עזרא פרק י

ביאור ושננתם עם חלק מההערות לספר עזרא פרק י'.

מערכת אוצר התורה - ושננתם | אב תשע"ח

עזרא פרק י

(א) וּכְהִתְפַּלֵּל עֶזְרָא וּכְהִתְוַדֹּתוֹ בעוד שעזרא התפלל והתוודה לפני ה' (כפי שכתוב בפרק הקודם),[1] בֹּכֶה וּמִתְנַפֵּל לִפְנֵי בֵּית הָאֱלֹהִים עזרא בכה והשתטח לפני בית המקדש.[2] עזרא לא נכנס פנימה אל בית המקדש, כדי להראות לעם שהם חטאו בחטאים כל כך חמורים המונעים מהם את האפשרות להיכנס לבית המקדש,[3] נִקְבְּצוּ אֵלָיו מִיִּשְׂרָאֵל קָהָל רַב מְאֹד (בעוד שעזרא בכה) נאסף אליו קהל רב מעם ישראל,[4] אֲנָשִׁים וְנָשִׁים וִילָדִים הקהל שהתאסף אל עזרא כלל גברים, נשים וילדים, כִּי בָכוּ הָעָם הַרְבֵּה בֶכֶה שהרי העם בכה הרבה מאוד. גם העם הצטרף לעזרא ובכה אתו[5]: (ב) וַיַּעַן שְׁכַנְיָה בֶן יְחִיאֵל מִבְּנֵי עֵילָם וַיֹּאמֶר לְעֶזְרָא שכניה בן יחיאל שהיה מצאצאי עילם, אמר לעזרא בקול רם:[6] אֲנַחְנוּ מָעַלְנוּ בֵאלֹהֵינוּ (שכניה אמר לעזרא) אנחנו מעלנו בה', אנחנו חטאנו,[7] וַנֹּשֶׁב נָשִׁים נָכְרִיּוֹת מֵעַמֵּי הָאָרֶץ והושבנו בבתינו נשים נוכריות מהעמים היושבים בארץ, התחתנו עם נשים נוכריות,[8] וְעַתָּה יֵשׁ מִקְוֶה לְיִשְׂרָאֵל עַל זֹאת ועכשיו יש תקוה לעם ישראל על החטא הזה, יש לנו אפשרות לחזור בתשובה על החטא, אם נגרש את הנשים הנוכריות[9]: (ג) וְעַתָּה נִכְרָת בְּרִית לֵאלֹהֵינוּ ועכשיו נכרות ברית עם ה' אלוהינו, [10] לְהוֹצִיא כָל נָשִׁים בברית שנכרות נקבל על עצמנו לגרש את כל הנשים הנוכריות,[11] וְהַנּוֹלָד מֵהֶם בַּעֲצַת אֲדֹנָי ואנחנו נגרש גם את הבנים שנולדו מהנשים הנוכריות, משום שה' אסר עלינו להתחתן עם אמותיהם,[12] וְהַחֲרֵדִים בְּמִצְוַת אֱלֹהֵינוּ נגרש את הנשים הנוכריות בגלל שהחרדים לקיום מצוות ה' עוררו אותנו לעשות כן,[13] וְכַתּוֹרָה יֵעָשֶׂה וכאשר ננהג כך, כאשר נגרש את הנשים הנוכריות, אז נעשה כדין התורה. גירוש הנשים הנוכריות נעשה על פי דין התורה[14]: (ד) קוּם עליך להזדרז על הדבר,[15] כִּי עָלֶיךָ הַדָּבָר שהרי הדבר מוטל עליך,[16] וַאֲנַחְנוּ עִמָּךְ ואנחנו נסייע בידך,[17] חֲזַק וַעֲשֵׂה עליך להתחזק ולעשות. שכניה אמר לעזרא שבגלל שהוא (עזרא) עומד בראש עם ישראל, עליו לדאוג שכולם יגרשו את נשותיהם הנוכריות, ושאר העם יצטרף ויסייע בידו לסיים את תהליך גירוש הנשים הנוכריות[18]: (ה) וַיָּקָם עֶזְרָא עזרא הזדרז,[19] וַיַּשְׁבַּע אֶת שָׂרֵי הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם וְכָל יִשְׂרָאֵל עזרא השביע את שרי הכוהנים, את שרי הלויים ואת השרים העומדים בראש עם ישראל,[20] לַעֲשׂוֹת כַּדָּבָר הַזֶּה (עזרא השביע את שרי העם) לעשות כדבר הזה, לגרש את הנשים הנוכריות, וַיִּשָּׁבֵעוּ השרים נשבעו שהם יגרשו את הנשים הנוכריות: (ו) וַיָּקָם עֶזְרָא מִלִּפְנֵי בֵּית הָאֱלֹהִים עזרא קם ממקום תפילתו שהיה מחוץ לבית המקדש (כפי שראינו בפסוק א'),[21] וַיֵּלֶךְ אֶל לִשְׁכַּת יְהוֹחָנָן בֶּן אֶלְיָשִׁיב (לאחר שעזרא קם ממקום תפילתו) הוא הלך אל הלשכה של יוחנן בן אלישיב שהיה כוהן גדול באותה תקופה. לשכה זו הייתה חדר בבית המקדש,[22] וַיֵּלֶךְ שָׁם לֶחֶם לֹא אָכַל וּמַיִם לֹא שָׁתָה וכאשר עזרא הלך לשם (לחדרו של יוחנן) הוא היה עדיין בצום, והוא לא אכל ולא שתה כלום, ואפילו מים,[23] כִּי מִתְאַבֵּל עַל מַעַל הַגּוֹלָה (עזרא היה עדיין בצום) משום שהוא היה בצער עמוק על החטא של שבי הגולה, שהתחתנו עם נשים נוכריות: (ז) וַיַּעֲבִירוּ קוֹל בִּיהוּדָה וִירוּשָׁלִַם הכריזו ואמרו ביהודה ובירושלים,[24] לְכֹל בְּנֵי הַגּוֹלָה לְהִקָּבֵץ יְרוּשָׁלִָם (הכריזו) שכל שבי הגולה יתאספו בירושלים. (כנראה הכוונה היא שכל אזור או משפחה ישלחו נציג, ולא שכולם יאספו)[25]: (ח) וְכֹל אֲשֶׁר לֹא יָבוֹא לִשְׁלֹשֶׁת הַיָּמִים וכל מי שלא יבוא לירושלים לאחר שיעברו שלושה ימים מעת שיצא הכרוז.