משלי פרק יב

ביאור אוצר המקרא עם חלק מההערות לספר משלי פרק יב אוצר המקרא הוא קיצור של אוצר מפרשי התנ"ך השלם

מערכת אוצר התורה | כ"ט תשרי תשפ"ג

משלי פרק יב

(א) אֹהֵב מוּסָר אֹהֵב דָּעַת מי שאוהב את המידות הטובות– אוהב את החכמה, משום שהמידות הטובות הן תנאי הכרחי שאדם יוכל להחכים ולדעת איך לנהוג,[1] וְשֹׂנֵא תוֹכַחַת בָּעַר ומי ששונא את דברי התוכחה, ומשום כך אין לו מידות טובות – הוא אדם בור, ללא ידע, משום שאינו יכול ללמוד כיצד מתנהגים[2]: (ב) טוֹב יָפִיק רָצוֹן מֵה' אדם טוב מוציא מה' נחת רוח להביא על העולם דברים טובים,[3] וְאִישׁ מְזִמּוֹת יַרְשִׁיעַ ואילו אדם שעושה מעשים רעים – מביא פורענויות על העולם, משום שהוא מכעיס את ה'[4]: (ג) לֹא יִכּוֹן אָדָם בְּרֶשַׁע אדם שעשה מעשים רעים – איננו יכול להתבסס, הוא עתיד ליפול כשתבוא פורענות על העולם,[5] וְשֹׁרֶשׁ צַדִּיקִים בַּל יִמּוֹט אבל שורש הצדיקים לא יתמוטט. גם אם הצדיק יתמוטט בעת שתבוא פורענות על העולם, תמיד יישארו השורשים שלו שיצמחו שוב, והוא לא ייפול לגמרי[6]: (ד) אֵשֶׁת חַיִל עֲטֶרֶת בַּעְלָהּ אישה טובה שעושה מעשים טובים, גורמת לבעלה נחת והוא יכול להתפאר במעשיה כמו תכשיט שנקרא "עטרה" שמפאר את מי שעונד אותו,[7] וּכְרָקָב בְּעַצְמוֹתָיו מְבִישָׁה אישה רעה שעושה מעשים רעים, גורמת נזק לבעלה כמו תולעת שנכנסת לשנכנת לתוך העצמות ואוכלת אותם[8]: (ה) מַחְשְׁבוֹת צַדִּיקִים מִשְׁפָּט לא רק שהמעשים של הצדיקים טובים, אלא גם המחשבות שלהם נוגעות רק לדברים טובים: איך לעשות משפט אמת תמיד,[9] תַּחְבֻּלוֹת רְשָׁעִים מִרְמָה ואילו הרשעים תמיד חושבים איך לרמות[10]: (ו) דִּבְרֵי רְשָׁעִים אֱרָב דָּם דברי הרשעים דומים לאנשים שאורבים לאחרים כדי לשפוך את דמם, משום שהם מעידים עדות שקר,[11] וּפִי יְשָׁרִים יַצִּילֵם והאנשים הישרים מצילים את הנרדפים על ידי הרשעים, על ידי שהם מעידים עדות אמת ועל ידי כך מפריכים את עדות הרשעים[12]: (ז) הָפוֹךְ רְשָׁעִים וְאֵינָם מצב הרשעים יכול להתהפך ברגע אחד והם ימותו, כמו שקרה לאנשי סדום כאשר ה' הפך את סדום. כאשר ה' הפך את סדום, מצב הרשעים שם התהפך בפתאומיות: ממצב שבו הם ישבו בשקט ושלווה והיו עשירים – העיר הושמדה והם מתו,[13] וּבֵית צַדִּיקִים יַעֲמֹד בניגוד לרשעים, בית הצדיקים מתקיים לעד[14]: (ח) לְפִי שִׂכְלוֹ יְהֻלַּל אִישׁ אדם ישתבח לפי החכמה שיש לו – אם יש לו הרבה חכמה – ישבחו אותו הרבה,[15] וְנַעֲוֵה לֵב יִהְיֶה לָבוּז ומי שהזיז את ליבו מהתורה – יבוזה[16]: (ט) טוֹב נִקְלֶה וְעֶבֶד לוֹ עדיף שאדם יתבזה ויחשוב על עצמו שהוא עבד (ויתפרנס),[17] מִמִּתְכַּבֵּד וַחֲסַר לָחֶם מאשר שאדם יכבד את עצמו ויחשוב שאין זה דרך כבוד שהוא יתפרנס – משום שגישה זו תוביל אותו להיות חסר אוכל[18]: (י) יוֹדֵעַ צַדִּיק נֶפֶשׁ בְּהֶמְתּוֹ הצדיק מכיר את צרכי הבהמות שלו ושל בני ביתו, משום שהוא משתדל לשים לב לצרכיהם,[19] וְרַחֲמֵי רְשָׁעִים אַכְזָרִי ולעומת זאת, אצל הרשעים, אפילו הרחמים שלהם דומים לאכזריות, כלומר: הם לא מרחמים בכלל[20]: (יא) עֹבֵד אַדְמָתוֹ יִשְׂבַּע לָחֶם מי שעובד את האדמה שלו – יהיה שבע מהלחם, היות והאדמה תגדל תבואה,[21] וּמְרַדֵּף רֵיקִים חֲסַר לֵב ומי שבמקום לעבוד את האדמה רודף אחרי דברים שאין בהם תועלת, הוא אדם חסר דעת, משום שהוא מזיק לעצמו[22]: (יב) חָמַד רָשָׁע מְצוֹד רָעִים הרשע חומד לעצמו את מה שהרשעים צדים את הבריות. הרשע חומד את הגזל שהרשעים גוזלים מאחרים,[23] וְשֹׁרֶשׁ צַדִּיקִים יִתֵּן ואילו הצדיקים יצליחו להצמיח מהשורש את הפירות שלהם[24]: (יג) בְּפֶשַׁע