יונה פרק ד

יונה פרק ד

(א) וַיֵּרַע אֶל יוֹנָה רָעָה גְדוֹלָה ליונה נאמר בנבואה שה' חזר בו מכוונתו להחריב את נינוה, והדבר היה רע בעיני יונה,[1] וַיִּחַר לוֹ יונה היה עצוב מאוד על כך שה' לא יחריב את העיר נינוה, משום שאנשי נינוה היו אויבי ישראל ויונה לא רצה שהם יינצלו[2]: (ב) וַיִּתְפַּלֵּל אֶל יְקֹוָק יונה התפלל אל ה', וַיֹּאמַר כך אמר יונה בתפילתו (הבקשה בתפילה של יונה כתובה בפסוק הבא):[3] אָנָּה יְקֹוָק בבקשה ה' קבל את תפילתי,[4] הֲלוֹא זֶה דְבָרִי עַד הֱיוֹתִי עַל אַדְמָתִי זה הרי מה שחשבתי כאשר עדיין הייתי על אדמתי בארץ ישראל, לפני שברחתי אל הים,[5] עַל כֵּן קִדַּמְתִּי לִבְרֹחַ תַּרְשִׁישָׁה ולכן אני (יונה) הזדרזתי לברוח לתרשיש כדי שלא אתנבא פעם נוספת וכדי שלא תאמר לי מה לומר לאנשי נינוה,[6] כִּי יָדַעְתִּי כִּי אַתָּה אֵל חַנּוּן וְרַחוּם אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וְנִחָם עַל הָרָעָה שהרי אני (יונה) תמיד ידעתי שאתה (ה') אל חנון ורחום, שאתה מרחיק את הכעס ועושה הרבה חסדים ושאתה חוזר בך מהבאת פורענות. הלכך, אני (יונה) ידעתי שאתה (ה') תחזור בך מהבאת הפורענות על נינוה ולכן לא רציתי ללכת ולהתנבא אליהם, כדי שהם יאבדו בפורענות וכך הם יפסיקו להרע לישראל[7]: (ג) וְעַתָּה יְקֹוָק ה', אחרי שאני (יונה) רואה שאתה (ה') באמת מחלת לאנשי נינוה ושאתה לא עתיד להביא עליהם את הפורענות,[8] קַח נָא אֶת נַפְשִׁי מִמֶּנִּי (אני, יונה, מבקש ממך, ה') קח עכשיו את נפשי ממני, תהרוג אותי,[9] כִּי טוֹב מוֹתִי מֵחַיָּי שהרי אני (יונה) מעדיף למות מאשר לחיות ולראות את הצרות שיבואו על עם ישראל מאשור[10]: (ד) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק ה' שאל את יונה: הַהֵיטֵב חָרָה לָךְ האם הצער הרב שלך מוצדק? האם אתה (יונה) צודק בכך שאתה מצטער כל כך על כך שאני (ה') לא אביא את הפורענות על אנשי נינוה?[11]: (ה) וַיֵּצֵא יוֹנָה מִן הָעִיר יונה יצא מהעיר נינוה, וַיֵּשֶׁב מִקֶּדֶם לָעִיר יונה ישב מזרחית לעיר נינוה,[12] וַיַּעַשׂ לוֹ שָׁם סֻכָּה וַיֵּשֶׁב תַּחְתֶּיהָ בַּצֵּל יונה עשה סוכה במקום בו ישב, וכך הוא ישב בצל שנוצר מתחת לסוכה, עַד אֲשֶׁר יִרְאֶה מַה יִּהְיֶה בָּעִיר יונה ישב מזרחית לעיר נינוה כדי לראות מה יעלה בגורלה של העיר. יונה חשב שייתכן שאנשי נינוה לא יעמדו בתשובתם ושבסופו של דבר העיר תיחרב, ולכן הוא חיכה מחוץ לעיר כדי לראות מה יהיה בסופה[13]: (ו) וַיְמַן יְקֹוָק אֱלֹהִים קִיקָיוֹן ה' זימן עשב שנקרא "קיקיון". ה' הצמיח קיקיון,[14] וַיַּעַל מֵעַל לְיוֹנָה לִהְיוֹת צֵל עַל רֹאשׁוֹ הקיקיון צמח ועלה מעל ראשו של יונה וכך היה ליונה צל מהקיקיון,[15] לְהַצִּיל לוֹ מֵרָעָתוֹ הסיבה שה' הצמיח את הקיקיון ליונה היא כדי להציל את יונה מחום השמש. יונה אמנם בנה סוכה, אך הסכך של הסוכה מתייבש, ולכן הצמיח ה' קיקיון כדי שליונה יהיה צל גם לאחר התייבשות סכך הסוכה,[16] וַיִּשְׂמַח יוֹנָה עַל הַקִּיקָיוֹן שִׂמְחָה גְדוֹלָה יונה שמח מאוד על הקיקיון שצמח משום שכך יהיה לו צל גם לאחר התייבשות הסכך[17]: (ז) וַיְמַן הָאֱלֹהִים תּוֹלַעַת בַּעֲלוֹת הַשַּׁחַר