משלי פרק ג

משלי פרק ג

(א) בְּנִי תּוֹרָתִי אַל תִּשְׁכָּח עם ישראל שחביב עליי כבנים! אסור לך לשכוח את תורת משה שנתתי לך,[1] וּמִצְוֹתַי יִצֹּר לִבֶּךָ ועליך לשמור בלבך את מצוות ה' – ללמוד אותם ולהבינם[2]: (ב) כִּי אֹרֶךְ יָמִים וּשְׁנוֹת חַיִּים (עליך לזכור את התורה וללמוד את מצוות ה') משום שעל ידיהם יהיה לך אריכות ימים ושנים,[3] וְשָׁלוֹם יוֹסִיפוּ לָךְ (זכירת התורה ולימוד מצוות ה') יוסיפו לך שנות שקט ושלווה[4]: (ג) חֶסֶד וֶאֱמֶת אַל יַעַזְבֻךָ תרדוף תמיד אחרי חסד ואמת. תשתדל לעשות תמיד חסדים ולהיות דבק במידת האמת,[5] קָשְׁרֵם עַל גַּרְגְּרוֹתֶיךָ תקשור את החסד והאמת על הצוואר שלך. הכוונה שתמיד יהיה עסוק בחסד ובאמת,[6] כָּתְבֵם עַל לוּחַ לִבֶּךָ עליך לכתוב את החסד והאמת על הלוח שנמצא על הלב שלך. גם צלע זו אומרת לאדם שיהיה עסוק תמיד בחסד ואמת[7]: (ד) וּמְצָא חֵן וְשֵׂכֶל טוֹב בְּעֵינֵי אֱלֹהִים וְאָדָם (על ידי שתתנהג על פי דרכי התורה) אתה תזכה למצוא חן בעיני אלוקים ואדם, היות ואתה תהיה שלם במידותיך[8]: (ה) בְּטַח אֶל ה' בְּכָל לִבֶּךָ עליך לבטוח בה' בלב שלם,[9] וְאֶל בִּינָתְךָ אַל תִּשָּׁעֵן ואל תסתמך על הבינה שלך. אסור לאדם לחשוב שהוא הצליח בכוחות עצמו, אלא עליו להבין שכל הצלחתו הגיעה מה'[10]: (ו) בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ בכל דבר שאתה עושה – עליך לדעת את ה'. עליך לדעת בכל צעד שאתה עושה שה' הוא שברא את העולם, וממילא הוא מכוון את מהלך האירועים,[11] וְהוּא יְיַשֵּׁר אֹרְחֹתֶיךָ ורק כך תזכה שה' ידאג שאתה תלך בדרכים ישרות. ללא עירוב של ה' בכל צעד, לא ניתן לזכות להדרכתו במעשינו[12]: (ז) אַל תְּהִי חָכָם בְּעֵינֶיךָ אסור שתחשוב שאתה מספיק חכם ומשום כל אינך צריך להציב לעצמך גדרות וסייגים למצוות ה',[13] יְרָא אֶת ה' וְסוּר מֵרָע אלא עליך לירא מה' ולהציב גבולות וסייגים לקיום המצוות, ורק אז אתה תצליח לסור מעשיית מעשים רעים[14]: (ח) רִפְאוּת תְּהִי לְשָׁרֶּךָ הסייגים שתציב ירפאו את הטבור בגופך, הסייגים יועילו לך לקיים את התורה,[15] וְשִׁקּוּי לְעַצְמוֹתֶיךָ והם יהיו לך לשיקוי שיחזקו את המוח שמשקה את עצמותיך. הכתוב אומר שהסייגים יועילו מאוד בקיום המצוות[16]: (ט) כַּבֵּד אֶת ה' מֵהוֹנֶךָ תכבד את ה' מהממון שלך. תשתמש בממון שלך על מנת לכבד את ה' (כגון לתת צדקה),[17] וּמֵרֵאשִׁית כָּל תְּבוּאָתֶךָ (תכבד את ה') גם מהתבואה הראשונה שלך – עליך להפריד תרומות ומעשרות[18]: (י) וְיִמָּלְאוּ אֲסָמֶיךָ שָׂבָע (בזכות כיבוד ה' מממונך) אסמיך יתמלאו באוכל שישביע אותך,[19] וְתִירוֹשׁ יְקָבֶיךָ יִפְרֹצוּ ויהיה לך כל כך הרבה יין, עד שלא יהיה מקום ביקבים לאחסן אותו, וכביכול היין יפרוץ מחוץ ליקב שלא יוכל להכיל אותו[20]: (יא) מוּסַר ה' בְּנִי אַל תִּמְאָס בני! אם ה' יביא עליך ייסורים, אל תמאס בהם, אלא תקבל אותם מאהבה,[21] וְאַל תָּקֹץ בְּתוֹכַחְתּוֹ ואל תמאס בתוכחתו של ה'. צלע זו