דניאל פרק ה

דניאל פרק ה

(א) בֵּלְשַׁאצַּר מַלְכָּא עֲבַד לְחֶם רַב לְרַבְרְבָנוֹהִי אֲלַף בלשצר המלך (שמלך על בבל לאחר מות בנו של נבוכדנצר אויל מרודך) עשה סעודה גדולה לאלף השרים שלו. זאת משום שהוא ניצח במלחמה את דריוש המדי,[1] וְלָקֳבֵל אַלְפָּא חַמְרָא שָׁתֵה גם המלך בלשצר שתה יין רב יחד עם אלף שריו[2]: (ב) בֵּלְשַׁאצַּר אֲמַר בִּטְעֵם חַמְרָא לאחר שהשתכר, אמר בלשצר,[3] לְהַיְתָיָה לְמָאנֵי דַּהֲבָא וְכַסְפָּא דִּי הַנְפֵּק נְבוּכַדְנֶצַּר אֲבוּהִי מִן  הֵיכְלָא דִּי בִירוּשְׁלֶם (בלשצר אמר) להביא את כלי הזהב והכסף שהוציא נבוכדנצר סבו מבית המקדש שבירושלים,[4] וְיִשְׁתּוֹן בְּהוֹן מַלְכָּא וְרַבְרְבָנוֹהִי שֵׁגְלָתֵהּ וּלְחֵנָתֵהּ והמלך, שריו, המלכה ופילגשיו של המלך ישתו מתוך כלי המקדש.[5] פילגש היא אישה שהתחתנה עם אדם ללא כתובה וקידושין[6]: (ג) בֵּאדַיִן הַיְתִיו מָאנֵי דַהֲבָא דִּי הַנְפִּקוּ מִן הֵיכְלָא דִּי בֵית אֱלָהָא דִּי בִירוּשְׁלֶם אז הביאו את כלי הזהב שהוציאו מההיכל שבבית ה' בירושלים,[7] וְאִשְׁתִּיו בְּהוֹן מַלְכָּא וְרַבְרְבָנוֹהִי שֵׁגְלָתֵהּ וּלְחֵנָתֵהּ ושתו בהם המלך, שריו, המלכה ופילגשי המלך[8]: (ד) אִשְׁתִּיו חַמְרָא המלך, שריו, המלכה והפילגשים שתו יין,[9] וְשַׁבַּחוּ לֵאלָהֵי דַּהֲבָא וְכַסְפָּא נְחָשָׁא פַרְזְלָא אָעָא וְאַבְנָא והם שיבחו פסלים ששימשו לעבודה זרה והיו עשויים מזהב, כסף, נחושת, ברזל, עץ ואבן[10]: (ה) בַּהּ שַׁעֲתָה נְפַקָה אֶצְבְּעָן דִּי יַד אֱנָשׁ באותה שעה (ששתו מכלי המקדש ושיבחו את העבודה הזרה), יצאה מהשמיים יד שהייתה דומה לידו של אדם,[11] וְכָתְבָן לָקֳבֵל נֶבְרַשְׁתָּא עַל גִּירָא דִּי כְתַל הֵיכְלָא דִּי מַלְכָּא והיד כתבה על הסיד שעל הקיר מול המקום שבו הייתה מוצבת המנורה שהאירה בחדר שבהיכל המלך,[12] וּמַלְכָּא חָזֵה פַּס יְדָה דִּי כָתְבָה והמלך ראה את יד האדם שכתבה על הקיר[13]: (ו) אֱדַיִן מַלְכָּא זִיוֹהִי שְׁנוֹהִי אז, לאחר שהמלך ראה את היד כותבת, השתנה זיו פניו,[14] וְרַעְיֹנֹהִי יְבַהֲלוּנֵּהּ ומחשבותיו של המלך בלבלו אותו,[15] וְקִטְרֵי חַרְצֵהּ מִשְׁתָּרַיִן