יהושע פרק יח

יהושע פרק יח

(א) וַיִּקָּהֲלוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שִׁלֹה לאחר ארבע עשרה שנה שבני ישראל כבשו וחילקו ביניהם את הארץ, כל בני ישראל התכנסו בשילה,[1] וַיַּשְׁכִּינוּ שָׁם אֶת אֹהֶל מוֹעֵד בני ישראל עשו את משכנו של אהל מועד בשילה באופן קבוע. בשילה היה בניין אבנים מלמטה ויריעות המשכן היו מעל לבניין האבנים (בניגוד לשאר המקומות ששם היה המשכן, שהיו שם רק יריעות אבנים),[2] וְהָאָרֶץ נִכְבְּשָׁה לִפְנֵיהֶם מעת הקמת המשכן בשילה, היה נוח יותר לבני ישראל לכבוש את ארץ ישראל (בזכות בניית המשכן בשילה)[3]: (ב) וַיִּוָּתְרוּ בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר לֹא חָלְקוּ אֶת נַחֲלָתָם נשארו עוד שבטים מבני ישראל שעדיין לא קיבלו את הנחלה שלהם,[4] שִׁבְעָה שְׁבָטִים (נשארו עוד) שבעה שבטים (שעוד לא קיבלו את נחלתם). חמשת השבטים שכבר קיבלו את הנחלה שלהם עד עתה הם: ראובן, גד, מנשה, אפרים ויהודה, וממילא נשארו עוד שבעה שבטים שלא קיבלו נחלה[5]: (ג) וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל יהושע אמר לבני ישראל: עַד אָנָה אַתֶּם מִתְרַפִּים לָבוֹא לָרֶשֶׁת אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַן לָכֶם יְקֹוָק אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיכֶם עד מתי אתם מתרשלים ומתרפים ואינכם כובשים את הארץ שה' אלוקי אבותיכם נתן לכם. יהושע אמר לבני ישראל שהם חוששים שאם הם יחלקו את הארץ לנחלות, כל שבט ידאג רק לכיבוש נחלתו ולא יעזור לשבטים האחרים בכיבוש נחלתם. אולם, אין הדבר צריך להיות כך, שהרי ה' הוא הנותן להם את הארץ, ולכן הם יצליחו לכבוש את הארץ גם ללא עזרת השבטים האחרים, משום שה' ילחם להם[6]: (ד) הָבוּ לָכֶם שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים לַשָּׁבֶט תמנו שלשה אנשים לכל אחד מהשבטים שעוד לא קיבלו את נחלתם (סך הכל עשרים ואחד אנשים),[7] וְאֶשְׁלָחֵם ואני (יהושע) אשלח את האנשים שמיניתם,[8] וְיָקֻמוּ וְיִתְהַלְּכוּ בָאָרֶץ והאנשים שמיניתם יילכו (בשליחותי) ברחבי החלקים בארץ ישראל שעוד לא חולקו,[9] וְיִכְתְּבוּ אוֹתָהּ לְפִי נַחֲלָתָם והם (האנשים שמיניתם) יכתבו את החלקים השונים של ארץ ישראל. האנשים שמיניתם יילכו ויכתבו את שמות כל הערים ומקורות המים שנותרו בחלקים בארץ ישראל שלא חולקו עדיין לחמשת השבטים שכבר קיבלו את נחלתם,[10] וְיָבֹאוּ אֵלָי האנשים שמיניתם יבואו אליי לאחר שיבצעו את שליחותם[11]: (ה) וְהִתְחַלְּקוּ אֹתָהּ לְשִׁבְעָה חֲלָקִים האנשים שמיניתם יחלקו את כל הארץ (גם את המקומות שעוד לא נכבשו) לשבעה חלקים לשבעת השבטים שעוד לא קיבלו את נחלתם,[12] יְהוּדָה יַעֲמֹד עַל גְּבוּלוֹ מִנֶּגֶב שבט יהודה כבר קיבל את נחלתו בדרום ארץ ישראל על פי הגורל,[13] וּבֵית יוֹסֵף יַעַמְדוּ עַל גְּבוּלָם מִצָּפוֹן ושבט יוסף, מנשה ואפרים, קיבל כבר את הנחלה שלו בצפון הארץ שכבר נכבשה, ואם כן נותרו רק שבעה שבטים שעוד לא קיבלו את נחלתם[14]: (ו) וְאַתֶּם תִּכְתְּבוּ אֶת הָאָרֶץ שִׁבְעָה חֲלָקִים אתם (השלוחים) תכתבו את שמות חבלי הארץ, ותחלקו את הארץ לשבעה חלקים,[15] וַהֲבֵאתֶם אֵלַי הֵנָּה ותביאו אליי את רשימותיכם לכאן, לשילה,[16] וְיָרִיתִי