שְׂפָתַיִם מוֹקֵשׁ רָע בגלל הפשע של שפתי הרשע ודיבוריו הלא ראויים, הוא ייפול במוקשים רעים,[25] וַיֵּצֵא מִצָּרָה צַדִּיק ואילו הצדיק מצליח להימלט מהפורענויות, משום שה' מציל אותו[26]: (יד) מִפְּרִי פִי אִישׁ יִשְׂבַּע טוֹב אדם יקבל שכר על דברי התורה שהוא מוציא מפיו,[27] וּגְמוּל יְדֵי אָדָם יָשִׁיב לוֹ וה' יחזיר לאדם שכר על מעשיו[28]: (טו) דֶּרֶךְ אֱוִיל יָשָׁר בְּעֵינָיו אדם טיפש – דרכו ישרה בעיניו, משום שאינו מבין את טעויותיו,[29] וְשֹׁמֵעַ לְעֵצָה חָכָם ומי ששומע לעצות של אנשים אחרים הוא אדם חכם[30]: (טז) אֱוִיל בַּיּוֹם יִוָּדַע כַּעְסוֹ אדם טיפש מראה את כעסו מיד, ואינו יכול להתאפק,[31] וְכֹסֶה קָלוֹן עָרוּם ומי שחכם מצליח להסתיר את הצער שלו ואיננו ממהר לריב עם אחרים[32]: (יז) יָפִיחַ אֱמוּנָה יַגִּיד צֶדֶק מי שאומר דברים אמינים ביום יום – יעיד עדות אמת גם בבית הדין,[33] וְעֵד שְׁקָרִים מִרְמָה אבל עד שרגיל ביום יום לומר דברי שקר – ירמה גם בבית הדין, ולכן יש לחקור היטב את עדותו[34]: (יח) יֵשׁ בּוֹטֶה כְּמַדְקְרוֹת חָרֶב יש רשעים שאומרים דברים בוטים ועל ידי כך מסכסכים בין אנשים שיכולים אפילו להרוג זה את זה בעקבות המסכסך,[35] וּלְשׁוֹן חֲכָמִים מַרְפֵּא לעומת זאת, החכמים מדברים דברים שמרפאים את הסכסוכים ומביאים שלום לעולם[36]: (יט) שְׂפַת אֱמֶת תִּכּוֹן לָעַד דברים אמיתיים יהיו קיימים לעולם,[37] וְעַד אַרְגִּיעָה לְשׁוֹן שָׁקֶר ואילו דברי שקר לא יעמדו אפילו לרגע, משום שלשקר אין רגליים[38]: (כ) מִרְמָה בְּלֶב חֹרְשֵׁי רָע מי שחושב מחשבות רעות וטרוד בהם כל הזמן – רק חושב על דרכים לרמות אנשים,[39] וּלְיֹעֲצֵי שָׁלוֹם שִׂמְחָה ומי שמחפש ומייעץ לאנשים, מביא על עצמו שמחה[40]: (כא) לֹא יְאֻנֶּה לַצַּדִּיק כָּל אָוֶן לא יקרה לצדיק שהוא יעבור עבירה – אפילו עבירה קטנה,[41] וּרְשָׁעִים מָלְאוּ רָע ואילו הרשעים מלאים בעבירות, משום שעבירה גוררת עבירה[42]: (כב) תּוֹעֲבַת ה' שִׂפְתֵי שָׁקֶר ה' מרחיק את מי שמדבר דברי שקר,[43] וְעֹשֵׂי אֱמוּנָה רְצוֹנוֹ והוא מתרצה במי שעושה את מעשיו באמונה[44]: (כג) אָדָם עָרוּם כֹּסֶה דָּעַת אדם חכם מסתיר את דברי החכמה שלו מרוב צניעות, וכל שכן שהוא מכסה דברי שטות – לא יוצאים ממנו שטויות,[45] וְלֵב כְּסִילִים יִקְרָא אִוֶּלֶת ולעומת זאת ליבם של אנשים טיפשים מוציאים דברי שטות. הטיפש מדבר שטויות ועושה מעשי שטות[46]: (כד) יַד חָרוּצִים תִּמְשׁוֹל ידם של בני האדם החרוצים והישרים עתידה למשול,[47] וּרְמִיָּה תִּהְיֶה לָמַס וידם של הרמאים עתידה להתמוסס ולהיעלם[48]: (כה) דְּאָגָה בְלֶב אִישׁ יַשְׁחֶנָּה כאשר לאדם יש דאגה בליבו, עליו להסיח את דעתו ממנה,[49] וְדָבָר טוֹב יְשַׂמְּחֶנָּה ואם הוא יעסוק בתורה – התורה תשמח אותו ותעביר ממנו את דאגתו[50]: (כו) יָתֵר מֵרֵעֵהוּ צַדִּיק הצדיק טוב יותר מחברו שאיננו צדיק,[51] וְדֶרֶךְ רְשָׁעִים תַּתְעֵם והדרך שך הרשעים מתעה אותם[52]: (כז) לֹא יַחֲרֹךְ רְמִיָּה צֵידוֹ רמאי לא יצליח במעשיו ולא יגיע לשלב של חריכת הכנפיים של הציפורים אותם הוא צד. דרכם של הציידים היה לחרוך את כנפי הציפורים שהם צדו. פסוק זה ממשיך את הנאמר בפסוק הבא שדרכי הרשעים לא יצליחו,[53] וְהוֹן אָדָם יָקָר חָרוּץ ואילו הממון של אדם ישר הוא ממון יקר. האדם הישר יזכה שממונו יהיה שווה הרבה[54]: (כח) בְּאֹרַח צְדָקָה חַיִּים בזכות אורח חיים של צדקות – הצדיק יחיה לחיים,[55] וְדֶרֶךְ נְתִיבָה אַל מָוֶת והדרך של צדקה מובילה את האדם לחיים שבהם הוא לא ימות. צלע זו חוזרת על התוכן הנאמר בצלע הקודמת[56]:

