משלי פרק ט

ביאור אוצר המקרא לספר משלי פרק ט אוצר המקרא הוא פירוש פשוט על דרך הפשט לפסוקי המקרא. בהערות השוליים מופיעים המקורות של הפירושים מהם נלקח הפירוש ומחלקות הפרשנים כמו שאלות שעולות מפשט הפסוקים אוצר המקרא הוא החלק הבסיס למפעל אוצר מפרשי התנ"ך

מערכת אוצר התורה | י"ב אב תשפ"ב

משלי פרק ט[1]

(א) חָכְמוֹת בָּנְתָה בֵיתָהּ החכמה כביכול בנתה לעצמה בית,[2] חָצְבָה עַמּוּדֶיהָ שִׁבְעָה העמודים עליה עומד הבית, עומדים על הרבה עמודים שחצובים ומחולקים באופן שווה (כדי שיהיה אסטטי. המספר שבע נאמר על דרך הריבוי ולא כמספר מוחלט[3]: (ב) טָבְחָה טִבְחָהּ מָסְכָה יֵינָהּ החכמה כביכול שחטה את הבהמות כדי לאכול בשרן, ודיללה את היין במים (כפי מנהגם),[4] אַף עָרְכָה שֻׁלְחָנָהּ והיא גם ערכה את השולחן שלה כדי להתכונן לסעודה[5]: (ג) שָׁלְחָה נַעֲרֹתֶיהָ תִקְרָא כל אחת תיקרא על ידי הנערות השליחות,[6] עַל גַּפֵּי מְרֹמֵי קָרֶת הנערות השליחות יעמדו במקומות הגבוהים בעיר כדי להזמין את כולם לסעודה. כפי שיבואר בהמשך, הסעודה היא דימוי ללימוד חכמת התורה[7]: (ד) מִי פֶתִי יָסֻר הֵנָּה מי שפתי ואין בו שכל – שיבוא לכאן,[8] חֲסַר לֵב אָמְרָה לּוֹ והיא גם תאמר לכל חסרי הלב – לכל מי שחסר לו בינה[9]: (ה) לְכוּ לַחֲמוּ בְלַחֲמִי בואו ותאכלו מהלחם שלי,[10] וּשְׁתוּ בְּיַיִן מָסָכְתִּי ותשתו מהיין שמזגתי. התורה מזמינה כל אחד – גם מי שאינו חכם – לבוא ולהחכים ממנה[11]: (ו) עִזְבוּ פְתָאיִם וִחְיוּ פתאים! תעזבו את דרככם, ותתחילו ללמוד תורה, ועל ידי כך תזכו לחיים,[12] וְאִשְׁרוּ בְּדֶרֶךְ בִּינָה ואתם יכולים לצעוד בדרך הבינה (על ידי לימוד התורה)[13]: (ז) יֹסֵר לֵץ לֹקֵחַ לוֹ קָלוֹן מי שמייסר את הלץ – לקוח על עצמו קלון. אין תועלת בתוכחת הלץ, ואדם שמוכיח לצים, רק מבזה את עצמו,[14] וּמוֹכִיחַ לְרָשָׁע מוּמוֹ ומי שמוכיח רשעים – יביא על עצמו מומים. הלצים והרשעים אינם מקבלים דברי תוכחה, אלא רק מבזים את מי שמוכיח אותם, ואומרים לו שאינו יכול להוכיח אותם משום שגם הוא חוטא. התורה יכולה להחכים טפשים אך אינה יכול להועיל ללצים ורשעים[15]: (ח) אַל תּוֹכַח לֵץ פֶּן יִשְׂנָאֶךָּ אל תוכיח לץ – שמא הוא ישנא אותך, משום שהוא חושב שהוא לא צריך לשנות את דרכיו,[16] הוֹכַח לְחָכָם וְיֶאֱהָבֶךָּ תוכיח רק אנשים חכמים – והם יאהבו אותך, משום שעל ידי התוכחה, הם יוכלו לתקן את דרכיהם[17]: (ט) תֵּן לְחָכָם וְיֶחְכַּם עוֹד תאמר