תהילים פרק טו

תהלים פרק טו

(א) מִזְמוֹר לְדָוִד האמור להלן הם דברי שבח שאמר דוד המלך,[1] ה' מִי יָגוּר בְּאָהֳלֶךָ ה'! מיהו הראוי לגור באוהל שלך, בשמים,[2] מִי יִשְׁכֹּן בְּהַר קָדְשֶׁךָ ומיהו הראוי לגור במקום שכינתך בשמים?[3]: (ב) (הראוי לגור באוהלך) 1) הוֹלֵךְ תָּמִים אדם שהולך בתמימות, הוא אינו עושה תחבולות,[4]  2) וּפֹעֵל צֶדֶק וכל מעשיו הוא עושה בצדק,[5] 3) וְדֹבֵר אֱמֶת בִּלְבָבוֹ והוא תמיד מדבר אמת – גם בליבו וגם בפיו, אינו מדבר אחד בפה ואחד בלב, וגם מה שחושב בלב הוא מקיים[6]: (ג) בפסוק הקודם, המשורר ציין את מצוות העשה שמקיים הצדיק. בפסוק זה הוא מציין את מצוות הלא תעשה:[7] 4) לֹא רָגַל עַל לְשֹׁנוֹ הוא איננו מרכל על חבריו – אפילו על דברים אמיתיים,[8] 5) לֹא עָשָׂה לְרֵעֵהוּ רָעָה הוא לא עשה דבר רע לחברו, ולא לכל אדם אחר (אלא שהמשורר ציין את מי שהוא בדרך כלל בא במגע עימו),[9] 6) וְחֶרְפָּה לֹא נָשָׂא עַל קְרֹבוֹ והוא לא בייש את קרובו (ולא אף אדם), גם אם קרוב זה בייש אותו[10]: (ד) 7) נִבְזֶה בְּעֵינָיו נִמְאָס למרות שהוא מתנהג כצדיק, הוא אינו מתגאה, והוא מבוזה ונמאס בעיניו. על אף שהצדיק מקפיד על כל הנאמר לעיל, הוא לא מחזיק טובה לעצמו,[11] 8) וְאֶת יִרְאֵי ה' יְכַבֵּד ומצד שני הוא מכבד את מי שירא את ה', הוא מכבד את הצדיקים,[12] 9) נִשְׁבַּע לְהָרַע וְלֹא יָמִר הוא נשבע להרע לגופו, לחיות בצמצום ולא להתענג, והוא אינו מחליף את שבועתו, הוא אינו חוזר בו משבועתו[13]: (ה) 10) כַּסְפּוֹ לֹא נָתַן בְּנֶשֶׁךְ הוא אפילו לא הלווה את הכסף שלו בריבית לאנשים אחרים מעם ישראל. לעיל המשורר ציין שירא ה' לא גזל או עשק – לקיחת ממון אסור ללא הסכמת השני. כאן ציין המשורר שאפילו להוציא ממון האסור עליו בהסכמת השני, כמו להלוות לו בריבית בהסכמה, הוא לא עשה,[14] 11) וְשֹׁחַד עַל נָקִי לֹא לָקָח והוא לא לקח שוחד אפילו מאדם שזכאי בדין, כל שכן שהוא לא לקח שוחד כדי להטות את הדין,[15] עֹשֵׂה אֵלֶּה לֹא יִמּוֹט לְעוֹלָם מי שעושה את כל הנאמר בפסוקים האלה – לא יתמוטט לעולם, גם לאחר מותו, משום שהוא יזכה להסתופף תחת השכינה לאחר מותו[16]:

[1] תרגום. רש"י: מטרת המזמור להוגיע את מידת החסידות.

[2] תרגום + רד"ק. כמו כן הוסיף רד"ק שדוד המלך מדבר על הנשמה העליונה לאחר מות האדם – מי שעשה את מה שכתוב בפרק יזכה לחיות בעולם הבא תחת כנפי השכינה. מצודות: האוהל הוא בית המקדש. מאירי: מי הוא הראוי להיות במחיצת ה', כיוון שצריך להסיר את כל המידות המגונות – גם מה שאינו נחשב לעבירה גמורה. רס"ג: "יגור" מלשון שכנות ולא מלשון מגורים, והכוונה שהוא ראוי להיות שכן של בית ה'. ספורנו: כאשר יבוא המשיח – מי מבין הכהנים יגור בבית המקדש שעתיד להיבנות.

[3] רד"ק והסביר שהמשורר קרא למקום שכינתו בשם "הר קדשך" כנגד הר המוריה, שהוא המקום בארץ שבו ה' משרה את שכינתו. אבן עזרא: יתכן שהכוונה להר ציון, המקום בו הניח דוד המלך את ארון הברית. ספורנו: הכוונה לירושלים העתידה.

[4] רד"ק והתלבט אם "תמים" הינו תואר או שם, אבל אין הבדל מבחינת המשמעות. ספורנו: הכוונה שהוא נוהג עם חבריו לפנים משורת הדין.

[5] רד"ק. מאירי: למרות שהוא "פועל צדק" ועושה את דבר ה', הוא אינו מתגאה, וזה הפירוש של "הולך תמים". ספורנו: הכוונה שמיטיב לזולתו.

[6] רד"ק וכתב ש"בלבבו" פירושו גם בלב וגם בלשון – בפיו. כמו כן כתב שהכוונה שגם הוא מייחד את ה' ומדבר עליו בפיו. מצודות: הוא מאמת את מחשבת ליבו לדבר מצווה.

[7] רד"ק וציין שלא היה צורך להזכיר את מצוות הלא תעשה שבלב, משום שאם הוא כבר ציין את "דובר אמת בלבבו", זה כולל גם את מצוות הלא תעשה.

[8] רד"ק. ספורנו: נשמר אפילו מאבק לשון הרע.

[9] רד"ק. מאירי: אפילו בדיבור הוא לא עשה לרעהו רעה.

[10] רד"ק. רש"י: הוא לא חיפה על קרוב משפחה שלו שחטא. רי"ד פירש "נשא" מלשון השלכה. מאירי: הוא לא חטא באופן שקרוביו היו מתביישים ממנו. מאירי: הוא לא ביזה את קרובו.

[11] רד"ק. רש"י: הרשעים נבזים בעיניו.

[12] רד"ק. מאירי: הוא דבק בתלמידי חכמים ונוהג על פיהם.

[13] רד"ק.

[14] רד"ק והדגיש שהכוונה לעם ישראל ולא לגויים, כנראה שהיה ויכוח גדול בנוגע לכוונתו של דוד המלך שהגויים אמרו שיש איסור על יהודים להלוות בריבית לגויים. מאירי: אין הכוונה דווקא שלא נתן את כספו בריבית, אלא שהוא תמיד נותן מהממון שלו לאחרים ללא תמורה.

[15] רד"ק. רש"י: לא לקח שוחד כדי להרשיעו בדין. מאירי: גם שוחד שמותר לו לקחת – הוא לא לקח.

[16] רד"ק. רס"ג פירש "לא ימוט" מלשון לא להתאכזב. רש"י: גם אם מתמוטט, הוא לא מתמוטט לעולם. מאירי: המכנה המשותף בים כל הנאמר הוא שהוא נוהג לפנים משורת הדין ומצד שני נזהר מהמידות המגונות.