משלי פרק טז

פירוש אוצר המקרא לספר משלי פרק טז. אוצר המקרא הוא קיצור ש מפעל אוצר מפרשי התנ"ך

מערכת אוצר התורה | כ"ז כסלו תשפ"ג

משלי פרק טז

(א) לְאָדָם מַעַרְכֵי לֵב אדם יכול לסדר את מחשבותיו בליבו,[1] וּמֵה' מַעֲנֵה לָשׁוֹן וכאשר הוא צריך לענות תשובה לאדם אחר – ה' מסייע בידו[2]: (ב) כָּל דַּרְכֵי אִישׁ זַךְ בְּעֵינָיו אדם תמיד חושב שהוא הולך בדרך טובה, כיוון שקשה לו ללמד על עצמו חובה ולדעת שלפעמים הוא עלול ללכת בדרך שאיננה טובה,[3] וְתֹכֵן רוּחוֹת ה' אך מי שמונה את הלבבות, ה', יודע האם האדם באמת הולך בדרך טובה או לא[4]: (ג) גֹּל אֶל ה' מַעֲשֶׂיךָ וְיִכֹּנוּ מַחְשְׁבֹתֶיךָ תגלגל אל ה' את כל מעשיך, ואז יתבססו ויתקיימו מחשבותיך. כאשר אדם בטוח בה' – הוא יצליח במעשיו[5]: (ד) כֹּל פָּעַל ה' לַמַּעֲנֵהוּ כל מה שה' עשה בעולם – הכל נועד לצורך קילוסו. לכל דבר שקיים בעולם, יש תפקיד בהמלכת ה' בעולם,[6] וְגַם רָשָׁע לְיוֹם רָעָה גם את הרשע עשה ה' כדי שביום שתבוא עליו הפורענות, הוא ילקה, וכך יראו כולם שצריך לעבוד את ה'[7]: (ה) תּוֹעֲבַת ה' כָּל גְּבַהּ לֵב אדם בעל גאווה מתועב בעיני ה' ומרוחק ממנו,[8] יָד לְיָד לֹא יִנָּקֶה ובעל הגאווה לא יצליח להתחמק מהעונש שה' יביא עליו. העונש יבוא מידי ה' לידי בעל הגאווה[9]: (ו) בְּחֶסֶד וֶאֱמֶת יְכֻפַּר עָוֹן אדם שיתנהג במידת החסד ובמידת היושר – יזכה שעוונותיו יכופרו,[10] וּבְיִרְאַת ה' סוּר מֵרָע ועל ידי שהוא ירא את ה' הוא סר מרע[11]: (ז) בִּרְצוֹת ה' דַּרְכֵי אִישׁ גַּם אוֹיְבָיו יַשְׁלִם אִתּוֹ כאשר אדם יילך בדרך הישרה וה' יהיה מרוצה מכך – האויבים שלו ישלימו איתו, לא יהיו לו אויבים כלל[12]: (ח) טוֹב מְעַט בִּצְדָקָה מֵרֹב תְּבוּאוֹת בְּלֹא מִשְׁפָּט עדיף שלאדם יהיה מעט ממון מאשר הרבה תבואה שהגיע אליו שלא כדין. עדיף שיהיה לאדם מעט ממון שהוא הרוויח מיושר מהרבה ממון שהוא הרוויח שלא ביושר[13]: (ט) לֵב אָדָם יְחַשֵּׁב דַּרְכּוֹ ליבו של אדם יחשב את דרכו ללכת בדרך הישר,[14] וַה' יָכִין צַעֲדוֹ וה' יכונן את צעדיו של האדם ויעזור לו ללכת בדרך הישר[15]: (י) קֶסֶם עַל שִׂפְתֵי מֶלֶךְ בְּמִשְׁפָּט מלך שיושב לשפוט במשפט צריך להכיר את בעלי הדין ולדעת מי אומר אמת (כמו שקוסם כביכול יודע דברים שאנשים רגילים אינם יודעים),[16] לֹא יִמְעַל פִּיו המלך לא ימעל במשפט על ידי אמירת דברים שאינם נכונים[17]: (יא) פֶּלֶס וּמֹאזְנֵי מִשְׁפָּט לַה' ה' יוציא לאור משפט אמת, כביכול יש בידו כלים כמו פלס ומאזניים שעל ידי השימוש בהם, הוא שוקל כל דבר ומגיע לאמת,[18] מַעֲשֵׂהוּ כָּל אַבְנֵי כִיס וכביכול יש בידי ה' אבני כיס כדי לשפוט כל אדם לפי מעשיו. אבני הכיס הן אבנים בגדלים ובמשקלים שונים ששימשו לשקילה. כאשר ה' משלם לאדם כפי מעשיו, שכר גדול או שכר קטן, הדבר נחשב כאילו היו לו אבנים בגדלים שונים כדי לשקול את מעשיו של האדם[19]: (יב) תּוֹעֲבַת מְלָכִים עֲשׂוֹת רֶשַׁע ראוי שעשיית רשע תהיה מתועבת בעיני המלכים,[20] כִּי בִצְדָקָה יִכּוֹן כִּסֵּא שהרי הבסיס לקיומו שלטונו של המלך הוא הצדק[21]: (יג) רְצוֹן מְלָכִים שִׂפְתֵי צֶדֶק המלכים חייבים לרצות בשפתיים שמדברות אמת, הם חייבים לאהוב דיבורים של אמת,[22] וְדֹבֵר יְשָׁרִים יֶאֱהָב והמלך יאהב את מי שאומר דברי אמת[23]: (יד) חֲמַת מֶלֶךְ מַלְאֲכֵי מָוֶת הכעס של המלך דומה למלאך המוות, היות וכאשר המלך כועס הוא עלול להזיק לאנשים,[24] וְאִישׁ חָכָם יְכַפְּרֶנָּה ואדם חכם יכול לפייס את כעסו של המלך[25]: (טו) בְּאוֹר פְּנֵי מֶלֶךְ חַיִּים כאשר המלך מאיר את פניו לאדם – הדבר מחייה את האדם שזכה להארת פנים,[26] וּרְצוֹנוֹ כְּעָב מַלְקוֹשׁ ומי שרצוי למלך, הקרבה אל המלך מועילה לו כמו שהגשמים המאוחרים מועילים להצמחת היבול[27]: (טז) קְנֹה חָכְמָה מַה טּוֹב מֵחָרוּץ מי שקנה חכמה – קנה דבר שיש בו תועלת גדולה יותר מאשר זהב משובח,[28] וּקְנוֹת בִּינָה נִבְחָר מִכָּסֶף ומי שקנה בינה – קנה דבר שיש בו תועלת גדולה יותר מכסף טהור[29]: (יז) מְסִלַּת יְשָׁרִים סוּר מֵרָע דרכם של אנשים ישרים לסור מעשיית דברים רעים,[30] שֹׁמֵר נַפְשׁוֹ נֹצֵר דַּרְכּוֹ ומי שרוצה לשמור על נפשו, צריך לקיים את המצוות[31]: (יח) לִפְנֵי שֶׁבֶר גָּאוֹן הגאווה גורמת לאנשים להישבר. כאשר