תהילים פרק ט

תהלים פרק ט

(א) לַמְנַצֵּחַ המזמור הזה נמסר ללויים שהיו מתאמצים בשירה,[1] עַלְמוּת לַבֵּן מִזְמוֹר לְדָוִד דוד שיבח את ה' על שמת אחד מאויביו ששמו "לבן", לפי פרשנים רבים הכוונה לגלית[2]: (ב) אוֹדֶה ה' בְּכָל לִבִּי אני אודה לה' בכל הלב שלי, כיוון שהישועה שהייתה בהכאת גלית הייתה גדולה כל כך,[3] אֲסַפְּרָה כָּל נִפְלְאוֹתֶיךָ על ידי שאספר על הישועה הגדולה בהכאת גלית, יוכל כוחו של ה' וכל נפלאותיו[4]: (ג) אֶשְׂמְחָה וְאֶעֶלְצָה בָךְ אני אשמח מאוד בישועה שבאה ממך (למילים "אשמחה" ו"אעלצה" יש את אותה משמעות),[5] אֲזַמְּרָה שִׁמְךָ עֶלְיוֹן ומרוב שמחה אני אזמר את שמך, למרות שהשם שלך מעל הזמר. המשורר אומר ששמו של ה' גבוה מכל זמר שאפשר לזמר, אבל בכל זאת הוא יזמר את שמו כדי להודות לו[6]: (ד) בְּשׁוּב אוֹיְבַי אָחוֹר כאשר האויבים שלי יברחו וייסוגו. לאחר שדוד הכה את גלית, מחנה פלשתים נסוג אחור,[7] יִכָּשְׁלוּ וְיֹאבְדוּ מִפָּנֶיךָ הם נכשלו ואבדו מפני שסייעת לי[8]: (ה) כִּי עָשִׂיתָ מִשְׁפָּטִי וְדִינִי שהרי אתה עשית את המשפט והדין שלי, נלחמת בגלית במקומי,[9] יָשַׁבְתָּ לְכִסֵּא שׁוֹפֵט צֶדֶק ה'! אתה שופט צדק. ישבת על כסא המשפט (ושפטת או אויביי). האות ל לפני המילה כסא נכתבה במקום האות ב[10]: (ו) גָּעַרְתָּ גוֹיִם אִבַּדְתָּ רָשָׁע השחתת את העם הפלשתי ואיבדת את גלית הרשע,[11] שְׁמָם מָחִיתָ לְעוֹלָם וָעֶד מחית את שמם לעולם, לא תהיה להם יותר תקומה לעולם[12]: (ז) הָאוֹיֵב תַּמּוּ חֳרָבוֹת לָנֶצַח האויב (פשלתים): כשם שהערים שהחרבת יהיו חרבות לנצח בגלל החורבן הגדול שהחרבתם,[13] וְעָרִים נָתַשְׁתָּ אָבַד זִכְרָם ואבד הזכר של הערים שאתה עקרת,[14] הֵמָּה עד שכל מי שרואה את הערים האלה ישאל את עצמו: האם אינם הערים שהיו בנויות פעם? המשורר אומר שהאויב יושמד כמו שהערים שהוא החריב, ושלא תהיה לו יותר יכולת להחריב ערים[15]: (ח) וַה' לְעוֹלָם יֵשֵׁב (בניגוד לאויבי ישראל) ה' לעולם יהיה קיים,[16] כּוֹנֵן לַמִּשְׁפָּט כִּסְאוֹ והוא שופט את האומות ואת ישראל[17]: (ט) וְהוּא יִשְׁפֹּט תֵּבֵל בְּצֶדֶק ה' שופט את כל הארצות בעולם בצדק,[18] יָדִין לְאֻמִּים בְּמֵישָׁרִים והוא דן את כל האומות ביושר, כך שכאשר אומה מתגברת על חברתה, זו תוצאה של משפט ה'[19]: (י) וִיהִי ה' מִשְׂגָּב לַדָּךְ ה' תמיד ירומם את החלשים,[20] מִשְׂגָּב לְעִתּוֹת בַּצָּרָה והוא מרומם את החלש בזמנים שהוא נמצא בצרה[21]: (יא) וְיִבְטְחוּ בְךָ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ ראוי שמי שיודע את שמך, מי שמכיר אותך, בוטח בך,[22] כִּי לֹא עָזַבְתָּ דֹרְשֶׁיךָ ה' (מי שמכיר אותך בוטח בך) כיוון שאתה ה' לא עוזב את מי שדורש