שינוי שם של תורם

ב"ה

תיקון ספר תורה ישן והחלפת שם התורם

          קהילתינו הקדושה חיפשה ספר תורה על מנת לקרוא בה. אחד מספרי התורה שהוצעו היה ספר תורה ישן שהביאו אותו מחוץ לארץ, ודרש תיקונים רבים. סופר הסת"ם שהביא את ספר התורה מחוץ לארץ במטרה לתקנו ולמוכרו נפטר, והפיתרון שהוצע על ידי האלמנה היה שהיא מוכנה למסור את ספר התורה תמורת תיקונו. נשאלה השאלה: האם ניתן להחליף את שם התורם על המעיל ועל עץ החיים לשמו של התורם החדש?

שינוי מצדקה

          הגמרא במסכת ערכין (ו,ב) כותבת:

תנו רבנן: ישראל שהתנדב מנורה או נר לבית הכנסת - אסור לשנותה. סבר רבי חייא בר אבא למימר: לא שנא לדבר הרשות ולא שנא לדבר מצוה; אמר ליה רב אמי, הכי אמר רבי יוחנן: לא שנו אלא לדבר הרשות, אבל לדבר מצוה מותר לשנותה, מדאמר ר' אסי אמר ר' יוחנן: עובד כוכבים שהתנדב מנורה או נר לבית הכנסת, עד שלא נשתקע שם בעליה - אסור לשנותה, משנשתקע שם בעליה - מותר לשנותה, למאי? אילימא לדבר הרשות, מאי איריא עובד כוכבים? אפילו ישראל נמי! אלא לדבר מצוה, וטעמא דעובד כוכבים הוא דפעי, אבל ישראל דלא פעי שפיר דמי.[1]

          העולה מדברי הגמרא, שכאשר יהודי תרם חפץ לבית הכנסת, מותר לשנות את הייעוד של החפץ מייעודו המקורי, כל עוד מדובר על דבר מצווה. בגמרא מוזכר דין נוסף בו הגוי הוא התורם את תרומתו לבית הכנסת. נכונותו של הגוי לקבל שינוי בתרומתו נמוכה יותר, ולכן קשה יותר לשנות את התרומה של גוי משינוי תרומה של יהודי. לכן, כל עוד ידוע מיהו התורם, אסור לשנות את תרומתו של הגוי, לא לדברהרשות ולא לדבר מצווה. לעומת זאת, היהודי מוכן לקבל את השינוי בייעוד הצדקה, ולכן מותר לשנות את תרומתו לדבר מצווה.

          בסוגיא אנו רואים יסוד נוסף והוא שיש לחלק בין מקרה שבו ידוע לנו מי תרם את החפץ, שאז קשה יותר להתיר את שינוי החפץ, לבין מקרה שלא ידוע לנו מי תרם אותו, אז קל לנו יותר להתיר את השינוי. לכאורה, בשני המקרים מדובר על מצב שבו התורם עומד לפנינו, שכן הגמרא מנמקת את ההבדל בכך שהתורם "פעי", כלומר, מוחה על השינוי, ולכן לכאורה במקרה שהתורם איננו עומד בפנינו, כגון שנפטר או שעבר מקום, יהיה מותר לשנות את הייעוד של החפץ.

נשתקע שם בעלים

          בירושלמי (מגילה ג,ב) מובא הדין שראינו בבבלי, עם תוספת:

העושה נר ומנורה לבית הכנסת, עד שלא נשתכח שם הבעלים מהן, אין את רשאי לשנותן למקום אחר. משנשתכח שם הבעלים מהן, את רשאי לשנותן למקום אחר. רבי חייה בשם ר' יוחנן: אם היה שם הבעלים חקוק עליהן כמו שלא נשתכח שם הבעלים מהן.

