משלי פרק יג

ביאור אוצר המקרא לספר משלי פרק יג אוצר המקרא הוא קיצור של מפעל אוצר מפרשי התנ"ך

מערכת אוצר התורה | ז' חשון תשפ"ג

משלי פרק יג

(א) בֵּן חָכָם מוּסַר אָב בן חכם רואה את המוסר של אבא שלו,[1] וְלֵץ לֹא שָׁמַע גְּעָרָה ולעומתו אדם לץ איננו מקבל תוכחות[2]: (ב) מִפְּרִי פִי אִישׁ יֹאכַל טוֹב אדם שעושה מעשים טובים יקבל את השכר שלו בעולם הזה וגם בעולם הבא,[3] וְנֶפֶשׁ בֹּגְדִים חָמָס ואילו אדם רשע רוצה רק לגנוב ולקחת דברים של אחרים[4]: (ג) נֹצֵר פִּיו שֹׁמֵר נַפְשׁוֹ כאשר אדם שומר את פיו מדיבורים שאינם ראויים – הוא שומר את נפשו מצרות שעשויות לבוא עליה,[5] פֹּשֵׂק שְׂפָתָיו מְחִתָּה לוֹ ומי שפותח את פיו לדבר דברים שאינם ראויים – תבוא עליו שבירה – הוא יישבר וייפול[6]: (ד) מִתְאַוָּה וָאַיִן נַפְשׁוֹ עָצֵל כאשר אדם עצל – הוא מתאווה להרבה מאוד מיני מאכל, אך הוא אינו מקבל אותם,[7] וְנֶפֶשׁ חָרֻצִים תְּדֻשָּׁן ורק נפשם של האנשים החרוצים תשבע ותהיה דשנה[8]: (ה) דְּבַר שֶׁקֶר יִשְׂנָא צַדִּיק הצדיק שונא דברי שקר,[9] וְרָשָׁע יַבְאִישׁ וְיַחְפִּיר ואילו הרשע ממאיס ומבייש את העולם בדברי השקר שהוא אומר[10]: (ו) צְדָקָה תִּצֹּר תָּם דָּרֶךְ הצדקה תשמור על האנשים התמימים בדרכם,[11] וְרִשְׁעָה תְּסַלֵּף חַטָּאת ומי שחוטא תמיד – רשעותו תקלקל ותשפיל אותו[12]: (ז) יֵשׁ מִתְעַשֵּׁר וְאֵין כֹּל יש אדם חסר כל שמתעשר פתאום,[13] מִתְרוֹשֵׁשׁ וְהוֹן רָב ויש אדם שיש לו הון רב ופתאום הוא מתרושש[14]: (ח) כֹּפֶר נֶפֶשׁ אִישׁ עָשְׁרוֹ הכופר שאדם משלם הוא לפי עושרו. אם הוא עשיר גדול, אין לו תועלת בכך, משום שהוא צריך לשלם סכום גדול בתור כופר,[15] וְרָשׁ לֹא שָׁמַע גְּעָרָה ואילו העני לא ישמע גערה ממי שגובה את הכופר – משום שלא יכפו עליו לתת סכום כסף גדול כשהוא עני[16]: (ט) אוֹר צַדִּיקִים יִשְׂמָח האור של הצדיקים יזרח ויתקיים,[17] וְנֵר רְשָׁעִים יִדְעָךְ ונפשו של הרשע תמות לפני זמנו, הרשע ימות בגיל צעיר[18]: (י) רַק בְּזָדוֹן יִתֵּן מַצָּה מי שעושה מעשים רבים בזדון, ברשעות, יגרום למריבות רבות בסביבתו,[19] וְאֶת נוֹעָצִים חָכְמָה והחכמה תימצא במי שנוהג לבתייעץ עם אחרים[20]: (יא) הוֹן מֵהֶבֶל יִמְעָט ממון שמגיע מגזל וגניבה – עתיד להתמעט ולהיעלם,[21] וְקֹבֵץ עַל יָד יַרְבֶּה ומי שמשקיע בעבודתו ופרנסתו ביושר – ירבה את הונו[22]: (יב) תּוֹחֶלֶת מְמֻשָּׁכָה מַחֲלָה לֵב כאשר אדם מצפה לדבר מסוים שלא מתקיים למשך הרבה זמן – הדבר גורם לו לכאב לב,[23] וְעֵץ חַיִּים תַּאֲוָה בָאָה ומי שתאוותו מתקיימת – הדבר מחיה אותו, כאילו שהוא אכל מעץ החיים[24]: (יג) בָּז לְדָבָר יֵחָבֶל לוֹ אדם שבז לדברי מוסר – פוגע בעצמו בסופו של דבר,[25] וִירֵא מִצְוָה הוּא יְשֻׁלָּם ואדם שירא לקיים מצוות – יזכה לשבת בשלום[26]: (יד) תּוֹרַת