חג הפסח - חג המצות

מדוע יש צורך בהקדת הקרבת קרבן הפסח לפני חג המצות עצמו? מדוע ה' ציווה על אכילת המצות לפני היציאה ממצרים ולפני שלא הספיק בצקם של אבותינו להחמיץ?

מדוע יש לקרבן פסח דינים מיוחדים שאין בשום קרבן אחר?

מערכת אוצר התורה ניסן תשפ"ב

ב"ה

 

חג הפסח – חג המצות

 

קרבן הפסח – לפני החג

          ידועים דבריו של הרב ברויאר שיש לחלק את שמות החג לשניים: חג הפסח, המדבר על תאריך יד ניסן, בו מקריבים את קרבן פסח, וחג המצות – שבעת הימים שמתחילים מליל הסדר. אולם, חלוקה זו מעלה שאלה חזקה. בכל חג, מצוות החג מתחילות בחג עצמו: בחג הסוכות צריך אמנם להכין את הסוכה לפני החג, אולם את המצווה מקיימים בחג עצמו, וכך בשאר המצוות. חג המצות התייחד בכך שהקרבת הקרבן נעשית לפני חג המצות, ואת הקרבן אוכלים בחג המצות, לאחר שנגמר חג הפסח. צריך להבין: מה פשר החלוקה הזו, ומדוע מקדימים את הקרבת הקרבן לפני שהחג מתחיל? אם מדובר על שני חגים נפרדים צמודים, היה מן הראוי גם להקריב וגם לאכול את קרבן הפסח בחג הפסח, ואם מדובר על חג אחד, מדוע התורה נותנת שמות שונים לכל אחד מהם?

          דין נוסף שקיים בקרבן פסח, ולא קיים בקרבנות האחרים הוא אכילת החזה והשוק. לאדם שאיננו כהן שמקריב קרבן שלמים, מותר לאכול את כל הבשר, אך את השוק והחזה הוא צריך לתת לכהן. אולם, קרבן פסח שונה בכך שהכהן אינו מקבל את החזה והשוק – מדוע?

          שאלה נוספת נוגעת לדין אכילת קרבן פסח. אם אדם אכל קרבן פסח שלא כדרך אכילתו (כגון שציפה אותו בסיב), לא יצא ידי חובה. יש מחלוקת בין שער המלך (הלכות יסודי התורה ה,ח) לבין המקדש דוד (פרק ה סימן יג) האם בקרבנות רגילים אדם יוצא ידי חובה באכילה שלא כדרך אכילתו: לפי שער המלך אינו יוצא ידי חובה ולפי המקדש דוד יוצא ידי חובה. צריך לברר לפי המקדש דוד מדוע דווקא בקרבן פסח יש דין מיוחד של אופן האכילה?

          שאלה נוספת נוגעת לדין שצריך ללמוד את הלכות החג שלושים יום לפני החג. בספר חבצלת השרון, בתחילתו, הביא שהדין הוא להתחיל שלושים יום לפני חג המצות ולא לפני חג הפסח. מדוע החובה איננה חלה דווקא לפני חג הפסח, ובכך להקדים את חיוב הלימוד ליד אדר?

          שאלה נוספת נוגעת למצוות אכילת מצה. אם נשאל מדוע אוכלים מצות בחג הפסח, הרוב יענו שאנו אוכלים מצות זכר לבצק של אבותינו שלא הספיק להחמיץ. אולם, בתורה, הציווי על אכילת מצה בפסח מופיעה עוד לפני היציאה ממצרים, ואם כן, המצווה צוותה עוד לפני שנעשה המעשה שלזכרו אנו מקיימים את המצווה. כיצד ייתכן הדבר?

