יחזקאל פרק א

ביאור ושננתם עם חלק מההערות לספר יחזקאל פרק א'. חשוב להדגיש שפרק זה עוסק במעשה המרכבה, והפירוש אינו עוסק במובנים הנסתרים שלו.

מערכת אוצר התורה - ושננתם | חשון תשפ"ב

יחזקאל פרק א

 

הקדמה לפרק: פרק זה כולל דברי נבואה שנקראת בחז"ל "מעשה מרכבה", והיא נאסרה ללימוד באופן רגיל משום שתוכן הנבואה מבוססת על תורת הסוד.

 

(א) וַיְהִי בִּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה בשנת השלושים ליובל,[1] בָּרְבִיעִי בַּחֲמִשָּׁה לַחֹדֶשׁ בתאריך ה' תמוז,[2] וַאֲנִי בְתוֹךְ הַגּוֹלָה עַל נְהַר כְּבָר בנבואה שבאה אלי מה', הייתי על גדות נהר שנקרא "נהר כבר",[3] נִפְתְּחוּ הַשָּׁמַיִם וָאֶרְאֶה מַרְאוֹת אֱלֹהִים (בה' תמוז בשנה השלושים ליובל) נפתחו השמים וראיתי מראות גדולים וחשובים[4]: (ב) בַּחֲמִשָּׁה לַחֹדֶשׁ ראיתי את מראה הנבואה בה' תמוז. רוח הקודש חוזרת על פרטים אלו, כיוון שהנביא סתם את דבריו בתחילת נבואתו, ולא הציג את עצמו ולא פירש מהו המניין שממנו מנה את שלושים השנה,[5] הִיא הַשָּׁנָה הַחֲמִישִׁית לְגָלוּת הַמֶּלֶךְ יוֹיָכִין שנת השלושים שהוזכרה בפסוק הקודם, היא השנה החמישית לגלות המלך יהויכין[6]: (ג) הָיֹה הָיָה דְבַר ה' אֶל יְחֶזְקֵאל בֶּן בּוּזִי הַכֹּהֵן היה דבר נבואה מאת ה' אל יחזקאל בן בוזי הכהן,[7] בְּאֶרֶץ כַּשְׂדִּים עַל נְהַר כְּבָר בנהר כבר שבארץ כשדים,[8] וַתְּהִי עָלָיו שָׁם יַד ה' בנהר כבר שרתה על יחזקאל רוח נבואה מאת ה'[9]: (ד) וָאֵרֶא וְהִנֵּה רוּחַ סְעָרָה בָּאָה מִן הַצָּפוֹן בנבואה ראיתי רוח סוערת שבאה מכיוון צפון,[10] עָנָן גָּדוֹל וְאֵשׁ מִתְלַקַּחַת ברוח הסערה היה ענן גדול ובתוך הענן הייתה אש בוערת,[11] וְנֹגַהּ לוֹ סָבִיב ומסביב לענן ולאש היה אור,[12] וּמִתּוֹכָהּ כְּעֵין הַחַשְׁמַל מִתּוֹךְ הָאֵשׁ ומתוך האש ראיתי את החשמל. החשמל הוא האש בטהרתה, ללא עשן או דברים נוספים המעורבים איתה[13]: (ה) וּמִתּוֹכָהּ דְּמוּת אַרְבַּע חַיּוֹת ומתוך הנוגה נראו ארבע חיות,[14] וְזֶה מַרְאֵיהֶן דְּמוּת אָדָם לָהֵנָּה וכל אחת מהחיות הייתה בדמות אדם (על אף שבפסוק הבא כתוב שהיו להן דמויות נוספות, הדמות החשובה ביותר הייתה דמות אדם ולכן הנביא הזכיר דווקא אותו)[15]: (ו) וְאַרְבָּעָה פָנִים לְאֶחָת לכל אחת מהדמויות היו ארבעה פרצופים (אדם, אריה, שור ונשר). בפרשנים מבואר שלכל חיה היו ארבעה ראשים, וכל ראש היה מוקף בארבעה פרצופים – פרצוף מכל כיוון. כך יוצא שלכל אחת מהחיות היו שישה עשר פרצופים, ובסך הכל היו שישים וארבעה פרצופים,[16] וְאַרְבַּע כְּנָפַיִם לְאַחַת לָהֶם לכל אחת מהפנים היו ארבעה כנפיים (כך שבסך הכל היו מאתיים חמישים ושש כנפיים)[17]: (ז) וְרַגְלֵיהֶם רֶגֶל יְשָׁרָה הרגליים של הדמויות היו ישרות, באופן שהן לא היו יכולות לכופף את הברכיים שלהם או פרקים אחרים ברגל, משום שאינן צריכות לשבת או לשכב,[18] וְכַף רַגְלֵיהֶם כְּכַף רֶגֶל עֵגֶל וכף הרגל שלהן הייתה עגולה,[19] וְנֹצְצִים כְּעֵין נְחֹשֶׁת קָלָל הרגליים שלהם גם היו