לָכֶם גּוֹרָל פֹּה לִפְנֵי יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ ואני (יהושע) אשליך לכם כאן גורל לפני ה' (הכוונה היא שהטלת הגורל תהיה ליד המשכן)[17]: (ז) כִּי אֵין חֵלֶק לַלְוִיִּם בְּקִרְבְּכֶם (צריך לחלק את שאר הארץ דווקא לשבעה חלקים) מכיוון שלשבט לוי אין נחלה בתוככם, הלויים לא קיבלו נחלה יחד עם שאר בני ישראל,[18] כִּי כְהֻנַּת יְקֹוָק נַחֲלָתוֹ המתנות שנתן להם ה', מתנות הכהונה, הן נחלתו של שבט לוי,[19] וְגָד וּרְאוּבֵן וַחֲצִי שֵׁבֶט הַמְנַשֶּׁה לָקְחוּ נַחֲלָתָם מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן מִזְרָחָה ושבט ראובן, שבט גד וחצי שבט מנשה כבר לקחו את הנחלה שלהם בעבר הירדן המזרחי,[20] אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם מֹשֶׁה עֶבֶד יְקֹוָק (שבט ראבון, שבט גד וחצי שבט מנשה לקחו את נחלתם בעבר הירדן המזרחי) שנתן להם משה עבד ה', וממילא נשארו רק שבעה שבטים שעוד לא קבלו נחלה[21]: (ח) וַיָּקֻמוּ הָאֲנָשִׁים וַיֵּלֵכוּ השליחים ששלחו בני ישראל קמו והלכו לכתוב את חבלי הארץ ולחלק אותם,[22] וַיְצַו יְהוֹשֻׁעַ אֶת הַהֹלְכִים לִכְתֹּב אֶת הָאָרֶץ לֵאמֹר כאשר השליחים קמו ללכת, יהושע זירז אותם על ידי חזרה על מטרת השליחות ועל ידי אמירת הדברים הבאים:[23] לְכוּ וְהִתְהַלְּכוּ בָאָרֶץ (יהושע זירז את השליחים על ידי שאמר להם) תלכו ותסיירו בארץ,[24] וְכִתְבוּ אוֹתָהּ ותכתבו את הערים השונות ואת מקורות המים השונים,[25] וְשׁוּבוּ אֵלַי (ולאחר שתכתבו את הערים ומקורות המים) תחזרו אליי,[26] וּפֹה אַשְׁלִיךְ לָכֶם גּוֹרָל לִפְנֵי יְקֹוָק בְּשִׁלֹה ופה, בשילה, אשליך גורל לפני ה', על פיה ייקבע מיקום הנחלה של כל אחד מהשבטים[27]: (ט) וַיֵּלְכוּ הָאֲנָשִׁים וַיַּעַבְרוּ בָאָרֶץ השליחים הלכו ועברו ברחבי ארץ ישראל,[28] וַיִּכְתְּבוּהָ לֶעָרִים השליחים כתבו את הערים בארץ ואת מקורות המים,[29] לְשִׁבְעָה חֲלָקִים עַל סֵפֶר השליחים כתבו את חבלי הארץ על ספר, ואת הארץ הם חילקו לשבעה חלקים (נחלה לכל שבט שעוד לא קיבל נחלה),[30] וַיָּבֹאוּ אֶל יְהוֹשֻׁעַ אֶל הַמַּחֲנֶה שִׁלֹה השליחים באו ליהושע שהיה במחנה ישראל בשילה[31]: (י) וַיַּשְׁלֵךְ לָהֶם יְהוֹשֻׁעַ גּוֹרָל בְּשִׁלֹה לִפְנֵי יְקֹוָק יהושע הטיל גורל במשכן שבשילה,[32] וַיְחַלֶּק שָׁם יְהוֹשֻׁעַ אֶת הָאָרֶץ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל כְּמַחְלְקֹתָם בשילה, חילק יהושע את ארץ ישראל לבני ישראל  כפי שיפורט בפסוקים הבאים[33]: (יא) וַיַּעַל גּוֹרַל מַטֵּה בְנֵי בִנְיָמִן הנחלה הבאה עלתה לשבט בנימין בגורל,[34] לְמִשְׁפְּחֹתָם הנחלה חולקה למשפחות השונות שבשבט בנימין,[35] וַיֵּצֵא גְּבוּל גּוֹרָלָם בֵּין בְּנֵי יְהוּדָה וּבֵין בְּנֵי יוֹסֵף תחום נחלת שבט בנימין היה בין הנחלה של שבט יהודה, ובין הנחלה של שבט אפרים ושבט מנשה. נחלת בנימין הייתה צפונית לנחלת  שבט יהודה ודרומית לנחלת שבטי אפרים ומנשה[36]: (יב) וַיְהִי לָהֶם הַגְּבוּל לִפְאַת צָפוֹנָה מִן הַיַּרְדֵּן קו הגבול הצפוני התחיל בצד מזרח מהירדן, הנקודה הצפונית מזרחית של נחלת שבט בנימין הייתה בנהר הירדן (הפסוקים הבאים מתארים את קו הגבול בצפוני של נחלת שבט בנימין ממזרח לכיוון