איוב פרק י

איוב פרק י

(א) נָקְטָה נַפְשִׁי בְּחַיָּי הנפש שלי מתקוטטת על כך שאני חי, אני לא רוצה באמת לחיות,[1] אֶעֶזְבָה עָלַי שִׂיחִי אטען עליי את סיפורי תלאותיי, אדבר הרבה על התלאות שעוברות עליי,[2] אֲדַבְּרָה בְּמַר נַפְשִׁי ולכן אדבר על עצמי במרירות, חיי אינם טובים[3]: (ב) אֹמַר אֶל אֱלוֹהַּ אני אומר לה':[4] אַל תַּרְשִׁיעֵנִי אל תהפוך אותי להיות רשע,[5] הוֹדִיעֵנִי עַל מַה תְּרִיבֵנִי קודם תודיע לי על מה אתה דן אותי, תסביר לי במה פשעתי[6]: (ג) הֲטוֹב לְךָ כִּי תַעֲשֹׁק (איוב ממשיך בדבריו אל ה') האם טוב לך לעשוק ותגזול מהצדיק את צדקתו ואת מעשיו הטובים (על ידי הבאת ייסורים ואי התחשבות במעשיו הטובים)?[7] כִּי תִמְאַס יְגִיעַ כַּפֶּיךָ (האם טוב לך) למאוס במי שיצרת, באיוב?[8] וְעַל עֲצַת רְשָׁעִים הוֹפָעְתָּ והאם אתה תופיע ותראה פנים שוחקות לרשעים? על ידי הבאת ייסורים על הצדיקים, אתה משמח את הרשעים[9]: (ד) הַעֵינֵי בָשָׂר לָךְ האם יש לך עיניים של בני אדם? האם אתה לא רואה שאני צדיק ובמקום זאת אתה נותן שכר דווקא לרשעים?[10] אִם כִּרְאוֹת אֱנוֹשׁ תִּרְאֶה האם אתה רואה כמו בני אדם? צלע זו חוזרת על תוכן הצלע הקודמת[11]: (ה) הֲכִימֵי אֱנוֹשׁ יָמֶיךָ האם אתה חי פרק זמן כמו בני האדם? בני האדם חיים לתקופה קצרה, ולכן אם הם רוצים לנקום במישהו, הם חייבים למהר. אך אתה חי לעולם ואינך צריך למהר להתנקם בי – אפילו אם חטאתי,[12] אִם שְׁנוֹתֶיךָ כִּימֵי גָבֶר האם מספר השנים שאתה חי זהה למספר השנים שאדם חי? צלע זו חוזרת על תוכן הצלע הקודמת[13]: (ו) כִּי תְבַקֵּשׁ לַעֲוֹנִי אז מדוע אתה מבקש את העוון שלי ורוצה להעניש אותי עליו ללא הפסקה,[14] וּלְחַטָּאתִי תִדְרוֹשׁ ומדוע אתה דורש את החטא שלי. צלע זו חוזרת על תוכן הצלע הקודמת[15]: (ז) עַל דַּעְתְּךָ כִּי לֹא אֶרְשָׁע אתה הרי יודע שאני לא אחטא עוד,[16] וְאֵין מִיָּדְךָ מַצִּיל ולא ניתן להציל מידך – בין אם אתה רוצה להעניש מישהו ובין אם אתה רוצה לרחם עליו. איוב אמר בדבריו שה' יכול לחכות עם הבאת הייסורים עליו עד שיתברר אם הוא ממשיך לחטוא[17]: (ח) יָדֶיךָ עִצְּבוּנִי וַיַּעֲשׂוּנִי הידיים שלך עמלו ועשו אותי. בראת אותי על ידי הידיים שלך,[18] יַחַד סָבִיב ובראת איברים שיקיפו את גופי ויגנו עליו,[19] וַתְּבַלְּעֵנִי (אחרי שטרחת בבריאתי) אתה עכשיו בולע אותי, ולכן העמל שלך יהיה לחינם[20]: (ט) זְכָר נָא כִּי כַחֹמֶר עֲשִׂיתָנִי הרי בראת אותי כמו שהיוצר עושה את מלאכתו בחומר,[21] וְאֶל עָפָר תְּשִׁיבֵנִי ועכשיו אתה רוצה להחזיר אותי אל האדמה? הרי אם תעשה כך, עמלך היה לשווא[22]: (י) הֲלֹא כֶחָלָב תַּתִּיכֵנִי הרי כשבראת אותי, התכת אותי כמו חלב,[23] וְכַגְּבִנָּה תַּקְפִּיאֵנִי והקפאת אותי כמו גבינה. איוב מדמה את תהליך הבריאה להתכה (בחירת הזרע) והקפאה (התחלת היצירה עצמה)[24]: (יא) עוֹר וּבָשָׂר תַּלְבִּישֵׁנִי הרי הלבשת את גופי בעור ובשר. בראת על גופי עור ובשר,[25] וּבַעֲצָמוֹת וְגִידִים תְּסֹכְכֵנִי וכיסית את איבריי הפנימיים עם עצמות וגידים[26]: (יב) חַיִּים וָחֶסֶד עָשִׂיתָ עִמָּדִי (לאר