נוצצות כמו נחושת מזוקק (כך שהיה נראה כאילו שיוצאים ניצוצות מרגליהם)[20]: (ח) וִידֵי אָדָם מִתַּחַת כַּנְפֵיהֶם עַל אַרְבַּעַת רִבְעֵיהֶם בכל הצדדים, היה מתחת לכנפיהם, ידיים שדומות לידי אדם, ומטרת הידיים לחתות את הגחלים בשעת הבאת הפורענות,[21] וּפְנֵיהֶם וְכַנְפֵיהֶם לְאַרְבַּעְתָּם הפנים והכנפיים היו בכל ארבעת הדמויות[22]: (ט) חֹבְרֹת אִשָּׁה אֶל אֲחוֹתָהּ כַּנְפֵיהֶם הכנפיים היו פרוסות באופן שהן היו נוגעות זו בזו וכך גם פניהן של הדמויות היו מכוסות על ידי הכנפיים,[23] לֹא יִסַּבּוּ בְלֶכְתָּן הדמויות אינן צריכות להסתובב כאשר הן רוצות לשנות את כיוון הליכתן (היות ויש להן פנים לכל כיוון),[24] אִישׁ אֶל עֵבֶר פָּנָיו יֵלֵכוּ כל הדמויות הולכות לכיוון שהן רוצות ללכת (בלי להסתובב)[25]: (י) וּדְמוּת פְּנֵיהֶם פְּנֵי אָדָם הפנים העיקריות שבכל ארבע הדמויות היה דמות פני אדם,[26] וּפְנֵי אַרְיֵה אֶל הַיָּמִין ומימין לפני האדם, היו פנים נוספות של אריה (כאמור, כל דמות הורכבה מארבע פנים),[27] לְאַרְבַּעְתָּם כך היה לכל ארבע הדמויות (שהיו להן פני אדם ומימין לפנים אלו היו פני אריה),[28] וּפְנֵי שׁוֹר מֵהַשְּׂמֹאול ומשמאל לפני האדם היו פנים של שור,[29] לְאַרְבַּעְתָּן כך היה לכל ארבע הדמויות,[30] וּפְנֵי נֶשֶׁר לְאַרְבַּעְתָּן לכל ארבע הדמויות, היו גם פני נשר, שהיו מאחורי פני האדם. בסיבוב של שעון יוצא שמימין לפני האדם היו פני אריה, מימינם היו פני נשר ולבסוף היו פני שור[31]: (יא) וּפְנֵיהֶם כך היו פניהן של הדמויות, כפי שנזכר בפסוק הקודם,[32] וְכַנְפֵיהֶם פְּרֻדוֹת מִלְמָעְלָה הכנפיים היו פרוסות כלפי מעלה באופן שהן כיסו את הפנים של הדמויות,[33] לְאִישׁ שְׁתַּיִם חֹבְרוֹת אִישׁ לכל אחת מהפנים היו שתי כנפיים שכיסו אותן,[34] וּשְׁתַּיִם מְכַסּוֹת אֵת גְּוִיֹּתֵיהֶנָה ולכל דמות היו שתי כנפיים נוספות שכיסו את הגוף שלהן[35]: (יב) וְאִישׁ אֶל עֵבֶר פָּנָיו יֵלֵכוּ כל חיה יכולה ללכת בכיוון שלה,[36] אֶל אֲשֶׁר יִהְיֶה שָׁמָּה הָרוּחַ לָלֶכֶת יֵלֵכוּ לכל כיוון שהן ירצו ללכת – הם יכולות ללכת,[37] לֹא יִסַּבּוּ בְּלֶכְתָּן הם אינן צריכות להסתובב כשהן הולכות לכל כיוון משום שיש להן פנים לכל כיוון[38]: (יג) וּדְמוּת הַחַיּוֹת מַרְאֵיהֶם כְּגַחֲלֵי אֵשׁ הדמות של כל אחת מהחיות נראתה כמו גחלי אש,[39] בֹּעֲרוֹת כְּמַרְאֵה הַלַּפִּדִים הגחלים היו בוערות כמו שלפידים בוערים. הנביא ביאר את הצלע הקודמת מעט יותר,[40] הִיא מִתְהַלֶּכֶת בֵּין הַחַיּוֹת האש הייתה מתהלכת בכל החיות,[41] וְנֹגַהּ לָאֵשׁ אש זו הייתה הרבה יותר חזקה מאש רגילה,[42] וּמִן הָאֵשׁ יוֹצֵא בָרָק מהאש של הדמויות היו יוצאים ברקים[43]: (יד) וְהַחַיּוֹת רָצוֹא וָשׁוֹב החיות לא עמדו במקום אחד, אלא הן היו רצות ממקום למקום, ולבסוף חוזרות למקומן,[44] כְּמַרְאֵה הַבָּזָק ומראה ריצת החיות היה דומה לברק שקשה לראותו מרוב מהירותו[45]: (טו) וָאֵרֶא הַחַיּוֹת הסתכלתי על החיות,[46] וְהִנֵּה אוֹפַן אֶחָד בָּאָרֶץ מתחת לכל אחת מהחיות