משלי פרק כד

משלי פרק כד

(א) אַל תְּקַנֵּא בְּאַנְשֵׁי רָעָה אל תקנא בהצלחת אנשים רשעים,[1] וְאַל תִּתְאָיו לִהְיוֹת אִתָּם ואל תרצה לעשות כמעשיהם[2]: (ב) כִּי שֹׁד יֶהְגֶּה לִבָּם (אל תרצה להיות כמו האנשים הרשעים) מפני שהם חושבים כל הזמן איך לגזול אנשים אחרים. הכוונה איננה דווקא לגזל, אלא שהם רוצים לחטוא ולפגוע באנשים אחרים,[3] וְעָמָל שִׂפְתֵיהֶם תְּדַבֵּרְנָה והם ידברו כל הזמן על מעשי עוול ורשע שהם יעשו[4]: (ג) בְּחָכְמָה יִבָּנֶה בָּיִת (במקום להימשך אחרי הרשעים) עליך לדבוק בחכמה, היות ועל ידי החכמה נבנה ביתו של אדם – חדרי הבית יתמלאו בהון ועושר,[5] וּבִתְבוּנָה יִתְכּוֹנָן ועל ידי התבונה הבית יהיה מבוסס והוא יתקיים[6]: (ד) וּבְדַעַת חֲדָרִים יִמָּלְאוּ כָּל הוֹן יָקָר וְנָעִים על ידי הדעת החדרים יתמלאו בכל הון שהוא יקר ונעים.[7] הכתוב אומר שהחכמה, התבונה והדעת הם היסודות שעליהם אמור לעמוד ביתו של אדם, ואם אדם ידבק בהם, הוא יצליח: (ה) גֶּבֶר חָכָם בַּעוֹז אדם חכם תמיד עומד בחוזק כדי לקיים את דבר ה',[8] וְאִישׁ דַּעַת מְאַמֶּץ כֹּחַ ואדם שיש בו דעת מאמץ את כוחו כדי להתקדם בעבודת ה'. הדעת עדיפה על החכמה, ואדם עם דעת יכול להגיע למדרגות גבוהות יותר מאדם שיש לו רק חכמה[9]: (ו) כִּי בְתַחְבֻּלוֹת תַּעֲשֶׂה לְּךָ מִלְחָמָה שהרי המלחמה נגד יצר הרע דורשת מחשבה רבה (ויש צורך בחכמה ודעת כדי לעשות את התחבולות),[10] וּתְשׁוּעָה בְּרֹב יוֹעֵץ והישועה תבוא אם לאדם תהיה יכולת גדולה לתת לעצמו עצות – על ידי החכמה והדעת[11]: (ז) רָאמוֹת לֶאֱוִיל חָכְמוֹת האדם הטיפש חושב שהחכמה היא אבן יקרה שנקראת "ראמות" והיא אינה ברת השגה,[12] בַּשַּׁעַר לֹא יִפְתַּח פִּיהוּ ולכן הוא לא יפתח את פיו בשער, שם לומדים. הוא לא יתאמץ ללמוד משום שהוא יתייאש מראש מקניית החכמה[13]: (ח) מְחַשֵּׁב לְהָרֵעַ אדם שחושב כיצד להזיק לאנשים אחרים,[14] לוֹ בַּעַל מְזִמּוֹת יִקְרָאוּ הציבור יקרא לו "בעל מזימות" ויתרחק ממנו, ועל ידי כך הוא גורם לעצמו נזק[15]: (ט) זִמַּת אִוֶּלֶת חַטָּאת כאשר אדם חושב מחשבה רעה, גם אם הוא לא פעל על פיה ולא עשה שום מעשה – יש בכך כבר חטא,[16] וְתוֹעֲבַת לְאָדָם לֵץ והליצנות היא תועבה לאדם ומרחיקה אותו מבני אדם ומה'[17]: (י) הִתְרַפִּיתָ בְּיוֹם צָרָה צַר כֹּחֶכָה אם ביום צרה של חברך, היה לך רפיון ולא עזרת לו – הכוח שלך יהיה צר יותר, משום שגם לך לא יעזרו כאשר תהיה בצרה[18]: (יא) הַצֵּל לְקֻחִים לַמָּוֶת (לא יהיה לך כח כאשר תבוא צרה תבוא עליך) אם תימנע מלהציל את מי שנלקח כדי למות,[19] וּמָטִים לַהֶרֶג אִם תַּחְשׂוֹךְ ואם תימנע מלעזור למי שנוטה למות (אז גם לא יעזרו לך)[20]: (יב) כִּי תֹאמַר הֵן לֹא יָדַעְנוּ זֶה שמא תאמר שאתה לא ידעת שאדם זה בצרה גדולה,[21] הֲלֹא תֹכֵן לִבּוֹת הוּא יָבִין הרי ה' שנמצא בתוך ליבו של אדם יודע שידעת על הצרה של חברך – גם אם תתכחש לכך,[22] וְנֹצֵר נַפְשְׁךָ הוּא יֵדָע ומי ששומר על