דברי חכמה לאדם חכם – והוא יחכים עוד. כאשר אדם חכם לומד, הוא מעמיק בדברים שהוא למד, ומגיע לתובנות עצמיות על בסיס הדברים שלימדו אותו,[18] הוֹדַע לְצַדִּיק וְיוֹסֶף לֶקַח תודיע לצדיק שעליו לשים גבול משמרת למעשיו, והוא יוסיף על כך משמרת נוספת[19]: (י) תְּחִלַּת חָכְמָה יִרְאַת ה' יראת ה' היא ההתחלה לחכמה,[20] וְדַעַת קְדֹשִׁים בִּינָה וה' יתברך הוא שנותן את היכולת לקנות את הבינה[21]: (יא) כִּי בִי יִרְבּוּ יָמֶיךָ שהרי על ידי לימוד התורה, יהיו לך ימים רבים בעולם הזה. בזכות לימוד תורה, תזכה לאריכות ימים בעולם הזה,[22] וְיוֹסִיפוּ לְּךָ שְׁנוֹת חַיִּים ועל ידי כך תזכה לאריכות ימים בעולם הבא. ככל שאדם יזכה לאריכות ימים בעולם הזה, והוא יעשה יותר מצוות, הוא יזכה גם לחלק גדול יותר בעולם הבא[23]: (יב) אִם חָכַמְתָּ חָכַמְתָּ לָּךְ אם החכמת – תהיה לך תועלת מכך,[24] וְלַצְתָּ לְבַדְּךָ תִשָּׂא ואם אתה מתלוצץ – אתה לבדך תישא בתוצאות[25]: (יג) אֵשֶׁת כְּסִילוּת הֹמִיָּה אשה טפשה תוציא קולות משונים ללא שיהיו בם היגיון,[26] פְּתַיּוּת וּבַל יָדְעָה מָּה אותה אישה היא פתית, איננה יודעת מה היא אומרת, היא אומרת דברים שאין בהם טעם[27]: (יד) וְיָשְׁבָה לְפֶתַח בֵּיתָהּ והאשה יושבת על פתח ביתה כדי לראות את העובדם והשבים שם,[28] עַל כִּסֵּא מְרֹמֵי קָרֶת על כסא שנמצא במקום גבוה בעיר, כדי שיוכלו לשמוע אותה היטב[29]: (טו) לִקְרֹא לְעֹבְרֵי דָרֶךְ הַמְיַשְּׁרִים אֹרְחוֹתָם האישה יושבת וקוראת לאנשים שעוברים בדרך שלידה, אנשים שהולכים בדרך ישרה[30]: (טז) מִי פֶתִי יָסֻר הֵנָּה מי שהוא פתי, יסטה מדרכו ויבוא אלי,[31] וַחֲסַר לֵב ומי שהוא חסר לב, יבא אלי,[32] וְאָמְרָה לּוֹ וכך היא תגיד לו[33]: (יז) מַיִם גְּנוּבִים יִמְתָּקוּ מים גנובים מתוקים יותר ממים שאינם גנובים,[34] וְלֶחֶם סְתָרִים יִנְעָם ונעים יותר לאכול לחם גנוב שצריך לאוכלו בסתר כדי לא להתגלות, מאשר לאכול לחם שאיננו גנוב. האישה אומרת שהעבירות מתוקות וגורמות לאדם הרגשה טובה, ולכן עדיף לחטוא[35]: (יח) וְלֹא יָדַע כִּי רְפָאִים שָׁם והפתי איננו יודע שבמקומה של האשה יש את הרפאים, אלה שמתים ונשרפו. כלומר: מי שנמשך אחרי דברי האשה, ייענש במיתה,[36] בְּעִמְקֵי שְׁאוֹל קְרֻאֶיהָ כל מי שנקרא על ידי האשה והלך אחריה, קבור עמוק בגיהינום[37]:

 

[1] מאירי בהקדמה לפרק כתב שהכתוב מכריע את הדין לגבי האשה המפתה לאחר שהזהיר עליה בפרקים הקודמים.

