איוב פרק יא

איוב פרק יא

(א) וַיַּעַן צֹפַר הַנַּעֲמָתִי צופר הנעמתי ענה לדבריו של איוב,[1] וַיֹּאמַר כך אמר צופר בדבריו[2]: (ב) הֲרֹב דְּבָרִים לֹא יֵעָנֶה האם למי שמרבה בדברים – אין תשובה על דבריו?[3] וְאִם אִישׁ שְׂפָתַיִם יִצְדָּק והאם מי שהוא מדבר בצורה יפה, במתק שפתיים, יהיה צודק? צפר אמר שלמרות שאיוב אמר הרבה דברים משכנעים, עדיין יש תשובה לטענותיו[4]: (ג) בַּדֶּיךָ מְתִים יַחֲרִישׁוּ הדברים שאתה בודה ואומר, ישתיקו אנשים, כיוון שהם יאמינו לך שאתה צדיק,[5] וַתִּלְעַג וְאֵין מַכְלִם ואתה תגיד דברי לעג, דברים שראוי ללעוג עליהם, ובכל זאת אין מי שיכלים אותך כיוון שיאמינו לך[6]: (ד) וַתֹּאמֶר ואתה תטען כלפי ה':[7] זַךְ לִקְחִי אני מתנהג כצדיק,[8] וּבַר הָיִיתִי בְעֵינֶיךָ ואני גם נקי בעיניך. איוב טוען שה' יודע שהוא צדיק ובכל זאת מביא עליו ייסורים[9]: (ה) וְאוּלָם מִי יִתֵּן אֱלוֹהַּ דַּבֵּר ואולם, מי יתן שהאלוה ידבר איתך? הקב"ה לא ידבר איתך,[10] וְיִפְתַּח שְׂפָתָיו עִמָּךְ ומי ייתן שה' יפתח את שפתיו כדי לדבר איתך. ה' לא ידבר איתך.[11] אם ה' היה עונה לך, הוא היה מראה לך שאינך צדיק[12]: (ו) וְיַגֶּד לְךָ תַּעֲלֻמוֹת חָכְמָה (ה' לא ידבר איתך) ויאמר לך שיש במעשיו חכמה שקשה להבין אותה,[13] כִּי כִפְלַיִם לְתוּשִׁיָּה  כי כל ה"יש" בעולם, לכל דבר בעולם, יש שני רבדים: רובד גלוי ורובד נסתר. ברובד הנסתר, ה' לא עושה רע לאף אדם,[14] וְדַע כִּי יַשֶּׁה לְךָ אֱלוֹהַּ מֵעֲוֹנֶךָ ועליך לדעת שה' עוד לא פרע ממך את כל החטאים שלך, כביכול יש לך עוד חוב אצלו ולכן הוא עוד יכול להביא עליך יותר ייסורים. כל שכן שהוא לא יעניש אותך סתם[15]: (ז) הַחֵקֶר אֱלוֹהַּ תִּמְצָא האם אתה יכול לחקור את עצמך כפי שה' חוקר אותך? קביעתך שאתה צדיק באה משום שלא חקרת את עצמך לעומק כפי שה' חוקר אותך,[16] אִם עַד תַּכְלִית שַׁדַּי תִּמְצָא והאם אתה יכול למצוא את תכלית כוונתו של ה'? האם אתה יכול להבין עד הסוף את כוונתו?[17]: (ח) גָּבְהֵי שָׁמַיִם מַה תִּפְעָל המחשבה האלוקית גבוהה משמים, רחוקה מאוד ממחשבת האדם, ואם כן כיצד תפעל להבין אותה? אין יכולת הבין את מחשבתו העמוקה של ה',[18] עֲמֻקָּה מִשְּׁאוֹל מַה תֵּדָע חכמתו של ה' עמוקה מהשאול, מהקבר העמוק, ואם כן כיצד תדע ותבין את מעשיו?[19]: (ט) אֲרֻכָּה מֵאֶרֶץ מִדָּהּ המידה של חכמת ה' ארוכה ממידת כל הארץ (ולכן אין אפשרות להבין אותה),[20] וּרְחָבָה מִנִּי יָם ומידת חכמתו של ה' רחבה מהים שמקיף את העולם. צלע זו חוזרת על תוכן הצלע הקודמת[21]: (י) אִם יַחֲלֹף וְיַסְגִּיר גם אם ה' יברא הרבה אנשים ויסגיר בידם את ניהול העולם. בני האדם נקראים "חלוף" משום שהם עתידים למות,[22] וְיַקְהִיל וגם