וכאילו שהמלך פחד כל כך עד שנפתחה חגורתו בגלל שכל מותניו רעדו,[16] וְאַרְכֻבָּתֵהּ דָּא לְדָא נָקְשָׁן והברכיים של המלך הקישו זו על זו מרוב פחד[17]: (ז) קָרֵא מַלְכָּא בְּחַיִל המלך קרא בקול גדול,[18] לְהֶעָלָה לְאָשְׁפַיָּא כַּשְׂדָּאֵי וְגָזְרַיָּא (המלך קרא בקול גדול) להכניס אליו את האשפים (הבקיאים בחכמת הרפואה), הכשדים (מגידי עתידות), והגוזרים (קוסמים שגוזרים מה יהיה על פי מעשה קוסמות שעשו),[19] עָנֵה מַלְכָּא וְאָמַר לְחַכִּימֵי בָבֶל קרא המלך בקול רם ואמר לחכמי בבל:[20] דִּי כָל אֱנָשׁ דִּי יִקְרֵה כְּתָבָה דְנָה כל אדם שיקרא כתב זה (הכתב שעל הכותל),[21] וּפִשְׁרֵהּ יְחַוִּנַּנִי והוא יאמר לי את פירושו, ייעשו לו הדברים הבאים:[22] 1) אַרְגְּוָנָא יִלְבַּשׁ  הוא יולבש בלבוש של ארגמן,[23] 2) וְהַמְנִיכָא דִי דַהֲבָא עַל צַוְּארֵהּ יושם על הצוואר שלו שרשרת עשויה זהב,[24] 3) וְתַלְּתִּי בְמַלְכוּתָא יִשְׁלַט הוא ישלוט על שליש מהממלכה שלי[25]: (ח) אֱדַיִן עָלִּין כֹּל חַכִּימֵי מַלְכָּא אז נכנסו כל חכמי המלך,[26] וְלָא כָהֲלִין כְּתָבָא לְמִקְרֵא והם לא היו יכולים לקרוא את הכתב שהיה על הכותל,[27] וּפִשְׁרֵהּ לְהוֹדָעָה לְמַלְכָּא והם לא היו יכולים לומר למלך את פתרון הכתב שעל הכותל[28]: (ט) אֱדַיִן מַלְכָּא בֵלְשַׁאצַּר שַׂגִּיא מִתְבָּהַל אז, לאחר שחכמי המלך לא הצליחו לקרוא את הכתב, המלך בלשצר נבהל מאוד,[29] וְזִיוֹהִי שָׁנַיִן עֲלוֹהִי וזיו פניו השתנה עליו אפילו יותר ממה שהוא השתנה לאחר שהוא ראה את היד שכתבה על הכותל,[30] וְרַבְרְבָנוֹהִי מִשְׁתַּבְּשִׁין וגם דעתם של השרים השתבשה מרוב שהיו בחרדה[31]: (י) מַלְכְּתָא לָקֳבֵל מִלֵּי מַלְכָּא וְרַבְרְבָנוֹהִי לְבֵית מִשְׁתְּיָא עַלַּת באותו הזמן שהמלך ושריו היו בחרדה, המלכה נכנסה אל בית המשתה – אל המקום שבו שתה בלשצר,[32] עֲנָת מַלְכְּתָא וַאֲמֶרֶת המלכה אמרה את הדברים הבאים בקול רם:[33] מַלְכָּא לְעָלְמִין חֱיִי המלך יחיה לעולם,[34] אַל יְבַהֲלוּךְ רַעְיוֹנָךְ המחשבות שלך אינן צריכות להטריד אותך,[35] וְזִיוָךְ אַל יִשְׁתַּנּוֹ ותואר פניך אינו צריך