מערב),[37] וְעָלָה הַגְּבוּל אֶל כֶּתֶף יְרִיחוֹ מִצָּפוֹן מהירדן, עבר קו הגבול של נחלת שבט בנימין מערבה עד שהוא הגיע צפונית ליריחו והגיע למדרון תלול של הר שהיה צפונית ליריחו (כך שגם העיר יריחו הייתה חלק מנחלת שבט בנימין),[38] וְעָלָה בָהָר יָמָּה מיריחו, עבר קו הגבול ועלה לכיוון צפון עד שהגיע מערבית לבית אל שהיה ליד העי (אין זה בית אל ששם ישן יעקב אבינו),[39] וְהָיוּ תֹּצְאֹתָיו מִדְבַּרָה בֵּית אָוֶן קו הגבול הצפוני של שבט בנימין הגיע עד למדבר בית און, ומשם ירד קו הגבול, כך שנחלתו של שבט בנימין הייתה רחבה בצד צפון מבית אל עד לבית און[40]: (יג) וְעָבַר מִשָּׁם הַגְּבוּל לוּזָה אֶל כֶּתֶף לוּזָה נֶגְבָּה ממדבר בית און, עבר קו הגבול של נחלת שבט בנימין דרומית למדרון של לוז, (כך שלוז הייתה חלק מנחלת שבט בנימין),[41] הִיא בֵּית אֵל לוז היא המקום שיעקב אבינו ישן שם וקרא למקום זה בשם בית אל בית אל שיעקב ישן שם (אך אין זו העיר בית אל המוזכרת בפסוק הקודם),[42] וְיָרַד הַגְּבוּל עַטְרוֹת אַדָּר מבית אל, ירד קו הגבול למקום שנקרא "עטרות אדר",[43] עַל הָהָר אֲשֶׁר מִנֶּגֶב לְבֵית חֹרוֹן תַּחְתּוֹן עטרות אדר היה על הר שהיה דרומית לבית חורון תחתון (כך שבית חורון תחתון היה בגבול נחלת אפרים)[44]: (יד) וְתָאַר הַגְּבוּל וְנָסַב לִפְאַת יָם נֶגְבָּה בצד המערבי של נחלת שבט בנימין, קו הגבול יצא מעטרות אדר בצורה סיבובית, מעין קשת, מהצפון לכיוון דרום,[45] מִן הָהָר אֲשֶׁר עַל פְּנֵי בֵית חֹרוֹן נֶגְבָּה קו הגבול הגיע להר שהייתה דרומית מזרחית לבית חורון,[46] וְהָיוּ תֹצְאֹתָיו אֶל קִרְיַת בַּעַל הקצה הדרומי מערבי של נחלת שבט בנימין הייתה בקרית בעל,[47] הִיא קִרְיַת יְעָרִים קרית בעל נקראת גם "קרית יערים",[48] עִיר בְּנֵי יְהוּדָה קרית יערים הייתה בצפון נחלת שבט יהודה (והייתה שייכת ליהודה),[49] זֹאת פְּאַת יָם זהו קו הגבול המערבי של נחלת שבט בנימין[50]: (טו) וּפְאַת נֶגְבָּה מִקְצֵה קִרְיַת יְעָרִים בכיוון דרום מערב התחיל קו הגבול של נחלת שבט בנימין מהקצה של קרית יערים (שכאמור נקרא גם קרית בעל),[51] וְיָצָא הַגְּבוּל יָמָּה מקרית יערים עבר קו הגבול אל מעיין שהיה באזור של צפון נחלת שבט יהודה (ואין זה הים התיכון),[52] וְיָצָא אֶל מַעְיַן מֵי נֶפְתּוֹחַ מהמעיין, המשיך קו הגבול לכיוון מזרח עד שהגיע אל מעיין הנקרא "מי נפתוח"[53]: (טז) וְיָרַד הַגְּבוּל אֶל קְצֵה הָהָר אֲשֶׁר עַל פְּנֵי גֵּי בֶן הִנֹּם ממעין מי נפתוח, ירד קו הגבול מההר לכיוון מזרח עד שהוא הגיע לקצה ההר שנמצא מזרחית לגי בן הנם,[54] אֲשֶׁר בְּעֵמֶק רְפָאִים צָפוֹנָה ההר נמצא בצפון עמק רפאים,[55] וְיָרַד גֵּי הִנֹּם אֶל כֶּתֶף הַיְבוּסִי נֶגְבָּה מגי הנם, ירד קו הגבול של נחלת שבט בנימין לכיוון מזרח, עד לנקודה שהייתה דרומית ממורדות העיר ירושלים (שנקראה "יבוס"),[56] וְיָרַד עֵין רֹגֵל וממורדות העיר ירושלים ירד קו הגבול אל עין רוגל (המעיין שבו היו מכבסים הכובסים את בגדיהם)[57]: (יז) וְתָאַר מִצָּפוֹן וְיָצָא עֵין שֶׁמֶשׁ קו הגבול הקיף את עין רוגל בצפון (כך שעין רוגל הייתה בנחלת שבט יהודה) והגיע למעיין שנקרא "עין שמש",[58] וְיָצָא אֶל גְּלִילוֹת מעין שמש, עבר קו הגבול לכיוון מזרח