שעושה עבירה.

[12] רש"י.

[13] רש"י.

[14] אונקלוס.

[15] הא"ע הסביר בפרק טז' שרק דתן ואבירם נבלעו, ואילו שאר הקהל, כולל קרח, נשרף, עיי"ש.

[16] אונקלוס.

[17] רש"י

[18] רש"י. א"ע: בניהם של דתן ואבירם כן מתו, ורעתם של דתן ואבירם גדולה יותר מרעת קרח. אוה"ח הסביר עפי"ז את הסיבה שדבר זה נכתב כאן ולא נכתב בפרשת קרח, כדי לומר שדתן ואבירם הם הרשעים העיקריים במעשה קרח.

[19] רש"י: זוהי משפחת צוחר שנמנתה בספר בראשית. ומשפחת אוהד משבט שמעון התבטלה לגמרי. כמו כן, לפי רש"י, היו שבע משפחות שנמחקו לגמרי במלחמה של בני לוי נגד בני ישראל, חמש משבט בנימין, משפחת אוהד ומשפחת אצבון (למרות שבהמשך רש"י כן כתב שיש את משפחת אצבון, רש"י אינו סובר כמו המדרש כאן). לגבי ארד ונעמן שהם בניו של בנימין, כתב ר' משה הדרשן שהסיבה שהם נמנו היא בגלל שאימם הייתה בהריון איתם בשעת הירידה למצרים. אך קשה אם כן מדוע לא נמנו בכלל שבעים יורדי מצרים, כמו שיוכבד נמנתה? (ולפי"ז היה צריך להיות שירדן למצרים שבעים ושניים?) הרמב"ן הסביר זאת שיוכבד נולדה מיד לאחר הירידה למצרים ואלו נולדו לאחר זמן. רש"י הסביר בדרך אחרת מדוע דווקא אלו נמנו, וכתב שבגלל שלארד ונעמן היו הרבה בנים, נקראו גם הם משפחות, והסיבה שלא התבטלה משפחתו של בלע למרות שבניו נמנו בתור משפחות עצמאיות כמו שיוסף התבטל בגלל שמנשה ואפרים נמנו עצמאית היא בגלל שלבלע עדיין היו הרבה מאוד בנים. הרמב"ן הסביר בדרך נוספת, שייתכן שארד ונעמן בני בנימין מתו ללא בנים, ובלע הקים לאחיו שם, אולי ע"י שייבם את נשותיהם. בסוף דבריו כתב הרמב"ן שנכון בעיניו שנעמן וארד שנמנו כבניו של בנימין בפרשת ויגש הם בעצם נכדיו של בנימין ובניו של בלע, והסיבה שנמנו כבניו של בנימין למרות שבשאר הצאצאים שם לא נהגה התורה כן היא מאחת משתי סיבות: או שיולדו על ברכי בנימין ובנימין עזר לגדל אותם, או משום שהיו לבנימין שמונה בנים ושתי נכדים, צורפו הנכדים עם הבנים ובוטלו ברוב.

בסוף דבריו, חולק הרמב"ן על רש"י. רש"י כתב שהייחוס היה רק ליורדי מצרים, ולאחר הירידה למצרים, כבר לא היו יותר משפחות. הרמב"ן כתב שבתוך מצרים קבעו בני ישראל את ראשי המשפחות (מעין חמולות כמו אצל הערבים), ולכן נמנו גם ארד ונעמן, כיוון שגם הם מונו לראשי משפחות במצרים. הסיבה שבני ישראל מינו ראשי משפחות במצרים היא כדי למנוע התבוללות.

[20] אונקלוס.

[21] אונקלוס. אוה"ח: רמוזים כאן דברים העתידיים לעם ישראל, או חורבן ביהמ"ק או ביאת המשיח.

[22] רש"י: זהו יוב שנאמר ביורדי מצרים.

[23] רש"י כתב גם כאן בדומה למה שכתב אצל בני בנימין, שגם גלעד נמנה כמו משפחה. רמב"ן כתב גם הוא שמינו את גלעד להיות ראש משפחה במצרים.

[24] רש"י: ערן הוא הבן היחיד של שותלח שהמשפחה נקראת על שמו. שאר בניו של שותלח כלולים במשפחת השותלחי.

[25] רש"י: מדובר על אחי שנממנה עם יורדי מצרים.

[26] רש"י: מדובר על מופים שנמנה עם יורדי מצרים.

[27] א"ע: מדובר על חופים שנמנה עם יורדי מצרים.

[28] רש"י: מדובר על חושים שנמנה עם יורדי מצרים.

[29] רמב"ן.

[30] רמב"ן בפירושו השלישי. בפירושו הראשון כתב כרש"י שנמנתה כאן כדי לומר שהיא הייתה בחיים, למרות שאין לה קשר לירושת הארץ. לפי פירושו השני של הרמב"ן שכתב בשם אונקלוס, שרח הייתה בת אשתו של אשר מאישה שלא היו לה בנים אחרים מבעלה, והיא הייתה בת שיורשת נחלה מאשר.

[31] אוה"ח.

[32] רש"י, ולצורך העניין הם ייחשבו כבניהם של המשפחות שנמנו עתה.במניין זה.

