לימוד גמרא

ראיתי את דברי הרב על לימוד גמרא. אך אני חווה את הקושי ממקום אחר. הקושי הוא לתת אמון בדברי חז"ל. הן באגדות הזרות. הן בסברות דיונים שפעמים רבות איננו סבורים כן היום. והן בידע המדעי של חז"ל הלקוי. כ"ז יוצר פרספקטיבה על הגמ' כספר ישן לא עדכני ולא הגיוני. ונצרך לימוד עיוני והשקעה רבה שאני מתקשה לעשות זאת משום ההרגשות הנ"ל. [אוסיף שדרך התשובות הדחוקות וכן דרשות חז"ל על המקרא מאוד מקשים, כי בעיננו זה לא קריאה נורמלית כלל]. בעוד שלימוד התנ"ך קל להתחבר איליו כי אין בו לימוד עינוי אלא לקרוא על הווי חיים מאוד מעניינים ומסקרנים.

הרב המשיב: הרב יוסי ברינר תאריך יט ניסן תשפ"ב

ראשית, יישר כח על הכנות שבשאלתך! הכנות היא השלב הראשון להגיע דרכו אל התשובות האמיתיות.

לעצם התשובה: אני מתנצל ולפני המשפט הבא, אבל גם אני צריך להיות כנה. כנראה שמעולם לא למדת גמרא באופן אמיתי. זה לא אשמתך, (אינני יודע באיזה גיל אתה - אבל כנראה שלא לימדו אותך באופן נכון ללמוד גמרא - גם אם מבחינה טכנית אתה מסוגל להבין את הטקסט), אבל  אדם שלומד בצורה אמיתית רואה שהמפגש עם הגמרא הוא אחד הדברים הכי מרתקים, מעניינים, תוססים וחיים שקיימים בעולם. צורת הלימוד הקבועה בלימוד גמרא, מתחילה עכשיו לחלחל למערכת החינוך: שקלא וטריא, קושיות ותירוצים, השוואות ועוד. כאשר נפגשים עם הדברים האלה, מבינים קצת יותר לעומק את המהות של הגמרא. מצד שני, לימוד תנ"ך דורש הרבה מאוד עיון (תוכל למצוא דוגמאות טובות לכתוב כאן), ובמהות - הלימוד אמור להיות בשניהם מעמיק, חסר פניות, ומבוסס.
לגבי הקשיים באמירות חז"ל: יש להפריד בין שלושה דברים:
א. האגדות - לפעמים אגדות חז"ל נשמעות מפורכות. אולם, לפעמים הן באמת מופרכות ונאמרו על דרך הדרש. הרמב"ם אומר שיש שלוש כתות שלומדות את דברי חז"ל: אלו שחושבים שכל מילה שם נכונה לגמרי - כפשוטה, אלא שכופרים בכל, והכת השלישית המשובחת מבינה שחלק מהאגדות נאמרו בתור משל. השימוש במשל (שקיים אגב - גם בתנ"ך), נועד לעיתים להסוות את המסר, לעיתים לחדד את המסר ולעיתים ליצור עניין. חלק מאגדות חז"ל אינן מובנות בעיניים שלי, אך זה רק מעודד אותי ללמוד יותר ולנסות להעמיק יותר.
ב. ההנחות המדעיות - נכון - חז"ל לא היו מדענים! חלק מהדברים שנאמרו על ידם, הופרכו בימינו באופן מאוד ברור, ומובא כבר בש"ס עצמו שחכמים הודו לחכמי אומות העולם (בעניינים אסטרונומיים). אבל הבסיס וצורת החשיבה של חז"ל, גם באותן סוגיות שמבוססות על מידע שאיננו נכון, ממשיך ללמד אותנו גם לימינו. למשל: המקרה המאוד מאוד נדיר שמעולם לא שמעתי שקרה שאשה התעברה מזרע של מישהו שנשאר באמבטיה - מהווה בסיס לדיון ההלכתי של הזרעה מלאכותית. וכך עוד. צורת החשיבה (המרתקת) של הגמרא - נותנת לנו כלים, גם אם חלק מהמידע שבגמרא איננו נכון במציאות.
ג. דרשות חז"ל - צריך לדעת שחלק גדול מהדרשות הן אסמכתאות - המקור איננו דרשה, אלא רצו להסמיך את הדרשה על פסוק וכדומה. כדי להבין לעומק את צורת החשיבה של הגמרא, צריך ללמוד את ספרי הכללים שלהם (למשל: יד מלאכי), וכך להבין יותר שהדברים הכתובי םבגמרא אינם תלויים באוויר, אלא יש דרך הגיונית וקוהרנטית בגמרא.
אני שוב חוזר - גם בלימוד תנ"ך - יש כללים ועיון שנדרשים בלימוד זה, ולפעמים קצת מסוכן להגיע למסקנות כשהלימוד נעדר מבסיס זה. באופן אישי, כשאני לומד פרק בתנ"ך וכותב את הביאור שלו, אני עושה את זה באופן דומה ללימוד גמרא: קודם מבין את הטקסט עד כמה שאני יכול בעצמי, אחרי זה לומד את הפירוש לפי המדרשים הפרשנים השונים ומשתדל להבין מדוע כל אחד מהם הסביר כפי שהסביר,ורק אחרי זה מגיע אל הסקמת המסקנות ואל הרעיונות.
חג שמח!