איוב פרק ו

.ביאור אוצר המקרא (לשעבר ושננתם) לספר איוב פרק ו .ביאור פשוט לפסוקי המקרא עם הערות שוליים שמבררות את מחלוקות הפרשנים ושאלות העולות מפשט הפסוקים אוצר המקרא הוא קיצור של מפעל אוצר מפרשי התנ"ך שכולל בירורים פירוש על הפסוקים, בירור שיטות הפרשנים ומאמרים שמבררים יסודות בפשט הפסוקים

מערכת אוצר התורה | י"א אב תשפ"ב

איוב פרק ו

(א) וַיַּעַן אִיּוֹב וַיֹּאמַר איוב ענה לאליפז ואמר בדבריו: (ב) לוּ שָׁקוֹל יִשָּׁקֵל כַּעְשִׂי וְהַוָּתִי בְּמֹאזְנַיִם יִשְׂאוּ יָחַד אם היו שוקלים יחד במאזניים את הכעס ושברון הלב שלי. המאזניים הוא כלי ששימש לשקול דברים, על ידי שהיו שמים על כף אחת משקולת עם משקל ידוע, ועל הכף השנייה את מה שרצו לשקול. איוב אומר שאם היו שמים על כף אחת של המזאניים את הכעס והשבר שבו הוא נמצא[1]: (ג) כִּי עַתָּה מֵחוֹל יַמִּים יִכְבָּד אז הכעס והשבר שלי היה כבד יותר מחול הים,[2] עַל כֵּן דְּבָרַי לָעוּ ולכן אמרתי דברים מלאים, אמרתי כלפי ה' דברים קשים. איוב אומר שהוא אמר דברי כפירה משום שהיו הרבה צרות שבאו עליו[3]: (ד) כִּי חִצֵּי שַׁדַּי עִמָּדִי שהרי החיצים מאת ה' נמצאים תמיד איתי. הייסורים שה' הביא עלי, מייסרים אותי תמיד,[4] אֲשֶׁר חֲמָתָם שֹׁתָה רוּחִי הארס של הייסורים שותה את רוחי,[5] בִּעוּתֵי אֱלוֹהַּ יַעַרְכוּנִי החרדות מאת ה' כביכול נלחמות נגדי[6]: (ה) הֲיִנְהַק פֶּרֶא עֲלֵי דֶשֶׁא האם בהמה שוטה מוציאה קולות כאשר היא נמצאת על הדשא ויש לה מה לאכול?[7] אִם יִגְעֶה שּׁוֹר עַל בְּלִילוֹ האם השור יוציא קולות של געיה אם יש לו את תערובת התבואה שלו לאכילה? איוב אומר שכשם שבעלי החיים אינם צועקים אם לא חסר להם דבר, כך הוא לא מתלונן סתם על הייסורים שבאים עליו[8]: (ו) הֲיֵאָכֵל תָּפֵל מִבְּלִי מֶלַח האם ניתן לאכול אוכל תפל שלא שמו עליו מלח?[9] אִם יֶשׁ טַעַם בְּרִיר חַלָּמוּת האם יש טעם בריר שיוצא לאחר שאוכלים דבר חזק (כמו שום)? איוב אומר שכשם שאין לאכול אוכל תפל או ריר, כך אין לקבל את התשובות של אליפז[10]: (ז) מֵאֲנָה לִנְגּוֹעַ נַפְשִׁי יש דברים שלא הייתי רוצה ליגוע בהם,[11] הֵמָּה כִּדְוֵי לַחְמִי והם עכשיו כמו מפות השולחן שלי שאני נוגע בהם. הכוונה לשחין שאיוב לא רצה ליגוע בו, אך לא הייתה לו ברירה, כמו שאדם חייב להסיר מידי פעם את מפת השולחן שלו[12]: (ח) מִי יִתֵּן תָּבוֹא שֶׁאֱלָתִי הלוואי ובקשתי תתמלא,[13] וְתִקְוָתִי יִתֵּן אֱלוֹהַּ ושהאלוה יתן את מה שאני מקווה לו[14]: (ט) וְיֹאֵל אֱלוֹהַּ וִידַכְּאֵנִי והאלוה ירצה להרוג אותי,[15] יַתֵּר יָדוֹ וִיבַצְּעֵנִי