להשתנות[36]: (יא) אִיתַי גְּבַר בְּמַלְכוּתָךְ דִּי רוּחַ אֱלָהִין קַדִּישִׁין בֵּהּ יש במלכותך אדם שיש בו רוח אלוקים קדוש,[37] וּבְיוֹמֵי אֲבוּךְ נַהִירוּ וְשָׂכְלְתָנוּ וְחָכְמָה כְּחָכְמַת אֱלָהִין הִשְׁתְּכַחַת בֵּהּ ובימי אביך, בימי נבוכדנצר, נמצאו בו אור, שכל וחכמה כחכמת אלוקים,[38] וּמַלְכָּא נְבֻכַדְנֶצַּר אֲבוּךְ רַב חַרְטֻמִּין אָשְׁפִין כַּשְׂדָּאִין גָזְרִין הֲקִימֵהּ אֲבוּךְ מַלְכָּא ואביך, המלך נבוכדנצר, מינה אותו לשר על החרטומים (מעין מכשפים שהיו שואלים בעצמות המתים), האשפים (הבקיאים בחכמת הרפואה), הכשדים (מגידי עתידות) והגוזרים (קוסמים שגוזרים מה יהיה על פי מעשה קוסמות שעשו)[39]: (יב) כָּל קֳבֵל דִּי ובגלל שיש באדם זה את התכונות הבאות: 1) רוּחַ יַתִּירָה רוח חכמה יתירה,[40] 2) וּמַנְדַּע דעת,[41] 3) וְשָׂכְלְתָנוּ שכל,[42] 4) מְפַשַּׁר חֶלְמִין פותר חלומות,[43] 5) וַאַחֲוָיַת אֲחִידָן הוא אומר חידות,[44] 6) וּמְשָׁרֵא קִטְרִין הוא מתיר קשרים,[45] הִשְׁתְּכַחַת בֵּהּ בְּדָנִיֵּאל דִּי מַלְכָּא שָׂם שְׁמֵהּ בֵּלְטְשַׁאצַּר בגלל כל הדברים האלה, בגלל שנמצאו בדניאל ששת התכונות האלה, המלך קרא את שמו בלשצר. לו תכונות אלה לא היו נמצאות בדניאל, נבוכדנצר לא היה קורא לו בשם אלוהיו,[46] כְּעַן דָּנִיֵּאל יִתְקְרֵי וּפִשְׁרָה יְהַחֲוֵה עכשיו דניאל ייקרא לעמוד לפניך, והוא יאמר לך את פתרון הכתב על הכותל (ומשום כך אינך צריך לפחד)[47]: (יג) בֵּאדַיִן דָּנִיֵּאל הֻעַל קֳדָם מַלְכָּא אז הוכנס דניאל לפני המלך בלשצר,[48] עָנֵה מַלְכָּא וְאָמַר לְדָנִיֵּאל המלך הרים את קולו ואמר לדניאל:[49] אַנְתְּ הוּא דָנִיֵּאל דִּי מִן  בְּנֵי גָלוּתָא דִּי יְהוּד אתה הוא דניאל מבני הגולים שגלו מיהודה,[50] דִּי הַיְתִי מַלְכָּא אַבִי מִן יְהוּד (אתה הוא דניאל) שהביא אבי המלך מיהודה[51]: (יד) וְשִׁמְעֵת עֲלָךְ דִּי רוּחַ אֱלָהִין בָּךְ ושמעתי עליך שיש עליך רוח אלוקים,[52] וְנַהִירוּ וְשָׂכְלְתָנוּ וְחָכְמָה יַתִּירָה הִשְׁתְּכַחַת בָּךְ ושמעתי שנמצאים בך אור, שכל וחכמה יתירה[53]: (טו) וּכְעַן הֻעַלּוּ קָדָמַי חַכִּימַיָּא אָשְׁפַיָּא