חָכָם מְקוֹר חַיִּים לָסוּר מִמֹּקְשֵׁי מָוֶת התורה של החכם היא מקור של החיים, משום שהיא מלמדת אותו איך להימנע ממוקשים ומחטאים שיביאו אותו לידי מוות. התורה מדריכה את האדם בדרך הנכונה[27]: (טו) שֵׂכֶל טוֹב יִתֶּן חֵן כאשר אדם משכיל לעשות טוב, הוא ימצא חן בעיני אלוקים ואדם,[28] וְדֶרֶךְ בֹּגְדִים אֵיתָן ואילו דרך הבוגדים היא קשה וחזקה, ומשום כך אפילו החכמים אינם מצליחים לשנות את גישתם (של הבוגדים)[29]: (טז) כָּל עָרוּם יַעֲשֶׂה בְדָעַת אדם חכם עושה את מעשיו בחכמה,[30] וּכְסִיל יִפְרֹשׂ אִוֶּלֶת ואילו כסיל מראה את סכלותו בפני כולם[31]: (יז) מַלְאָךְ רָשָׁע יִפֹּל בְּרָע שליח רשע שאינו מקיים את שליחותו או שהוא רשע במידותיו – ייכשל,[32] וְצִיר אֱמוּנִים מַרְפֵּא ושליח נאמן, לא רק שלא ייכשל, אלא גם כאשר תקלה בשליחות, הוא יתאמץ ויתקן אותה ויבצע את שליחותו[33]: (יח) רֵישׁ וְקָלוֹן פּוֹרֵעַ מוּסָר מי שאינו מקיים דברי מוסר – יבואו עליו עניות ובושה,[34] וְשׁוֹמֵר תּוֹכַחַת יְכֻבָּד ומי ששומר את דברי התוכחות שמוכיחים אותו ומקבל את דברי התוכחות – יכובד על ידי ה'[35]: (יט) תַּאֲוָה נִהְיָה תֶּעֱרַב לְנָפֶשׁ מי שמתאווה להקשיב לדברי התוכחה שאומרים לו (כפי שכתוב בפסוק הקודם) – נפשו תהיה עריבה כאשר יוכיחו אותו והוא יקיים את דברי התוכחה,[36] וְתוֹעֲבַת כְּסִילִים סוּר מֵרָע והכסילים מרחיקים את מי שמקפיד לסור מדברים רעים (ומקבלים את דברי התוכחה)[37]: (כ) הוֹלֵךְ אֶת חֲכָמִים יֶחְכָּם מי שהולך עם חכמים – יזכה להתחכם,[38] וְרֹעֶה כְסִילִים יֵרוֹעַ ומי שמתחבר לכסילים – עתיד להישבר[39]: (כא) חַטָּאִים תְּרַדֵּף רָעָה אדם שחוטא – החטא שלו יגרום לכך שתבוא עליו פורענות. הפורענות תבוא מהחטא עצמה,[40] וְאֶת צַדִּיקִים יְשַׁלֶּם טוֹב וה' ישלם טוב לצדיקים שעושים את רצונו[41]: (כב) טוֹב יַנְחִיל בְּנֵי בָנִים מי שטוב יזכה להוריש את ממונו לצאצאיו,[42] וְצָפוּן לַצַּדִּיק חֵיל חוֹטֵא והממון של החוטא מזומן לצדיק. ממון הרשעים יגיע בסופו של דבר לצדיקים[43]: (כג) רָב אֹכֶל נִיר רָאשִׁים כאשר עניים חורשים את השדה, הם מצליחים לגדל הרבה אוכל שגם העשירים נהנים ממנו,[44] וְיֵשׁ נִסְפֶּה בְּלֹא מִשְׁפָּט ויש בני אדם שמתים בלי שהם עשו מעשה רע והתחייבו מיתה[45]: (כד) חוֹשֵׂךְ שִׁבְטוֹ שׂוֹנֵא בְנוֹ מי שנמנע מהכאת בנו – סימן שהוא שונא אותו, משום שאם הוא לא יוכיח את בנו בשעת הצורך, בנו ייצא לתרבות רעה,[46] וְאֹהֲבוֹ שִׁחֲרוֹ מוּסָר ומי שאוהב את בנו מייסר אותו בכל בוקר[47]: (כה) צַדִּיק אֹכֵל לְשֹׂבַע נַפְשׁוֹ הצדיק יזכה לאכול עד שהוא יהיה שבע לגמרי,[48] וּבֶטֶן רְשָׁעִים תֶּחְסָר ואילו הרשע יהיה תמיד רעב, משום שהוא לא יזכה לאכול מספיק.[49] הדברים נאמרו על דרך הכלל, ויש יוצאים מן הכלל כפי שניתן לראות רשעים שלא חסר להם דבר[50]:

 

[1] רש"י בפירושו הראשון. בפירושו השני רש"י כתב שהכוונה שהבן חכם בגלל שהוא אוהב את המוסר של אבא שלו. רלב"ג: הבן חכם משום שהוא שמע דברי תוכחות כשהוא היה צעיר. הלץ איננו מקבל דברי תוכחות משום שכשהוא היה צעיר, הוא לא שמע דברי תוכחות. מאירי: הבן החכם מקבל את דברי התוכחה של אביו גם כשהם נאמרים בנחת, ואילו הלץ אינו מקבל את דברי התוכחה גם כשהם נאמרים בגערה. לפי פירוש זה, המילה "שמע" מדברת על קבלת הדברים ולא שמיעתם באוזן. בפירוש נוסף כתב שהכוונה לשמיעה באוזן, והסביר שהאבא מתייאש מלהוכיח את בנו הלץ, ולכן בנו לא ישמע את דברי התוכחה. בפירושו השלישי כתב שהכוונה שהבן החכם הוא המוסר של האב, כלומר: כאשר יש אבא שמעשיו אינם מתוקנים ויש לו בן חכם, הבן מצליח להשפיע על אביו. לעומת זאת הלץ אינו גורם לשום תיקון. ר"י נחמיאש פירש "אב" מלשון להתאוות, הבן החכם מעוניין במוסר.

[2] רש"י. אבן עזרא התלבט אם הבן לא שמע את התוכחה בגלל שהאב נמנע מלומר לו דברי תוכחה, מאחר והוא יודע שבנו לא יקשיב לו, או שהבן פשוט איננו מקשיב לאביו.

[3] רש"י. רבינו יונה: הכוונה שמי שמוכיח את בנו, יזכה לאכול את הפירות מכך. גם את המשך הפסוק פירש במי שאינו מוכיח את בנו, אם משום שאינו רואה בעיה בהתנהגות שאינה הולמת ואם בגלל שאם הוא יוכיח את בנו יהיה ניכר לכולם שהוא מוכיח על דברים שאינו מקיימם.

[4] רש"י. אבן עזרא: "יאכל" שבצלע הראשונה מוסבת גם על הצלע השניה. במהדורה שבהוצאת מוסד הרב קוק כתוב שהם יאכלו מיד החומס את החמס שהם עשו. ר"י נחמיאש: הרשעים יקבלו עונש על החמס שהם עשו. רלב"ג: הכתוב לא הזכיר את פי הרשעים כמו שהזכיר את פי הצדיקים, משום שהרשעים אינם אומרים מה הם מתכוונים לעשות.

[5] אבן עזרא. מאירי: כתב שעל דרך הנגלה "נפשו" פירושו גופו, ועל דרך הנסתר "נפשו" פירושו הנפש, כיוון שהמילה "נפש" ניתנת להיאמר לפעמים על הגוף ולפעמים על רצון ולפעמים על הנפש עצמה.

[6] אבן עזרא. רבינו יונה: עליו לחשוש מהנזק של דיבוריו כמו שהוא מפחד מאויביו, כיוון שפיו אינו ברשותו לעניין הדברים שהוא עלול לומר.

[7] אבן עזרא. רבינו יונה הביא כאן את דברי חכמים "יגעתי ולא מצאתי אל תאמין" – אם ראית שמישהו מתאווה למשהו והוא לא השיג את זה – סימן שהוא לא יגע. מאירי על דרך הנסתר: מי שלא עמל על החכמה, מתאווה בעולם הבא להתענג מזיו הקב"ה, אך הוא לא יצליח. בסוף דבריו כתב שאם היו שואלים אדם האם הוא היה רוצה להיות עשיר או חכם, הוא כנראה היה עונה כן. אך לאחר שהוא רואה שהדבר תלוי במאמץ, הוא מסרב להשקיע את המאמץ כדי להגיע אל ההישגים שהוא רוצה, והכתוב אומר שהוא צריך לחשוב שראוי לעמול כדי להשיג מטרה כל כך גדולה.

[8] אבם עזרא. רש"י: פירש "חרוצים" כאנשים ישרים. בשם חז"ל כתב שהכוונה שלעתיד לבא, יהיו שיקנאו בכבוד שיהיה לתלמידי החכמים, אך הוא לא ישיג כבוד זה.

[9] רש"י. אבן עזרא: מדובר על עדות שקר. אבן עזרא על פי כתב יד: ההתלבט האם כל הבריות שונאות את דבר השקר או רק הצדיקים. רבינו יונה: הצדיק שונא את השקר גם אם תהיה לו תועלת ממנו. כאשר תהיה לו מריבה עם אדם אחר, הוא לא ישתמש בשקר – גם אם תהיה לו מכך תועלת גדולה. לעומת זאת הרשע ישתמש בדברי שקר במריבה נגד מישהו אחר כדי להמאיס את האדם שהוא רק איתו בעיני אחרים. מאירי: לאורך הספר, שלמה המלך נמנע בדרך כלל מציווי מוחלט על דברים, אלא רק הודיע מה טוב ומה רע, ויש בכך כבר מעין תוכחה.

[10] רש"י. אבן עזרא: הרשע שונא את הצדיק כמו דבר מאוס. אבן עזרא על פי כתב יד: הצדיק מבאיש את הרשע בגלל שקריו. מצודות: הרשע מקבל מיד את דברי השקר ולכן מבייש את מי שהדברים נאמרו עליו.

