הושע פרק יג

ביאור ושננתם עם חלק מההערות לספר הושע פרק י"ג.

מערכת אוצר התורה - ושננתם | אב תשע"ג

הושע פרק יג

(א) כְּדַבֵּר אֶפְרַיִם רְתֵת כאשר ירבעם דיבר דברים קשים בשעה שהוא הוכיח את שלמה,[1] נָשָׂא הוּא בְּיִשְׂרָאֵל (בשעה שירבעם הוכיח את שלמה) הורם ירבעם בישראל, זכה ירבעם למלכות,[2] וַיֶּאְשַׁם בַּבַּעַל וַיָּמֹת וכאשר ירבעם חטא בעבודה זרה, הוא מת בחטאו[3]: (ב) וְעַתָּה יוֹסִפוּ לַחֲטֹא עכשיו, ישראל הוסיפו לחטוא יותר מירבעם,[4] וַיַּעְשׂוּ לָהֶם מַסֵּכָה מִכַּסְפָּם כִּתְבוּנָם עֲצַבִּים (ישראל הוסיפו לחטוא יותר מירבעם) על ידי שבנוסף לשני העגלים שהיו בשומרון ובדן, כל אחד עשה בביתו מכספו עגל ממתכת בדמות העגלים שעשה ירבעם,[5] מַעֲשֵׂה חָרָשִׁים כֻּלֹּה העגלים שעשו ישראל בבתיהם היו עשויים על ידי אומנים,[6] לָהֶם הֵם אֹמְרִים זֹבְחֵי אָדָם עֲגָלִים יִשָּׁקוּן וישראל היו אומרים על העגלים שעשו שמי שמנשק אותם, זוכה לשכר גדול כאילו הקריבו לעגלים אדם ממש כקרבן[7]: (ג) לָכֵן בגלל שישראל חטאו, הם יושמדו מהר, והנביא מביא ארבעה דימויים לאופן המהיר בו יושמדו ישראל:[8] יִהְיוּ כַּעֲנַן בֹּקֶר ישראל יהיו כמו ענן בוקר שנעלם לאחר זמן קצר,[9] וְכַטַּל מַשְׁכִּים וכמו הטל בבוקר, שמספיק לרדת לאחר זריחת השמש שהוא זמן קצר לאחר ירידתו,[10] הֹלֵךְ כְּמֹץ יְסֹעֵר מִגֹּרֶן וכמו המוץ (הפסולת של התבואה) שעפה במהירות מהגורן על ידי הרוח,[11] וּכְעָשָׁן מֵאֲרֻבָּה וכמו העשן שעולה מארובה במהירות. הנביא אומר שבני ישראל יושמדו במהירת ומדמה את המהירות בה יושמדו ישראל בארבעה דימויים: ענן בוקר, טל משכים, המוץ שעפה מהגורן ועשן מארובה[12]: (ד) וְאָנֹכִי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אני (ה') הוא הרי האלוקים שהוצאתי אותך (עם ישראל) מארץ מצרים בניסים גלויים, ולכן לא היה לך למרוד בי,[13] וֵאלֹהִים זוּלָתִי לֹא תֵדָע וּמוֹשִׁיעַ אַיִן בִּלְתִּי ולא היה לך לדעת אל אחר חוץ ממני (חוץ מה') היות ואין אלוהים אחרים שיושיע אתכם[14]: (ה) אֲנִי יְדַעְתִּיךָ בַּמִּדְבָּר במשך השנים בהם נדדת במדבר, אני (ה') ידעתי את הצרכים שלך (עם ישראל) וסיפקתי לך אותם, ואם כן לא היה לך למרוד בי,[15] בְּאֶרֶץ תַּלְאֻבוֹת אני (ה') ידעתי את צרכיך בשעה שנדדת בארץ תלאובות. פירוש ארץ תלאבות היא בארץ שיש שם צימאון, והכוונה היא למדבר, ויש כאן כפילות על צלע הפסוק הקודם[16]: (ו) כְּמַרְעִיתָם וַיִּשְׂבָּעוּ כאשר בני ישראל הגיעו לארץ ב"מרעה" שלהם, לארץ ישראל, הם נהיו שבעים, היות והיה להם כל טוב,[17] שָׂבְעוּ וַיָּרָם לִבָּם ולאחר שבני ישראל נהיו שבעים בארץ ישראל, גבה ליבם, בני ישראל התגאו,[18] עַל כֵּן שְׁכֵחוּנִי וכתוצאה מהגאווה של בני ישראל (שנגרמה משביעתם) בני ישראל שכחו אותי (את ה')[19]: (ז) וָאֱהִי לָהֶם כְּמוֹ שָׁחַל בגלל שבני ישראל חטאו, אני (ה') אהיה לבני ישראל כמו "שחל", כמו אריה שטורף,[20] כְּנָמֵר עַל דֶּרֶךְ אָשׁוּר וכשם שהנמר נעמד על הדרך ומביט לראות הזדמנות בו הוא יוכל לטרוףטרף, כך אני (ה') אסתכל ואתבונן למצוא דרך להביא פורענות על בני ישראל. (פירוש המילה אשור בפסוק זה אינו שם של ארץ, אלא מלשון הסתכלות)[21]: (ח) אֶפְגְּשֵׁם כְּדֹב שַׁכּוּל אני (ה') אפדוש וארע לישראל כמו דוב ששכול מבניו שמסתובב ומזיק לכל מי שהוא פוגש,[22] וְאֶקְרַע סְגוֹר לִבָּם כשם שדוב שהוא טורף, קורע את בשרו של הטרף שלו, כך אני (ה') אקרע את בשרם של ישראל עד ליבם,[23] וְאֹכְלֵם שָׁם כְּלָבִיא ובמקום שאני (ה') אמצא את בני ישראל, שם אני אוכל אותם, כמו שלביא (כינוי לאריה) אוכל את טרפו,[24] חַיַּת הַשָּׂדֶה תְּבַקְּעֵם וכשם שחיה טורפת את טרפה, כך אני (ה') אטרוף את ישראל[25]: (ט) שִׁחֶתְךָ יִשְׂרָאֵל עם ישראל: אתה גרמת לעצמך להיות מושחת, אתה הבאת את הרעה על עצמך,[26] כִּי בִי בְעֶזְרֶךָ (אתה גרמת לעצמך להיות מושחת) שהרי קבלת עזרה שלך תלויה בי, ואם כן, היית צריך לפנות אליי במקום לעבוד עבודה זרה או לפנות לאשור ולמצרים[27]: (י) אֱהִי אני (ה') אתקיים תמיד,[28] מַלְכְּךָ אֵפוֹא וְיוֹשִׁיעֲךָ בְּכָל עָרֶיךָ אך היכן המלך שלך שסמכת עליו שיבוא וויושעי אותך בכל הערים בהם האויב מתקיף אותך. ה' אומר שבניגוד למלך עליו סמכו ישראל שיבוא ויושיע אותם, אך הוא כבר אינו קיים, הוא עצמו (ה') יתקיים לעולם,[29] וְשֹׁפְטֶיךָ אֲשֶׁר אָמַרְתָּ תְּנָה לִּי מֶלֶךְ וְשָׂרִים והיכן נמצאים השופטים שלך (ישראל) שביקשת שימונו עליך כאשר ביקשת משמואל הנביא שימנה עליך מלך ושרים, הרי המלכים שביקשת למנות עליך לא יבואו לעזור לכם אם אינכם פונים אליי (אל ה')[30]: (יא) אֶתֶּן לְךָ מֶלֶךְ בְּאַפִּי אני (ה') מיניתי עליך (ישראל) מלך בכעסי. כאשר עם ישראל פנה אל שמואל בבקשה שימנה מלך, ה' אמנם הסכים לבקשת ישראל, אך הוא כעס על כך,[31] וְאֶקַּח בְּעֶבְרָתִי ואת המלכות לקחתי מהמלך מהמלך הראשון שלך בכעסי. ה' אומר שהוא שלל את המלכות משאול וצאצאיו, לאחר שכעס על שאול בשעה ששאול לא קיים את מצוות