תהילים פרק טז

תהלים פרק טז

(א) מִכְתָּם לְדָוִד המכתם הוא סוג של ניגון,[1] שָׁמְרֵנִי אֵל ה'! תשמור עליי, כיוון שרק אתה מסוגל לכך,[2] כִּי חָסִיתִי בָךְ (תשמור עליי) כיוון שאני מצאתי מחסה בך, אני בוטח בך ולא במישהו אחר[3]: (ב) אָמַרְתְּ לַה' אֲדֹנָי אָתָּה (דוד המלך פונה אל הנשמה שלו ואומר) אמרתי לה': אתה הוא ה', כלומר: הודית לה',[4] טוֹבָתִי בַּל עָלֶיךָ אינך מוכרח לעשות את הטובות שאתה עושה לי. עשית לי הרבה מוד טובות שאינך מוכרח לעשות[5]: (ג) לִקְדוֹשִׁים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ הֵמָּה הטובות שאתה עושה ראויים לאנשים הקדושים (ולא לי),[6] וְאַדִּירֵי כָּל חֶפְצִי בָם האם האנשים הגדולים שכל הצרכים שלי נעשים בזכותם (ולא בזכותי)[7]: (ד) יִרְבּוּ עַצְּבוֹתָם אַחֵר מָהָרוּ (בניגוד לצדיקים) לרשעים שממהרים לרדוף אחרי העבודה הזרה, יהיה הרבה מאוד עצב,[8] בַּל אַסִּיךְ נִסְכֵּיהֶם מִדָּם לא אסיך יין לשם הקרבנות שלהם, משום שיש בכך איסור, וזה דומה לשפיכות דמים,[9] וּבַל אֶשָּׂא אֶת שְׁמוֹתָם עַל שְׂפָתָי ולא אוציא בשפתיי את שמות העבודה הזרה[10]: (ה) ה' מְנָת חֶלְקִי וְכוֹסִי אני בוטח בה' בכל דבר שאעשה. שלושת המילים: "מנת", "חלקי" ו"כוסי" הם בעלי משמעות זהה שאומרת שה' הוא חלקו של דוד, כלומר, שהוא בוטח בה',[11] אַתָּה תּוֹמִיךְ גּוֹרָלִי אתה תומך בכך שאבטח בך, אתה הוא שגרמת לי להאמין בך[12]: (ו) חֲבָלִים נָפְלוּ לִי בַּנְּעִמִים זכיתי שנפל לי חלק טוב ונעים: במקומות ובמידות. דוד אומר שהוא זכה להיות עבד ה',[13] אַף נַחֲלָת שָׁפְרָה עָלָי גם הנחלה שלי הייתה טובה, זכיתי לקבל חלק טוב מה' על ידי הכוונתי לביטחון בו[14]: (ז) אֲבָרֵךְ אֶת ה' אֲשֶׁר יְעָצָנִי אני אברך את ה' שייעץ לי לבחור לעבוד אותו ולבטוח בו,[15] אַף לֵילוֹת יִסְּרוּנִי כִלְיוֹתָי גם בלילות, כשהייתי לבד, התבודדתי, והייתי עסוק במחשבות מעמיקות, הכליות שלי ייסרו אותי כדי שלא אעזוב את הדרך של עבודת ה' וביטחון בו. הכליות הן המקום שבו האדם כביכול מתייעץ[16]: (ח) שִׁוִּיתִי ה' לְנֶגְדִּי תָמִיד שמתי את כבוד ה' תמיד מולי, בכל מעשה שאעשה, בכל זמן ובכל מציאות, אזכור את ה',[17] כִּי מִימִינִי בַּל אֶמּוֹט ה' תמיד נמצא לימיני, מסייע לי, ולכן לא אתמוטט[18]: (ט) לָכֵן שָׂמַח לִבִּי כיוון שה' תמיד לנגדי, ליבי תמיד שמח, הכוונה לשכל,[19] וַיָּגֶל כְּבוֹדִי וגם הנשמה שלי שמחה. הנשמה היא הכבוד של הגוף, ודוד אומר שהוא בטוח שהנשמה תחזור אל בוראה לאחר המיתה,[20] אַף בְּשָׂרִי יִשְׁכֹּן לָבֶטַח וגם לפני מיתתי, הגוף שלי ישכון לבטח, משום שה' תמיד יציל אותי[21]: (י) כִּי לֹא תַעֲזֹב נַפְשִׁי לִשְׁאוֹל שהרי אני יודע שכל עוד שאלך בדרך הישרה ואעבוד אותך, לא תיתן לנפשי לרדת לקבר, אלא היא תעלה אליך ותדבק בך,[22] לֹא תִתֵּן חֲסִידְךָ לִרְאוֹת שָׁחַת וגם לא תתן לחסיד שלך, לי, לראות את הקבר. יש בצלע זו חזרה על צלע הפסוק הקודמת[23]: (יא) תּוֹדִיעֵנִי אֹרַח חַיִּים אני מתפלל לפניך שתדריך אותי מהי הדרך הנכונה לזכות בה לחיי עולם הבא,[24] שֹׂבַע שְׂמָחוֹת אֶת פָּנֶיךָ (על ידי שהנפש תיפרד מהגוף) אזכה להית שבע בשמחה כשארה את שכינתך,[25] נְעִמוֹת בִּימִינְךָ נֶצַח ותמיד תהיה לי נעימות כשאראה את שכינתך[26]:

[1] רד"ק לעיל ד,ב. אבן עזרא הגדיר שמדובר על ניגון מכובד (מלשון כתם) או בפיוט נעים. מאירי: מדובר על כלי נגינה, והקול שלו היה נמוך. מצודות: הכתם הוא זהב מיוחד, והמזמור הזה היה חביב במיוחד לפני דוד כמו שהזהב חביב לבעליו.

[2] רד"ק. רי"ד: דוד פתח את המזמור הזה בתפילה, סיים בו בתפילה, ובאמצע הודה לה' יתברך.

[3] רד"ק. ספורנו: אינני סומך על פעולות שנעשות על ידי שמות מלאכים וכדומה.

[4] רד"ק. רש"י: דוד פנה לכנסת ישראל ואמר לה שהיא מוכרחת לומר לה' שהוא האדון ושהוא יכול לעזור מול כל אויב שבא עליו. רי"ד: דוד אומר לנפש שהיא תאמר לה'. מאירי: דוד אומר לנפש שלו שהיא קיבלה את ה' לאלוה. בפירוש נוסף כתב שהנשמה רוממה את ה'.

[5] רד"ק בפירושו הראשון. בפירושו השני כתב שהכוונה שהטובות שהוא, דוד המלך עושה, אינם מועילים לה', אלא לאנשים הקדושים. רס"ג: צלע זו של הפסוק מוסבת על הפסוק הבא, ודוד אומר שהוא אמר לאנשים שמזמנים לו טוב (ק.ד.ש מלשון זימון) שהטובות שהם עושים לו באים מידי הקב"ה. ספורנו: אין שום דבר שהוא למעלה ממך. אבן עזרא: דוד אמר לנשמה שלו שהיא מחוייבת לעבוד את ה' גם אם הוא לא ייטיב לה, שלא לעבוד את ה' על מנת לקבל פרס.

[6] רד"ק על פי פירושו הראשון. בפירושו השני כתב שהכוונה שהטובות שדוד עושה מועילות לקדושים ולא לה'. בפירוש נוסף כתב שדוד אמר צלע זו לנשמה, שהיא צריכה להיכנע בפני הקדושים, כדי שעל ידי כך היא תלמד את אהבת ה'. רש"י: הכוונה לכל האנשים הקדושים שקבורים בארץ – לאבות הקדושים. אבן עזרא: אל תיתן לי טובות, אלא תיתן רק לקדושים שבארץ. כמו כן דחה את פירוש רש"י שהכוונה לאבות הקדושים, משום שזה לא העניין של המזמור.

[7] רש"י. אבן עזרא: שאני רוצה להיות כמותם. יש מחלוקת האם "אדירי" הוא סמיכות. לפי רד"ק לא, לפי מאירי כן. ספורנו: הכוונה לאנשים שיודעים לפעול עם השמות ולכן אנשים מחזיקים מהם.

[8] רד"ק בפירושו הראשון, ולפי פירוש זה "מהרו" מלשון מהירות. בפירושו השני כתב שהכוונה ללשון מתנה, שהיו נותנים מתנות לעבודה הזרה. בפירושו השלישי כתב שהכוונה שבעוד דוד דבק עם הצדיקים, מי שממהר לדבק עם הרשעים, יהיה לו עצב. אבן עזרא פירש "מהר" מלשון אירוסין, כביכול התחתנו עם העבודה הזרה. רס"ג: לא מדובר על עבודה זרה, אלא על ממון. "עצבותם" פירושו ממון. הכוונה לאנשים שרודפים אחר החומריות.

