יהושע פרק ט

יהושע פרק ט

(א) וַיְהִי כִשְׁמֹעַ כָּל הַמְּלָכִים אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן לאחר שהמלכים שמלכו על עבר הירדן המערבי שמעו שבני ישראל כבשו את העי על ידי שימוש בתחבולות.[1] עתה מונה הנביא את האיזורים בארץ ישראל שבהם מלכו אותם מלכים: 1) בָּהָר המלכים שמלכו על שטחים הרריים,[2] 2) וּבַשְּׁפֵלָה והמלכים שמלכו על העמקים שבארץ ישראל,[3] 3) וּבְכֹל חוֹף הַיָּם הַגָּדוֹל אֶל מוּל הַלְּבָנוֹן והמלכים שנמצאים על שפת הים מול לבנון,[4] הנביא מפרט גם על אלה עמים מלכו אותם מלכים: הַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי הַכְּנַעֲנִי הַפְּרִזִּי הַחִוִּי וְהַיְבוּסִי המלכים שהוזכרו מלכו על העמים הבאים: החיתי, האמורי, הכנעני, הפריזי, החיוי והיבוסי: (ב) וַיִּתְקַבְּצוּ יַחְדָּו לְהִלָּחֵם עִם יְהוֹשֻׁעַ וְעִם יִשְׂרָאֵל המלכים המוזכרים נאספו יחד והתאחדו כדי להילחם נגד יהושע ובני ישראל,[5] פֶּה אֶחָד המלכים התאספו יחד בעצה אחת, המלכים התייעצו יחד כדי לדעת איך להילחם נגד עם ישראל. למרות שכבר עתה מסופר על איחוד הצבאות, המלחמה נגד עם ישראל לא אירעה עד לאחר המעשה עם אנשי גבעון כפי שנראה בעז"ה[6]: (ג) וְיֹשְׁבֵי גִבְעוֹן שָׁמְעוּ אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוֹשֻׁעַ לִירִיחוֹ וְלָעָי תושבי העיר גבעון שמעו שיהושע כבש את יריחו ואת העי. יריחו נכבשה בדרך נס ואילו העי נכבשה בדרך הטבע. לכן הגיעו הגבעונים למסקנה שלא ניתן לנצח את בני ישראל על ידי ניסים או על ידי הטבע, והסיכוי היחיד שלהם להינצל היה לרמות את בני ישראל[7]: (ד) וַיַּעֲשׂוּ גַם הֵמָּה בְּעָרְמָה כשם שבני ישראל השתמשו בתחבולות כדי לכבוש את העי, גם הגבעונים השתמשו בתחבולה כדי להינצל מבני ישראל.[8] בביאור לפסוק טז' נסביר בעז"ה מדוע יושבי גבעון היו צריכים להערים על בני ישראל ולא השלימו איתם ללא הערמה, וַיֵּלְכוּ וַיִּצְטַיָּרוּ הגבעונים הלכו, ועשו את עצמם כאלו הם שליחים שמגיעים מרחוק,[9] וַיִּקְחוּ הגבעונים לקחו איתם את הדברים הבאים על מנת לשכנע את בני ישראל שהם באמת הגיעו ממקום רחוק וממילא אינם מתושבי הארץ: 1) שַׂקִּים בָּלִים לַחֲמוֹרֵיהֶם (הגבעונים לקחו איתם) שקים שהיו בלויים ומונחים על החמורים שלהם,[10] 2) וְנֹאדוֹת יַיִן בָּלִים וּמְבֻקָּעִים (וכן לקחו איתם הגבעונים) כלים ליין (שנקראים נאדות) שהיו בלויים וסדוקים,[11] וּמְצֹרָרִים נאדות היין היו קשורים במקום הסדק (בכדי למנוע את יציאת היין מהם)[12]: (ה) 3) וּנְעָלוֹת בָּלוֹת וּמְטֻלָּאוֹת בְּרַגְלֵיהֶם וכן נעלו הגבעונים על רגליהם נעליים בלויות, שצבעם היה דהוי (ולכן היה נראה כאלו הנעליים היו צבועים בצבעים שונים –  היות ובמקומות מסוימים צבעם היה דהוי יותר),[13] 4) וּשְׂלָמוֹת בָּלוֹת עֲלֵיהֶם וכן לבשו הגבעונים בגדים בלויים,[14] 5) וְכֹל לֶחֶם צֵידָם יָבֵשׁ הָיָה נִקֻּדִים כמו כן, בכל מזונם היבש שהגבעונים לקחו איתם, היו נקודות של עובש[15]: (ו) וַיֵּלְכוּ אֶל יְהוֹשֻׁעַ אֶל הַמַּחֲנֶה הַגִּלְגָּל הגבעונים הלכו ליהושע שהיה בגלגל – המקום שבו הוקם מחנה ישראל,[16] וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו וְאֶל אִישׁ יִשְׂרָאֵל הגבעונים אמרו ליהושע ואל עם ישראל כולו:[17] מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה בָּאנוּ (הגבעונים אמרו ליהושע ואל כל ישראל) אמנם אתם מצווים להרוג את כל יושבי ארץ ישראל, אך אנחנו איננו תושבי הארץ, אלא באנו מארץ רחוקה,[18] וְעַתָּה כִּרְתוּ לָנוּ בְרִית ואנחנו מבקשים מכם שתכרתו לנו עכשיו ברית שלא תהרגו אותנו[19]: (ז) וַיֹּאמֶר אִישׁ יִשְׂרָאֵל עם ישראל ענה ליושבי גבעון,[20] אֶל הַחִוִּי (עם ישראל ענה לגבעונים) שהיו שייכים לעם החיוי,[21] אוּלַי בְּקִרְבִּי אַתָּה יוֹשֵׁב (עם ישראל ענה לגבעונים) אולי אתה יושב בתוך ארץ ישראל ולכן אתה נכלל בכלל העמים שאסור לנו לכרות איתם ברית,[22] וְאֵיךְ אֶכְרָת לְךָ בְרִית ואיך אני (עם ישראל) אוכל לכרות איתך (הגבעונים) ברית, הרי אסור לי לכרות ברית ליושבי הארץ: (ח) וַיֹּאמְרוּ אֶל יְהוֹשֻׁעַ הגבעונים פנו רק ליהושע (ולא לשאר העם) ואמרו לו:[23] עֲבָדֶיךָ אֲנָחְנוּ אנחנו נהיה רק העבדים שלך. גם אם שאר בני ישראל לא רוצים לכרות לנו ברית היות והם חושדים בנו שאנחנו מיושבי הארץ, אנחנו נהיה העבדים שלך אם תכרות לנו ברית,[24] וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יְהוֹשֻׁעַ יהושע שאל את הגבעונים שתי שאלות:[25] 1) מִי אַתֶּם מאיזה עם אתם,[26] 2) וּמֵאַיִן תָּבֹאוּ ומאיזה ארץ הגעתם[27]: (ט) וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו הגבעונים ענו ליהושע: מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה מְאֹד בָּאוּ עֲבָדֶיךָ עבדיך, אנחנו, באנו מארץ מאוד רחוקה ולכן אינך מכיר אותה,[28] לְשֵׁם יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ (באנו מארץ מאוד רחוקה) משום שהתפרסם שמו של ה' אלוקיך,[29] כִּי שָׁמַעְנוּ שָׁמְעוֹ וְאֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה בְּמִצְרָיִם (באנו מארץ מאוד רחוקה) כיוון ששמענו את שמועת גבורתו של ה' ואת כל הנסים שהוא (ה') עשה במצרים[30]: (י) וְאֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה לִשְׁנֵי מַלְכֵי הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן וכן שמענו את מה שעשה ה' לשני מלכי האמורי שמלכו בעבר הירדן המזרחי:[31] לְסִיחוֹן מֶלֶךְ חֶשְׁבּוֹן וּלְעוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן אֲשֶׁר בְּעַשְׁתָּרוֹת (שמענו את מה שעשה ה' לשני מלכי האמורי) לסיחון שמלך על חשבון ולעוג מלך הבשן שמלך על עשתרות. הגבעונים הזכירו בכוונה אירועים שארעו מזמן ולא ארועים חדשים (כבקיעת הירדן) כדי לחזק את טענתם שהם באו מארץ רחוקה והם לא הספיקו לשמוע את הניסים שקרו לא מזמן, משום שהם היו בדרך הארוכה במשך הרבה זמן[32]: (יא) וַיֹּאמְרוּ אֵלֵינוּ זְקֵינֵינוּ וְכָל יֹשְׁבֵי אַרְצֵנוּ זקננו וכל תושבי ארצינו אמרו לנו,[33] לֵאמֹר כך אמרו לנו זקני ויושבי ארצנו:[34] קְחוּ בְיֶדְכֶם צֵידָה לַדֶּרֶךְ תיקחו לכם צידה לדרך הארוכה שעליכם ללכת בה על מנת להגיע לבני ישראל,[35] וּלְכוּ לִקְרָאתָם וַאֲמַרְתֶּם אֲלֵיהֶם ואתם (שליחי הגבעונים) תלכו לקראת בני ישראל ותאמרו להם: עַבְדֵיכֶם אֲנַחְנוּ אנחנו נהיה עבדים שלכם ונעלה לכם מסים,[36] וְעַתָּה כִּרְתוּ לָנוּ בְרִית ועכשיו אנחנו מבקשים מכם לכרות איתנו ברית שבה תתחייבו שתשאירו אותנו בחיים[37]: (יב) זֶה לַחְמֵנוּ הלחם הזה שאתה רואה (שיש בו עובש),[38] חָם הִצְטַיַּדְנוּ אֹתוֹ מִבָּתֵּינוּ בְּיוֹם צֵאתֵנוּ לָלֶכֶת אֲלֵיכֶם הצטיידנו בו ביום שיצאנו מארצנו כדי לבוא אליכם כשהוא עוד היה טרי וחם,[39] וְעַתָּה הִנֵּה יָבֵשׁ וְהָיָה נִקֻּדִים ועכשיו, לאחר שהלכנו בדרך כל כך ארוכה עד שהגענו אליכם, הלחם שהיה טרי כשיצאנו מארצנו – התייבש, ויש בו נקודות של עובש[40]: (יג) וְאֵלֶּה נֹאדוֹת הַיַּיִן אֲשֶׁר מִלֵּאנוּ חֲדָשִׁים גם הכלים האלה שאתה רואה שהם מלאים ביין, היו חדשים כשמילאנו אותם לפני שיצאנו לדרך,[41] וְהִנֵּה הִתְבַּקָּעוּ וכשהלכנו בדרך הארוכה, הכלים האלה נסדקו,[42] וְאֵלֶּה שַׂלְמוֹתֵינוּ וּנְעָלֵינוּ בָּלוּ מֵרֹב הַדֶּרֶךְ מְאֹד והבגדים והנעליים שלנו שאתה (יהושע) רואה, התבלו גם הם בדרך הארוכה שהלכנו עד שהגענו אליכם: (יד) וַיִּקְחוּ הָאֲנָשִׁים מִצֵּידָם בני ישראל לקחו ואכלו חלק מהאוכל של הגבעונים. דרכם של שני צדדים שהיו כורתים ביניהם ברית היה לאכול מהאוכל של אלה שכרתו איתם את הברית,[43] וְאֶת פִּי יְקֹוָק לֹא שָׁאָלוּ בני ישראל לא ביקשו רשות מה' לפני שהם כרתו את הברית עם הגבעונים. בני ישראל לא שאלו באורים ותומים לפני שהם כרתו ברית עם הגבעונים[44]: (טו) וַיַּעַשׂ לָהֶם יְהוֹשֻׁעַ שָׁלוֹם יהושע כרת עם הגבעונים ברית לשלום,[45] וַיִּכְרֹת לָהֶם בְּרִית לְחַיּוֹתָם במסגרת ברית השלום, יהושע ועם ישראל התחייבו להשאיר את הגבעונים בחיים,[46] וַיִּשָּׁבְעוּ לָהֶם נְשִׂיאֵי הָעֵדָה נשיאי ישראל נשבעו לגבעונים בשם כל עם ישראל שהם לא יהרגו אותם[47]: (טז) וַיְהִי מִקְצֵה שְׁלֹשֶׁת יָמִים אַחֲרֵי אֲשֶׁר כָּרְתוּ לָהֶם בְּרִית לאחר שעברו שלשה ימים מעת שבני ישראל