אדם מתגאה, הוא בסוף ייפול ויישבר,[32] וְלִפְנֵי כִשָּׁלוֹן גֹּבַהּ רוּחַ וגובה רוחו של האדם מובילה אותו לכישלון[33]: (יט) טוֹב שְׁפַל רוּחַ אֶת עֲנָוִים מֵחַלֵּק שָׁלָל אֶת גֵּאִים עדיף לאדם שפל רוח להיות בחברתם של אנשים ענווים (גם אם אין להם ממון רב), מאשר לחלק רווחים וממון עם אנשים גאוותנים[34]: (כ) מַשְׂכִּיל עַל דָּבָר יִמְצָא טוֹב אדם שמתבונן בדברים ומחשב את דרכיו – יצליח במעשיו,[35] וּבוֹטֵחַ בַּה' אַשְׁרָיו ואדם שבוטח בה' עתיד להיות מאושר[36]: (כא) לַחֲכַם לֵב יִקָּרֵא נָבוֹן לאדם שלמד תורה מרבו – תהיה בסוף תבונה והאנשים בסביבתו יקראו לו נבון,[37] וּמֶתֶק שְׂפָתַיִם יֹסִיף לֶקַח כאשר הרב ממתיק את הדברים שהוא מלמד את התלמיד, על ידי שהוא מסביר להם את הטעמים של הדינים ומסביר על ידי משלים וכדומה, התלמידים מבינים את הדברים טוב יותר[38]: (כב) מְקוֹר חַיִּים שֵׂכֶל בְּעָלָיו השכל לבעליו הוא מקור חייו. השכל של האדם נותן מהות לחייו,[39] וּמוּסַר אֱוִלִים אִוֶּלֶת והייסורים שבאים על אדם אויל הם בגלל שהוא עשה מעשי איולת[40]: (כג) לֵב חָכָם יַשְׂכִּיל פִּיהוּ הלב של אדם חכם מלמד את הפה שלו לומר דברים חכמים,[41] וְעַל שְׂפָתָיו יֹסִיף לֶקַח ולאחר שהוא אומר את דברי החכמה, הלב שלו מבין אותם יותר לעומק. ההשפעה היא דו צדדית. קודם הלב מלמד את הפה, ולאחר הדיבור, הלב מחכים עוד[42]: (כד) צוּף דְּבַשׁ אִמְרֵי נֹעַם דברים נעימים מתוקים כמו חלות הדבש שנמצאות בכוורות הדברים שיש בהן דבש מתוק,[43] מָתוֹק לַנֶּפֶשׁ וּמַרְפֵּא לָעָצֶם דברי הנועם מתוקים לנפש ומרפאים את הגוף, היות והאדם שמדבר את דברי הנועם יצליח למשוך אחריו בני אדם, הן בענייני הרוח והן בענייני הגוף[44]: (כה) יֵשׁ דֶּרֶךְ יָשָׁר לִפְנֵי אִישׁ יש דרך שנראית לפני אדם כדרך ישרה,[45] וְאַחֲרִיתָהּ דַּרְכֵי מָוֶת אך בסוף הדרך הזו מובילה למוות[46]: (כו) נֶפֶשׁ עָמֵל עָמְלָה לּוֹ כאשר אדם עמל – הוא מועיל לעצמו,[47] כִּי אָכַף עָלָיו פִּיהוּ (התועלת בעבודה היא) כאשר פיו יכפה אותו להאכיל אותו – הוא יוכל להאכיל את הפה בזכות עמלו[48]: (כז) אִישׁ בְּלִיַּעַל כֹּרֶה רָעָה אדם רשע מחפש לעשות דברים רעים לאנשים אחרים, כאילו שהוא חופר ומחפש את הדברים הרעים,[49] וְעַל שְׂפָתוֹ כְּאֵשׁ צָרָבֶת וכביכול הדברים הרעים שהוא עושה נמצאים על שפתיו, והוא מוציא אותם מפיו ושורף בהם אחרים. הכתוב מדמה את הנזק הגדול של הרשע כאילו שהוא מוציא מפיו דברים רעים כלפי אנשים אחרים[50]: (כח) אִישׁ תַּהְפֻּכוֹת יְשַׁלַּח מָדוֹן אדם שאינו הולך בדרך ישרה – גורם למריבות,[51] וְנִרְגָּן מַפְרִיד אַלּוּף ואדם שמתלונן כל הזמן גורם לאווירה עכורה, עד שלבסוף אנשים אינם מקבלים את הסמכות של מי שאמור לשלוט עליהם[52]: (כט) אִישׁ חָמָס יְפַתֶּה רֵעֵהוּ אדם שעושה מעשי חמס – מפתה את חבריו לעשות גם כן מעשי חמס,[53] וְהוֹלִיכוֹ בְּדֶרֶךְ לֹא טוֹב וכך הוא מוליך את חברו בדרך שאינה טובה (בדרך החמס)[54]: (ל) עֹצֶה עֵינָיו לַחְשֹׁב תַּהְפֻּכוֹת אדם שעוצם את עיניו וחושב לעשות דברים רעים לחברו. כאשר אדם חושב בעמקות הוא נוהג לעצום את עיניו, וכאן הוא עוצם את עיניו כדי לחשוב לעשות מעשים רעים לחברו,[55]  קֹרֵץ שְׂפָתָיו ואדם שרומז בשפתיו לעשות דבר רע לאדם אחר,[56] כִּלָּה רָעָה (אדם שעוצם את עיניו ורומז בשפתיו לעשות מעשים רעים) מוציא אל הפועל את המחשבות הרעות שהוא חושב על אנשים אחרים[57]: (לא) עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת שֵׂיבָה כאשר אדם מגיע לגיל שיבה, הדבר מפאר אותו ואנשים אחרים מכבדים אותו,[58] בְּדֶרֶךְ צְדָקָה תִּמָּצֵא ואדם זוכה להגיע אל גיל הישבה כאשר הוא הולך בדרך היושר[59]: (לב) טוֹב אֶרֶךְ אַפַּיִם מִגִּבּוֹר אדם ששולט בכעסו עדיף על אדם גיבור,[60] וּמֹשֵׁל בְּרוּחוֹ מִלֹּכֵד עִיר ומי שכובש את יצרו עדיף על אדם שחזק מספיק לכבוש עיר. הכתוב אומר שהשליטה על הכעס שהיא גבורה של עבודת המידות עדיפה על חוזק פיזי[61]: (לג) בַּחֵיק יוּטַל אֶת הַגּוֹרָל אדם יכול להטיל את הגורל בחיק שלו. אדם יכול לחשוב שהוא יכול לשלוט באירועים שיבואו עליו.[62] החיק הוא החלל שנוצר בין החזה לזרוע בשעת חיבוק.[63] וּמֵה' כָּל מִשְׁפָּטוֹ אך בסופו של דבר ה' הוא שיקבע מה יקרה לאדם[64]:

 

[1] רש"י. מאירי: הכתוב אומר שאדם צריך לשמור על לשונו, והדבר מסור בידו. ר"י נחמיאש: "מערכות" בלשון רבים ואילו "מענה" בלשון יחיד, משום שאדם חושב על כמה מערכות לפני כן, והוא בוחר אחד מהם כמענה.

[2] רש"י בפירושו הראשון. בפירושו השני כתב שאם אדם זוכה, ה' מזמן לו תשובה טובה. רלב"ג מבאר באופן דומה לרש"י וכתב שאדם יכול לסדר את מחשבותיו בליבו, אך לפעמים הם עדיין יהיו מבולבלות, ולכן צריך סייעתא דשמיא מה' להוציא את הדברים אל הפועל. אבן עזרא: היות וה' יודע מה אדם ידבר לפני הדיבור בפועל, ה' מסייע לאדם להוציא את דיבורו. רבינו יונה: פסוק זה עוסק באותו נושא של הפסוקים שבסוף הפרק הקודם – הענווה. אדם עניו יודע שהוא צריך סיוע מאת ה' כדי שדיבורו יהיה לתועלת. מאירי: אם אדם אינו מדבר כראוי, גם אם מחשבותיו מסודרות, עדיף שלא ידבר (ופירש "מענה" מלשון שפע). על דרך הנסתר פירש ש"מערכי לב" הם דרך המחקר, ואילו "מענה" הוא העדות. יש דברים שהחכם יכול לחקור בהם, אבל יש דברים שהם בגדר מסורת שאין אפשרות לחקור בהם.

[3] תרגום. רלב"ג: הכוונה לכל הכוחות באדם. הכח המתעורר השכלי רוצה ללכת בדרך טובה, לעומת הכח המתעורר הדמיוני שרוצה ללכת בדרך שאיינה טובה. ה' מסדר את הדברים כך שבסופו של דבר האדם ירצה ללכת בדרך טובה. אבן עזרא מכתב יד: כל דרכי האיש גלויים לפני עיניו של ה'. רבינו יונה: קשה לאדם לתקן את מידותיו משום שבעיניו אין שום צורך לתקן את מעשיו.

[4] רש"י ולפי פירושו "תכן" מלשון סכום, כפי שמופיע מספר פעמים במקרא. מצודות פירש "תכן" מלשון פנים, ה' נמצא בתוכו של כל אחד ויודע בדיוק את דרכיו. אבן עזרא מכתב יד: הכוונה שה' תיכן, בנה את האדם, ולכן הוא יודע את כל דרכיו. רבינו יונה: למרות שקשה לאדם לראות צורך לתקן את מידותיו, הקב"ה עוזר לו ומביא אותו להצליח בכך. מאירי על דרך הנסתר: פסוק זה הוא המשך לנאמר בפסוק הקודם. כאשר אדם חוקר ומציג סתירות באפשרויות השונות – כל אחת מהאפשרויות צודקת בעיניו, אך כאשר הדברים נוגעים לעדות מאת ה' – אסור שהוא יחשוב שיש אפשרות אחרת.

[5] רש"י בפירושו הראשון, ולפי פירוש זה "גל" מלשון לגלגל. בפירושו השני כתב שהכוונה מלשון גילוי, ואדם צריך להתפלל אל ה' כדי שיתקיימו מחשבותיו. תרגום פירש גם מלשון גילוי, אך לאו דווקא מלשון תפילה. רלב"ג: תסובב את כל מעשיך אל עבודת ה' יתברך ואז ה' יעזור לך לקיים את רצונותיך. אבן עזרא מכתב יד: תבטח בה' בכל מעשיך. מאירי על דרך הנסתר: תסמוך על ה' בעניינים שאינך מצליח להגיע אליהם להכרעה שכלית.

[6] רש"י בפירושו הראשון. בפירושו השני כתב שכל דבר שקיים בעולם נועד להעיד על גבורותיו של ה'. רלב"ג: כל הפעולות של ה' נועדו לתכלית ולתועלת. באופן דומה פירש גם המאירי. אבן עזרא מכתב יד: "למענהו" – למען הצדיק. גם הפורענות שתבוא על הרשע תהיה לצורך הצדיק, בגלל שהרשע שונא אותו.