[9] רד"ק. רש"י: לא אזרוק דם לשם עבודה זרה, לפי פירושו הכוונה ממש לדם, בעוד שלפי רד"ק הכוונה ליין, אבל שיש לו משמעות של שפיכות דמים. אבן עזרא: היו מערבבים את הדם והיין יחד. מאירי פירש באופן דומה לרד"ק, אך כתב שהיין דומה לדם משום שהם גזלו את הקרבנות שהם הקריבו לעבודה הזרה. ספורנו: לא אקריב את הקרבנות למלאכים ולכוחות שאנשים מקריבים אליהם במקול ה'.

[10] אבן עזרא. רד"ק: לא אוציא את שמות האנשים שעובדים עבודה זרה. ספורנו: לא אעלה על שפתיי את שמות המלאכים.

[11] רד"ק. רש"י: בתחילה גם כתב שלשלושת המילים משמעות זהה, והסביר שהכוונה שכל טובה שיש לו בא מה'. לאחר מכן כתב ש"כוסי" משמעו חשבון. ספורנו חילק בין "חלקי" שהוא דבר אישי ובחירה של דוד עצמו, לבין "כוסי" שמשמעו בירושה.

[12] רד"ק וכתב שהדבר מבוסס על הבא ליטהר מסייעין בידו. לפי פירוש זה, "תומיך" משמעו תמיכה. רש"י: מלשון הורדה, כמו "ימך", והכוונה שה' כביכול הוריד על דוד את הבחירה בטוב.

[13] רד"ק. לפי פירושו "חבל" מלשון חלק, משום שהיו מודדים את גודל הקרקע על ידי חבל. מאירי פירש "חבלים" מלשון הגרלה. ספורנו: גם המסקנות שהגעתי אליהן לבד וגם המסקנות שקיבלתי במסורת נעימים לי.

[14] רד"ק וכתב שבדרך כלל כשאדם מקבל חלק הוא מקנא באחרים וכאן דוד היה שמח בחלקו. בביאור המילה "נחלת" נחלקו הפרשנים אם מדובר על סמיכות (אבן עזרא) וכביכול כתוב "נחלת ה'", או שמדובר על מילה שמסתיימת באות ת כמו המילה זמרת.

[15] רד"ק. רש"י: עד כאן המזמור מדבר על עם ישראל. מכאן ואילך המזמור עוסק בדוד המלך כאדם פרטי.  בסוף דבריו דחה פירוש שמדובר על אברהם אבינו, משום שסדר הפסוקים אינו מסתדר עם פירוש זה.

[16] רד"ק. אבן עזרא: הכליות נסתרות ולכן הן מייצגות את כל מה שנמצא בכח ולא בפועל, אבל שעתיד להוליד תולדות.

[17] רד"ק. רש"י הוסיף פירוש, שהכוונה לספר התורה שתמיד הייתה עם דוד, והתורה נקראת ימין, ובזכות שהוא עוסק בה, הוא לא ימוט. אבן עזרא: העצה שהוזכרה לעיל הביאה אותו להידבק בבורא לפני שהיא נפרדה מהגוף. מאירי: כל מעשיי פונים לתכלית אחת – עבודת ה'.

[18] רד"ק. בשם הרמב"ם כתב ש"מימיני" היא היד הימנית, ולכן אדם תמיד זוכר אותה. מאירי: לא אטה מדרך עבודת ה' למרות שהרוב חוטאים.

[19] רד"ק. רש"י: בגלל שה' מחל לו על חטא בת שבע, וזה מראה שה' אף פעם לא יעזוב אותו. ספורנו: הלב הוא כח הדמיון והכבוד הוא כח השכל.

[20] רד"ק.

[21] רד"ק ובשם הדרש כתב שהכוונה שגם לאחר מיתתו רימה לא תשלוט בבשרו. מאירי: במדרש רמזו על תחיית המתים. מצודות: הכוונה שהגוף ישכון לבטח בקבר.

[22] רד"ק. ספורנו: הכוונה לגיהינום. מאירי: יתכן ש"נפשי" במקום גופי, והכוונה שה' לא יתן לגוף להישאר בקבר, אלא הוא יחיה את הגוף בתחיית המתים.

[23] רד"ק. רס"ג: לא תתן לאויבים לראות אותי בשחת.

[24] רד"ק. רש"י: אין מדובר על לשון תפילה, אלא על לשון עתיד. אבן עזרא: אחרי המוות אוכל להבין את אורח החיים של עולם הבא, אבל כל עוד נשמתי נמצאת בעולם, לא אוכל לעשות כן. אולי פירושו דומה לפירוש רש"י. כמו כן כתב ששכר הצדיק מפורש במזמור זה.

[25] רד"ק.

[26] רד"ק. אבן עזרא: הוזכר הימין משום שאדם נותן מתנות לאוהבו ביד ימין.