ה' ולא מחה את עמלק[32]: (יב) צָרוּר עֲוֹן אֶפְרָיִם החטא של ממלכת ישראל קשורה אצלי (אצל ה'). הדימוי לקשירה היא כמו שאדם היה קושר בצרור את כספו, כך ה' "קשר" את עוון אפרים אצלו כדי שהחטאים לא יישכחו,[33] צְפוּנָה חַטָּאתוֹ החטא של תושבי ממלכת ישראל מוטמנת אצלי (אצל ה') ולא שכחתי אותה[34]: (יג) חֶבְלֵי יוֹלֵדָה יָבֹאוּ לוֹ כמו שאישה שיולדת סובלת מכאבים, כך גם על עם ישראל יבואו כאבים ופורענויות,[35] הוּא בֵן לֹא חָכָם עם ישראל הוא בן שאינו חכם, מכיוון שהוא אינו רואה את הנולד ואינו מבין שהוא עתיד להיענש על חטאיו,[36] כִּי עֵת לֹא יַעֲמֹד בְּמִשְׁבַּר בָּנִים כאשר יגיע הזמן שעם ישראל יצטרך לעמוד על המשבר שהוא המקום עליו יושבת היולדת בשעת הלידה, עם ישראל לא יוכל לעמוד בכך מרוב כאבים. בתחילת הפסוק, הנביא דימה את הפורענויות שיבואו על עם ישראל כמו מכאובים של אישה שיולדת, ועכשיו הנביא אומר שעם ישראל איננו מבין שיבוא יום וה' יעניש אותו על חטאיו, כאשר את היום שיביא ה' את הפורענות על ישראל מדמה הנביא לישיבת היולדת על המשבר בשעת הלידה, אז היא נמצאת בכאבים גדולים[37]: (יד) מִיַּד שְׁאוֹל אֶפְדֵּם אני (ה') הצלתי בעבר את בני ישראל מהשאול, מהמוות,[38] מִמָּוֶת אֶגְאָלֵם ובעבר גאלתי את בני ישראל מהמוות (יש כאן כפילות על צלע הפסוק הקודם),[39] אֱהִי דְבָרֶיךָ מָוֶת אולם עכשיו, לאחר שחטאת, אני (ה') אדבר עליך (ישראל) דברי מוות,[40] אֱהִי קָטָבְךָ שְׁאוֹל אני (ה') אכריח אותך (ישראל) לרדת אל המוות,[41] נֹחַם יִסָּתֵר מֵעֵינָי והתנחומין יהיה מוסתר מעיני. אני (ה') לא אראה תנחומין בישראל משום שאני אוביל אותם אל המוות[42]: (טו) כִּי הוּא בֵּן אַחִים יַפְרִיא שבט אפרים היה בהתחלה מגדל פירות בין האחים. הכוונה היא ששבט אפרים היה אחד מחשובי השבטים, כמו שאמר יעקב ליוסף ששבט אפרים עתיד להיות חשוב יותר משבט מנשה,[43] יָבוֹא קָדִים רוּחַ יְקֹוָק מִמִּדְבָּר עֹלֶה עכשיו, לאחר שאפרים חטא, לאחר שממלכת ישראל שמכונה בשם אפרים חטאה בעבודה זרה, ה' יוליך מהמדבר רוח חזקה שנקראת רוח קדים,[44] וְיֵבוֹשׁ מְקוֹרוֹ רוח הקדים תייבש את המעיינות של ממלכת ישראל,[45] וְיֶחֱרַב מַעְיָנוֹ רוח הקדים תשמיד את המעיינות של ממלכת ישראל (יש כאן כפילות על צלע הפסוק הקודם),[46] הוּא יִשְׁסֶה אוֹצַר כָּל כְּלִי חֶמְדָּה רוח הקדים תבזוז את כל כלי החמדה של ממלכת ישראל. כוונת הנביא בדבריו היא לממלכת אשור שתבזוז את עם ישראל ותיקח ממנה את כל רכושה[47]:

 

 

[1] מצודות. א"ע: כל העולם היה מפחד מדיבורי מלכות ישראל, ולאחר שחטא, כבר לא היה מטיל את פחדו.

[2] מצודות.

[3] מצודות. רש"י: נכרת בית ירבעם לגמרי. מלבי"ם: פירוש הפסוק הוא שבגלל שממלכת ישראל פחדה שהמלכות תשוב לממלכת יהודה, הם עבדו ע"ז.

[4] מצודות. רש"י: הכוונה היא לבית יהוא. רד"ק: הכוונה היא לזמן שמלך ירבעם שאז בנ"י הוסיפו לחטוא על מה שחטאו בימי השופטים, היות ובימי השופטים הם היו לפחות חוזרים אל ה' כאשר השופט היה מחזירם בתשובה.

[5] מצודות. רד"ק: כל אחד מהם תרם כסף כדי לעשות את העגלים.

[6] מצודות. רד"ק: הכוונה היא שה רק מעשי אומן ואין בהם ממש.

[7] מצודות. רש"י: הכוונה היא שהיו אומרים שכל מי שהקריב לעגלים אדם, כדאי גם שינשק את העגלים. מהר"י קרא: ישראל היו עושים "טריק" כדי שהעגל ינשק את אחד מהם ואותו היו מקריבים לע"ז. א"ע: הם ההיפך מבני האדם שזובחים עגלים למאכל ונושקים לבני אדם אחרים, ואילו כאן היו נושקים לעגלים ומקריבים בני אדם.

[8] מצודות.

[9] מצודות.

[10] מצודות.

[11] מצודות.

[12] מצודות. לפי המלבי"ם, כל אחד מהדימויים בא לומר חלק אחר של העונש. ענן הבוקר מרמה ומראה כאילו שהוא מוריד גשם אך אינו עושה כן, טל הבוקר בא לומר שגם אם יבוא לבנ"י איזשהי טובה, הטובה לא תתמיד, המוץ בא לומר שהרשעים יגלו ורק החלק הטוב בישראל יישארו לא יגלה והרוח תגלה כבר את כולם.

[13] רש"י + רד"ק. א"ע: הנביא מרמז כאן על חטא העגל.

[14] מצודות.

[15] מצודות + רד"ק.

[16] מצודות. בפירוש המילה תלאובות כתבו מצודות ורש"י שהכוונה היא לתל שתאבים שם לכל דבר. א"ע לא חלק על הפירוש שהכוונה היא במדבר, אבל כתב שמקור השם הוא משפת ישמעאל.

[17] מצודות.

[18] מצודות.

[19] מצודות.

[20] מצודות. מלבי"ם: בעלי החיים המובאים כאן מרמזים על ארבעת המלכויות.

[21] מצודות. החילוק בין אשור שהוא מלשון הסתכלות לאשור שהוא מלשון ארץ אשור הוא אם יש דגש בש' הכוונה היא לארץ אשור ואם אין דגש בש' הכוונה היא ללשון הבטה.

[22] מצודות. מהר"י קרא: הכוונה היא לדוב שהוא משכל, שהוא בעצמו הורג. א"ע התלבט בין שני הפירושים. רד"ק כתב שהסיבה שהנביא מדמה את פגיעתו של ה' דווקא לדוב שכול היא מכיוון שהדוב משקיע יותר בהוצאת הולד מהשליא שלו.

[23] מצודות. רש"י הוסיף פירוש נוסף שהכוונה היא שה' יגיע עד ללב של בני ישראל שמונע מהם מלחזור בתשובה.

[24] מצודות.

[25] דעת מקרא. במצודות פירש מלשון בקיעה, אך המשמעות היא אותה משמעות. א"ע: ה' אומר בדברים אלה שהוא עצמו יכלה חלק מבני ישראל על ידי חרב או דבר, ואילו חית השדה תהרוג את הנותרים.

[26] מצודות.

[27] מצודות. רש"י: הכוונה היא שאתה גרמת לרעה על ידי שמרדת בי, והסיבה שגרמת לכך היא משום שכל העזרה שלך תלויה בי.

[28] מצודות.

[29] מצודות. רש"י הוסיף פירוש נוסף: אני ה' אהיה עומד כדי לראות היכן נמצא המלך שלך. מלבי"ם: הכוונה להלשנה של בני ישראל על הושע בן אלה.