היה גלגל,[47] אֵצֶל הַחַיּוֹת לְאַרְבַּעַת פָּנָיו לכל חיה היה גלגל ששימש את כל ארבעת הפנים שהיו בו. הנביא מדגיש שלכל חיה היה רק גלגל אחד[48]: (טז) מַרְאֵה הָאוֹפַנִּים וּמַעֲשֵׂיהֶם כְּעֵין תַּרְשִׁישׁ הגלגלים שהיו מתחת לחיות והפעולות שלהם היו דומים לאבן יקרה שנקראת תרשיש. אבן התרשיש שקופה, וניתן לראות דרכה. הנביא אומר שהגלגלים היו שקופים באופן שהיה ניתן לראות דרכם – גם בשעה שהם הסתובבו (מעשה האופנים הוא הסיבוב שלהם בשעת נסיעתם),[49] וּדְמוּת אֶחָד לְאַרְבַּעְתָּן ארבעת הגלגלים היו זהים זה לזה,[50] וּמַרְאֵיהֶם וּמַעֲשֵׂיהֶם כַּאֲשֶׁר יִהְיֶה הָאוֹפַן בְּתוֹךְ הָאוֹפָן המראה והפעולות של הגלגלים היו דומים לגלגל שנמצא בתוך גלגל. הכוונה היא שהגלגלים היו יכולים ללכת לכל כיוון שרצו, כאילו שכל גלגל היה מורכב משני גלגלים: אחד שיכול להתגלגל קדימה ואחורה ואחד שיכול להתגלגל ימינה ושמאלה. אולם באמת היה רק גלגל אחד[51]: (יז) עַל אַרְבַּעַת רִבְעֵיהֶן בְּלֶכְתָּם יֵלֵכוּ הגלגלים היו יכולים ללכת לכל ארבעת הכיוונים: קדימה, אחורה, ימינה ושמאלה,[52] לֹא יִסַּבּוּ בְּלֶכְתָּן הם לא היו מסתובבות כאשר הם התגלגלו, אלא גם בלי שהסתובבו היו יכולים לשנות את הכיוון שאליו הם התגלגלו (בניגוד לגלגלים שלנו שכצריך לסובב אותם כדי לשנות את כיוון גלגולם)[53]: (יח) וְגַבֵּיהֶן לכל גלגל היה מעין משענת,[54] וְגֹבַהּ לָהֶם המשענת של הגלגלים הייתה גבוהה מאוד,[55] וְיִרְאָה לָהֶם המשענות הטילו אימה על כולם, בגלל שהן היו גבוהות מאוד,[56] וְגַבֹּתָם מְלֵאֹת עֵינַיִם המשענת הייתה עשויה מגוונים שונים של צבעים,[57] סָבִיב לְאַרְבַּעְתָּן המחיצות הקיפו את כל ארבעת הגלגלים (בצד הפנימי שלהם) כך שבאמצע נוצרה מעין עגלה שיש לה ארבע גלגלים עם ארבע דפנות[58]: (יט) וּבְלֶכֶת הַחַיּוֹת יֵלְכוּ הָאוֹפַנִּים אֶצְלָם כאשר החיות היו הולכות, הגלגלים היו מחוברים להן והיו הולכים איתם,[59] וּבְהִנָּשֵׂא הַחַיּוֹת מֵעַל הָאָרֶץ יִנָּשְׂאוּ הָאוֹפַנִּים וכאשר החיות היו מתרוממות מעל פני קרקע הרקיע, הגלגלים היו מתרוממות איתן[60]: (כ) עַל אֲשֶׁר יִהְיֶה שָּׁם הָרוּחַ לָלֶכֶת יֵלֵכוּ החיות היו הולכות למקומות שאליהן ה' רצה שהן יילכו,[61] שָׁמָּה הָרוּחַ לָלֶכֶת הרצון של החיות היה ללכת לאותו כיוון שלשם ה' רצה שהן יילכו,[62] וְהָאוֹפַנִּים יִנָּשְׂאוּ לְעֻמָּתָם וגם הגלגלים היו מתרוממות יחד עם החיות,[63] כִּי רוּחַ הַחַיָּה בָּאוֹפַנִּים היות והרצון שהיה בחיות היה גם בגלגלים (ולכן היו הגלגלים הלכו יחד עם החיות)[64]: (כא) בְּלֶכְתָּם יֵלֵכוּ כאשר החיות היו הולכות, גם הגלגלים היו הולכים,[65] וּבְעָמְדָם יַעֲמֹדוּ וכאשר החיות היו נעצרות, גם הגלגלים היו נעצרים,[66] וּבְהִנָּשְׂאָם מֵעַל הָאָרֶץ יִנָּשְׂאוּ הָאוֹפַנִּים לְעֻמָּתָם וכאשר החיות היו מתרוממות מעל קרקע הרקיע, היו גם הגלגלים עולים איתן,[67] כִּי רוּחַ הַחַיָּה בָּאוֹפַנִּים כיוון שהרוח של החיות היה נמצא גם בגלגלים.