[7] רש"י. מאירי הוסיף פירוש בשם יש מפרשים שהכוונה שאת יום הרעה ה' ברא בשביל הרשע. בפירוש נוסף כתב שהרשע הינו אדם חסר מנוחה, והוא נוצר לצורך האדם השלם. בפירוש שלישי כתב שה' נפרע מרשעים על ידי רשעים אחרים. בפירוש רביעי כתב שכאשר רשע מעיין בדברי אמונה באופן שיביאו אותו לידי כפירה, הוא נכשל.

[8] תרגום.

[9] רש"י. אבן עזרא: הכוונה לידו של הרשע שעושק אחרים. רבינו יונה: "מיד ליד" פירושו מידה כנגד מידה. מאירי: "מיד ליד" הינו תיאור זמן, והכוונה שהעונש יבוא מיידית. ר"י נחמיאש: הכוונה שהוא בקלות יישבר. בדבריו הביא גם את מדרשי חז"ל לפסוק שאפילו אם יש לאדם זכויות רבות – הוא עדיין ייענש.

[10] רלב"ג. מאירי: מצד אחד התשובה היא חסד. אין סיבה אמיתית למחול לאדם שבחר לחטוא. מצד שני יש בתשובה גם אמת, משום שה' נטע בלב האדם את יצר הרע. אמנם האדם יכול להתגבר על יצר הרע שה' טבע בו, ולכן חוזרים לעניין שקבלת התשובה היא חסד. על דרך האמת פירש שהחסד הוא קבלת המסורות, והאמת היא הבנת המושכלות. על ידי השילוב של שניהם, אדם לא יגיע לידי כפירה, שבפסוק מתואר כעוון. יראת ה' היא שלמות המידות.

[11] רש"י. מצודות: הצלע השנייה מהווה תנאי לצלע הראשונה. התנאי שהחסד והאמת יכפרו על העוון הוא שהם ייעשו מתוך יראת שמים ולא מתוך יראת בשר ודם. רבינו יונה: על ידי חסד ואמת, אדם יכול לבטל את העונשים שמגיעים לו על חטאים, גם לאחר שחזר בתשובה. אך החזרה בתשובה הכרחית כדי למנוע ממנו מלחטוא פעם נוספת, וחזרה בתשובה תהיה על ידי יראת ה', כפי דברי הכתוב שההסרה מהרע נעשית על ידי יראת ה'. מאירי: על ידי התשובה ועשיית חסד ואמת, אדם מכפר על חטאיו, אך יראת ה' תימנע ממנו מלכתחילה את הצורך לחזור בתשובה משום שהוא לא יחטא. ר"י נחמיאש: כביכול כתוב "וסור מרע". אדם צריך שיהיה לו יראת שמים וגם שיסור מחטאיו.

[12] רש"י. רלב"ג הוסיף פירוש, ה' ישמור על האדם שלא יגיע לידי טעות כאשר הוא מעיין במושכלות. אבן עזרא הסביר את המילה "גם". לאדם שהולך בדרך הישר יהיו שני דברים: גם ה' יהיה מרוצה ממנו וגם לא יהיו לו אויבים. חוקה: הסביר את המילה "גם כתוספות לאוהביו. לא רק שאוהביו של האיש ישלימו איתו אם יחטא להם, אלא גם אויביו. רבינו יונה: התלבט אם הכוונה למקרים דומים לאבות הקדושים שאנשים ראו שה' היה בעזרתם ולכן השלימו איתם (כמו שאבימלך עשה), או שהכוונה לאדם שעשה תשובה בין אדם למקום ועדיין צריך לרצות את חבריו – ה' יעורר את חבריו לסלוח לו. ר"י נחמיאש: הביא את דרשת חז"ל שהכוונה שאפילו חיות רעות ומסוכנות ישלימו איתו ומדרשי חז"ל נוספים שאומרים שמדובר על פרעה, על אשתו או על יצר הרע. מאירי על דרך האמת: הכוונה לשלמות של האדם על ידי שהוא מעמי את יצר הרע במקום הראוי לו.

[13] תרגום. רלב"ג: הוסיף פירוש שעדיף שאדם יגיע אל מעט השגות בדברים שהוא מעיין בהם, אבל שיגיע בהם אל מסקנות ברורות, מאשר שיהיו הרבה השגות שיישארו אצלו מעורפלות. רבינו יונה: הוסיף פירוש שייתכן שהכוונה לאדם שחוזר בתשובה מחטאיו (כמו שהסביר בפסוק הקודם), והכתוב אומר לו שיחזיר את כל הכסף שהוא גנב מאחרים. מאירי: הוסיף פירוש שהכוונה שאדם צריך להיות מחושב שבהוצאות שהוא מוציא. בפירוש נוסף כתב שהכוונה שהאדם ייתן צדקה לעניים. על דרך האמת פירש ששלמות המידות היא צדקה ומשפט, והכתוב אומר שעדיף לא להגיע אל השגות שכליות ללא שלמות המידות, כיוון שאדם ללא שלמות במידות אינו יכול להגיע אל השגות שכליות גבוהות ואמיתיות. בפירוש נוסף כתב שעדיף ללמוד מעט לפי הסדר הראוי מאשר ללמוד הרבה ללא הסדר הראוי, היות וכאשר לומדים לפי הסדר הראוי, הלימוד יעיל.

[14] רש"י. אבן עזרא מכתב יד: לב האדם יראה לו להיכן ללכת, וה' ישמור עליו בדרכו. לפי פירוש זה, הכוונה ליציאה לדרך רגילה. מאירי: הכתוב אומר לאדם שהוא צריך לבטוח בה' שיוביל אותו בדרך הנכונה. על דרך האמת הסביר שהכוונה לאדם שלומד, שיכול להגיע אל השגות שכליות גבוהות, אבל כאשר הוא מגיע לסתירה ממסורת, עליו לשנות את מסקנותיו.

[15] רש"י. רלב"ג: אדם צריך סיוע להוצאת מחשבותיו אל הפועל.