[26] הכוונה איננה לכל מי שלא נאסף בפועל (כפי שראינו נשלחו רק נציגים), אלא לכל מי שלא הגיע משום שהוא התנגד למטרת ההתקהלות,[27] כַּעֲצַת הַשָּׂרִים וְהַזְּקֵנִים (כל מי שלא יבוא לירושלים לאחר שיעברו שלושה ימים מעת שיצא הכרוז) כמו שקבעו השרים והזקנים (שכולם יתאספו בעוד שלושה ימים),[28] יָחֳרַם כָּל רְכוּשׁוֹ (כל מי שלא יבוא לירושלים לזמן שנקבע) כל רכושו יושמד,[29] וְהוּא יִבָּדֵל מִקְּהַל הַגּוֹלָה והוא עצמו לא יהיה חלק מהקהל, לא יצרפו אותו לעניינים הקשורים לכלל העם[30]: (ט) וַיִּקָּבְצוּ כָל אַנְשֵׁי יְהוּדָה וּבִנְיָמִן יְרוּשָׁלִַם לִשְׁלֹשֶׁת הַיָּמִים התושבים שגרו בנחלת שבט יהודה ובנחלת שבט בנימין נאספו לירושלים בפרק הזמן שנקבע: שלושה ימים לאחר שהכרוז הודיע על חובת ההתייצבות בירושלים,[31] הוּא חֹדֶשׁ הַתְּשִׁיעִי בְּעֶשְׂרִים בַּחֹדֶשׁ הם נאספו לירושלים ביום כ' בכסלו,[32] וַיֵּשְׁבוּ כָל הָעָם בִּרְחוֹב בֵּית הָאֱלֹהִים העם נאסף ברחובות שהיו מסביב לבית המקדש. לפני העזרה היה רחוב שהיה מקום שהיו נאספים בו לפני שהיו נכנסים לבית המקדש,[33] מַרְעִידִים עַל הַדָּבָר וּמֵהַגְּשָׁמִים העם שהתאסף רעד משתי סיבות. הראשונה – בגלל חומרת החטא של נשיאת הנשים הנוכריות, והשנייה – בגלל הגשמים שירדו עליהם[34]: (י) וַיָּקָם עֶזְרָא הַכֹּהֵן וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם עזרא הכוהן קם ואמר לעם הנאסף:[35] אַתֶּם מְעַלְתֶּם אתם חטאתם![36] וַתֹּשִׁיבוּ נָשִׁים נָכְרִיּוֹת (חטאתם בכך) שהושבתם בבתיכם נשים נוכריות,[37] לְהוֹסִיף עַל אַשְׁמַת יִשְׂרָאֵל ובכך הוספתם חטא על החטאים  של בני ישראל מלפני החורבן. לפני חורבן בית המקדש חטאו בני ישראל בעבודה זרה, בגילוי עריות ובשפיכות דמים, ועכשיו שבי הגולה שהתחתנו עם נשים נוכריות הוסיפו חטא נוסף ועברו על האיסור להתחתן עם נשים נוכריות[38]: (יא) וְעַתָּה ועכשיו, מאחר שחטאתם בחטא חמור,[39] תְּנוּ תוֹדָה לַה' אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם עליכם להתוודות על החטא שלכם לפני ה' אלוהי ישראל,[40] וַעֲשׂוּ רְצוֹנוֹ ומעתה עליכם לעשות את רצונו של ה',[41] וְהִבָּדְלוּ מֵעַמֵּי הָאָרֶץ ועליכם לפרוש מהעמים האחרים היושבים בארץ, ולהימנע מלתת להם את בנותיכם לנשים,[42] וּמִן הַנָּשִׁים הַנָּכְרִיּוֹת ועליכם לפרוש גם מהנשים הנוכריות שנשאתם: (יב) וַיַּעְנוּ כָל הַקָּהָל כל הקהל שהתאסף ענה לעזרא, וַיֹּאמְרוּ קוֹל גָּדוֹל כל האנשים שהתאספו אמרו בקול רם: כֵּן נכון הדבר,[43] כִּדְבָרְךָ עָלֵינוּ לַעֲשׂוֹת עלינו לעשות כמו שאמרת (לפרוש מהנשים הנוכריות)[44]: (יג) אֲבָל הָעָם רָב וְהָעֵת גְּשָׁמִים אולם יש כאן הרבה מאוד אנשים שהתחתנו עם נשים נוכריות ועכשיו יורדים עלינו גשמים,[45] וְאֵין כֹּחַ לַעֲמוֹד בַּחוּץ (בגלל הגשמים) ואין לנו כוח לעמוד בחוץ ולגרש את כל הנשים הנוכריות (ומצד שני לא ניתן להכניס לבתים בירושלים את כל האנשים שצריכים לפרוש מהנשים הנוכריות, משום שיש כל כך הרבה חוטאים),[46] וְהַמְּלָאכָה לֹא לְיוֹם אֶחָד וְלֹא לִשְׁנַיִם והמלאכה של הפרשת בני ישראל מהנשים הנוכריות היא מלאכה הדורשת זמן רב – לא ניתן לעשות זאת ביום או ביומיים,[47] כִּי הִרְבִּינוּ לִפְשֹׁעַ בַּדָּבָר הַזֶּה שהרי אנשים רבים חטאו בדבר הזה, אנשים רבים התחתנו עם נשים נוכריות[48]: (יד) יַעַמְדוּ נָא שָׂרֵינוּ לְכָל הַקָּהָל השרים הממונים על כל הקהל יעמדו מעכשיו בירושלים, והם יישארו בעיר, עד שכל בני ישראל יפרשו מהנשים הנוכריות,[49] וְכֹל אֲשֶׁר בֶּעָרֵינוּ הַהֹשִׁיב נָשִׁים נָכְרִיּוֹת יָבֹא לְעִתִּים מְזֻמָּנִים וכל האנשים הנמצאים בערים של בני ישראל שהושיבו בביתם נשים נוכריות, כל מי שהתחתן עם אישה נוכרית וחזר לעירו, יבוא לירושלים בזמנים שיקבעו להם השרים,[50] וְעִמָּהֶם ועם האנשים שהתחתנו עם הנשים הנוכריות,[51] זִקְנֵי עִיר וָעִיר וְשֹׁפְטֶיהָ (ועם נושאי הנשים הנוכריות) יבואו לירושלים גם זקני הערים והשופטים שלהן, והם יוודאו שכל אנשי העיר הצריכים לעלות לירושלים אכן יבואו,[52] עַד לְהָשִׁיב חֲרוֹן אַף אֱלֹהֵינוּ מִמֶּנּוּ עַד לַדָּבָר הַזֶּה עד שישוב מעלינו כעסו של ה' אלוהינו על הדבר הזה – על נשיאת הנשים הנוכריות[53]: (טו) אַךְ יוֹנָתָן בֶּן עֲשָׂהאֵל וְיַחְזְיָה בֶן תִּקְוָה עָמְדוּ עַל זֹאת יונתן בן עשהאל ויחזיה בן תקוה התחזקו וגרמו לכולם לפרוש מהנשים הנוכריות,[54] וּמְשֻׁלָּם וְשַׁבְּתַי הַלֵּוִי עֲזָרֻם ומשולם ושבתי הלוי עזרו להם לעשות זאת – להפריש את כולם מהנשים הנוכריות[55]: (טז) וַיַּעֲשׂוּ כֵן בְּנֵי הַגּוֹלָה בני הגולה עשו זאת, הם פרשו מהנשים הנוכריות,[56] וַיִּבָּדְלוּ עֶזְרָא הַכֹּהֵן אֲנָשִׁים רָאשֵׁי הָאָבוֹת לְבֵית אֲבֹתָם עזרא הכהן וראשי המשפחות הפרישו את בני ישראל מהנשים הנוכריות,[57] וְכֻלָּם