ה' יגדיל את ידו ויהרוג אותי[16]: (י) וּתְהִי עוֹד נֶחָמָתִי והדבר הבא יהיה לי כנחמה,[17] וַאֲסַלְּדָה בְחִילָה לֹא יַחְמוֹל ואני מבקש מה' שלא ירחם עלי ויהרוג אותי,[18] כִּי לֹא כִחַדְתִּי אִמְרֵי קָדוֹשׁ שהרי לא חיסרתי דבר ממה שה' אמר. שמרתי את מצוות ה' ואם כן אני מעדיף למות מאשר לקבל על עצמי את הייסורים שהוא שולח לי[19]: (יא) מַה כֹּחִי כִי אֲיַחֵל מה הכח שלי לסבול את הייסורים, שאצפה להתרפא או למות? איוב אומר שאין לו עוד כח לחכות לשינוי מצבו,[20] וּמַה קִּצִּי כִּי אַאֲרִיךְ נַפְשִׁי ולא אזכה לאריכות ימים גדולה, וממילא אי סיבה לחכות שהייסורים ייפסקו – בכל מקרה התקופה שאזכה לחיות ללא ייסורים תהיה קצרה ואמות תוך זמן קצר[21]: (יב) אִם כֹּחַ אֲבָנִים כֹּחִי האם הכח שלי דומה לכוחם של אבנים חזקות? אין לי כח להמשיך לסבול,[22] אִם בְּשָׂרִי נָחוּשׁ האם השר שלי חזק כמו נחושת? צלע זו חוזרת על תוכן הצלע הקודמת[23]: (יג) הַאִם אֵין עֶזְרָתִי בִי האם החברים שאמורים לעזור לי – באים נגדי?[24] וְתֻשִׁיָּה נִדְּחָה מִמֶּנִּי והעצה של היועצים נדחית ממני במקום לייעץ לי דברים טובים? איוב מתלונן שחבריו כביכול אומרים לו דברי תוכחה במקום לעודד אותו[25]: (יד) לַמָּס מֵרֵעֵהוּ חָסֶד האם למי שבשרו נמס מרוב כאבים ופצעים מגיע שחבריו יביישו אותו במקום לעודד אותו?[26] וְיִרְאַת שַׁדַּי יַעֲזוֹב והאם החברים עזבו את יראת ה'? אם החברים היו יראים את ה', הם היו מעודדים אותי ולא מקניטים אותי[27]: (טו) אַחַי בָּגְדוּ כְמוֹ נָחַל חבריי בגדו בי כמו שמים בנחל בוגדים גם הם (כפי שיבואר בהמשך),[28] כַּאֲפִיק נְחָלִים יַעֲבֹרוּ החברים שלי עברו כמו זרם המים של הנחלים ובכך הם בגדו בי. צלע זו חוזרת על תוכן הצלע הקודמת[29][30]: (טז) הַקֹּדְרִים מִנִּי קָרַח המים הופכים לקרח כאשר הם מתקריים מאוד,[31] עָלֵימוֹ יִתְעַלֶּם שָׁלֶג והשלג מכסה עליהם. זו בגידה של המים, היות ואדם אינו יכול לשתות מים שקפאו או שהתכסו ממנו על ידי השלג[32]: (יז) בְּעֵת יְזֹרְבוּ נִצְמָתוּ ובימים החמים הם מתכוצים ומתייבשים,[33] בְּחֻמּוֹ נִדְעֲכוּ מִמְּקוֹמָם כאשר יש חום, הם זזים ממקומם (היות והם מתייבשים). גם כאן המים כביכול בוגדים בבני אדם שמנסים לשתות אותם[34]: (יח) יִלָּפְתוּ אָרְחוֹת דַּרְכָּם המים אוחזים בדרכם ואף אחד לא יודע להיכן נעלמו,[35] יַעֲלוּ בַתֹּהוּ וְיֹאבֵדוּ וכל המים יעלו למקום שממה, למקום שאין בו אנשים, וכך הם הולכים לאיבוד מבני האדם[36]: (יט) הִבִּיטוּ אָרְחוֹת תֵּמָא המים זורמים אל ארץ ישמעאל (שנקראת תימא), משום שארץ ישמעאל