היסוד שכתוב בירושלמי אומר, שאם שם הבעלים היה חקוק על החפץ הנתרם, נחשב הדבר ששם הבעלים לא נשתכח מהחפץ, ולכן יהיה אסור לשנות את ייעודו. ממילא, במקרה דנן, ששם הבעלים התורמים כתוב על מעיל הספר תורה, ואולי אפילו על עץ החיים, אסור לכתוב שם של תורמים אחרים.

פסיקת ההלכה

הרמב"ם (מתנות עניים ח,ו) פסק את הדין שראינו בגמרא:

מי שהתנדב מנורה או נר לבית הכנסת אסור לשנותה, ואם לדבר מצוה מותר לשנותה, אף על פי שלא נשתקע שם בעליה מעליה אלא אומרים זו המנורה או נר של פלוני, ואם נשתקע שם הבעלים מעליה מותר לשנותה אפילו לדבר הרשות.

          הרמב"ם לא הזכיר בדבריו את הדין המובא בירושלמי, שאם שם הבעלים חקוק על החפץ, נחשב הדבר שלא נשתקעו שם בעלים ואסור לשנות. כך גם פסק המחבר בשולחן ערוך (יורה דעה, רנ"ט,ג):

ישראל שהתנדב נר או מנורה לבית הכנסת, אם נשתקע שם בעליה מעליה שאינה נקראת על שמו, יכולים הצבור לשנותה אפילו לדבר הרשות, אפילו אם גם המתנדב מוחה (מהרי"ק שורש קכ"ג קכ"ד ובשם רשב"א ותשובת רא"ש). ואם לא נשתקע שם בעליה מעליה, אין יכולים לשנותו לדבר הרשות, אבל לדבר מצוה יכולים לשנותו. ואם היה המתנדב עובד כוכבים, אסור לשנותה אפילו לדבר מצוה, כל זמן שלא נשתקע שם בעליה מעליה.

          אולם הרמ"א הביא את דברי הירושלמי וקבע שכל זמן ששם הבעלים חקוק על התרומה, אסור לשנות אותה:

וכל זמן ששם בעלים חקוק על הכלים שנתן, לא נשתקע שם בעליה.

         ובאגרות משה (אורח חיים, ג,כ"ו) נשאל הרב משה פיינשטיין זצ"ל:

בדבר דברים אשר נמכרו בשנת תשי"ג למנדבים כמו הנר תמיד ועוד דברים והותנה לכתוב שם הקונה על הדבר שקנה ועתה כאשר תיקנו את בית הכנסת רוצים למכור לאחרים בלא רשות קונים הראשונים. ועוד רוצים לשנות שמעתה יכתבו שם הקונים לא על דבר הקנוי אלא על טבלא אחת הקבועה בכותל שבבית הכנסת איך שזה נדב וקנה דבר זה וזה נדב וקנה דבר זה.

          שתי שאלות נשאלו נשאל הגרמ"פ. האחת: האם כאשר משפצים את בית הכנסת, מותר שתורם אחר יתרום את המצוה ושמו יהיה חקוק עליו, ובכך ישימו בצד את החפץ של התורם הראשון, ושמו כבר לא יתנוס בבית הכנסת? השניה: האם אפשר לתקן שהשמות שנכתבו על חפצי המצווה, ייכתבו מעתה על טבלה במקום על החפץ עצמו. בשתי השאלות, שמו של התורם שהונצח על גבי החפץ, כבר לא יופיע עליו. ענה הגרמ"פ:

הנה שינוי השני שלא לכתוב שם הקונה והמנדב על עצם הדבר אלא על טבלא, איני רואה בזה שום קפידא, ואף שמצינו ביו"ד סימן רנ"ט סעיף ג' שכתב הרמ"א וכל זמן ששם בעליה חקוק על הכלים שנתן לא נשתקע שם בעליה לענין שלא יוכלו לשנות אלא לדבר מצוה, מסתבר שגם בנכתב על טבלא הקבועה בכותל שהוא מקום מפורסם נמי נחשב לא נשתקע שם הבעלים, שלכן אין חלוק ויכולים לשנות לכתוב מעתה השמות על טבלא.