בְּשֵׁמוֹת כל ראשי המשפחות היו אנשים מוכרים, שכולם הכירו את שמותיהם,[58] וַיֵּשְׁבוּ בְּיוֹם אֶחָד לַחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי לְדַרְיוֹשׁ הַדָּבָר עזרא וראשי המשפחות ישבו בראש חודש טבת על מנת לחקור מי צריך לגרש את אשתו הנוכרית[59]: (יז) וַיְכַלּוּ בַכֹּל אֲנָשִׁים הַהֹשִׁיבוּ נָשִׁים נָכְרִיּוֹת עזרא וראשי המשפחות סיימו לחקור ולברר מי צריך לגרש את אשתו הנוכרית,[60] עַד יוֹם אֶחָד לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן עזרא וראשי המשפחות סיימו בראש חודש ניסן לברר מי צריך לפרוש מאשתו הנוכרית. במשך שלושה חודשים עזרא וראשי המשפחות ישבו וביררו מי צריכים לגרש את נשותיהם הנוכריות[61]: (יח) וַיִּמָּצֵא מִבְּנֵי הַכֹּהֲנִים אֲשֶׁר הֹשִׁיבוּ נָשִׁים נָכְרִיּוֹת נמצא שצאצאי הכוהנים התחתנו עם נשים נוכריות,[62] מִבְּנֵי יֵשׁוּעַ בֶּן יוֹצָדָק וְאֶחָיו מַעֲשֵׂיָה וֶאֱלִיעֶזֶר וְיָרִיב וּגְדַלְיָה צאצאי ישוע בן יוצדק, האחים שלו, מעשיה, אליעזר, יריב וגדליה (התחתנו עם נשים נוכריות וגירשו אותם)[63]: (יט) וַיִּתְּנוּ יָדָם לְהוֹצִיא נְשֵׁיהֶם צאצאי הכוהנים התחייבו בלחיצת יד לגרש את נשותיהם. לחיצת היד הייתה הדרך שבה הם התחייבו לגרש את הנשים,[64] וַאֲשֵׁמִים אֵיל צֹאן עַל אַשְׁמָתָם וכן הם התחייבו להביא איל מהצאן לקרבן אשם. קרבן זה קרב בתור הוראת שעה[65]: (כ) וּמִבְּנֵי אִמֵּר חֲנָנִי וּזְבַדְיָה חנני וזבדיה שהיו צאצאיו של אימר, גרשו גם הם את נשותיהם הנוכריות[66]: (כא) וּמִבְּנֵי חָרִם מַעֲשֵׂיָה וְאֵלִיָּה וּשְׁמַעְיָה וִיחִיאֵל וְעֻזִיָּה מעשיה, אליה, שמעיה, יחיאל ועוזיה, שהיו צאצאיו של חרים, גירשו גם הם את נשותיהם הנוכריות: (כב) וּמִבְּנֵי פַּשְׁחוּר אֶלְיוֹעֵינַי מַעֲשֵׂיָה יִשְׁמָעֵאל נְתַנְאֵל יוֹזָבָד וְאֶלְעָשָׂה אליועיני, מעשיה, ישמעאל, נתנאל, יוזבד ואלעשה, שהיו צאצאי פשחור, גירשו גם הם את הנשים הנוכריות: (כג) וּמִן הַלְוִיִּם יוֹזָבָד וְשִׁמְעִי וְקֵלָיָה הוּא קְלִיטָא פְּתַחְיָה יְהוּדָה וֶאֱלִיעֶזֶר יוזבד, שמעי, קליה שנקרא גם קליטא, פתחיה, יהודה ואליעזר, שהיו כולם לויים, גירשו גם הם נשים נוכריות[67]: (כד) וּמִן הַמְשֹׁרְרִים אֶלְיָשִׁיב אלישיב שהיה מהלויים שהיו שרים בבית המקדש, גירש גם הוא אישה נוכרית, וּמִן הַשֹּׁעֲרִים שַׁלֻּם וָטֶלֶם וְאוּרִי שלום, טלם ואורי שהיו מהלויים ששמרו על שעריבית המקדש, גירשו גם הם נשים נוכריות: (כה) וּמִיִּשְׂרָאֵל ומשאר בני ישראל (שלא היו כוהנים או לויים), מִבְּנֵי פַרְעֹשׁ רַמְיָה וְיִזִּיָּה וּמַלְכִּיָּה וּמִיָּמִן וְאֶלְעָזָר וּמַלְכִּיָּה וּבְנָיָה רמיה, יזיה, מלכיה, מימין, אלעזר, מלכיה ובניה שהיו מצאצאיו של פרעוש, גירשו גם הם את נשותיהם הנוכריות. היו בין צאצאיו של פרעוש שני אנשים ששמם היה מלכיה[68]: (כו) וּמִבְּנֵי עֵילָם מַתַּנְיָה זְכַרְיָה[69] וִיחִיאֵל וְעַבְדִּי וִירֵמוֹת וְאֵלִיָּה: (כז) וּמִבְּנֵי זַתּוּא אֶלְיוֹעֵנַי אֶלְיָשִׁיב מַתַּנְיָה וִירֵמוֹת וְזָבָד וַעֲזִיזָא: (כח) וּמִבְּנֵי בֵּבָי יְהוֹחָנָן חֲנַנְיָה זַבַּי עַתְלָי: (כט) וּמִבְּנֵי בָּנִי מְשֻׁלָּם מַלּוּךְ וַעֲדָיָה יָשׁוּב וּשְׁאָל וְרָמוֹת: (ל) וּמִבְּנֵי פַּחַת מוֹאָב מצאצאיו של מושל מואב,[70] עַדְנָא וּכְלָל בְּנָיָה מַעֲשֵׂיָה מַתַּנְיָה בְצַלְאֵל וּבִנּוּי וּמְנַשֶּׁה: (לא) וּבְנֵי חָרִם אֱלִיעֶזֶר יִשִּׁיָּה מַלְכִּיָּה שְׁמַעְיָה שִׁמְעוֹן: (לב) בִּנְיָמִן מַלּוּךְ שְׁמַרְיָה: (לג) מִבְּנֵי חָשֻׁם מַתְּנַי מַתַּתָּה זָבָד אֱלִיפֶלֶט יְרֵמַי מְנַשֶּׁה שִׁמְעִי: (לד) מִבְּנֵי בָנִי[71] מַעֲדַי עַמְרָם וְאוּאֵל: (לה) בְּנָיָה בֵדְיָה כְּלוּהוּ: (לו) וַנְיָה מְרֵמוֹת אֶלְיָשִׁיב: (לז) מַתַּנְיָה מַתְּנַי וְיַעֲשָׂי: (לח) וּבָנִי וּבִנּוּי שִׁמְעִי: (לט) וְשֶׁלֶמְיָה וְנָתָן וַעֲדָיָה: (מ) מַכְנַדְבַי שָׁשַׁי שָׁרָי: (מא) עֲזַרְאֵל וְשֶׁלֶמְיָהוּ שְׁמַרְיָה: (מב) שַׁלּוּם אֲמַרְיָה יוֹסֵף: (מג) מִבְּנֵי נְבוֹ יְעִיאֵל מַתִּתְיָה זָבָד זְבִינָא יַדַּי וְיוֹאֵל בְּנָיָה: (מד) כָּל אֵלֶּה נָשְׂאוּ נָשִׁים נָכְרִיּוֹת כל אלה שהוזכרו, התחתנו עם נשים נוכריות (וגירשו אותן),[72] וְיֵשׁ מֵהֶם נָשִׁים וַיָּשִׂימוּ בָּנִים וחלק מהאנשים שהוזכרו גם הולידו בנים מהנשים הנוכריות[73]:

 

[1] מצודות. דעת סופרים: עד עתה עזרא כתב את דבריו בגוף ראשון. אלא שהדברים הכתובים להלן מספרים בשבחו של עזרא (שהצליח לעורר את הקהל שהתאסף), ועל כן לא היה ראוי שעזרא עצמו יכתוב דברים אלו. לפיכך נחמיה הוא זה שכתב את הדברים הבאים.

[2] מצודות.

[3] דעת סופרים.

[4] מצודות. דעת סופרים: חלק מהאנשים שנאספו ידעו על מה הייתה הזעקה.

[5] רלב"ג. דעת סופרים: הבכי של העם לא היה רק על חטא נשיאת הנשים הנוכריות, אלא הוא היה גם על המצב הכללי של העם.

[6] עיין ביאורנו לדניאל ג,טז, שם חילקנו בין שני סוגים של ענייה. כאשר מופיע השורש ע.נ.ה במהלך דו שיח, הכוונה היא לתשובה שאחד הצדדים משיב לרעהו. כאשר שורש זה מופיע שלא במהלך דו שיח, הכוונה היא לאמירה בקול רם. דעת סופרים: אביו של שכניה היה אחד האנשים שנכשלו בנשיאת נשים נוכריות (כפי שנאמר בפסוק כ"ו). מסיבה זו שכניה כלל את עצמו בתוך החוטאים ואמר "מעלנו".

