יהושע פרק י

ביאור ושננתם עם חלק מההערות לספר יהושע פרק י'.

מערכת אוצר התורה - ושננתם | יג' אדר תשע"ח

יהושע פרק י

(א) וַיְהִי כִשְׁמֹעַ אֲדֹנִי צֶדֶק מֶלֶךְ יְרוּשָׁלִַם כאשר אדוני צדק מלך ירושלים שמע את שני הדברים הבאים:[1] 1) כִּי לָכַד יְהוֹשֻׁעַ אֶת הָעַי וַיַּחֲרִימָהּ שיהושע כבש את העי והשמיד את כל העיר,[2] כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לִירִיחוֹ וּלְמַלְכָּהּ כֵּן עָשָׂה לָעַי וּלְמַלְכָּהּ כמו שיהושע עשה ליריחו ולמלך יריחו, כך הוא עשה גם לעי ולמלך העי. כשם שיהושע השמיד את יריחו והרג את מלכה, כך השמיד יהושע את העי והרג את מלכה,[3] 2) וְכִי הִשְׁלִימוּ יֹשְׁבֵי גִבְעוֹן אֶת יִשְׂרָאֵל וכן שמע אדני צדק שיושבי גבעון השלימו עם בני ישראל ונכנעו להם,[4] וַיִּהְיוּ בְּקִרְבָּם ולא רק שיושבי גבעון השלימו עם בני ישראל, אלא הם ממש התחברו לעם ישראל וישבו בתוכם[5]: (ב) וַיִּירְאוּ מְאֹד אדוני צדק ועמו התמלאו ביראה, הם פחדו מאד,[6] כִּי עִיר גְּדוֹלָה גִּבְעוֹן (אדוני צדק ועמו פחדו) כיוון שגבעון הייתה עיר גדולה וחזקה, ולמרות היותה גדולה וחזקה, היא עדיין העדיפה להיכנע בפני בני ישראל ולא להילחם בהם,[7] כְּאַחַת עָרֵי הַמַּמְלָכָה גבעון הייתה אחת מהערים החשובות בממלכה בארץ ישראל,[8] וְכִי הִיא גְדוֹלָה מִן הָעַי העיר גבעון הייתה גדולה יותר מהעיר עי (ובכל זאת היא נכנעה לפני בני ישראל),[9] וְכָל אֲנָשֶׁיהָ גִּבֹּרִים וכל תושבי גבעון היו גיבורים (ובכל זאת היא נכנעה לפני בני ישראל)[10]: (ג) וַיִּשְׁלַח אֲדֹנִי צֶדֶק מֶלֶךְ יְרוּשָׁלִַם אדוני צדק שהיה מלך ירושלים שלח שליחים לארבעת המלכים הבאים: 1) אֶל הוֹהָם מֶלֶךְ חֶבְרוֹן (אדוני צדק שלח שליחים) להוהם שהיה מלך חברון, 2) וְאֶל פִּרְאָם מֶלֶךְ יַרְמוּת (אדוני צדק שליחים) גם אל פראם שהיה מלך ירמות, 3) וְאֶל יָפִיעַ מֶלֶךְ לָכִישׁ (אדוני צדק שליחים) גם אל יפיע שהיה מלך לכיש, 4) וְאֶל דְּבִיר מֶלֶךְ עֶגְלוֹן (אדוני צדק שליחים) גם אל דביר שהיה מלך עגלון, לֵאמֹר אדני צדק אמר לארבעת המלכים על ידי שליחיו את הדברים הבאים: (ד) עֲלוּ אֵלַי וְעִזְרֻנִי (אדוני צדק אמר לארבעת המלכים על ידי שליחיו) תעלו אלי ותעזרו לי,[11] וְנַכֶּה אֶת גִּבְעוֹן ונשמיד יחד את גבעון,[12] כִּי הִשְׁלִימָה אֶת יְהוֹשֻׁעַ וְאֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (נשמיד יחד את גבעון) היות ותושבי גבעון כרתו ברית שלום עם ישראל. אדני צדק אמר למלכים האחרים שהגבעונים חטאו בכך שהם השלימו עם בני ישראל, משום שהשלמה זו תגרום לכך שאר יושבי הארץ יראו שאפילו עיר חזקה כגבעון השלימה עם בני ישראל, והתוצאה תהיה שכולם יעדיפו להשלים עם בני ישראל ולא להילחם נגדם[13]: (ה) וַיֵּאָסְפוּ חמשת המלכים הללו נאספו יחד (מלכי ירושלים, חברון, ירמות, לכיש ועגלון),[14] וַיַּעֲלוּ חֲמֵשֶׁת מַלְכֵי הָאֱמֹרִי חמשת מלכי האמורי עלו נגד גבעון למלחמה,[15] מֶלֶךְ יְרוּשָׁלִַם מֶלֶךְ חֶבְרוֹן מֶלֶךְ יַרְמוּת מֶלֶךְ לָכִישׁ מֶלֶךְ עֶגְלוֹן חמשת מלכי האמורי הם: מלך ירושלים, מלך חברון, מלך ירמות, מלך לכיש ומלך עגלון, הֵם וְכָל מַחֲנֵיהֶם חמשת מלכי האמורי עלו להילחם יחד עם כל מחנה הצבא שלהם,[16] וַיַּחֲנוּ עַל גִּבְעוֹן חמשת מלכי האמורי הקימו את מחנה הצבא שלהם ליד גבעון,[17] וַיִּלָּחֲמוּ עָלֶיהָ חמשת מלכי האמורי נלחמו בתושבי גבעון[18]: (ו) וַיִּשְׁלְחוּ אַנְשֵׁי גִבְעוֹן אֶל יְהוֹשֻׁעַ אֶל הַמַּחֲנֶה תושבי גבעון שלחו שליחים ליהושע שהיה במחנה ישראל,[19] הַגִּלְגָּלָה מחנה ישראל (לשם הלכו שליחי גבעון) היה בגלגל,[20] לֵאמֹר כך אמרו שליחי גבעון ליהושע: אַל תֶּרֶף יָדֶיךָ מֵעֲבָדֶיךָ אל תעזוב את עבדיך. אל תפקיר אותנו יושבי גבעון (שאנחנו העבדים שלך) ביד חמשת מלכי האמורי,[21] עֲלֵה אֵלֵינוּ מְהֵרָה תמהר ותעלה אלינו עם הצבא שלך,[22] וְהוֹשִׁיעָה לָּנוּ ותושיע אותנו על ידי שתילחם לבדך במלכי האמורי,[23] וְעָזְרֵנוּ או לפחות תעזור לנו להילחם נגד מלכי האמורי ותילחם יחד איתנו,[24] כִּי נִקְבְּצוּ אֵלֵינוּ כָּל מַלְכֵי הָאֱמֹרִי יֹשְׁבֵי הָהָר (תעלה אלינו) כיוון שהמלכים שיושבים בערים שנמצאים בהרים שבארץ ישראל נאספו במטרה להילחם נגדנו[25]: (ז) וַיַּעַל יְהוֹשֻׁעַ מִן הַגִּלְגָּל יהושע עלה מהגלגל לכיוון גבעון (לאחר שהוא שאל את ה' האם לצאת ולעזור ליושבי גבעון במלחמה נגד חמשת מלכי האמורי),[26] הוּא וְכָל עַם הַמִּלְחָמָה עִמּוֹ יהושע עלה לגבעון יחד עם כל הצבא שלו,[27] וְכֹל גִּבּוֹרֵי הֶחָיִל וגם כל החיילים החזקים שהיו ליהושע, עלו איתו למלחמה במלכי האמורי[28]: (ח) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל יְהוֹשֻׁעַ ה' אמר ליהושע:[29] אַל תִּירָא מֵהֶם כִּי בְיָדְךָ נְתַתִּים אל תפחד מחמשת מלכי האמורי שהרי אני אמסור אותם בידך,[30] לֹא יַעֲמֹד אִישׁ מֵהֶם בְּפָנֶיךָ לא יהיה מלך אחד מחמשת מלכי האמורי שיצליח לעמוד בפניך ולנצח אותך במלחמה[31]: (ט) וַיָּבֹא אֲלֵיהֶם יְהוֹשֻׁעַ פִּתְאֹם יהושע בא אל המלכים באופן פתאומי, ללא שהם שמו לב שהוא הגיע עד המקום שבו הם היו,[32] כָּל הַלַּיְלָה עָלָה מִן הַגִּלְגָּל יהושע עלה מהגלגל אל חמשת מלכי האמורי לאורך כל הלילה (וכך הוא הצליח להפתיע אותם)[33]: (י) וַיְהֻמֵּם יְקֹוָק ה' הטיל מהומה ובלבל את מלכי האמורי על ידי שהם שמעו קולות מדומים,[34] לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל ה' הטיל את המהומה והבלבול לפני מלכי האמורי בעודם נלחמים נגד בני ישראל,[35] וַיַּכֵּם מַכָּה גְדוֹלָה בְּגִבְעוֹן יהושע הכה את מלכי האמורי מכה גדולה בתחום העיר גבעון (ולא בעיר עצמה), יהושע ניצח בתחום העיר גבעון את חמשת מלכי האמורי באופן מוחץ,[36] וַיִּרְדְּפֵם דֶּרֶךְ מַעֲלֵה בֵית חוֹרֹן יהושע רדף אחרי חמשת מלכי האמורי בדרך שעולה למקום שנקרא בית חורון,[37] וַיַּכֵּם עַד עֲזֵקָה וְעַד מַקֵּדָה יהושע הכה את מלכי האמורי ורדף אחריהם עד מקומות שנקראו "עזקה" ו"מקדה". מלכי האמורי ברחו למקומות שנקראים עזקה ומקדה, ויהושע רדף אחריהם עד למקומות אלה[38]: (יא) וַיְהִי בְּנֻסָם מִפְּנֵי יִשְׂרָאֵל כאשר מלכי האמורי ברחו מפני בני ישראל,[39] הֵם בְּמוֹרַד בֵּית חוֹרֹן מלכי האמורי היו בירידה שירדה מהמקום שנקרא "בית חורון". כאמור, בית חורון הייתה ממוקמת על הר. בתחילה, יהושע רדף אחרי מלכי האמורי בדרך העולה לבית חורון. עתה מספר הנביא את אשר ארע כאשר מלכי האמורי ירדו מההר עליו נמצא בית חורון,[40] וַיקֹוָק הִשְׁלִיךְ עֲלֵיהֶם אֲבָנִים גְּדֹלוֹת מִן הַשָּׁמַיִם ה' הוריד מהשמים אבני ברד על מלכי האמורי,[41] עַד עֲזֵקָה אבני הברד ירדו לאורך