דִּי כְתָבָה דְנָה יִקְרוֹן וּפִשְׁרֵהּ לְהוֹדָעֻתַנִי ועכשיו הוכנסו לפניי החכמים האשפים כדי לקרוא את הכתב הזה ולומר לי את פתרונו,[54] וְלָא כָהֲלִין פְּשַׁר מִלְּתָא לְהַחֲוָיָה והם אינם יכולים לומר לי את פתרון הכתב (אך בלשצר לא רצה לומר לדניאל שהם לא הצליחו לקרוא את הכתב משום שהוא לא רצה שדניאל יידע שהם לא הצליחו גם לקרוא)[55]: (טז) וַאֲנָה שִׁמְעֵת עֲלָךְ דִּי תִיכּוּל פִּשְׁרִין לְמִפְשַׁר ואני שמעתי עליך שתוכל לומר לי את פשר הכתב,[56] וְקִטְרִין לְמִשְׁרֵא ושאתה יכול להתיר קשרים סבוכים, אתה יכול לומר לי דברים נסתרים,[57] כְּעַן הֵן תִּכּוּל כְּתָבָא לְמִקְרֵא וּפִשְׁרֵהּ לְהוֹדָעֻתַנִי עכשיו אם תוכל לקרוא את הכתב ולהודיע לי את פתרונו,[58] אַרְגְּוָנָא תִלְבַּשׁ וְהַמְנִיכָא דִי דַהֲבָא עַל צַוְּארָךְ וְתַלְתָּא בְמַלְכוּתָא תִּשְׁלַט (אם תקרא את הכתב ותודיע לי את פתרונו) אתה תלבש ארגמן, ושרשרת של זהב יהיה על צווארך ואתה תשלוט בשליש הממלכה[59]: (יז) בֵּאדַיִן עָנֵה דָנִיֵּאל וְאָמַר קֳדָם מַלְכָּא אז הרים דניאל את קולו ואמר לפני המלך:[60] מַתְּנָתָךְ לָךְ לֶהֶוְיָן המתנות שלך (של בלשצר) יהיו שמורות לך,[61] וּנִבָזְבְּיָתָךְ לְאָחֳרָן הַב ומה שאתה רוצה לבזבז ולתת לי – תיתן למישהו אחר,[62] בְּרַם כְּתָבָא אֶקְרֵא לְמַלְכָּא וּפִשְׁרָא אֲהוֹדְעִנֵּהּ אולם אני אקרא לפני המלך את הכתב ואומר לו את פתרונו[63]: (יח) אַנְתְּ מַלְכָּא אתה המלך תשמע את הדברים הבאים:[64] אֱלָהָא עִלָּאָה מַלְכוּתָא וּרְבוּתָא וִיקָרָא וְהַדְרָה יְהַב לִנְבֻכַדְנֶצַּר אֲבוּךְ האלוה העליון נתן לנבוכדנצר אביך מלכות, גדולה, כבוד ותפארת[65]: (יט) וּמִן רְבוּתָא דִּי יְהַב לֵהּ ומהגדולה שנתן לו,[66] כֹּל עַמְמַיָּא אֻמַיָּא וְלִשָּׁנַיָּא הֲווֹ זָיְעִין וְדָחֲלִין מִן קֳדָמוֹהִי כל העמים, האומות והלשונות היו חרדים ומפחדים מלפניו,[67] דִּי  הֲוָה צָבֵא הֲוָא קָטֵל את מי שהוא היה רוצה – הוא היה הורג,[68] וְדִי הֲוָה צָבֵא הֲוָה מַחֵא ומי שהוא היה רוצה – הוא היה מלקה אותו,[69] וְדִי הֲוָה צָבֵא הֲוָה מָרִים ומי שהוא היה רוצה – הוא היה