עד שהגיע לגלגל (אין זה הגלגל שהמשכן הוקם בו לפני שהוא הוקם בשילה),[59] אֲשֶׁר נֹכַח מַעֲלֵה אֲדֻמִּים הגלגל נמצא מול מעלה אדמים,[60] וְיָרַד אֶבֶן בֹּהַן בֶּן רְאוּבֵן מהגלגל, המשיך קו הגבול לכיוון מזרח עד שהגיע למקום שנקרא "אבן בהן". מקום זה היה שייך לאדם בשם בן ראובן[61]: (יח) וְעָבַר אֶל כֶּתֶף מוּל הָעֲרָבָה צָפוֹנָה מאבן בהן, עבר קו הגבול מזרחה, והוא עבר צפונית למורדות מקום שנקרא "מול הערבה" (כך שמקום זה לא היה חלק מנחלת שבט בנימין, אלא מנחלת שבט יהודה),[62] וְיָרַד הָעֲרָבָתָה וממול הערבה ירד קו הגבול מזרחה עד שהגיע למקום שנקרא "בית הערבה"[63]: (יט) וְעָבַר הַגְּבוּל אֶל כֶּתֶף בֵּית חָגְלָה צָפוֹנָה מבית הערבה, עבר קו הגבול מזרחה עד שהגיע צפונית למורדות מקום שנקרא "בית חגלה" כך שבית חגלה לא הייתה חלק מנחלת שבט בנימין (היו שני מקומות שנקראו בית חגלה: אחד שהיה בתחום נחלתו של שבט בנימין ואחד בנחלת שבט יהודה),[64]  וְהָיוּ תֹּצְאוֹת הַגְּבוּל אֶל לְשׁוֹן יָם הַמֶּלַח צָפוֹנָה סוף גבול נחלת בנימין בכיוון דרום מערב היה הקצה הצפוני של ים המלח (אולם ים המלח כולו היה בנחלת שבט יהודה),[65] אֶל קְצֵה הַיַּרְדֵּן נֶגְבָּה (סוף גבול נחלת בנימין בכיוון דרום מערב היה הקצה הצפוני של ים המלח) בקצה הדרומי של נהר הירדן, במקום שבו מי הירדן נשפכים אל ים המלח,[66] זֶה גְּבוּל נֶגֶב עד כאן תואר קו הגבול הדרומי של נחלת שבט בנימין (ממערב לכיוון מזרח)[67]: (כ) וְהַיַּרְדֵּן יִגְבֹּל אֹתוֹ לִפְאַת קֵדְמָה בצד מזרח, נהר הירדן היה גבול נחלת שבטו בנימין. נהר הירדן היה לאורך כל גבולו המזרחי של שבט בנימין,[68] זֹאת נַחֲלַת בְּנֵי בִנְיָמִן לִגְבוּלֹתֶיהָ סָבִיב הגבול שתואר הוא הגבול שהקיף את נחלת שבט בנימין,[69] לְמִשְׁפְּחֹתָם נחלת שבט בנימין התחלקה למשפחות השונות של השבט[70]: (כא) וְהָיוּ הֶעָרִים לְמַטֵּה בְּנֵי בִנְיָמִן לְמִשְׁפְּחוֹתֵיהֶם אלה הם הערים שחולקו למשפחות שבט בנימין:[71] יְרִיחוֹ וּבֵית חָגְלָה וְעֵמֶק קְצִיץ: (כב) וּבֵית הָעֲרָבָה וּצְמָרַיִם וּבֵית אֵל: (כג) וְהָעַוִּים וְהַפָּרָה וְעָפְרָה: (כד) וּכְפַר הָעַמֹּנָה וְהָעָפְנִי וָגָבַע עָרִים שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה וְחַצְרֵיהֶן סך הכל היו שנים עשר ערים מוקפות חומה ועוד ערים מסביבם שלא היו מוקפות חומה, בחבל המזרחי צפוני של נחלת שבט בנימין[72]: (כה) גִּבְעוֹן וְהָרָמָה וּבְאֵרוֹת: (כו) וְהַמִּצְפֶּה וְהַכְּפִירָה וְהַמֹּצָה: (כז) וְרֶקֶם וְיִרְפְּאֵל וְתַרְאֲלָה: (כח) וְצֵלַע עיר שנקראה "צלע",[73] הָאֶלֶף עיר שנקראה "אלף",[74] וְהַיְבוּסִי הִיא יְרוּשָׁלִַם וכן העיר יבוס שהיא העיר ירושלים. אמנם, כפי שראינו בפרק טו' פסוק ח' (עיין שם בהערות) ושם בפסוק סג', רק חלק מהעיר ירושלים הייתה בנחלת שבט בנימין, וחלק אחר היה בנחלת שבט יהודה,[75] גִּבְעַת עיר שנקראה "גבעת",[76] קִרְיַת עיר שנקראה "קרית",[77] עָרִים אַרְבַּע עֶשְׂרֵה וְחַצְרֵיהֶן סך הכל היו ארבעה עשר ערים מוקפות חומה ועוד ערים מסביבם שלא היו מוקפות חומה, בחבל המערבי דרומי של נחלת שבט בנימין,[78] זֹאת נַחֲלַת בְּנֵי בִנְיָמִן לְמִשְׁפְּחֹתָם זוהי הנחלה שהתחלקה למשפחות השונות שבשבט בנימין:

[1] רד"ק. אולם, לדבריו צריך לומר ששבע שנות החלוקה לא כללו את כל השבטים, שהרי נותרו עדיין שבטים רבים שלא קיבלו את נחלתם. כמו"כ כתב הרד"ק שהמשכן היה בשילה בסך הכל לאורך שלש מאות שישים ותשע שנה. הגר"א: רק שבטי יוסף ויהודה קיבלו את נחלתם לפני בניית המשכן בשילה, ואילו שאר השבטים קיבלו את נחלתם רק לאחר בניית המשכן בשילה (וחלקם גם לאחר מיתת יהושע). מצודות: שילה הייתה בנחלת שבט יוסף, ולאחר שהשכינו שם את המשכן, ה' היה בעזרת בני ישראל ועזר להם לכבוש את שאר הארץ. אמנם כתבנו בשם המלבי"ם (בפירושו לפרק טז' פסוק ו') ששילה הייתה בנחלת שבט בנימין, משום שהייתה רצועה שיצאה מתחום נחלתו של שבט בנימין אל תוך נחלת שבט אפרים ומנשה. כך גם משמע מחז"ל, שכל המקומות שה' השרה בו את שכינתו היו בנחלת שבט בנימין. מעם לועז: גם הסנהדרין היה במעמד זה, משום שהיה צורך לקדש את מקום המשכן. לשיטתו, קידשו גם את מקום המשכן, הן בשילה והן במדבר.