[11] תרגום. רלב"ג: הצדקה תשמור על האדם התם שימשיך ללכת בדרכו הטובה. ההיפך לגבי חטאי הרשע. כל אחד מעשיו מובילים אותו להמשך דרכו. גם רבינו יונה ביאר באופן דומה, שהזכויות של האדם מצילות אותו מהעבירות. מאירי: יש כמה פירושים למילה "תם" במקרא. א. שלימות המידות. ב. שלמות הגוף. ג. זמן שלם ("כיום תמים"). שלימות גמורה ("תורת ה' תמימה"). גם למילה "חטאת" יש כמה פירושים: א. חטא ועוון. ב. הסרת החטא והעוון (קרבן חטאת) – וגם הזאת הדם נקראת על שם פירוש זה. ג. עונש. ד. חיסרון. בפירוש הפסוק התלבט אם המילה "תצור" מלשון שמירה או מלשון יצירה.

[12] רש"י. רבינו יונה פירש שהפסוק אומר שעבירה גוררת עבירה. ר"י נחמיאש הוסיף פירוש: הרשעות תסלף את הישרות עד שהיא תהפוך אותו לחטאת. את פירושו הנוסף לא זכיתי להבין.

[13] אבן עזרא. אבן עזרא מכתב יד: יש אדם שהיה עשיר כל חייו ובאופן פתאומי מאבד את כל ממונו לפני מותו. ממונו של אדם תלוי במזלו, ולכן הכתוב אומר בפסוק הבא שבשעה שהמזל משחק לאדם ויש לו הרבה ממון, עליו לתת צדקה, משום שזהו כופר נפשו. רש"י כתב עוד שני פירושים. א. אדם שמראה את עצמו עשיר על אף שהוא חסר כל. ב. אדם שמתפרנס מהגזל. ר"י נחמיאש: פסוק זה מלמד את האדם אמונה שגם אם אינו רואה פתח שיוכל להיטיב את מצבו הכלכלי – עליו לבטוח בה' שיספק לו את צרכיו. בפירוש נוסף כתב שאדם יכול להיות עשיר, אבל אין לו כלום משום שאין בו חכמה. בפירוש נוסף כתב שתיתכן מציאות שלאדם עשיר לא יהיה דבר משום שהוא לא היה שמח בחלקו. רלב"ג: כשם שיש אנשים שמראים שיש להם ממון למרות שאין להם, כך בעניין החכמה, יש מי שמראה את עצמו חכם מחברו למרות שבמציאות הדבר אינו כך, ויש מי שמראה את עצמו פחות חכם מחברו על אף שהוא חכם גדול יותר. כאשר אדם רק מראה את עצמו עשיר, הוא מביא על עצמו גערות של אנשים אחרים משום שהם חומדים את עושרו, ואין לו במה לשלם כופר. כך גם כאשר אדם מראה את עצמו חכם ואין לכך בסיס, הוא גורם שישנאו אותו. מאירי פירש באופן דומה לרלב"ג, אך כתב שמי שמראה את עצמו שאיננו חכם ועל ידי כך נמנע מללמד אחרים – דומה למי שאין בו חכמה ומראה את עצמו כאילו יש לו – משום שבשני המקרים הם מונעים מאחרים לקבל מהם חכמה.

[14] אבן עזרא. רש"י בפירושו השלישי (שהצלע הראשונה של הפסוק עוסקת באדם שגזל) כתב שיש מי שפיזר את כל ממונו לעניים ולכן לא נשאר לו ממון, אבל יש לו הון רב שמזומן לעתיד לבא.

[15] אבן עזרא. רש"י: העושר של האדם משמש לכופר לנפשו – אם הוא נותן צדקה. בפירוש נוסף כתב שהתורה היא הכופר לנפשו של אדם.

[16] אבן עזרא. אבן עזרא מכתב יד: גוערים באדם עשיר שאינו נותן צדקה, ואין גוערים בעני שאינו נותן ממון לצדקה. רס"ג: העני איננו שומע את גערתו של ה'. רש"י: בפירושו הראשון הסביר. התנאי שהעושר האמור בצלע הקודמת ישמש לכופר לנפשו של האדם – הוא רק אם הוא לא משמיע גערה לעני כשהוא נותן לו את הכופר. לפי הפירוש השני של הצלע הקודמת כתב שאדם שהוא רש בדברי תורה אינו יודע לסור מדברים רעים משום שהוא לא נזהר. על פי המדרש כתב שהכוונה בפסוק למחצית השקל – התורה השוותה בין עני לעשיר, ולכן, בניגוד למקרים אחרים שבהם הוא שומע גערות על שהוא נותן תרומות קטנות יותר מהעשירים, כאן הוא לא שומע את הגערה משום שהוא לא נותן פחות. מאירי על דרך הנסתר: כאשר מתעוררות לאדם ספקות באמונה, חכמתו תשמש לו ככופר והוא יוכל להתמודד עם הספקות שלו, על ידי בירור הדברים – גם עם אנשים אחרים. אולם, כאשר איננו חכם, הוא לא ימצא פתרונות לספקותיו.

