תהילים פרק יא

תהלים פרק יא

(א) לַמְנַצֵּחַ לְדָוִד המזמור הזה נכתב על ידי דוד על מנת שהלויים יתאמצו בנגינתו בבית המקדש,[1] בַּה' חָסִיתִי אני הרי בטחתי בה',[2] אֵיךְ תֹּאמְרוּ לְנַפְשִׁי ואם כן איך אתם אומרים עליי,[3] נוּדִי הַרְכֶם צִפּוֹר שנפשי תנדוד מההר שלכם כמו ציפור. דוד פונה אל הרשעים שהיו מגלים לשאול את מקום מחבואו, ואומרים לדוד שלא יתחבא אצלם, אלא ינדוד מהמקום שלהם, מההר שלהם, כמו שציפור עפה ממקום למקום[4]: (ב) כִּי הִנֵּה הָרְשָׁעִים יִדְרְכוּן קֶשֶׁת שהרי הרשעים ידרכו את קשתם. המשורר מדמה את השימוש בפה לגילוי מקומו לשאול לדריכת קשת: כשם שהקשת יורה למרחק, כך ההלשנה שלהם פוגעת למרחקים. בדבריו אומר המשורר שתמיד ילשינו עליו,[5] כּוֹנְנוּ חִצָּם עַל יֶתֶר הם מכינים את החיצים שלהם על המיתר של הקשת,[6] לִירוֹת בְּמוֹ אֹפֶל לְיִשְׁרֵי לֵב והם כביכול יורים בסתר, בחושך, על מנת לפגוע בצדיקים. המשורר אומר שאמנם הרשעים מנסים להזיק לו ומלשינים עליו, ומדמה את פגיעתם לירייה של קשת, אך אינם מצליחים משום שיש לו סייעתא דשמיא מאת ה'[7]: (ג) כִּי הַשָּׁתוֹת יֵהָרֵסוּן שהרי היסודות של הרשעים, המחשבות שלהם, ייהרסו ולא יתקיימו,[8] צַדִּיק מַה פָּעָל והצדיק יקבל את מה שהוא פעל – הרשעים לא יצליחו במזימתם נגדו, בגלל מעשיו הטובים[9]: (ד) ה' בְּהֵיכַל קָדְשׁוֹ למרות שעיקר שכינתו של ה' נמצאת בהיכל קדשו, בשמים,[10] ה' בַּשָּׁמַיִם כִּסְאוֹ ולמרות שכסא ה' נמצא בשמים. המשורר חזר על הצלע הקודמת,[11] עֵינָיו יֶחֱזוּ למרות זאת העיניים שלו יראו את מה שקורה בארץ,[12] עַפְעַפָּיו יִבְחֲנוּ בְּנֵי אָדָם והעפעפיים שלו יבחנו את בני האדם. העפעפיים הם אישוני העיניים. המשורר אומר שה' רואה מהשמים את מה שקורה בארץ, והוא מבין מי הצדיק ומי הרשע[13]: (ה) ה' צַדִּיק יִבְחָן ה' בוחן את הצדיק והוא מביא עליו צרות וניסיונות כדי להראות לכולם את צדקותו על ידי שהוא עומד באותם ניסיונות.[14] המשורר אומר שהייסורים שבאים עליו אינם מלמדים שה' עזב אותו כטענת הרשעים, אלא הם מלמדים שה' מנסה אותו כדי להראות את צדקותו,[15] וְרָשָׁע וְאֹהֵב חָמָס שָׂנְאָה נַפְשׁוֹ ומנגד ה' שונא את הרשעים ואת מי שאוהב חמס.[16] חמס פירושו לחטוף חפץ או ממון מאדם אחר[17]: (ו) יַמְטֵר עַל רְשָׁעִים פַּחִים ה' ימטיר על הרשעים תקלות,[18] אֵשׁ וְגָפְרִית וְרוּחַ זִלְעָפוֹת מְנָת כּוֹסָם אש, גפרית ורוח חזקה שגורמת לבני אדם לרעוד תהיה חלקם של הרשעים[19]: (ז) כִּי צַדִּיק ה' צְדָקוֹת אָהֵב שהרי ה' אוהב אדם צדיק,[20] יָשָׁר יֶחֱזוּ פָנֵימוֹ וכאשר אדם ישר דרך, הדבר ניכר על פניו[21]:

[1] ראה ביאורנו לעיל ד,א ובהערות שם.

[2] רד"ק. ספורנו: הכוונה שבטח בה' כאשר שמעי בן גרא קילל אותו.

[3] רד"ק.

[4] רד"ק. רש"י: הכוונה שהיו מגרשים אותו מארץ ישראל, והיא נקראת הר, משום שהיא גבוהה מכל העולם. רס"ג: איך תאמרו על נפשי שהיא מודדת כמו ציפו על ההרים. מאירי הוסיף פירוש שהכוונה שבני קעילה קראו לדוד שיגן עליהם מפני פלשתים ולאחר מכן רצו להסגירו ביד שאול, ודוד שואל איך רציתם שאבוא אליכם, להר שלכם? ספורנו: איך ההר שלכם, מי שמגן עליכם, ינדוד כמו ציפור?

