יהושע פרק טז

ביאור ושננתם עם חלק מההערות לספר יהושע פרק טז'.

מערכת אוצר התורה - ושננתם | יג' אדר תשע"ח

יהושע פרק טז

(א) וַיֵּצֵא הַגּוֹרָל לִבְנֵי יוֹסֵף הגורל שקבע את גבולות נחלתו של שבט יוסף (שכלל את אפרים ומנשה שנחלותיהם היו סמוכות זו לזו, למרות ששניהם קיבלו נחלה נפרדת), קבע את גבולות הנחלה הבאים:[1] מִיַּרְדֵּן יְרִיחוֹ לְמֵי יְרִיחוֹ מִזְרָחָה קו הגבול של נחלת שבט יוסף התחיל מהמקום שנהר הירדן נמצא מול העיר יריחו, ומשם עלה קו הגבול של נחלת שבט יוסף והגיע למקום שנקרא "מי יריחו" שנמצא בקצה דרום מזרח של נחלת שבט יוסף,[2] הַמִּדְבָּר ממי יריחו עלה קו הגבול צפונה ועלה אל המדבר,[3] עֹלֶה מִירִיחוֹ בָּהָר בֵּית אֵל ומהמדבר עלה קו הגבול של שבט יוסף עד שהגיע עד שהגיע מערבית להר שנקרא "בית אל" (אין זה בית אל שנקרא גם בשם לוז)[4]: (ב) וְיָצָא מִבֵּית אֵל לוּזָה מבית אל, יצא קו הגבול של נחלת שבט יוסף לכיוון העיר לוז, ועבר דרומית לעיר (כך שהעיר לוז עצמה הייתה חלק מנחלת שבט יוסף),[5] וְעָבַר אֶל גְּבוּל הָאַרְכִּי מלוז, עבר קו הגבול אל חבל ארץ שהיה בבעלות משפחה כנענית שקראו לה הארכי,[6] עֲטָרוֹת מחבל הארץ של משפחת הארכי, המשיך קו הגבול של שבט יוסף למקום שנקרא עטרות[7]: (ג) וְיָרַד יָמָּה אֶל גְּבוּל הַיַּפְלֵטִי מעטרות, ירד קו הגבול לכיוון מערב והגיע אל חבל ארץ שהיה בבעלות משפחה כנענית שנקראה "יפלטי",[8] עַד גְּבוּל בֵּית חוֹרֹן תַּחְתּוֹן הגבול המערבי של משפחת היפלטי הגיע עד לתחום העיר של בית חורון תחתון,[9] וְעַד גָּזֶר ומבית חורון תחתון, עבר קו הגבול של נחלת שבט יוסף והגיע עד לעיר גזר,[10] וְהָיוּ תֹצְאֹתָיו יָמָּה קצה הגבול המערבי של שבט יוסף היה הים התיכון[11]: (ד) וַיִּנְחֲלוּ בְנֵי יוֹסֵף מְנַשֶּׁה וְאֶפְרָיִם בני יוסף, שבט מנשה ושבט אפרים, נחלו את הנחלה שלהם. עד עתה הזכיר הכתוב את שבט יוסף ככלל, ועתה עובר הכתוב לפרט את נחלת שבט יוסף כשני שבטים: שבט מנשה ושבט אפרים[12]: (ה) וַיְהִי גְּבוּל בְּנֵי אֶפְרַיִם לְמִשְׁפְּחֹתָם גבול נחלת שבט אפרים שחולק לכל משפחות השבט היה:[13] וַיְהִי גְּבוּל נַחֲלָתָם מִזְרָחָה בצד מזרח, עבר קו הגבול של שבט אפרים כך:[14] עַטְרוֹת אַדָּר עַד בֵּית חוֹרֹן עֶלְיוֹן (קו הגבול של נחלת שבט אפרים במזרח) עבר מעטרות אדר, שהיה בצפון נחלת שבט אפרים, ועד לבית חורון עליון[15]: (ו) וְיָצָא הַגְּבוּל הַיָּמָּה מבית חורון עליון, פנה קו הגבול של שבט אפרים פנה כלפי מערב:[16] הַמִּכְמְתָת מִצָּפוֹן קו