ירמיהו פרק ג

ירמיהו פרק ג

להאזנה לתוכן הפרק לחצו כאן

(א) לֵאמֹר ראוי לומר לבני ישראל את הדברים הבאים:[1] הֵן יְשַׁלַּח אִישׁ אֶת אִשְׁתּוֹ וְהָלְכָה מֵאִתּוֹ וְהָיְתָה לְאִישׁ אַחֵר במקרה ואדם יגרש את אשתו, והיא תלך ממנו ותתחתן עם אדם אחר,[2] הֲיָשׁוּב אֵלֶיהָ עוֹד האם ראוי שהיא תחזור אחר כך לבעלה הראשון?[3] הֲלוֹא חָנוֹף תֶּחֱנַף הָאָרֶץ הַהִיא הרי אסור לעשות כך, והארץ תיענש על כך! אם האישה תחזור לבעלה הראשון, היא תגרום לכעס גדול על יושבי הארץ ההיא ותושבי הארץ ההיא ייענשו (בגלל שחטאה),[4] וְאַתְּ זָנִית רֵעִים רַבִּים וְשׁוֹב אֵלַי ואילו את (עם ישראל) עזבת אותי (ה') כדי לעבוד עבודה זרה, ובכל זאת אם תחזרי בתשובה, אחזיר אתכם אליי. ה' אמר שלמרות שאסור לאישה שהתגרשה והתחתנה עם מישהו אחר לחזור לבעלה הראשון, בני ישראל יכולים לחזור אליו, למרות שהם כבר עברו לעבוד עבודה זרה,[5] נְאֻם ה' כך אמר ה'[6]: (ב) שְׂאִי עֵינַיִךְ עַל שְׁפָיִם תזקפי את עינייך ותסתכלי על המקומות הגבוהים, תסתכלי על ההרים.[7] דרכם של עובדי עבודה זרה הייתה להניח את העבודה הזרה על ההרים,[8] וּרְאִי אֵיפֹה לֹא שֻׁכַּבְתְּ (תסתכלי על ההרים) ותראי באיזה מקום לא שכבת עם אדם אחר, באיזה מקום לא עבדת עבודה זרה (הנביא מדמה את העבודה הזרה לניאוף),[9] עַל דְּרָכִים נעמדת על הדרכים כמו שאישה זונה נעמדת שם כדי למצוא את האנשים. הנביא השתמש בלשון זנות כדי לתאר את האופן שבו בני ישראל חיפשו לעבוד עבודה זרה. כשהם שהזונה נעמדת על הדרכים כדי לחפש עם מי היא יכולה לזנות, כך בני ישראל חיפשו אצל כל העמים איזו עבודה זרה לעבוד,[10] יָשַׁבְתְּ לָהֶם כַּעֲרָבִי בַּמִדְבָּר ישבת במקום מחבוא כדי לחטוא בו כשם שהערבים מסתתרים במדברות,[11] וַתַּחֲנִיפִי אֶרֶץ בִּזְנוּתַיִךְ וּבְרָעָתֵךְ בגלל שעבדת עבודה זרה ובגלל שאר החטאים שלך, תגרמי לארץ ישראל להיחרב[12]: (ג) וַיִּמָּנְעוּ רְבִבִים בגלל החטאים שלך, נמנעה ירידת הגשם החזק על הארץ,[13] וּמַלְקוֹשׁ לוֹא הָיָה ובגלל החטאים שלך, נמנע גם המלקוש, הגשם המאוחר. הנביא אומר שבני ישראל נענשו בעצירת גשמים,[14] וּמֵצַח אִשָּׁה זוֹנָה הָיָה לָךְ המצח שלך היה דומה למצח של אישה זונה. בניגוד לאישה זונה המגלה את מצחה, אישה צנועה מכסה את המצח שלה. הנביא אומר שבני ישראל חטאו ולא התביישו בחטא שלהם,[15] מֵאַנְתְּ הִכָּלֵם את (עם ישראל) מסרבת להתבייש על החטאים שלך[16]: (ד) הֲלוֹא מֵעַתָּה קָרָאת לִי אָבִי הרי כאשר מנעתי ממך גשם, קראת לי "אבי",[17] אַלּוּף נְעֻרַי אָתָּה ואמרת עליי שאני האדון שלך עוד מתקופת הנעורים שלך, מהתקופה שבחרתי בך לעם, מיציאת מצרים[18]: (ה) הֲיִנְטֹר לְעוֹלָם ואמרת: האם ה' ישמור את השנאה עליי לעולם, האם ה' אף פעם לא יסלח לי?