כרתו ברית עם הגבעונים,[48] וַיִּשְׁמְעוּ כִּי קְרֹבִים הֵם אֵלָיו בני ישראל שמעו שהגבעונים באמת יושבים קרוב אל בני ישראל, בני ישראל שמעו שהגבעונים באמת הינם מיושבי הארץ ושהם לא באמת הגיעו מארץ רחוקה,[49] וּבְקִרְבּוֹ הֵם יֹשְׁבִים ובני ישראל שמעו גם כן שהגבעונים גרים בתוך ארץ ישראל, וממילא היה אסור לעם ישראל לכרות איתם ברית. חז"ל מסבירים שלפני הכניסה לארץ יהושע שלח איגרות ליושבי הארץ, בהן הוא הציע לכל יושבי הארץ להשלים עם בני ישראל (בתנאי שהם יכריתו את העבודה הזרה מתוכם ויקיימו תנאים נוספים). אף עם לא קיבל את הצעתו של יהושע לכרות ברית שלום, וממילא יהושע היה מחויב להשמיד את כל העמים שישבו בארץ. לאחר שבני ישראל נכנסו לארץ והגבעונים ראו שבני ישראל אכן מצליחים לכבוש ממלכה אחרי ממלכה (את יריחו והעי), הם החליטו שהם כן רוצים להשלים עם ישראל, אך מבחינת בני ישראל היה אסור להם להשלים עם העמים משום שהם לא נכנעו בזמן שיהושע שלח את האגרות, ועכשיו כבר היה מאוחר מידי[50]: (יז) וַיִּסְעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיָּבֹאוּ אֶל עָרֵיהֶם בני ישראל נסעו והגיעו אל הערים של הגבעונים,[51] בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי (בני ישראל נסעו והגיעו אל הערים של הגבעונים) לאחר שעברו שלשה ימים מהיום שבו כרתו ברית עם הגבעונים. בני ישראל הגיעו לערי הגבעונים באותו יום שהם גילו שהגבעונים רימו אותם,[52] וְעָרֵיהֶם הנביא מונה את ארבע הערים שהיו שייכים לגבעונים: 1) גִּבְעוֹן 2) וְהַכְּפִירָה 3) וּבְאֵרוֹת 4) וְקִרְיַת יְעָרִים שמות עריהם של הגבעונים הם גבעון, כפירה, בארות, וקריית יערים: (יח) וְלֹא הִכּוּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בני ישראל לא הרגו את הגבעונים,[53] כִּי נִשְׁבְּעוּ לָהֶם נְשִׂיאֵי הָעֵדָה בַּיקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל (בני ישראל לא הרגו את הגבעונים) בגלל שנשיאי בני ישראל נשבעו ליושבי גבעון בשם ה' אלוקי ישראל שהם לא יהרגו אותם, ויהיה חילול ה' באם בני ישראל יעברו על שבועת הנשיאים. אמנם, שבועת הנשיאים לא חייבה את כל עם ישראל משום שהיא הייתה שבועה בטעות (משום שהגבעונים רימו את בני ישראל), אך בכל זאת בני ישראל נמנעו מלעבור על שבועתם משום שהיה חילול ה' בדבר, שהרי לא כולם ידעו שהשבועה הייתה על תנאי ויושבי הארץ היו עלולים לחשוב שבני ישראל אינם מכבדים את השבועות שלהם,[54] וַיִּלֹּנוּ כָל הָעֵדָה עַל הַנְּשִׂיאִים כל בני ישראל התלוננו על נשיאי ישראל, משום שהנשיאים הם שהסכימו לכרות ברית עם הגבעונים. כפי שראינו בפסוק טו', נשיאי ישראל הם שנשבעו לגבעונים והתחייבו להשאיר אותם בחיים[55]: (יט) וַיֹּאמְרוּ כָל הַנְּשִׂיאִים אֶל כָּל הָעֵדָה כל נשיאי ישראל אמרו לכל בני ישראל:[56] אֲנַחְנוּ נִשְׁבַּעְנוּ לָהֶם בַּיקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אנחנו אכן נשבענו בשם ה' אלוקי ישראל ליושבי גבעון שנשאיר אותם בחיים,[57] וְעַתָּה לֹא נוּכַל לִנְגֹּעַ בָּהֶם ועכשיו, מאחר שנשבענו להם, איננו יכולים להזיק להם. אמנם השבועה הייתה שבני ישראל ישאירו את הגבעונים בחיים, אך מחמת חומר השבועה וחילול ה' בדבר, נמנעו הנשיאים אפילו מגרימת נזק קטן לגבעונים[58]: (כ) זֹאת נַעֲשֶׂה לָהֶם אנחנו נעשה לגבעונים את הדבר הבא:[59] וְהַחֲיֵה אוֹתָם נשאיר אותם בחיים כפי שנשבענו,[60] לֹא יִהְיֶה עָלֵינוּ קֶצֶף (נשאיר את הגבעונים בחיים כפי שנשבענו) וכך לא יהיה עלינו רוגז מה',[61] עַל הַשְּׁבוּעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְנוּ לָהֶם וכך, לא יהיה עלינו כעס מאת ה' על השבועה שנשבענו להם. אם נעבור על השבועה שנשבענו לגבעונים ונהרוג אותם, יהיה עלינו כעס מה', וזאת למרות שהשבועה הייתה מבוססת על טענת הגבעונים[62]: (כא) וַיֹּאמְרוּ אֲלֵיהֶם הַנְּשִׂיאִים עתה מסבירים הנשיאים לבני ישראל איך הם יקיימו את שבועתם ומאידך לא יעברו על מצוות התורה שאסרה להשלים עם יושבי הארץ:[63] יִחְיוּ וַיִּהְיוּ חֹטְבֵי עֵצִים וְשֹׁאֲבֵי מַיִם לְכָל הָעֵדָה יושבי גבעון אמנם יישארו בחיים כפי שמתחייב מכריתת הברית שכרתנו איתם, אך הם יהיו חוטבי עצים ושואבי מים לבני ישראל. הסיבה שכתוב "ויהיו חטבי עצים ושאבי מים" בלשון עבר היא משום שהגבעונים הפכו לחוטבי עצים ושואבי מים באופן אוטומטי.