חוזרת על התוכן שבצלע הקודמת[22]: (יב) כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶאֱהַב ה' יוֹכִיחַ שהרי ה' רודה ומייסר את מי שהוא אוהב (ולכן אל תמאס בייסוריו),[23] וּכְאָב אֶת בֵּן יִרְצֶה וה' רוצה בכל אדם כמו שהאב רוצה את הבן (ומשום כך הוא מייסר אותו כדי לנתב אותו לדרך הישר)[24]: (יג) אַשְׁרֵי אָדָם מָצָא חָכְמָה טוב לו לאדם שמצא חכמה. הכוונה לחכמת התורה,[25] וְאָדָם יָפִיק תְּבוּנָה וטוב לאדם שמבין דבר מתוך דברי החכמה שהוא מוצא, אדם שמבין לעומק את דברי החכמה שהוא למד, כך שהוא יכול ללמוד דברים שאינם מפורשים בדברי החכמה שהוא למד[26]: (יד) כִּי טוֹב סַחְרָהּ מִסְּחַר כָּסֶף המסחר בדברי חכמה עדיף ממסחר בכסף, עדיף לעסוק בלימוד החכמה מאשר לסחור עבור כסף,[27] וּמֵחָרוּץ תְּבוּאָתָהּ והתבואה של החכמה, התוצאות של לימוד החכמה שהכתוב מדמה לתבואה, עדיפות על זהב משובח שנקרא "חרוץ"[28]: (טו) יְקָרָה הִיא מִפְּנִינִים התורה יקרה יותר מפנינים,[29] וְכָל חֲפָצֶיךָ לֹא יִשְׁווּ בָהּ וכל מה שאתה חפץ – אינו שווה לדברי התורה. התורה שווה יותר מכל דבר אחר שאתה חפץ בו[30]: (טז) אֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ בימין התורה יש שכר של אריכות ימים,[31] בִּשְׂמֹאולָהּ עֹשֶׁר וְכָבוֹד ובשמאל התורה יש שכר גשמי של עושר וכבוד. הכתוב אומר שאדם שעוסק בתורה ודבק בה' ובהשגחה האלוקית, זוכה מצד אחד לאריכות ימים ומצד שני לעושר וכבוד[32]: (יז) דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי נֹעַם דרכי התורה הן דרכים נעימות,[33] וְכָל נְתִיבֹתֶיהָ שָׁלוֹם וכל נתיבות התורה מוליכות לשלום. צלע זו חוזרת על התוכן הכתוב בצלע הקודמת[34]: (יח) עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ התורה היא עץ חיים למי שמחזיק בה – מי שלומד תורה זוכה לחיים ארוכים כאילו אכל מעץ החיים שבגן עדן,[35] וְתֹמְכֶיהָ מְאֻשָּׁר וכל מי שמוסיף גדרים וסייגים כדי לתמוך בתורה יהיה מאושר[36]: (יט) ה' בְּחָכְמָה יָסַד אָרֶץ ה' ייסד את הארץ על ידי חכמת התורה. התורה מהווה את היסוד לקיום העולם,[37] כּוֹנֵן שָׁמַיִם בִּתְבוּנָה ה' העמיד את בסיס השמים על ידי התבונה של התורה[38]: (כ) בְּדַעְתּוֹ תְּהוֹמוֹת נִבְקָעוּ על ידי הדעה של התורה, נבקעו התהומות, והמעיינות מוציאות מים מהקרקע,[39] וּשְׁחָקִים יִרְעֲפוּ טָל ועל ידי דעת התורה, השמים נוטפים טל ומשקים את האדמה[40]: (כא) בְּנִי אַל יָלֻזוּ מֵעֵינֶיךָ אסור שהתורה תיטה מנגד עיניך, אסור שתשכח את התורה,[41] נְצֹר תֻּשִׁיָּה וּמְזִמָּה עליך לשמור על התורה הן במעשה (תושיה) והן במחשבה (מזימה)[42]: (כב) וְיִהְיוּ חַיִּים לְנַפְשֶׁךָ שמירת דברי התורה תהיה גורם שתיתן חיים לנפשך – משום שהתורה היא עץ חיים,[43] וְחֵן לְגַרְגְּרֹתֶיךָ והם כמו תכשיטים שנמצאים על הגרון שלך[44]: (כג) אָז תֵּלֵךְ לָבֶטַח דַּרְכֶּךָ כאשר אתה תשמור על דברי התורה – תוכל ללכת באופן בטוח בדרכך,[45] וְרַגְלְךָ לֹא תִגּוֹף והרגל שלך לא תיתקל במכשול[46]: (כד) אִם תִּשְׁכַּב לֹא תִפְחָד אם תשכב לישון – לא תפחד (כל עוד תשמור את התורה),[47] וְשָׁכַבְתָּ וְעָרְבָה שְׁנָתֶךָ וכאשר אתה תשכב – השינה שלך תהיה עריבה עליך, משום שאתה לא תפחד[48]: (כה) אַל תִּירָא מִפַּחַד פִּתְאֹם אתה לא תפחד מפורענויות שבאות בפתאומיות (משום שהם לא יבואו עליך),[49] וּמִשֹּׁאַת רְשָׁעִים כִּי תָבֹא וכאשר יבוא חושך על הרשעים – אתה לא תצטרך לפחד, משום שאתה לא תיכלל בפורענות שתבוא עליהם[50]: (כו) כִּי ה' יִהְיֶה בְכִסְלֶךָ שהרי ה' יהיה בעזרתך,[51] וְשָׁמַר רַגְלְךָ מִלָּכֶד והוא ישמור את רגלך כדי שלא תילכד בפורענות[52]: (כז) אַל תִּמְנַע טוֹב מִבְּעָלָיו אל תמנע מלתת צדקה לעני,[53] בִּהְיוֹת לְאֵל יָדְךָ לַעֲשׂוֹת כל עוד שיש בכוחך לתת את הצדקה. ייתכן שיבוא יום ולא תוכל לתת יותר צדקה, ולכן עדיף לנצל את הזמן שבו אתה מסוגל לתת – כדי לתת את הצדקה לעניים[54]: (כח) אַל תֹּאמַר לְרֵעֲךָ אל תאמר לחברך העני:[55] לֵךְ וָשׁוּב וּמָחָר אֶתֵּן תלך ותחזור ומחר אתן לך צדקה,[56] וְיֵשׁ אִתָּךְ (אל תאמר לעני לחזור אליך למחרת) כאשר יש לך את הצדקה שאתה עתיד לתת לו. הפסוק אומר שאדם לא אמור להימנע מנתינת הצדקה לעני בזמן שהצדקה אצלו – גם אם הוא אומר לעני לחזור אליו למחרת כדי לקבל את הצדקה[57]: (כט) אַל תַּחֲרֹשׁ עַל רֵעֲךָ רָעָה אל תחשוב על עשיית דבר רע לחברך,[58] וְהוּא יוֹשֵׁב לָבֶטַח אִתָּךְ (אל תחשוב לעשות רעה לחברך) בעודו יושב איתך בביטחון, בעודו סומך עליך[59]: (ל) אַל תָּרִיב עִם אָדָם חִנָּם אל תריב עם אדם ללא סיבה,[60] אִם לֹא גְמָלְךָ רָעָה אלא אם הוא התחיל ועשה לך דבר רע[61]: (לא) אַל תְּקַנֵּא בְּאִישׁ חָמָס אל תקנא באדם שחומס מאנשים אחרים ואל תנהג כמוהו – גם אם אתה רואה שהוא מצליח,[62] וְאַל תִּבְחַר בְּכָל דְּרָכָיו ואל תבחר ללכת בדרכיו של איש החמס[63]: (לב) כִּי תוֹעֲבַת ה' נָלוֹז (אל תקנא במי שעושה חמס) שהרי אדם שדרכיו עקומות – מרוחק מלפני ה'. ה' מרחיק ממנו בני אדם שאינם ישרים,[64] וְאֶת יְשָׁרִים סוֹדוֹ ואת הסודות שלו הוא חולק עם אנשים ישרים. כאשר אדם ישר – ה' מקרב אותו, כביכול הוא משתף עימו את הסודות כמו שאנשים קרובים עושים (להבדיל)[65]: (לג) מְאֵרַת ה' בְּבֵית רָשָׁע קללת ה' נמצאת בבית הרשעים. הממון של הרשעים הוא ממון מקולל ועתידה להביא את הרשע דווקא לחיסרון,[66] וּנְוֵה צַדִּיקִים יְבָרֵךְ ואילו את בית הצדיקים – ה' יברך[67]: (לד) אִם לַלֵּצִים הוּא יָלִיץ אם אדם ייגרר אחרי בני אדם ליצנים – בסופו של דבר הוא יושפע ממעשיהם ויהפוך להיות ליצן בעצמו,[68] וְלַעֲנָוִים יִתֶּן חֵן ומי שיתחבר עם אנשים ענווים – יזכה למצוא חן בעיני בני אדם בזכות מעשיו[69]: (לה) כָּבוֹד חֲכָמִים יִנְחָלוּ החכמים ינחלו כבוד, אנשים יכבדו את החכמים,[70] וּכְסִילִים מֵרִים קָלוֹן ואילו הכסילים מרימים לעצמם את הביזיון, הכסילים מבזים את עצמם[71]:

