תהילים פרק כג

תהלים פרק כג

(א) מִזְמוֹר לְדָוִד זהו מזמור שדוד המלך אמר כאשר הייתה הצלה מצרה,[1] יְקֹוָק רֹעִי לֹא אֶחְסָר ה' הוא הרוע אותי ולכן לא יהיה חסר לי דבר בוודאות[2]: (ב) בִּנְאוֹת דֶּשֶׁא יַרְבִּיצֵנִי ה' השכיב אותי במקום שהיה מלא בדשא וכל טוב, ה' כביכול הוציא אותי למקום שיש בו מרעה משובח,[3] עַל מֵי מְנֻחוֹת יְנַהֲלֵנִי ה' הנהיג אותי במקום שיש בו מים שאינם זורמים, ומשום כך הם צלולים יותר[4]: (ג) נַפְשִׁי יְשׁוֹבֵב את הנפש שלי הוא ישקיט וירגיע, על ידי שיציל אותי מהצרות שערערו את השקט הנפשי שלי,[5] יַנְחֵנִי בְמַעְגְּלֵי צֶדֶק והוא ינחה אותי בדרך ישרה ללא מכשולים, כפי שהרועה מדריך א צאנו,[6] לְמַעַן שְׁמוֹ (ה' ינחה אותי בדרך ישרה) כדי ששמו יתגדל – לא משום שאני ראוי לכך[7]: (ד) גַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת גם אם אני אלך במקום סכנת, שהוא דומה לעמק שיש בו מוות,[8] לֹא אִירָא רָע כִּי אַתָּה עִמָּדִי לא אפחד שיקרו לי דברים רעים, כיוון שאני בטוח בך ואתה תגן עליי,[9] שִׁבְטְךָ וּמִשְׁעַנְתֶּךָ הֵמָּה יְנַחֲמֻנִי גם המקל שאתה מכה אותי איתו ומביא עליי ייסורים וגם המשענת שאני יכול להישען עליך ולבטוח בך – שניהם יביאו לי נחמה, כיוון שחטאיי יימחלו ואתה תציל אותי[10]: (ה) תַּעֲרֹךְ לְפָנַי שֻׁלְחָן נֶגֶד צֹרְרָי תערוך לי שולחן מלא בכל טוב מול האויבים שלי – תן לי עושר שהמשורר דימה אותו לשולחן ערוך, ועל ידי שאויביי יראו את הכבוד שתעשה לי, הם יקנאו בי,[11] דִּשַּׁנְתָּ בַשֶּׁמֶן רֹאשִׁי הראש שלי יהיה דשן ומעונג, ומתוך כך גם כל הגוף כולו,[12] כּוֹסִי רְוָיָה הכוס שלי תמיד יהיה מלא, תמיד יהיה לי כל טוב[13]: (ו) אַךְ טוֹב וָחֶסֶד יִרְדְּפוּנִי כָּל יְמֵי חַיָּי אני מבקש ממך שתמיד, לאורך כל חיי, יהיה לי טוב וחסד,[14] וְשַׁבְתִּי בְּבֵית יְקֹוָק לְאֹרֶךְ יָמִים ואני מבקש ממך חיים ארוכים שאוכל לשבת בהם בבית המקדש[15]:

[1] רד"ק והתלבט אם הכוונה להצלה פרטית של דוד המלך או להצלה של עם ישראל מהגלות. אם הכוונה להצלה של עם ישראל מהגלות, מובן מדוע מזמור זה מחובר למזמור הקודם. רש"י בשם חז"ל כתב שכאשר כתוב "מזמור לדוד", דוד המלך קודם ניגן ואחר כך שרתה עליו רוח הקודש, וכאשר כתוב "לדוד מזמור", קודם שרתה עליו רוח הקודש ואחר כך הוא ניגן. עלינו לשאול מדוע המתין עד עכשיו מלפרש מילים אלו, הרי "מזמור לדוד" נאמר כבר במזמור ג.