נפשך, ה', יודע שידעת על כך. צלע זו חוזרת על התוכן שנאמר בצלע הקודמת,[23] וְהֵשִׁיב לְאָדָם כְּפָעֳלוֹ והוא יחזיר לאדם גמול כפי מעשיו, ואם אדם נמנע מלעזור לאחרים, ה' יוודא שגם לא יעזרו לו[24]: (יג) אֱכָל בְּנִי דְבַשׁ כִּי טוֹב כשם שראוי שתרדוף לאכול דבש כפי שנוהגים רוב האנשים, משום שהדבש טוב להם,[25] וְנֹפֶת מָתוֹק עַל חִכֶּךָ וכך יש נטיפה מתוקה על החיך שלך (על ידי אכילת הדבש)[26]: (יד) כֵּן דְּעֶה חָכְמָה לְנַפְשֶׁךָ כך ראוי שתרדוף אחרי החכמה כדי שתתקן את נפשך,[27] אִם מָצָאתָ וְיֵשׁ אַחֲרִית אם תוכל להבין את החכמה – תהיה לך אחרית, הסוף שלך יהיה טוב,[28] וְתִקְוָתְךָ לֹא תִכָּרֵת והגמול שאתה מצפה לקבל עבור לימוד החכמה – לא יכרת, אלא הוא יבוא. אתה תתוגמל על לימוד החכמה[29]: (טו) אַל תֶּאֱרֹב רָשָׁע לִנְוֵה צַדִּיק אל תניח לרשע לארוב לביתו של הצדיק. כאשר הרשע רואה שהצדיק מתחיל ליפול – אל לו לארוב לקחת ממנו את ביתו ורכושו,[30] אַל תְּשַׁדֵּד רִבְצוֹ ואל תשדוד את המקום שבו עדריו יוצאים למרעה[31]: (טז) כִּי שֶׁבַע יִפּוֹל צַדִּיק וָקָם שהרי אפילו אם הצדיק יפול שבע פעמים – הוא עדיין יקום. אין הכוונה דווקא לשבע פעמים, אלא למספר שמראה על ריבוי מקרים. הכתוב אומר שאל לרשע לנסות לקחת מידי הצדיק הנופל את ממונו, היות והצדיק עתיד לקום ולקחת חזרה את מה ששייך לו,[32] וּרְשָׁעִים יִכָּשְׁלוּ בְרָעָה ואילו הרשעים יכשלו בלי אפשרות לקום – אפילו כאשר ה ם יפלו רק פעם אחת[33]: (יז) בִּנְפֹל אוֹיִבְךָ אַל תִּשְׂמָח כאשר האויב שלך ייפול – אל תשמח על כך,[34] וּבִכָּשְׁלוֹ אַל יָגֵל לִבֶּךָ וליבך לא יתמלא בשמחה כאשר הוא ייכשל. צלע זו חוזרת על התוכן שנאמר בצלע הקודמת[35]: (יח) פֶּן יִרְאֶה ה' וְרַע בְּעֵינָיו שמא ה' יראה את שמחתך בנפילת אויבך, והדבר יהיה רע בעיניו,[36] וְהֵשִׁיב מֵעָלָיו אַפּוֹ וה' יחזיר ממנו את כעסו. ה' כבר לא יכעס על אויבך ויסיר ממנו את הפורענות[37]: (יט) אַל תִּתְחַר בַּמְּרֵעִים אל תתערבב עם אנשים רעים לעשות כמעשיהם,[38] אַל תְּקַנֵּא בָּרְשָׁעִים ואל תקנא בהצלחת הרשעים[39]: (כ) כִּי לֹא תִהְיֶה אַחֲרִית לָרָע שהרי לאדם הרע לא תהיה אחרית. בסופו של דבר יבואו פורענויות על האדם הרע,[40] נֵר רְשָׁעִים יִדְעָךְ והנשמה שלהם תדעך – הם ימותו לפני זמנם[41]: (כא) יְרָא אֶת ה' בְּנִי וָמֶלֶךְ בני! תירא מה' ומהמלך. צריך לירא מהמלך, אבל אם המלך רוצה שתעבור עבירה, אל תשמע לו, כיוון שיראת ה' קודמת ליראת המלך,[42] עִם שׁוֹנִים אַל תִּתְעָרָב ואל תתערבב, אל תהיה בחברת אנשים שמשנים את מעשיהם וחוטאים[43]: (כב) כִּי פִתְאֹם יָקוּם אֵידָם שהרי היום שבו הם יישברו יבוא בפתאומיות – ולא יהיה ניתן להתכונן ולהתגונן ממנו,[44] וּפִיד שְׁנֵיהֶם מִי יוֹדֵעַ ומי יודע מה תהיה הפורענות שתבוא עליהם – מי שעובד עבודה זרה והעבודה הזרה עצמה[45]: (כג) גַּם אֵלֶּה לַחֲכָמִים כל הדברים שייאמרו בפסוקים הבאים, נאמרו לחכמים,[46] הַכֵּר פָּנִים