כל הדרך שעבר מבית חורון עד למקום שנקרא עזקה (כאמור, יהושע רדף אחרי מלכי האמורי עד לעזקה והנביא מספר את אשר ארע למלכי האמורי בהיותם בדרך שממורד בית חורון ועד לעזקה, שם הסתיים המרדף אחריהם),[42] וַיָּמֻתוּ רַבִּים אֲשֶׁר מֵתוּ בְּאַבְנֵי הַבָּרָד מֵאֲשֶׁר הָרְגוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בֶּחָרֶב מספר חיילי האמורי שמתו מאבני הברד שה' הוריד עליהם היה גבוה יותר ממספר החיילים שהרגו בני ישראל במלחמה עצמה[43]: (יב) אָז יְדַבֵּר יְהוֹשֻׁעַ לַיקֹוָק לאחר שראה את נס נפילת האבנים, אמר יהושע דברים בשליחותו של ה' (כפי שמיד נראה בעז"ה),[44] בְּיוֹם תֵּת יְקֹוָק אֶת הָאֱמֹרִי לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (יהושע אמר את הדברים בשליחותו של ה') ביום בו מסר ה' את חמשת מלכי האמורי בידי בני ישראל,[45] וַיֹּאמֶר לְעֵינֵי יִשְׂרָאֵל יהושע אמר את דבריו לעיני בני ישראל, במעמד בני ישראל, כך שבני ישראל שמעו את דבריו[46]. אמירה זו היא הדיבור המוזכר בתחילת הפסוק, אלא שהנביא חוזר לצטט את דברי יהושע, היות והוא הפסיק באמצע כדי לומר לנו שיהושע אמר את דבריו ביום שבו מסר ה' את מלכי האמורי בידי בני ישראל,[47] שֶׁמֶשׁ בְּגִבְעוֹן דּוֹם (יהושע אמר) שמש! תמתיני בגבעון ואל תמשיכי לשקוע. יהושע רצה להאריך את היום משום שהוא רצה זמן נוסף על מנת להמשיך ולהילחם נגד מלכי האמורי, ואם הלילה היה ירוד, הוא לא היה יכול להמשיך ולהילחם נגדם. לכן אמר יהושע לשמש לעמוד בגבעון ולא להמשיך לשקוע,[48] וְיָרֵחַ בְּעֵמֶק אַיָּלוֹן (וכן אמר יהושע) ירח! תעמוד במקום שנקרא עמק אילון ואל תמשיך לעלות. אם הירח היה ממשיך לעלות, הוא היה מסתיר את השמש (ליקוי חמה), והחושך היה מונע מבני ישראל להמשיך לרדוף אחרי האמורי. זוהי הסיבה שיהושע אמר לירח לעמוד במקומו[49]: (יג) וַיִּדֹּם הַשֶּׁמֶשׁ וְיָרֵחַ עָמָד השמש והירח עמדו במקומם (כמו שהתפלל יהושע),[50] עַד יִקֹּם גּוֹי אֹיְבָיו (השמש והירח עמדו במקומם) עד שהעם, כלומר: בני ישראל, סיימו להתנקם מאויביהם, מלכי האמורי. השמש והירח עמדו במקומם עד שבני ישראל ניצחו את האמורי,[51] הֲלֹא הִיא כְתוּבָה עַל סֵפֶר הַיָּשָׁר נס עמידת השמש והירח כתוב בספר התורה (שנקרא גם ספר הישר), שם בירך יעקב את אפרים שכל העמים ישמעו את הניסים שיקרו לו בעתיד (בברכתו לאפרים "וזרעו יהיה מלא הגוים"). יהושע הוא צאצא של אפרים ועל ידי הנס של עמידת השמש והירח, ברכת יעקב לאפרים התקיימה,[52] וַיַּעֲמֹד הַשֶּׁמֶשׁ בַּחֲצִי הַשָּׁמַיִם השמש עמדה כשעודה נמצאת בחצי האופק (אדם שהיה מתבונן לכיוום השמים, השמש הייתה נראית לו כאילו היא עומדת בחצי גובה השמים),[53] וְלֹא אָץ לָבוֹא כְּיוֹם תָּמִים השמש לא מיהרה לשקוע במשך יום שלם. במשך עשרים וארבע שעות עמדה השמש במקומה, וזאת על מנת שבני ישראל יוכלו להמשיך להילחם באמורי[54]: (יד) וְלֹא הָיָה כַּיּוֹם הַהוּא לְפָנָיו וְאַחֲרָיו לִשְׁמֹעַ יְקֹוָק בְּקוֹל אִישׁ בכל שנות קיום העולם, לא קרה מקרה נוסף שבו ה' שמע בקול אדם ועשה לו נס גדול כמו שהוא העמיד את השמש ליהושע בגבעון,[55] כִּי יְקֹוָק נִלְחָם לְיִשְׂרָאֵל כיוון שה' עוזר לבני ישראל להילחם ולכבוש את הארץ (ולכן הוא עשה למענם נס גדול כל כך)[56]: (טו) וַיָּשָׁב יְהוֹשֻׁעַ וְכָל יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ אֶל הַמַּחֲנֶה הַגִּלְגָּלָה בסוף המלחמה, יהושע ושאר חיילי ישראל שהיו עימו, חזרו למחנה ישראל שהיה בגלגל. הפסוקים הבאים מתארים את המשך מהלך המלחמה, מהלך שקדם לחזרת יהושע וישראל לגלגל[57]: (טז) וַיָּנֻסוּ חֲמֵשֶׁת הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה במהלך הלחימה, חמשת מלכי האמורי ברחו מפני בני ישראל,[58] וַיֵּחָבְאוּ בַמְּעָרָה בְּמַקֵּדָה חמשת המלכים התחבאו בתוך מערה שהייתה במקום שנקרא מקדה[59]: (יז) וַיֻּגַּד לִיהוֹשֻׁעַ נאמר ליהושע, לֵאמֹר כך נאמר ליהושע:[60] נִמְצְאוּ חֲמֵשֶׁת הַמְּלָכִים נֶחְבְּאִים בַּמְּעָרָה בְּמַקֵּדָה (נאמר ליהושע) חמשת מלכי האמורי מתחבאים במערה במקום שנקרא מקדה[61]: (יח) וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ יהושע אמר לחיילי ישראל לעשות שני דברים על מנת לבמנוע את בריחתם של מלכי האמורי: 1) גֹּלּוּ אֲבָנִים גְּדֹלוֹת אֶל פִּי הַמְּעָרָה תגלגלו אבנים גדולות לפתח המערה, וכך המלכים לא יוכלו לצאת מהמערה,[62] 2) וְהַפְקִידוּ עָלֶיהָ אֲנָשִׁים לְשָׁמְרָם ותמנו אנשים שישמרו על מלכי האמורי ולא יתנו להם לצאת מהמערה[63]: (יט) וְאַתֶּם (בניגוד לשומרים שיעמדו בפתח המערה וימנעו ממלכי האמורי מלצאת) אתם, שאר החיילי ישראל, אַל תַּעֲמֹדוּ (אתם) אל תעמדו בפתח המערה,[64] רִדְפוּ אַחֲרֵי אֹיְבֵיכֶם (אל תעמדו בפתח המערה) אלא תרדפו אחרי האויב,[65] וְזִנַּבְתֶּם אוֹתָם ותהרגו את חיילי האויב שהולכים בקצה המחנה (בקצה מחנה האויב),[66] אַל תִּתְּנוּם לָבוֹא אֶל עָרֵיהֶם אל תיתנו לחיילי האויב להיכנס חזרה לערים שלהם,[67] כִּי נְתָנָם יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם בְּיֶדְכֶם (אל תיתנו לחיילי האויב להיכנס חזרה לערים שלהם) כיוון שה' אלוקיכם מסר את חיילי האויב בידכם[68]: (כ) וַיְהִי כְּכַלּוֹת יְהוֹשֻׁעַ וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְהַכּוֹתָם מַכָּה גְדוֹלָה מְאֹד עַד תֻּמָּם כאשר יהושע ובני ישראל סיימו להכות את צבאות חמשת מלכי האמורי, עד שנהרגו כמעט כל חייליהם,[69] וְהַשְּׂרִידִים שָׂרְדוּ מֵהֶם וַיָּבֹאוּ אֶל עָרֵי הַמִּבְצָר והמעטים מבין חיילי חמשת מלכי האמורי האלו ששרדו, שנשארו עדיין בחיים, נכנסו חזרה לערים המבוצרות שמהן הם יצאו למלחמה, וממילא בני ישראל לא היו יכולים להמשיך ולרדוף אחריהם[70]: (כא) וַיָּשֻׁבוּ כָל הָעָם אֶל הַמַּחֲנֶה אֶל יְהוֹשֻׁעַ מַקֵּדָה בְּשָׁלוֹם (לאחר שחיילי האמורי שנותרו בחיים נכנסו חזרה לערים המבוצרות שלהם) כל חיילי ישראל חזרו בשלום אל המחנה הזמני של ישראל שהוקם במקדה, ליד המערה שבה התחבאו חמשת מלכי האמורי (כפי שראינו, המחנה הקבוע של בני ישראל היה בגלגל, לשם חזרו בני ישראל רק בסיום המלחמה),[71] לֹא חָרַץ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְאִישׁ אֶת לְשֹׁנוֹ מרוב פחד, חיילי האויב לא העיזו אפילו לדבר דבר אחד רע על חיילי ישראל, כל שכן שחיילי האויב לא פגעו פיזית באף חייל מישראל[72]: (כב) וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ יהושע אמר לחיילי ישראל: פִּתְחוּ אֶת פִּי הַמְּעָרָה תפתחו את פתח המערה על ידי שתגלגלו את האבנים שהנחתם שם,[73] וְהוֹצִיאוּ אֵלַי אֶת חֲמֵשֶׁת הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה מִן הַמְּעָרָה ותוציאו אליי מתוך המערה את חמשת מלכי האמורי שמתחבאים בה[74]: (כג) וַיַּעֲשׂוּ כֵן חיילי ישראל פתחו את פתח המערה כמו שיהושע ציווה אותם לעשות,[75] וַיֹּצִיאוּ אֵלָיו אֶת חֲמֵשֶׁת הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה מִן הַמְּעָרָה חיילי ישראל הוציאו ליהושע את חמשת מלכי האמורי מהמערה,[76] אֵת מֶלֶךְ יְרוּשָׁלִַם אֶת מֶלֶךְ חֶבְרוֹן אֶת מֶלֶךְ יַרְמוּת אֶת מֶלֶךְ לָכִישׁ אֶת מֶלֶךְ עֶגְלוֹן חמשת המלכים שהוצאו מהמערה היו: מלך ירושלים, מלך חברון, מלך ירמות, מלך לכיש ומלך עגלון: (כד) וַיְהִי כְּהוֹצִיאָם אֶת הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה אֶל יְהוֹשֻׁעַ כאשר חיילי ישראל הוציאו ליהושע את חמשת מלכי האמורי,[77] וַיִּקְרָא יְהוֹשֻׁעַ אֶל כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל (כאשר חיילי ישראל הוציאו ליהושע את חמשת מלכי האמורי) יהושע קרא אל כל אנשי ישראל,[78] וַיֹּאמֶר אֶל קְצִינֵי אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה הֶהָלְכוּא אִתּוֹ יהושע אמר אל החשובים שבחייליו, למפקדים, שהלכו איתו למלחמה,[79] קִרְבוּ שִׂימוּ אֶת רַגְלֵיכֶם עַל צַוְּארֵי הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה תתקרבו אל חמשת מלכי האמורי, ותניחו את רגליכם על הצוואר של המלכים האלה לאות ביזיון, וכך יפחדו שאר יושבי הארץ מלהילחם נגדכם,[80] וַיִּקְרְבוּ וַיָּשִׂימוּ אֶת רַגְלֵיהֶם עַל צַוְּארֵיהֶם קציני הצבא התקרבו לחמשת מלכי האמורי והניחו את רגליהם על הצוואר של חמשת מלכי האמורי[81]: (כה) וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם יְהוֹשֻׁעַ יהושע אמר למקפדים שיצאו איתו למלחמה: אַל תִּירְאוּ וְאַל תֵּחָתּוּ אל תפחדו ואל תישברו,[82] חִזְקוּ וְאִמְצוּ תתחזקו ותתמלאו באומץ,[83] כִּי כָכָה יַעֲשֶׂה יְקֹוָק לְכָל אֹיְבֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם נִלְחָמִים אוֹתָם (אל תפחדו, תתחזקו ותתמלאו באומץ) כיוון שכשם שה' נלחם לכם ומסר בידכם את חמשת מלכי האמורי, כך יעשה ה' לכל האויבים האחרים שיילחמו נגדכם[84]: (כו) וַיַּכֵּם יְהוֹשֻׁעַ אַחֲרֵי כֵן וַיְמִיתֵם לאחר שדיבר אל המפקדים, יהושע הכה את חמשת מלכי האמורי והרג אותם,[85] וַיִּתְלֵם עַל חֲמִשָּׁה עֵצִים יהושע תלה את גופות חמשת מלכי האמורי על חמישה עצים,[86] וַיִּהְיוּ תְּלוּיִם עַל הָעֵצִים עַד הָעָרֶב גופותיהם של חמשת מלכי האמורי נשארו תלויים על העצים עד הערב, עד שקיעת החמה[87]: (כז) וַיְהִי לְעֵת בּוֹא הַשֶּׁמֶשׁ כאשר הגיע זמן שקיעת החמה,[88] צִוָּה יְהוֹשֻׁעַ (כאשר הגיע זמן שקיעת החמה) יהושע ציווה את בני ישראל להוריד את גופות מלכי האמורי שהיו תלויות על העצים,[89] וַיֹּרִידוּם מֵעַל הָעֵצִים בני ישראל הורידו את גופות מלכי האמורי מהעצים,[90] וַיַּשְׁלִכֻם אֶל הַמְּעָרָה אֲשֶׁר נֶחְבְּאוּ שָׁם בני ישראל השליכו את גופות מלכי האמורי לתוך המערה שבה הם התחבאו,[91] וַיָּשִׂמוּ אֲבָנִים גְּדֹלוֹת עַל פִּי הַמְּעָרָה בני ישראל הניחו אבנים גדולות על פתח המערה כדי שעל ידי כך שהם יראו את האבנים הגדולות, הם יזכרו את הניסים הגדולים שה' עשה להם במלחמתם נגד חמשך מלכי האמורי,[92] עַד עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה האבנים שהניחו בני ישראל על פתח המערה היו מונחות שם גם בזמן כתיבת ספר יהושע שנכתב שנים רבות לאחר מלחמה זו[93]: (כח) וְאֶת מַקֵּדָה לָכַד יְהוֹשֻׁעַ בַּיּוֹם הַהוּא יהושע כבש באותו יום את העיר מקדה,[94] וַיַּכֶּהָ לְפִי חֶרֶב יהושע הרג את תושבי מקדה עם החלק החד של החרב,[95] וְאֶת מַלְכָּהּ הֶחֱרִם יהושע השמיד את מלך מקדה,[96] אוֹתָם וְאֶת כָּל הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר בָּהּ יהושע השמיד את תושבי העיר מקדה ואת כל הנפשות שהיו בה,[97] לֹא הִשְׁאִיר שָׂרִיד יהושע לא השאיר מתושבי מקדה שארית, יהושע לא השאיר אפילו אדם אחד מיושבי מקדה בחיים,[98] וַיַּעַשׂ לְמֶלֶךְ מַקֵּדָה כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לְמֶלֶךְ יְרִיחוֹ כשם שיהושע הרג את מלך יריחו, כך הוא הרג גם את מלך מקדה, אלא שאת מלך יריחו – יהושע תלה, ואילו את מלך מקדה הרג יהושע תוך כדי המלחמה[99]: (כט) וַיַּעֲבֹר יְהוֹשֻׁעַ וְכָל יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ מִמַּקֵּדָה לִבְנָה יהושע וכל חיילי ישראל עברו ממקדה למקום שנקרא "לבנה",[100] וַיִּלָּחֶם עִם לִבְנָה יהושע נלחם נגד העיר לבנה[101]: (ל) וַיִּתֵּן יְקֹוָק גַּם אוֹתָהּ בְּיַד יִשְׂרָאֵל ה' מסר גם את העיר לבנה ביד ישראל, בני ישראל כבשו גם את לבנה,[102] וְאֶת מַלְכָּהּ ה' מסר גם את מלך לבנה ביד בני ישראל,[103] וַיַּכֶּהָ לְפִי חֶרֶב יהושע הרג את תושבי לבנה עם החלק החד של החרב,[104] וְאֶת כָּל הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר בָּהּ יהושע גם הרג את כל הנפשות שהיו בעיר לבנה,[105] לֹא הִשְׁאִיר בָּהּ שָׂרִיד (יהושע) לא השאיר מתושבי לבנה שארית, לא היה אדם אחד מיושבי לבנה שנשאר בחיים, וַיַּעַשׂ לְמַלְכָּהּ כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לְמֶלֶךְ יְרִיחוֹ כשם שיהושע הרג את מלך יריחו, כך הוא הרג גם את מלך לבנה, אלא שאת מלך יריחו – יהושע תלה, ואילו את מלך לבנה הרג יהושע תוך כדי המלחמה: (לא) וַיַּעֲבֹר יְהוֹשֻׁעַ וְכָל יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ מִלִּבְנָה לָכִישָׁה יהושע עבר עם כל בני ישראל מלבנה למקום שנקרא "לכיש", וַיִּחַן עָלֶיהָ יהושע הקים את מחנה הצבא שלו מסביב ללכיש, ועל ידי כך הטיל מצור על לכיש,[106] וַיִּלָּחֶם בָּהּ יהושע נלחם בלכיש: (לב) וַיִּתֵּן יְקֹוָק אֶת לָכִישׁ בְּיַד יִשְׂרָאֵל ה' מסר את לכיש ביד בני ישראל,[107] וַיִּלְכְּדָהּ בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי יהושע כבש את לכיש לאחר יומיים של מצור. פרק הזמן שעבר מהטלת המצור על לכיש ועד לכיבושה היה יומיים,[108] וַיַּכֶּהָ לְפִי חֶרֶב יהושע הרג את תושבי לכיש עם החלק החד של החרב,[109] וְאֶת כָּל הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר בָּהּ יהושע גם הרג את כל הנפשות שהיו בעיר לכיש, כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה לְלִבְנָה יהושע השמיד את לכיש והרג את תושבי העיר כמו שהוא עשה ללבנה: (לג) אָז עָלָה הֹרָם מֶלֶךְ גֶּזֶר לַעְזֹר אֶת לָכִישׁ כאשר בני ישראל נלחמו נגד לכיש, הרם מלך גזר עלה לעזור ללכיש במלחמתם נגד בני ישראל,[110] וַיַּכֵּהוּ יְהוֹשֻׁעַ וְאֶת עַמּוֹ עַד בִּלְתִּי הִשְׁאִיר