שיצרת את גופי) נתת לי חיים בחסד. לא הגיע לי לחיות, כי עוד לא עשיתי מעשה טוב, ולכן החיים ניתנו לי בחד,[27] וּפְקֻדָּתְךָ שָׁמְרָה רוּחִי והציווי שלך שמר על הרוח בגופי, כיוון שהרוח הייתה אמורה לצאת דרך הנקבים שבגוף, לולי שציווית עליה שלא לצאת[28]: (יג) וְאֵלֶּה צָפַנְתָּ בִלְבָבֶךָ את אופן עשיית הדברים צפנת בלבבך, רק אתה יודע איך לברוא את האדם,[29] יָדַעְתִּי כִּי זֹאת עִמָּךְ אבל כל הבריאה היא איתך, אתה בראת הכל, ואם כן איך אתה רוצה לחבל במעשה ידיך?[30]: (יד) אִם חָטָאתִי וּשְׁמַרְתָּנִי גם אם חטאתי – האם אתה צריך לשמור עליי במאסר המכאובים?[31] וּמֵעֲוֹנִי לֹא תְנַקֵּנִי והאם אתה לא יכול לנקות אותי מהעוון שלי? מדוע אתה ממשיך לייסר אותי כל כך הרבה?[32]: (טו) אִם רָשַׁעְתִּי אַלְלַי לִי אם חטאתי – אני איילל מהייסורים שיבואו עליי,[33] וְצָדַקְתִּי לֹא אֶשָּׂא רֹאשִׁי אך גם אם אצדק – לא ארים את ראשי, לא יהיה לי טוב, ולכן אין בדל בין הצדיק לרשע,[34] שְׂבַע קָלוֹן וּרְאֵה עָנְיִי אני שבע מקלון, מבושה, ורואה תמיד את העוני שלי, את המצב הקשה שלי. איוב אומר שגם אם הוא חטא, היה ראוי שהייסורים ייפסקו בשלב כלשהו[35]: (טז) וְיִגְאֶה כַּשַּׁחַל תְּצוּדֵנִי הייתי רוצה שהצרה שלי תהיה כל כך גדולה, ותצוד אותי כמו אריה. כאשר האריה צד את הטרף שלו, הוא טורף בפעם אחת. איוב ביקש שה' יהרוג אותו בפעם אחת,[36] וְתָשֹׁב תִּתְפַּלָּא בִי אבל אתה עושה דבר פלא, ומחייה אותי על מנת שאתייסר פעם אחר פעם[37]: (יז) תְּחַדֵּשׁ עֵדֶיךָ נֶגְדִּי בכל יום, תוסיף עליי ייסורים ועל ידי כך תהיה נגדי עדות שאני רשע,[38] וְתֶרֶב כַּעַשְׂךָ עִמָּדִי וכך ייראה כאילו אתה מוסיף עוד כעס איתי, על ידי שאתה מרבה ומחדש את הייסורים, אתה מראה שאתה יותר כועס עליי,[39] חֲלִיפוֹת וְצָבָא עִמִּי כבר נקצב הזמן שבו אמות (חליפות פירושו מוות וצבא פירושו הקצבת זמן)[40]: (יח) וְלָמָּה מֵרֶחֶם הוֹצֵאתָנִי ואם אתה רוצה לייסר אותי, למה הוצאת אותי מרחם אימי? היה עדיף שאשאר שם,[41] אֶגְוַע וְעַיִן לֹא תִרְאֵנִי כך הייתי גווע ברחם אימי ואף אחד לא היה רואה אותי יוצא ממנו[42]: (יט) כַּאֲשֶׁר לֹא הָיִיתִי וכך לא הייתי נברא כביכול,[43] אֶהְיֶה מִבֶּטֶן לַקֶּבֶר אוּבָל וכך הייתי מובל מרחם אימי ישירות לקבר, בלי להתייסר לאורך חיי[44]: (כ) הֲלֹא מְעַט יָמַי וַחֲדָל הרי יש לי רק מעט ימים לחיות, אז תפסיק לייסר אותי,[45] וְשִׁית מִמֶּנִּי ותעביר את מחשבותיך לדבר אחר (וכך תפסיק לייסר אותי),[46] וְאַבְלִיגָה מְּעָט וכך אנוח מעט מהייסורים[47]: (כא) בְּטֶרֶם אֵלֵךְ וְלֹא אָשׁוּב לפני שאני אמות ולא אחזור לחיות,[48] אֶל אֶרֶץ חֹשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת (לפני שאלך) אל ארץ חשוכה שיש בה צל של מוות. הכוונה לקבר[49]: (כב) אֶרֶץ עֵיפָתָה כְּמוֹ אֹפֶל (תפסיק לייסר אותי לפני שאלך אל) ארץ מאוד חשוכה כמו אופל,[50] צַלְמָוֶת וְלֹא סְדָרִים ארץ שיש בה רק צל של מוות ולא נוהגים שם סדרי האדם,[51] וַתֹּפַע כְּמוֹ אֹפֶל גם המקומות הכי מוארים שבה, חשוכים כמו אופל. אין שם טיפת אור[52]:

[1] רש"י.

[2] מצודות. לפי פירושו "אעזוב" מלשון טעינה, מטען. רמב"ן פירש מלשון לעזוב את שיחו בתוך ליבו, שהוא לא פורק את זה החוצה, ואז הוא יהיה מריר.

[3] מצודות.

[4] מצודות.

[5] מצודות.

[6] רמב"ן.

[7] רש"י + רמב"ן. בפירושו השני (שכתוב אחרי פירושו לפסוק ו) כתב רמב"ן ששאלת איוב היא האם ה' רוצה לעשוק אותו למרות שהוא יציר כפיו. לפי פירוש זה, אין הכוונה לעשוק את מעשיו הטובים של איוב, אלא את איוב עצמו, והמשיך לפרש את הפסוקים באופן אחר. בסוף דבריו כתב שהפירוש הראשון הוא הנכון. ספורנו: האם זה מדרכי טובך לכבוש את רחמיך ממני למרות שאיני צדיק גמור.

[8] מצודות. ספורנו: איוב נוצר ברוב השתדלות של ה'.

[9] רש"י. רמב"ן: הכוונה שעל ידי הייסורים, ה' העלה לאיוב מחשבות של רשעים, מחשבות של כפירה. בפירושו השני כתב שה' שמע לעצת הרשעים שהעלילו עליו שהוא רשע. ספורנו: על עצת הרשעים ששללו את הממון שלי אתה הופעת.

[10] מצודות. רמב"ן: האם אתה לא יכול להבין שאני צדיק בלי להעמיד אותי בניסיון? ההעמדה בניסיון מיותרת. בפירושו השני כתב שאיוב שאל האם לה' יש עיני בשר שהרשעים יכולים להטעות אותו ולומר עליו שהוא רשע. ספורנו: גם אם חטאתי, זה משהו זמני, וצריך להסתכל על התמונה הכוללת.

[11] מצודות.

[12] מצודות. רמב"ן: האם אתה חי תקופה קצרה, כך שניתן לומר לך שחטאתי לפני שהכרת אותי?

[13] מצודות.

[14] מצודות. רמב"ן: גם אם תדרוש את החטא שלי, לא תמצא, כי אני לא חוטא. בפירושו השני כתב שהוא ישאל אחרים אם איוב חטא.

[15] מצודות.

[16] מצודות.

[17] מצודות.

[18] רמב"ן ולפי פירושו "עצבוני" מלשון עמל. בשם המפרשים כתב שהכוונה של עצב היא לגיד, והגידים מחזקים את הגוף. רש"י: הכוונה לעשיית דפוס, להעמדת כל אחת מהעצמות במקום. מצודות: פירש מלשון עצב, שהקב"ה מעציב אותו עתה. לפי פירושו "ויעשוני" הוא מלשון כתישה ולא במשמעות הרגילה של עשיה.

[19] רמב"ן. רש"י: הכוונה לייסורים שהקיפו את איוב, והבליעה היא התולעים.

[20] רמב"ן.

[21] מצודות.

[22] מצודות.

[23] מצודות.

[24] מצודות.

[25] מצודות. ספורנו: הטבע בירר את החומרים כדי להכין כל אחד מהאיברים.

[26] מצודות.

[27] מצודות. רמב"ן: עשית עימדי חיים וחסד גם בבטן אימי וגם אחרי שיצאתי. ספורנו: החיים הוא כח החיוני והרוח. החסד הוא הכח השכלי. פקודתך הם האמצעים שה' גרם להשלים את גוף האדם.

[28] מצודות. רש"י: הכוונה שהשומרים שה' מינה על איוב מנע את יציאתו מרחם אימו. רמב"ן: ה' תמיד מחייה את האדם. רלב"ג: באופן כללי, בלי הרצון של ה' לתת כלים בידי האדם למשול על הכוחות המתפעלים שלו, הוא לא היה יכול לחיות.