אותך[23]: (יב) זַמְּרוּ לַה' יֹשֵׁב צִיּוֹן תשבחו את ה' שעתיד להשרות את שכינתו בירושלים,[24] הַגִּידוּ בָעַמִּים עֲלִילוֹתָיו תספרו לכל העמים את מעשיו הטובים של הקב"ה[25]: (יג) כִּי דֹרֵשׁ דָּמִים אוֹתָם זָכָר (תשבחו את ה') שהרי הוא תובע את הדם של עם ישראל שנשפך על ידי אויביו (הפלשתים),[26] לֹא שָׁכַח צַעֲקַת עֲנָוִים ה' לא שכח את הזעקות של עם ישראל העניו שזעק לפניו כאשר הגויים התעללו בעם ישראל[27]: (יד) חָנְנֵנִי ה' ה'! תרחם עליי,[28] רְאֵה עָנְיִי מִשֹּׂנְאָי אני מתפלל שתמיד תראה את הסבל שלי מהשונאים שלי כמו שעשית במקרה של גלית,[29] מְרוֹמְמִי מִשַּׁעֲרֵי מָוֶת ואתה רוממת אותי משערי מוות. כולם חשבו שאני אמות מגלית, ואתה הצלת אותי[30]: (טו) לְמַעַן אֲסַפְּרָה כָּל תְּהִלָּתֶיךָ (תרחם עליי) כך שאוכל לספר הרבה מאוד מהשבחים שלך,[31] בְּשַׁעֲרֵי בַת צִיּוֹן אָגִילָה בִּישׁוּעָתֶךָ בשערים של המשכן שבו נמצא ארון הברית, אני אשמח בישועה שלך[32]: (טז) אלו הם דברי השבח שאספר על ה':[33] טָבְעוּ גוֹיִם בְּשַׁחַת עָשׂוּ הגויים טבעו בבור שהם חפרו. הפלשתים חשבו שהם יוכלו לנצח את עם ישראל, אך הם הפסידו במלחמה שהם יזמו,[34] בְּרֶשֶׁת זוּ טָמָנוּ נִלְכְּדָה רַגְלָם הרגל שלהם נלכדה במלכודת שהם טמנו לנו[35]: (יז) נוֹדַע ה' מִשְׁפָּט עָשָׂה על ידי ניצחון ישראל, נודע שה' עשה משפט בפלשתים על ידי שהכניע אותם, משום שעם ישראל לא היה יכול לנצח את הפלשתים בדרך הטבע,[36] בְּפֹעַל כַּפָּיו נוֹקֵשׁ רָשָׁע הרשע, גלית, נכשל במעשה ידיו עצמו. דוד הרג את גלית עם חרבו,[37] הִגָּיוֹן סֶלָה ואנחנו נחשוב ונדבר תמיד על ישועותיו של ה'[38]: (יח) יָשׁוּבוּ רְשָׁעִים לִשְׁאוֹלָה הרשעים ישובו לקבר. המשורר קרא לקבורה "שיבה" משום שהאדם וצר מעפר, וכאשר קוברים אותו בעפר, הוא חוזר למקום מוצאו,[39] כָּל גּוֹיִם שְׁכֵחֵי אֱלֹהִים כל העמים ששכחו את ה' (יחזרו לקבר)[40]: (יט) כִּי לֹא לָנֶצַח יִשָּׁכַח אֶבְיוֹן שהרי האביונים והמסכנים לא יישכחו לתמי. גם אם תהיה תקופה שבה הפלשתים יצליחו להתגבר על עם ישראל, תקופה זו תסתיים ועם ישראל יחזור לחיות ללא שיעבוד הפלשתים,[41] תִּקְוַת עֲנִיִּים תֹּאבַד לָעַד והתקווה של העניים לא תאבד לעד. התקווה של העניים תתממש והם יינצלו מהפלשתים[42]: (כ) קוּמָה ה' ה'! תקום ותשפוט את הרשעים,[43] אַל יָעֹז אֱנוֹשׁ ואני מתפלל לפניך שהאויבים החזקים לא יתחזקו פעם נוספת,[44] יִשָּׁפְטוּ גוֹיִם עַל פָּנֶיךָ והעמים יהיו במשפט לפניך, תשפוט את אויבי ישראל[45]: (כא) שִׁיתָה ה' מוֹרָה לָהֶם ה'! תשים על האויבים מורא ופחד,[46] יֵדְעוּ גוֹיִם אֱנוֹשׁ הֵמָּה סֶּלָה והם יידעו לעולם ועד שהם רק אנשים ושכוחם מוגבל[47]:

[1] ראה פירושנו לעיל ד,א.

[2] רד"ק. כמו כן הביא פירוש ש"לבן" הוא היפוך אותיות של נבל, ודוד אמר את המזמור לאחר מיתתו של נבל הכרמלי, אך דחה פירוש זה, משום שבמזמור כתוב ש"לבן" עשה נזק לעם ישראל, ונבל לא הזיקל עם ישראל. כמו כן הביא פירוש נוסף שבמילה "לבן" צריך להכניס את האות י, וכתוב "לבין", והכוונה לגלית שנקרא "איש הביניים". בשם אביו כתב שמדובר על גלית, אך לאמר מכן כתב בשמו שמדובר על משורר מהלויים שנקרא בשם "בן", והאות ל שמנוקדת בפתח נועדה לומר שמדובר על אדם מסוים, ואם היה מנוקד בשווא, לא היינו יודעים שמדובר על אותו אדם מסוים. לפי פירוש זה "על מות" איננו על המוות שלו, אלא צריך לחבר את שתי המילים למילה אחת "עלמות", שפירושו כלי נגינה או לחן. בסוף דבריו כתב שנכון לומר שהמזמור נאמר על גלית. רש"י דחה פירוש שהמזמור נאמר על אבשלום, משום שלא כתוב בו "הבן" אלא "לבן". כמו כן כתב שלא יתכן להפוך את האותיות ולומר שמדובר על לבן. בשם הפסיקתא כתב שמדובר בעמלק ועשיו ועל פי זה פירש שמזמור זה נאמר על העתיד, ו"לבן" מלשון ליבון: כאשר יתלבנו החטאים של עם ישראל ו"על מות" מלשון עלמות, מלשון ילדות שיהיו ללא חטאים, אז ימחה עשיו וזרעו. בשם מנחם פירש ש"עלמות" משמעו כלי נגינה (בדומה למה שפירש רד"ק), ופירוש המילה "לבן" הוא התבוננות, שהלוי יתבונן וילמד את המזמור. כמו כן חיזק את הפירוש שכתבנו בשם רד"ק שמדובר על אויב של דוד, וכתב שאף על פי שלא מצאנו הופעה נוספת של שם זה בתנ"ך, אין זה אומר דבר, משום שפעמים רבות יש הופעה יחידה של שם בתנ"ך. רס"ג פירש גם הוא ש"עלמות" הוא אחד משמונת הלחנים, והיא נגינה חרישית ושקטה. אבן עזרא דחה את הפירוש ש"על מות" היא מילה אחת, ראשית משום שבפסוק הן כתובות כשתי מילים, ושנית בגלל הניקוד של סמיכות של שתי המילים, ולכאורה היה צריך להיות מנוקד ללא סמיכות. כמו כן דחה את האפשרות שמדובר על משורר בשם בן, כיוון שהאות ל מנוקדת בפתח (ראה לעיל שרד"ק הסביר זאת). מאירי הסביר מדוע האות ל מנוקדת בפתח, כדי שלא נטעה שהכוונה שהדברים נאמרו בשביל הבן, אלא על ידו. כמו כן הביא פירוש שמדובר על מלחמת גוג ומגוג (יתכן שפירושו דומה לאחד מפירושי רש"י). כמו כן הביא פירוש שהכוונה לבן של דוד שמת לאחר שנולד מבת שבע. בסוף דבריו כתב כמו רד"ק שהכוונה לגלית.

[3] רד"ק. אבן עזרא: הכוונה שיודה לה' בסתר. זאת לעומת הסיפור שהוא בגלוי. ספורנו: הכוונה שדוד לא ייחס לעצמו את הגבורה. מאירי: הכוונה שהוא יודה את ה' בכל הכוונה.