[19] אִם יִשְׁמֹר לָנֶצַח (אמרת) האם ה' ישמור לנצח את השנאה (הכפילות על צלע הפסוק הקודמת כדרכן של נבואות),[20] הֶנֵּה דִבַּרְתְּ וַתַּעֲשִׂי הָרָעוֹת וַתּוּכָל אלה הדברים שדיברת, אך מצד שני עשית את כל החטאים שהיית יכולה לעשות. הנביא אומר שאמנם בני ישראל אמרו בפיהם שה' הוא האדון שלהם ושהם רוצים לחזור בתשובה, אך הם המשיכו לחטוא[21]: (ו) וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי בִּימֵי יֹאשִׁיָּהוּ הַמֶּלֶךְ ה' אמר לי (ירמיהו) בימיו של יאשיהו מלך יהודה, כשהוא ציווה אותי להחזיר את עשרת השבטים מהגלות:[22] הֲרָאִיתָ אֲשֶׁר עָשְׂתָה מְשֻׁבָה יִשְׂרָאֵל האם ראית את החטאים שבהם חטאו עשרת השבטים לפני שהם גלו?[23] הֹלְכָה הִיא עַל כָּל הַר גָּבֹהַּ בני עשרת השבטים עלו על כל הר גבוה,[24] וְאֶל תַּחַת כָּל עֵץ רַעֲנָן וכן הלכו בני ישראל מתחת לכל עץ לח ויפה,[25] וַתִּזְנִי שָׁם ושם הם עבדו עבודה זרה (הנביא מדמה את העבודה הזרה לזנות)[26]: (ז) וָאֹמַר אַחֲרֵי עֲשׂוֹתָהּ אֶת כָּל אֵלֶּה ולאחר שבני ישראל חטאו בכל החטאים האלה, אמרתי להם על ידי הנביאים:[27] אֵלַי תָּשׁוּב תחזרי אליי, תחזרי בתשובה,[28] וְלֹא שָׁבָה אך בני ישראל לא רצו לחזור בתשובה (למרות שקראתי להם לעשות זאת על ידי הנביאים),[29] וַתֵּרֶא בָּגוֹדָה אֲחוֹתָהּ יְהוּדָה (לא רק שבני ישראל, תושבי ממלכת ישראל, לא חזרו בתשובה אלא) היא גם גרמה לכך שהאחות שלה, ממלכת יהודה, מרדה גם היא בה'. הנביא אומר שתושבי ממלכת יהודה למדו לחטוא מתושבי ממלכת ישראל[30]: (ח) וָאֵרֶא אני (ה') ראיתי,[31] כִּי עַל כָּל אֹדוֹת אֲשֶׁר נִאֲפָה מְשֻׁבָה יִשְׂרָאֵל שִׁלַּחְתִּיהָ שלמרות שגירשתי את תושבי ממלכת ישראל מארץ ישראל בגלל כל החטאים שבהם הם חטאו,[32] וָאֶתֵּן אֶת סֵפֶר כְּרִיתֻתֶיהָ אֵלֶיהָ ונתתי לה את הגט, גירשתי את תושבי ממלכת ישראל על ידי נתינת הגט,[33] וְלֹא יָרְאָה בֹּגֵדָה יְהוּדָה אֲחוֹתָהּ ולמרות זאת, אחותה של ממלכת ישראל, ממלכת יהודה, לא הייתה יראה לחטוא,[34] וַתֵּלֶךְ וַתִּזֶן גַּם הִיא וגם היא (ממלכת יהודה) הלכה וזנתה. הנביא אומר שתושבי ממלכת יהודה היו אמורים להיות יראים מלחטוא לאחר שהם ראו שתושבי ממלכת ישראל גלו ממקומם, אך הדבר לא השפיע עליהם[35]: (ט) וְהָיָה מִקֹּל זְנוּתָהּ בגלל שהיה קל לממלכת יהודה לזנות, בגלל שהיה קל לתושבי ממלכת יהודה לעבוד עבודה זרה,[36] וַתֶּחֱנַף אֶת הָאָרֶץ ממלכת יהודה גרמה לארץ ישראל להיות חרבה ושוממה (כעונש על חטאיה),[37] וַתִּנְאַף אֶת הָאֶבֶן וְאֶת הָעֵץ ותושבי ממלכת יהודה הכינו פסלים מאבנים ועצים[38]: (י) וְגַם