 

קרבן הפסח ומכת בכורות

          המהר"ל (גבורות ה' פרק ס) מסביר את הייחודיות שבמכת בכורות, ואת הצורך בהקרבת קרבן פסח כדי להינצל ממנה. כל המכות שבהם הוכו המצרים, נעשו על ידי שליח ה', ולא על ידי ה' עצמו. בני ישראל היו ברמה גבוהה יותר מהשליח שהכה את המצרים, ולכן המכות לא השפיעו עליהם. אולם, מכת בכורות שונה משאר המכות:

 

אבל כאשר הגיע למכת בכורות שהייתה על ידי הקדוש ברוך הוא, שלא תוכל לומר שהייתה מדריגת ישראל חשוב כל כך, שלא היה כח המכה להיות מושלת בישראל, שהרי המכה היה הקדוש ברוך הוא בעצמו, ולפי כבודו וגדלו הייתה המכה בכל, ואם כן למה לא הייתה המכה בבכורי ישראל? ולא היה זה כי אם בשביל זה כי ישראל הם לחלק הקדוש ברוך הוא בעצמו ...

 

          עצם היותם של בני ישראל חלק ששייך לה' יתברך בעצמו, הוא הגורם להצלתם ממכה שהקב"ה הביא בעצמו על המצרים. מסביר המהר"ל, שלבני ישראל, הבכורות של ה', יש מדריגה גבוהה יותר מבכורות רגילים:

 

ולכך לא הגיע להם המכה, כי מדריגת ישראל שיש להם מצד שהם אל השם יתברך הוא יותר מן מדריגת הבכור שהוא ראשית העלול וישראל יש להם דביקות בעלה.

 

          משם עובר המהר"ל להסביר את מהות קרבן הפסח:

 

ומפני קנין המעלה הזאת שהוא דבר חידוש שלא היה בכל המכות, ציווה להקריב קרבן פסח, כי מאחר שלא היו ישראל אפשר להיות ניצולים מן מכות בכורות כי אם על ידי שהם נחשבים של הקדוש ברוך הוא והם לחלקו, ציווה להם להקריב קרבן, כי באיזה ענין הם שלו, ומה הם צריכים לו כי אם להקריב לפניו לעבוד לו ובעבודה הם שלו, וכיון שבעבודה הם שלו לכך לא הגיע להם מכת בכורות כלל.

 

          על ידי הקרבת קרבן הפסח, יוצא שבני ישראל נחשבים בניו של מקום. רק לאחר הקרבת קרבן פסח, היו בני ישראל יכולים להינצל ממכת בכורות, משום שההקרבה מראה שהם בניו של מקום. מכאן עובר המהר"ל להסביר את שם קרבן הפסח:

 

ומפני כך נקרא הקרבן הזה "פסח" כתרגומו חייס שהוא לשון רחמנות, וביאור עניין זה שכיוון שאתם חלקו של הקדוש ברוך הוא, הוא מרחם וחס על אשר לו שלא יאבד, וזהו ענין פסח כאשר תבין. וזהו פירוש הכתוב "וככה תאכלו אותו וגו' ואכלתם אותו בחפזון פסח הוא לה'", פירוש כי לכך יש לכם לאכול הקרבן הזה שהוא פסח לה', שיהא מרחם עליכם בקרבן זה שאתם עובדים לפניו בקרבן הזה ובזה אתם שלו וראוי לרחם על שלו.

 

          הפירוש של המילה "פסח" היא "חמלה". כדי להתמלא בחמלה, צריך שתהיה זיקה בין החומל למי או מה שחומלים עליו. החמלה של ה' יכולה להיות רק אחרי שבני ישראל נחשבים שלו. כשהפסוק כותב "פסח הוא לה'", הוא מתכוון לומר שעל ידי האכילה מהקרבן שהוא פסח לה', בני ישראל עובדים את ה' על ידי אכילת הקרבן, ולכן הם בניו של ה'.

          על כן מובן מדוע לפני שמגיע חג המצות צריך להקריב את קרבן פסח. אכילת קרבן הפסח צריכה להיעשות מיד בהתקדש החג, כך שמיד בהתחלת החג עם ישראל נחשב לבניו של מקום על ידי אכילה מהקרבן. האכילה מקרבן פסח מייחדת את עם ישראל ומעמידה אותם במדרגה של בניו של מקום, ובה צריך לפתוח את החג, ולצורך כך צריך להתכונן לפני כן.