נמוכה מהארצות האחרות,[37] הֲלִיכֹת שְׁבָא קִוּוּ לָמוֹ והמים זרמו והתאספו בדרכים המובילות לשבא. גם פסוק זה עוסק בעניין בגידת המים באנשים[38]: (כ) בֹּשׁוּ כִּי בָטָח מי שהסתמך על המים – התמלא בושה, כיוון שהוא לא מצא את המים,[39] בָּאוּ עָדֶיהָ וַיֶּחְפָּרוּ האנשים הגיעו עד למקום שבו היו המים – והם התמלאו בושה[40]: (כא) כִּי עַתָּה הֱיִיתֶם לוֹ אתם, החברים שלי, דומים מאוד למים,[41] תִּרְאוּ חֲתַת וַתִּירָאוּ אתם ראיתם את המכה שה' הכה אותי, והתמלאתם ביראה (ולכן במקום לעודד אותי אתם כביכול מתחנפים לה')[42]: (כב) הֲכִי אָמַרְתִּי הָבוּ לִי האם ביקשתי מכם לתת לי ממון?[43] וּמִכֹּחֲכֶם שִׁחֲדוּ בַעֲדִי והאם ביקשתי שתתנו מהממון שלכם כדי שתתנו לי שוחד? איוב אומר שהוא לא ביקש מחבריו דבר, וממילא לא מובן מדוע הם לא עומדים לצידו בשעותיו הקשות[44]: (כג) וּמַלְּטוּנִי מִיַּד צָר האם ביקשתי מכם להציל אותי מידי מי ששונא אותי?[45] וּמִיַּד עָרִיצִים תִּפְדּוּנִי והאם ביקשתי מכם לפדות אותי מידי אנשים חזקים? לא ביקשתי מכם דברף ולא מובן מדוע אינכם עומדים לצידי[46]: (כד) הוֹרוּנִי וַאֲנִי אַחֲרִישׁ אם תלמדו אותי במה חטאתי – אני אשתוק ואשמע את דבריכם,[47] וּמַה שָּׁגִיתִי הָבִינוּ לִי ותסבירו לי במה שגיתי[48]: (כה) מַה נִּמְרְצוּ אִמְרֵי יֹשֶׁר מילים שנאמרות ביושר – הם דברים שמובנים לצד השני. אם הייתם מוכיחים אותי בדברים נכונים, התוכחה הייתה מובנת ומקובלת,[49] וּמַה יּוֹכִיחַ הוֹכֵחַ מִכֶּם אבל עכשיו, איזו תועלת יש בדברי התוכחה שלכם (משום שהם לא נכונים)[50]: (כו) הַלְהוֹכַח מִלִּים תַּחְשֹׁבוּ האם אתם חושבים שהדברים שאתם אומרים מסייעים ללבן דברים?[51] וּלְרוּחַ אִמְרֵי נֹאָשׁ הדברים שאתם אומרים הם דברי רוח שאין בהם ממש (וממילא אין בהם תועלת)[52]: (כז) אַף עַל יָתוֹם תַּפִּילוּ אתם מפילים כעס גם על אדם מסכן כמו יתום,[53] וְתִכְרוּ עַל רֵיעֲכֶם ואתם כורים בור על חבריכם כדי להפיל אותו בו[54]: (כח) וְעַתָּה הוֹאִילוּ פְנוּ בִי ולכן, אני עכשיו מבקש שתפנו להקשיב לדברים שאומר לכם,[55] וְעַל פְּנֵיכֶם אִם אֲכַזֵּב ותראו אם אדבר בפניכם דברים שאינם נכונים[56]: (כט) שֻׁבוּ נָא אַל תְּהִי עַוְלָה תתעכבו עכשיו (ותבחנו את הדברים) כדי לראות שאין בדבריי דברי עוול,[57] וְשׁוּבוּ עוֹד צִדְקִי בָהּ ותחקרו את הדברים פעם נוספת ותראו שאני צודק[58]: (ל) הֲיֵשׁ בִּלְשׁוֹנִי עַוְלָה האם יש בדברים שאני אומר דברי עוול?[59] אִם חִכִּי לֹא יָבִין הַוּוֹת האם החיך שלי איננו מבין דברי רשע (ולכן הוא נמנע מלומר אותם)[60]:

 

[1] רש"י.

[2] תרגום. רמב"ן: בתחילת דבריו כתב שאיוב ענה לאליפז שאם הייסורים באים מאת ה' – הוא מעדיף שהייסורים יעברו מאשר שה' יעמיד אותו בניסיון. כמו כן איוב טען שאין השגחה פרטית, אלא רק השגחה כללית על כל המין, משום שאין זה מכבודו של ה' להתערב בפרטים. בכך דחה איוב את טענתו של אליפז שצריך לפנות אל ה' כדי להייסורים ייפסקו. לפי פירוש זה, איוב מבקש שהכעס והשבר ישאו אותו יחד עימם – והוא מבקש למות. ספורנו: הכעס של איוב על אליפז כבד יותר מהייסורים שבאים עליו. איוב טוען שלא היה ראוי שאליפז יגער בו, משום שדבריו נאמרו מתוך צער.

[3] רש"י וכתב שהכוונה שאיוב אמר דברים מגומגמים כדרכם של שיכורים. אבן עזרא כתב גם הוא כך בפירושו הראשון. בפירושו השני כתב שהמילה "לעו" מלשון לוע, אך הוא דחה פירוש זה. רמב"ן הוסיף פירוש (ראה לעיל בהערה הקודמת לגבי פירושו הראשון) שאליפז הוכיח את איוב על שהוא כועס, ואיוב ענה שאם הוא ישקול את הכעס מול השבר, השבר יכריע. הטעמים מסתדרים טוב יותר לפירוש זה, משום שיש אתנחתא המבדילה בין הכעס לבין השבר בפסוק הקודם.

[4] מצודות וכתב שלמרות שאיוב טען שהייסורים באים עליו מאת המזלות ולא מאת ה', הוא אמר טענה זו לפי דברי אליפז שטען שהייסורים באו מאת ה'.

[5] רש"י וכתב שהפרסיים היו נוהגים למרוח ארס על החיצים שלהם. מצודות כתב שהנמשל הוא לשחין של איוב שהיה לח כמו ארס. ספורנו הדגיש את דברי איוב "רוחי", כלומר שהוא מושפע מהם ולא אליפז, ולכן אין זה הוגן שאליפז בא אליו בטענות.

[6] רמב"ן וכתב שבגלל שהייסורים באים מאת ה', הוא מעדיף למות. ספורנו: הייסורים שבאים בפתאומיות, מונעות ממנו יכולת להתכונן אליהם, ולכן הוא נדהם כשהם באים עליו.

[7] רש"י.

[8] רש"י. אבן עזרא: הטענה של איוב בפסוק זה היא על חבריו. הם אינם צועקים משום שלא חסר להם דבר, אבל אם היה חסר להם משהו, הם היו צועקים כמוהו, ולכן זה לא מתאים שיבואו אליו בטענות. ספורנו: איוב אומר לחבריו שהיה ראוי שהם ירגישו את צערו בגלל דבריו.

[9] רש"י.

[10] רש"י ודחה פירוש ש"חלמות" מלשון חלום, משום שיש דגש באות ל. אבן עזרא התלבט אם הכוונה לחלמון של ביצה, או למים שנוטפים מצמחים. מצודות: מדובר על ריר של אדם בריא. בריר של אדם חולה יש טעם מר, אבל הריר של אדם בריא חסר טעם.

[11] רש"י.

[12] רש"י בפירושו הראשון. לפי פירוש זה, "כדוי" מלשון בגדים. בפירושו השני כתב שהכוונה למפות שמסננים איתם את האוכל, והמאכל זב מהם. בפירוש שלישי כתב שליבו גס כאשר הוא מסתכל על מאכליוץ בכל שלושת הפירושים, הכוונה שאיוב מסתכל ונוגע בשחין שלו, ולכן יש לו סיבה טובה להתלונן. אבן עזרא פירש בשני אופנים. א. הפצעים שלא הייתי מוכן לגעת בהם כשהם היו על אחרים – עכשיו אני צריך ליגוע בהם. ב. אינני מעוניין למות. לפי פירוש זה, "המה" מוסב על החיצים שה' שלח בו. רמב"ן: צלע זו מוסבת על האמור לעיל. חבריו מאכילים אותו דברים תפלים נגד רצונו.

[13] תרגום. רמב"ן: הכוונה לבקשתו למות. ספורנו: הבקשה שה' ירפא אותו.

[14] תרגום.

[15] רש"י. מצודות: לכאורה משמע שהוא רוצה להביא ייסורים על איוב עד שימות, אך לאו דווקא מיתה בשלב הראשון כמו שמשמע מדברי רש"י. תרגום: לשון מסכנות, כלומר, עניות.