[1] רלב"ג. רבינו יונה: אחרי שהכתוב הזהיר על דרישת החכמה, הוא הזהיר בפסוקים אלו על עבודת הבורא, משום שהחכמה מובילה אל העבודה. מאירי: הכתוב מזהיר את האדם שאחרי שהוא השתדל בקיום התורה והמצוות, והדברים עלו בידו, אסור לו להפסיק לעסוק בכך, משום שבמעט זמן הוא ישכח את מה שהוא טרח בו לאורך שנים רבות. לפי פירושו, לא מדובר בפסוק על שכחה טבעית של התורה והמצוות, אלא על הפסקה של השקעה בהם או על הייאוש מקיומם.

[2] רלב"ג.

[3] תרגום. רלב"ג: התורה תבטל את ההגבלה שהכוכבים מטילים על בני האדם.

[4] מצודות.

[5] אבן עזרא כתב יד. רלב"ג: הכוונה לאדון החסד והאמת – לה' יתברך, והכתוב אומר לעם ישראל לא לשכוח את ה'. רבינו יונה: החסד כולל מעלות רבות ממעלות המידות, והאמת כוללת מעלות רבות מהמעלות השכליות. רבינו יונה גם מפרט מה כוללות החסד והאמת ומרחיב מאוד בחשיבותם. חוקה: החסד היא פעולה שאדם אינו מתחייב על אי עשייתה. האמת היא פעולה שאדם מתחייב על אי עשייתה. למשל: אם אדם לא חיפש לתת לעני צדקה, הוא לא יתחייב על כך. אבל אם בא אליו עני ויבקש צדקה והוא לא נתן, הוא יתחייב על כך. ר"י נחמיאש: חסד הוא הטוב שאדם עושה לחברו לפנים משורת הדין, ואילו האמת הוא הטוב שאדם עושה לפי מידת הדין, למשל כשאדם מחזיר טובה לחברו.

[6] תרגום. אבן עזרא: צלע זו עוסקת בתורה ובמצווה הכתובים בפסוק הקודם. רבינו יונה: כאשר אדם מדבר כל הזמן על המידות הטובות, הוא מעורר את עצמו ואחרים לנהוג בהם.

[7] תרגום. רבינו יונה: תמצא עצות כדי לקיים את החסד ואמת.

[8] רלב"ג. רבינו יונה: על ידי קיום החסד תזכה לכך. מאירי: הוסיף פירוש שהכוונה היא שאדם צריך להשתדל למצוא חן בעיני אלוקים ואדם. בפירוש המילה "שכל" כתב שלפעמים הפירוש הוא הצלחה, ולפעמים מלשון חכמה. בפסוק זה הכוונה שיביטו באדם בעין אהובה, ולפי פירוש זה "שכל" מלשון מראה, והביא מספר פסוקים שמהם עולה שייתכן לפרש כך. בסוף דבריו כתב פירוש שאמר שהוא הפירוש הנכון, שהכוונה שאדם צריך לפלס את דרכיו באופן שיגיע לחכמה, כך שייחסו לך את כל מעשיך מצד החכמה שלך. הכתוב ייחס את החכמה לה', משום שכל החכמה שלו.

[9] רבינו יונה. רש"י: ועליך להשקיע ממון כדי ללמוד מרב במקום לחשוב שניתן ללמוד את הדברים לבד. מאירי: הביטחון בה' – על ידי תפילה.

[10] רלב"ג וכתב שאדם עלול להפסיק להצליח אם יסתמך רק על הצלחתו.