[7] רינת יצחק: הגמרא אומרת שעזרא הכניס עצמו בכלל ישראל ואמר שגם הוא נשא אישה נוכרית למרות שהוא לא עשה זאת. אולם קשה, שהרי ייתכן לפרש שהכוונה היא שכיון שחלק מבני ישראל נשאו נשים נוכריות, נחשב הדבר כאילו כולם נשאו נשים נוכריות, ואם כן, מדוע חז"ל הוצרכו לומר שעזרא כלל עצמו רק כדי להכניס עצמו בכלל ישראל משום כבודם? שאלה זו קשה גם על דעת חז"ל לגבי יהושע שאמר שכל עם ישראל חטא בחרם, למרות שרק עכן חטא, וחז"ל אמרו שהדבר נובע מכך שיהושע הכניס את כל עם ישראל בחטא מפני כבודו של עכן, וקשה: מדוע לא לפרש שיהושע אמר כן משום ששכיון שענן חטא, הרי זה כאילו כל עם ישראל חטא.

[8] מצודות. דעת סופרים: הכתוב משתמש בשורש י.ש.ב לתיאור הקשר עם הנשים הנוכריות. בני ישראל לא התחתנו עם נשים נוכריות, אלא לקחו אותן כשפחות כנעניות (שחייבות לקבל עליהן מצוות, ולכן הן עברו מעין תהליך גיור). הנישואין היו אסורים גם לאחר הגיור משתי סיבות: א. משום שהנשים השפיעו לרעה על בעליהן. ב. משום שייתכן שהיה ניכר על חלק מהן שהן בנות שבעת עממי כנען, שאסור לקבל אותם כגרים בתנאים רגילים.

[9] מצודות. רלב"ג הציע פירוש נוסף, שהכוונה היא שיש מקווה שניתן להיטהר על ידו מהחטא, והמקווה הזה הוא גירוש הנשים הנוכריות. לעניין פירוש משמעות הפסוק אין הבדל בין שני הפירושים, ההבדל הוא רק בפירוש המילה "מקווה". מלבי"ם: למרות שהיו רק מעט אנשים שבאמת התחתנו עם נשים נוכריות (הרשימה שבסוף הפרק קצרה ביחס למספר העולים מבבל), בכל זאת חשבו השרים שהם אחראים לכך, משום שהם לא מחו במי שהתחתן עם אישה נוכרית. כמו כן כתב שרק עכשיו הייתה אפשרות לדאוג לכך שכולם יגרשו את הנשים הנוכריות, משום שהמלך נתן לעזרא כוח וסמכות להעניש את מי שלא שומע בקולו.

[10] מלבי"ם: על ידי כריתת הברית יוכל עזרא להעניש את העוברים על הברית בעונש קשה יותר מהעונש שהם חייבים מדין תורה – עונש מלקות. דעת סופרים: עזרא לא היה יכול לגרום לגירוש הנשים בכוח, היות והוא היה נתון תחת שלטון גויים. לכן שכניה הציע להתמודד עם המצב באמצעות כריתת ברית, שבה תהיה התחייבות מרצון לגרש את הנשים הנוכריות. ובאמת עזרא פעל בדרך דומה, והטיל על בני ישראל להישבע שהם יגרשו את הנשים הנוכריות.

[11] מצודות.

[12] מצודות. ראב"ע כתב שעזרא רצה להתייעץ מה לעשות עם הבנים, האם לגרש אותם כמו שמגרשים את האימהות או להשאיר אותם, אך בסופו של דבר גירשו את כולם, משום שהם לא היו יהודים. רש"י בתחילה כתב שהוצאת הבנים הייתה מהנשים הנוכריות, ומשמע מפירושו שהשאירו את הבנים אצל אבותיהם היהודים. אולם בהמשך כתב שמי שיגרש את נשותיו הנוכריות ואת בניו, יקיים בכך את מצוות ה', ומשמע שגירשו את הבנים עם אמותיהם. דעת סופרים: כל מקרה של גירוש היה צריך דיון ועצה, משום שבחלק מהמקרים הנשים התגיירו כדין ולא הייתה סיבה לגרש אותם.

[13] מצודות. דעת סופרים: צלע זו באה לחזק את בני ישראל להתגבר על חששם מפני השלטון הנוכרי שיתנגד לגירוש הנשים הנוכריות. המחויבות הראשונה של עם ישראל היא כלפי ה'.

[14] מצודות. ראב"ע: הכוונה היא שיכפו על מי שלא רוצה להוציא את נשותיו לעשות כן.

[15] מצודות.

[16] מצודות. רינת יצחק: עזרא לבדו מחה בכולם, משום שהוא היה ראש הדור, ואילו שאר האנשים מחו רק במי שהיו נתונים תחת אחריותם.

[17] מצודות. רש"י: אנחנו מסכימים אתך.

[18] מצודות. דעת סופרים: בדבריו של שכניה הייתה מעין ביקורת על עזרא על שגילה חולשה מסוימת בעניין ולא פעל בכל כוחו כדי שכולם יגרשו את הנשים הנוכריות (אלא שעזרא לא גירש אותן בכוח בגלל הרגישות המדינית, שבני ישראל היו אז עדיין תחת שלטון נוכרי).

[19] ע"פ מצודות בפסוק הקודם.

[20] מצודות. דעת סופרים: עזרא השביע את הנוכחים משום שהוא חשש שיהיו כאלה שלא יצטרפו אליו.