לַמָּחֳרָת בעלות השחר של יום המחרת לשמחתו של יונה, בעלות השחר של היום שלאחר צמיחת הקיקיון, ה' זימן תולעת,[18] וַתַּךְ אֶת הַקִּיקָיוֹן וַיִּיבָשׁ התולעת שה' זימן חתכה את הקיקיון בדיוק במקום שבו הוא יונק את המים מהקרקע, ועל ידי כך הקיקיון התייבש[19]: (ח) וַיְהִי כִּזְרֹחַ הַשֶּׁמֶשׁ בשעת זריחת השמש (השעה שבה השמש זורחת מאוחרת יותר משעת עלות השחר שנאמרה בפסוק הקודם), וַיְמַן אֱלֹהִים רוּחַ קָדִים (בשעת זריחת השמש) ה' זימן רוח מזרחית חזקה מאוד. רוח זו היא חמה מאוד, וכך, בעוד שליונה לא היה צל (שהרי הקיקיון התייבש), ה' זימן רוח חמה מאוד,[20] חֲרִישִׁית  הרוח נשבה בחוזקה וכך היא השמיעה קולות חזקים מאוד ולא היה ניתן לשמוע דבר מלבדה,[21] וַתַּךְ הַשֶּׁמֶשׁ עַל רֹאשׁ יוֹנָה וַיִּתְעַלָּף השמש הכתה על ראשו של יונה וכתוצאה מכך התעלף יונה,[22] וַיִּשְׁאַל אֶת נַפְשׁוֹ לָמוּת יונה רצה שנפשו תיפרד ממנו, יונה רצה למות,[23] וַיֹּאמֶר טוֹב מוֹתִי מֵחַיָּי יונה אמר שהוא מעדיף למות מאשר לחיות[24]: (ט) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל יוֹנָה ה' שאל את יונה: הַהֵיטֵב חָרָה לְךָ עַל הַקִּיקָיוֹן האם טוב הדבר שהצטערת כל כך על הקיקיון שהתייבש,[25] וַיֹּאמֶר יונה ענה לה': הֵיטֵב חָרָה לִי עַד מָוֶת מוצדק הדבר שאני מצטער על התייבשות הקיקיון, ובגלל שהקיקיון התייבש וכתוצאה מכך חם לי מאוד, אני מעדיף למות עכשיו[26]: (י) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק ה' אמר ליונה: אַתָּה חַסְתָּ עַל הַקִּיקָיוֹן אֲשֶׁר לֹא עָמַלְתָּ בּוֹ וְלֹא גִדַּלְתּוֹ אתה (יונה) הרי חסת על הקיקיון שלא עמלת בו, לא חרשת וזרעת כדי שהוא יצמח, וכן לא גידלת את הקיקיון על ידי שאתה השקית את הקיקיון. בדרך כלל אדם חס על דבר שהוא השקיע בו הרבה, וה' אומר ליונה שלמרות שהוא (יונה) לא השקיע דבר בגידול הקיקיון הוא עדיין חס עליו,[27] שֶׁבִּן לַיְלָה הָיָה וּבִן לַיְלָה אָבָד הקיקיון צמח בלילה אחד והתייבש תוך לילה אחד, ולמרות שהקיקיון לא עמד במשך זמן רב, אתה (יונה) עדיין חסת עליו[28]: (יא) וַאֲנִי לֹא אָחוּס עַל נִינְוֵה הָעִיר הַגְּדוֹלָה אם אתה (יונה) חסת על הקיקיון למרות שלא עמלת עליו, איך אני (ה') לא אחוס על העיר נינוה עיר הבירה של ממלכת אשור שהיא מעשה ידיי (למרות שה' אינו עמל על דבר, הרי שדיבר הנביא כלשון בני אדם),[29] אֲשֶׁר יֶשׁ בָּהּ הַרְבֵּה מִשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה רִבּוֹ אָדָם אֲשֶׁר לֹא יָדַע בֵּין יְמִינוֹ לִשְׂמֹאלוֹ בעיר נינוה יש יותר משנים עשר ריבוא (120,000) אנשים שאינם יודעים בין ימינם לשמאלם, יש יותר משנים עשר ריבוא ילדים קטנים שאין בהם דעת לחטוא ושאינם ראויים להיאבד יחד עם אבותיהם, ולו אני (ה') הייתי משמיד את העיר, גם הם היו נאבדים יחד עם שאר אנשי העיר[30] וּבְהֵמָה רַבָּה וכן יש בעיר נינוה בהמות רבות שגם בהן אין דעת לחטוא, וגם הן היו נאבדות יחד עם כל אנשי העיר במקרה וה' היה משמיד את העיר. ה' אומר ליונה שטוב הדבר שאנשי נינוה חזרו בתשובה, שהרי על ידי כך לא נאבדו איתם גם ילדים ובעלי חיים רבים שאין בהם דעת לחטוא[31]:

[1] מצודות. מלבי"ם: יונה חשב שה' יסלח לאנשי נינוה רק לאחר שהם יחזרו בתשובה הן במעשיהם והן מדעותיהם בדבר שהם עובדים ע"ז. לאחר שראה יונה שאנשי נינוה חזרו בהם רק ממעשיהם אך עדיין המשיכו להאמין בע"ז, הרי שהוא כעס משום שני דברים: א. לא היה ראוי לדעתו שה' ישאיר את העיר שעובדת ע"ז. ב. ק"ו שלא היה ראוי שאנשי נינוה שהאמינו בע"ז הם שישעבדו את ישראל.

[2] מצודות. רש"י: יונה לא רצה שהגויים יאמרו עליו שהוא נביא שקר. רד"ק: יונה כעס על כך שישראל לא חזרו בתשובה.

[3] מצודות.

[4] תרגום.

[5] מצודות.

[6] מצודות.

[7] מצודות + תרגום.

[8] מצודות.

[9] תרגום.

[10] מצודות.

[11] מצודות. א"ע: מדוע אתה מצטער על כך?

[12] תרגום.

[13] מצודות.

[14] מצודות.

[15] מצודות.

[16] מצודות. מלבי"ם: יונה היה זקוק לקיקיון משום שהיו זויות שבהם הסוכה לא עזרה כלל ולא נתנה לו צל.

[17] מצודות.

[18] מצודות.

[19] מצודות.

[20] א"ע + מצודות.

[21] מצודות. מהר"י קרא: הרוח החרישית העיפה את הקיקיון ואת הסוכה.

[22] מצודות.

[23] מצודות.

[24] מצודות.

[25] מצודות.

[26] מצודות בפירושו הראשון. בפירושו השני כתב שהכוונה היא שגם במותו לא יתנחם על הקיקיון.

[27] מצודות.

[28] מצודות.

[29] מצודות. רד"ק: למרות שיונה חס על הקיקיון רק משום צערו, הרי שה' חס על נינוה משום כבודו.

[30] מצודות.

[31] מצודות. רש"י: הכוונה היא לאנשים גדולים שדעתם כדעת בהמה שאינם יודעים מי בראם.