[11] רלב"ג. רבינו יונה: בעוד בפסוק הקודם הכתוב הזהיר את האדם לבטוח בה' באופן כללי, פסוק זה עוסק בביטחון בה' גם בפרטים – בכל פרט מחייו. בפירוש נוסף כתב שכל מעשה של אדם צריך להיות לשם ה' (באופן דומה פירש המאירי שגם המעשים שקשורים לגוף צריכים להיות לשם ה'). בפירוש נוסף כתב שגם בדברים שאדם עושה לשם מלאכתו – עליו לדעת את ה'. בפירושו האחרון כתב שלפני שעושים מעשה – צריך לבדוק אם הוא נעשה לשם שמים. מצודות: כל דבר שאתה עושה צריך להיות לשם תועלת בעבודת ה'. אבן עזרא (כתב יד):: בכל מעשה שאתה עושה, תזכיר את שם ה'. ר"י נחמיאש: גם בעבירות שאדם עושה – עליו להקפיד שהם יהיו לשם שמים, כמו יעל עם סיסרא ואליהו בהר הכרמל.

[12] מצודות.

[13] מצודות. רש"י: אל תמאס במי שמוכיח אותך משום שתחשוב שאתה חכם גדול. רלב"ג: אל תחשוב שאתה מספיק חכם כך שאינך צריך להעמיק וללמוד מעבר למה שלמדת עד כה. אבן עזרא: אל תאמר שאתה תצליח לבד ליישר את דרכיך בלי עזרה מה'.

[14] מצודות. רלב"ג: עליך לירא תמיד מלעבור על מצוות ה' ותסור מרע על ידי לימוד עניין המידות. ההבנה שה' משגיח על המציאות תמנע ממך מלטעות. מאירי: שלמה המלך בעצמו עבר על כך, משום שהוא חשב שחכמתו תציל אותו מהאיסור להתחתן עם נשים רבות, ובסוף נשותיו הטו אותו לעבוד עבודה זרה. חוקה: הצלע הראשונה עוסקת בעשיית מצוות עשה והצלע השנייה במצוות לא תעשה.

[15] מצודות. אבן עזרא הסביר מדוע הוזכר דווקא הטבור – משום שהוא היסוד לכל הגידים ועל ידו נכנס הדם לבטן האם. רש"י:  הנושא של הפסוק הוא החכמה. רלב"ג: נושא הפסוק הוא התורה, והכוונה היא שתמיד צריך להשתלם בתורה. מאירי: הכוונה לרפואה של ממש, שאדם יקפיד על בריאותו.

[16] מצודות.

[17] תרגום. רש"י: הביא את מדרש חז"ל שהכוונה לגרונך, שאדם שיש לו קול ערב צריך להשתמש בו כדי לכבד את ה'. מאירי: הפסוק אומר שאדם צריך להכיר בכך שהצלחתו מה', ולכן עליו לכבד את ה' מהונו. ר"י נחמיאש: המ' איננו לכבד את ה' על ידי הממון, אלא לכבד את ה' יותר ממה שהוא מכבד את ממונו.

[18] רש"י. רי"ד הוסיף פירוש נוסף למילה "ראשית" שפירושו "מובחר".

[19] תרגום. רבינו יונה: הפסוק אומר שאדם איננו צריך לחשוש שמא יאבד את ממונו כאשר הוא מפריש ממנו לצדקה, משום שה' עתיד להחזיר לו את כל הונו. כמו כן הסביר שה"הון" הינן התבואה שקיימת באוצרות, ולכן צלע זו נאמרה כנגד הצלע הראשונה בפסוק הקודם "כבד את ה' מהונך", ואילו הצלע השנייה של פסוק זה נאמרה כנגד הצלע השנייה של הפסוק הקודם.

[20] תרגום. רבינו יונה: בצלע זו כתוב "ריבוי" משום שתהיה ברכה ביבול שעוד לא נספר, בניגוד לאוצרות שנכנסו לגורן שנספר ולכן הברכה איננה יכולה לחול עליו.

[21] תרגום. אבן עזרא: אדם שימצא חכמה, לא יחטא, וממילא לא יבואו עליו ייסורים. ר"י נחמיאש: למרות שבפסוקים הקודמים הייתה הבטחה שעל ידי קיום המצוות תזכה לטוב מהשמיים – אם הם לא יגיעו אליך, תמשיך לחכות להם – גם אם יבואו עליך ייסורים. חוקה: אם לא תקבל את הייסורים בשמחה, הם גם לא יעברו וגם לא תקבל עליהם שכר. מאירי: למוסר שלוש משמעויות: א. נועם מידותיו של האדם. ב. תוכחת דברים ולימוד המידות. ג. הכאה וייסורים. כאן הכוונה לפירוש השלישי.

[22] מצודות.

[23] תרגום.