לוֹ שָׂרִיד יהושע הכה את הרם מלך גזר ואת עמו, עד שלא נשאר שום שארית מאנשיו שלא נהרגו. יהושע השמיד את כל תושבי גזר[111]: (לד) וַיַּעֲבֹר יְהוֹשֻׁעַ וְכָל יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ מִלָּכִישׁ עֶגְלֹנָה יהושע עבר עם כל בני ישראל מלכיש למקום שנקרא "עגלון", וַיַּחֲנוּ עָלֶיהָ חיילי ישראל הקימו את מחנה הצבא שלהם מסביב לעגלון, ועל ידי כך הטילו מצור על עגלון, וַיִּלָּחֲמוּ עָלֶיהָ חיילי ישראל נלחמו בעיר עגלון: (לה) וַיִּלְכְּדוּהָ בַּיּוֹם הַהוּא בני ישראל כבשו את עגלון באותו יום שהם התחילו להילחם נגד עגלון (בניגוד למלחמה נגד לכיש שארכה יומיים), [112] וַיַּכּוּהָ לְפִי חֶרֶב בני ישראל הרגו את תושבי עגלון עם החלק החד של החרב,[113] וְאֵת כָּל הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר בָּהּ בני ישראל גם הרגו את כל הנפשות שהיו בעיר לכיש,  בַּיּוֹם הַהוּא הֶחֱרִים כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה לְלָכִישׁ בפרק זמן של יום אחד, השמיד יהושע את תושבי העיר עגלון כמו שהוא השמיד את לכיש[114]: (לו) וַיַּעַל יְהוֹשֻׁעַ וְכָל יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ מֵעֶגְלוֹנָה חֶבְרוֹנָה יהושע וכל בני ישראל עלו מהעיר עגלון לתקוף את העיר חברון,[115] וַיִּלָּחֲמוּ עָלֶיהָ יהושע ובני ישראל נלחמו נגד העיר חברון[116]: (לז) וַיִּלְכְּדוּהָ יהושע ובני ישראל כבשו את העיר חברון. בפרק יד' מוזכר שכלב הוא שכבש את העיר חברון, אך הכוונה היא שיהושע כבש את עיקר העיר ואילו כלב כבש את הערים שסביבה,[117] וַיַּכּוּהָ לְפִי חֶרֶב יהושע ובני ישראל הרגו את תושבי חברון עם החלק החד של החרב,[118] וְאֶת מַלְכָּהּ בני ישראל הרגו גם את מלך חברון. אמנם הוהם מלך חברון היה אחד מחמשת מלכי האמורי שנהרגו במלחמה של בני ישראל נגד הברית של אדני צדק, אך תושבי חברון המליכו מלך חדש במקום המלך הקודם שנהרג, ועתה הרגו בני ישראל גם את המלך החדש,[119] וְאֶת כָּל עָרֶיהָ (בני ישראל הרגו) גם את כל תושבי הערים שליד חברון,[120] וְאֶת כָּל הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר בָּהּ (בני ישראל הרגו) גם את תושבי הערים שהיו על גבול העיר חברון. העיר חברון הייתה עיר גדולה ולידה היו ערים קטנות יותר. הנביא כותב שיהושע השמיד גם את תושבי הערים שמסביב לעיר חברון,[121] לֹא הִשְׁאִיר שָׂרִיד יהושע לא השאיר תושב אחד מתושבי חברון בחיים, כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה לְעֶגְלוֹן (יהושע השמיד את העיר חברון) כמו שהוא עשה לעיר עגלון, וַיַּחֲרֵם אוֹתָהּ וְאֶת כָּל הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר בָּהּ יהושע השמיד את העיר חברון ואת כל הנפשות שהיו בה: (לח) וַיָּשָׁב יְהוֹשֻׁעַ וְכָל יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ דְּבִרָה יהושע וכל ישראל חזרו לעיר שנקראה "דביר". כאשר יהושע עלה להילחם נגד העיר חברון, הוא עבר ליד דביר ולא נלחם בה. עכשיו, לאחר כיבוש חברון, חזרו בני ישראל ונלחמו בדביר,[122] וַיִּלָּחֶם עָלֶיהָ יהושע נלחם בדביר: (לט) וַיִּלְכְּדָהּ יהושע כבש את העיר דביר, וְאֶת מַלְכָּהּ יהושע הרג גם את מלך דביר, וְאֶת כָּל עָרֶיהָ יהושע כבש גם את הערים הסמוכות לדביר (לדביר, כמו לחברון, היו ערי לויין),[123] וַיַּכּוּם לְפִי חֶרֶב בני ישראל הרגו את תושבי דביר והערים הסמוכות לה עם החלק החד של החרב,[124] וַיַּחֲרִימוּ אֶת כָּל נֶפֶשׁ אֲשֶׁר בָּהּ בני ישראל השמידו את כל הנפשות שהיו בדביר, לֹא הִשְׁאִיר שָׂרִיד יהושע לא השאיר שארית, לא היה אדם אחד מתושבי דביר שנשאר בחיים ולא נהרג, כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לְחֶבְרוֹן כֵּן עָשָׂה לִדְבִרָה וּלְמַלְכָּהּ יהושע עשה לעיר דביר ולמלך דביר, כמו שהוא עשה לעיר חברון ולמלכה. כשם שהוא השמיד את העיר חברון והרג את מלכה, כך הוא השמיד את העיר דביר ואת מלכה, וְכַאֲשֶׁר עָשָׂה לְלִבְנָה וּלְמַלְכָּה יהושע עשה לדביר ולמלכה כמו שהוא גם עשה ללבנה ולמלכה: כשם שהוא השמיד את העיר לבנה והרג את מלכה, כך הוא השמיד את העיר דביר ואת מלכה[125]: (מ) וַיַּכֶּה יְהוֹשֻׁעַ אֶת כָּל הָאָרֶץ יהושע השמיד את תושבי הערים בכל ארץ ישראל:[126] הָהָר יהושע השמיד את תושבי הערים שהיו בנויות על ההרים שבארץ ישראל,[127] וְהַנֶּגֶב וכן השמיד יהושע את תושבי הערים שהיו בנויות בדרום ארץ ישראל,[128] וְהַשְּׁפֵלָה וכן השמיד יהושע את תושבי הערים שהיו בנויות בעמקים שבארץ ישראל,[129] וְהָאֲשֵׁדוֹת וכן השמיד יהושע את תושבי הערים שהיו בנויות על מדרון ההרים (הירידה של ההר, השיפוע של ההר) שבארץ ישראל,[130] וְאֵת כָּל מַלְכֵיהֶם יהושע השמיד והרג את כל מלכי הערים האלה, לֹא הִשְׁאִיר שָׂרִיד יהושע לא השאיר שארית מכל תושבי הערים האלה, יהושע לא השאיר אפילו אדם אחד מתושבי הערים האלה בחיים, וְאֵת כָּל הַנְּשָׁמָה הֶחֱרִים את כל הנשמות בערים האלה השמיד יהושע, כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל (יהושע השמיד ערים אלה) כמו שה' אלוקי ישראל ציווה שלא להחיות כל נשמה מבין יושבי הארץ: (מא) וַיַּכֵּם יְהוֹשֻׁעַ יהושע הכה את יושבי הארץ, מִקָּדֵשׁ בַּרְנֵעַ ממקום שנקרא קדש ברנע שנמצא בדרום מזרח הארץ,[131] וְעַד עַזָּה (יהושע הכה את יושבי הארץ מקדש ברנע בגבול הדרום מזרחי של ארץ ישראל) ועד העיר עזה שנמצאת בדרום מערב ארץ ישראל. אולם, את העיר עזה עצמה, לא הצליח יהושע לכבוש,[132] וְאֵת כָּל אֶרֶץ גֹּשֶׁן יהושע כבש גם חבל ארץ שנקרא ארץ גשן (אין זו ארץ גשן של מצרים),[133] וְעַד גִּבְעוֹן (יהושע כבש חלקים מארץ ישראל, מהגבול הדרומי של ארץ ישראל) ועד למקום שנקרא "גבעון". את כל המקומות הללו כבש יהושע עד עכשיו[134]: (מב) וְאֵת כָּל הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה וְאֶת אַרְצָם וכן כבש יהושע את כל המלכים שנמנו לעיל ואת חבל הארץ עליהם מלכו, לָכַד יְהוֹשֻׁעַ פַּעַם אֶחָת יהושע כבש אותם בקרב אחד. בניגוד לעי שיהושע הצליח להכניע רק בפעם השנייה שהוא יצא להילחם נגדה, כבש יהושע את שאר המקומות בפעם הראשונה שהוא יצא להילחם נגדם,[135] כִּי יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל נִלְחָם לְיִשְׂרָאֵל (יהושע הצליח לכבוש את כל חבלי הארץ שנמנו לעיל) כיוון שה' אלוקי ישראל עזר לישראל במלחמותיהם[136]: (מג) וַיָּשָׁב יְהוֹשֻׁעַ וְכָל יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ אֶל הַמַּחֲנֶה הַגִּלְגָּלָה לאחר כיבוש הערים שהוזכרו, יהושע ובני ישראל חזרו למחנה הקבע שלהם שהיה בגלגל (יש כאן חזרה על הכתוב בפסוק טו')[137]:

 

[1] תרגום. רד"ק: כל מלכי ירושלים נקראו אדני צדק או מלכי צדק משום שירושלים הוא מקום הצדק. רלב"ג: אדני צדק ומלכי צדק – שניהם אותם שם ומלכי ירושלים נקראו תמיד בשם זה כשם שמלכי מצרים תמיד נקראו בשם פרעה. מלבי"ם: איסוף זה של המלכים לקראת המלחמה נגד ישראל הוא אותו איסוף המוזכר בתחילת פרק ט'. אלא ששם התפרקה הברית על ידי שהגבעונים (ששם מוזכרים כחיוים) התמלאו בפחד והתנתקו מהברית ומשום כך תקפו אותם חמשת המלכים. מעם לועז: אדוני צדק נקרא כך משום שגם לו היו מעט מידות טובות, על פי היסוד שארץ ישראל ובוודאי ירושלים משפיעים לטובה על האדם.

[2] תרגום.

[3] תרגום. מלבי"ם: אם יהושע היה מחרים רק את יריחו, היה הדבר מתקבל על דעתם של חמשת המלכים, משום שכך היה דרכם של כובשי ארצות להחרים את העיר הראשונה ולהשמידה. אולם, מאחר שיהושע כבש גם את העי והשמיד אותה, חששו המלכים שמא יהושע מתכוון להשמיד את כל יושבי הארץ ולכן התאספו להילחם מולו.

[4] תרגום.

[5] מצודות.

[6] תרגום. מעם לועז: חמש טעמים לכך שאדוני צדק חשש. א. בני ישראל הוציאו את הגבעונים מעריהם. אם בני ישראל היו מניחים לגבעונים להישאר בעריהם, לא היה אדוניצדק ירא. ב. הוא רצה להעניש את הגבעונים כדי ששאר המלכים לא ישלמו עם בני ישראל. ג. הגבעונים מרדו במלך החיוי בכך שהם הלכו והשלימו עם בני ישראל, דבר שגרם לכך שהחיוי התנתק מהברית עם שאר המלכים. ד. לאחר השלמת הגבעונים עם בני ישראל, היה מקום שבו בני ישראל היו יכולים להתמקם ולהכין את הצבא שלהם. ה. הגבעונים זלזלו בשאר המלכים ולא עדכנו אותם שהם מתכוונים להשלים עם בני ישראל.

[7] מצודות.

[8] דעת מקרא. מלבי"ם: גבעון הייתה אחת הערים המיושבות ביותר בארץ ישראל מבחינת מספר האנשים שחיו בה.

[9] תרגום.

[10] תרגום.

[11] תרגום. מעם לועז: אדוניצדק אמר לשאר המלכים שיעזרו לו להילחם נגד גבעון, אך הניצחון ייקרא על שמו, והמלכים אמרו שהניצחון ייקרא על שמם.

[12] תרגום.

[13] מצודות.

[14] תרגום. מעם לועז: האיסוף היה נס שה' עשה כדי שהגבעונים יספיקו לשלוח שליחים ליהושע שיעזור להם.

[15] תרגום.

[16] תרגום.

[17] תרגום.

[18] תרגום.

[19] תרגום.

[20] תרגום.

[21] מצודות.

[22] תרגום.

[23] מלבי"ם.

[24] מלבי"ם.

[25] תרגום. מלבי"ם: מחלק בין שני שלבים של חבירת המלכים יחד. השלב הראשון הוא שלב הקיבוץ ולאחר מכן בא שלב האסיפה. הגבעונים שלחו שליחים ליהושע בבקשת עזרה כבר בשלב הקיבוץ, אולם עד שיהושע הגיע לשם, היו המלכים כבר בשלב האסיפה.

[26] רלב"ג וכנראה שההכרח שלו הוא משום שהנביא העביר ביקורת על שבני ישראל לא שאלו את פי ה' לפני שהם כרתו ברית עם הגבעונים (פרק ט' פסוק יד') ואילו כאן לא מצאנו ביקורת דומה.

[27] תרגום.

[28] תרגום.

[29] רלב"ג: אמירה זו הייתה לפני שיהושע יצא לעזור ליושבי גבעון ועיין בהערות לביאורנו לפסוק ז' שם הבאנו את דבריו שיהושע שאל את ה' לפני שיצא לעזור ליושבי גבעון.

[30] תרגום. מהר"י קרא: "כי בידך נתתים" בלשון עבר משום שכבר בימי משה רבינו מסר ה' יתברך את מלכי האמורי ביד יהושע, כפי שכתוב "ונתנם ה' לפניכם". מלבי"ם: כל הסיבה שהם התאספו להילחם בגבעונים היא כדי שאני (ה') אמסור אותם בידיך. מעם לועז: יהושע היה ירא ממלחמה זו מהטעמים הבאים: א. בגלל שהוא קילל אותם והוא חשש שבגלל זה הוא לא יצליח במלחמה. ב. שהמלכים באו להעניש את הגבעונים על שרימו את בני ישראל ולכן מגיע לגבעונים להפסיד במלחמה, וממילא הוא לא יוכל לעזור להם. ג. שהמלחמה הזו הייתה כעונש לבני ישראל על שכרתו ברית עם הגבעונים.

[31] מלבי"ם וזאת לעומת עצם ההתייתבות, שמלכים אלה כן התייצבו על מנת להילחם נגד יהושע (למלבי"ם יש שני שלבים ביציאה למלחמה, ההתיתבות והעמידה).

[32] מצודות.

[33] מצודות.

[34] מהר"י קרא.

[35] תרגום. אלא שאת מילת "ויהמם" תרגם משלון שבירה ולא משלון בלבול, ולדבריו פירוש הפסוק הוא שה' שיבר את מלכי האמורי לפני בני ישראל.

[36] דעת מקרא.

[37] מצודות.

[38] מצודות.

[39] תרגום.

[40] מצודות.

[41] מצודות.

[42] מצודות. מלבי"ם: עיקר הנס היה בכך שהאנבים נפלו על מלכי האמורי ולא על בני ישראל שרדפו אחריהם.

[43] מצודות.