 

[1] רלב"ג. אבן עזרא פירש באופן אחר: מי שאוהב חכמה אוהב מוסר שמייסר אותו. רבינו יונה: אדם שנכשל אבל אוהב שמוכיחים אותו – סימן שהוא אוהב חכמה, אלא שהתאווה מתגברת עליו. מאירי: המוסר והתוכחה באים על שלמות המידות, והדעת על שלמות השכל. שלמות המידות היא הבסיס לשלמות השכל. לכן, מי שיש לו מידות טובות יתנהג על דרך הישר ויקבל דברי תוכחה. בדרך הנסתר פיר שהכוונה לאדם שדבק בה'.

[2] רלב"ג. רבינו יונה: "בער" מלשון בהמה, משום שמי שאינו מקבל תוכחות וממשיך במעשיו – דומה לבהמה.

[3] רש"י. מאירי על דרך הנסתר: הטוב הוא השלם וכל רצונו הוא רק לעשות את רצון ה'. אולם איש המזימות שעוסק בענייני העולם – לא יזכה למנוחה.

[4] רש"י. רלב"ג: איש המזימות הוא הנמשך אחר מחשבותיו הרעות. רס"ג: גורם לאחרים להיות רעים. ר"י נחמיאש: ה' ירישיעו אותו בדין.

במהדיר של מוסד הרב קוק כתב שיש מחלוקת האם מזימות פירושו מחשבות רעות, או שפירושו מחשבות, ופירוש הפסוק במקומות מסויימים יכול להיות גם מחשבות טובות – הכל לפי ההקשר.

[5] אבן עזרא.

[6] מצודות.