 

האחדות באכילת הקרבן

          אלא שצריך להבין – מדוע דווקא האכילה של קרבן הפסח גורמת לעם ישראל להיות בניו של מקום? כל קרבן אחר שמוקרב כדי לכפר על חטא – המקריב מתכפר – גם אם בשר הקרבן לא נאכל. מדוע התורה לא ציוותה שזריקת הדם תהיה בתחילת החג, ודווקא האכילה? דומה שניתן להסביר זאת על פי דברי המשך חכמה (במדבר ט,ב):

 

ומורה (הפסח) אשר השי"ת רוצה בקיום הנמצאים, ובהיותם על צד היושר והחסד, וחברה האנושית, אשר מטעם זה נאכל לחבורות. ואין שוחטין על היחיד ... אף משריש בלבב ישראל כי כולם שוים ועם קדוש לה' אלוקיו, וכל אדם ראוי לבא לההשגחה האלוקית, לכן אין חזה ושוק בפסח. ומורה על רצון השי"ת כי יבטל השעבוד מהאדם להאדם, "ועבדי הם", ולא עבדים לעבדים, וכולם בני חורין.

 

          האכילה של קרבן הפסח על ידי חבורות, העובדה שבקרבן הפסח, בעלי הקרבן אוכלים את הקרבן כולו ולא נותנים ממנו מתנות כהונה, היא שמראה שכל עם ישראל שווה בתור עבדיו של מקום. לכל אחד מאיתנו יש רק אדון אחד, והוא ה', בלי מעמדות, בלי מתווכים, רק הלילה הזה כולנו מסובין יחד. החירות האמיתית נותנת לנו את הכח להתאחד תחת עבודת ה', דבר שבא לידי ביטוי באכילת קרבן פסח. יה"ר שנזכה לכך עוד השנה!

 

התשובות לשאלות

          על פי דברים אלו ניתן לענות על כל השאלות ששאלנו:

  • האכילה של קרבן הפסח, מראה שעם ישראל מאוחד תחת הנהגתו של ה'. האחדות באה לידי ביטוי באופן אכילת הקרבן, אכילה ללא מעמדות של כהנים וישראלים, אכילה שאוכלים בחבורה, ועוד מאפיינים שמראים על כך שעם ישראל כולו מתאחד יחד תחת הנהגה של ה' יתברך.
  • לאחר שעם ישראל מתאחד על ידי אכילת הקרבן, הוא יכול להינצל ממכת בכורות שנעשית על ידי ה'. לכן, היה צורך בהקרבת הקרבן לפני החג, כך שהאכילה תהיה מיד בכניסתו.
  • עיקר החג הוא האכילה של הקרבן, והקרבת הקרבן, כולל זריקת הדם, מהווה רק הכנה לחג עצמו. לכן, הלימוד של הלכות החג חל לפני חג המצות ולא לפני חג הפסח.
  • בעניין המצות – לא ראיתי את הדברים באף מקום, אך נראה לי שהדברים נכונים – יש שתי אכילות של המצה. יש אכילה שקשורה לקרבן, ויש אכילה שקשורה למצוות מצה. על האכילה שקשורה לקרבן, לחם העוני שבאכילתו אין מעמדות, צוו בני ישראל לפני צאתם ממצרים, ואין שום קשר לאופן יציאתם, בו לא היה להם שהות להכין לחם שהחמיץ. באכילת המצה עם הקרבן, אדם מביא לידי ביטוי שגם הוא כשכניו וחבריו אוכלים לחם עוני, ואין מעמדות שמבוססים על מצב סוציו אקונומי וכדומה בין האוכלים את הקרבנות. יש גדר נוסף של אכילת מצה לזכרון היציאה ממצרים, ועל אכילה זו צוו בני ישראל לאחר היציאה ממצרים.