[16] רש"י. מצודות: יתפח תא ידו כדי להכות בי עד שאשלים את ימיי ואמות. רמב"ן: יחתוך אותי לחתיכות. בפירוש נוסף כתב שייתכן שהכוונה שה' יפצע אותו. תרגום פירש שהכוונה שיעשיר את איוב. לפי דבריו צריך לפרש ששתי צלעות הפסוק מנוגדות. ה' יכול להפוך את איוב למסכן, לעני, כפי שכתוב בצלע הראשונה, והוא יכול גם להעשיר את איוב כפי שכתוב בצלע זו. ספורנו: איוב אומר בדבריו שהוא מסכים שהייסורים יתגברו, א הוא רוצה שאחרי כן ה' יפסיק לייסר אותו – זה פירוש "יתר ידו" – יפסיק לייסר אותי.

[17] רש"י.

[18] רש"י. אבן עזרא הביא שני פירושים למילה "ואסלדה". א. מלשון חום, והכתוב מדמה את הכאבים החזקים של איוב לחום גדול. ב. בשם רב האי גאון – הגבהה, והכוונה שהכאבים גבהו והתגברו. ספורנו: אבזה את החוטאים, ואומר להם שעדיף שיימנעו מלחטוא, שמא ה' יעניש אותם ויביא עליהם ייסורים כמו ייסורים של יולדת ושל חולים.

[19] רש"י. מצודות: הנחמה היא שאיוב קיים את דברי ה'. תרגום: הבקשה של איוב שלא ירחם על הרשעים. ספורנו: לא נמנעתי מלהוכיח את הרשעים כאשר הייתי בריא.

[20] רש"י.

[21] מצודות. רש"י: "נפשי" מלשון רצון, ואיוב אומר שבכל מקרה אין לו רצון להמשיך כך, כי בכל מקרה הוא יודע מה יעלה בסופו. ספורנו: איוב אומר שאין סיכוי שהוא יתגבר על המחלה.

[22] מצודות.

[23] מצודות.

[24] רש"י.

[25] רש"י.

[26] מצודות. לפי פירושו "למס" מלשון נמס, וחסד מלשון חרפה, אך המילה נאמרה על איוב. באופן דומה פירש רלב"ג בפירושו הראשון, וכתב שאיוב עצמו נמס מרוב צרות שבאו עליו, ולאו דווקא בשרו. בפירושו השני כתב שחבריו אומרים שהצרות באו על איוב משום שהוא נמנע מעשיית חסדים ויראת ה'. רש"י פירש את המילה באופן דומה, אך לפי פירושו, החסד מתמסמס. אבן עזרא: חבריי היו אמורים לגלות אמפתיה ולהראות לי שליבם נמס מרוב צער על מצבי.

[27] מצודות.

[28] רש"י. ספורנו: חבריי בגדו בי רק בגלל שהם חששו שאבקש מהם עזרה, ולכן הם התחילו לטעון שהייסורים מגיעים לי.

[29] רש"י.

[30] רש"י.

[31] רש"י.

[32] רש"י.

[33] רש"י. אבן עזרא בפירושו הראשון הסביר צלע זו כהמשך לפסוק הקודם, שמדובר בשעה שהם מתקריים. את המלע הבאה פירש כרש"י שמדובר על מים שמתחממים. בפירושו השני הסביר את כל הפסוק כפירושו של רש"י. רלב"ג פירש "יזרבו" מלשון זרימה של המים, והפסוק אומר שברגע אחד המים זורמים ומיד לאחר מכן הם נעלמים. רמב"ן התלבט אם "נצמתו" מלשון מלשון קישור או מלשון כריתה. בכל מקרה הכוונה שהם יצאו ממקומם כדי לבוא אליו, אבל איוב היה מעדיף שחבריו לא היו באים.

[34] רש"י.

[35] רש"י. אבן עזרא פירש "ילפתו" מלשון עיוות, וכתב שהכוונה שהמים מתאדים. כמו כן דחה פירוש שהפסוק עוסק בהולכי מדברות.

[36] מצודות.