[44] מלבי"ם + מצודות. לפי רש"י משמע שכוונת המילה "אז" היא שכאשר יהושע נזקק לומר לשמש לעמוד, הוא אמר שירה תחת השמש. גם תרגום מתרגם דיבור זה מלשון שירה. רד"ק: ייתכן לומר שאחרי ההתפילה הייתה שירה, אלא שהשירה לא הוזכרה, או שהשירה היא האמירה לשמש לעמוד במקומה והתפילה היא "ויאמר יהושע לעיני בני ישראל". בסיום דבריו כתב רד"ק שהשורש ד.ב.ר מתאים מאוד לשירה משום שלשון זו נאמרה גם אצל דוד המלך כאשר שר לה' (שמואל ב' פרק כב'). מהר"י קרא: הדיבור כאן הוא תפילה ולאחר שיהושע התפלל לה', ה' הוא שאמר לשמש ולירח לעמוד במקומם. מלבי"ם: הדיבור של יהושע הוא שיהושע הזכיר לה' את הברית שכרת עם משה שיעשה נפלאות בשעת כיבוש הארץ. מעם לועז: הכוונה היא שלאחר הנס, יהושע יאמר שירה (ולכן כתוב "אז ישיר" בלשון עתיד). כמו"כ מנה שמונה סיבות לצורך בנס זה: א. מלחמה זו הייתה מלחמה שאם בני ישראל היו מנצחים אותה, שאר כיבוש הארץ היה קל יותר. בלילה בני ישראל לא היו יכולים לרדוף אחרי אויביהם ולכן הייתה חשיבות לסיים את המלחמה כמה שיותר מהר. ב. כדי לבלבל את המזלות של הגויים. ג. שיתפרסם הנס שנעשה למען הגבעונים כדי שכולם יידעו את חביבות הגרים. ד. להשריש בלב בני ישראל את האמונה בה'. ה. להראות את מעלת הצדיקים שגוזרים גזרה והקב"ה מקיים אותה. ו. להראות לכל העולם שה' הוא שלוחם את מלחמות ישראל ולא המזלות. ז. שעובדי המזלות יבינו שאין ממש בעבודתם. ח. כדי שלא תיכנס שבת באמצע המלחמה. בהמשך דבריו כתב שיש אומרים שגם הפסוקים מכאן ולהבא הם חלק מהשירה ושיש פרשנים שאומרים שיהושע בכלל לא אמר שירה עכשיו, אלא רק לאחר הכיבוש של כל האמורי.

[45] תרגום.

[46] רד"ק בפירושו השני. בפירושו הראשון כתב שהכוונה היא שהנס ייעשה לעיני בני ישראל.

[47] מצודות. לפי רש"י ניתן לומר שהיו כאן שתי אמירות: אמירה ראשונה היא האמירה של השירה ששר יהושע תחת השמש, ואמירה שנייה היא כלפי השמש לעמוד. מלבי"ם: כאשר ה' יתברך כרת ברית עם משה רבינו שהוא יעשה נפלאות במלחמה נגד האמורי, אחד מסעיפי הברית היה שהניסים ייעשו באופן שכל העם יראה אותם. לכן אמר יהושע לעיני כל ישראל שה' הולך לעשות ניסים גדולים לעיניהם ובכך יקיים סעיף זה של הברית.

[48] מצודות. רש"י: כתב שני פירושים למילה "דום". בפירושו הראשון כתב שתמיד כאשר השמש מהלך, הוא אומר שירה, ויהושע אמר לשמש להפסיק לומר שירה כדי שהיא תוכל לעמוד במקומה. בפירושו השני פירש "דום" כמו פירוש מצודות שהכוונה היא לעמידה במקום. רלב"ג: דחה את האפשרות לפרש שהנס היה שהשמש והירח עמדו במקומם משלש סיבות עיקריות: א. נס זה היה נס גדול יותר מהניסים שעשה משה רבינו, והתורה אמרה שלא היה אדם שעשה מופתים כל כך גדולים כמו משה רבינו. גם אם נאמר שמשה רבינו העמיד חמה במקומה אלא שהדבר לא נכתב בתורה, עדיין יוצא שהנס הגדול שעשה יהושע שקול כנגד נס גדול שעשה משה. עיין בהערות שלנו לפסוק יד' שם תירצנו שאלה זו על פי היסוד שהביא הרד"ק שם. ב. בפסוק יג' כתוב "ולא אץ לבוא" – משמע שהשמש המשיכה ללכת במסלולה. ג. הנביא בפסוק יד' מציין שעיקר הנס היה נס במלחמה ולא נס בהעמדת השמש. לכן מסביר הרלב"ג שעיקר הנס היה שבני ישראל הספיקו לנצח את מלכי האמורי לפני שהשמש שקעה ולפני שהירח עלה. פרק זמן הקצר שבו ניצחו בני ישראל חמישה מלכים חזקים כל כך, הוא הנס הגדול. מלבי"ם: מפרש הפוך מהרלב"ג. ה' כרת ברית עם משה שהוא יעשה ניסים גדולים יותר בכיבוש הארץ ממה שהיה לפני כן. זוהי הסיבה שיהושע העמיד את השמש בגבעון, כדי שייעשה נס שלא קרה בעבר, וכך יתקיים סעיף זה של הברית עם משה רבינו. כמו"כ כתב שהנס היה כל כך גדול משום שרק השמש והירח נעמדו במקומם ואילו שאר הכוכבים המשיכו במנהגם. בהסבר מדרש חז"ל לגבי השירה כתב ששירת הנבראים היא כאשר הם עושים את תפקידם. כאשר יהושע השבית את מהלך השמש והירח, היה בכך לכאורה משום פגיעה בשירתם, שהרי למשך תקופה של יום הם הפסיקו את פעילותם. אולם, דווקא בכך שהם הפסיקו את פעילותם על פי דבריו של יהושע, יש בכך משום השירה הגדולה ביותר שהם שמעו לקולו על מנת לעשות נס לעם ישראל. מעם לועז: יהושע לא דייק בדבריו, שהרי השמש והירח עמדו לכל העולם ולא רק בגבעון ובאילון. כמו"כ כתב שיהושע הסתמך על ארבע זכויות כדי לעצור את השמש והירח: א. זכות עצמו. ב. זכות כיבוש הארץ. ג. זכות מחנה ישראל. ד. הצער של בני ישראל שהם עלולים להגיע למצב שהם יהיו חייבים לחלל שבת. כמו"כ כתב היו שמונה סיבות להעמדת השמש והירח: א. כדי לסיים את המלחמה וכך כולם יידעו שאם בני ישראל ניצחו במלחמה זו, הם יכולים לנצח גם בשאר המלחמות, שהרי המלכים האלה היו מלכים חזקים מאוד. ב. כדי לבלבל את חכמת הכוכבים של האומות. ג. כדי לקרב גרים שיבואו להידבק בבני ישראל, כל ידי שיראו את הניסים הגדולים שנעשו במלחמה להצלת הגבעונים שהתגיירו (למרות שהגיור שלהם לא היה גיור אמיתי. ד. כדי לעשות קידוש ה' לעיני בני ישראל ולהשריש בליבם את האמונה האמיתית בשעת הכניסה לארץ. ה. שזו הייתה הפעם היחידה שבה גם השמש וגם הירח שניהם שימשו לשם אור, וזאת על ידי אמירה של יהושע כדע להראות שה' משנה את הטבע על פי דבריו של הצדיק. ו. כל הטובות והרעות שיש בעולם, באים רק בגלל השמש, הירח והכוכבים. ז. שלושים ואחד המלכים עבדו את השמש והירח וכל אחד מהם בטח בהם לניצחון, ולאחר שהמלכים ראו שהם עושים את רצונו של יהושע, ידעו כבר שאינם צריכים לעבוד אותם. ח. כדי שבני ישראל לא יהיו צריכים לחלל את השבת במלחמה. יהושע גם חשש שאם המלחמה תימשך לתוך שבת, הוא לצטרך להקדיש את השלל כמו שהוא עשה במלחמת יריחו, וחשש שתצא מכל תקלה נוספת.

[49] מצודות. רד"ק: למרות שהמרחק בין גבעון לאילון הוא גדול (גבעון נמצא בגבול שבט בנימין ואילו אילון נמצא בגבול שבט דן), בני ישראל רדפו אחרי מלכי האמורי לאורך כל המרחק המוזכר. פרק הזמן שבו עמדה השמש מלשקוע היה פרק זמן של יום שלם (יחד עם הזמן שהשמש המשיכה לשקוע לאחר שהמשיכה במהלכה), והיה זה היום הארוך בשנה בתקופת תמוז. כאשר בני ישראל כבר הגיעו לאילון, השמש שקעה והירח עמד, ויהושע התפלל שהירח יאיר להם עד שהם יצליחו לסיים את נקמתם באויביהם. בשם המדרש כתב ששיעור עמידת השמש והירח היה שלושים ושש שעות וההכרח לעמידתם הייתה שיהושע חשש שבני ישראל יהיו צריכים לחלל את השבת אם המלחמה תימשך, ולכן השמש עמדה כשיעור יום השבת ואילו הירח עמד כשיעור ליל שבת ומוצאי שבת. מעם לועז: הירח עמד באמצע הרקיע כשהייתה מלאה כדי שכולם יידעו שכבר הגיע זמן הלילה, אלא שיהושע עצר את החמה.