[68] הנביא חזר על הנאמר בפסוקים הקודמים כדי להדגיש שכך קרו הדברים תמיד[69]: (כב) וּדְמוּת עַל רָאשֵׁי הַחַיָּה רָקִיעַ כְּעֵין הַקֶּרַח הַנּוֹרָא על ראש כל חיה הייתה מעין שכבה לבנה מאוד, שדומה ללובן של הקרח,[70] נָטוּי עַל רָאשֵׁיהֶם מִלְמָעְלָה השכבה הלבנה הייתה פרוסה מעל לראשיהם[71]: (כג) וְתַחַת הָרָקִיעַ כַּנְפֵיהֶם יְשָׁרוֹת אִשָּׁה אֶל אֲחוֹתָהּ הכנפיים של החיות שהיו מתחת לרקיע התחברו זה אל זה,[72] לְאִישׁ שְׁתַּיִם מְכַסּוֹת לָהֵנָּה את הפנים האלה כיסו שתי כנפיים,[73] וּלְאִישׁ שְׁתַּיִם מְכַסּוֹת לָהֵנָּה ואת הפנים האלה כיסו שתי כנפים. כל אחת מהפנים כוסתה על ידי שתי כנפיים, אֵת גְּוִיֹּתֵיהֶם הכנפיים היו מכסות את גוף החיות[74]: (כד) וָאֶשְׁמַע אֶת קוֹל כַּנְפֵיהֶם כְּקוֹל מַיִם רַבִּים כְּקוֹל שַׁדַּי בְּלֶכְתָּם הקולות שהכנפיים היו משמיעות בשעה שהחיות הלכו, היו קולות שדומות למים רבים שזורמים, וקולות אלו היו חזקים (ובכך מדמה הנביא את הקולות לקולות שהיו במתן תורה),[75] קוֹל הֲמֻלָּה כְּקוֹל מַחֲנֶה הקול היה חזק כמו קול של מחנה צבא,[76] בְּעָמְדָם תְּרַפֶּינָה כַנְפֵיהֶן כאשר החיות עומדות, כנפיהן אינו משמיעות קול[77]: (כה) וַיְהִי קוֹל מֵעַל לָרָקִיעַ אֲשֶׁר עַל רֹאשָׁם החיות עמדו ולא הרעישו בשעה שיצא קול מעל לרקיע שנמצא מעל ראשם. הכוונה לדיבור של ה' לנביאיו,[78] בְּעָמְדָם תְּרַפֶּינָה כַנְפֵיהֶן אז היו היות מרפות את כנפיהן ולא מזיזות אותן[79]: (כו) וּמִמַּעַל לָרָקִיעַ אֲשֶׁר עַל רֹאשָׁם ומעל לרקיע שנמצא מעל ראשי החיות,[80] כְּמַרְאֵה אֶבֶן סַפִּיר דְּמוּת כִּסֵּא ראיתי דמות כסא שמראהו כאבן טובה, הכסא היה זוהר כמו אבן טובה,[81] וְעַל דְּמוּת הַכִּסֵּא דְּמוּת כְּמַרְאֵה אָדָם עָלָיו מִלְמָעְלָה והיה מעין דמות של אדם שישב מעל לדמות הכסא. כמובן שלה' אין דמות ולכן הנביא השתמש בדימוי של אדם ולא אדם ממש[82]: (כז) רש"י כתב בשם חז"ל שאין רשות להתבונן בפסוק זה, ואנחנו נפרש את הדברים על פי הפשט שפירשו הפרשנים ואין לנו עסק בנסתרות. וָאֵרֶא כְּעֵין חַשְׁמַל כשהתבוננתי בדמות האדם, ראיתי מראה של חשמל (מראה של אש בטהרתה),[83] כְּמַרְאֵה אֵשׁ בֵּית לָהּ סָבִיב החשמל היה מוקף בבית שהיה במראה של אש,[84] מִמַּרְאֵה מָתְנָיו וּלְמָעְלָה כך היה ממראה מתניו ומעלה (מראה חשמל שמוקף באש),[85] וּמִמַּרְאֵה מָתְנָיו וּלְמַטָּה רָאִיתִי כְּמַרְאֵה אֵשׁ וְנֹגַהּ לוֹ סָבִיב אבל ממראה מתניו ומטה ראיתי מראה אש שסביבה היה מעין אור[86]: (כח) כְּמַרְאֵה הַקֶּשֶׁת אֲשֶׁר יִהְיֶה בֶעָנָן בְּיוֹם הַגֶּשֶׁם כֵּן מַרְאֵה הַנֹּגַהּ סָבִיב האור שהיה מסביב לאש היה דומה למראה של קשת שנראה ביום מעונן,[87] הוּא מַרְאֵה דְּמוּת כְּבוֹד ה' המראה שראיתי הוא מראה של דמות ה' (כיוון שהנביא ראה אותו נוסע מבית המקדש בשעת נסיעת השכינה ממנו),[88] וָאֶרְאֶה וָאֶפֹּל עַל פָּנַי וכאשר ראיתי את המראה, נפלתי על פניי כדי להשתחוות לה',[89] וָאֶשְׁמַע קוֹל מְדַבֵּר ואז שמעתי את קול ה' מדבר אליי את דברי הנבואה (שכתובים בפרק הבא)[90]:

 

[1] רד"ק בשם אביו, והחישוב הוא שנבואת יחזקאל על בנין בית המקדש וירושלים הייתה בשנת היובל, שהייתה בשנת העשרים וחמש לגלות יהויכין. נבואה זו נאמרה בשנה החמישית לגלות יהויכין, מכאן שהיא נאמרה בשנת השלושים ליובל. בהמשך דבריו כתב הרד"ק שחשבון זה מסתדר עם החשבון של התרגום שכתב שמדובר על שנת השלושים למציאת ספר התורה על ידי חלקיה בתקופתו של יאשיהו המלך, משום שמציאת ספר התורה הייתה בשנה השמונה עשר למלכותו של יאשיהו, כך שנותרו שלוש עשרה שנה לשנות מלכותו, ויש להוסיף לשנים אלו עוד אחת עשרה של יהויקים, ובשנה העשרים וחמש התחיל יהויכין למלוך.

בעניין תוכן הנבואה, כתב הרד"ק שה' הראה ליחזקאל רמז לנסיעת השכינה מבית המקדש. הפורענות החלה כבר בתקופתו של יאשיהו, וכמו שהפורענות החלה בתקופתו של יאשיהו, כך היא תמשיך להתקיים. בזמן של הנבואה, בא צדקיהו אל מלך בבל.

רש"י: בתחילת דבריו, סתם הכתוב מיהו הנביא ומהו האירוע שממנו מנה את שלושים השנים. לכן רוח הקודש הפסיקה את דבריו כדי לפרט בשני הפסוקים הבאים (מעין סוגריים) מיהו הנביא ומהו המניין שלו מנה.

[2] רד"ק וכתב שהנבואה נאמרה דווקא בחודש זה משום שחודש זה הוא חודש תחילת החורבן משום שבחודש זה נבקעו חומות ירושלים. כאשר ה' הראה ליחזקאל את הנבואה על בנין בית המקדש, היה זה ביום כיפור של שנת היובל שהוא הסימן של צאת העבדים לחרות, ויש ביום זה סימן גם למחילת העוונות לעם ישראל. הנבואה נאמרה בבבל, כדי לומר שהגלות היא בבבל.

[3] תרגום. רד"ק משמע לכאורה מדבריו שיחזקאל לא היה בגלות, אלא שהוא התנבא כאילו היה בגלות. אולם מפירושו לפסוק ג משמע שהוא סובר שיחזקאל אכן היה בגלות בשעה שאמר את הנבואה. בהמשך דבריו הביא את המחלוקת בחז"ל האם נהר כבר הוא נהר פרת או לא. מצודות: הנביא באמת היה על נהר כבר.