[64] הגבעונים שימשו לחוטבי עצים ושואבי מים לעדת בני ישראל כל זמן שלא הוקם המשכן בגלגל, אך משעת הקמת המשכן בגלגל, הם שימשו לחוטבי עצים ושואבי מים במשכן ולאחר מכן בבית המקדש,[65] כַּאֲשֶׁר דִּבְּרוּ לָהֶם הַנְּשִׂיאִים הגבעונים הפכו לחוטבי עצים ושואבי מים כדברי הנשיאים (שאמרו כן מלכתחילה – כאשר הגבעונים רק הגיעו ואמרו שהם מארץ רחוקה) שאולי אסור להם לכרות ברית עם הגבעונים משום שייתכן שהם מיושבי הארץ. ממילא, כאשר התברר שהגבעונים לא באמת באו מארץ רחוקה, דינם היה להיות חוטבי עצים ושואבי מים[66]: (כב) וַיִּקְרָא לָהֶם יְהוֹשֻׁעַ יהושע קרא לגבעונים כדי לומר להם שהם היו הראשונים שהפרו את הברית בכך שהם שיקרו לבני ישראל,[67] וַיְדַבֵּר אֲלֵיהֶם יהושע דיבר אל הגבעונים, לֵאמֹר כך אמר יהושע לגבעונים בדבריו:[68] לָמָּה רִמִּיתֶם אֹתָנוּ (יהושע שאל את הגבעונים) למה שיקרתם לנו?[69] לֵאמֹר כך אמרתם לנו כששיקרתם לנו:[70] רְחוֹקִים אֲנַחְנוּ מִכֶּם מְאֹד אנחנו יושבים מאוד רחוק מכם, איננו מיושבי הארץ שאסור לכם לכרות ברית איתם,[71] וְאַתֶּם בְּקִרְבֵּנוּ יֹשְׁבִים ובאמת אתם יושבים בתוכנו, ואתם אחד מהעמים שיושבים בארץ ישראל[72]: (כג) וְעַתָּה עכשיו, בימינו, כל עוד לא הוקם המשכן,[73] אֲרוּרִים אַתֶּם אתם מקוללים ותהיו עבדים לבני ישראל,[74] וְלֹא יִכָּרֵת מִכֶּם עֶבֶד וְחֹטְבֵי עֵצִים וְשֹׁאֲבֵי מַיִם לְבֵית אֱלֹהָי ובעתיד, כאשר ייבנה המשכן ולאחריו ייבנה בית המקדש, לא תפסיקו להיות עבדים ולשמש כחוטבי עצים ושואבי מים לבית המקדש[75]: (כד) וַיַּעֲנוּ אֶת יְהוֹשֻׁעַ וַיֹּאמְרוּ הגבעונים ענו ליהושע ואמרו לו: כִּי הֻגֵּד הֻגַּד לַעֲבָדֶיךָ רימינו אתכם משום שנאמר לעבדיך, נאמר לנו,[76] אֵת אֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ אֶת מֹשֶׁה עַבְדּוֹ לָתֵת לָכֶם אֶת כָּל הָאָרֶץ וּלְהַשְׁמִיד אֶת כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם (נאמר לנו) שה' אלוקיך ציווה את משה עבדו, שכאשר הוא (ה') ייתן את ארץ ישראל לבני ישראל, עליכם להשמיד את כל יושבי הארץ,[77] וַנִּירָא מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵינוּ מִפְּנֵיכֶם (לאחר ששמענו על ציווי זה) חששנו מאוד לחיינו,[78] וַנַּעֲשֵׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה ולכן עשינו את הדבר הזה ורימינו אתכם[79]: (כה) וְעַתָּה הִנְנוּ בְיָדֶךָ אנחנו עכשיו מסורים בידיך,[80]  כַּטּוֹב וְכַיָּשָׁר בְּעֵינֶיךָ לַעֲשׂוֹת לָנוּ עֲשֵׂה ואתה יכול לעשות לנו את הדבר שטוב בעיניך לעשות. הגבעונים הסכימו לדבריו של יהושע לשמש כחוטבי עצים ושואבי מים לעם ישראל ובעתיד להיות חוטבי עצים ושואבי מים למשכן ולבית המקדש[81]: (כו) וַיַּעַשׂ לָהֶם כֵּן יהושע עשה ליושבי גבעון כמו שהוא אמר שהוא יעשה להם: יהושע הפך אותם לחוטבי עצים ולשואבי מים עבור בני ישראל, ולאחר בניית המשכן, הוא מינה אותם להיות חוטבי העצים ושואבי המים במשכן,[82] וַיַּצֵּל אוֹתָם מִיַּד בְּנֵי יִשְׂרָאֵל יהושע הציל את יושבי גבעון מידי בני ישראל, יהושע מנע מבני ישראל מלהרוג את יושבי גבעון,[83] וְלֹא הֲרָגוּם בני ישראל לא הרגו את הגבעונים[84]: (כז) וַיִּתְּנֵם יְהוֹשֻׁעַ בַּיּוֹם הַהוּא באותו היום, יהושע נתן את הגבעונים ,[85] חֹטְבֵי עֵצִים וְשֹׁאֲבֵי מַיִם לָעֵדָה (באותו היום, יהושע נתן את הגבעונים) שישמשו כחוטבי עצים ושואבי מים לבני ישראל,[86] וּלְמִזְבַּח יְקֹוָק וכן הטיל יהושע על הגבעונים לשמש כחוטבי עצים ושואבי מים לכשיבנה בית המקדש,[87] עַד הַיּוֹם הַזֶּה הגבעונים שימשו כחוטבי עצים ושואבי מים גם לאורך השנים שעברו מעת כיבוש הארץ ועד לכתיבת ספר יהושע. גם בזמן כתיבת ספר יהושע שימשו הגבעונים כחוטבי עצים ושואבי מים,[88] אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר בכל מקום שבו עמד המזבח המרכזי במשכן (אם זה בגלגל או בשילה), שימשו הגבעונים כחוטבי עצים ושואבי מים[89]:

[1] מצודות. מהר"י קרא: הכוונה ששמעו שיהושע משמיד את כל הערים שהוא כובש. מלבי"ם: המלכים שמעו שני דברים: א. שבמלחמה נגד יריחו והעי, לא פתחו בני ישראל בשלום (ויהושע לא פתח להם בשלום משום שהוא כבר פתח בשלום כששלח את האגרות לפני מעבר הירדן). ב. שבמלחמה נגד העי השתמשו בני ישראל בתכסיסי מלחמה רגילים ולכן מלכים אלה חשבו שהמלחמה של בני ישראל היא מלחמה רגילה וטבעית.

[2] תרגום. דעת מקרא: מדובר על שטח שתופס את רובו של ארץ ישראל.

[3] מצודות.

[4] מצודות.

[5] תרגום.

[6] רד"ק. מעם לועז: ההחלטה של כל העמים הייתה שכל עם יילחם לבדו נגד עם ישראל, אך לא שכולם יילחמו יחד. כמו"כ כתב שהסיבה ששאר העמים לא שיקרו לבני ישראל כמו שעשו הגבעונים היא שארץ ישראל מגדלת מידות טובות באדם וביניהן שהאדם לא ישקר.

[7] מצודות.

[8] מצודות. רש"י: הכוונה בגם היא בנוסף לבני יעקב שעשו גם הם בערמה לחיוי יושבי הארץ, והגבעונים שהיו מצאצאי החיוי החזירו לבני ישראל מעשה שהם עשו בערמה. רד"ק בפירושו הראשון כתב כרש"י ובפירושו השני כתב שההשוואה במילה "גם" היא השוואה ליריחו ולעי שבחרו בדרך המלחמה כדי להינצל מעם ישראל, ולעומתם הגבעונים בחרו דרך אחרת – לרמות את בני ישראל. בפירושו השלישי כתב הרד"ק כמו המצודות: הגבעונים חשבו שעם ישראל רימה את יושבי יריחו והעי בכך שקודם הציע להם שלום, ואח"כ נלחם בם, ולכן בחרו הגבעונים בדרך הרמאות. רלב"ג וכן פירש המלבי"ם: כמו המלכים המוזכרים בפסוק א'. מלכים אלה חשבו להינצל על ידי מלחמה, ולעומתם, הגבעונים רימו את בנ"י כדי להינצל מהם (בדומה לפירושו השני של רד"ק). מהר"י קרא: בנוסף לעמים אחרים שבאו בימי משה ומשה נתנם לחוטבי עצים ושואבי מים.

[9] מצודות. "ויצטירו" מלשון ציר ושליח. מהר"י קרא: אין הכוונה שעשו עצמם שלוחים, אלא הם באמת היו שלוחים לגבעונים שנותרו בעירם ולא יצאו אל בני ישראל. בהמשך דבריו הביא גירסא שבה כתוב שהגבעונים "הצטיידו", מלשון צידה וכתב שדעתו נוטה לגירסא זו. רד"ק דחה את תרגום יונתן שתרגם "ויצטידו" באות ד' במקום באות ר. מלבי"ם: ההבדל בין ציר לשליח הוא שציר אמור להחזיר תשובה לשולחיו לעומת שליח שיכול לסיים את שליחותו לאחר מעשה.

[10] מצודות.

[11] מצודות.

[12] מצודות. מהר"י קרא: ריבוי הקשרים נועד להראות שהם ישנים. לפירוש מצודות הקשירה נועדה למנוע זליגת היין דרך חורי הנוד ולמהר"י קרא עצם הקשרים מקראים שהנודות היו ישנות.

[13] מצודות.

[14] תרגום.

[15] מצודות. מהר"י קרא: מדובר על תהליך שהיו מעבירים את הלחם על מנת שישמור על טריותו לפרק זמן ארוך.

[16] תרגום.

[17] מלבי"ם.