[24] מצודות. רש"י: כמו שהאב מפייס את הבן לאחר שמכה אותו, כך ה' יפייס את מי שהוא מביא עליו ייסורים וכך הייסורים ישתלמו לו בעקבות הפיוס שיבוא אחריהם. רי"ד: ה' עתיד לפייס בעולם הבא את האדם שהתייסר.

[25] רלב"ג בפירושו לפסוק טו. רש"י: אדם שלומד חכמה עד שהיא שגורה בפיו. מאירי: אשרי אדם שהייסורים הביאו אותו לתובנות חדשות. ר"י נחמיאש: הפסוק אומר שאדם מצא חכמה, כיוון שבתחילת הלימוד קשה לו למצוא את החכמה, ורק אחרי שמתרגל ללמוד מצליח למצוא אותה.

[26] רלב"ג בפירושו לפסוק טו.

[27] תרגום. רש"י: כאשר אדם עושה מסחר בכסף, מה שהוא נותן למוכר לא נשאר בידו ומה שהמוכר מוכר לו לא נשאר ביד המוכר. לעומת זאת, כאשר אדם לומד מאדם אחר דבר חכמה, החכמה נשארת אצל שניהם. לפי שני הפירושים הללו, "סחרה" מלשון מסחר. רלב"ג: פירש "סחרה מלשון סיבוב (וכך פירש את המילה "סוחר" שמסתובב עבור עשיית המסחר), וכתב שפירוש הפסוק הוא שעדיף להסתובב עבור החכמה מאשר עבור הכסף.

[28] רי"ד והסביר שהזהב נקרא "חרוץ" משום שהוא גורם לבעליו להיות חריף וחרוץ. רס"ג: כתב ש"חרוץ" פירושו מטבע כסף.

[29] רלב"ג בפירושו השני. מפירושו הראשון משמע שהכוונה לחכמה. רי"ד: הכסף נותן לו טובות בעולם הזה ואילו התורה נותנת לו טוב גם בעולם הזה וגם בעולם הבא. ר"י נחמיאש: הביא עוד מדרשי חז"ל להגדרה של פנינים (כהן גדול שנכנס לפני ולפנים – וראה בהערות של המהדיר של הוצאת מוסד הרב קוק שסובר שיתכן שהייתה לו גרסה אחרת, או יותר מהבכור ועוד).

[30] רלב"ג וכתב שהכל נרמז בתורה. חוקה: על ידי שאדם לומד תורה, אין לו זמן לחטוא בעבירות שעלולות להביא אותו לידי כרת.

[31] רלב"ג.

[32] רלב"ג. רש"י: הביא את מדרש חז"ל שמי שהולך מימין לתורה, כלומר: הוא לומד לשמה, זוכה גם לאריכות ימים וגם לעושר וכבוד. אבל מי שלומד שלא לשמה, זוכה רק לעושר וכבוד אך לא לאריכות ימים. מאירי: הדגש של הפסוק הוא שהתורה מסובבת את האדם מכל כיוון. ר"י נחמיאש: "בימינה" פירושו בעולם הבא ו"בשמאלה" – בעולם הזה. הפסוק הקדים את העולם הבא משום שהוא דבר שאין לו הפסק, בניגוד לעולם הזה. כמו כן הסביר שהעולם הזה נמצא נקרא "שמאל" משום שיצר הרע שולט בו, ויצר הרע נקרא צפוני (בתקופתם המפה הייתה עם הפנים כלפי מזרח ולא כלפי צפון, כך שיוצא שהצפון הוא השמאל). מצודות: לא יבוא מכשול בשום צד מקיום התורה.

[33] רלב"ג וכתב שאין הדבר כך בשאר הדתות שמערימות קשים על מי שרוצה לקיים את האמור בהם. ר"י נחמיאש: בניגוד לאומות העולם שחושבים שאדם צריך להתנזר מהנאות העולם הזה, התורה מצווה אותנו להיות מאוזנים. בשם המדרש כתב שאפילו המלחמות הכתובות בתורה, כתובות בלשון שלום, כמו החובה לקרוא לשלום.

[34] מצודות. מאירי: על ידי ההקפדה על התורה, יהיה שלום בין בני אדם, היות והתורה מסדרת את אופן התנהגות בני האדם.

[35] מצודות. רלב"ג: הכוונה למי ששומר על התורה וחוקר בעניינה. ר"י נחמיאש: החזרה על הלימוד פעם שנייה היא חיזוק התורה, היות והיא הלימוד של התורה לשמה.

[36] מצודות. תרגום הסביר שהכוונה למי שמתעסק בתורה. אבן עזרא: מי שלא יעזוב את התורה. רלב"ג: הכוונה למי שמחזק את התורה כדי לעמוד על הטעמים שבה.