בְּמִשְׁפָּט בַּל טוֹב אסור להכיר פנים במשפט. אסור לפסוק את הדין לטובת מישהו, רק בגלל שמכירים אותו או אוהבים אותו יותר[47]: (כד) אֹמֵר לְרָשָׁע צַדִּיק אָתָּה אדם שאומר לרשע שהוא צדיק. מדובר על שופט שפוסק לטובת רשע,[48] יִקְּבֻהוּ עַמִּים העמים יקללו אותו, משום שהוא פשע,[49] יִזְעָמוּהוּ לְאֻמִּים והלאומים יכעסו עליו. צלע זו חוזרת על תוכן הצלע הקודמת[50]: (כה) וְלַמּוֹכִיחִים יִנְעָם אבל, מי שמוכיח את הרשעים, תבוא עליו נועם ה',[51] וַעֲלֵיהֶם תָּבוֹא בִרְכַּת טוֹב ובניגוד למי שמתחנף לרשע – עליהם תבוא ברכה טובה[52]: (כו) שְׂפָתַיִם יִשָּׁק ראוי שהשפתיים של כל אחד יישק למוכיח,[53] מֵשִׁיב דְּבָרִים נְכֹחִים והוא עונה דברים ישרים[54]: (כז) הכתוב חוזר לפנות אל הבן:[55] הָכֵן בַּחוּץ מְלַאכְתֶּךָ וְעַתְּדָהּ בַּשָּׂדֶה לָךְ קודם תכין את המלאכה שלך בחוץ. תעבוד הרבה בשדה ותזמין לעצמך שם את גידולי הקרקע מהם תוכל להתפרנס,[56] אַחַר וּבָנִיתָ בֵיתֶךָ ורק אחר כך תבנה את הבית שלך. הכתוב אומר שקודם כל על אדם לצבור נכסים לפני שהוא בונה את ביתו[57]: (כח) אַל תְּהִי עֵד חִנָּם בְּרֵעֶךָ אל תעיד עדות שקר בגלל שחברך ביקש ממך לעשות זאת – גם אם לא תגרום נזק בעדותך,[58] וַהֲפִתִּיתָ בִּשְׂפָתֶיךָ גם אם בעבר אתה פיתית את חברך להעיד לטובתך בלי שהוא ידע שהדברים נכונים (אתה אל תעשה כן)[59]: (כט) אַל תֹּאמַר כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לִי כֵּן אֶעֱשֶׂה לּוֹ אל תאמר שכשם שפיתית את חברך להעיד לטובתך עדות שהוא לא ידע אם היא נכונה, כך אתה תעשה לו ותעיד עבורו,[60] אָשִׁיב לָאִישׁ כְּפָעֳלוֹ אני אחזיר לאדם זה כפי מה שהוא עשה לי[61]: (ל) עַל שְׂדֵה אִישׁ עָצֵל עָבַרְתִּי עברתי ליד שדה של אדם עצל. הכוונה איננה דווקא לשדה, אלא השדה מהווה משל לכל עבודתו של אדם עצל,[62] וְעַל כֶּרֶם אָדָם חֲסַר לֵב וכן עברתי ליד כרם של אדם חסר לב, שאיננו משקיע בגידולי הכרם[63]: (לא) וְהִנֵּה עָלָה כֻלּוֹ קִמְּשֹׂנִים השדה כולו עלה קוצים (משום שהוא לא השקיע בעבודת השדה),[64] כָּסּוּ פָנָיו חֲרֻלִּים כל פני השדה התמלאו בקוצים מאוד גדולים,[65] וְגֶדֶר אֲבָנָיו נֶהֱרָסָה והגדר שהקיפה את השדה נהרסה כולה, משום שאף אחד לא תחזק אותה[66]: (לב) וָאֶחֱזֶה אָנֹכִי אָשִׁית לִבִּי וכאשר ראיתי את התוצאות של העצלן, שמתי לב לדברים,[67] רָאִיתִי לָקַחְתִּי מוּסָר וכאשר ראיתי את הדברים, למדתי מכך מוסר (כפי שיפורט בפסוק הבא)[68]: (לג) מְעַט שֵׁנוֹת מְעַט תְּנוּמוֹת מְעַט חִבֻּק יָדַיִם לִשְׁכָּב אדם צריך להמיט בשינה, בתנומה ובשכיבה כשידיו מחובקות זו בזו (אלא עליו לעבוד קשה)[69]: (לד) וּבָא מִתְהַלֵּךְ רֵישֶׁךָ (אם תנהג כך) הדברים שחסרים לך – יבואו אליך במהירות. תצליח להשלים במהירות את כל מה שחסר לך אם תעבוד קשה,[70] וּמַחְסֹרֶיךָ כְּאִישׁ מָגֵן ומה שאתה חסר יבוא אליך במהירות כמו אדם שיוצא להילחם עם מגינים עליו, שאינו מתעכב במקום אחד[71]:

[1] מצודות. מאירי: בפרק הקודם, הכתוב הוכיח את הבן מחטאים פרטיים (זנות, שתיית יין), ובפרק זה הכתוב מוכיח אותו באופן כללי על החטאים.

[2] מצודות. תרגום: אל תרצה להיות בחברתם.

[3] מצודות.

[4] תרגום. רלב"ג: הם ידברו כל היום דברי שקר שאדם יוציא מפיו בעמל גדול. רבינו יונה: אתה תיענש כאשר תשמע אותם אומרים דברי רשע ותשתוק.

[5] אבן עזרא.

[6] מצודות. רלב"ג: על ידי החכמה ייבנה ביתו של אדם, משום שזה מה שנשאר לו אחרי מותו. על ידי התבונה יגיע השלמות והיופי לבית זה. מאירי: כאשר יש שפע בבית – נאמר עליו לשון בנין. כאשר יש סדר כיצד מוציאים את ההוצאות בבית ושיש זהירות מפיזור הממון – נאמר עליו לשון כונן.

[7] מצודות. רלב"ג: על ידי דעת הקדושים, השכל, יתמלאו חדרי הבית. מאירי: כאשר יש לאדם דברים יקרים, הוא מצפין אותם בתוך חדרו. על דרך הנסתר כתב שהכוונה לחכמות, וחדרי השכל יתמלאו בכל סוגי החכמה שהם טובים מזהב. אדם צריך להתאמץ ללמוד ולנצח את היצר על ידי תחבולות. רבינו יונה: הדעת כוללת את כל האופנים שבהם חושבים בני אדם, ולכן אדם שיש בו דעת יכול גם להשתכר היטב, משום שהוא מכיר את כל הדרכים אל ההצלחה. בפירוש נוסף כתב שבנין הבית פירושו קניית מעלות הנפש, והבנין הוא הבחירה והתשובה (העמדת התשובה באופן שהוא לא יפול), והכוונה למידת הנקיות מהברייתא של ר' פנחס בן יאיר. מילוי החדרים פירושו קניית מעלות הנפש.

[8] מצודות. רלב"ג: כדי לכבוש את תאוות החומר. תרגום: הפסוק עוסק בהשוואה. עדיף אדם חכם מאדם חזק. מאירי: אדם כסיל כל הזמן מפחד, משום שהוא עשה מעשים שאינם ראויים. אדם חכם שעושה מעשים טובים אינו מפחד כל הזמן. רי"ד: אם אתה צריך גיבור כדי לעשות מלחמה – תמצא אדם חכם. רבינו יונה: אחרי שבפסוק הקודם הכתוב אמר שלחכם יהיה עושר, כאן אמר שלחכם יש גבורה, ולכן אין החכם חסר דבר.

[9] מצודות. תרגום: גם צלע זו עוסקת בהשוואה. עדיף אדם עם דעת מאשר אדם עם הרבה כח. רי"ד: אם אתה צריך למצוא אדם שישתמש בהרבה כח – תמצא אדם שיש בו הרבה דעת. חוקה: הוא מאמץ את כוחו בכל ענייניו. רבינו יונה: איש הדעת במעלה גבוהה יותר מהחכם, היות והוא כולל את כל דעות בני האדם, לעומת רוב האנשים שמסוגלים לחושב רק בדרך אחת. משום כל הוא מסוגל לבחון דרכי חשיבה שונים ולחשוב על הדרך הטובה ביותר מבין כולם. אדם זה שקול כנגד כמה יועצים (המוזכרים בפסוק הבא), משום שהוא יכול לבד לשקול את האפשרויות השונות.

[10] אבן עזרא מכתב יד + מצודות. רבינו יונה: מחשבת התחבולות נעשית על ידי אדם נבון (בניגוד לחכם או איש דעת).

[11] מצודות. רלב"ג: התלבט עם "רב" פירושו הרבה, וצריך הרבה יועצים כדי להתגבר על יצר הרע, או שהכוונה לגדולה, שצריך יועץ מכובד שיעזור לו להתגבר על יצר הרע. רבינו יונה: על ידי הרבה יועצים, אדם יוכל להינצל מהצרות שאדם לא הקדיש מספיק מחשבה כדי למנוע אותן.  לכן הכתוב אמר "ואיש דעת מאמץ כח" – אחרי הכישלון הוא ימצא את הדרך להתרומם.

[12] רש"י וזאת לעומת האדם החכם שיודע שבכל יום עליו ללמוד קצת, וכך הוא ישיג את החכמה. אבן עזרא מכתב יד פירש "ראמות" מלשון דבר רם. מבחינת משמעות הפסוק, אין הבדל בין פירושו לפירוש רש"י.