[33] רמב"ן, לפי דברי הרמב"ן כל אחד מהשבטים קיבל נחלה שווה, והחלוקה לפי מספר האנשים הייתה חלוקה פנים משפחתית. רש"י כתב שהשבטים עצמם קיבלו נחלה לפי גודל השבט, ולפי דבריו ראשי האבות קיבלו נחלה שווה ביניהם. לפי שתי השיטות, החלוקה לא הייתה לפי קמ"ר, אלא לפי טוב הארץ. כמו כן צריך לומר גם לפי רש"י וגם לפי הרמב"ן שהגורל עצמו קבע את מיקום הנחלה, אך גודל הנחלה נקבע לפי מספר הנוחלים. לפי הספורנו, גודל הנחלה בקמ"ר נקבע לפי הגורל, כאשר איכות הנחלה חולקה בשווה. שבט שהיו לו אנשים רבים קיבל נחלה גדולה יותר שאדמתה פחות פורייה.

[34] רמב"ן.

[35] רמב"ן. רש"י: הנחלה תיחלק לפי שמות ראשי המטות שיצאו ממצרים. לדוגמא: אם ראובן ושמעון הם שני אחים שיצאו ממצרים, ולראובן יש שלושה בנים ולשמעון בן אחד, בזמן חלוקת הארץ, נטלו בניו של ראובן שלשה חלקים ואילו שמעון נטל חלק אחד. אך כיוון שבשעת יציאת מצרים היו בעולם רק ראובן ושמעון, הרי שהנחלה חוזרת לאבא של ראובן ושמעון, ומתחלקת בצורה שווה בין ראובן לשמעון, כך שבניו של ראובן יקבלו שתי נחלות (ויחלקו נחלה זו בין שלשה) וגם שמעון יקבל שתי נחלות ובנו יקבל נחלה כפולה. הרמב"ן הקשה על הסברו של רש"י, הרי משמעות המילה מטה היא רק שבט בכל התורה כולה, וגם הדין שהביא רש"י נלמד מריבוי בפסוק.

[36] רמב"ן וספורנו.

[37] רמב"ן כתב שתי סיבות למניין שמפחות שבט לוי למרות שלא קיבלו נחלה בארץ: א. כיוון שהם קיבל את ערי הלויי, ולא מי שנולד לאחר מכן. ב. אין זה מכובד שכל השבטים יימנו, ורק שבט לוי שהוא לגיונו של מלך לא יימנה.

[38] רש"י: חסר מכאן השמעי, העזיאלי וחלק ממשפחת היצהרי. רמב"ן: הסיבה שחסרים ממשפחת היצהרי היא מכיוון שבשעת המניין, רק לקרח היו בנים, לעומת המניין הקודם שבו היו בנים גם לנפג וזכרי. או שבגלל מעשה קרח, וכדי להודיע את הכבוד של בניו של קרח שנשארו בחיים קראו לו משפחת הקרחי. כמו כן כתב הרמב"ן שהסיבה שנמנו משפחות הבנים אצל לוי היא לגודל מעלתם, שמשפחות אלו הם משפחות חשובות ובעיני עם ישראל היה נחשב הדבר להיות חלק ממשפחת המושי.

[39] רש"י. רמב"ן: שאר בני יעקב לא הולידו לאחר הירידה למצרים, חוץ מלוי שהוליד את יוכבד לאחר הירידה למצרים.

[40] רש"י.

[41] רש"י.

[42] רש"י: אבל היו נשים, לפי שהנשים חיבבו את הארץ. רמב"ן: גם על הלויים לא נגזרה גזירה שלא להיכנס לארץ, ולכן הכוונה כאן היא רק למניין בני ישראל. כמו כן גם יהושע וכלב לא נמנו במניין זה, שהרי היו מבוגרים יותר מבני שישים.

הברית, ההפרה והתקומה - לפרשות ניצבים וילך

מדוע משה רבינו כינס את עם ישראל והעביר אותו בברית שידע שהיא תופר? כיצד לומדים מהפסוקים שמדברים על עבודה זרה של עם ישראל על תחיית המתים?
אוצר לדרך - אמונה

איוב פרק ט

ביאור אוצר המקרא לספר איוב פרק ט אוצר המקרא הוא קיצור של אוצר מפרשי התנ"ך יהי רצון שהלימוד מפרק זה יהיה לעילוי נשמת תלמידי היקר יונתן אהרון גרינבלט הי"ד נפל בעת הלחימה בעזה תובב"א
אוצר המקרא על התנך

שאלות בנושא השעה

תשובות לחלק מהשאלות שנשאלתי לאחרונה
אוצר לדרך - אמונה

הקרבת קרבנות כשאין בית מקדש

האם אפשר להקריב קרבנות בזמן שבית המקדש לא בנוי? המאמר סוקר את המניעות ההלכתיות ואת הפתרונותש הוצעו על ידי גדולי ישראל לאורך הדורות לעילוי נשמת תלמידי היקר יונתן אהרון גרינבלט הי"ד, נפל על הגנת המולדת...
אוצר לדרך - אמונה