[2] מצודות. רש"י: הקב"ה בנה את העולם על ידי החכמה (התורה). רלב"ג: הבינה בנתה את ביתה על ידי החכמות, כיוון שהשגת החכמה קודמת להשגת הבינה. אבן עזרא התייחס ללשון הפסוק "בנתה" בלשון יחיד, על אף ש"חכמות" בלשון רבים, והסביר בשני אופנים: א. ספר התוכחות בנתה את ביתה על שבע החכמות, ולפי זה, לא החכמות בנו את הבית, אלא עליהן בנו את הבית. ב. החכמה עצמה בנתה את ביתה על בסיס שבע חכמות. מאירי: הכוונה שכל אחת מהחכמות בנתה את ביתה, או ש"חכמות" היא חכמה שכוללת חכמות רבים (מעין פירושו השני של אבן עזרא). הכתוב מכנה את סדרי הלימוד שאדם צריך ללמוד כדי שהוא יוכל להתנג כמו שצריך בשם "בנין הבית", והלימוד צריך להיות לפי הסדר – קודם ללמוד את היסודות ולאחר מכן להרחיב.

[3] מצודות. רש"י: הכוונה לשבעת ימי בראשית. בפירוש נוסף כתב שיש שבעה ספרים בתורה – פרשת "ויהי בנסוע" היא ספר העומד בפני עצמו, ומחלקת את ספר במדבר לשלושה ספרים. רלב"ג: הבינה בנתה את ביתה על חכמות רבות. גם לפי פירושו, המשמעות של המספר שבע נועד לציין ריבוי ולא מספר מוחלט, וכך כתב גם רי"ד. ר"י נחמיאש: המספר שבע נאמר כנגד שבעה רקיעים ושבע ארצות. בהמשך דבריו הביא גם הוא את מדרש חז"ל שמחלק את התורה לשבעה ספרים. חוקה: יש שבע הכרות של אדם בה': חמשת החושים, הדיבור והראיה (לא ראיה חושית אל הכרתית). מאירי: השבע הנאמר כנגד ארכת חלקי התורה ושלושה עולמות. ארבעת חלקי התורה: א. הדברים שמקובלים אלינו ללא הוכחה – בריאת העולם, השגחה, גמול ועונש ושינוי הטבע (הנקראים "עדות ה'"). ב. העניינים שחכם יכול להבין בשכלו: אחדות ה' ומציאותו, שלילת החומריות ממנו. בכל הדברים האלה יש מצווה להאמין לקבלה אם אדם אינו מבין אותם בשכל, אך ניתן להבינם בשכל (נקראים פקודי ה'). ג. המצוות השכליות כמו איסור גניבה וכדומה (שנקראים מצוות ה'). ד. המצוות שאין להם טעם ניכר אלא רק ליחידי סגולה ונקראים מצוות שמעיות, כמו מאכלות אסורות, איסור כלאים (נקראים יראת ה'). לאחר שכל ארעת הנושאים האלה יתקיימו על ידי אדם, הוא צריך לחקור וללמוד את עניין שלוש העולמות: א. עולם היסודות. ב. עולם הגלגלים. ג. עולם המלאכים. כשהשלים ללמוד את כל הדברים האלה – נקרא הדבר בנין הבית. אבן עזרא: התלבט אם "עמודיה" מוסב על החכמות או על הבית. בכל מקרה מדובר על ביסוס הבית על אדני החכמה. בסוף דבריו כתב שיש עוד פירושים על הפסוק, וכל אחד יבחר את פירושו. בפירושו לקמן (פסוק יד) הסביר שהכסילות נובעת מגאווה, ולכן היא יושבת במקום גבוה.