בְּכָל זֹאת לֹא שָׁבָה אֵלַי ולמרות שתושבי ממלכת יהודה ראו את מה שקרה לתושבי ממלכת ישראל, הם עדיין לא חזרו אליי. ה' אומר שתושבי ממלכת יהודה היו צריכים לחזור בתשובה לאחר שהם ראו את הפורענות שבאה על תושבי ממלכת ישראל, אך הם נמנעו מכך,[39] בָּגוֹדָה אֲחוֹתָהּ יְהוּדָה בְּכָל לִבָּהּ האחות של ממלכת ישראל, ממלכת יהודה, חטאה ובגדה בי בכל כוחה,[40] כִּי אִם בְּשֶׁקֶר והחזרה בתשובה של ממלכת יהודה הייתה רק כלפי חוץ, אבל תושבי ממלכת יהודה לא חזרו באמת בתשובה,[41] נְאֻם ה' כך אמר ה'[42]: (יא) וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי ה' אמר לי (ירמיה) את הדברים הבאים: צִדְּקָה נַפְשָׁהּ מְשֻׁבָה יִשְׂרָאֵל למרות שתושבי ממלכת ישראל חטאו, הם עדיין היו צדיקים יותר,[43] מִבֹּגֵדָה יְהוּדָה (תושבי ממלכת ישראל היו צדיקים יותר) מהמרד שמרדו בי תושבי ממלכת יהודה. ה' אמר לירמיה שבהשוואה לתושבי ממלכת יהודה, נחשבו תושבי ממלכת ישראל לאנשים צדיקים, היות ותושבי מלכת יהודה חטאו יותר מהם, על ידי שהכניסו עבודה זרה לבית המקדש[44]: (יב) הָלֹךְ וְקָרָאתָ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה צָפוֹנָה תזדרז (ירמיה) ותקרא את הדברים הבאים לכיוון צפון, משום שתושבי ממלכת ישראל גלו לאשור שנמצאת צפונית לארץ ישראל,[45] וְאָמַרְתָּ תאמר את הדברים הבאים כשפניך כלפי צפון: שׁוּבָה מְשֻׁבָה יִשְׂרָאֵל תושבי ממלכת ישראל! תחזרו בתשובה מחטאיכם,[46] נְאֻם ה' כך אמר ה':[47] לוֹא אַפִּיל פָּנַי בָּכֶם לא אגרום לכעסי שישכון בכם, לא אכעס עליכם,[48] כִּי חָסִיד אֲנִי שהרי אני חסיד ואעשה אתכם חסד בכך שאמחל לכם. בניגוד למלך בשר ודם ששומר את כעסו, לא אשמור את כעסי עליכם,[49] נְאֻם ה' כך אמר ה',[50] לֹא אֶטּוֹר לְעוֹלָם לא אשמור את הכעס שלי לעולם. מיד כאשר תחזרו בתשובה, אפסיק לכעוס עליכם[51]: (יג) אַךְ דְּעִי עֲוֹנֵךְ כִּי בַּה' אֱלֹהַיִךְ פָּשָׁעַתְּ (הנביא ממשיך בדבריו לתושבי ממלכת ישראל) אך לפני שאחזיר אותך אליי, עלייך להכיר במה מרדת בה' אלוקיך, עלייך להכיר בחטא שלך כדי שתוכלי לחזור בתשובה,[52] וַתְּפַזְּרִי אֶת דְּרָכַיִךְ לַזָּרִים תַּחַת כָּל עֵץ רַעֲנָן ופיזרת את רגליך ללכת לנאוף מתחת כל עץ יפה, הלכת למקומות רבים ללכת לעבוד עבודה זרה שהייתה מונחת מתחת לכל עץ יפה,[53] וּבְקוֹלִי לֹא שְׁמַעְתֶּם ולא שמעתם בקולי בכלל. כאשר עבדתם עבודה זרה, לא עבדתם אותי בכלל, אפילו לא בשיתוף העבודה הזרה,[54] נְאֻם ה' כך אמר ה'[55]: (יד) שׁוּבוּ בָנִים שׁוֹבָבִים נְאֻם ה' ה' אמר: בנים מורדים! תחזרו אליי,[56] כִּי אָנֹכִי בָּעַלְתִּי בָכֶם שהרי אני האדון