[2] רש"י + מלבי"ם.

[3] רש"י. רלב"ג: חלק מהארץ כבר נכבשה לפני בני ישראל וניתנה לחמש השבטים שכבר קיבלו את נחלתם. מהר"י קרא: כיבוש הארץ הוא שגרם להשכנת המשכן בשילה משום שהתורה ציוותה שלאחר כיבוש הארץ "וישבתם בטח" אז ,והיה המקום".... מלבי"ם: חלק הארץ הדרומי (ששם היה המשכן) כבר נכבש לפני בני ישראל.

[4] מצודות. מעם לועז: בני ישראל לא רצו לחלק את הארץ ביניהם, משום שהם רצו שכולם יצטרפו לכיבוש של כל מקום יחד, והם חששו שמרגע שהארץ תחולק, כל אחד יעלה לכבוש רק את חבל הארץ שלו.

[5] רש"י. מצודות: לא היה ניתן לחלק לשאר השבטים את נחלתם עדיין, משום שעוד  לא ידעו מהם גבולות הארץ לחלק. מלבי"ם: יהודה ויוסף קיבלו את נחלתם ראשונים משום שהמלכות עתידה לצאת מהם.

[6] מצודות. מלבי"ם: ה' אמר ליהושע בתחילת פרק יג' שנחלת הארץ תלויה בכך שיפילו את הגורל שעל פיו יקבעו את נחלת הארץ, ולכן יהושע טען כלפי בני ישראל שהם היו צריכים כבר להפיל את הגורל.

[7] רש"י. מעם לועז: יהושע שלח שלושה אנשים מכל שבט, משום שמדובר בדיני ממונות שצריך שלשה לדון אותם. אפשרות נוספת שכתב היא ששניים שמו את הקרקע והשלישי היה סופר.

[8] תרגום.

[9] רלב"ג.