הגבול עבר צפונית למקום שנקרא מכמתת, כך שמכמתת לא הייתה בנחלת שבט אפרים (אלא בנחלת שבט מנשה),[17] וְנָסַב הַגְּבוּל מִזְרָחָה תַּאֲנַת שִׁלֹה ממכמתת, עבר קו הגבול צפונה, כאשר הוא עבר מזרחית למקום שנקרא "תאנת שילה",[18] וְעָבַר אוֹתוֹ מִמִּזְרַח יָנוֹחָה קו הגבול לא עבר בסמוך לתאנת שילה, אלא הוא עבר מזרחית למקום שנקרא "ינוחה", שהיה מזרחית לתאנת שילה (כך שגם תאנת שילה וגם ינוחה לא היו חלק מנחלת שבט אפרים)[19]: (ז) וְיָרַד מִיָּנוֹחָה עֲטָרוֹת מינוחה, ירד קו הגבול דרומית מזרחית לכיוון עטרות,[20] וְנַעֲרָתָה מעטרות, קו הגבול הגיע למקום שנקרא "נערן",[21] וּפָגַע בִּירִיחוֹ מנערן, הגיע קו הגבול למי יריחו (שהוזכרה בפסוק א') ועבר דרכה,[22] וְיָצָא הַיַּרְדֵּן קו הגבול של נחלת שבט אפרים הסתיים בנהר הירדן, הירדן היה הגבול המזרחי של נחלת שבט אפרים[23]: (ח) מִתַּפּוּחַ יֵלֵךְ הַגְּבוּל יָמָּה נַחַל קָנָה מתפוח, מקום שהיה על שפת נהר הירדן, עבר קו הגבול של שבט אפרים לכיוון מערב, עד שהגיע למקום שנקרא "נחל קנה",[24] וְהָיוּ תֹצְאֹתָיו הַיָּמָּה הקצה של קו הגבול המערבי של שבט אפרים היה הים התיכון,[25] זֹאת נַחֲלַת מַטֵּה בְנֵי אֶפְרַיִם לְמִשְׁפְּחֹתָם הגבול שהוזכר בפסוקים הקודמים (פסוקים ה' – ח') הוא התוחם את גבול נחלתם של שבט אפרים, וזהו חבל הארץ שחולק למשפחות שבט אפרים[26]: (ט) וְהֶעָרִים הַמִּבְדָּלוֹת לִבְנֵי אֶפְרַיִם בְּתוֹךְ נַחֲלַת בְּנֵי מְנַשֶּׁה בנוסף לתחום נחלת שבט אפרים שפורט בפסוקים האחרונים, היו ערים נוספות שהיו שייכות לשבט אפרים, אך הן היו בתחום נחלת שבט מנשה. ערים אלה היו סמוכות לארץ תפוח (כפי שמפורט בפרק הבא בפסוקים ח' – ט'),[27] כָּל הֶעָרִים וְחַצְרֵיהֶן כל הערים המוקפות חומה שהיו במובלעת (ערים אלה לא פורטו), וכן הערים שלא היו מוקפות חומה (היו שייכות לשבט אפרים למרות היותן בתוך נחלת שבט מנשה)[28]: (י) וְלֹא הוֹרִישׁוּ אֶת הַכְּנַעֲנִי הַיּוֹשֵׁב בְּגָזֶר שבט אפרים לא הצליח לגרש או להרוג את הכנעני שישב בעיר גזר,[29]  וַיֵּשֶׁב הַכְּנַעֲנִי בְּקֶרֶב אֶפְרַיִם עַד הַיּוֹם הַזֶּה הכנעני ישב בתוך נחלת שבט אפרים גם זמן רב לאחר כיבוש הארץ, כך שגם בזמן כתיבת ספר יהושע (שנכתב שנים רבות לאחר כיבוש נחלת שבט אפרים) הכנעני עדיין ישב בנחלת שבט אפרים,[30] וַיְהִי לְמַס עֹבֵד הכנעני שישב בנחלת שבט אפרים שימשו להם לעבדים (לשבט אפרים). הכנעני שבעיר גזר העלה מס לשבט אפרים. מס זה לא היה ממון, אלא שהם שימשו עבדים לשבט אפרים[31]:

 