[17] אבן עזרא בפירושו הראשון ולפי פירוש זה השמחה היא משל לזריחה, והכוונה לאור של העולם הבא. בפירושו השני כתב שהכוונה לאור של הישועה של הצדיק. בפירושו השלישי כתב שהכוונה לנשמתו של הצדיק. רס"ג: אור הצדיקים יילך ויתווסף. רבינו יונה: נפשו של הצדיק תאיר והיא תלויה רק בה', כשם שאור השמש תלוי רק בה'. הצדיק תמיד יהיה שמח בעולם הזה, אם בקיום המצוות ואם בייסורים הבאים עליו, משום שהוא עושה את רצון בוראו כמו שהשמש עושה את רצון ה'. מאירי: האור של הצדיק הוא הצלחתו.

[18] אבן עזרא. רבינו יונה: נפש הרשע תמיד תדעך, משום שהיא תלויה בגוף, כמו שהנר תלוי בשמן הבוער בו (בניגוד לשמש).

[19] רש"י. רס"ג הדגיש את המילה "רק" – ללא עזות לא יכולות להיות מריבות. לפי פירושו "זדון" מלשון עזות. רלב"ג: אדם שמתחבר תמיד עם אנשים רשעים – תמיד יריב עם אנשים אחרים. רי"ד: מי שמדבר בזדון יגיע לידי מריבה, ומי שיתייעץ יימנע ממריבות. רבינו יונה הוסיף פירוש שמי שתמיד נמצא בזדון – הוא יגיע לידי מריבה. מאירי: לפעמים אדם צריך לדבר בתקיפות, אבל אדם שמדבר כל הזמן בתקיפות, מראה שהוא לא חושב מתי ראוי לדבר כך ומתי לא, ולכן הוא יגיע לידי מריבות. לעומת זאת, מי שמדבר בתקיפות רק אחרי שהוא הגיע למסקנה על זמנים מסויימים שראוי לדבר כך, לא יגיע לידי מריבה.

[20] רש"י. אבן עזרא: הכוונה למי שמייעץ שלא לריב – נתן עצה חכמה. מצודות: אנשים שנוהגים בחכמה, לא יגיעו למריבה. רבינו יונה: מי שמבין שיש באישיותו חלק של זדון, יהיה מודע אליו, ולפני שיריב עם אחרים, יוודא שרצונו לריב איננה נובעת מהזדון. חוקה: מי שחכם יצליח להגיע אל מטרותיו בלי לריב עם אנשים.

[21] אבן עזרא. רש"י הביא את מדרש חז"ל שהכוונה לאדם שלומד במהירות ללא חזרות. רלב"ג: ההון מגיע מדבר שהוא הבל ומתמעט. את התבואה זורעים באדמה שהיא בעצם עפר, וכך צומח לו הונו. גם החכמה מתגבשת על ידי לימוד של פרטים קטנים. ר"י נחמיאש: כאשר אדם מפזר את ממונו – הוא ממעט אותו. מאירי בסוף דבריו כתב שכאשר אדם בוטח בה', יכול להיות לו ממון רב – גם אם כרגע יש לו רק מעט ממון. לפי פירוש זה, שתי צלעות הפסוק אינן מנוגדות, אלא הצלע השניה מהווה המשך לצלע הראשונה. אם הפסוק עוסק בעניין החכמה, צריך לומר שכאשר אדם לומד לפי הסדר, מדרגה אחרי מדרגה, הוא יצליח במעשיו.  מצד שני אסור לו להתייאש כאשר הוא רואה שלפעמים הוא לא מצליח.

[22] אבן עזרא.

[23] אבן עזרא. רש"י: כאשר אדם מבטיח לחברו שהוא יעשה לו טוב והוא אינו מקיים זאת, הוא גורם לעצמו מחלת לב. בהמשך דבריו כתב שהכוונה לה' שציפה שעם ישראל יחזור בתשובה, וכאשר אנים חוזרים בתשובה, הדבר גורם להם למחלת לב. מאירי: הכתוב אומר שאם הבטחת לקיים דבר כלשהו, אל תאחר לקיימו, משום שההמתנה של החבר לקיום ההבטחה, גורמת לו צער, והוא אינו פונה לבקש את קיום ההבטחה מרוב בושה. אבל אם אדם מקיים את הבטחתו לחברו, הוא נותן לו חיים. על דרך הנסתר פירש שהכוונה שאדם צריך ללמד אחרים מחכמתו, והוא לא ידחה את הלימוד עד שיהיה פנוי, אלא ילמד מיד. ר"י נחמיאש: הביא גם את מדרש חז"ל שהכוונה לאדם שמארס אישה וממתין עד לחתונה, לעומת אדם שמתחתן מיד אחרי האירוסין. בסוף דבריו הביא את מדרש חז"ל שהכוונה לדוד שהתחיל למלוך רק שנתיים לאחר שנמלך לעומת שאול שהתחיל למלוך מיד, ואת מדרשי חז"ל שמדובר על גאולת ישראל או על מי שמאריך בתפילתו.