[4] רד"ק וכתב שכאשר הכתוב רוצה לומר על דבר כלשהו שהוא חשוב, הוא קורא לו "אלהים". רש"י: מדובר על מראה שאיננו באספקלריא המאירה, אלא במעין חלום.

[5] רש"י לעיל בפסוק א.

[6] רש"י לעיל בפסוק א.

[7] תרגום. רד"ק: כתב שהפסוק היה צריך לומר "אלי" ולא לציין את השם, אלא שכך דרך המקרא לפעמים. לפי רש"י בפירושו לעיל, אין כאן שאלה, משום שפסוק זה מהווה תוספת של דברי רוח הקודש כדי לפרט יותר את זהותו וזמנו של יחזקאל. מצודות: דבר ה' המוזכר בפסוק הוא הדיבור שאחרי המראה שרואה הנביא.

[8] תרגום וכתב שזו הייתה נבואתו השנייה של יחזקאל, כאשר הוא כבר התחיל להתנבא בארץ ישראל, ולכן היה יכול להתנבא גם בחוץ לארץ. רד"ק הביא את המחלוקת בחז"ל האם יחזקאל זכה לנבואה בחוץ לארץ בגלל שהוא כבר התנבא בארץ ישראל, או שבגלל שיחזקאל היה במקום טהור, ליד המים, הוא זכה להתחיל להתנבא אפילו בחוץ לארץ. רש"י הביא דעות שפרק ב קדם לפרק א מבחינה כרונולוגית, ופרק ב נאמר ליחזקאל עוד בהיותו בארץ ישראל. כמו כן הביא דעה שהנבואה שבפרק יז היא הנבואה הראשונה שבה התנבא יחזקאל.

[9] תרגום. רש"י: הפסוק מדגיש את כח חוזק הנבואה, משום שכאשר אדם מתנבא, הוא מתנהג כמשוגע.

[10] תרגום. רש"י: רוח הסערה מדמה את כיסא הכבוד. ה' הגיע כדי להביא פורענות על עם ישראל ולכן בנבואה הדימוי הוא לסערה. הצפון הוא מקום ממלכת בבל, והנביא אומר שה' הכניע את העולם כולו תחת ממלכת בבל, כדי שכולם יידעו שה' מסר את עם ישראל תחת אומה חזקה ולא תחת אומה שפלה. רד"ק: בבל הייתה צפונית לארץ ישראל וגם בהנהגת העולם יש מימד שצפון ונסתר מעין האדם.

[11] רד"ק ובביאור מעשה המרכבה כתב שהענן הגדול מדמה ת החושך של הגלות. הענן והאש גם סותרות זה את זה לפי מחשבות האדם.

[12] רד"ק והשילוב ביניהם מרמז על הגלות שבה עם ישראל ייצא מאור לחושך, ולאחר מכן בגאולה המצב יתהפך וייצאו מחושך לאור. כאשר אדם יתגבר על הסתירות בעולם, ייצא מן המבוכה ויהיה נוגה לו. גם לעניין השגת ה': יש אפשרות להשיג קצה שלו, אך לעניין השגת עצמותו של ה', יש חושך סביב ולא ניתן להשיגו. רש"י: האור מסמל את הגאולה שתהיה אחרי הגלות.

[13] מצודות. חז"ל פירשו את עניין החשמל בכמה אופנים שהובאו בפרשנים כרש"י ורד"ק. א. מלאך. ב. חיות אש ממללות (על כך כתב רש"י שאינו מבין את דברי חז"ל). רד"ק כתב שהחשמל יצא מתוך הסערה שבו הנביא השתומם מהמראה. כמו כן הסביר שלעניין מציאותו של ה', הנביא השתמש בדימוי של חשמל, אך האדם עצמו אינו יכול להשיג את ה' ובעיני האדם הוא חושך.

[14] מצודות. רד"ק: המספר ארבע עשרה כולל הרבה מדרכי העולם שמחולקים לארבע, ומונה הרבה מדרכיהם, נביא מקצתם. העולם מחולק לארבעה מינים: חי, צומח, דומם ומדבר. יש ארבע תקופות בשנה ועוד. לכן היו גם ארבע דגלים וארבעה טורים בחושן.

[15] רש"י. רד"ק: יתכן שהכוונה שבצד אחד היה להם דמות של אדם או שהפנים כולם היו בדמות אדם, אלא שהיה שוני מסוים ביניהם. דעת מקרא הציע שהדמות נראתה בכללותה בדמות אדם.

[16] תרגום.

[17] תרגום.