[21] כך משמע מפשט הפסוק, שמדובר על אותה קימה שהייתה לפני כן. דעת סופרים: בפעם הראשונה עזרא קם ממקומו, אבל הוא התעכב, אולי בגלל ששוחח עם חלק מהאנשים שהיו שם. בפעם השנייה הוא קם לאחר שסיים את השיחות עם הנוכחים, ולאחר קימה זו העם התפזר.

[22] מצודות + דעת מקרא. דעת סופרים: לעזרא לא הייתה לשכה משלו ולכן הוא נאלץ להשתמש בלשכתו של יוחנן.

[23] דעת מקרא.

[24] מצודות. דעת סופרים: ההכרזה לא הייתה מטעם עזרא, אלא מטעם בית הדין. הכרזה זו דומה לכינוס שהיה בזמן פילגש בגבעה – הכינוס היה מבוסס על הרצון הטוב של העם ולא על הוראה של בעלי סמכות כלשהם. כמו כן כתב שהכרוז עבר רק ביהודה ובירושלים, משום שבמקומות המרוחקים יותר גרו הנוכרים, ולא רצו שהם ישמעו את הקריאה להתאסף בירושלים.

[25] דעת סופרים.

[26] מצודות.

[27] דעת סופרים.

[28] מצודות. דעת סופרים: הכתוב מדגיש שהתאספות העם לא הייתה ביוזמתו של עזרא, אלא ביוזמתם של השרים והזקנים.

[29] מצודות. דעת מקרא: רכושו יוחרם ויילקח לנכסי בית המקדש. בגמרא בגיטין (לו, ב), יש מחלוקת מהיכן לומדים את הדין "הפקר בית דין הפקר", דהיינו שיש לבית דין רשות להפקיר רכושו של אדם. לפי אחת השיטות הדבר נלמד מפסוק זה, ולפי שיטה אחרת הדבר נלמד מפסוק בספר יהושע, ששם נכתב: "אלה הנחלות אשר נחלו אלעזר הכהן ויהושע בן נון וראשי האבות" (יהושע יט,נא). רבי יעקב מליסא, מחבר ספר נתיבות המשפט, כתב בספרו מקור חיים (סי' תמ"ח סק"ט), שיש נפקא מינה למעשה בין שני הלימודים. אם הדבר נלמד מהפסוק אצלנו, אזי יש רשות ביד בית דין להפקיר את החפץ, אך אין להם כוח להקנות את מה שהם הפקירו למישהו אחר. אך אם הדבר נלמד מהפסוק בספר יהושע, שם מדובר על הנחלת הארץ, הרי שההיתר הוא גם להקנות את החפץ המוחרם למישהו אחר.

[30] מצודות.

[31] דעת סופרים. כמו כן כתב שהכוהנים לא הוזכרו משום שרובם הגדול התיישבו בירושלים, וממילא הם נחשבים חלק מתושבי יהודה ובנימין. שאר העם לא נאסף, משום שלא רצו שהנוכרים הגרים מחוץ לאזורי יהודה ובנימין ידעו על האסיפה. כמו כן כתב שייתכן לפרש שהכוונה היא לאנשי שבט יהודה ובנימין.

[32] רש"י. דעת סופרים: למרות שבתקופה זו כבר השתמשו בשמות החודשים שעלו עם בני ישראל מבבל (השמות שאנחנו משתמשים בהם היום: ניסן, אייר וכו'), הרי שעדיין קראו לחודשים גם לפי השיטה הישנה – לפי מספרם (הראשון, השני וכו'). כמו כן כתב שהתאריך המדויק צוין מפני חשיבותו של האירוע.

[33] רלב"ג + מצודות. דעת סופרים: לא רצו לעסוק בעניין זה בבית המקדש עצמו מפני כבוד המקדש.

[34] מצודות.

[35] דעת סופרים: נאמרה כאן קימה בפעם השלישית, משום שהקימה השאירה רושם על בני ישראל בצורת הקימה. כמו כן כתב שעזרא תואר בפסוק זה כעזרא הכוהן, משום שהוא עשה את הדבר בתוקף תפקידו ככוהן, שתפקידו להורות לבני ישראל את חוקי התורה.

[36] דעת סופרים: למרות שלא כל העם חטא, אלא רק חלק קטן ממנו, כל העם הואשם בחטא משום שהוא לא פעל לתיקון המצב.

[37] מצודות.

[38] דעת מקרא.

[39] עיין אוצר מפרשי התנ"ך על ספר בראשית באוצר המאמרים, שם הרחבנו במשמעות המילה "עתה" במקרא.

[40] מצודות. דעת סופרים: לשון "תודה" מלמדת שלא הייתה כאן כפייה מצד עזרא לתיקון המצב.

[41] מצודות.

[42] מצודות. דעת סופרים: אין הכוונה רק לחיוב לפרוש מהנשים הנוכריות, אלא להתבדלות מוחלטת מיושבי הארץ.

[43] מצודות.

[44] מצודות. דעת סופרים: הכתיב הוא "כדבריך", בלשון רבים, ואילו הקרי הוא "כדברך", בלשון יחיד. הדבר מלמד שבני ישראל היססו האם לקיים את דברי עזרא. כמו כן כתב שהשימוש בלשון "עלינו לעשות" נועד להדגיש שההתחייבות לא הייתה שהם יעשו כך מיד, אלא הם חשבו שעם הזמן הם ילחצו ויעוררו על דבר גירוש הנשים הנוכריות.

[45] מצודות. דעת סופרים: משמע שהעם חשבו שהם לא יוכלו לאכוף את הוצאת כל הנשים הנוכריות, משום שהם חששו שחלק מנושאי הנשים הנוכריות יפנו לשלטון הפרסי. לא מדובר על אנשים שהתנגדו למאבק בנישואי התערובת, אלא לאנשים שהסכימו עם עזרא, אלא שהם חששו מתוצאות המאבק.