[24] אבן עזרא. רש"י: כאשר עם ישראל חוזר בתשובה, הדבר מחיה אותם.

[25] אבן עזרא. לפי פירושו "יחבל" מלשון פגיעה. רש"י פירש "יחבל" מלשון משכון, ופירש שמדובר על מי שמבזה דבר מצווה (ר"י נחמיאש הביא דוגמאות, ואחתן מהן היא יוסף ואחיו). בשם חז"ל כתב שהכוונה לדוד המלך שלא הבין מדוע צריך שיהיו שוטים בעולם עד שהוא עצמו נאלץ להשתטות לפני אכיש מלך גת. רס"ג פירש גם הוא "יחבל" מלשון משכון, אלא שבמהדיר של מוסד הרב קוק פירש את דבריו שהכוונה שהוא יהיה זקוק למה שהוא ביזה. רי"ד: מי שבז לדברי הבורא – תבוא אליו חבלה מהשמים. חוקה: אדם שמבזה מצווה קלה, בסופו של דבר יבזה גם את המצוות החמורות, ובכך הוא גורם רעה לנפשו. זאת לעומת מי שזריז גם במצוות הקלות, יזכה לשכר גדול יותר. מאירי הוסיף פירוש: אם אדם חושב שהוא יוכל להגיע אל השלמות ללא קיום המצוות – הוא ייכל ("יחבל" מחשון כישלון), ומי שיקפיד על המצוות יזכה להגיע אל השלמות.

[26] אבן עזרא. לפי פירושו "ישולם" לשון "שלום" רש"י הסביר "ישולם" מלשון תשלום, והוא יקבל שכר על כך.

[27] רש"י. רבינו יונה: כשם שהמקור (מעיין) מחדש את מימיו כל הזמן, כך החכם לומד כל הזמן ומתחדשים לו עניינים בדברי המוסר. מאירי: מי שהולך אחרי עצת החכמים – יינצל מכל מכשול. בפירוש נוסף עליו כתב שהוא העיקר פירש שמצוות התורה שגורמות לסדר בין בני אדם, גורם גם לשלמות המידות ולחיים. ר"י נחמיאש פירש שהכוונה שהוא מלמד אחרים כדי להסיר אותם ממוקשי מוות.

[28] אבן עזרא. רלב"ג: השכל הטוב יגרום גם לאנשים אחרים ללכת בדרכו של המיטיב. רבינו יונה: שכל האמת יתקבל על השומעים גם ללא ראיות, משום שהאמת מורה על דרכה. מאירי: החכם שמוכיח אחרים זוכה שדבריו נשמעים בגלל שיש לו חן מיוחד. חוקה: השכל יורה לאדם לעשות מעשים שימצאו חן בעיני אלקים ואדם.

[29] אבן עזרא. רי"ד: דרכם קשה בעיני בני אדם משום שהם מזיקים להם. רבינו יונה: מי שמרמה, צריך להתאמץ מאוד כדי לשכנע אנשים. בפירוש נוסף שהכבוד של הרשעים נובע רק מהטלת האימה שהם מטילים על כולם, בעוד שהצדיקים מוצאים חן בעיני אלוקים ואדם מתוקף אישיותם. מאירי: גם הוא פירש "איתן" מלשון קושי, והסביר שקשה מאוד לפרוש מדרכם של הרשעים ולכן צרים להימנע מלהתחבר אליהם. בשם חז"ל כתב שקשה למי שמורגל בעבירות לחזור בתשובה.

[30] אבן עזרא בפירושו הראשון. בפירושו השני כתב שהכוונה שהוא נוהג בחכמה כדי ללמד אחרים מחכמתו. רש"י הביא את מדרש חז"ל שהכוונה לדוד שדאג שיביאו לו נערה בתולה כשהוא הזדקן, והוא לקח רק בתולה אחת (בניגוד לאחשוורוש שלקח הרבה). מצודות הדגיש שהחכם נוהג בחכמה גם כאשר אחרים אינם מבינים אותו. רי"ד: חכם עושה את דבריו בחכמה משום שהוא אינו מפרסם אותם.

[31] אבן עזרא. מאירי הוסיף פירוש, שהפריסה היא של הרשת שבה הוא עתיד להילכד בגלל חטאיו. רש"י: הכוונה לאחשוורוש שאסף את כל הבתולות למרות שכולם ידעו שרק אחת תתחתן איתו בסוף. רלב"ג: הכסיל ינהג בחוסר חכמה ולכן הוא לא יגיע אל המטרות שהוא הציב לעצמו.