[16] מאירי בפירושו הראשון. בפירושו השני כתב שכמו שקוסם אינו משנה את נבואותיו ממהלך הכוכבים, כך למלך אסור לסטות מפסק הדין האמיתי. על דרך הנסתר פירש שהמלך הוא החכם, וצריך לקבל את דברי החכם בכל דבר כאילו שיש מילות קסם בפיו, והוא לא ימעל בלימודו. רש"י: הכוונה שיש קסמים על החכמים היושבים בדין, ובמהדיר של מוסד הרב קוק כתב שיש שהבינו מדבריו שהכוונה שחכם שיושב בדין צריך לדעת קסמים. אבן עזרא: חסרה האות כ לפני המילה קסם. הכתוב אומר שדברי החכמים דומים לקסמים. כשם שהקסם גוזר דבר כלשהו ולא משנים אותו, כך דברי המלך שהוא פוסק במשפט צריכים להיות במשפט האמת. רלב"ג: יש סיבות רבות שהמלך יודע דברים רבים ואין דבר שמוסתר ממנו. א. סיוע מאת ה'. ב. אנשים רוצים למצוא חן בעיניו, ולכן תמיד יהיה מי שיגלה לו את האמת. לכן המלך תמיד יידע איך לפסוק במשפט. בפירוש נוסף (הכתוב בפירושו לפסוק הבא) כתב שהמלך הוא השכל המושל על האדםץ השכל אינו טועה וטעות של אדם נגרמת מהחושים שלו. לכן כתוב שהמלך לא ימעל במשפט – הוא לא יגיע לכדי טעות. מצודות: אמרי המלך ברורים כאילו היה קסם על שפתיו. כנראה שלמרות השינוי מלשון רלב"ג, הוא מפרש כמוהו.

[17] מאירי. רבינו יונה: לפעמים השופטים צריכים לפטור מישהו שחייב בדין, אך המלך אינו כן, אנשים מפחדים לשקר לו, ולכן הוא יכול להגיע לחקר האמת. בדרך כלל מישהו יאמר לו את האמת כדי להתקרב אליו, אבל גם אם אין מי שיאמר לו את האמת, ה' יגרום לו להכיר באמת בליבו ולהוציא דין אמת.

[18] רש"י. רלב"ג: אדם צריך סיוע מאת ה' כדי לשקול כל דבר. אבן עזרא: עניין ההקפדה על כלים מדוייקים למדידה כדי שאדם לא ירמה במסחר, נעשה משום שה' ציווה על כך. בפירוש נוסף כתב שה' אוהב את ההקפדה על המשקולות התקינות. ר"י נחמיאש: ה' משלם שכר למי שמקפיד לשקול ביושר. בפירוש נוסף כתב שהכתוב אומר שבמידה שאדם מודד – מודדים לו. אם הוא מודד ביושר, ימדדו גם לו ביושר. רס"ג: האיזון במשקולות וההקפדה על משקל תקין שייכים לה'. רבינו יונה: קבוצת הפסוקים עוסקת בענייני מלכים, והפסוק הזה נמצא בתוכם ולכאורה לא שייך לשאר, שכן הוא עוסק בעניינו של ה'. ההסבר הוא שהכתוב משווה בין המלכים שלעיתים אינם מצליחים לשפוט משפט צדק (או אינם רוצים), לעומת הקב"ה שתמיד שופט משפט צדק. בפירוש נוסף כתב שכל הפסוקים העוסקים בעניינו של המלך נועדו ללמד אותנו קל וחומר: אם ה' נתן כח למלכים לשפוט דין אמת, כל שכן שהוא עצמו ישפוט דין צדק. בפירוש נוסף כתב בשם חז"ל שפסוק שלא מבינים את משמעותו, נכתב על דרך המשל, וכך צריך להבין את הפסוקים האלה. מאירי: הפלס הוא הדיוק הנצרך לאדם ההולך בדרך, והושאל לכלי מדידה שיש בו שנתות. יש מפרשים שהכוונה למתקן עליו מלבישים את המאזניים כדי למדוד.

[19] רש"י. אבן עזרא כתב יד: ה' שופט בצדק כפי שאלה שמשתמשים באבנים במשקלים המתאימים בעת המכירה מוכרים את מרכולתם ביושר. מאירי התלבט איך לפרש את עניין אבני הכיס: האם מדובר בכיס בו היו מניחים את האבנים, או שמדובר על אבני כיס שנקראים כך משום שיש להן מידות שונות, ופירוש "כיס" מלשון מכסה. על דרך הנסתר פירש שהכוונה שאדם צריך לאזן בין גופו לרוחניותו.

[20] רס"ג. רש"י כתב שהכוונה לדיינים.

[21] תרגום. רבינו יונה: ה' לא יבסס את ממלכתם של המלכים אלא אם ינהגו ביושר. מאירי על דרך האמת הסביר פסוק זה ואת הפסוקים הבאים באופן הבא: שלמות המידות היא הצדקה, ונקראת בפסוק גם בשמות "שפתי צדק" ו"דברי ישרים". התנהגות ברשעות נקראת בפסוק "חמת המלך". המלכים הם החכמים השלימים שמשפיעים על אחרים, והכסא המוזכר בפסוק הוא מעלת האדם השלם. על ידי שלמות המידות, המעלה של האדם השלם יתבסס.

[22] רס"ג.

[23] תרגום. רלב"ג: המלכים צריכים אנשים שידברו דברי אמת כדי שהם יוכלו להשכיל ולהגיע למסקנות נכונות בנושאים שהם חוקרים.

[24] רש"י. רלב"ג: כאשר המלך חוקר נושא כלשהו, והוא מוצא סתירה בין המסקנות שלו למסורת (בגלל שהמסורת איננה נכונה), הוא עלול לגרום לעצמו נזק על ידי שהוא יסטה מהדרך הנכונה, והוא יחשוב שאין תועלת בחקר החכמה. אדם חכם יפייס את המלך על ידי שיראה לו שיש עניינים במסורת שנכונים, תחילה יברר כמה נקודות במסורת שאינן סותרות למסקנות של המלך, ולאט ירחיב את הסכמת המלך לשאר המסורת, או על ידי מהלכים חכמים נוספים. אבן עזרא: הכעס שלו עלול לגרום לו להרוג במהירות רשעים. רבינו יונה: צריך ללמוד מהפחד מפני המלך (בגלל שהוא מסוגל להזיק מאוד אם הוא כועס), לפחד מה' יתברך.

[25] רש"י.