[4] רד"ק והוכרח לפרש כך משום המילה "כל". לעומת זאת רס"ג כתב ש"כל" פירושו "הרבה". רש"י כתב שהכוונה לנפלאות באיכות, הגאולה האחרונה תהיה גדולה יותר מכל הנפלאות הקודמות שהיו לעם ישראל.

[5] רד"ק + מצודות.

[6] אבן עזרא. רס"ג: "עליון" תואר לשמו. ספורנו: "עליון" מלשון מעלה, דוד שמח על מעלתו של הקב"ה.

[7] רד"ק.

[8] על פי רד"ק. לפי פירוש זה, הכוונה לעבר. רס"ג פירש שלא מדובר על מקרה ספציפי. כאשר האויבים שלי ייסוגו, אז אוד בפניך. ספורנו כתב שצלע זו נאמרה כתפילה לעתיד, יהי רצון שאויבי ייכשלו להבא.

[9] רד"ק. תרגום: משמע שהדין הוא של דוד ושהקב"ה הפיל עליו פורענויות. לפי פירושו, יש הבדל בין משפט שפירושו פורענות, לבין דין שהוא מלשון קיום משפט. רש"י: משפט ודין הן שתי מילים עם אותה משמעות, ויש במקרא מילים כפולות עם אותה משמעות. מצודות: הכפל נועד להראות שהדבר מתמיד. אבן עזרא: האויב של דוד הפר את הברית איתו ודוד התפלל לה' ונשמעה תפילתו.

[10] רד"ק.

[11] רד"ק ולפי פירושו "גערת" שמגיע ללא האות ב במילה העוקבת משמעותה השחתה. תרגום: גם כאן מדובר על לשון נזיפה. אבן עזרא לשיטתו שהרשע הוא לבן. רש"י לשיטתו שהפסוק מדבר על עמלק שכתוב עליו "ראשית גוים". גם המחייה בצלע הבאה מראה על קשר לעמלק שעם ישראל צווה למחות את שמו.

[12] אבן עזרא שלפי פירושו "לעולם ועד" משמעו "לעולם ועד עולם", כלומר, כל זמן שהעולם קיים. רד"ק פירש שהכוונה לזמן חיותו של דוד ויותר מכך, אך אין מדובר על תקופה שלא תיגמר.

[13] רד"ק בפירושו הראשון, ופירש שהאות ה בתחילת המילה "האויב" היא מילת קריאה. בשם אביו כתב ש"חרבות" אינו מלשון חורבן אלא מלשון חרב, והכוונה שהאויב לא יוכל להכין עוד חרבות. אבן עזרא: בגלל שהצלחת להחריב הרבה ערים, חשבת שתוכל להימלט מיד הקב"ה, אך לא תוכל (כפי שיבואר בפסוק הבא). רס"ג: הערים שהחרבת כליל. לפי פירושו, המילה "נצח" איננה תיאור זמן, אלא תיאור מידה או אופן. רש"י: כתב ש"תמו" צמוד ל"אויב", והכוונה שהאויב תם, כיוון שהחרבות של השנאה הם עליו כמו חרב חדה (וחולק על רוב הפרשנים שפירשו "חרבות" מלשון חורבן). לפי פירושו הראשון, החרבות הם למנח על האויב, החרבות הם שישמידו אותו. לפי פירושו השני, הכוונה לחרבות שהאויב היה שם על עם ישראל. בהמשך פירש כמו הפרשנים האחרים ש"חרבות" הינו מלשון חורבן. מאירי: היית אומר שאתה תחריב את ערי ישראל, ואין עוד עיר שצריך להחריב.

[14] רד"ק.

[15] רד"ק בפירושו השני, והקושי בפסוק הוא שיש לכאורה כפילות: "זכרם" ו"המה". בפירושו הראשון כתב שהכפילות היא של המשורר, ושאין לה משמעות מיוחדת מבחינה פרשנית. אבן עזרא חלק על רבי משה שהביא את דבריו, שסובר ש"המה" במקום "אתה". ספורנו: הערים שעקרת עדיין עומדים על מקומם כך שמה שעשית היה לשווא. לפי פירושו "המה" אינו חוזר על הנאמר לעיל, אלא אומר שהערים עדיין קיימות.