[18] מצודות. מלבי"ם: יש שלש סוגים של ברית ולכל סוג של ברית יש אופן שונה של כריתתו. האופן הראשון הוא שעמים שכנים יכרתו ברית שהם לא יזיקו זה לזה. באופן זה הברית נכרת בין העמים ולא על ידי המלכים. האופן השני הוא ששני עמים שיושבים רחוק זה מזה יכרתו ברית ביניהם שיעזרו זה לזה אם מישהו אחר יתקוף אותם או הסכם מסחרי. ברית כזו יכולה להתקיים בין עמים רחוקים אך לא רחוקים מדי. באופן זה, כורתי הברית הם המלכים ולא העם משום שהמלכים הם המוסמכים לקבוע מדיניות בדברים אלה. (דוגמא לברית כזו היא הברית בין שלמה לחירם). האופן השלישי הוא אופן של כריתת ברית בין שני עמים שתהיה להם דת משותפת. באופן זה הברית יכול להיכרת בין שני עמים שיושבים רחוק מאוד זה מזה והוא גם נכרת בין תושבי המדינה ולא רק בין המלכים. הסיבה שבני ישראל חשדו מלכתחילה בגבעונים היא שהגבעונים פנו אל העם (כדוגמת הברית הראשון) ולכן חשבו בני ישראל שייתכן שהגבעונים קרובים אליהם. זוהי הסיבה שהגבעונים פנו לאחר מכן אל יהושע לבדו, כדי לכרות ברית בין המלכים, כברית באופן השני. יהושע שאל את הגבעונים לשם ארצם משום שאם הברית נכרתת בין המלכים, לא ייתכן שהעם שמבקש לכרות ברית, נמצא רחוק כל כך עד שלא מכירים את העם בשמו. לאחר שנכשלו הגבעונים בכריתת ברית בשני האופנים הראשונים, עברו הגבעונים לאופן השלישי של כריתת הברית, ולכן הם אמרו ליהושע שהם באו מארץ מאוד רחוקה בגלל שהם שמעו את גודלו של ה'. מעם לועז: הגבעונים היו חכמים והסתפקו בדברים קצרים באומרם שהם באו מארץ רחוקה, משום שאם הם היו מאריכים בדבריהם, היה חשש שמא הם לא ישמו לב לדברי השקר שהם אומרים ובני ישראל ילדמו מתוך דבריהם את דברי השקר שהם אומרים. יהושע הבין מדבריהם שהם אומרים דברי שקר, ולכן הוא שאל אותם לפרטים מדויקים: "מי אתם ומאין תבואו". בדבר סיבת הפנייה אל יהושע, כתב שהגבעונים ראו שיהושע שותק וחשבו שהוא עומד לצידם, ולכן הגבעונים עשו עצמם כאילו שאינם שומעים את דברי ראשי הצבא. בדבריהם אל יהושע הם אמרו שמפקדי הצבא הפסיקו את דבריהם באמצע וגם שהם לא נתנו ליהושע מספיק כבוד שלא השתחוו לו.

[19] מצודות. מעם לועז: הגבעונים אמרו "ועתה" משום שהם רצו שבני ישראל ימהרו ויחתמו איתם על הברית כדי שכריתת הברית תהיה לפני שבני ישראל יספיקו להבין שהגבעונים הם באמת יושבי הארץ.

[20] מלבי"ם. רד"ק התייחס לקרי ולכתיב וכתב שהקרי הוא "ויאמר" על כלל ישראל ואילו הכתיב"ויאמרו" הוא על הפרטים בעם שענו. מעם לועז: יהושע לא הסכים לדברי הגבעונים מיד, ובינתיים מפקדי הצבא שגם הסתפקו בדברי הגבעונים ותכננו לתקוף את גבעון לאחר הניצחון על העי, שאלו את הגבעונים שמא הם מהחיוי. כל גדולי ישראל הסכימו לדברי מפקדי הצבא ולכן נאמר "ויאמר" בלשון יחיד – כדי לומר שכולם הסכימו לכך.

[21] רד"ק ובפירושו השני כתב שלא היו יושבי גבעון חיוים אל הם עשו מעשה נחש בכך שרימו את בני ישראל.

[22] מצודות. רד"ק: הדין הוא שגם שבעת העמים – אם הם משלימים עם ישראל, מותר להשאירם בחיים. אלא שיש הבדל בין שאר האומות לשבעת העמים: אם שאר האומות לא השלימו עם ישראל, הורגים רק את הזכרים ואילו את הנקבות והילדים הקטנים ואילו בשבע האומות צריך להרוג את כולם. בעניין הקריאה לשלום משווה הרד"ק בין החובה לקרוא בשלום אצל כל העמים ובין החובה לפתוח בשלום עם שבעת העמים, ולשיטתו יש חובה לפתוח בשלום בשניהם. עיין בביאורנו לפרשת שופטים שם הבאנו את מחלוקת הראשונים בנושא זה. הסיבה שהגבעונים היו חייבי מיתה לולי השבועה שבני ישראל נשבעו להם (למרות שהגבעונים בעצם השלימו עם בני ישראל וממילא לכאורה לא היו חייבי מיתה) היא בגלל שהם הטעו את בני ישראל ולולי חילול ה' בדבר, היו בני ישראל הורגים את הגבעונים. בסוף דבריו הביא את מחלוקת חז"ל אם נדר שהודר ברבים יש לו היתר או לא, והביא את שיטת הסוברים שבני ישראל לא היו חייבים לקיים את השבועה, שהרי הם הוטעו על כך, אלא שבני ישראל קיימו את השבועה בגלל שהיה בכך משום קידוש ה' (הרד"ק מוכיח מהפסוקים כשיטת הסוברים שנדר שהודר ברבים אין לו היתר). הרד"ק סיים בהסבר מעשה הגבעונים ומדוע לא קיבלו עליהם את האיגרות ששלח יהושע שבהן כתב שכל מי שרוצה להשלים יכול לעשות זאת – הגבעונים חשבו שגם יריחו והעי השלימו עם בני ישראל ושבני ישראל לא עמדו בהבטחתם להשאיר בחיים את מי שמשלים איתם. רלב"ג בפירושו לפסוק ו' הסביר שהגבעונים לא רצו בתחילה להשלים עם בני ישראל. אולם, לאחר שהם ראו את נצחונות בני ישראל, הם החליטו להשלים עם בני ישראל. לבני ישראל היה אסור להשלים איתם לאחר מעבר הירדן ומכאן הצורך של הגבעונים בהערמה. בפירושו לפסוק טו' מוסיף עניין נוסף: הגבעונים רצו להתחמק מלעבוד את עם ישראל ולהעלות להם מיסים. לו היו הגבעונים משלימים עם בני ישראל לאחר האגרות ששלח יהושע, היה עליהם להיות עבדים של עם ישראל, ומכך הם רצו להימנע.