[13] אבן עזרא. מאירי: הוא אפילו לא ישאל כיצד מתעשרים וכדומה.

[14] רש"י. מצודות: אפילו אם הוא לא יעשה דבר רע בסוף.

[15] רש"י. רס"ג: יש בני אדם שחושבים איך לעשות רע, והאנשים מסביב אומרים עליו שהוא אדם חכם. מאירי: פסוק זה עוסק באוילים שחושבים שהחכמים הם אלה שחושבים איך להרע לבני אדם. בפסוק הבא הכתוב אומר שבמציאות, מחשבתם של חושבי הרע היא חטא, ולא חכמה כפי שחשבו האוילים. בפירוש נוסף כתב שהפסוק עוסק בשלמות המידות, והפסוק אמר שמי שחושב כל היום איך לעסוק בהבלי העולם ולצבור נכסים גם על ידי שקרים ומרמה – נקרא לפעמים על ידי בני האדם כאיש חכם, אך האמת היא שכל מחשבה שאינה לתכלית השלמות, נחשבת כמחשבה של חטא (מלשון חיסרון והעידר השלמות).

[16] רש"י.

[17] רש"י. מאירי: הליצנות היא תועבה עבור על מי שמחשיב את עצמו לאדם. ר"י נחמיאש: פירש שיש אומרים שהפסוק עוסק רק בלץ, ויש ארבעה תארים עליו: זמה, איולת, חטא ותועבה. פירוש זה אינו מסתדר עם בעל הטעמים, לפיו יש אתנחתא מתחת למילה "חטאת" והמילה "תועבת" פותחת נושא חדש.

בעניין המילה "תועבת". יש שאמרו שמדובר על סמיכות (אבן עזרא) ויש שהסבירו שהאות ת באה במקום האות ה כפי שיש פעמים במקרא (אבן עזרא מכתב יד), ויש שהסבירו שכך לשון הכתוב לכתוב גם כשאין סמיכות (ר"י נחמיאש).

[18] רש"י בפירושו השני על פי הפשט. בפירושו הראשון כתב שהכוונה שאם אדם מתרפה מהתורה, מלאכי השרת לא יעזרו לו. רלב"ג: מדובר על התרפות מקניית חכמה. אם אדם מתרפה מההשתדלות הראויה של קניית החכמה בזמן המתאים, כאשר הוא יזדקק לחכמה, הוא לא יוכל לרכוש אותה. ר"יד: הצרת הכח תבוא מהשמים (כמו שמוכח מהפסוקים הבאים). רבינו יונה: כפי שהכתוב הזהיר בשני הפסוקים האחרונים שאדם ייענש על המחשבות הרעות, כך הכתוב הזהיר שאדם ייענש גם על מחשבות טובות שהוא נמנע מהם – אם אדם נמנע מחשיבה להציל את חברו. ר"י נחמיאש: אם אדם רואה שצרה באה עליו – אסור לו להתרפות מהתפילה.

[19] רש"י.

[20] רש"י. רלב"ג: הכוונה לכוחות השכליים שניתן להציל אותם על ידי קניית החכמה והשלמות.

[21] רש"י. רס"ג: שמא תאמר שאינך מכיר את האדם שנמצא בצרה ולכן אין צורך להצילו – ה' כן מכיר אותו ולכן חובה עליך להצילו. רבינו יונה: שמא תאמר שאין לך תכנית להציל אותם ואינך יודע כיצד להציל אותם. ה' יודע אם באמת התאמצת להציל אותם (לפי שיטתו שהפסוקים עוסקים במניעת מחשבות טובות ולאו דווקא במעשים). ר"י נחמיאש: כלול בדבר זה שאדם צריך למנוע מחברו לאכול מאכלים רעים.

[22] מצודות. אבן עזרא: הכוונה מי שלבך צריך לעשות את רצונו. מאירי: פירש "תוכן" מלשון חשבון (כמו "מתכונת הלבנים"), והפירוש הוא שמי שמביא את הלב לחשבון על מעשיו – יודע אם ידעת על הצרה של חברך.

[23] מצודות. מאירי: פירש "ידע" מלשון הענשה.

[24] מצודות.

[25] רש"י. רלב"ג: הדבש הוא החכמה. חוקה: הכוונה איננה דווקא לדבש, אלא לכל תאוות העולם.

[26] מצודות. חוקה: הכתוב מדבר רק על דברים שמותר לאכול אותם.