[16] רד"ק. לפי פירושו, "ישב" מלשון קיום. ספורנו: "ישב" מלשון לשבת על כסא המשפט. הכתוב אומר שה' יעניש את אויבי ישראל.

[17] רד"ק. רש"י: כסא ה' יהיה שלם לאח השמדת עמלק.

[18] רד"ק ולפי פירושו "ישפוט" מלשון התמדה, ה' תמיד שופט את העולם ביושר. ספורנו: פסוק זה נאמר על העתיד לבא. גם לפי רש"י שמדובר על הגאולה, הפסוק מדבר בלשון עתיד. רס"ג: ה' ישפוט בארץ, אך ברור שהארץ עצמה איננה נשפטת.

[19] רד"ק. רש"י: עד הגאולה, ה' היה שופט את האומות (בעיקר עשו שהוא נושא הפרק) ברחמים, על פי הישרים שבהם, והמשפט היה מתקיים בלילה כשהם ישנים מהעבירות.

[20] רד"ק. לפי פירושו "משגב" מלשון לרומם. מצודות פירש מלשון חוזק. רש"י: פסוק זה מדבר על העתיד, כאשר ה' יישב למשפט, הוא יהיה משגב לישראל, שהם כרגע דכים.

[21] רד"ק וכתב שדוד כתב את הדברים על הגאולה של ישראל מיד הפלשתים: כשם שישראל נגאלו מגלית על ידי ה', למרות שהיו חלשים, כך ה' תמיד דואג לחלשים. אבן עזרא דחה פירוש ש"צרה" מלשון בצורת. על אף שלא שלל את הדבר באופן עקרוני, כתב שאין שום קשר בין תוכן המזמור לבין בצורות.

[22] רד"ק. אבן עזרא: פסוק זה מהווה את המשך הפסוק הקודם (ומכאן ו החיבור), כאשר יראו שה' מהווה מקור סיוע לחלשים, הם ילמדו לבטוח בו.

[23] רד"ק.

[24] תרגום + רד"ק שהסביר שלמרות שירושלים עדיין הייתה בידי היבוסי, העם ידע שה' עתיד להשרות את שכינתו בירושלים. רש"י: כאשר ה' יחזיר את שכינתו לציון, ישבחו אותו. זאת לשיטתו שמזמור זה נאמר על העתיד כאשר ה' יגאל את ישראל. מאירי: דוד אמר את המזמור על דרך הנבואה.

[25] רד"ק. רס"ג: "עלילותיו" מלשון הנהגותיו.

[26] תרגום + רד"ק. מצודות: ה' דורש את הדם ששפכו הגויים, והם זכורים לפניו, גם אם אינו ממהר להיפרע מהם.

[27] רד"ק וכתב שהכתיב כתוב "עניים" והקרי הוא "ענוים" משום שבדרך כלל מי שעני הוא גם עניו.

[28] תרגום. רש"י: הכוונה שה' ירחם עליו בגולה. יש מחלוקת בפרשנים לגבי המילה "חננני" – האם זו מילה זרה (אבן עזרא) או במקום דגש (רד"ק).

[29] תרגום + רד"ק. רס"ג: תראה את חולשת המצב שלי מחמת השונאים שלי. רי"ד: אויבי מעליבים אותי.

[30] רד"ק. רש"י: אני בוטח בך שאתה תגאל אותי. רי"ד: אתה תמיד מרומם אותי משערי מוות.

[31] תרגום + רד"ק. בביאור המילה "למען", עיין מילון אוצר מפרשי התנ"ך. בעניין השאלה איך דוד אמר שהוא יספר את כל תהילות ה', למרות שהוא אמר במקום אחר "מי ימלל גבורות ה' ישמיע כל תהילתו", יש לחלק בין יחיד שיודע מה הניסים שנעשו לו ועליהם הוא ישבח, לעומת ניסים של רבים שלא ניתן תמיד להודות עליהם לה'. גם בניסים של יחיד לא תמיד ניתן לדעת את כל הניסים עד לאחר זמן. מאירי: לפי הנוסח שלו, פסוק יד היה כתוב לפני פסוק יג.

[32] רד"ק וכתב ש"תהילתך" נכתב בלשון רבים, למרות שאין ריבוי של נקבות.