[1] מצודות. רש"י: נחלת שבט יוסף הייתה בצפון החלק מהארץ שכבש יהושע, אם כי היו נחלות (כנחלת שבט בנימין) שחצצה ביניהם. הגר"א: יהודה ואפרים נחלו בתחילה משום שהם היו ראשי הדגלים במדבר ולעתיד לבא משיח בן דוד ומשיח בן יוסף ייצאו מהם. מעם לועז: מדוע הוגרלו שני בני יוסף כאחד, הרי יעקב אבינו אמר "כראובן ושמעון יהיו לי", ואם כן היה צריך שלכל אחד מהם תהיה נחלה נפרדת עם גורל נפרד? א. כוונת הפסוק לומר שהגורל יצא כך שהנחלות שלהם היו צמודים זה לזה, אך כל אחדמ הם באמת קיבל נחלה נפרדת. ב. כאשר ערכו את הגורל, כתבו על פתק אחד גם את אפרים וגם את מנשה, וכנגד פתק זה ניתנה להם נחלה גדולה.

[2] מצודות.

[3] מצודות. בהגדרת המדבר – עיין רד"ק בפירושו לפרק ח' פסוק טו', שם כתב שהכוונה היא למקום שומם. הגר"א: כוונת הפסוק לומר שכאשר קו הגבול הגיע אל יריחו, הוא לא נטה ליריחו, אלא הלך למדבר. כך יוצא שיריחו היה בגבול נחלת בנימין.

[4] רש"י.

[5] מצודות. הגר"א: זהו המקום שלו קרא יעקב בית אל. יש שלש מקומות שיעקב קרא בשם בית אל: מקון שיעקב קרא לו רק בית אל, מקום שיעקב קרא לו אל בית אל ומקום שלישי שיעקב קרא לו אלהים בית אל. מלבי"ם: לוז לא עמדה כנגד כל בית אל, אלא הייתה מובלעת קטנה בחלק מצידו הדרומי של בית אל.

[6] דעת מקרא וכתב שיש האומרים שחושי הארכי, רעו של דוד המלך, היה צאצא של משפחה זו. מלבי"ם: הסיבה שהנביא הזכיר את גבול הארכי היא כדי להבדיל את עטרות המוזכר בפסוק זה מעטרות המוזכר בפסוק ז'.

[7] דעת מקרא.

[8] דעת מקרא. הגר"א הסתפק אם הכוונה "ימה" היא שהגבול ירד לכיוון מערב או שמא הוא הגיע לעם אחד שהיה באזור שם.

[9] דעת מקרא.

[10] דעת מקרא.

[11] דעת מקרא.

[12] הגר"א. מהר"י קרא: הנביא בא לומר שלא נחשוב שרצועה זו שייכת לשבט אחד, אלא לשני שבטים. מעם לועז: בפסוק זה, הוזכר קודם כל מנשה ואילו לאחר מכן הוזכר אפרים לפני מנשה. יהושע כתב את מנשה לפני אפרים מתוך ענוה, אבל באמת אפרים קיבלו את נחלתם לפני מנשה, כפי ברכת יעקב.

[13] מצודות. עיין פירוש מצודות לפרק יג' פסוק טו' שם כתב שפירוש "למשפחתם" היינו שמשה רבינו הגדיר לכל משפחה איזה חלק הוא קיבל בנחלה.

[14] מצודות. הגר"א: שבט יוסף קיבל נחלה שהייתה לאורך כל ארץ ישראל, ומנשה ואפרים חילקו ביניהם את הנחלה באופן ששבט אפרים קיבל את צידו המזרחי, ושבט מנשה קיבל את צידו המערבי של הגבול. מהר"י קרא: רק בחלק שסמוך לירדן, אפרים היה היחיד שקיבל נחלה, אך כאשר פונים יותר מערבה, חילקו ביניהם את השבטים (כך שבמרכז שני השבטים קיבלו נחלה). לכאורה משמע שיש כאן מחלוקת: לפי הגר"א (וכך גם במפה שצייר) התחום היה מאוד ברור: שבט אפרים בצד מזרח ושבט מנשה במערב. לפי מהר"י קרא, החלק במרכז היה שייך לשניהם. אולם, מפירוש הגר"א בפסוק ח' מוכח שגם הוא סובר שהחלוקה בין אפרים למנשה לא הייתה שכל שבט קיבל צד אחד לגמרי, שהרי הוא כותב שלשבט אפרים הייתה מובלעת בתוך נחלת שבט מנשה שהייתה שייכת להם.