[4] מצודות. מאירי: "טבח" הוא לשון של הכנה של האוכל בגדלים ובאופנים שונים, עד שכל אחד למצוא חלק שהוא ייהנה לאכול. כך גם מזיגת היין שונה מאדם לאדם, יש שמוזג בהרבה מים ויש במעט. בפירוש נוסף כתב ש"טבח" הוא לשון בישול, ואנשים חלוקים ביניהם גם במידת הבישול.

[5] מצודות.

[6] מצודות. רש"י: מדובר על אדם וחוה או על משה ואהרון. רי"ד התייחס למעבר הצלע ללשון יחיד, וכתב שכל אחת מהנערות תקרא. ר"י נחמיאש: יש כאן רמז לתלמידי החכמים שמושלים על יצרם והם מלמדים את האדם דעת. מאירי: הפסוק נכתב על דרך המשל, ואדם צריך להשפיע לזולתו תא מה שה' חנן אותו בו.  הנערות הם התלמידים שעל ידיהם דברי החכם מתפשטים בעולם.

[7] מצודות. לפי פירושו, "גפי" מלשון אגף, מקום גבוה שהציפורים עפות שם. אבן עזרא כתב שהאות פ מתחלפת עם האות ב, ולפי פירושו כביכול כתוב "על גבי".

[8] מצודות.

[9] מצודות.

[10] אבן עזרא ולפי פירושו, האות ב באה במקום האות מ. ר"י נחמיאש: הביא את מדרש חז"ל שהתורה נקראת לחם משום שאי אפשר להתקיים בלא תורה כשם שאי אפשר להתקיים בלא לחם.

[11] אבן עזרא.

[12] מצודות. אבן עזרא התלבט אם הכוונה לעזיבת דרך הפתאים או לקבוצה של אנשים שפתאים.

[13] מצודות.

[14] מצודות. אבן עזרא: לץ הוא מן המעוותים שאין תקווה לתיקונם.

[15] מצודות. אבן עזרא: הוסיף פירושים. א. "מומו" מוסב על הרשע, ולפי זה ניתן להסביר את המילה "ומכיח" בשני אופנים. הראשון – מלשון ישרים וטובים, ולפי פירוש זה הרשע איננו רואה בעיה עם מעשיו. השני – מלשון תוכחה, והרשע איננו מעוניין שיוכיחו אותו, ולכן הוא נמנע מקבל תדברי התוכחה. ב. "יסר לץ" עוסק במוכיח שמוכיח בדברי ליצנות, וכאשר הוא מוכיח את הרשע בדרך של מוסר, הרשע עדיין איננו מוכן לקבל את דברי התוכחה.

[16] מצודות. רי נחמיאש: הלץ הוא אדם שחשוב את עצמו להכי חכם בעולם. בשם רס"ג פירש שהלץ הוא המוכיח בפסוק, אולם בפירוש הכתוב לפנינו, אין כתוב כך. רס"ג: אין הכוונה לא להוכיח את הלץ בגלל, אלא להוכיח אותו באופן שונה ממה שמוכיחים בדרך כלל אנשים אחרים, להקפיד שבאופן זה הוא לא ישנא אותך.

[17] אבן עזרא.

[18] אבן עזרא. רש"י הביא כדוגמה את נח, שהבין שה' רצה שהוא יקריב את הבהמות הטהורות לאחר המבול, על בסיס הציווי של ה' שיכניס לתיבה שבע בהמות מכל הבהמות הטהורות ורק שתיים מהבהמות הטמאות. רלב"ג הוסיף פירוש שהחכם מתקן את מידותיו על פי דברי החכמה שהוא למד. מאירי: החכם מוסיף על המוסר שהוא למד. גם אופן הלימוד – צריך לקצר במה שאומרים לחכם.

[19] מצודות.

[20] מצודות. רס"ג: הדבר הראשון עליה מצווה החכמה היא יראת ה'. מאירי: היראה לחכמה היא כמו יסוד לבינה. "יראת ה'" רומזת על המצוות השמעיות – מצות שאין טעמן גלוי, ו"דעת קדושים" רומזת על המצוות השכליות.