מרים אותו ומכבד אותו,[70] וְדִי הֲוָה צָבֵא הֲוָה מַשְׁפִּיל ומי שהוא היה רוצה – הוא היה משפיל אותו. נבוכדנצר היה מלך כל כך חזק, עד שהוא היה יכול לעשות עם כל אחד כפי מה שהוא היה רוצה לעשות[71]: (כ) וּכְדִי רִם לִבְבֵהּ וכאשר נבוכדנצר הגביה את ליבו והתגאה,[72] וְרוּחֵהּ תִּקְפַת לַהֲזָדָה וכאשר נבוכדנצר חיזק את רוחו כדי להרשיע,[73] הָנְחַת מִן כָּרְסֵא מַלְכוּתֵהּ (כאשר נבוכדנצר התגאה והרשיע) הוא הורד מכיסא מלכותו,[74] וִיקָרָה הֶעְדִּיוּ מִנֵּהּ והכבוד שלו הוסר ממנו[75]: (כא) וּמִן בְּנֵי אֲנָשָׁא טְרִיד והוא (נבוכדנצר) גורש מחברתם של בני אדם,[76] וְלִבְבֵהּ עִם חֵיוְתָא שַׁוִּיו וליבו הושם להיות עם החיות,[77] וְעִם עֲרָדַיָּא מְדוֹרֵהּ והוא ישב עם חיות הפרא,[78] עִשְׂבָּא כְתוֹרִין יְטַעֲמוּנֵּהּ והוא אכל עשב כמו שהשוורים אוכלים אותו,[79] וּמִטַּל שְׁמַיָּא גִּשְׁמֵהּ יִצְטַבַּע והוא נרטב על ידי טל השמים,[80] עַד דִּי יְדַע דִּי שַׁלִּיט אֱלָהָא עִלָּאָה בְּמַלְכוּת אֲנָשָׁא (כל זה קרה לנבוכדנצר) עד שהוא ידע שאלוהים עליון שולט על מלכות האנשים,[81] וּלְמַן דִּי יִצְבֵּה יְהָקֵים עֲלַהּ ומי שהוא (ה') ירצה – ישלוט וימלוך עליהם (על בני האדם)[82]: (כב) וְאַנְתְּ בְּרֵהּ בֵּלְשַׁאצַּר לָא הַשְׁפֵּלְתְּ לִבְבָךְ ואתה בנו בלשצר, לא הנמכת את ליבך, אתה התגאית,[83] כָּל קֳבֵל דִּי כָל דְּנָה יְדַעְתָּ (אתה התגאית) למרות שידעת את כל הדברים האלה (את מה שקרה לנבוכדנצר)[84]: (כג) וְעַל מָרֵא שְׁמַיָּא הִתְרוֹמַמְתָּ ועל האדון בשמים התגאית, התגאית על ה',[85] וּלְמָאנַיָּא דִי בַיְתֵהּ הַיְתִיו קָדָמָךְ ואת הכלים של ביתו, את הכלים של בית המקדש, הביאו לפניך,[86] וְאַנְתְּ וְרַבְרְבָנָךְ שֵׁגְלָתָךְ וּלְחֵנָתָךְ חַמְרָא שָׁתַיִן בְּהוֹן ואתה, שריך, מלכתך ופילגשיך שתיתם יין בכלי בית המקדש,[87] וְלֵאלָהֵי כַסְפָּא וְדַהֲבָא נְחָשָׁא פַרְזְלָא אָעָא וְאַבְנָא דִּי לָא חָזַיִן וְלָא שָׁמְעִין וְלָא יָדְעִין שַׁבַּחְתָּ ואתה שיבחת אלוהים שעשויים מכסף, זהב, נחושת, ברזל, עץ ואבן – שאינם רואים ואינם שומעים,[88] וְלֵאלָהָא דִּי