[37] רש"י. רלב"ג: ה' ברא את העולם בחכמה וקבע כללים של הטבע, וכאשר אדם לומד את הכללים, חכמתו דבקה בה'. מאירי: ה' ייסד את הארץ בשביל החכמה.

[38] מצודות. רבינו יונה: על המשים נאמר "תבונה" משום שהשמים מכובדים יותר מהארץ, ולכן את הארץ ה' ייסד בחכמה שהיא מדרגה נמוכה יותר מהתבונה.

[39] מצודות. רלב"ג: בשביל דעת האדם, ה' משפיע עליו חכמה מלמטה ומלמעלה – ההשפעה מלמטה שונה בדרגתה ובתחומי הדעת מההשפעה שמלמעלה. רבינו יונה: מדובר על הורדת גשמים. מאירי: בשביל דעתו, בשביל התורה, נבקעו מעיינות תהום.

[40] מצודות. מאירי: השחקים הם העננים, אלא שבאופן מושאל הכתוב קרא להם שמים, משום שהם גבוהים מהקרקע.

[41] רש"י. רי"ד: "ילוזו" מלשון זילות, לזלזל. כאשר אדם מזלזל במשהו, הוא לא נמצא לנגד עיניו.

[42] מצודות. רבינו יונה: חוקי התורה נקראים "תושיה" והמצוות השכליות נקראות "מזימה".

[43] רש"י. רבינו יונה: כאשר תשמור את התורה – יקשיבו לדבריך כאשר תוכיח אנשים. מאירי: בדרך הנגלה הכוונה היא שהתורה תגרום לאריכות ימים בעולם הזה. על דרך הנסתר הכוונה היא שהתורה תגרום לחיים בעולם הבא.

[44] רש"י. רבינו יונה: כאשר אתה תוכיח אחרים – דברי התוכחה יתקבלו. רלב"ג: "גרוגורתיך" פירושו השפתיים, והכוונה שאדם ידבר בדברי החכמה.

[45] מצודות.

[46] מצודות.

[47] תרגום.

[48] רש"י. רבינו יונה: החלומות לא יבהילו אותך.

[49] רלב"ג.

[50] מצודות. מאירי פירש "משאת" בעוד שני פירושים. א. מלשון קולות רמים. ב. מלשון חורבן.

[51] תרגום. רש"י הוסיף פירוש נוסף שהכוונה היא שה' ישמור על האדם בדברים שהוא כסיל בהם (אם יקיים את מצוות ה'). רבינו יונה: כאשר האדם בוטח בה', הוא יינצל – גם אם המקום בו נמצא עתיד להיחרב.

[52] תרגום. רבינו יונה: לא תילכד בעוון העיר. מאירי: הוסיף פירוש שפסוק זה עוסק בענייני לימוד, ואומר שה' ימנע מהלומד מלטעות.

[53] רש"י בפירושו  השני. בפירושו הראשון כתב שהכוונה היא לא למנוע ממישהו אחר לתת צדקה לעני. מאירי: הכתוב קרא לעני "בעליו", משום שחובה על האדם לפרנס את העני, וממילא העני נחשב לבעלים של הממון. רלב"ג: אין הכוונה דווקא לעני, אלא כל מי שצריך ממך דבר כלשהו, לדוגמה: אם הוא רוצה ללמוד ממך וכדומה.

[54] רש"י.

[55] רש"י.

[56] תרגום. חוקה: פסוק זה מהווה בסיס שלא לדחות כל דבר שאתה יכול לעשות.

[57] רש"י. בשם חז"ל כתב שהכוונה לשכר שכיר. אבן עזרא הסביר שהטעם לכך הוא שאמירה לעני לחזור למחרת מבזה אותו.

[58] רש"י והסביר שהמחשבה נכתבה בלשון חרישה, משום שכאשר האדם חורש, הוא מכין את הקרקע, וכך גם כאשר אדם חושב על הרעה, הוא מכין אותה. רבינו יונה: גם אם אתה מתכוון להחזיר רעה למי שהרע לך – עליך קודם לומר לו שאתה הולך לעשות את זה.

[59] מצודות.