[26] תרגום. רש"י: הכוונה לה' יתברך שמאיר פנים. אבן עזרא: הכוונה למלך שמאיר את פניו לחכם. רלב"ג: כאשר המלך מאיר פנים, האדם שהמלך האיר לו פנים זוכה להגיע למסקנות בנושאים שבהם הוא מעיין.

[27] רש"י. אבן עזרא מכתב יד: הרצון שלו כלפי עמו. רבינו יונה: אור הפנים של המלך המוזכר בצלע הראשונה של הפסוק, מועיל יותר מהרצון. כמו כן הסביר שלמרות שהגשם הראשון (היורה) מועיל, התועלת שלה מוגבלת ללא המלקוש, ולכן רצון המלך חשוב מאוד להצלחת האדם. הכתוב מלמד אותנו שצריך לדרוש את רצונו של מלך בשר ודם, וכל שכן שצריך לדרוש את רצון ה'. מצודות: הכוונה שהרצון של המלך מועיל כמלקוש.

[28] תרגום. אבן עזרא התלבט אם פירוש "חרוץ" הוא שהוא נחצב מההר, או שהכוונה לסוג של זהב. רבינו יונה: פסוק זה הוא המשך של הנאמר לעיל. את המלך קונים על ידי חכמה ולא על ידי כסף וזהב. מאירי: הכתוב הזהיר את המלך שעדיפה לו החכמה מהכסף והזהב, ושהוא חייב ליזהר שלא לכעוס במקום שאיננו מתאים. "תועבת מלכים" שנאמר לעיל, פירושו שזה יהיה דבר מתועב אם הם יעשו מעשי רשע.  

[29] תרגום. רלב"ג: הכתוב דירג את החכמה במעלה גבוהה יותר מהבינה משום שהשגת החכמה חשובה יותר מהשגת הבינה, וגם משום שייתכן שהבינה מתייחסת לכל מי דברים שקשורים לפילוסופיה מדינית ודברי מוסר.

[30] תרגום. אבן עזרא מכתב יד: המסילה הישרה תמנע מאדם לסור מרע. מאירי: בפסוק זה הפירוש על דרך הנסתר ועל דרך האמת קרובים זה לזה. הכתוב אומר שכאשר אדם יישמר מהמידות הלא טובות, הוא יגיע אל המעלה העליונה. רבינו יונה: אדם שישר בטבעו, ייעזר בטבע שלו כדי למשול ברוחו. אדם זה יתחיל קודם לסור מרע, ממידת הזהירות, לפני שיעלה למדרגה של עשה טוב.

[31] אבן עזרא. רלב"ג: הכוונה שהוא שומר על נפשו על ידי שהוא מונע מעצמו מעשיית דברים רעים. מאירי: מי שיבחר לשמור על נפשו – שומר על דרכיו שלא להיכשל במידות הרעות. רבינו יונה: כאשר אדם מתקן את מידותיו ומתנתק מתאוות העולם – הוא לא ייכשל בחטא ולא יתרחק מהבורא.

[32] רלב"ג. מצודות: לפני שרשע מקבל את עונשו, הוא מתרומם למעלה גבוהה יותר. רי"ד: השבר יבוא מיד לאחר הגאווה. רבינו יונה: פסוק זה מפרט את האמור בסוף הפסוק הקודם. בסוף הפסוק הקודם כתוב על שמירת שלמות המידות, והכתוב מפרט בפסוק זה את אחת המידות – מידת הגאווה.

[33] רלב"ג.

[34] רש"י. רבינו יונה: עדיף לשבת עם אנשים ענווים וללמוד מהם על מידת הענווה מאשר לחלק ממון עם אנשים גאוותנים. מאירי על דרך הנסתר: הגאווה וגבה הרוח הם הפילוסוף שמתחכם יותר מידי, שאמונתו מבוססת על ההיגיון, ולכן הוא מגיע למסקנות שיש בהם כפירה. לכן, עדיף שהפילוסוף יסתמך על המסורת (הנקראת בפסוק ענווה) במקומות שבהם ההיגיון שלו מוביל לכפירה.

[35] רש"י. אבן עזרא: פסוק זה הוא המשך של הפסוק הקודם שבו כתוב שאדם צריך להיות בחברת אנשים ענווים, ואם הוא עושה זאת, הוא יצליח בדרכיו.

[36] אבן עזרא. רש"י: מדובר על אדם שבוטח בה' ומקיים מצווה גם בשעת הסכנה. אבן עזרא: מדובר באדם שבטוח בה' ומסרב לשבת עם אנשים גאוותנים – גם שכשהם מחלקים ממון. רבינו יונה: כאשר אדם הגיע למסקנה בשכלו שהוא צריך לעשות דבר מה (כנאמר בצלע הקודמת), עליו לבטוח בה' שיעזור לו ולא להסתמך רק על יכולותיו. מאירי על דרך הנסתר: כאשר אדם חוקר בשכלו, עליו להסתמך על המסורת ועל האמונה בענייני מסורת יהיה מאושר. חוקה: כאשר יש לאדם ספק במצב מסוים, האם יהיה טוב או רע, עליו לבטוח בה'.

[37] רש"י. אבן עזרא: החכם יבין דברים שהוא אפילו לא למד. רלב"ג: החכם יבין גם דברים שהוא לא למד, כמו האופן שבו צריך להסתדר עם אנשים אחרים. מאירי: כאשר אדם רק חכם בליבו ועדיין לא השפיע מחכמתו לאחרים, הוא עדיין לא הגיע אל תכלית החכמה, אבל עדיין נקרא חכם. בפירוש נוסף פירש ""יקרא" מלשון להזדמן, ופירוש הפסוק הוא שאדם נבון צריך להזמין את עצמו להימצא לפני אדם חכם.

[38] רש"י. מצודות: הרב עצמו מבין טוב יותר את הדברים. רלב"ג: כאשר אדם חכם לב וישיג את התבונה, הוא יוכל לחיות בשלום עם אנשים. אולם, כאשר הוא מדבר בצורה של ערבות ומתיקות, הוא יכול למשוך אליו עוד אנשים. מאירי: כאשר אדם מלמד אחרים – הוא מבין טוב יותר את מה שהוא למד לעצמו.