[18] רש"י בפירושו השני. בפירושו הראשון פירש שבניגוד לבני אדם שרגליהם מכוונות קדימה, וכך האדם יכול ללכת רק קדימה, וכדי ללכת לצד אחר הוא צריך להסתובב, רגליהן של החיות היו מכוונות כנגד כל כיוון, כך שהן היו יכולות ללכת לכל כיוון בלי להסתובב. רד"ק: לחיות לא היו רגליים, אלא גלגלים (כפי שכתוב בהמשך הפרק), אלא שהנביא דימה את הגלגלים לרגליים.

[19] תרגום. מצודות: הכוונה שכף רגליהם הייתה דומה לכף רגל של עגל. רד"ק: הנביא הזכיר דווקא את העגל, משום שהשור הוא אחד מארבעת הפנים שיש בחיות, אלא שהזכיר עגל ולא שור משום שהוא רצה לומר שהרגל עגולה. כמו כן כתב שמיעוט רבים שניים, ולכן היה לכל דמות שני אופנים.

[20] מצודות. רד"ק: לא הרגליים היו נוצצות, אלא שהיו יוצאים ניצוצות והנביא תיאור אותם, או שהחיות עצמן היו נוצצות.

[21] תרגום.

[22] תרגום.

[23] רש"י. רד"ק: הכנפיים שנוגעות זו בזו מראות שהחיות עובדות בשיתוף פעולה בכל העולם, והן לא חילקו ביניהן תחומי השפעה בעולם.

[24] רש"י. רד"ק: כשם שהחיות לא היו צריכות לשנות את כיוון הליכתן, כך פעולותיהן בעולם היו ללא עיכובים.

[25] רש"י.

[26] תרגום.

[27] מצודות.

[28] מצודות.

[29] מצודות.

[30] מצודות.

[31] מצודות.

[32] רש"י ורד"ק שכתבו שהטעם של הזקף הקטון מבדיל את המילה "ופניהם" משאר הפסוק. מצודות פירש שהכוונה היא שגם הפנים היו עם הכנפיים. במשמעות ביאור הפסוק אין הבדל בין הפירושים.

[33] תרגום. רד"ק: שתי הכנפיים האלה שימשו להם לעוף.

[34] רש"י.

[35] רש"י.

[36] מצודות.

[37] תרגום. רד"ק: תוכן פסוק זה כבר נאמר לעיל, אלא שהנביא חזר עליו כדי לומר שגם לחיות יש רצון משלהן.

[38] תרגום.

[39] תרגום ולפי פירושו משמע שמדובר על כל הגוף. רד"ק כתב שהכוונה רק לעיניים, היות והנביא כבר דיבר על שאר הגוף.

[40] מצודות. רד"ק: האש מסמלת את גודל החטא של עם ישראל שהתחייבו בשריפה על חטאיהם.

[41] רש"י. רד"ק: האש הייתה מהלכת בין החיות והיא מהווה דימוי לשריפת בית המקדש, שהיו בו הכרובים, שהן בצורת החיות, וכן את בית המלך ושאר הבתים החשובים.

[42] רש"י. רד"ק: הרמז בנוגה הוא שהאש שהוזכרה כשורפת בית המקדש ובית המלך, עתידה להיטיב לעם ישראל כשתבוא הגאולה.

[43] תרגום. רד"ק: הברק יוצא להכות בגויים.

[44] מצודות. רש"י הביא את מדרש חז"ל (מובא גם בתרגום) שהכוונה שהחיות היו עולות ממקומן למקום השכינה ומיד מחזירות את ראשיהן למקומן מאימת השכינה. תרגום: הוסיף שהן היו הולכות לעשות את רצון ה'. רד"ק: הריצה הלוך ושוב נועדה להדגיש את המחויבות לקיים את השליחות של ה', ולאחר קיומה חוזרים אליו כדי לקבל שליחות נוספת.

[45] מצודות. תרגום: הם היו קלילים במראה ברק. רש"י: בפירושו הרגיל כתב שהכוונה שהגוון של האש היה כמו האש שיוצא מבין החרסים. בתוספת לפירושו (שלא ברור מי כתבו) כתוב שברק פירושו פיזור ובסוף כתב שזה מלשון ברק.

[46] מצודות.

[47] מצודות. רד"ק: הגלגל היה מונח על קרקע הארץ.

[48] מצודות. רש"י כתב שייתכן לפרש שלאופן יש ארבעה פנים. כמו"כ הביא את מדרש חז"ל שהכוונה לסנדלפון שעומד בארץ וראשו מגיע לבין החיות. רד"ק: כתב שהנביא הדגיש שהגלגל לא היה נוטה לאחד מהפנים יותר מהאחרים, אלא היה באמצע הדמות כך שהיה במרחק שווה מכל הפנים. פירוש נוסף כתב שהכוונה לצידי הגלגל.