[23] מצודות. בדבר הסבר סיבת הפנייה אל יהושע לאחר הפנייה אל כלל ישראל, עיין בהערות לביאורנו לפסוק ו'.

[24] מצודות. אולם יש להבין שהרי בפסוק יא' כתב שמלכתחילה הייתה כוונת הגבעונים להיות עבדים של בני ישראל, אך כוונתם בלהיות עבדים אינה להיות עבדים ממש אלא להעלות מיסים. מהר"י קרא: הגבעונים אומרים שהם מאותם עמים שכתוב עליהם בתורה שאם הם נכנעים לפני בני ישראל, מקבלים אותם לעבדים ואין הורגים בהם.

[25] מעם לועז: יהושע לא רצה להראות לגבעונים שהוא חושד בהם, ולכן הוא שאל אותם שתי שאלות קצרות כדי לגלות את השקר שלהם.

[26] מצודות.

[27] מצודות.

[28] מצודות.

[29] מצודות. מהר"י קרא: הגבעונים אמרו בדברים אלה שהם באו לעם ישראל לא משום שהם פחדו מהם, שהרי מותר היה לבני ישראל להשלים איתם ולא היה שום חשש שבני ישראל יתקיפו אותם. אלא, לדבריהם של הגבעונים, סיבת ביאתם הייתה משום שהם התרשמו מגבורתו של ה'.

[30] תרגום.

[31] תרגום. מעם לועז: הגבעונים בכוונה הזכירו את שתי המלחמות, נגד סיחון ועוד, ביחד, למרות שמהלחמות התרחשו בזמנים שונים. הם רצו להראות בכך שהם לא מדייקים בפרטים.

[32] רד"ק.

[33] תרגום. מעם לועז: במקרא כתוב זקננו ללא י' וכתב שהסיבה היא שהנביא דיבר בגנותם של הזקנים שלא היו הוגנים.

[34] עפ"י הגר"א בפירושו לפרק א' פסוק א'.

[35] תרגום.

[36] מצודות. מעם לועז: הגבעונים אמרו שהם טעו בכך שהם לא הציעו מיד להיות עבדים של בני ישראל ומיד פנו אליהם בבקשה לכריתת ברית. כמו"כ הם הסבירו שהם לא הסכימו לאגרות ששלח יהושע משום שהם לא האמינו שבני ישראל באמת יכבשו את הארץ.

[37] מצודות.

[38] מצודות ופלא שכתב בפירושו שדבריהם של הגבעונים היו בלשון רבים (כאשר ההפניה היא לכאורה לכל בני ישראל) לאחר שפירש בפסוק ח' שעתה הפנייה היא רק ליהושע.

[39] מצודות.

[40] מצודות.

[41] מצודות.

[42] תרגום.

[43] מצודות בפירושו השני. בפירושו הראשון כתב ש"מצידם" היינו שמהצידה שהייתה להם, מהלחם היבש שהיה לגבעונים, הבינו בני ישראל שהם צודקים. מקור שני הפירושים של מצודות הוא ברד"ק אלא שהרד"ק כתב את הדברים בסדר הפוך ולבסוף הביא את פירוש תרגום יונתן שהכוונה היא שלקחו מדבריהם (ולפי זה, מצידם היינו ממש מדבריהם). מעם לועז: בני ישראל אכלו את הלחם של הגבעונים כדי לראות אם הוא באמת יבש כפי שהם אומרים. כמו"כ כתבארבעה טעמים לכך שיהושע כרת ברית עם הגבעונים למרות שהוא חשד בהם שהם מרמים: א. ראה שראשי הצבא נתנו אמון בדבריהם. ב. שמע שדברי הגבעונים נאמרו מתוך הכנעה. ג. היה סבור שהגבעונים יהיו גרים גמורים. ד. יהיה בכך קידוש ה' שהגבעונים באו והכניעו את עצמם לפני בני ישראל.

[44] מהר"י קרא. רלב"ג הוסיף שיהושע היה יכול לשאול על ידי נבואה.

[45] תרגום. מלבי"ם: טעותו של יהושע התבטאה בשני דברים (לו היה יודע שהגבעונים היו יושבי הארץ הוא לא היה עושה את שני הדברים האלה): א. הוא היה משעבד אותם למס ולעבדים. ב. היה אסור לו לכרות ברית אלא רק לא להשמיד אותם. מאידך, מדגיש המלבי"ם שכריתת הברית הייתה רק שלא להרוג את הגבעונים ולא שום דבר אחר.

[46] תרגום. מעם לועז: בהסכם, יהושע רק התחייב שלא יהרוג אותם, אך לא פירט את דברי ההסכם משום שהוא חשד בהם. הגבעונים רצו שיהושע יישבע אך הוא לא הסכים לכך, ולכן הם הלכו אל הזקנים והראו להם את כתב הברית שיהושע חתם איתם והזקנים נשבעו לגבעונים בלי לשאול את יהושע.

[47] רלב"ג. לכאורה מלשון התרגום מוכח שאין הכוונה לנשיאי השבטים אלא לאנשים חשובים בבני ישראל. עיין אוצר מפרשי התנ"ך על פרשת דברים שם הרחבנו בנושא התפקידים השונים שהיו בעם ישראל והשתדלנו להגדיר אותם.