[15] מצודות.

[16] מצודות. מהר"י קרא: בפסוק א' הפסוקים תיארו את קו הגבול הדרומי ממזרח למערב, ועכשיו הנביא מפרט את הגבול בצפון ממערב לכיוון מזרח.

[17] מצודות.

[18] מצודות. מלבי"ם: הייתה רצועה שיצאה על פני כל הצד הצפוני של נחלת שבט יוסף. רצועה זו הייתה שייכת לשבט בנימין, ומכאן ששילה הייתה בגבול נחלת שבט בנימין. מעם לועז: אין מקום כזה שנקרא "תאנת שילה". ישנם שני הסברים לשם זה. א. שכל מי שהיה עובר במקום המשכן החרב היה בוכה על חורבנו (ומכאן החובה לבכות על בית המקדש, שהרי אם בכו על המשכן החב בשילה למרות שידעו שיבנו משכן נוסף, כל שכן שיש לבכות על בית המקדש). ב. המשכן נבנה ברצועה שיצאה משבט יוסף אל גבול נחלת שבט בנימין, ושבט בנימין מאוד רצה שהמשכן יהיה בחלקו. לפירושו, המשכן היה בנחלת שבט יוסף ולא בנחלת שבט בנימין כפי פירוש המלבי"ם.

[19] מצודות. לפי רש"י מדובר על הצד המזרחי של גבול נחלת בני אפרים, והכתוב כתב את הנקודות המזרחיות. לפירושו יוצא שתאנת שילה וינוחה היו חלק מנחלת שבט אפרים. מהר"י קרא: מדובר על שתי נקודות לאורך קו הגבול. מתאנת שילה הגיע קו הגבול אל ינוחה.

[20] מצודות. דעת מקרא: אין זה עטרות שהיה בתחום משפחת הארכי (שהוזכרה בפסוק ב').

[21] דעת מקרא.

[22] מצודות.

[23] מצודות.

[24] מצודות. מהר"י קרא: הנביא משרטט את הגבול המערבי של שבט אפרים. תפוח היה בפינה הצפונית מערבית, ואילו נחל קנה הייה דרומית לתפוח. כמו"כ כתב שתפוח עצמה הייתה בנחלת שבט אפרים, אך הכפרים שסביבה היו בנחלת שבט מנשה. הגר"א: הנביא כותב כאן על מובלעת שהייתה לשבט אפרים בתוך נחלת שבט מנשה.

[25] מצודות.

[26] מצודות. עיין פירוש מצודות לפרק יג' פסוק טו' שם כתב שפירוש "למשפחתם" היינו שמשה רבינו הגדיר לכל משפחה איזה חלק הוא קיבל בנחלה.

[27] רד"ק. רש"י: כוונת הפסוק היא שתפוח עצמה הייתה מעין מובלעת.

[28] תרגום.

[29] מצודות. מלבי"ם: גזר הייתה אחת הערים המבדלות של שבט אפרים.

[30] עיין ביאורנו לפרק ד' פסוק ט' בהערות שם.

[31] מצודות.

איוב פרק ה

.אוצר המקרא לספר איוב פרק ה .פירוש פשוט על פי הפשט עם חלק מהערות השוליים שבהם מתבררים מחלוקות הפרשנים ושאלות ותשובות שעולות בפשט הפסוקים .קיצור אוצר מפרשי התנ"ך
אוצר המקרא על התנך

חידון ישעיהו נז - נח

חידון התנ"ך העולמי המקוון תשפ"ב - ישעיהו נז -נח (ח אב)
חידון התנ"ך תשפ"ב

חידון ישעיהו נה - נו

חידון התנ"ך העולמי המקוון - תשפ"ב - ישעיהו פרקים נה-נו (ז אב)
חידון התנ"ך תשפ"ב

חידון ישעיהו נג - נד

חידון התנ"ך העולמי המקוון תשפ"ב - ישעיהו - פרקים נג - נד (ו אב)
חידון התנ"ך תשפ"ב