[10] דעת מקרא. מהר"י קרא בפירושו לפסוק ו': הכוונה לכתוב את מניין הערים. מצודות בפסוק ט': הכוונה למניין הערים, כאשר עיר גדולה שקולה כנגד שתי ערים קטנות. בדבר האם החלקים היו שווים או לא, מצאנו מחלוקת בפרשנים. רש"י סובר שכתיבת הנחלות הייתה לפי גדלים שלא היו שווים. רלב"ג סובר שלא ניתן לומר כן, שהרי אם אתה אומר שהחלקים לא היו שווים, אזי כבר בשלב הכתיבה נקבע לכל שבט נחלתו ללא גורל. לכן הוא אומר שהארץ נכתבה לפי חלקים שווים, ולאחר מכן יהושע הגדיל או הקטין את הנחלה של כל אחד לפי עניינו. מחלוקת זו תלויה בהסבר אופן חלוקת הארץ לנחלות, עיין אוצר מפרשי התנ"ך לספר במדבר שם הרחבנו בנושא, ועיין עוד בהערות לביאורנו, פרק יז' פסוק יד'. מלבי"ם: בדברים אלה אמר יהושע שהוא יודע שתשרה רוח הקודש על האנשים שהוא שלח ועל ידי זה הם ירשמו את הנחלות כפי שיעלה בגורל.

[11] תרגום.

[12] רש"י. מלבי"ם: "והתחלקו" בבניין התפעל שמורה על פעולה מדומה, היות והחלוקה האמיתית נעשית על ידי הגורל ולא על ידי כתיבת הנחלות.

[13] רש"י.

[14] מצודות.

[15] מצודות וכתב שהפנייה היא "אליכם" לבני ישראל משום שהשלוחים הולכים במקום שאר בני ישראל. מלבי"ם: יהושע פונה בדבריו אל השלוחים ואומר להם שלמרות שהכלי פול בגורל לפני ה', עדיין אסור להם לסמוך על הנס והם צריכים לכתוב את הנחלות.

[16] דעת מקרא.

[17] מצודות. מלבי"ם: יש הבדל בין השלכת גורל לבין הפלת גורל. השלכה היא ללא כוונה והמפיל הוא בכוונה. לכן, נאמר כאן שהגורל נפל, משום שיהישע רק השליך את הגורל וה' הוא שמכוון את הגורל. כמו"כ יהושע ידע מה עתיד לעלות בחלקו של כל שבט, ולכן נחשב הדבר כאילו הוא הפיל את הגורל בכוונה שכל אחד יקבל נחלה מסוימת.

[18] מצודות.

[19] תרגום.

[20] תרגום.

[21] תרגום.

[22] מצודות.

[23] מצודות. מלבי"ם: השלוחים היו צריכים זירוז משום שיהושע רצה למנוע מציאות שבה הם יסמכו על הנס ולא יכתבו את הנחלות.

[24] תרגום.

[25] עפ"י דעת מקרא בפירושו לפסוק ד'.

[26] תרגום.

[27] תרגום.

[28] תרגום. בניקוד של התרגום בהוצאת המאור מנוקד המילה "גבריא" עם דגש בב' וכאילו כתוב שהיו גיבורים, אך כנראה שנפלה טעות וצריך לקרוא "גבריא" עם ב' רפה, כשהכוונה לגברים.

[29] עפ"י דעת מקרא בפירושו לפסוק ד'. מהר"י קרא בפירושו לפסוק ו': הכוונה לכתוב את מניין הערים. מצודות: הכוונה למניין הערים, כאשר עיר גדולה שקולה כנגד שתי ערים קטנות. מעם לועז: יש אומרים שהיה ידוע לכל אחד מהשבטים המקום שבו הוא יקבל את נחלתו, והאנשים הלכו כדי לכתוב את חלקי הנחלה של כל אחד מהשבטים, על מנת שיהיה ניתן לדעת כיצד לחלק את הנחלה בין אנשי השבט.

[30] תרגום.

[31] תרגום.