[37] רש"י. אבן עזרא אמר שהכתוב הזכיר דווקא את ארץ הישמעאלים משום שאין בו מים. רלב"ג: הכוונה לשיירות שהולכות אל ארץ ישמעאל, שבדרכן מגיעות אל מקומות שאין בהם ישוב, ולכן אין תועלת במים שמגיעים לשם.

[38] רש"י בפירושו השני. בפירושו הראשון פירש "קוו" מלשון נטיה. במשמעות הפסוק עצמו אין הבדל בין הפירושים.

[39] רש"י. רמב"ן: הכוונה שאיוב התבייש על שבטח בחבריו שינחמו אותו.  לגבי "באו עדיה" פירש בשני אופנים: או שהחברים רוצים לחזור לארצם, או שהם הגיעו לאיוב כדי לעזור לו, אך שם הם התביישו.

[40] תרגום.

[41] רש"י. תרגום: הייתם כאילו לא הייתם. לשיטתו "לו" מלשון "לא".

[42] רש"י.

[43] מצודות. ספורנו: מדובר על צרות שכבר עברו על איוב, ובכל זאת הוא לא ביקש את עזרת חבריו.

[44] מצודות.

[45] מצודות.

[46] מצודות.

[47] מצודות. ספורנו: איוב מבקש שחבריו באמת יוכיחו אותו, אבל בלי שהם יקנטרו אותו.

[48] מצודות.

[49] רש"י ולפי פירושו, "נמרצו" מלשון דבר שמפורש ומובן. תרגום פירש מלשון בישום, הדברים מבושמים ונעימים. רמב"ן ואבן עזרא פירשו מלשון חזקים.

[50] רש"י. ספורנו: בסך הכל אמרתי דברים לא ראויים כשהייתי בצער, ואין סיבה להוכיח אותי על כך.

[51] רש"י.

[52] רש"י. ספורנו: האם אתם חושבים שזה נכון להוכיח אדם על מילים שהוא אומר מתוך ייאושו? רמב"ן: אתם אומרים לי דברי תוכחה בגלל שאתם מיואשים ממני. בפירוש נוסף כתב שהכתוב חסר את האות ב' לפני המילה "מלים", והכוונה שהם מוכיחים אותו במילים בלי לחשוב על מה שהם אומרים. אבן עזרא: אתם חושבים שהדברים שאתם אומרים הם דברים נכונים ומה שאחרים אומרים מתוך צער הם דברי הבל.

[53] רש"י. רמב"ן: אתם תפילו גורל כדי לראות מי יהיה מסכן. בפירוש נוסף כתב שהכוונה שיתנפלו על אדם מסכן. אבן עזרא: אפילו אם תפילו קיר על יתום – לא יהיה אכפת לכם.

[54] רש"י. אבן עזרא הוסיף פירוש שייתכן ש"תכרו" מלשון סעודה. רלב"ג: הבור משמש לנפילה גדולה ועצומה.

[55] רש"י.

[56] רש"י.

[57] מצודות. רש"י פירש של תהיה כאן עוולה, ולא הבנתי אם הכוונה שבדבריו של איוב לא תהיה עוולה או שבמעשיו של ה' לא תהיה עוולה חלילה. רמב"ן: על ידי העיכוב, לא יהיה עוול בחברים.

[58] רש"י.

[59] תרגום.

[60] מצודות. רש"י: החיך שלי לא מבים כשאני מדבר דברי עוול ולכן הוא לא אומר אותם.

קניית אתרוגים בשנת השמיטה

כיצד נקנה אתרוגים לקראת חג הסוכות תשפ"ג הבעל"ט
אוצר ההלכה

משלי פרק י

ביאור אוצר המקרא לספר משלי פרק י אוצר המקרא הוא קיצור של אוצר מפרשי התנ"ך
אוצר המקרא על התנך

הפרשת ערי המקלט לפרשת ואתחנן

מדוע דווקא על הפרשת ערי המקלט על ידי משה רבינו נאמר "אוהב כסף לא ישבע כסף? מדוע היה צורך בהפרשת ערי הקלט - הרי המשכן קלט את הרוצחים בשגגה? מדוע התורה סיכמה את הפרשת ערי המקלט בפסוק "וזאת התורה אשר שם...
אוצר לדרך - אמונה

משלי פרק יא

ביאור אוצר המקרא על ספר משלי פרק יא אוצר המקרא הוא קיצור אוצר מפרשי התנ"ך
אוצר המקרא על התנך