[29] מצודות. רמב"ן: צפנת את הייסורים, וחשבת על כך מלכתחילה כשבראת אותי. ספורנו: הכוונה לחלק השכלי והאמצעים להשלמתו שהיו עם ה', והכל היה צפון מאת ה' להשלים את האדם. אבן עזרא: החטאים בשגגה צפונים איתך למרות שאין בכך היגיון.

[30] מצודות.

[31] מצודות. רמב"ן: השמירה היא ראיית החטאים של איוב. באופן דומה פירש גם רש"י. ספורנו: הכוונה שהקב"ה דקדק עם איוב כחוט השערה.

[32] מצודות.

[33] מצודות.

[34] מצודות. רמב"ן בפירושו השני כתב שהכוונה שאינו יכול לזקוף את ראשו בגלל הבושה (לפי פירוש זה לא חסרה המילה "אני" בצלע הבאה), והוא מבקש שה' יראה את העוני שבו הוא נמצא.

[35] מצודות. ספורנו: יש כאן פניה אל ה' שיאמר די לצרותיי. לפי פירושו "ראה" בלשון ציווי, בניגוד לרוב הפרשנים האחרים.

[36] רלב"ג. רמב"ן: "ויגאה", פירושו הגדלה, כפי שביארנו בפנים, אבל הוא הסמיך זאת לסוף הפסוק הקודם, שהעוני שלו יגדל. כמו כן הסביר את הדימוי לשחל, שכדי לצוד אותו, מכים בו על ידי כלי נשק, וכך מרגיש איוב שדוקרים אותו עם רומחים וחניתות.

[37] רלב"ג. רש"י: תחזור לדקדק איתי במשפט.

[38] רמב"ן. מצודות: הכוונה לרעיו שיעידו שהוא רשע. ספורנו: הכוונה לשטן או זולתו.

[39] רמב"ן.

[40] רמב"ן. מצודות: רעיו של איוב מחליפים את עצמם זה עם זה, כל אחד מהם היה אומר את טענותיו, ואיוב היה עונה להם במשך זמן רב, על אף שהם היו מתעכבים הרבה אצלו. רלב"ג: הכוונה שהכריתה של הנגעים באה בריבוי אופנים. אבן עזרא: הנגעים מתקיימים עכשיו. ספורנו: בעתיד הדברים ישתנו לטובה.

[41] רמב"ן.

[42] רמב"ן.

[43] רמב"ן.

[44] רמב"ן.

[45] רמב"ן בפירושו השני, ולפי פירוש זה, "חדל" מוסב על "ימי" שבצלע הבאה. בפירושו השלישי כתב גם כן ש"חדל" פירושו הפסקה, אבל שהמילה מוסבת על "ימי", דהיינו שאיוב קורא לה' שיפסיק לייסר אותו במעט הימים שנשארו לו לחיות. בפירושו הראשון פירש בשם פרשנים שונים שהכוונה ללשון "חלד", זמן, והכוונה היא שיש לו רק ימים מועטים לחיות. בפירוש חיי שרה כתב שאין הכרח לפרש על פי פרשנים אלה את הפסוק באופן זה. ספורנו: תספיק להסתיר את פניך.

[46] רמב"ן. רלב"ג פירש "שית" מלשון להימנע מהבאת הרעות. רש"י: תתרחק ממני. ספורנו: שים את הייסורים רחוק ממני.

[47] תרגום. רמב"ן פירש שהכוונה לכך שהוא יתחזק מעט, אך העדפנו את פירוש תרגום משום שכך פירשנו שורש ב.ל.ג במקומות נוספים. בפירוש נוסף בשם הירושלמי פירש באופן דומה לתרגום שה' ישים עליו רווח כדי שהוא יוכל לנוח מעט. לפי פירוש זה, "חדל" פירושו שימיו מפסיקים ולכן איוב מבקש שה' ישים מעט רווח כדי שהוא יוכל לנוח. רלב"ג כתב פירוש נוסף, ש"אבליגה" פירושו שאיוב יחזק את ליבו. ספורנו: אתחזק כדי לעשות את רצונך.

[48] רש"י. רמב"ן: איוב איננו מתכוון בפסוק זה (או בכלל בספר) לעסוק בעניין עולם הבא.

[49] מצודות. ספורנו: הכוונה לזקנה.

[50] רש"י. ספורנו פירש הפוך מרוב הפרשנים (כיוון שפירש לעיל שהכוונה לימי הזקנה ולא למוות), ולפי דבריו "עפתה" פירושו אור, והסביר שהאור שבו דומה לחושך ללא סדר – לפעמים החומר יתגבר ולפעמים הטבע יתגבר.

[51] רש"י. מצודות: אין שם מערכות כוכבים ומזלות. רמב"ן: הכוונה למערכת עונות השנה. רלב"ג: אין סדר בעניינים הפרטיים.

[52] מצודות.