אם הוא ירבה את אותם אנשים, גם אם יהיו אנשים רבים יותר,[23] וּמִי יְשִׁיבֶנּוּ מי יוכל לדעת מי רשע ומי לא, למי מגיעים ייסורים ולמי לא[24]: (יא) כִּי הוּא יָדַע מְתֵי שָׁוְא שהרי ה' ראה את אנשי השווא, אנשים שאינן צדיקים,[25] וַיַּרְא אָוֶן וְלֹא יִתְבּוֹנָן והוא ראה את המעשים הרעים של האנשים ההם, אך הוא לא התבונן בם, הוא לא העניש אותם על מעשיהם הרעים, וכל שכן שהוא לא העניש צדיקים[26]: (יב) וְאִישׁ נָבוּב ואדם חלול שלא הבין את דרך ה',[27] יִלָּבֵב יקנה לו לב לשוב אל בוראו,[28] וְעַיִר פֶּרֶא אָדָם יִוָּלֵד או אדם קל דעת, שמתנהג כמו חמור קטן, ילמד עצמו להתנהג כראוי וכדרך בני אדם[29]: (יג) אִם אַתָּה הֲכִינוֹתָ לִבֶּךָ אם תכין את ליבך לפשפש במעשיך ולחזור בתשובה,[30] וּפָרַשְׂתָּ אֵלָיו כַּפֶּךָ ותתפלל לה' שתגיע אל המסקנות הנכונות, ושל הבנה איך ראוי לעבוד אותו[31]: (יד) אִם אָוֶן בְּיָדְךָ הַרְחִיקֵהוּ (לאחר הפשפוש במעשים) אם יש בידך חטא – תרחיק אותו,[32] וְאַל תַּשְׁכֵּן בְּאֹהָלֶיךָ עַוְלָה ואל תשאיר מעשה עוול אצלך בבית – תחזור בתשובה ואל תישאר בדרגת החטא[33]: (טו) כִּי אָז תִּשָּׂא פָנֶיךָ מִמּוּם אז תוכל לזקוף את פניך כלפי מעלה ללא מום, בצדקות,[34] וְהָיִיתָ מֻצָק וְלֹא תִירָא ואז תוכל להיות חזק ולא תחשוש מחזרת המחלות והייסורים עליך[35]: (טז) כִּי אַתָּה עָמָל תִּשְׁכָּח ואתה תשכח את כל העמל שעמלת, את כל הייסורים שעברת,[36] כְּמַיִם עָבְרוּ תִזְכֹּר תזכור את הייסורים שעברת כמו מי נחל שעוברים ממקומם. כשם שמי נחל זורמים ואינם נשארים במקום, כך הזכרונות שלך מהייסורים לא יישארו יותר[37]: (יז) וּמִצָּהֳרַיִם יָקוּם חָלֶד והזמן שלך יאיר יותר מאור השמש המאירה בצהריים,[38] תָּעֻפָה כַּבֹּקֶר תִּהְיֶה והחושך שלך יהיה דומה לאור הבוקר. הכוונה שאיוב ייגאל מצרותיו[39]: (יח) וּבָטַחְתָּ כִּי יֵשׁ תִּקְוָה ואתה תשב בביטחון, כיוון שכאשר תנהג כפי שנאמר בפסוקים האחרונים, יהיה לך תקווה,[40] וְחָפַרְתָּ לָבֶטַח תִּשְׁכָּב ואתה תוכל לשכב בביטחון כאילו שחפרת מסביבך מכשולים כך שהייסורים לא יוכלו לעבור דרכם ולהגיע אליך[41]: (יט) וְרָבַצְתָּ וְאֵין מַחֲרִיד וכאשר אתה תרבץ, תנוח, לא יהיה מי שיפחיד אותך, מי שיפיד אותך כאשר תנוח,[42] וְחִלּוּ פָנֶיךָ רַבִּים ויהיו אנשים רבים וחשובים שיבקשו לראותך[43]: (כ) וְעֵינֵי רְשָׁעִים תִּכְלֶינָה והרשעים יתאכזבו. הרשעים יצפו לטוב, אבו יבואו עליהם ייסורים וצרות,[44] וּמָנוֹס אָבַד מִנְהֶם ומקום מנוסה יאבד מהם, לא יהיה לרשעים להיכן לברוח,[45] וְתִקְוָתָם מַפַּח נָפֶשׁ והתקווה שלהם שיהיה להם טוב, ייהפך להם למפח נפש, הם יתאכזבו כשיראו שלא יהיה להם טוב – בניגוד לציפיות שלהם[46]:

[1] רלב"ג: צפר הסכים עם בלדד לגבי עצם ההשגחה של ה' על העולם ועשיית הצדק על ידו. המחלוקת ביניהם היא שלפי בלדד כשרואים טוב או רע, אי אפשר לדעת מה באמת טוב ומה באמת רע, ועלינו להבין שאנחנו מוגבלים בהבנתנו. לעומת זאת צפר הסביר שחוסר ההבנה שלנו נובע מהגדרת צדיק ורשע, משום שאיננו יכולים לדעת בכל פעם האם אדם זה מתגבר על הטבע שלו או לא ומהי מידת ההכנה שה' נתן לכל אדם. בסוף הפרק כתב שאליפז סבר שכל מעשי האדם מקבלים את הגמול, ומצד אחד יש בטענתו יתרון על פני שני רעיו האחרים של איוב, אבל מצד שני זה לא פותר את כל הפעמים שבהם יש דברים טובים או לא טובים שבאים על בני אדם ללא התאמה למעשיהם.

[2] רמב"ן: צופר רצה לסייע לחבריו וטען שמעשי ה' לפעמים גלויים ומובנים ולפעמים נסתרים. הוא טען שאיוב חטא, ולפעמים ה' אינו מעניש מיד את הרשעים כדי שהם יחזרו בתשובה, וכל שכן שהוא לא יעשה רע לצדיקים. הייסורים שבאו על איוב נועדו להחזיר אותו בתשובה. לפי זה, הקושיא של איוב של צדיק ורע לו רשע וטוב לו הפוכה, היא מראה שה' טוב לברואיו ורוצה שהרשעים יחזרו בתשובה.

[3] מצודות.

[4] מצודות.

[5] רמב"ן. ספורנו: על ידי שתתנצל ותייחס את הרע לאל הרע ולא לאל הטוב, אתה תגרום לאנשים לשתוק ולא לגעור בך.

[6] רמב"ן. מצודות: אתה תמשיך ללעוג על המקום כי אין מי שיכלים אותך על דבריך. ספורנו: אמרת את הדברים בדרך של לעג, מכיוון שאתה יודע שאין מי שיוכל להרע או להיטיב חוץ מהאל הטוב.

[7] רש"י.

[8] רלב"ג.

[9] מצודות.

[10] רמב"ן.

[11] מצודות.

[12] ספורנו.

[13] רמב"ן.

[14] רמב"ן ולפי פירושו "תושיה" מלשון "יש". מצודות פירש "תושיה" מלשון תורה וכתב שלפי התורה, לאיוב הגיע עונש כפול על חטאיו. לצערי לא זכיתי להבין את פירוש רש"י. רלב"ג: "תושיה" פירושו מערכת חוקים.

[15] רמב"ן. לפי פירושו, וכך פירוש רוב הפרשנים, "ישה" מלשון הלוואה. רלב"ג הוסיף פירוש שהכוונה לשכחה, והכוונה שה' כביכול שכח דברים רבים שבהם איוב חטא.

[16] רמב"ן. ספורנו: האם תמצא על ידי חקירה את תכלית מציאות ה'?

[17] רמב"ן. מצודות: אדם לא יכול לדעת מי ראוי להיקרא צדיק ומי לא, משום שלכל אדם יש ניסיונות וכוחות שונים. ספורנו: האם אתה יכול להבין עד הסוף את התכלית אליו ה' רוצה להגיע?

[18] רמב"ן.

[19] רמב"ן.