[27] רש"י. אבן עזרא: "דעה" מלשון ציווי, ולכן היה ראוי שיהיה נקוד בקמץ ולא בסגול. מאירי: כתב בשם יש אומרים שהכוונה לחכמה העליונה, לתורה. והכתוב דימה את התורה לשני דברים. לחלב – שמהווה את המאכל של התינוקות, ובנמשל הכוונה למצוות המעשיות שמחיות את ההמון. לדבש – שאין הרבה שאוכלים אותו. הצעירים והזקנים לא יכולים ליהנות מהדבש, וכאן הכוונה להשגות שכליות שאין הרבה שמשיגים אותם. בפירוש נוסף כתב שכשם שצריך לברור את האוכל האהוב עליך, כך בענייני החכמה צריך לברור את החכמה הנכונה, והיא החכמה שתביא אותך ליראת ה'. ר"י נחמיאש: כתוב "נפשך" משום שהחכמה מחייה את הנפש, או משום שקניין החכמה תגרום לנפשך לחיות.

[28] רש"י. רלב"ג: האחרית היא ההצלחה האנושית.

[29] מצודות. ר"י נחמיאש: צלע זו מלמדת שבניגוד לדבש שנגמר לאחר שאוכלים אותו, לחכמה אין סוף והיא תמיד מועילה.

[30] אבן עזרא בפירושו הראשון. בפירושו השני כתב שהכוונה לאל ארוב לרשע עצמו, להביא אותו למקום מגוריו של הצדיק ולהרוג אותו.

[31] אבן עזרא. מצודות: המקום שבו הוא רובץ לנוח.

[32] אבן עזרא.

[33] אבן עזרא מכתב יד. מאירי: המילה "רשע" היא מילת קריאה, ויש כאן פניה אל הרשע.

[34] תרגום. רבינו יונה: הפניה אל הרשע, שלא ישמח במפלת רשע אחר, כיוון ששמחתו איננה לשם שמים. מאירי הוסיף פירוש, שאדם לא יראה את עצמו שמח במפלת אויבו. על דרך המסתר כתב שהכוונה ליצר הטוב שלא ייפול תחת יצר הרע. ר"י נחמיאש: מותר לשמוח במפלת גויים ורשעים.

[35] מצודות. רבינו יונה: השמחה גדולה מהגילה, לכן הזכיר את הגילה על כישלון. אבן עזרא מכתב יד: צלע זו חוזרת על תוכן הצלע הקודמת.

[36] אבן עזרא וכתב שחלק ממה שיהיה רע בעיני ה' היא הנקמה באויב.

[37] אבן עזרא. רלב"ג: הכוונה שה' יטיל עליך את הפורענות במקום על אויבך. אבן עזרא מכתב יד: ראוי שתירא שמא ה' יעשה לך כמו שהוא עשה לו.

[38] אבן עזרא. אבן עזרא מכתב יד: אל תתגרה בהם. רבינו יונה: כאשר אדם רואה רשע עשיר, עליו לדעת שהדבר דומה לנזם זהב באף חזיר, כמו שהוא לא היה מקנא באדם שמוכה שחין שעשיר. מאירי: לבוא לידי כעס על שהם רוצם להרוג אותך.

בדבר הפירוש המילולי למילה "תתחר" נחלקו הפרשנים. אבן עזרא: מלשון ערבוב. אבן עזרא כתב יד: מלשון התגרות. רי"ד: לשון חמימות. רש"י: לרוץ איתם (מלשון להתחבר). מאירי: מלשון כעס.

[39] מצודות.

[40] רלב"ג + אבן עזרא. רס"ג: לא יהיו לו צאצאים.

[41] אבן עזרא. רבינו יונה: כשם שהנר מפסיק להאיר לאחר שהוא נגמר, כך הרשעים לא יצליחו להמשיך לעשות רע לעולם.

[42] רש"י. ר"י נחמיאש: האזהרה כאן היא לירא מפני תלמיד חכם שנקרא מלך. בפירוש נוסף כתב שהכוונה לשלמה המלך שהזהיר את בנו רחבעם לירא את ה', ואז הוא יהיה מלך. בפירוש נוסף כתב שה' הוא המלך. בפירוש נוסף כתב שהכוונה שאדם צריך למלוך על יצרו.

[43] אבן עזרא. רש"י: הכוונה למי שאומר שיש שתי רשויות. רלב"ג: מי שמשנה מדבריו של ה' או של המלך. מצודות: הכוונה למי שירא מהמלך יותר מה'. ר"י נחמיאש: הכוונה למי שחוטא, חוזר בתשובה וחוטא שוב (שונה בחטאו). לפי פירושו שמדובר על דברי שלמה לרחבעם, אמר שאם רחבעם יירא את ה', ממלכתו לא תתפלג. מאירי  על דרך הנסתר: הכוונה לאדם שחושב שיש עוד רשות אלוקית חוץ מה', מלשון שניים.

[44] תרגום + רלב"ג. אבן עזרא: יום אחד יקום כעסם – של ה' ושל המלך עליך.

[45] רש"י וכתב לשיטתו שמדובר על העונש של מי שעובד עבודה זרה ושל העבודה זרה עצמה. מצודות: לשיטתו שמדובר האדם שעובר על מצוות ה' על פי ציווי של המלך, ושניהם פירושו האדם שעבר והמלך שהכריח אותו לכך. מאירי על דרך הנסתר: יש מעט אנשים שיודעים את עיקרי האמונה.