[32] תרגום + אבן עזרא. רש"י: הכוונה לבלעם שה' אמר לו ללכת עם האנשים ובסוף הוא נפל בחרב. רלב"ג: הכוונה למי שהוא שליח של אדם רשע. רבינו יונה: שליח שאומר את הסודות של משלחו – ישלם על חטאו. מאירי על דרך הנסתר: פירש שהכתוב קרא לתלמיד מלאך, משום שהוא שליח של מי שמלמד אותו. כאשר התלמיד יהיה נאמן – הוא יוכל לקבל את השפע. לעומת זאת הסרבן והמקנתר, לא רק שלא יקבל תועלת, אלא גם יזיק לעצמו. בהמשך פירש באופן נוסף שהמלאך הרשע הוא יצר הרע, וכאשר הוא מתגבר על האדם, האדם נופל, וההיפך כאשר יצר הטוב מתגבר על האדם.

[33] אבן עזרא. רש"י: הכוונה למשה רבינו. רלב"ג: הכוונה שהוא שליח של אדם נאמן.

[34] רש"י. רבינו יונה: פסוק זה ממשיך לעסוק בשליח שסיפר את סודות משלחו, והוא עתיד להגיע לעוני משום שאף אחד לא ישתמש בו יותר לשליחויות. מאירי: פירש שהעניות המוזכרת בפסוק היא גם ממון וגם דעת.

[35] אבן עזרא. רלב"ג: יכובד על ידי בני אדם.

[36] אבן עזרא. רלב"ג: מי ששובר את התאוות החומריות שלו – תערב נפשו המשכילה, משום שהתאוות החומריות מונעות את האפשרות להכיר במושכלות. רס"ג: התאווה המיידית גורמת להנאה גדולה ולכן קשה לפרוש ממנה. רבינו יונה: ההנאה מהתאווה היא רגעית ובטווח הארוך איננה משתלמת. מאירי: בגלל העריבות של התאווה, אדם צריך להתחזק מאוד שלא יגרר אחריה. בפירוש נוסף כתב ש"נהיה" מלשון שבר, וכאשר מרסנים את התאווה למינימום הנצרך, אך גם משתמשים בה לפי הצורך, היא תהיה עריבה.

[37] אבן עזרא. רש"י: כאשר באה לאדם תאוותו, נפשו עריבה עליו, ולכן כאשר הכסילים סרים מרע, הם נהנים מכך, משום שזו תאוותם. בפירוש נוסף כתב שה' מתאווה שעם ישראל יעשה את רצונו, וכאשר זה מתקיים, הדבר ערב לו. כמו כן הוא מתאווה שהרשעים יסורו מדרכם לעשות רע. מצודות: כאשר הרשעים סרים מהרע – הדבר מתועב בעיניהם.

[38] תרגום. רבינו יונה: הפסוק מדגיש את ההליכה עם החכמים, ולמרות שהוא טפל אליהם, הוא עדיין מחכים. לעומת זאת, כאשר הוא הופך להיות רועה של כסילים, למרות שהוא עומד בראשם (רועה פירושו מנהיג), הוא ייפגע מכך. ר"י נחמיאש: החכמים יכבדו אותו והכסילים לא יכבדו אותו למרות שהוא המנהיג שלהם.

[39] רש"י. תרגום פירש מלשון בושה.

[40] רש"י. רבינו יונה: הכוונה שחטא שעשה יגרום לו לעשות חטאים נוספים, משום שעבירה גוררת עבירה. לא זכיתי להבין את פירושו השני. מאירי על דרך הנסתר: כאשר אדם נופל בתאוותיו, הוא לא מצליח להתנתק מהן. ר"י נחמיאש: יש להבדיל בין "חוטאים", שבו מדובר על אדם שחוטא פעם או פעמיים, לבין "חטאים" שבו מדובר על מי שחוטא באופן תמידי.

[41] תרגום. רלב"ג: ה' ירדוף אחרי הצדיקים כדי לשלם להם על מעשיהם הטובים.

[42] רש"י. רלב"ג: מי שטוב יזכה להנחיל את ממונו – לא רק לבניו אלא גם לנכדיו. מאירי: הטוב ינחיל את ממונו לנכדיו, וכל שכן לבניו.

[43] רש"י והביא כדוגמה את בית המן. רס"ג: משמע מפירושו שממון הרשע לא תמיד מגיע אל הצדיק, אלא שזה קורה לעיתים.