[2] רש"י. תרגום: ה' הוא שזן את עם ישראל במדבר ולא היה חסר להם דבר. ספורנו: ה' רעה אותי ברחמיו ולא בזכותי, ואני מבקש שלעולם לא יהיה חסר לי דבר. אבן עזרא: דוד דימה עצמו במזמור זה לשה.

[3] רש"י וכתב שהכוונה ליער חרת בשעה שברח משאול, ונקרא יער חרת משום שהוא היה יבש, והקב"ה הוריד שם כל טוב של עולם הבא. רד"ק המשיך לבאר את מדרש חז"ל, איך כל מילה בפסוק מתאים לפרק אחד בחייו של דוד המלך. תרגום הוסיף שה' הנהיג אותו במקום צימאון שיש בו הרבה דשא, ולא שכיתי להבין את דבריו עד הסוף ואולי כוונתו דומה לפירוש רש"י. ספורנו: ה' יתן את מזונותיי באופן שלא אזדקק להשקיע את כל זמני להשיג אותם.

[4] מצודות. רד"ק היתרון במי מנוחות הוא שהצאן לא ייסחף על ידי המים.

[5] רד"ק + רש"י. לא זכיתי להבין את דבריו של התרגום שתרגם שיניח בתוך כלי. אבן עזרא: ההולכה ממרעה למרעה תהיה בנחת. ספורנו: ה' יציל את נפשו מהבלי העולם.

[6] רד"ק. רש"י: ההליכה תהיה בדרכי מישור שלא אפול בידי אויבי. ספורנו: שלא אטה אל הקצוות.

[7] רד"ק. רס"ג: כיוון שהוא ראוי לכך (ויש במהדיר של מהדורת מוסד הרב קוק הערה משמעותית בעניין פירוש המילה "למען" על ידו). ספורנו: כדי ששמו לא יתחלל על ידי.

[8] רד"ק. רש"י: מדובר על מקום חשוך, והכוונה למדבר זיף. תרגום: הכוונה לגלות.

[9] רד"ק. אבן עזרא: גם כאשר ה' יביא צרות על העולם, הוא יציל אותי מהן, כיוון שאני בוטח בו. השבט יראה לי את הדרך לצאת מהצרה. רי"ד: המקל שלך מכה את אויביי. תרגום: "שבטך" הם דברי ה', ו"משענתך" הם דברי התורה.

[10] רש"י. רד"ק: המשענת היא של הרועה איתו הוא מכה את הצאן ולעיתים נשען עליו. ספורנו: המקל שבו הכית אותי בעבר ולאחר מכן נשענתי עליו וניצלתי על ידו מהתרה, הוא שיציל אותי גם בפעם הבאה.

[11] רד"ק. תרגום: הכוונה ללשון כבר, שהוא כבר ערך את השולחן כנגד הצוררים. רש"י: הכוונה למלכות. מצודות: על ידי שסמכתי עליך, אני בוטח בך שתערוך לפניי את השולחן.

[12] רד"ק. רש"י: הכוונה למשיחה בשמן המשחה כדי להיות מלך. אבן עזרא: המשל והנמשל זה כנגד זה. השולחן כנגד הדשא, והכוס כנגד מי מנוחות.

[13] רד"ק.

[14] רד"ק. אבן עזרא: אני מבקש ממך שאוכל לאורך כל חיי לחשוב רק על טוב וחסד ולא על תענוגי העולם. הטוב הוא לעצמו והחסד הוא לאחרים – ללמד אותם ללכת בדרך ה'. מאירי: טוב וחסד הם כלל המידות הרעות. ספורנו: הטוב הוא התורה. החסד הוא של ה' שנותן לדוד די מחסורו, ודוד מבקש שהם ירדפו אותו בלי שהוא ישתדל בדבר.

[15] רד"ק ולפי פירושו "ושבתי" מלשון ישיבה או עכבה. אבן עזרא פירש מלשון מנוחה. ספורנו: אחרי שגירשו אותי מלהסתפח בנחלת ה', אני מבקש לשבת בו.