[39] רש"י. רלב"ג: על ידי השכל, אדם מבין גם עניינים הקשורים למהות העולם הזה, וגם בעניינים שיובילו אותו לעולם הבא. רבינו יונה: על ידי השכל אדם יכול לחקור את הדרכים הרצויות לה'.

[40] רש"י. רלב"ג: כאשר אדם אויל, הוא לומד לקח רק מדברים שקרו לו ומיישם אותם על אותם מקרים בדיוק, אבל הוא לא יכול להקיש מלימוד אחד ללימוד אחר. לעומת זאת החכם, מסוגל להבין דברים לעומק, ולהבין את הסכנה במציאות מסויימת, גם אם הוא לא סבל בדיוק במציאות הזו בעבר. אבן עזרא מכתב יד: אין ראוי לקבל את דברי התוכחה של אדם אויל משום שהם אויליים בעצמם. ר"י נחמיאש: מי שמלמד את האוילים מוסר – יש בכך איולת. מאירי: התלמיד לפעמים חושב שלא ראוי לשאול שאלות, והחששות שלו הם בגדר איולת.

[41] רש"י. ר"י נחמיאש התלבט האם כוונת הפסוק שהפה משפיע על הלב או שהלב משפיע על הפה. בפירוש נוסף כתב שהלב מראה לאדם שלא להתגאות לשבת במקום גדולים.

[42] כך משמע מרש"י וכך כתב מצודות בפירוש. רלב"ג: דברי החכם ערבים משום שהוא אומר את מה שהוא חושב. אולם, כאשר הוא מדבר, הוא מייפה את חכמתו, כי לפעמים הוא יכול לומר את הדברים באופן שיובן בכמה אופנים, ואילו בלב ניתן להגיע רק להבנה אחת.

[43] מצודות. רס"ג: "צוף" מלשון הדבש המובחר. רש"י: הדברים הנעימים שמוזכרים בפסוק הם דברי תורה. מאירי: אמרי הנעם עדיפים של חלות הדבש, משום שאין בהם שום נזק, ועדיף שיהיה מהם כמה שיותר, ואילו מחלות הדבש יש לפעמים נזק ואסור לאכול הרבה מהם.

[44] מצודות. רלב"ג: הם מרפאים את המכות שיש על הגוף, כיוון שהיה נהוג להשתמש בהם כמין משחה. מאירי: הם מרפאים את הגוף מכל המידות הרעות שיש באדם.

[45] רש"י. אבן עזרא: יש דרך שהיא ישרה – אם אדם מדבר באמרי נעם, ואם הוא עוזב את הדרך הזו – הוא הולך בדרך של מוות (והסביר שהכתוב אמר "דרכי" בלשון רבים משום שיש דרכים רבות בהן אפשר למות). רבינו יונה: הכתוב מדבר על דרך של ליצנות שבתחילה נראית כדרך טובה, אך לבסוף היא דרך שמובילה למוות.

[46] תרגום.

[47] רש"י. רבינו יונה: פסוק זה הוא המשך של הפסוק הקודם האומר שיש דרך שישרה בפני איש אך היא מובילה למוות. בפסוק זה, הכתוב מפרט שכאשר הנפש עמלה בשביל הגוף – בתחילה נראה שמדובר על דרך טובה, אך בסוף אדם מגיע לדרך שמובילה למוות.

[48] רש"י. רלב"ג: צלע זו מהווה תיאור זמן של העמל. האדם עמל כאשר הוא מנע מפיו דברים ערבים שמזיקים לו. זאת בניגוד לקניינים אחרים שיכולים להועיל לאנשים אחרים ולא לאדם עצמו. הקניין האמיתי של האדם שבו הוא מועיל לעצמו הוא מה שהוא עמל על מידותיו ולא נמשך אחרי התענוגות. בפירוש נוסף כתב שאדם שעמל יותר מידי למחייתו, נכנע לפיו שדורש יותר מידי. אם היה מסתפק במועט, לא היה נזקק לעמול יותר מידי. אבן עזרא: אם האדם היה לומד איך לדבר דברי נעם, הוא לא היה צריך לעבוד קשה כדי להשיג את מבוקשו. ההיפך אצל החכם – הוא משיג את מבוקשו בקלות גדולה יותר. רי"ד פירש את המילה "אכף" מלשון דוחק. מאירי פירש את המילה אכף בשלושה אופנים, אך במשמעות הפסוק אין הבדל ביניהם. א. מלשון כיפוף, הנפש כופפת את האדם לעשות את צרכיו. ב. מלשון הכרח. ב. מלשון משא (כמו אוכף), כאשר התאווה משליכה עליו את תאוותה שיעשה רצונו כמו שמשליכים משא. על דרך הנסתר פירש שכאשר אדם מגיע לשלמות חכמתו והוא משפיע לאחרים, הוא בעצם עמל למען עצמו, כיוון שיש לו תועלת בללמד אחרים והוא מחכים מכך. ר"י נחמיאש: כאשר הפה של אדם מכריח אותו לדבר לשון הרע שאין בה תועלת – הוא צריך ללמוד הרבה תורה שתועיל לנפש שלו. לכן מוזכר בפסוק הבא שפתיו של מי שמדבר לשון הרע.

[49] רש"י. ר"י נחמיאש התלבט אם המיה "כופר" משמעו חופר או מלשון כרייה. חוקה: הרשע חופר לעצמו בור שהוא ייפול בו. כמו כן הסביר את המילה "בליעל" מלשון "בל יעל", אדם זה לא יעלה שמו וזכרו. אמנם עיין מילון אוצר מפרשי התנ"ך שם הבאנו פירוש שהכוונה "בלי עול". רבינו יונה: כשם שהחכם חושב הרבה לפני שהוא מדבר, כך הרשע חושב הרבה על מעשי הרשע שלו.

[50] רש"י. אבן עזרא הוסיף פירוש שמדובר במלשין. רלב"ג: הצרות יבואו מהרשע יותר מפיו מאשר מליבו, כיוון שהוא ישתדל להעמיק בדברים שהוא אומר כדי שיבואו מהם דברים רעים.