[60] תרגום. רבינו יונה: אל תריב עם אדם על ידי מילים (זה פירוש חינם – שאדם לא רב עם מעשים), ואפילו אם רב איתך בדיבורים, כל עוד שלא הזיק לך במעשים – אל תריב איתו. מאירי: לכאורה קשה על הפסוק, שמשמע ממנו שאם אדם גמל לך רעה, שמותר לך לריב איתו. מה החידוש שלא לריב עם אדם שלא עשה לך דבר רע? והסביר: הכוונה היא שלא לעשות דבר עד שיתברר לך שהדברים באמת קרו, וצריך לדון כל אדם לכף זכות אלא אם התברר שהוא באמת הזיק לך. ר"י נחמיאש: אפילו אם אדם רב איתך, אל תריב איתו חזרה, אלא דרך פיוס, כמו שיעקב רב עם לבן בדרך פיוס. חוקה: אל תריב עם אדם ותחזיר לו כפי שעשה לך, אלא תעשה מעשים שיוודאו שהמעשה לא יחזור על עצמו, אך לא בתור נקמה.

[61] מצודות וכתב ש"גמול" יכול להיות גם התחלה של דבר. רש"י: אלא אם הוא עבר על מצוות "ואהבת לרעך כמוך".

[62] רש"י. בדבר הגדרת החמס, עיין אוצר מפרשי התנ"ך לספר בראשית, באוצר המאמרים, שם הרחבנו בהגדרת החמס.

[63] תרגום. מאירי: אל תחשוב אפילו ללכת בדרכיו.

[64] תרגום.

[65] רש"י. אבן עזרא: הצדיקים יודעים את סודותיו של ה' ואת גזרותיו שהוא מביא על הרשעים. ר"י נחמיאש: מעלתו של ה' ידועה לאנשים הישרים שלומדים את ספר הישר – את התורה. בפירוש נוסף כתב ש"סודו" משמעו "חן", לא תמיד ידוע מדוע אדם מסוים מוצא חן בעיני סביבתו, והדבר בגדר סוד. חוקה: ה' מגלה לישרים את הסוד מדוע הרשעים מצליחים, והסוד הוא שה' רוצה לשלם לרשע את שכרו בעולם הזה כדי שלא יהיה לו שכר בעולם הבא.

[66] אבן עזרא.

[67] מצודות וכתב שהם ישפיעו מטובם לעניים. רלב"ג: הרשע כתוב בלשון יחיד, משום שה' לא עתיד להביא רעה על כל הרשעים באופן מיידי, אולם הצדיקים נאמרו בלשון רבים, כי כל הצדיקים יזכו לברכה. מאירי: הברכה היא תוספת ושלמות. בפירוש נוסף כתב שהכוונה היא שבעולם הבא הצדיקים יתברכו, למרות שנראה שבעולם הזה דווקא הרשעים מצליחים.

[68] רש"י. אבן עזרא: בפירושו הראשון כתב שפסוק זה מחובר לפסוק הקודם, שה' יברך את הצדיקים אם הם יוכיחו את האנשים ירחיקו אותם להיות ליצים (לפי פירושו "לצים" מלשון "מליץ", דהיינו שהם מגלים את הסודות של אנשים זה לזה). לפי פירוש זה, הפסוק מדבר על הצדיקים, ולא על ה', וזאת בניגוד לרוב הפירושים האחרים. בפירושו השני כתב שאדם שמתלוצץ על אחרים, עתיד בעצמו להיענש בכך שיצחקו עליו. רס"ג: ה' מפרסם את הליצנים.

[69] רש"י.

[70] רש"י. אבן עזרא: הכוונה לממון ולעושר.

[71] מצודות. תרגום: "קלון" פירושו צער. רלב"ג: כתב שני הסברים. א. הקלון מסיר את הכסילים ממקומם. ב. הכסילים מראים לכולם את הקלון שלהם והדבר נחשב כאילו הרימו אותו גבוה כדי שכולם יראו אותו. אבן עזרא הוסיף פירוש שהכסיל מרים ומכבד אנשים מבוזים. חוקה: לא צריך להתייחס לשינוי בין לשון רבים ללשון יחיד, משום שכך דרך הכתוב בספר זה. ר"י נחמיאש: כתב בשם רבי טודרוס הלוי שכל מי שמכבד את הכסילים – מבזה את עצמו. בפירוש נוסף כתב שה' הוא שמבזה את הכסילים. מאירי: הקלון, בני אדם שנמצאים בדרגה הכי פחותה, ירימו את הכסילים, כלומר: יעודדו אותם. כמו כן דחה פירוש שהפסוק חסר, ושצריך להיות כתוב "איש קלון". בסוף דבריו כתב שבחלק זה של הספר, שבו משמחים את החכמה, הפירוש הנסתר מהווה חלק נכבד יותר בפירוש מאשר הפירוש הנגלה.