[7] תרגום. אבן עזרא: פירוש המילה "חיל" גם בפסוק זה הוא ממון, ואישה שצברה ממון גורמת לבעלה כבוד. רלב"ג: אשת החיל היא אישה שזריזה במעשיה, והפסוק משווה אותה לאישה עצלנית. כאשר האישה עובדת כפי שצריך, היא מסייעת לו להגיע אל השלימות השכלית. חוקה: ה' מזמן לאדם צדיק אשת חיל כדי שתעזור לו בעבודת ה'.

[8] רש"י. אבן עזרא מכתב יד: העצמות של האישה הרעה מקבלות את הריקבון מבעלה שמתבייש במעשיה.

[9] תרגום + מאירי. רס"ג: מחשבות הצדיקים הם במשפט. ניתן להסביר את דבריו כמו התרגום, וניתן להסביר שמה שהצדיק חושב – הוא חושב בצדק. רבינו יונה: הם נזהרים כל הזמן מהגזל והאונאה. בסוף דבריו כתב שהצדיקים נזהרים שלא לפנות את ליבם אל הבטלה, ועונשו של מי שמפנה את עצמו לבטלה גדול משום שהוא משתמש בדעת לשם דברים שהיא לא מיועדת. ר"י נחמיאש: כאשר הצדיק והרשע באים לבית הדין, הצדיק רוצה רק לעשות משפט ולכן הוא אומר אמת, בעוד שהרשע מרמה. בפסוק הבא כתוב "פי ישרים יצילם" – הצדיקים יודעים איך לסדר את טענותיהם בבית הדין באופן שהרשעים לא יצליחו לרמות ולחייב אותם. מאירי על דרך הנסתר: לאמונות הכזב אין קיום ורק לתורה יש קיום.

[10] תרגום. רבינו יונה: גם אם הרשע אינו מצליח לבצע את מחשבתו לגזול – הוא עדיין חייב על כך. את המילה "תחבולה" פירש שהכוונה להעמקה בלב עד שמגיעים לשורש הדברים (ותחבולה יכולה להיות גם טובה).

[11] רש"י. אבן עזרא: כאשר הרשעים אינם מצליחים לרמות – הם רוצים להרוג את הצדיקים שלא הצליחו לרמות אותם. רלב"ג: מדובר על דימוי. דברי הרשעים גורמים לנזק, כביכול הם מניחים מארבים כדי להרוג אנשים.

[12] רש"י וכתב שהם גם מזימים אותם.

[13] רש"י. אבן עזרא: ה' יהפוך אותם ממקומם.

[14] רש"י.

[15] תרגום. מרש"י משמע שמדובר על שכר. רבינו יונה: גם אם חברך פחות חכם ממך, עדיין צריך לשבח אותו על השכל המועט שישבו. מאירי: אדם משכיל עוזר לאחרים בחכמתו, ולכן משבחים אותו. על דרך הנסתר פירש שיש ארבעה מיני שלמות: א. ממון. ב. שלמות הגוף. ג. שלמות המידות. ד. החשוב ביותר הוא שלמות ההשגות השכליות. הכתוב אומר שאדם מהולל רק לפי השכל שלו ולא לפי שאר הקניינים.

[16] רש"י והתלבט אם פירוש הפסוק הוא שהאדם סטה מדרך החכמה או שליבו של האדם סטה ממנה. מבחינת פירוש הפסוק – אין הבדל בין שני הפירושים. רלב"ג: פירש שמדובר על אדם שטועה בשכלו, ולפי פירושו לא מדובר על אדם שבכוונה לא הגיע למושכלות הנכונות, אלא על אדם שלא הצליח להגיע אליהן, ואחרים מצליחים לנצח אותו בוויכוחים שלהם. רבינו יונה: אם דעתו של אדם משובשת באופן שהוא אינו מודה על האמת כשהוא שומע אותו, יש לבוז לו, משום שהוא מחזק את השקר.

[17] רש"י. רבינו יונה: למרות שיש להתרחק מהגאווה, צריך להתרחק גם מההשפלה. הכתוב אומר שאדם לא ירגיש מושפל כשהוא צריך לעסוק במלאכתו. מאירי: הוסיף פירוש, למרות שיש לאדם עבדים, עדיין הוא צריך לפקח על ענייניו הממוניים בעצמו, ולא יסמוך על אחרים. על דרך הנסתר פירש שהכוונה שטוב מי שהפך את יצר הרע לעבד שלו והוא שולט עליו, וזה עדיף על מי שכביכול מתכבד בעושר אך אינו שולט על היצר הרע שלו. ר"י נחמיאש: פסוק זה מחובר לכתוב שלפניו. אדם שיש לו חכמה והצליח על ידי כך לקנות עבדים עדיף על אדם שאיבד את ממונו.