[21] אבן עזרא בפירושו הראשון. בפירושו השני כתב שהכוונה לידיעות השכליות הנפרדות והרוחניות. מאירי כתב שייתכן שדעת הקדושים פירושו ידיעת המלאכים. הבינה היא המדרגה האחרונה שבמדרגות, והכתוב דיבר על שני הקצוות של החכמה –ההתחלה היא יראת ה' והסוף שלה היא דעת הקדושים. על ידי כך הכתוב אומר שלא ניתן להגיע לסוף החכמה בלי יראת ה' שמהווה את הבסיס לתחילתה. מצודות: על ידי שאדם יקדש את עצמו ויפרוש גם מדברים שמותרים לו – הוא יזכה לבינה.

[22] מצודות.

[23] מצודות. הקושי בפסוק הוא שבצלע הראשונה כתוב שאדם יזכה לאריכות ימים, אז מהי תוספות החיים המוזכרת בצלע השנייה? לכן פירש מצודות שהכוונה לאריכות ימים בעולם הבא. רש"י: הכוונה לשנים של חיים ושל פרנסה. רלב"ג: שני גורמים לכך שהבינה מוסיפה שנות חיים. א. התנהגות נאותה ומאוזנת. ב. השגחה ישירה מה ' עליו. אבן עזרא: התלבט אם הכוונה בצלע זו היא על היראה עליו דובר בצלע הראושנה, או שצלע זו חסרה, והוכונה לפרטי הדינים שנלמדים. מאירי: חיים בלי חכמה אינם נחשבים לשנים שנספרות לאדם.

[24] רלב"ג. רס"ג (על פי הביאור של ר"י נחמיאש): אם הוספת חכמה – החכמה היא לך, כלומר, נוצרת לשם הוספת החכמה, ולכן אין סיבה שתחזיק טובה לעצמך. בפירוש נוסף כצב ר"י נחמיאש שהחכמה איננה כשאר העניינים הגשמיים. כאשר לאדם יש הרבה ממון – הוא לא נהנה ממנו, יש גבול לשימוש שהוא יכול לעשות בממון, ואחרים נהנים ממון זה. אולם, אדם שמרבה חכמה – נהנה מכל החכמה בעצמו.

[25] רלב"ג.

[26] מצודות. רלב"ג: האשה הכסילה המוזכרת בפסוק, היא דימוי לגוף של אדם כסיל שאיננו רוצה להשקיע בלימוד החכמה. בפירוש נוסף כתה שהכוונה לאישה כסילה שאיננה יודעת מה לומר כדי לפתות את האנשים, משום שאין לה שכל. אבן עזרא: הביא בתחילה פירוש שסותר את הטעמים, כאילו המילה "פתיות" מוסבת על תחילת הפסוק, והכוונה שהאישה המוה דברי פתי. בפירוש נוסף כתב שהמילה "ואשת" מוסבת גם על הצלע השניה של הפסוק, וכביכול כתוב "ואשת פתיות". כמו כן חילק בין הכסיל שאין תקנה למצבו, לבין הפתי שיש תקווה שישנה את מצבו. ר"י נחמיאש: הפסוק השווה בין הלץ לאישה הזונה. כשם שאישה זונה מתגאה במעשיה, ולפעמים גם בפני אנשים אחרים, אך בסופה היא סובלת ונענשת על כך, כך גם הלץ בתחילה מתגאה במעשיו בפני אחרים, אך בסופו של דבר ישלם עליהם מחיר. מאירי בפירושו בסוף הפרק הוסיף אפשרות שפסוקים אלו עוסקים באדם שלא למד כמו שצריך, והוא מצליח לפתות אנשים שלא למדו כמו שצריך.