[30] מצודות.

[31] מצודות.

[32] מצודות. רד"ק כתב פירוש נוסף שהכוונה היא לצדקיהו המלך. פירוש נוסף שכתב הוא שהכוונה היא לכעס שהיה לה' על מלכות דוד, ולכן הוא מינה על ישראל מלכים אחרים, והמלכים המוזכרים כאן הם ירבעם והושע. מלבי"ם: הכוונה היא שה' הוריד את הושע בן אלה ממלכותו (ע"י הגלות) רק בגלל כעסו על בנ"י ולא בגלל חטאו של הושע, שהרי הושע היה הטוב שבמלכי ישראל.

[33] מצודות. מלבי"ם: הכוונה היא שאפרים אינו עוזב את עוונו אלא הוא משאיר את עוונו אצלו.

[34] מצודות.

[35] מצודות.

[36] מצודות.

[37] מצודות. א"ע: ה' אומר בדברים אלה שמכיוון שהוא יודע מראש שהבן שיוליד לא יעבוד את ה', ה' יהרוג את הבן בעודו נמצא על המשבר. רד"ק: הנביא כאן מדמה את הדור שנולד לדור שלפניו: כשם שהדור שלפניו לא הבין שייענש על חטאיו, כך הדור שנולד לאחר מכן לא מבין שייענש על חטאיו ולא חזר אל ה'. בהסבר המשבר כתב שלו היו הבנים חכמים, הם לא היו ממתינים ברחם אימם, אלא היו יוצאים מיד על המשבר, כשהכוונה היא חזרה בתשובה. מלבי"ם: הכוונה היא שהבנים לא יחזרו בתשובה בזמן שיהיה עליהם לעשות זאת, כמו שהנפל נשאר במעי אימו במקום לצאת ולהיוולד.

[38] מצודות. מהר"י קרא: הכוונה בשאול היא לעמים שדומים לשאול ומהמוות שלהם גאל ה' את ישראל. מלבי"ם: הכוונה היא שה' חשב שבנ"י יחזרו בתשובה כאשר יגיע אליהם השאול.

[39] מצודות.

[40] מצודות. רד"ק: דבריי (דברי ה') הם שיגרמו לבני ישראל למוות משום שהם לא שמעו בקולו.

[41] מצודות. רש"י פירש לשון קטבך היינו לשון ירידה. רד"ק: קטבך מלשון כריתה.

[42] מצודות.

[43] מצודות. מהר"י קרא: הכוונה היא ששבט אפרים קיבל נחלה טובה שמגדלת מרעה בתוך שאר אחיו, שבט אפרים קיבל ארץ טובה לנחלה. תרגום: הכוונה היא שבנ"י נקראים בניו של ה' ובכל זאת הם חוטאים. בהסבר המילה יפראי הוסיף רש"י פירוש נוסף שהכוונה היא מלשון פרא אדם, וכוונת דברי הנביא היא שירבעם גרם לממלכת ישראל שתתחלק לשניים. מלבי"ם: ה' היה מתנחם רק לו כל בני ישראל היו חוזרים בתשובה והיו אחים זה לזה, אך משום שהיו כתות שלא רצו לחזור בתשובה, ה' לא התנחם על חטאיהם.

[44] מצודות.

[45] מצודות.

[46] מצודות.

[47] מצודות.

חידון מסכם לה - סו

חידון התנ"ך העולמי המקון, ספר ישעיהו חידון מסכם פרקים לה - סו
חידון התנ"ך תשפ"ב

חידון ישעיהו סה - סו

חידון התנ"ך העולמי המקוון - ישעיהו פרקים סה- סו
חידון התנ"ך תשפ"ב

ישעיהו מסכם נז - סד

חידון התנ"ך העולמי המקוון - ישעיהו - מסכם נז - סד
חידון התנ"ך תשפ"ב

חידון ישעיהו סג - סד

חידון התנ"ך העולמי המקוון - קיץ תשפ"ב - ישעיהו סג -סד
חידון התנ"ך תשפ"ב