          לגבי הקביעה שלשנות את שם התורם ולכתוב אותו על טבלה במקום לכתוב אותו על חפץ, הדבר מותר, ואין בכך שינוי משמעותי מהכתביה על החפץ עצמו. אולם לגבי החלפת החפץ על ידי תורם חדש כתב:

אבל שינוי הראשון שהוא למכור זכותם שכבר קנו לאחרים אי אפשר בלא רשותם, דאף בסתמא הוא לעולם כל זמן שהבית הכנסת קיים וכל שכן בפירשו שהוא לעולם, ואף שודאי אין יכולים לעכב על הקהל שלא יקשטו ויפארו את בית הכנסת בכלים יותר נאים, מכל מקום צריכים להודיע לקונים הראשונים שהם ישנו ליותר נאים שהם יקנו ובדבר קטן כמו הנר תמיד אם ירצו לשנות על מנורה אחרת ודאי יוסיף הקונה ולא שייך לדון בזה ואם הוא כלי גדול כגון ארון הקודש וכדומה ורוצים לשנות על חדש שעולה הרבה מעות וקונה הראשון לא ירצה יכולים למכור היתרון לאחר ויהיו שניהם שותפין בהדבר.

         גם אם לא בשעת התרומה, לא אמרו במפורש ששמו של התורם יהיה חקוק זמנית, ושזכות התרומה היא זמנית, הזכות שנמכרה לתורם היא זכות עולמית. לכן, במקרה ולא התנו מראש שהתרומה של המנורה או חפצי הקדושה האחרים היא זמנית, זכות התרומה שייכת לתורם הראשון, יחד עם הזכות ששמו יהיה כתוב על החפץ. אולם, התורם הראשון איננו יכול למנוע את חידוש החפץ של מצווה. לכן, הקהל צריך לפנות אליו בהצעה שהוא יחדש את תרומתו, ואם הוא איננו מסכים, ניתן להעביר את זכות התרומה לתורם חדש, אבל על גבי החפץ יכתבו את שם שני התורמים: התורם שתרם את החפץ שהוחלף, והתורם שתרם את החפץ החדש, והדבר יעלה לזכות שני התורמים גם יחד.

          אם כן, נראה לכאורה שיש לומר, שמותר להחליף את עץ החיים, ואולי יש צורך לכתוב את שתי השמות של התורמים: את התורם של ספר התורה ואת התורם שתרם את תיקונו.

כאשר הבעלים אינם עומדים לפנינו

          אלא שבנידון דידן, המקרה שונה מהמקרים שנידונו בסוגיא בגמרא ובאגרות משה. במקרים שדנו בהם, התורמים עומדים לפנינו, ורוצים לשנות את התרומה, או לכתוב שם של תורמים אחרים. אולם, במקרה שלנו, הנידון אינו עומד לפנינו, אלא נפטר לפני זמן, והציבור שאליו יגיע ספר התורה המתוקן איננו מכיר אותו כלל. על מקרה מעין זה כתב הרדב"ז (מתנות עניים ח,ו):

ואיכא למידק הרי שהיה שם בעליה חקוק עליה אם מותר לשנותה או לא. ויש לומר כל זמן שמזכירין את שמו מתוך מה שחקוק עליה ומכירין אותו שזה הכלי איש פלוני הקדישו אסור לשנותו, אבל אם אין מכירין אותו הרי נשתקע שם בעליה ומותר לשנותה כנ"ל.

          אם כן, במקרה העומד לפנינו, שאין מכירים את התורם, נראה שמותר לשנות את עץ החיים ולכתוב עליו רק את שם התורם של התיקון. לפנים משורת הדין ניתן לכתוב את שם התורם הראשון על טבלה במקום כלשהו בבית הכנסת, אך אין זה חובה.

[1] הרשב"א (בבא בתרא ח,ב) מגביל דין זה רק להקדשות לבית הכנסת ולא להקדשות לצדקה. ישנם ראשונים החולקים עליו בעניין זה.