[5] רד"ק. רש"י כתב שהכוונה גם לאמירות שקריות ולא רק לגילוי מקומו. מאירי הוסיף פירוש שעל ידי שהלשינו עליו, הם יגרמו לשאול לירות עליו חיצים. ספורנו: הכוונה לאחיתופל וחבריו שרצו לרדוף אחרי דוד בלילה (וזה פירוש המילה "אופל"). מצודות: פסוק זה נאמר על הריגת כהני נוב. דוד אמר שהרשעים אינם יכולים לטעון שה' עזב אותו, משום שהם הרגו את כוהני נוב על ידי לשון הרע שנאמר בסתר.

[6] רד"ק. רס"ג: גם כאשר הרשעים יירו חיצים על הצדיקים, היסודות שלהם (של רשעים) ייהרסו, כפי שכתוב בפסוק הבא.

[7] רד"ק. בשם הדרש פירש את הפסוקים על תקופת חזקיה. כאשר גלו עשרת השבטים בתקופתו, אומות העולם שמחו, והרשעים שדרכו את קשתם היו שבנא ויואח. לפי המדרש, ישרי הלב הם חזקיה וישעיה.

[8] רד"ק לפי פירושו הראשון ש"שתות" פירושו יסודות. בפירושו השני כתב שהכוונה למלכודות, אך מבחינת הפירוש אין הבדל ביניהם. מאירי: דוד פונה אל אנשי קעילה ואומר להם שהפלשתים רצו להשמיד את היסודות שלהם והוא שהציל אותם, ואני, דוד לא פעלתי, לא חטאתי, ולא מגיע לי שתסגירו אותי. רי"ד: הצדיקים הם היסודות של העולם, ואם יצליחו להרוג אותם, מה פעל ה' הצדיק בעולם?

[9] רד"ק. אבן עזרא: הכוונה שהצדיק לא פעל, אלא ה' הוא שפעל והפריע לרשעים מקיום מחשבתם, ולכן אין לבוא בכלל בטענות אל הצדיק.

[10] רד"ק. רס"ג ורש"י פירשו שהעובדה שה' נמצא בהיכל קדשו, היא המאפשרת את בחינת בני האדם על הארץ. ספורנו: "בהיכל קדשו" פירושו בתוך בני ישראל, ומשם הוא רואה את העוני של דוד, ואת כוונתם הרעה של רודפיו.

[11] רד"ק.

[12] רד"ק.

[13] רד"ק + מצודות.

[14] רד"ק.

[15] רש"י.

[16] רד"ק. ספורנו: הרשע הוא אחיתופל, ואוהב החמס הוא אבשלום שמרד באביו.

[17] ראה מילון אוצר מפרשי התנ"ך שם הבאנו את מחלוקת הראשונים אם הכוונה רק למי שחוטף בלי לשלם או שהכוונה גם למי שחוטף ומשלם בלי הסכמת הבעלים. רש"י: ה' שומר לרשעים את העונשים לגיהינום ואז הוא ימטיר עליהם את הגפרית וכו'.

[18] רד"ק בפירושו הראשון. בפירושו השני כתב מלשון פחם, עץ שרוף, אבל כתב שזה פחות מסתדר על הניקוד. בשם אבן עזרא פירש שהכוונה לאבנים ששורפות (ובפירושו כתב שהכוונה שהאבנים השורפות יבואו בפתאומיות).

[19] רד"ק בפירושו הראשון, ולפי פירוש זה, גם המילה "מנת" וגם המילה "כוסם" משמעם חלק. בפירושו השני כתב ש"מנת" הוא מלשון הזמנה, שהם מזמינים את חלקם. לפי רד"ק, פירוש "זלעפות" הוא רעדה. רש"י פירש מלשון שריפה. רס"ג: אין הכוונה שבאמת יהיה גורלם בגפרית, אלא שהוא המשיל את רשעותם לאנשי סדום שנענשו בכך.

[20] רד"ק. רס"ג: ה' עצמו הוא הצדיק.

[21] רד"ק בפירושו הראשון. בפירושו השני כתב שהצדיקים יראו את פניו של ה', כאשר ברור שאין הכוונה שהם יראו ממש את פניו. בפירושו השלישי כתב שהכוונה ללשון "פניהם", והכוונה שהצדיקים יראו את פניו של ה'. רש"י: הכוונה שהדרך הישרה טובה בעיני הצדיקים. בשם חז"ל כתב שהכוונה לשבנא וסיעתו, אך כתב שסדר הפסוקים איננו מתאים למדרש. אבן עזרא דחה אפשרות לפרש "פנימו" כרבים של ה', משום שרק במילה "אלהים" יש התייחסות לאלוקות בלשון רבים. בסוף דבריו כתב ש"יחזו" מוסב על העפעפיים שבוחנות בני אדם, או שהכוונה לחוזים עצמם. ספורנו: הכוונה לראיית הנשארים בעם ישראל, וה' אהב את צדקותו של דוד שלא הרג את שמעי ואת עמשא, והוא גמל חסדים לברזילי.