[32] תרגום. בדבר הביטוי "לפני ה'": פעמים פירושו שהאדם דיבר עם ה' או עומד בפני ה' (עיין ספר שמות פרק ו' פסוק ל', ספר דברים פרק יט' פסוק יז'), פעמים פירושו ברשותו של ה' (למשל: עיין רש"י ספר בראשית פרק כז' פסוק ז') או לרוח הקודש ונבואה (עיין רמב"ן שם) או עמידה לפני נציגיו של ה' שמשרה עליהם רוח הקודש (רמב"ן בפירושו לספר דברים פרק יט' פסוק יט'), פעמים שהכוונה שהדבר נעשה על ידי נס (עיין רמב"ן ספר במדבר פרק ג' פסוק ד'), פעמים פירושו ביחס למידותיו של ה' (עיין רש"י ספר במדבר פרק יד' פסוק לז'), ופעמים פירושו נובע ביחס למקום השראת השכינה: לפני ארון הברית או קדש הקדשים (עיין ספר שמות, פרק טז' פסוק לג'), העזרה (עיין ספר ויקרא פרק א' פסוק ה'), הצד המערבי של המזבח אם כי גם הופעה זו פירושו ביחס לקדש הקדשים (ויקרא פרק ו' פסוק ז'), או בירושלים (ספר דברים פרק יב' פסוק יח').

[33] מצודות.

[34] תרגום. מעם לועז: אצל שבט בנימין נקט הכתוב בלשון עליה משום שאצלו היה מוצב המשכן במספר מקומות. סיבה נוספת שהיא שדוד למד שמקום בית המקדש צריך להיות במקום הגבוה בארץ ישראל, מקום שהיה בנחלת שבט בנימין.

[35] מצודות.

[36] תרגום.

[37] מצודות.

[38] דעת מקרא + מצודות.

[39] מצודות. הגר"א: על ההר היה ים.

[40] מצודות.

[41] דעת מקרא בפירושו לפסוק יב' + מצודות. בדבר מיקום בית אל שיעקב אבינו עבר שם – עיין אוצר מפרשי התנ"ך לספר בראשית שם הרחבנו בדבר.

[42] מצודות.

[43] תרגום.

[44] מצודות. מהר"י קרא: אין זה עטרות אדר הרגיל. הגר"א: קו הגבול הגיע עד עטרות אדר ומשם הוא הגיע אל ההר שהיה הר בית חורון.

[45] מצודות.

[46] מצודות.

[47] מצודות.

[48] מצודות.

[49] מצודות.

[50] תרגום.

[51] מצודות.

[52] מצודות.

[53] תרגום.

[54] מצודות.

[55] מצודות.

[56] מצודות.

[57] תרגום.

[58] דעת מקרא בפירושו השני. בפירושו הראשון כתב שהכוונה היא שקו הגבול עבר צפונה (בלי יחס דווקא לעין רוגל).

[59] מצודות.

[60] מצודות.

[61] עיין ביאורנו לפרק טו' פסוק ו'.

[62] מצודות.

[63] מצודות.

[64] מצודות.

[65] מצודות.

[66] מצודות.

[67] מצודות.

[68] מצודות.

[69] מצודות.

[70] מצודות. מלבי"ם: בכל השבטים כתובה לשון זו חוץ מאצל יהודה שכתוב שם "זאת נחלת מטה בני יהודה" ללא משפחותם, משום שאצל שבט יהודה לא הייתה זו חלוקה סופית של נחלתם, שהרי שבט שמעון לקח מנחלתם לאחר מכן.

[71] מצודות.

[72] דעת מקרא. הגר"א: הנביא מונה בשמות רק את הערים שהיו מוקפות חומה, אך במניין המספרי, הנביא מונה גם ערים גדולות שלא היו מוקפות חומה, ומכאן ההפרש בין מספר הערים שנמנו למספר אותו כותב הנביא.

[73] מצודות.

[74] מצודות.

[75] מצודות. רד"ק הביא את הדעות השונות האם המזבח כולו היה בנחלת שבט בנימין, בנחלת שבט יהודה או שהמזבח היה חציו בנחלת שבט בנימין וחציו בנחלת שבט יהודה.

[76] מצודות.

[77] מצודות.

[78] דעת מקרא.