[18] רש"י. בדבר הפירוש ש"לחם" הוא שם כולל לאוכל ולא לחם ממש, ראה מילון אוצר מפרשי התנ"ך, ורש"י בפירושו לספר ויקרא (כא,כא). אבן עזרא: התלבט האם "מתכבד" פירושו שהוא נוהג להתכבד, או שהוא מתכבד בעיני עצמו.

[19] רש"י. רלב"ג: הכוונה לחלק החומרי שבאדם. הצדיק יודע איך להתנהל מולו ולתת לו את צרכיו. רבינו יונה: פסוק זה קשור לפסוק שלפני כן. לא רק שצדיק איננו צריך להתבייש במלאכתו, אלא גם עליו לדאוג לצרכי ילדים קטנים ובהמות שלו, ולא להתבייש בכך. מאירי: לשורש י.ד.ע יש משמעויות רבות. א. ידיעת הדבר כפשוטו. ב. השגת ההכרה בדבר. למשמעות זו יש לצרף את המילים הקשורות ליחסים בין איש לאישה שהתורה קראה לזה לשון השגה על דרך לשון נקיה. ג. מלשון השגחה על דבר או אדם. ד. מלשון שכל (ידיעת ה'). ה. לשון כריתה. לפי הפשט, הפסוק מדבר על דלת העם שנמשלו לבהמות, ולמרות זאת הצדיק דואג להם. על דרך הנסתר פירש שהבהמה היא הנפש החיונית, והצדיק יודע להנהיג אותה לפי מידת ההכרח, לעומת הרשע שמתמיד ברדיפה אחרי החומר. בפירוש נוסף כתב שהמילה "יודע" מלשון כריתה, כלומר: הצדיק מכרית את נפשו הבהמית.

[20] אבן עזרא.

[21] רש"י בפירושו על פי הפשט. על פי הדרש כתב שהכוונה למי שחוזר על תלמודו – יידע את מה שהוא לומד. מאירי על פי הנסתר: כאשר לאדם קשה ללמוד, והוא חושש שלא יגיע אל התוצאות המיוחלות, עליו לדעת שהוא יצליח אם הוא יעבוד קשה כמו עובד האדמה.

[22] רס"ג + מצודות. ר"י נחמיאש: הביא את מדרש חז"ל שהכוונה למי שהוגה בספרים החיצוניים.

[23] רש"י ולפי פירוש זה "מצוד" מלשון צידה. מצודות פירש "מצוד" מלשון מצודה (וכן נראה מהתרגום), והכוונה שהרשע רוצה להתחזק עם רשעים לעשות חמס. רלב"ג: בעוד הרשעים מחפשים אפשרויות להתחזק מבחוץ כדי שהם יוכלו להרשיע יותר, הצדיק מתבסס על השורש שלו כדי להתחזק ממנו ולהצליח במשימתו להגיע לחקר המושכלות. אבן עזרא: הרשע רוצה לצוד את מה שהצדיקים הצליחו לצוד. מאירי: בפסוק זה הכתוב מזהיר את האדם שלא לחבור לרשעים. בפירוש נוסף כתב שגם סוף הפסוק עוסק ברשע, וכוונת הפסוק לומר שהרשע עוזב את שורש הצדיקים. על דרך הנסתר כתב שהכוונה שאדם נמשך אחרי הכוחות החומריים שבו. חוקה: כאשר הרשעים מספרים על האופן שבו הם צדים אנשים ברשת שלהם – הם מרוצים מהדרך שבה הם הולכים.

[24] רש"י. אבן עזרא: התלבט אם המילה "יתן" מוסבת על הפרי או על כל אחד מהצדיקים. מבחינת המשמעות של הפסוק, אין הבדל ביניהם, והכוונה שהרשעים לא יצליחו להגיע אל צידת הצדיקים. כמו כן העלה אפשרות שהפרי של הצדיק הוא זרעו.

[25] אבן עזרא. רש"י: הכוונה לדור המבול שאמרו שהם לא רוצים לעבוד את ה', ולכן בא עליהם המבול. רבינו יונה: הרשע נופל אפילו בצרות קטנות, משום שפיו מכשיל אותו. מאירי: הכתוב מזהיר את האדם שלא להיכשל בלשונו, משום שהרשע נכשל בלשונו ועל ידי כך מביא על עצמו צרות, ואילו הצדיק שנשמר בלשונו, ניצל מהצרות. רי"ד: כאשר אדם מוציא מפיו דברי פשע כמו לשון רע – הוא מביא על עצמו צרות.