נִשְׁמְתָךְ בִּידֵהּ וְכָל  אֹרְחָתָךְ לֵהּ לָא הַדַּרְתָּ ואולם לא שיבחת את האלוהים שנשמתך מסורה בידו וכל דרכיך מסורים לו – לא שיבחת את ה'[89]: (כד) בֵּאדַיִן מִן קֳדָמוֹהִי שְׁלִיחַ פַּסָּא דִי יְדָא אז, לאחר שהתגאית, שיבחת את הפסלים, ולא שיבחת את ה', ה' שלח מלפניו פיסת יד,[90] וּכְתָבָא דְנָה רְשִׁים וכתב זה נכתב על ידו[91]: (כה) וּדְנָה כְתָבָא דִּי רְשִׁים וזהו הכתב שהיה חקוק על הכותל,[92] מְנֵא מְנֵא תְּקֵל וּפַרְסִין (על הכותל היה כתוב) "מנא מנא תקל ופרסין". חז"ל הסבירו שהכתב היה כתוב בשלש שורות. בשורה הראשונה היה כתוב ממתו"ס. בשורה השניה היה כתוב ננקפ"י. בשורה השלישית היה כתוב אאלר"ן. חכמי בבל קראו את הכתב לפי השורות ולכן הם לא הבינו את הכתוב, ואילו דניאל קרא מלמעלה למטה[93]: (כו) דְּנָה פְּשַׁר מִלְּתָא וזה פתרון הכתוב:[94] מְנֵא מְנָה אֱלָהָא מַלְכוּתָךְ וְהַשְׁלְמַהּ פתרון המילה "מנא" הוא: האלוהים מנה במניין את מלכותך והשלים אותו. ה' החליט לסיים את מלכותך. הכפילות במילה "מנא" באה לומר שהמניין מדוקדק[95]: (כז) תְּקֵל תְּקִילְתָּה בְמֹאזַנְיָא וְהִשְׁתְּכַחַתְּ חַסִּיר הפתרון של המילה "תקל" הוא שאתה נשקלת לפניו (לפני ה') במאזניים ונמצאת חסר. לא נמצאו לך זכויות כדי למנוע את הפסקת מלכותך (תקל מלשון שקילה)[96]: (כח) פְּרֵס פְּרִיסַת מַלְכוּתָךְ וִיהִיבַת לְמָדַי וּפָרָס פתרון המילה "פרסין" הוא פריסת המלכות – מלכותך נחלקה והיא ניתנה למדי ולפרס. המילה "פרסין" נכתבה בלשון רבים משום שיש בה דו משמעות. המשמעות הראשונה היא מלשון פריסת וחלוקת המלכות והמשמעות השניה היא שהמלכות ניתנה לפרס[97]: (כט) בֵּאדַיִן אֲמַר בֵּלְשַׁאצַּר וְהַלְבִּישׁוּ לְדָנִיֵּאל אַרְגְּוָנָא וְהַמְנִיכָא דִי דַהֲבָא עַל צַוְּארֵהּ אז, לאחר פתרון הכתב, אמר בלשצר להלביש את דניאל בארגמן ולשים שרשרת של זהב על צווארו,[98] וְהַכְרִזוּ עֲלוֹהִי דִּי לֶהֱוֵא שַׁלִּיט תַּלְתָּא בְּמַלְכוּתָא וכן להכריז עליו שיהיה שליט על שליש מהמלכות[99]: (ל) בֵּהּ בְּלֵילְיָא קְטִיל בֵּלְאשַׁצַּר מַלְכָּא כַשְׂדָּאָה באותו הלילה נהרג בלשצר, מלך הכשדים[100]:

[1] מצודות. לפי פירושו, בלשצר היה נכדו של נבוכדנצר ובנו של אויל מרודך. רש"י פירש שבלשצר היה אחיו של אויל מרודך. רס"ג: בלשצר נכתב כאן חסר האות ט משום שהוא שלח את ידיו בכלי בית המקדש. כמו כן הסביר את מהות השם בלשצר – "בלש – אוצר", מחפש אוצרות.

[2] מצודות.

[3] רש"י. מלבי"ם: הדגש הוא שבלשצר התנהג כמו שיכור מהשורה ברצון שלו להביא את כלי המקדש, והוא לא התנהג כמו שראוי שמלך יתנהג.

[4] רש"י. מפסוק זה יש לכאורה ראיה לשיטתו של רש"י שבלשצר היה אחיו של אויל מרודך ובנו של נבוכדנצר. אולם, רלב"ג הסביר בפסוק א שגם נכדים נקראים בניו של אדם ולכן אין זה קשה. מלבי"ם: בלשצר התייחס להיכל כהיכל רגיל ולא כהיכל ה' וזה היה חלק מחטאו. לעומת זאת, שריו כן קראו להיכל בשם בית ה' (כפי שמופיע בפסוק הבא).

[5] מצודות.

[6] עיין אוצר מפרשי התנ"ך על ספר בראשית במאמר על הגדרת פילגש ובמחלוקת הראשונים המובאת שם בקשר להגדרתה.

[7] מצודות. כלי הכסף לא הוזכרו בפסוק ולפי מצודות הסיבה היא שהכתוב רצה לקצר. מלבי"ם: בלשצר ציווה להביא גם את כלי הכסף וגם את כלי הזהב משום שהוא לא התייחס בכלל לעבודות של בית המקדש, ולכן הוא ציווה להביא את כל הכלים. משרתיו כן התייחסו בכבוד לבית המקדש, אלא שהם סברו שהאלוה שלהם חזק יותר מה' ולכן הם הקפידו להביא את הכלים שאיתם עבדו לפני ולפנים – את כלי הזהב.

[8] מצודות. מלבי"ם: היה מקובל אז שהנשים לא יושבות במשתה עם הגברים (כמו שהיה אצל ושתי), והשתתפות הנשים במשתה זה רק מראה על יחסו המזלזל של בלשצר.

[9] מצודות.

[10] מצודות.

[11] רש"י.

[12] רש"י. רס"ג הוסיף פירוש נוסף שהכוונה היא שהיד כתבה על הקיר שמול החלון.

[13] מצודות.

[14] מצודות.

[15] מצודות.

[16] מצודות.

[17] מצודות.

[18] מצודות.

[19] עיין בביאורנו לפרק ד פסוק ד.

[20] עיין בביאורנו לפרק ב פסוק ח.

[21] מצודות.

[22] מצודות.

[23] מצודות.

[24] מצודות.

[25] מצודות. מלבי"ם הביא פירוש נוסף, שיהיה שלישי בהיררכית המלכות.

[26] רש"י.

[27] מצודות.

[28] מצודות.

[29] מצודות.

[30] מצודות.

[31] מצודות. רס"ג כתב כמה פירושים נוספים. השרים הסתכסכו זה עם זה או שהם התביישו על שלא הצליחו לפתור את הכתב.

[32] מצודות. לפי פירושו צריך לומר שהמלכה יצאה מהחדר בשעת ההתייעצות. א"ע כתב שיש אומרים שהייתה זו אשתו של נבוכדנצר.

[33] מצודות.

[34] מצודות.

[35] מצודות.

[36] מצודות.

[37] מצודות.

[38] מצודות. רש"י: אין הכוונה כחכמת אלוקים אלא כחכמת המלאכים.

[39][39] מצודות. להשלמת תיאורי היועצים למיניהם עיין ביאורנו לפרק ב פסוק ב.

[40] מצודות. רס"ג: הכוונה לנבואה יתירה.

[41] מצודות.

[42] מצודות.

[43] מצודות.

[44] מצודות. רס"ג: הוסיף פירוש נוסף שהכוונה היא שהוא אומר דברים נסתרים.

[45] מצודות.

[46] מצודות. מלבי"ם: בתקופתו של נבוכדנצר דניאל נקרא בשם בלשצר, אבל עכשיו לא היה ניתן לקרוא לו בשם זה משום שזה היה שמו של המלך, ולכן הדגש הוא שבעבר היה נקרא שמו בלשצר.