[33] רש"י.

[34] רד"ק ופירוש המילה "שחת" כבור מבוסס על פירושו לעיל ז,טז. רס"ג: פסוק זה נאמר על העתיד: כאשר יטבעו הגויים. אבן עזרא פירש "שחת" מלשון מקום נמוך.

[35] רד"ק והתלבט אם פירוש המילה "זו" היא "אשר" או שהכוונה ממש לבור "זה".

[36] רד"ק.

[37] רד"ק.

[38] תרגום. כאן ביארנו "סלה" כדבריו ולא כפירושים לעיל ג,ג ובהערות שם, משום שכאן לא שייך עולם הבא וכדומה. רס"ג: הדבר יהיה שיחה לעולם.

[39] רד"ק וכתב שפסוק זה נאמר בלשון תפילה. בעניין הוספת האות ה בסוף המילה "לשאולה" כתב שעל פי הפשט הוסיפו את האות ה משום שכל מילה שצריכה ל בתחילתה – מוסיפים לה אות ה בסופה (אלא שהדבר לא מובן בענייננו. הכתוב כבר הוסיף את האות ל בתחילת המילה, ואם כן לכאורה יש במילה כפילות). על פי הדרש כתב שהכוונה לדיוטא התחתונה של גהינום. בביאור המילה "שאול" רבו הפירושים: יש שפירשו שהוא בור באדמה (ומכאן משמעות דומה לקבר), יש שפירשו גיהינום (מצודות כאן בניגוד לפירושו במקומות אחרים כמו לעיל ו,ו שפירש שהוא לשון קבר). כמו כן הסביר מצודות שנאמר "ישובו" משום שהגיהינום מוכן להם. אבן עזרא: נאמר "ישובו" משום שהאדם נברא מהאדמה. רש"י הסביר שהפירוש האומר ש"שאול" הינו גהינום נאמר על דרך הדרש, והכוונה שאחרי שיוציאו אותם מגיהינום לדין ויחייבו אותם, הם יחזרו לשם. רס"ג: פסוק זה ממשיך את הנאמר בפסוק הקודם. ידברו תמי שהרשעים יגיעו בסוף לגיהינום.

[40] תרגום.

[41] רד"ק.

[42] רד"ק ולפי פירושו המילה "לא" בתחילת הפסוק מוסבת על שתי הצלעות (וכן כתב אבן עזרא במפורש). כמו כן הסביר את הקרי והכתיב, כתוב "ענוים" אבל קוראים "עניים", אלא שהם אחד. ברך כלל העני הוא גם עניו.

[43] רד"ק. לפי פירושו "קומה" מלשון להתנשא. רש"י פירש מלשון זריזות. אבן עזרא פירש לכאורה שהכוונה ללשון קימה, ועל אף שלא שייך קימה כלפי ה', כתב שהכוונה שה' יראה את כוחו, ואולי כוונתו דומה לרד"ק. ראה מילון אוצר מפרשי התנ"ך.

[44] רד"ק. לפי פירושו "אנוש" פירושו אנשים. אבן עזרא: הכוונה למלך. רש"י: הכוונה לעשיו, ודוד התפלל שהוא לא יישאר בגדולתו לאורך זמן רב.

[45] רד"ק. לפי פירושו "על פניך" הינו לפניך. רש"י פירש "פניך" מלשון כעס. רס"ג: המילה "אל" שבחלק הראשון של הפסוק מוסב גם על החלק השני, והכוונה שלא יהיה משפט בלי הקב"ה. גם ספורנו סובר שהמילה "אל" מוסבת על שני חלקי הפסוק, וכתב שהכוונה שהגויים לא יעיזו להתווכח עם ישראל ויחזקו את דבריהם.

[46] רד"ק. רש"י: הכוונה למרות. בפירושים נוספים כתב שהכוונה ללשון השלכה, דהיינו, שה' יגרום שישליכו אותם, או שהכוונה ללשון תער. מצודות: תשים להם השפלה, וזה דומה לפירוש השני של רש"י.

[47] רד"ק. בפירוש המילה "סלה" ראה לעיל ג,ג ואת ההערות בפסוק יז. ספורנו פירש כאן שפירוש המילה "סלה" הינו באופן מעולה.