[26] אבן עזרא. רש"י: הכוונה שנח ניצל מהמבול. מצודות: ההקבלה שלמה. הרשע מסתבך בגלל דברים שהוא אומר, ואילו הצדיק מצליח להימלט מהצרות על ידי דיבוריו.

[27] רש"י. אבן עזרא: הכוונה שהצדיק מדבר דברים טובים ולכן זוכה לגמול. רי"ד: אדם ישבע טוב מהדברים הטובים שהוא עושה, וה' ישיב לו גמול על מעשיו. רבינו יונה: הכתוב משווה בין אדם שעושה מעשים טובים, לאדם שעל ידי דיבוריו, גורם לאחרים לעשות מעשים טובים. יש תועלת גם בדיבורים. מאירי: "מפרי" הוא המקור של שביעת הטוב של הצדיק, והכתוב אומר שהוא יאכל פירות גם בעולם הזה וגם בעולם הבא.

[28] רלב"ג וכתב שיש כאן מעין קל וחומר: אם על דיבוריו הוא זוכה לשכר, כל שכן שיזכה לשכר על מעשיו. ר"י נחמיאש: מדובר על הגמול שה' ישלם לרשע.

[29] תרגום. אבן עזרא הוסיף שבגלל שדרכו ישרה בעיניו – הוא איננו מאמין למי שמוכיח אותו. רבינו יונה: האויל הוא מי שהולך אחרי תאוותו. מאירי על דרך הנסתר: האויל הוא מי שאינו מקבל את סודות התורה.

[30] תרגום.

[31] רש"י. מאירי: "ביום" פירושו בפרהסיה. על דרך הנסתר כתב שכאשר לאויל מתעוררים ספקות בענייני אמונה עמוקים – הוא מיד מפרסם אותם ומביא את עצמו לידי חשד של כפירה, בעוד שהחכם מברר את הספקות עד שהוא מגיע למסקנות הנכונות.

[32] רש"י. בשם המדרש כתב שהאויל הוא אדם הראשון שמיד חטא ביום שנברא, והקב"ה הסתיר את קלונו למשך זמן רב ודחה את גזירתו ביום שלו שהוא אלף שנה. אבן עזרא: הוסיף פירוש שמי שמכוסה בקלון, בבושה, הוא בעצם ערום, ללא בגד שמסתיר את הבושה שלו.

[33] רש"י.

[34] מצודות. מאירי: אין הכוונה לעדות ממש, אלא כל עניין של סיפור דברים, שייך לומר עליו שהוא מלשון עדות, גם אם היא לא נאמרת בבית הדין. על דרך הנסתר כתב שעניין האמונה הוא דבר שלא ניתן לברר אותו במופת, אלא שאדם מסתמך על המסורת והכתוב בתורה.

[35] רש"י. אבן עזרא: פסוק זה מוסב על הפסוק הקודם. עדות השקר קשה כאילו שהיה חרב שדוקרת משום שעדות השקר גורמת לנידון ליהרג (ראה גם חוקה). בפירוש נוסף כתב שהכוונה לאדם שנודר נדרים. רלב"ג: מדובר על אדם שאומר לשון הרע וגורם לנזקים שדומים להרג.

[36] רש"י. רבינו יונה: החכמים מונעים ממספר לשון הרע לומר את דבריו. ר"י נחמיאש: דייני בית הדין חוקרים את עדי השקר באופן שעדותם תתבטל, ועל ידי כך הם מצילים את מי שהעלילו עליו.

[37] רש"י. אבן עזרא: מדובר על עדות אמת.

[38] רש"י. רי"ד: משמע מפירושו שמדובר על האדם המדבר דברי אמת ולא על דברי האמת עצמם. רבינו יונה: מי שנזהר שלא לומר דברי שקר – דבריו יהיו נשמעים לעולם. בפירוש נוסף כתב שמדובר על עדות בבית הדין. מאירי: שלמה אומר שהוא מרגיע – משתיק את מי שאומר דברי שקר. בפירוש נוסף כתב "ארגיעה" מלשון לכתת, לשבור. ר"י נחמיאש: אדם אינו יכול לחזור על השקר במדויק פעם אחר פעם, לעומת מי שאומר דברי אמת שיכול לומר את אותם דברים לעולם.

[39] רש"י. מצודות: החושבים מחשבות רעות חוששים תמיד שמחשבתם תתגלה. רבינו יונה: מי שמייעץ לאדם להזיק לחברו – אל תאמין לו משום שהוא אינו עושה זאת לכבודך, ואפילו אם הוא עושה זאת לכבודך, הוא לא צודק בדבריו, כי ראוי להימנע ממריבות עם אחרים.