[46] רש"י. אבן עזרא: הכוונה לחכמי המשפט. מצודות: על אף שהדברים הבאים לכאורה מובנים מאליהם לחכמים, בכל זאת צריך לומר אותם ושהחכמים ידברו על הנושאים האלה וכך יבררו אותם יותר לעומק. חוקה: הכוונה שאדם יזהר שלא להמרות את פי החכמים.

[47] רש"י. מצודות: אפילו אם פוסקים לטובת מישהו בגלל שהדבר מגיע לו – אסור לומר לאדם שיצא זכאי "זיכיתי אותך", כיוון שיש בדבר חילול ה'.

[48] רלב"ג.

[49] מצודות.

[50] מצודות. אבן עזרא מכתב יד: בגלל שהוא גוזל את האחרים, הם מקללים אותו.

[51] אבן עזרא. רלב"ג: יתכן שמדובר על השופטים. בפירוש נוסף כתב שהאיש ששומר על האמת ומכיח את הרשעים יהיה אהוב על אנשים כאילו שהוא נישק אותם בפיהם, היות וכולם מתנגדים לשקר. מצודות: מדובר באנשים שמוכיחים את הרשע באופן שהם אומרים לו שהוא באמת אדם טוב, אלא שהוא צריך לתקן חלק ממעשיו, ועליהם תבוא ברכת הטוב, כיוון שיתכן שכך יצליחו לשכנע את הרשע, ואילו אם יאמרו לו בפנים הוא רשע, הוא בוודאי יתווכח איתם ולא יהיה מוכן לקבל את דבריהם. מאירי: "ולמוכיחים" מלשון ויכוח, בירור. מי שמברר דין אמת.

[52] אבן עזרא. רי"ד: הכוונה שתהיה עליהם ברכת אדם טוב.

[53] רש"י. במהדיר של מוסד הרב קוק ביאר את דברי רש"י באופן קצת שונה, כאשר אדם מוכיח אחרים, ראוי שהם ינשקו את שפתותיהם וישתקו. מאירי: הוסיף פחירוש ש"ישק" מלשון נשק, שלפני שאדם עונה תשובה, עליו לוודא שיש לו נשק, שיש לו טענה חזרה לומר. רס"ג: כאשר אדם משיב דברים נכונים, דומה הדבר כאילו הוא מנשק את השפתיים. רי"ד: אדם ששומר על שפתיו סגורים כאילו הוא מנשק, יודע שכאשר הוא יפתח אותם וידבר, הוא ידבר דברי חכמה. ר"י נחמיאש: נחשב הדבר כאילו הוא נישק את חברו. מצודות: לשיטתו שמדובר על מי שמוכיח בנועם את הרשעים, הכוונה שהפתיים של הרשע יישקו, הוא יחבר את שפתיו ולא יענה בעזות למי שמוכיח אותו.

[54] אבן עזרא ובפירוש הדד עזר הסביר שהקשר לתחילת הפסוק הוא שדבריו יתקבלו אצל השומעים כמו אדם שנושק את שפתיו ומתחנן בפני האנשים שלפניו. מצודות: הרשע יסכים לדברי בעל התוכחה.

[55] אבן עזרא.

[56] אבן עזרא. רש"י: כתב שמדובר על סדר הלימוד. קודם יש ללמוד מקרא, לאחר מכן משנה ולבסוף גמרא. בפירוש נוסף כתב שקודם כל על אדם לקנות שדות וכרמים, אחר כך הבמות בשדה ולבסוף להתחתן. אבן עזרא מכתב יד: "עתדה" מלשון חוזק. לאחר שאדם יקנה שדה (כפי שכתוב בתחילת הפסוק), עליו להתחזק בעבודה שלה. רי"ד: הפסוק אומר שאדם שרוצה לבנות את הבית, הוא צריך קודם כל לתכנן את הדברים, וכך מלאכת הבניה תהיה קלה ומהירה. מאירי: אין הכוונה ממש לבנין הבית, אלא שאדם ימלא את כל צרכיו, וכדי לעשות זאת, עליו להכין את עצמו כראוי. כמו כן הביא פירוש שהאות ה במילה "עתדה" מוסבת על המלאכה שאדם צריך לעשות לפני שהוא מתחתן. על דרך הנסתר כתב שהכוונה שאדם צריך להכין את עצמו על ידי קיום מצוות לעולם הבא. "עתדה בשדה" הוא רמז על שלימות המידות, "ובנית ביתך" רמז על החכמה שהיא הקיום הנצחי. הפסוק כתב "הכן מלאכתך בחוץ" על החכמות החיצוניות שאין בהן מטרה בפני עצמן, אלא הן מובילות להשגות אמיתיות. חוקה: אדם צריך לדעת כיצד הוא יתפרנס.