[44] רלב"ג בפירושו הראשון. בפירושו השני כתב שהכוונה שכאשר יימצא הרבה אוכל, הדבר יהיה בגלל חרישת העניים, ולכן מגיע להם האוכל הזה, ולעומת זאת יש אנשים שמגיע להם דברים אחרים והם לא זוכים אליו. רש"י: יש בפסוק זה משל לתורה שהרב לומד מהפלפול עם תלמידו. רס"ג: לעיתים האכילה יכולה להוביל להתרוששות. יתכן שלא זכיתי להבין את דבריו. רבינו יונה: למרות שהעניים אינם יכולים לחרוש את שדותיהם, לפעמים הם יצליחו לגדל גידולים רבים (למשל בשנה ברוכה מאוד), ובצלע הבאה הכתוב מדבר על חרישת העשירים, למרות שיש להם את כל הכלים לגדל תבואה, לפעמים הם לא יצליחו, כיוון שהכל תלוי בה'. בפירוש נוסף כתב שכאשר יש אוכל בחרישת העניים, אדם יכול להיות נספה בלי משפט. מאירי פירש "ראשים" מלשון עושר. הכתוב אומר שאדם צריך לעשות השתדלות בחרישתו, ועל ידי כך יהיה לו הרבה אוכל. בסוף דבריו כתב פירוש נוסף שאדם צריך להימנע מהתקרבות אל ה"ראשים", אל השלטונות, משום שהם מקרבים את האדם רק לצורך ממונו. בצלע הבאה כתוב שיש מי שנאנס להשאיר את ממונו לאחרים בלי משפט. בשם ספרי המוסר כתב ש"ניר הראשים" הם הרופאים, וכאשר אדם אוכל יותר מידי, גורם לעצמו מחלות. מי שלא נזהר בכך ואינו עושה דין וחשבון לגבי מזונותיו – עלול להיות נספה. בפירוש נוסף כתב ש"ניר" פירושו שלטון, ופירוש הפסוק הוא שרוב הממון של דוד גרם לו לשלוט על אנשים אחרים, ובצלע הבאה כתוב שגם מי שמכניע את עצמו לעשירים, יתכן שלא יזכה בכך לכלום. בפירוש נוסף כתב שלעניים מספיק מעט תבואה, ויש אחרים שכמה שהם יחרשו ויגדלו בתבואתם – הדבר לא יספיק להם. על דרך הנסתר כתב ש"ראשים" מדבר על האנשים השלמים, והכתוב אומר שכאשר הם משקיעים הרבה בלימוד חכמה, הם מגיעים להישגים גבוהים. הצלע הבאה מדברת על אדם שאיננו משקיע את ההשקעה הדרושה בלימוד החכמה, וכתוצאה מכך הוא עתיד למות בלא חכמה. אופן נוסף שפירש על דרך הנסתר שאדם צריך ללמוד מהשלמים, מה"ראשים". חוקה: כאשר תראה הרבה חרישה ותבואה – תדע שהם גודו בדרך של היתר. אבל אם הם לא באו בדרך של משפט – הם לא ימשיכו להתקיים.

[45] רלב"ג. אבן עזרא: יש מי שנספה בגלל שהוא אינו יודע איך לחרוש ולעבוד בשדה, והוא ימות מרעב. רש"י: יש הרבה שנספים בגלל שהם נוהגים שלא כמשפט. בעניין התבואה הסביר שלפעמים השדה לא תוציא את תבואתה או שהתבואה תלקה, בגלל המעשים של בעליה. בסוף דבריו דחה את דברי חז"ל שיש מי שמת בלא זמנו (בדומה לפירוש רלב"ג), משום שאז אין קשר בין תחילת הפסוק לסופו. רי"ד: יש מי שנספה ומכלה את ממונו, משום שהוא מכלכל את דבריו בלי משפט, בלי חשיבה ודין וחשבון על מעשיו. מאירי: כאשר אדם רואה שהוא לא מצליח לגדל את תבואתו למרות המאמצים שהוא השקיע, אסור לו להתייאש, אלא עליו להבין שלפעמים הדבר קורה מאת ה'.

[46] רלב"ג. רש"י: הוא עתיד לשנוא את בנו כשייצא לתרבות רעה.

[47] רש"י. רלב"ג: משעת קטנותו, והילדות נקראת בלשון הפסוק "שחר" כיוון שהשחר הוא ההתחלה של יום. רי"ד: "שחר" מלשון הקדמה, הוא מקדים לייסר את בנו בשעת הצורך. מאירי על דרך הנסתר: מדובר על יצר הרע שאם אינו מקטינו, הוא שונא אותו, משום שהתפקיד של יצר הרע הוא שינצחו אותו. חוקה: תלמידו בכלל בנו.

[48] רלב"ג.

[49] רלב"ג. מצודות: הצדיק אוכל רק לשובע נפשו, ואילו הרשע מחפש לאכול מדענים, והמעדנים מפתחים את התיאבון, ולכן הרשע יהיה תמיד רעב.

[50] אבן עזרא מכתב יד.

משלי פרק טו

ביאור אוצר המקרא לספר משלי פרק טו. אוצר המקרא הוא קיצור של אוצר מפרשי התנ"ך
אוצר המקרא על התנך

משלי פרק יד

ביאור אוצר המקרא לספר משלי פרק יד אוצר המקרא הוא קיצור של אוצר מפרשי התנ"ך
אוצר המקרא על התנך

משלי פרק יב

ביאור אוצר המקרא עם חלק מההערות לספר משלי פרק יב אוצר המקרא הוא קיצור של אוצר מפרשי התנ"ך השלם
אוצר המקרא על התנך

קניית אתרוגים בשנת השמיטה

כיצד נקנה אתרוגים לקראת חג הסוכות תשפ"ג הבעל"ט
אוצר ההלכה