[47] מצודות.

[48] מצודות.

[49] עיין ביאורנו לפרק ב פסוק ח.

[50] מצודות. מלבי"ם: הגולים שגלו לפני צדקיה היו מכובדים בעיני הבבלים וזאת לעומת הגולים שגלו יחד עם חורבן בית המקדש שהיו בזויים בעיניהם. בלשצר אמר לדניאל שהוא נחשב לאדם מכובד היות והוא היה מהגולים שבתקופת יהויקים.

[51] מצודות.

[52] מצודות.

[53] מצודות.

[54] מצודות.

[55] מצודות.

[56] מצודות.

[57] מצודות.

[58] מצודות.

[59] מצודות.

[60] עיין ביאורנו לפרק ב פסוק ח.

[61] מצודות.

[62] מצודות. רלב"ג: הדורונות שלך יינתנו למישהו אחר וכן פירש רש"י. אולם, דניאל לא התכוון לוותר לגמרי על המתנות, שהרי הוא לקח אותם בסופו של דבר.

[63] מצודות. בפירושו כתב שדניאל אמר לבלשצר שאפילו אם הוא ייתן למשרתים שלו שכר רק עבור הקריאה של הכתב – הוא עדיין לא יקנא בהם.

[64] מצודות.

[65] מצודות.

[66] מצודות.

[67] מצודות.

[68] מצודות.

[69] מצודות. רש"י: מי שהיה רוצה להחיות – היה משאירו בחיים.

[70] מצודות.

[71] מצודות.

[72] מצודות.

[73] מצודות.

[74] מצודות.

[75] מצודות.

[76] מצודות.

[77] מצודות.

[78] מצודות. רס"ג: מדובר על סוג של בעל חיים שנקרא ערוד.

[79] מצודות.

[80] מצודות.

[81] מצודות.

[82] מצודות.

[83] מצודות.

[84] מצודות.

[85] מצודות.

[86] מצודות.

[87] מצודות.

[88] מצודות.

[89] מצודות. א"ע: הסביר בשני אופנים את עניין הדרכים. א. ה' יכול להוליך אותו בכל דרך שהוא רוצה. ב. בסופו של דבר, הדרך מוליכה אותו חזרה אל ה' מאחר שהוא ימות.

[90] מצודות.

[91] מצודות.

[92] רש"י.

[93] מצודות. רס"ג: הכיתוב היה בלשון הקודש. מלבי"ם: היות ויש שני מניינים, מניין לשלטון בבל, ושבעים שנים הושלמו על ידי בלשצר, ומצד שני מניין פרטי של שנות מלכותו של בלשצר, יש כאן שני כתובים שקולים. לו היו זכויות לבלשצר, היה ניתן להכריע את שני הכתובים לטובתו והוא היה ממשיך למלוך. אלא בגלל שבלשצר התגאה, הייתה החלטה בשמים שהמניין הקובע יהיה מניין שבעים השנה של שלון בבל. ה' שקל את השנים שבלשצר היה צריך להמשיך ולמלוך ומסר אותם לידי הפרסים.

[94] מצודות.

[95] מצודות.

[96] מצודות.

[97] מצודות. רס"ג: לחצי מנה קוראים פרס. רלב"ג: מדי לא הוזכרה בכתב משום ששלטונה יהיה קצר, ורק דריוש בן אחשרוש היה ממדי. כמו"כ כתב שאם דניאל לא היה נביא, הוא לא היה יכול להבין את משמעות הכתב.

[98] מצודות. רס"ג: בלשצר עשה זאת כדי להתחנף לדניאל על מנת שדניאל יתפלל לביטול הגזירה.

[99] מצודות.

[100] מצודות. בפרשנים יש מחלוקת כיצד מת: האם על ידי אחד מעבדיו ששמע את דבריו של דניאל או שאחר מחייליו של כורש ודריוש מלך מדי הרג אותו.