[57] אבן עזרא. אבן עזרא מכתב יד פירש הפוך. כל מה שאמרתי לך להתחזק במלאכתך בחוץ, זה רק אחרי שתתחזק במלאכתך בבית. רלב"ג: הכוונה שאדם ילמד קודם על את העניינים המוחשיים, ורק בשלב שני ילמד גם את הדברים העיוניים.

[58] מצודות. רי"ד פירש באופן הפוך: אל תעיד שקר על חברך בטענה שגם הוא העיד עליך שקר. רבינו יונה: אל תעיד עדות על חברך שהוא עשה דבר רע כאשר אין בעדותך תועלת, כגון שאתה תעיד עליו יחידי.

[59] מצודות. אבן עזרא: האות ה' במילה "והפתית" היא ה התמיהה. האם תפתה את חברך לעשות כן. בפירוש נוסף כתב שהאיסור מלכתחילה הוא שלא לפתות את החבר להעיד עבורך. רלב"ג: אסור לאדם לתמוך את דבריו המחשבתיים בסיפורים שאינן נכונים, משום שבסופו של דבר השקר יתגלה, ואז לא ייקחו גם את דבריו האמיתיים. אבן עזרא מכתב יד: פירש "והפתית" מלשון פתיתים, שאדם ישבור את עדותו לרסיסים על ידי שיאמר דברי שקר. רבינו יונה התלבט בפירוש צלע זו, האם הכוונה מלשון פתי ופתות, כלומר: שהאדם מפרסם את החטא ומלבין את פני מי שהוא מפרסם, או שהכוונה מלשון "פותה שפתיך", פתיחת השפתיים, דיבור. מאירי פירש כפי הפירושים שהובאו לעיל, ודחה מבחינה דקדוקית את האפשרות ש"והפתחת" מלשון פיתוי, ולאחר מכן הוסיף על דרך הנסתר שאדם לא יתפתה בשפתיו להעיד שקר על עדות ה'.

[60] מצודות. אבן עזרא: אל תאמר שכמו שהוא עשה לי דבר רע, כך אני אפתה אותו להעיד עדות שקר. רלב"ג: אל תאמר שכפי שהחבר ביסס את טענותיו על סיפורי שקר, גם אתה תעשה זאת. רבינו יונה: גם אם חברך פרסם את חטאיך – אתה אל תפרסם את חטאיו.

[61] תרגום.

[62] מצודות. רש"י: המשל הוא לאדם שאינו חוזר על תלמודו. רלב"ג: הפסוק עוסק באדם שחסר במעשיו ובעיונו. רס"ג: פירוש המילה "על" הינו כאשר.

[63] תרגום.

[64] רש"י. רס"ג: כאשר כתוב "כולו" בפסוק, אין הכוונה ממש לכולו, אלא רובו. מאירי: היה צריך להיות כתוב בפסוק "העלה כולו", אלא שהפסוק חסר את האות ב, וכביכול כתוב "עלה בכולו".

[65] רש"י.

[66] מצודות. רש"י: הדימוי הוא למי שאינו חוזר על תלמודו, ששוכח את מה שלמד ולאחר מכן מסלף את הדברים. מאירי: הפסוק עוסק בהדרגה. בהתחלה עלו קוצים קטנים, לאחר מכן עלו קוצים גדולים יותר שעדיין היה אפשר להציל את השדה, אבל העצל לא למד את הלקח עד שהגדר נהרסה, ואז כבר כמעט בלתי אפשרי להציל את השדה, משום שהבהמות כבר רומסות את השדה. ר"י נחמיאש: הנמשל הוא לצורך לעבוד בעולם הזה כדי לקבל חלק בעולם הבא. רבינו יונה: פירט יותר את המשל בין עבודת האדמה לעבודת המידות. החרישה – הינה קבלת התוכחות (תוכחה עצמית או תוכחה על ידי אחרים). הצמחת הזרע היא הפעולה עצמה של תיקון המידה או קיום המצווה, שיכולה להתקיים רק אחרי החרישה, התוכחה.

[67] רלב"ג.

[68] רלב"ג.

[69] רלב"ג. אבן עזרא: הכוונה שעצלן אומר שהוא צריך קצת לנוח לפני שהוא עובד (והוא באמת נח הרבה).

[70] רש"י. רלב"ג: גם אם תהיה תקופה קצרה שבה אתה תהיה רש ועני – היא תעבור במהירות. אבן עזרא: המחסור יבוא עליך כאיש שמתהלך, בלי שתשים לב אליו בכלל. גם את הצלע הבאה פירש באופן דומה. אבן עזרא מכתב יד: אם המחסור יבוא אליך – הילחם בו ואל תתעצל.

[71] על פי רש"י אלא שההסבר על "איש מגן" נלקח מרלב"ג. מאירי: בפסוק זה מסתיים החלק השני של הספר, ובחלק השלישי אין כמעט חזרה של הצלע השנייה של הפסוק על הצלע הראשונה.