[51] אבן עזרא מכתב יד. רלב"ג: הכוונה באיש תהפוכות הוא לאדם שמשקר ושמנה ממה שאחרים אומרים וכך גורם לסכסוכים ביניהם. רבינו יונה: איש התהפוכות הוא אדם שרגיל להראות פנים לדרך השקר, ונושא ונותן עם הבריות ברמאות.

[52] מצודות. אבן עזרא מכתב יד: אדם שמלשין מפריד בין חברים. רס"ג: הנרגן הוא מי שמסכסך בין חברים. רש"י: הביא את מדרש חז"ל "אלוף" הוא ה' יתברך, שהמתלונן גורם לאנשים לעזוב את דרכו. רבינו יונה: הנרגן הוא מי שהופך כל דבר טוב לדבר רע ותמיד דן אנשים לכף חובה. ר"י נחמיאש הביא את מדרש חז"ל שהביא רש"י לעיל, והוסיף עוד שהאיש תהפוכות הוא הנחש. בסוף דבריו כתב שיש אומרים שהגרסה בכתוב הוא "נרגז" ולא "נרגן", אך מבחינת המשמעות אין הבדל גדול ביניהם. חוקה: פירש "אלוף" מלשון בעל וכתב שהנרגן מפריד בין אשה לבעלה.

[53] אבן עזרא. אבן עזרא מכתב יד: הוא מפתה את חברו ומרמה אותו כדי לקחת את ממונו.

[54] רלב"ג.

[55] אבן עזרא מכתב יד בפירושו הראשון. בפירושו השני כתב כמו רש"י שפירוש "עצה" הוא קורץ, והכוונה שהוא קורץ בעיניו לרמוז לחברו לעשות לאדם אחר מעשה רע.

[56] אבן עזרא מכתב יד.

[57] אבן עזרא מכתב יד, וכתב שבכך הוא מוציא אל הפועל את מה שכתוב בפסוק הקודם שהוא מסית את חברו לעשות מעשים רעים. רש"י: הוא גורם לרעה לבא לעולם. רלב"ג: על ידי עצימת העיניים הוא רק חושב לעשות מעשה רע, ועל ידי ההוצאה בשפתיו והאמירה הוא כבר עושה מעשה רע. רבינו יונה: קריצת השפתיים היא הסימן לגמר הוצאת המחשבה הרעה אל הפועל, אך לא ההוצאה עצמה.  מאירי: "כלה הרעה" פירושו שזה אחת הדברים הכי רעים שאדם יכול לעשות (להזיק לחבירו).

[58] רלב"ג.

[59] רלב"ג וכתב שהשילוב בין ניסיון החיים והמתינות לבין ההליכה בדרך הישרה גורמת לאנשים לכבד אותו. רש"י: הכוונה לצדקה עצמה שבזכותה מאריכים ימים. אבן עזרא מכתב יד: השיבה תהיה טובה כאשר היא תיגרם מצדקה שאדם יעשה. מאירי: בפירושו הראשון כתב שהשיבה תפאר את האדם כאשר היא נעשית על ידי צדקה (כדברי אבן עזרא מכתב יד), אבל הוא הוסיף שכאשר אדם זקן חוטא, החטא חמור הרבה יותר מאשר חטא של נער צעיר, היות והזקן אמור להימנע מחטאים וגם משום שלומדים ממנו. בפירוש נוסף שנושאו החכמה (נראה שהכוונה לפירושו על דרך הנסתר לאורך הספר שעוסק בעניין החכמה), כתב שאדם צריך ללמוד דווקא מאנשים זקנים יותר.

[60] רלב"ג וכתב שאדם לא יכול לשלוט על אחרים אם הוא לא שולט על עצמו. מצודות: הגיבור מתגבר רק עשייה ואילו הכובש את כעסו מתגבר גם בשב ואל תעשה. רבינו יונה: כאשר אדם שולט בכעסו, הוא יכול להגיב באופן ראוי יותר, הן מבחינת אופן התגובה והן מבחינת זמן התגובה. מאירי: הגיבור עושה כפי הטבע שלו והשולט בכעסו עובד נגד הטבע. על דרך האמת פירש שיותר קל להישמר מאויבים מאשר שאדם יישמר מכוחותיו הטבעיים, ולכן הכתוב משבח יותר את מי ששלם במידותיו.

[61] רש"י. רס"ג: פירש ש"עיר" פירושו מדינה. אבן עזרא: אדם שכובש עיר צריך עזרה מאנשים אחרים, אך מי שכובש את כעסו אינו צריך עזרה מאחרים ולכן הוא טוב יותר. רבינו יונה הוסיף פירוש ש"רוחו" איננו כעסו, אלא תאוותו.

[62] רש"י. רבינו יונה: הפסוקים האחרונים עסקו בעניין המריבות עם אנשים אחרים. פסוק זה עוסק גם הוא בנושא זה ואומר שכאשר מחלקים על פי הגרלה, זה מרבה שלום בעולם, כיוון שיודעים שהדברים הוכרעו באופן הגון. הכתוב אומר שאדם צריך להאמין שכאשר הוא לא זכה בהגרלה במה שהוא רצה – הדבר נקבע על ידי ה'.

[63] ראה בהערות לביאורנו לספר במדבר (יא,יב). אבן עזרא מכתב יד: החיק הוא שטח מישורי וחלק.

[64] רש"י. רי"ד: ה' יבחר למי ייצא גורל טוב.

משלי פרק יז

ביאור אוצר המקרא לספר משלי פרק יז. אוצר המקרא הוא קיצור של אוצר מפרשי התנ"ך
אוצר המקרא על התנך

משלי פרק טו

ביאור אוצר המקרא לספר משלי פרק טו. אוצר המקרא הוא קיצור של אוצר מפרשי התנ"ך
אוצר המקרא על התנך

משלי פרק יד

ביאור אוצר המקרא לספר משלי פרק יד אוצר המקרא הוא קיצור של אוצר מפרשי התנ"ך
אוצר המקרא על התנך

משלי פרק יג

ביאור אוצר המקרא לספר משלי פרק יג אוצר המקרא הוא קיצור של מפעל אוצר מפרשי התנ"ך
אוצר המקרא על התנך