[46] מצודות. דעת סופרים: למרות שרק מעטים היו צריכים לגרש את נשותיהם הנוכריות,  העם חששו שרבים נשאו נשים נוכריות, ושהבירור של כל מקרה ומקרה לגופו ייקח זמן רב ולכן הם אמרו שהדבר ייקח זמן רב.

[47] מצודות.

[48] מצודות.

[49] מצודות. בביאור המילה "נא", עיין במילון של אוצר מפרשי התנ"ך ובאוצר מפרשי התנ"ך על ספר בראשית, באוצר המאמרים, בביאור המילה "עתה".

[50] מצודות. דעת סופרים: הכתוב נמנע מלהשתמש בלשון "איש" ביחס לאלה שהושיבו את הנשים הנוכריות, והוא מכנה אותם בלשון "אשר הושיבו", משום שלא היה ניתן לקרוא להם "איש". בפסוק י"ז נזכרה המילה "אנשים", משום ששם הדגש היה על כך שרק גברים נכשלו בנישואי תערובת, ולא נשים. כמו כן כתב שנאמר לעזרא "יבא", דהיינו שיבוא מרצונו, ולא בכוח, כדי שלא לעורר מאבקים. בסוף דבריו כתב שקבעו זמן לדון בכל מקרה ומקרה, על מנת שהדיון ייעשה מתוך מתינות.

[51] מצודות.

[52] מצודות. דעת סופרים: הכוונה היא שזקני הסנהדרין יהיו שותפים לדיונים במקרים הקשים יותר.

[53] מצודות. דעת סופרים: רמזו כאן שיש עניינים נוספים שצריך לטפל בהם, ולא רק בנשיאת הנשים הנוכריות.

[54] מצודות. רש"י: הכוונה היא שהם קנטרו כנגד גירוש הנשים הנוכריות. דעת מקרא: שאר השרים לא הסכימו להיות אחראים להפרשת הנשים הנוכריות, ולכן יונתן ויחזיה נזקקו לעזרת משולם ושבתי שלא היו שרים. דעת סופרים: הכוונה היא שהם הסכימו עם דרישתו של עזרא שהדברים ייעשו במהירות, בניגוד לדרישת הקהל שהדברים ייעשו במתינות.

[55] מצודות.

[56] מצודות. דעת סופרים: לא נאמר אם בני ישראל עשו כעצת עזרא (שהגירוש ייעשה במהירות) או כעצת העם (שהגירוש ייעשה במתינות). נראה שהכוונה היא שהם נאספו לאחר עשרה ימים, כפי שכתוב בהמשך.

[57] מצודות. דעת סופרים: עזרא לא ישב בכל בית דין, ולכן שמו מובא בנפרד ואינו סמוך לשמות הדיינים האחרים.

[58] מצודות. דעת סופרים: נקבע מראש מי יישב בדין כדי שלא ישבו בדין אנשים שאינם הגונים.

[59] רש"י. דעת סופרים: הישיבה בבתי הדין נקבעה ליום א' בטבת, אך לפני החקירה בבתי הדין התבצעה חקירה מוקדמת, ורק המקרים הקשים הגיעו אל בית הדין. כמו כן כתב שהמילה "לדריוש", מילה שאיננה מופיעה עוד במקרא, נועדה להדגיש שהחקירה נעשתה בהסכמת נושאי הנשים הנוכריות, ולא בכפייה.

[60] רלב"ג. דעת סופרים: תהליך הגירוש נכתב בראשי פרקים, על מנת שלא לפגוע בשלטון הנוכרי.

[61] מצודות. רש"י: תהליך הגירוש הסתיים בראש חודש ניסן.

[62] דעת סופרים: משמעות הביטוי "ויימצא" היא שהיו שניסו להסתיר את עובדת היותם נשואים לנשים נוכריות עד שהדבר התברר. הסבר אחר: הייתה הפתעה מכך שכל משפחות הכהונה היו נגועות בחטא זה. הכוהנים נמנו ראשונים, משום שתהליך הבירור החל בהם, עקב היותם קרובים לירושלים.

[63] מצודות. בזכריה פרק ג' מובאת נבואה שנאמרה על יהושע הכוהן הגדול, שהשטן עומד על ימינו. רוב הפרשנים שם מבארים שהנבואה שם הייתה נבואת פורענות על יהושע, אולם האבן עזרא שם פירש שהכוונה היא שה' אמר שיש שרוצים למנוע את עבודתו של יהושע הכוהן הגדול, וה' יסלק את כל המנסים למנוע את עבודתו. התרגום שם (בפסוק ג') כותב שליהושע היו בנים שהיו נשואים לנשים שלא היו ראויות לכוהנים, אך הוא אינו אומר במפורש שהכוונה היא לנשים נוכריות. דעת סופרים: יהושע הכוהן הגדול לא הוזכר בתפקידו בפסוק זה כדי שלא לבזות את הכהונה הגדולה.

[64] מצודות. רש"י: הכוונה היא שהם הבטיחו להוציא את הנשים הנוכריות, ונתינת היד מבטאת רעיון או מחשבה. בדעת סופרים הביא פירוש נוסף, שהכוונה היא שהם אמרו שהם יתייעצו מה לעשות עם נשותיהם הנוכריות.

[65] רש"י. מלבי"ם: קשה על דברי רש"י, שהרי חז"ל אמרו שהם הביאו אשם בגלל שהם באו על שפחה חרופה. אלא שרש"י סובר שבימי בית שני לא נהג דין עבד עברי, משום שדין עבד עברי נוהג רק בזמן שהיובל נוהג, ובבית שני לא היה יובל, ולכן רש"י הוכרח לומר שהייתה זו הוראת שעה. ראב"ע: אולי הייתה זו עצה מאת ראשי המשפחות, להקריב גם קרבן אשם. רינת יצחק: השאלה מי הביא אשם שפחה חרופה, עבדים עבריים או אנשים מישראל - תלויה במחלוקת אמוראים. כמו כן תוספות מוכיחים מכאן שדין עבד עברי נהג בזמן הבית השני. באשר לשאלה מדוע באמצע הפסוקים המונים שמות אנשים שנשאו נשים נוכריות מוזכר קרבן האשם שהביאו, הוא כותב שייתכן שרק הכוהנים הודו בחטא זה והביאו אשם שפחה חרופה.