[27] מצודות. תרגום: היא אינה יודעת טובה. רלב"ג: היא איננה יודעת מה לומר לאנשים כדי שיימשכו אחריה. אבן עזרא: הצלע הראשונה של הפסוק עוסקת באשה כסילה שהיא מוציאה קולות בגלל שהיא מורדת וסוררת, והצלע השניה משווה את האשה הפתית שמוציאה קולות. אבן עזרא נאמן לשיטתו שהכסיל הוא אדם שאין לו תקנה, לעומת הפתי שיש לו תקנה. בפירוש נוסף כתב שהאשה הפתית איננה אומרת דבר משום שהיא איננה יודעת, אבל כשהיא יודעת דבר מה, היא אומרת.

[28] מצודות. אבן עזרא: הכתוב עורך השוואה בין החכמה לכסילות. החכמה בנתה את ביתה, יש לה יציבות, לעומת הכסילות שיושבת בפתח ביתה ואין לה יציבות. מאירי: "לפתח ביתה" כמו "בפתח ביתה", האות ל מחליפה את האות ב.

[29] מצודות. אבן עזרא: הכסילות נובעת מגאווה, ולכן היא יושבת במקום גבוה.

[30] מצודות.

[31] מצודות. אבן עזרא: היא לא באמת קוראת להם פתיים, אלא שהכתוב תב את הדברים על שם סופם, שאם הם יתפתו אליה, הם יהיו פתאים.

[32] מצודות.

[33] מצודות.

[34] מצודות.

[35] מצודות. רש"י: כשם שאין ביאת פנויה כביאת אשת איש, כך גם קיום המצוות בסתר, שהיו חייבים להימנע מגילויים בגלל שלא נתנו להם לקיים מצוות, תהיה מתוקה. רלב"ג: לשכל יהיה נעים יותר להשתמש בגוף, ובכך כביכול לגנוב את תפקידו – במקום להחכים כפי שהוא אמור לעשות, הוא נגרר אחרי התאוות. אבן עזרא: המים הגנובים הם משל לעבירות (מעין מה שביארנו בפנים). אבן עזרא (מכתב יד) פירש שמדובר על זמן שאין בו מים ולחם (למשל בשנות רעב), ואז המים והלחם שאוכלים ושותים בסתר, מתוקים יותר ממים ולחם שאוכלים ושותים בזמן רגיל. מבחינת המשמעות של הפסוק, אין הבדל בין פירושו לפירושלים האחרים. ר"י נחמיאש: האכילה בסתר נעימה להם, כיוון שהם מרגישים בטוחים, שאף אחד לא רואה אותם.

[36] מצודות. אבן עזרא: "שם" רמז לגיהינום.

[37] מצודות.

 

התועלות לרלב"ג:

  • לא מספיק לדעת את התורה, אלא צריך גם לקיים אותה, כמו שכתוב "קשרפ על אצבעותיך".
  • מי שנשמך אחרי הרע – תבא עליו פורענות, כמו שכתוב "כשור אל הטבח יובא".
  • ללמד אותנו את מעלת החכמה.
  • ללמדנו שאין תועלת בתוכחת לץ.
  • ללמדנו מה יקרה למי שנמשך אחרי הרע.

קניית אתרוגים בשנת השמיטה

כיצד נקנה אתרוגים לקראת חג הסוכות תשפ"ג הבעל"ט
אוצר ההלכה

משלי פרק י

ביאור אוצר המקרא לספר משלי פרק י אוצר המקרא הוא קיצור של אוצר מפרשי התנ"ך
אוצר המקרא על התנך

הפרשת ערי המקלט לפרשת ואתחנן

מדוע דווקא על הפרשת ערי המקלט על ידי משה רבינו נאמר "אוהב כסף לא ישבע כסף? מדוע היה צורך בהפרשת ערי הקלט - הרי המשכן קלט את הרוצחים בשגגה? מדוע התורה סיכמה את הפרשת ערי המקלט בפסוק "וזאת התורה אשר שם...
אוצר לדרך - אמונה

משלי פרק יא

ביאור אוצר המקרא על ספר משלי פרק יא אוצר המקרא הוא קיצור אוצר מפרשי התנ"ך
אוצר המקרא על התנך