[50] מצודות. מהר"י קרא: השמש עמד והתוצאה ממילא הייתה שגם הירח עמד משום שהליכת השמש והירח תלויים זה בזה. מעם לועז: יהושע העמיד את החמה בכח ארבע זכויות: א. זכות עצמו. ב. זכות מלחמת כיבוש ארץ ישראל. ג. זכות מחנה ישראל. ד. כדי למנוע חילול שבת.

[51] מצודות. מלבי"ם: צלע זו של הפסוק היא מאמר מוסגר. הציטוט של דברי יהושע מתחיל במילים "שמש בגבעון דום" ומסתיים במילים "ספר הישר". הנביא עוצר במאמר מוסגר זה ומפסיק את ציטוטו של יהושע באמצע דבריו כדי לומר שעמידת השמש והירח הייתה מיד לאחר שיהושע אמר להם לעמוד, עוד לפני שיהושע סיים את דבריו. מעם לועז: יהושע אמנם לא אמר בדבריו כמה זמן אמורים השמש והירח לעמוד, אבל ה' בוחן כליות ולב ידע שכוונתו הייתה שהם יעמדו עד שתסתיים המלחמה.

[52] מצודות. רלב"ג: ספר הישר הוא ספר שאבד ואיננו עוד משום שהוא אבד בגלות. מהר"י קרא: מסכים עם פירוש המצודות שספר הישר הינו ספר התורה, אלא שהביא מחז"ל מקורות שונים לכך שניתן להעמיד את השמש, לדוגמא: "ולמשול ביום ובלילה" ומכאן שהצדיקים יכולים לשלוט במאורות (ומכאן שהרשות לא הייתה רק ליהושע להעמיד את השמש בגבעון). בסוף דבריו כתב שעל פי פשוטו של מקרא, מה שכתוב בספר הישר הוא שבני ישראל יתנקמו מאויביהם, וזה כתוב בתורה בפסוק "ונתנם ה' לפניכם". מלבי"ם: ה' כרת ברית עם משה רבינו שיעשה ניסים גדולים בעת כיבוש הארץ, ויהושע אמר בדבריו שהוא מבקש שהנס ייעשה עתה כפי שהבטיח ה' למשה רבינו בשעה שכרת עימו ברית. רמב"ן בפירושו לספר בראשית, פרק לד' פסוק יג', כתב שיש ספר שנקרא "מלחמות בני יעקב" וספר זה נקרא גם ספר הישר. מעם לועז: כתב מספר פירושים לספר הישר: א. ספר דברים שנקרא כך משום שכתובים בו הרבה דברי מוסר (כמו "ועשית הישר והטוב"), שם רמוז שגם משה רבינו העמיד את החמה במלחמת סיחון ועוג. העמדת החמה על ידי משה לא כתובה במפורש משום שמשה לא ביקש שייעשה לו נס זה, אלא ה' היה היוזם, ואצל יהושע, יהושע הוא שביקש את העמדת החמה. ב. הכוונה לספר דברים אלא שהדברים נכתבו שם בברכה שמשה רבינו בירך את שבט אפרים "בכור שורו הדר לו וקרני ראם קרניו בהם עמים ינגח ...". ג. הכוונה לספר דברים, אלא לסוף ברכתו של משה רבינו לכל בני ישראל שהם ישבו בטח בארץ ישראל. ד. הכוונה לספר בראשית כפי שביארנו בפנים. ספר הישר נקרא כן משום שכתובים בו מעשי האבות שהם ישרים. ה. הכוונה לספר בראשית אלא שהדברים שם כתובים בחלומו של יוסף שם הכוכבים משתחווים ליוסך והכוונה היא ליהושע. ו. הכוונה לספר שמות שם כתוב שה' כרת בריתע ם בני ישראל שהם ינצחו את אויביהם.

[53] מצודות.

[54] מצודות כפי שהבאנו בהערות לפסוק יב'. רד"ק כתב בשם חז"ל שהשמש והירח עמדו במשך שלושים ושש שעות. רלב"ג: העיר גבעון הייתה ממזרח למערב, והפסוק אומר שהשמש לא ירדה לכיוון מערב גבעון, אלא עמדה בחצי השמים. מלבי"ם: למרות שלשם הנס לא היה צורך שהשמש והירח יעמדו במשך יום שלם, עדיין זמן העמידה הייתה במשך עשרים וארבע שעות כדי שלסנכרן את השמש והירח עם שאר הכוכבים שהמשיכו להסתובב. מכאן הוכיח המלבי"ם שהשמש והירח אמנם הפסיקו את הסיבוב היומי שלהם, אך לא את הסיבוב השנתי, משום שאם הם היו מפסיקים גם את הסיבוב השנתי, היה צורך שהם יעמדו במשך שנה שלמה כדי לסנכרן את הכוכבים. מעם לועז: הביא כמה שיטות לגבי הזמן שבו עמדה החמה: א. היום התארך בשש שעות (בזכות ששה סדרי משנה), והנס היה מורכב משני שלבים. הראשון – השמש נעמדה. השני – השמש הלכה לאט יותר מהמהירות הרגילה, עד שהיא הספיקה לעבור מרחק שהיא בדרך כלל עוברת בשעתיים בשש שעות. ב. היום התארך בשתים עשרה שעות (בזכות שנים עשר השבטים). ג. היום התארך לעשרים וארבע שעות (הזכות עשרים וארבע כתבי הקודש). ד. היום התארך לשלושים ושש שעות (בזכות לו' צדיקים). ה. היום התארך לכדי ארבעים ושמונה שעות (בזכות ארבעים ושמונה דברים שהתורה נקנית בהם). ו. היום התארך לכדי שישים שעות. כמו כן הסביר מדוע היה צורך בשני שלבים לצורך הנס: יהושע רצה להעמיד את החמה בדיוק בחצות היום כדי שהשמש תעמוד בשיא כוחה, וגם בערב שאז גם הירח והכוכבים מאירים ויהושע רצה שיתפרסם הדבר שה' שולט בכולם. בהסבר נוסף כתב שהפעם הראשונה שהשמש נעצרה הייתה לכבודו של יהושע והפעם השנייה הייתה לצורך המלחמה – כדי להאריך את היום על מנת שבני ישראל יוכלו להילחם ביום.

[55] מצודות. רד"ק: למרות שהשמש חזרה אחורה עבור חזקיה, שם היה הדבר בגדר אות ומופת, וחזרת השמש לא נעשתה בעקבות תפילה של חזקיה. הוי אומר: כוונת הפסוק היא שזו הייתה הפעם היחידה שנס גדול כל כך נעשה על ידי תפילה של אדם ולא על ידי אות או מופת. על פי דבריו ניתן לענות על שאלת הרלב"ג בפסוק יב', שם שאל כיצד ייתכן הדבר שה' עשה נס גדול יותר ליהושע מהניסים שעשה משה. לדברינו יתבאר הדבר שהניסים למשה רבינו לא נעשו על ידי תפילה, אלא הקב"ה הוא שיזם אותם (כמכת בכורות או קריעת ים סוף), וכאן הנס היה על ידי תפילה ולכן לא ניתן להשוותו לניסי משה. מלבי"ם: אצל יהושע הייתה עמידת השמש בדרך של גזרה כדי שכולם יראו שה' נלחם עבור עם ישראל. מעם לועז: הרי למדנו שה' העמיד את החמה גם עבור משה רבינו, נקדימון בן גוריון וחזקיה? ענה על כך חמש תשובות: א. העצירה הייתה לפרק זמן ארוך יותר. ב. באותו היום היה נס נוסף – נס ירידת האבנים. ג. באותו היום בני ישראל גם ניצחו את חמשת המלכים. ד. יהושע אמר באותו יום שירה במקום השמש. ה. יהושע גזר על החמה שתעמוד בניגוד לאחרים שהתפללו והחמה נעמדה להם.

[56] מצודות.

[57] מצודות. מלבי"ם: הכוונה היא שיהושע חשב לחזור לגלגל, למרות שלא חזר בפועל אל הגלגל. לאחר שיהושע ראה שהמלכים לא היו בין הנהרגים, הוא חשש שמא הם מתארגנים למלחמה נוספת, ולכן חשב גם הוא לחזור לגלגל ולארגן את צבאו. לשיטתו, פעמים רבות מופיעות פעלים כאשר הכוונה אינה שהפועל באמת נעשה, אלא שהדבר היה בגדר מחשבה. בסופו של דבר, לאחר שהמלכים נמצאו (כמסופר בפסוק יז'), הבין יהושע שרצון ה' היה שהוא יסיים את המלחמה לפני שהוא יחזור אל הגלגל, כדי שהמלכים לא יתארגנו מחדש למלחמה נוספת.

[58] מהר"י קרא.

[59] מצודות.

[60] עפ"י הגר"א בפירושו לפרק א' פסוק א'.

[61] עפ"י מצודות בפסוק הקודם.