[40] רש"י. לפי פירושו, מדובר על שמחה שנובעת משלווה של השנת שלום. אבן עזרא הסביר שהכוונה לשמחה על הישועות שיזכה לה. רלב"ג: השמחה תהיה לצדיקים משום שהם יינצלו מהרשעים.

[41] רש"י. רלב"ג: לא יקרו צרות לצדיקים, כיוון שה' ישמור עליהם.

[42] מצודות. אבן עזרא: למרות שהרשעים מלאים ברע – הם עדיין לא יצליחו להזיק לצדיקים. בפירוש נוסף כתב שהכוונה לצרות שיבואו עליהם.

[43] תרגום. אבן עזרא: הפסוק מדבר על מי שמעיד עדות שקר.

[44] תרגום. רלב"ג: הפסוק לא הקביל את הצלע השניה לראשונה על ידי כתיבה של "שפתי אמונה", משום שצריך גם לפעול באמונה ולא רק לדבר דברי אמונה. כך כתב גם רבינו יונה. אבן עזרא: מדובר על דיינים שאינן מושפעים מעדות השקר, ולכן ה' מתרצה בם.

[45] רש"י. רלב"ג: אדם חכמה נמנע מפרסום מסקנותיו לפני שהוא מבסס אותם, בעוד שהכסיל מיד מפרסם אותם, למרות שיתכן שיפריכו לו אותם. אבן עזרא: החכם גורם לחכמה להסתתר בליבו באופן שלא ישכח אותה. חוקה: האדם מסתיר את חוכמתו עד הזמן המתאים להשתמש בה. רבינו יונה: הכתוב מדבר על מידת הצניעות של החכם שמסתיר את חוכמתו ומעשיו. ר"י נחמיאש הביא את מדרש חז"ל ש"אדם ערום" הוא מי שאינו מתגאה בחכמתו, לעומת "לב כסילים" שהם המתגאים בחכמתם.

[46] רש"י. חוקה: הכסיל מתפרץ לפני שהספיק לסיים את מחשבתו ולהגיע למסקנה. רבינו יונה הסביר שזו הסיבה שהכתוב לא אמר "ופי כסילים" – משום שהאויל מוציא את מחשבתו מרגע שהיא עול על ליבו.

[47] רש"י + מצודות. רלב"ג: יד החרוצים תמשול, משום שהם יצליחו לקנות הרבה ממון ולשלוט על אחרים. לעומת זאת הרמאים יסתמכו על דרכי רמאותם כדי לקנות ממון והם לא יצליחו בכך. בפירושו השני פירש "חרוצים" מלשון ישרים, בדומה לפירושו של רש"י. אבן עזרא פירש את הפסוק בשני אופנים. א. ידם של החרוצים שאינם בטלנים – היא שתמשול. כך משמע גם מפירוש רס"ג שפירש בצלע הבאה "רמיה" מלשון בטלנות. ב. מי שיש לו הרבה זהב שנקרא "חרוץ" הוא מי שישלוט. מאירי שילב בין שני פירושים שנכתבו לעיל למילה "חרוצים": גם מי שאיננו עצלן וגם מי שמתנהג ביושר. על דרך הנסתר כתב שמי שאינו משקיע בלימוד, לא יגיע למסקנות נכונות.

[48] תרגום. רס"ג פירש "רמיה" מלשון בטלנות. רבינו יונה: מי שמרמה כל הזמן נמצא תחת פחד שיתפסו אותו וישפטו אותו, ולכן אינו יכול לשלוט.

[49] רש"י בפירושו הראשון. בפירושו השני כתב שהכוונה שעליו לשוחח עליה עם אחרים. רלב"ג: אין שום תועלת בדאגה. אם העניין כבר חלף, אין תועלת לדאגה ממנה, ואם הדאגה על דבר עתידי, ראוי לבטוח בה' שיעזור לו בו. הכתוב בא להזהיר בפסוק זה שאדם לא יימצא במצב קיצוני – לא בכעס ולא בשמחה.

[50] רש"י בפירושו הראשון. בפירושו השני כתב שהכוונה שאם ידבר עם חברו – חברו ישמח אותו ויעביר ממנו את הדאגה. רי"ד: אדם צריך לשמח את הדאגה שלו בדברים משמחים, וכך הוא יוכל להסיר את הדאגה מליבו. רבינו יונה: אם עולה על האדם דאגה – יסיח אותה מליבו על ידי לימוד דברי חכמה שמשמחים את האדם. מאירי על דרך הנסתר: כאשר אדם לא הגיע למסקנות ברורות והוא חי בספקות, הוא יחיה בדאגה. לכן, עליו להגיש את ספקותיו לחכמים אחרים ולברר אותם.