[48] תרגום. מעם לועז: הגבעונים הלכו לתקוף את יושבי גבעון, שעריהם היו במרחק שלשה ימים מהעי, וכאשר הם הגיעו לשם הם הבינו שהגבעונים הערימו עליהם.

[49] תרגום.

[50] רלב"ג בפירושו לפסוק ו'.

[51] תרגום. מלבי"ם: מטרת הגעת בני ישראל אל ערי הגבעונים הייתה כדי להרוג את הגבעונים. א. שבועת הנשיאים לא חייבה את העם כולו. ב. שבועתם הייתה נגד התורה. בסופו של דבר לא הרגו בני ישראל את הגבעונים בגלל חילול שהיה בדבר, וזאת למרות שהיה מותר להם להורגם.

[52] דעת מקרא. לכאורה הדגש בפסוק הוא שהגבעונים באמת אמרו שהם באו מרחוק, אך הם היו כל כך קרובים אל בני ישראל שהיו במרחק של יום הליכה אחד. אולי גילוי מקום מושבם האמיתי של הגבעונים נעשה על ידי שבני ישראל הגיעו לעריהם.

[53] תרגום.

[54] רלב"ג בפירושו לפסוק טו'. עיין בהערות לפסוק ז' שם הבאנו שיטות נוספות בדבר הסיבה שבני ישראל קיימו את שבועת נשיאי ישראל.

[55] מצודות. מלבי"ם בפירושו לפסוק ג' כתב שתלונתם של בני ישראל לנשיאים הייתה שגם כשמותר לכרות ברית ליושבי הארץ, לא עושים זאת דרך אהבה. מעם לועז: מעבר לתלונות בני ישראל לנשיאים שהיה אסור להם לכרות בריתע ם יושבי הארץ, הם גם טענו שהם רצו לנוח בערי הגבעונים ועתה הם אינם יכולים לעשות זאת.

[56] תרגום.

[57] תרגום.

[58] תרגום.

[59] תרגום.

[60] מצודות.

[61] תרגום.

[62] מצודות. מפסוק זה מוכיח הרד"ק בפסוק ז' שהסיבה שבני ישראל שמרו את שבועתם אינה מפני חילול ה' שהיה בדבר, אלא משום שבאמת היה אסור לנשיאים להפר את שבועתם, למרות שהייתה מבוססת על שקר ששיקרו הגבעונים.

[63] מלבי"ם. מדבריו משמע שהדין של הגבעונים מלכתחילה היה אמור להיות שהם יהיו למס לבני ישראל ושיעבדו את עם ישראל, והנשיאים בדבריהם מצאו פיתרון שלא לעבור על דברי התורה בכך שמשאירים אותם בחיים ומאידך שמים אותם לחוטבי עצים ושואבי מים. מצודות: בני ישראל שמו את הגבעונים לחוטבי עצים ושואבי מים כעונש על שרימו אותם.

[64] מלבי"ם. רד"ק: הסיבה שכתוב "ויהיו" בלשון עבר היא משום שהכתוב אחז דרך קצרה וסיפר באותו פסוק לא רק את דברי הנשיאים שהגבעונים יהיו חוטבי עצים ושואבי מים, אלא הכתוב סיפר בקצרה שכך הדברים היו גם בפועל.

[65] רד"ק. רלב"ג בפירושו לפסוק כז' סובר שהנשיאים רצו שהגבעונים יהיו חוטבי עצים ושואבי מים לבני ישראל אלא שיהושע הוסיף שיהיו חוטבי עצים ושואבי מים לבית המקדש. מלבי"ם בפירושו לפסוק כג' כתב שהנשיאים רצו להכליל בעבדותם של הגבעונים לעם ישראל גם את חיוב העבדות וגם את חיוב המס ואילו יהושע חילק בדבריו בין העבדות ("ולא יכרת מכם עבד") ובין העבודה בבית המקדש, ולכן המס היה העבודה בבית המקדש. מעם לועז: הנשיאים רצו שהגבעונים ישמשו לחוטבי עצים ושואבי מים, וכך הם יהיו מושפלים ובני ישראל לא ילמדו ממעשיהם הרעים. יהושע מינה אותם לחוטבי עצים ושואבי מים לבית המקדש משום שהוא חשב שאולי על ידי כך ייחכנס הרהור תשובה בליבם.

[66] מלבי"ם.

[67] מלבי"ם.

[68] עפ"י הגר"א בפירושו לפרק א' פסוק א'.

[69] תרגום.

[70] עפ"י הגר"א בפירושו לפרק א' פסוק א'.

[71] תרגום.

[72] תרגום.

[73] מצודות.

[74] מצודות.

[75] מצודות. מהר"י קרא: יש כאן מידה כנגד מידה. הגבעונים טענו שהם הגיעו לכרות ברית עם בני ישראל, לא בגלל שהם פחדו מבני ישראל, אלא בגלל שהם שמעו את גודלו של ה'. עתה יהיה עליהם להיות חוטבי עצים ושואבי מים לשם ה'.

[76] תרגום. מלבי"ם: הגבעונים אמרו ליהושע שהם לא התכוונו להיפטר מהמס והעבדות, הם רק רצו להישאר בחיים ופחדו שאם לא ירמו את בני ישראל, בני ישראל יהרגו אותם.

[77] תרגום.

[78] תרגום. מעם לועז: הגבעונים אמרו שלא אכפת להם על גופם ושהם יודעים שבני ישראל יקיימו את מצוות ה' ויהרגו אותם, אלא אכפת להם רק על נפשם.

[79] תרגום.

[80] תרגום.

[81] תרגום.

[82] מצודות.

[83] תרגום.

[84] תרגום.

[85] תרגום.

[86] מצודות.

[87] מצודות.

[88] עיין באוצר מפרשי התנ"ך על ספר בראשית במאמר המסביר את הביטוי "עד היום הזה", שם הבאנו את המשמעויות השונות של הביטוי.

[89] מצודות.