[20] רמב"ן. ספורנו: אתה לא יכול לדעת מה הסיבה שהשמים גבוהים כך, הרי השכל האנושי איננו יכול להבין מדוע השמים כל כך גבוהים ביחס לארץ.

[21] מצודות.

[22] רמב"ן. רש"י: אם ה' ייסר את מי שהוא רוצה. לפי פירושו "יסגיר" מלשון נגע או ייסורים. מצודות: אם יהיו עונשים מתחלפים. לאחד הוא ייסר בייסורים, לשני הוא יקהיל וישים במאסר – עדיין אף אחד לא יבין מדוע ה' נוהג כך עם כל אחד. רלב"ג: פירש "יחלוף" בתורה כריתה. ספורנו: פירש שהכוונה לכל מיני תנועות בשמים.

[23] רמב"ן. רש"י: גם אם ה' יקהיל את כל הפמליא שלו כדי לראות את מי הוא ייסר, אף אחד לא יוכל לומר לו שהוא טעה. רלב"ג: ה' יאסוף את האנשים בלי לשים אותם בכלא.

[24] רמב"ן.

[25] רמב"ן. ספורנו: מדובר על אנשים שמקיימים מצוות אנשים מלומדה.

[26] רמב"ן. ספורנו: מדובר על אנשים שלומדים ומגיעים למסקנות לא נכונות. אבן עזרא: ה' רואה את האון והוא לא צריך להתבונן לשם כך. מצודות: יש אנשים שהיו יכולים להגיע למדרגות גבוהות יותר והם ייענשו בעונש גדול יותר מאלה שעושים את אותם מעשים שהם עושים, ובכל זאת ייענשו במידה פחותה.

[27] רש"י. רמב"ן: אדם חלול שאינו פועל ביישוב דעת. לפי פירושו צריך לקרוא "ואיש נבוב ילבב" ללא הפסקה, בעוד שלפי רש"י היה צריך לעשות חילוק בין המילים. מצודות: ראוי לכל סכל שירבה בחכמה.

[28] רש"י.

[29] רש"י. רמב"ן: האדם דומה לעיר פרא, שגם אינו מבין את מעשיו הרעים, ולכן אינו יכול לקבוע מיהו צדיק ומיהו רשע.

[30] רמב"ן. רש"י: אם היית מכין את ליבך אחרי ייסורים.

[31] רמב"ן. רש"י: אם היית מתחנן אליי.

[32] רמב"ן. תרגום: אם יש בידך שקר.

[33] מצודות.

[34] רמב"ן. רלב"ג: הכוונה שתישא את עצמך מהמחלות והמומים שה' שלח כייסורים.

[35] רמב"ן.

[36] רמב"ן.

[37] רמב"ן. מצודות: יישאר רק מעט מהעמל שלך.

[38] רמב"ן. רש"י הוסיף פירוש נוסף לפיו "חלד" אינו במשמעות של זמן אלא במשמעות של חשיכה, והכוונה שהחשיכה של איוב יאיר יותר מאור הצהריים. לפי שני הפירושים, "מאור הצהריים" פירושו מ היתרון. תרגום: פירוש המילה "מצהריים", הוא מהתחלת הצהריים, והכוונה שאיוב יתחיל להיגאל מייסוריו מאמצע חייו.

[39] רמב"ן. לפי פירוש זה, "תעםה" מלשון חושך. רש"י הוסיף פירוש שהכוונה לתחילת הבוקר כשעוד חשוך, מלשון "עפעפי שחר". אבן עזרא בתחילה כתב ש"תעפה" מלשון הסתכלות, ולאחר מכן דחה את הדברים וכתב שהכוונה לחושך.

[40] מצודות. ספורנו: הכוונה לחיי עולם.

[41] רמב"ן.

[42] מצודות.

[43] מצודות. ספורנו: אתה תושיע אחרים.

[44] רמב"ן. רש"י: הכוונה לשונאים של איוב. ספורנו: הכוונה לכשדים ועמים אחרים שרוצים לקחת את ממונו של איוב.

[45] מצודות. רש"י פירש "מנוס" מלשון ביטחון. ספורנו: את תיקח את ממונם במקום שהם יקחו את ממונך.

[46] רש"י.