[51] תרגום ולפי פירושו "יתר" מלשון יתרון. רש"י פירש "יתר" מלשון ויתור, ופירושו שהצדיק מעביר על מידותיו ומוותר לאחרים. רלב"ג: הצדיק לומד ממעלות חברו. אצל הרשעים המצב הפוך – הם לומדים זה מזה את החסרונות. אבן עזרא הסתפק אם הכוונה שיהיה לצדיק טוב יותר מחברו, או שהכוונה שהצדקות של הצדיקים מצילה אותם בעוד שהרשעות של הרשעים גורמת להם לאבדון. מאירי על דרך הנסתר: יצר הטוב חזק יותר מיצר הרע, למרות שעל פניו זה לא נראה כך. רבינו יונה: כאשר תהיה מריבה בין אנשים, הצדיק יהיה תמיד וותרן יותר בממונו, ואילו הרשעים יחשבו שניצחון בענייו ממוני הוא הדבר העיקרי בחיים, ולכן הם לא יוותרו. ר"י נחמיאש: הביא את מדרש חז"ל שהכוונה לדוד המלך שהיה צדיק יותר משאול.

[52] תרגום. רי"ד: רוב האנשים אינם מתנהגים בצדקות משום שבעולם הזה דרך הרשעים מצליחה, אבל בעולם הבא דרכם לא תצלח.

[53] רש"י. אבן עזרא כתב שהצידה תיגזל ממנו. אבן עזרא מכתב יד: התלבט אם "חריכה" מלשון בישול, והפסוק אומר שהרמאי לא יצליח לבשל ולהשאיר אצלו את הבשר או שחריכה מלשון שריפה, והכוונה לפעולת חריכת הכנפיים כפי שהסברנו. מצודות כתב שהוא יימנע מחריכת הכנפיים כדי שהציפור תיראה יפה יותר והוא יוכל לרמות את הקונים, והציפור בסופו של דבר תעוף בגלל שיש לה כנפיים. רס"ג: גם כאן כתב ש"רמיה" מלשון בטלה, ושכוונת הפסוק שאדם בטלן לא ישיג את פרנסתו, בעוד שהחריצות היא אחת המעלות החשובות שיכולות להיות לאדם. מאירי על דרך הנסתר: כאשר אדם מתעצל, הוא לא יוכל להחכים. פירוש נוסף שכתב הוא שאדם עצלן יגיע לדעות מוטעות בענייני אמונה. ר"י נחמיאש: הביא את מדרש חז"ל שעשיו הרמאי לא הועילה לו רמאותו משום שיעקב לקח ממנו את הברכות.

[54] רש"י ולפי פירושו הפסוק מסורס, וצריך להיות כתוב "והון אדם חרוץ – יקר". אבן עזרא: ההון של האדם שיקר ואינו גזול – הוא הממון של אדם שהרוויח את ממונו על ידי שהוא הסתובב למצוא עבודה למחייתו ולא רימה אנשים אחרים. מצודות: הממון של האדם שהוא מפריש לעניים תתקיים לאורך זמן. רלב"ג: הטוב שבקניינים הוא הישרות. רבינו יונה: אם תראה שלאדם חשוב יש ממון, סימן שהוא לא גזל אותו, אחרת הוא לא היה מתקיים בידו.

[55] אבן עזרא והתלבט אם החיים פירושם החיים עצמם או אריכות ימים. ר"י נחמיאש: התלבט אם הכוונה לחיים בעולם הזה או לחיי הנפש.

[56] אבן עזרא. מאירי: התלבט אם "דרך נתיבה" היא כפילות של אותה משמעות, או ש"דרך" מלשון דריכה – מי שדורך בנתיב שלה הוא בן אלמוות. על דרך הנסתר פירש שמי שיש לו את שלימות המידות – יזכה לחיים נצחיים.

משלי פרק טו

ביאור אוצר המקרא לספר משלי פרק טו. אוצר המקרא הוא קיצור של אוצר מפרשי התנ"ך
אוצר המקרא על התנך

משלי פרק יד

ביאור אוצר המקרא לספר משלי פרק יד אוצר המקרא הוא קיצור של אוצר מפרשי התנ"ך
אוצר המקרא על התנך

משלי פרק יג

ביאור אוצר המקרא לספר משלי פרק יג אוצר המקרא הוא קיצור של מפעל אוצר מפרשי התנ"ך
אוצר המקרא על התנך

קניית אתרוגים בשנת השמיטה

כיצד נקנה אתרוגים לקראת חג הסוכות תשפ"ג הבעל"ט
אוצר ההלכה