[66] דעת סופרים: בחלק מהפסוקים המשפחות מחוברות ב-ו' החיבור ובחלק לא. כנראה כאשר הדיון היה במקרים דומים של נשיאת נשים נוכריות ובבירור דומה שבית הדין ערך, או באנשים שהוזמנו יחד, חיבר הכתוב ביניהם ב-ו' החיבור.

[67] מצודות. דעת סופרים: מקרי הנישואים של הלויים עם הנשים הנוכריות היו מרובים ביחס לשאר עם ישראל, וזה כנראה משום שהלויים היו עניים והם נזקקו לעזרה שמשפחות הנשים הנוכריות יכלו להעניק להם.

[68] דעת מקרא.

[69] דעת סופרים: מתניה וזכריה הם שני אנשים שונים, למרות שאין ביניהם ו' החיבור.

[70] מצודות.

[71] דעת סופרים: זו הפעם השנייה שמשפחת בני מוזכרת (בנוסף לפסוק כ"ה). כנראה זה משום שחלק מבני המשפחה הוזמנו בתחילה, וחלק אחר הוזמנו לאחר מכן, ואולי משום שהמשפחה התגוררה בשני מקומות שונים. כמו כן כתב שמניתוח המניינים עולה שדבר לא טוב אירע למשפחה זו.

[72] הדעת סופרים מסתפק אם גם הנתינים ועבדי שלמה נשאו נשים נוכריות, וזה שהם לא מובאים ברשימה זו הוא משום שאין בכך כל בעיה, או משום שהנוכרים כלל לא רצו להתחתן אתם. כמו כן כתב שכאן הכתוב נקט בלשון חיתון, למרות שלאורך הפסוקים הוא השתמש בדרך כלל בלשון הושבה, כדי להדגיש שהיה כאן ויכוח בין נושאי הנשים הנוכריות, שטענו שהם רק הושיבו אצלם את הנשים הנוכריות על מנת שיהיו מעין שפחות ושהן עברו תהליך הדומה לגיור, ואילו עזרא טען שהיו כאן נישואין ממש.

[73] רש"י. לשיטתו גירשו את כולם והוציאו אפילו את הבנים. אבן עזרא: היה צריך לבדוק כל אחד ולהחליט אם להשאיר אצלו את הבנים או לא. דעת סופרים: התייחסו אל הבנים כאילו היו בניהם ממש ולא בני שפחות. כמו כן כתב שלא נאמר במפורש שבני ישראל גירשו את הנשים הנוכריות, משום שהתהליך היה רגיש, אולם בספר נחמיה נאמר שעשו כן.

 

סיכום התועליות לרלב"ג:

 

  • ללמדנו שראוי לאדם להתבונן על הדברים, כמו שעזרא התבונן וראה שאין עמו לויים שיכולים לעבוד בבית המקדש, וכמו שראה שהדרך לירושלים עתידה להיות מסוכנת.
  • שראוי לצום במקום סכנה כמו שעשה עזרא לפני שיצא לדרך.
  • להימנע מלבקש מהמלך דבר שיסתור בקשה קודמת. עזרא ידע שארתחשסתא נתן לו רשות לעלות לארץ ישראל משום שהוא התרשם מה' ומעזרתו, ועזרא גם ידע שאם הוא יבקש מארתחשסתא ליווי לארץ ישראל, הדבר עלול לפגוע באמונתו של המלך בסיוע מאת ה' ולבטל את הרשות שהוא נתן לעלות לירושלים.
  • ראוי לתת את הכסף והכלים של המקדש במשקל, כדי שאף אחד לא יגנוב אותם, וכך גם לא יבואו הנותנים לידי חשד.
  • ללמדנו שראוי להניח הקדש אצל הקדש ולכן עזרא הפקיד את הכלים אצל הכוהנים.
  • ללמדנו שאסור להתחתן עם גויים, למרות שאין בזה עונש מיתה אלא רק מלקות.
  • מי שמוכיח את הציבור על דבר שקשה לציבור לקיים, כדאי שיביא אותם לכך שהם יעשו את הדבר הנכון מרצונם, כמו שעזרא התפלל לפני העם כדי שהם יגיעו בעצמם למסקנה שהם צריכים לגרש את הנשים הנוכריות.

איוב פרק ו

.ביאור אוצר המקרא (לשעבר ושננתם) לספר איוב פרק ו .ביאור פשוט לפסוקי המקרא עם הערות שוליים שמבררות את מחלוקות הפרשנים ושאלות העולות מפשט הפסוקים אוצר המקרא הוא קיצור של מפעל אוצר מפרשי התנ"ך שכולל...
אוצר המקרא על התנך

חידון ישעיהו מסכם מז - נו

חידון התנ"ך העולמי המקוון תשפ"ב - ישעיהו - מסכם על פרקים מז - נו
חידון התנ"ך תשפ"ב

איוב פרק ה

.אוצר המקרא לספר איוב פרק ה .פירוש פשוט על פי הפשט עם חלק מהערות השוליים שבהם מתבררים מחלוקות הפרשנים ושאלות ותשובות שעולות בפשט הפסוקים .קיצור אוצר מפרשי התנ"ך
אוצר המקרא על התנך

חידון ישעיהו נז - נח

חידון התנ"ך העולמי המקוון תשפ"ב - ישעיהו נז -נח (ח אב)
חידון התנ"ך תשפ"ב