[49] רד"ק.

[50] תרגום.

[51] מצודות.

[52] תרגום.

[53] תרגום.

[54] מצודות. רד"ק: הבנתי מפירושו שהכוונה לגב החיות, ופסוק זה מקביל לפירוט של פניהם שנאמר לעיל.

[55] מצודות.

[56] רש"י בפירושו הראשון. בפירושו השני כתב שהדפנות עמדו על ידי מורא. תרגום: הכוונה היא שכלפי הרקיע לא היה הבדל בין החיות, אבל כלפי המקבלים בארץ יש הבדל ביניהם. מהר"י קרא הביא פירוש נוסף שהכוונה היא שהן היו רואות על ידי העיניים שמוזכרות בצלע הבאה.

[57] מצודות. רש"י הסביר שהכוונה לעיניים ממש, ומטרתן היה לראות להיכן ללכת, כך שבכל כיוון היו עיניים משום שהאופנים היו יכולים ללכת לכל כיוון.

[58] מצודות.

[59] תרגום.

[60] תרגום. רד"ק: ההתרוממות מעל הקרקע פירושו כאשר יש מאורעות שנראים כאילו שאין סדר בעולם (כמו מגיפות קשות וכדומה). במקרים אלו כביכול שאין השגחה על הארץ וכביכול שהחיות התרוממו לרקיע.

[61] רש"י.

[62] רש"י וכתב שרוחו של הקב"ה הייתה בחיות, וממילא הן ידעו את רצון ה'.

[63] מצודות.

[64] מצודות.

[65] תרגום.

[66] תרגום. רד"ק: העמידה היא השרות לפני ה'.

[67] תרגום.

[68] תרגום.

[69] מצודות.

[70] מצודות. רד"ק: הרקיע הוא אור השכל הבהיר. הרקיע איננו מחושי, אבל הנביא ראה אותו באופן מוחשי כדי שהוא יבין. כמו כן הסביר שהקרח הוא מעין אבנים טובות ומרגליות.

[71] מצודות.

[72] מצודות.

[73] מצודות.

[74] מצודות.

[75] מצודות. רד"ק התלבט אם הכוונה ב"שדי" היא לה' או שניתן לפרש שהכוונה לקול חזק, והתיאור "שדי" משמש לתיאור של חוזק גם כשאינו מבטא את שם ה'. כמו כן כתב שהנביא מדבר על הגלגול של הגלגלים ולא על מהלך החיות, אלא שהנביא ייחס את הגלגול לחיות עצמן.

[76] מצודות. תרגום: הכוונה למחנה של מלאכי ה'.

[77] מצודות. תרגום: הדיבור של ה' לנביאיו היה משתק את כנפיהן. רש"י הביא פירוש נוסף ממדרש חז"ל שהחיות הפסיקו לקלס את ה' (וזה פירוש בעמדם) כדי שהצדיקים יוכלו לקלס אותו.

[78] תרגום.

[79] תרגום.

[80] תרגום.

[81] תרגום.

[82] מצודות.

[83] מצודות.

[84] מצודות.

[85] מצודות. תרגום: כתב שעל החלק העליון מהמותניים ומעלה, לא היה אפשר להסתכל.

[86] מצודות.

[87] מצודות.

[88] מצודות.

[89] מצודות.

[90] רש"י.

איוב פרק ו

.ביאור אוצר המקרא (לשעבר ושננתם) לספר איוב פרק ו .ביאור פשוט לפסוקי המקרא עם הערות שוליים שמבררות את מחלוקות הפרשנים ושאלות העולות מפשט הפסוקים אוצר המקרא הוא קיצור של מפעל אוצר מפרשי התנ"ך שכולל...
אוצר המקרא על התנך

חידון ישעיהו מסכם מז - נו

חידון התנ"ך העולמי המקוון תשפ"ב - ישעיהו - מסכם על פרקים מז - נו
חידון התנ"ך תשפ"ב

איוב פרק ה

.אוצר המקרא לספר איוב פרק ה .פירוש פשוט על פי הפשט עם חלק מהערות השוליים שבהם מתבררים מחלוקות הפרשנים ושאלות ותשובות שעולות בפשט הפסוקים .קיצור אוצר מפרשי התנ"ך
אוצר המקרא על התנך

חידון ישעיהו נז - נח

חידון התנ"ך העולמי המקוון תשפ"ב - ישעיהו נז -נח (ח אב)
חידון התנ"ך תשפ"ב