[62] מצודות.

[63] מצודות.

[64] תרגום.

[65] תרגום.

[66] מצודות.

[67] תרגום.

[68] תרגום.

[69] מצודות.

[70] מצודות + תרגום + מהר"י קרא.

[71] רד"ק.

[72] מצודות. רד"ק הסתפק האם "לאיש" היינו שאיש מחיילי האמורי לא חרץ לבנ"י את לשונו (ואז הל' כאן לכאורה מיותרת כמו שכתוב "והשלישי לאבשלום" למרות שהכוונה היא שהשלישי היה אבשלום) או שהכוונה היא שלאיש היינו לאדם מישראל לא חרץ האויב את לשונו, הוי אומר: האויב לא הזיקו לקבוצה מחיילי ישראל והם אפילו לא הזיקו לחייל אחד מישראל.

[73] תרגום.

[74] תרגום.

[75] תרגום.

[76] תרגום.

[77] תרגום.

[78] תרגום.

[79] מצודות + תרגום. רד"ק: הא' הנחה שבסוף המילה נכתבה כדרך המקרא.

[80] רלב"ג. מהר"י קרא: הסיבה שהם שמו את רגליהם על צוואר המלכים היה כדי לקיים את הפסוק "ואתה על במוימו תדרוך". מלבי"ם: בהנחת הרגלים על צווארי המלכים יהיה משום סימן שה' ימסור את יושבי הארץ ויפיל אותם תחת רגלי ישראל, ובכך יתחזק עם ישראל במלחמתו.

[81] תרגום.

[82] תרגום. מעם לועז: המפקדים חששו שאם הם יבזו את המלכים, במקרה והם יפלו במלחמה, ינהגו גם בהם כך. יהושע אמר להם שלא תהיה מציאות כזו משום שהם יצליחו לנצח את כל אויביהם.

[83] תרגום.

[84] תרגום.

[85] תרגום.

[86] תרגום. מעם לועז: התליה על חמשה עצים שונים נועדה לסמל שלמרות שהם התאחדו במלחמה, האחדות הזו לא החזיקה מעמד והם נתלו בנפרד.

[87] תרגום. בפירושו לפסוק הבא סובר רד"ק שאיסור הלנת המת תלוי על העץ חל גם על אומות העולם ולא רק על הנידונים בבית דין, משום שהטומאה של מת שלא נקבר היא טומאה של הארץ ולא טומאה של האדם שלא נקבר. עיין בביאורנו לספר דברים, פרק כא' פסוק כב' ובהערות שם.

[88] תרגום.

[89] רד"ק.

[90] תרגום.

[91] תרגום.

[92] רלב"ג.

[93] עיין במאמרנו באוצר מפרשי התורה לספר בראשית "עד היום הזה".

[94] תרגום. מלבי"ם: כל עוד המלכים היו חיים, חשש יהושע להילחם נגד מקדה, כדי שלא יהיה מוקף באויבים מכל הצדדים.

[95] עיין בהערות לביאורנו בפרק ו' פסוק כא'.

[96] תרגום.

[97] דעת מקרא. מנחת שי: הביא גירסה שכתוב בה "אותה" ולא "אותם" ולפי גירסה זו הכוונה לעיר מקדה ולא לתושבי מקדה ואין כאן מעין כפילות בפסוק.

[98] תרגום.

[99] רד"ק. דעת מקרא: ההשוואה היא שכשם שיהושע תלה את מלך יריחו על עץ, כך תלה יהושע את מלך מקדה על עץ לאחר מותו.

[100] תרגום. מלבי"ם: המלחמה הייתה בהתגרות של לבנה בישראל והפוך – שני הצדדים התגרו זה בזה. זאת לעומת המלחמה נגד לכיש, שם בני ישראל יזמו את תקיפת לכיש.

[101] תרגום. מעם לועז: כתב שיטות שונות בדבר מתי נכבשה לכיש: האם ביום ראשון בשבוע או ביום שני.

[102] תרגום.

[103] תרגום.

[104] עיין בהערות לביאורנו בפרק ו' פסוק כא'.

[105] תרגום.

[106] תרגום.

[107] תרגום.

[108] רד"ק.

[109] עיין בהערות לביאורנו בפרק ו' פסוק כא'.

[110] תרגום.

[111] תרגום.

[112] תרגום.

[113] עיין בהערות לביאורנו בפרק ו' פסוק כא'.

[114] תרגום.

[115] תרגום. מעם לועז: הפסוק נקט כאן בלשון עליה, לשון שאינה מפיעה בשאר הערים, מפאת קדושתה של חברון. כמו"כ יהושע דילג על כיבוש עגלון ועבר לכבוש את חברון קודם משום קדושת העיר חברון.

[116] תרגום. מלבי"ם: בפרק יד' מסופר שכלב הוא שכבש את חברון ולכאורה הדבר סותר את הכתוב פה שיהושע כבש את חברון. המלבי"ם כותב שתי תשובות בדבר: א. יהושע כבש את עיקר העיר וכלב כבש את החלק שמסביב לעיר. ב. סיפור כיבוש העיר כאן הוא אותו סיפור של כיבוש העיר המופיע בפרק יד'. אולם, נכון הדבר שכלב בן יפונה הוא שכבש את העיר, אולם הכיבוש נקרא על שמו של יהושע משום שהוא הנהיג את עם ישראל בכיבוש העיר. בשני אופנים אלה יש להסביר גם את כיבוש דביר, שהרי כאן כתוב שיהושע הוא שכבש את העיר ובתחילת ספר שופטים כתוב שעתניאל בן קנז כבש את דביר.

[117] תרגום. עיין מסכת מכות דף י' עמוד א'.

[118] עיין בהערות לביאורנו בפרק ו' פסוק כא'.

[119] רד"ק. מלבי"ם: ייתכן לומר שהיו שני מלכים בחברון.

[120] רד"ק. מעם לועז: גם הערים שהיו סביב חברון נקראו "חברון".

[121] רד"ק. עיין מסכת מכות דף י' עמוד א'.

[122] רד"ק.

[123] רד"ק בפירושו לפסוק לז'.

[124] עיין בהערות לביאורנו בפרק ו' פסוק כא'.

[125] תרגום. מלבי"ם: לגבי חורבן העיר, השווה הכתוב את דביר עם חברון, משום ששניהם חרבו עד הסוף. לגבי אופן הריגת המלך, השווה הכתוב את דביר עם לבנה: כשם שמלך לבנה נהרג בין שאר תושבי העיר, כך היה עם מלך דביר.

[126] תרגום.

[127] תרגום.

[128] תרגום. מצודות: הכוונה לערים שהיו בנויות במדבר.

[129] מצודות.

[130] מצודות.

[131] רש"י.

[132] רש"י.

[133] רד"ק. בפירושו לפרק יא פסוק טז כתב בשם המדרש שארץ גושן היא אותו ארץ גושן של מצרים, אלא שהיא הייתה מובלעת בתוך ארץ ישראל ובזכות שיהודה הלך בשליחות אביו להורות לפניו, זכה שארץ גושן נפלה בידו. מעם לועז (שם) הוסיף אפשרות שהעיר גושן נקראה על שם האדם שבנה אותה, וגם בארץ ישראל הייתה עיר שהוא בנה. בספר אוצר ארץ ישראל חלק ב כתב הרב ישראל אריאל שהכוונה בפסוק לארץ גושן שבה ישבו יעקב ובניו. לשיטתו, יהושע כבש חבל ארץ זה משום שהייתה סמוכה לגבול ארץ ישראל, בצידו השני של הנילוס. לכאורה קשה על דבריו. אם הכוונה היא שיהושע כבש את ארץ גושן ממש שאינה חלק מארץ ישראל המובטחת, מדוע לא התייחסו חז"ל לכיבוש זה ככיבוש יחיד כפי שהם התייחסו לכיבוש ארם נהריים על ידי דוד? בשני המקרים מדובר על כיבוש חבל ארץ מחוץ לגבולות הארץ.

[134] מעם לועז: למרות שהיו מקומות רבים שיהושע עדיין לא כבש, כתב הנביא שיהושע כבש את הכל משום ששרי מעלה של מקומות אלה כבר הוכנעו.

[135] מצודות. רד"ק: בזה אחר זה, יהושע לא היה צריך להתעכב במלחמה, אלא הכל בא במתקפת בזק.

[136] תרגום.

[137] מצודות.

חידון מסכם לה - סו

חידון התנ"ך העולמי המקון, ספר ישעיהו חידון מסכם פרקים לה - סו
חידון התנ"ך תשפ"ב

חידון ישעיהו סה - סו

חידון התנ"ך העולמי המקוון - ישעיהו פרקים סה- סו
חידון התנ"ך תשפ"ב

ישעיהו מסכם נז - סד

חידון התנ"ך העולמי המקוון - ישעיהו - מסכם נז - סד
חידון התנ"ך תשפ"ב

חידון ישעיהו סג - סד

חידון התנ"ך העולמי המקוון - קיץ תשפ"ב - ישעיהו סג -סד
חידון התנ"ך תשפ"ב