עליכם,[57] וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם אֶחָד מֵעִיר וּשְׁנַיִם מִמִּשְׁפָּחָה וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם צִיּוֹן וגם אם רק מעטים יחזרו בתשובה עד שמתוך עיר שלמה יהיה רק אדם שיחזור בתשובה, או שבתוך אומה שלמה של גוים, יהיו רק שניים שיחזרו בתשובה, אקח אותם ואביא אותם לציון (ושאר האנשים שלא יחזרו בתשובה לא יחזרו איתם). בפסוק זה, פירוש משפחה הינה אומה שלמה[58]: (טו) וְנָתַתִּי לָכֶם רֹעִים כְּלִבִּי ואמנה עליכם מלכים שיהיו רצויים לפני. בניגוד למלכים שבני ישראל המליכו עליהם ושחטאו, מלך המשיח יהיה רצוי לפני ה',[59] וְרָעוּ אֶתְכֶם דֵּעָה וְהַשְׂכֵּיל והמלכים שאמליך עליכם ינהיגו אתכם בדרך של דעה ושכל, וכך תכירו ותעבדו את ה'[60]: (טז) וְהָיָה כִּי תִרְבּוּ וּפְרִיתֶם בָּאָרֶץ בַּיָּמִים הָהֵמָּה באותם הימים, לאחר שתחזרו לארץ ישראל ותשבו בה, ותולידו צאצאים רבים,[61] נְאֻם ה' כך אמר ה':[62] לֹא יֹאמְרוּ עוֹד אֲרוֹן בְּרִית ה' אנשים מבני ישראל לא יאמרו זה לזה: נלך לארון הברית כדי להתפלל שם. לא יהיה ניתן ללכת להתפלל לפני ארון הברית, משום שיהיו כל כך הרבה אנשים שירצו ללכת לשם ולהתפלל, עד שהמקום לא יוכל להכיל את כולם,[63] וְלֹא יַעֲלֶה עַל לֵב ואף אחד לא ירצה ללכת לבד לפני ארון הברית, משום שיהיה שם דוחק גדול כתוצאה מריבוי האנשים שיבואו לשם,[64] וְלֹא יִזְכְּרוּ בוֹ ולא יזכרו את ארון הברית ולא ילכו לשם, בגלל הדוחק הגדול,[65] וְלֹא יִפְקֹדוּ וְלֹא יֵעָשֶׂה עוֹד וגם לא יכינו ארונות נוספים על ארון הברית. הנביא אומר באופנים שונים כדרכן של נבואות, שבגלל שבני ישראל יפרו והעם יגדל, לא יהיה ניתן לעלות להתפלל דווקא לפני ארון הברית, אלא יהיה צורך להתפלל במקום רחב יותר שיוכל להכיל את כל האנשים[66]: (יז) בָּעֵת הַהִיא בתקופה שבני ישראל יחזרו לאדמתם וירבו בה, יִקְרְאוּ לִירוּשָׁלִַם כִּסֵּא ה' כל ירושלים תיקרא "כסא ה'", משום שהשכינה תשרה בכל העיר,[67] וְנִקְווּ אֵלֶיהָ כָל הַגּוֹיִם לְשֵׁם ה' לִירוּשָׁלִָם וכל האומות ייאספו לירושלים לשם ה', משום שה' ישרה את שכינתו בכל העיר,[68] וְלֹא יֵלְכוּ עוֹד אַחֲרֵי שְׁרִרוּת לִבָּם הָרָע והן האומות והן בני ישראל לא ילכו יותר אחרי המראות הרעים שהלב הרע שלהם מראה להם, האומות ובני ישראל לא ייכנעו יותר לעבודה זרה[69]: (יח) בַּיָּמִים הָהֵמָּה יֵלְכוּ בֵית יְהוּדָה עַל בֵּית יִשְׂרָאֵל וְיָבֹאוּ יַחְדָּו באותם ימים, בתקופה של הגאולה, ילכו צאצאיהם של תושבי ממלכת יהודה שגלו ולא חזרו לארצם בבניין בית המקדש השני, יחד עם צאצאי תושבי ממלכת ישראל,[70] מֵאֶרֶץ צָפוֹן עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר הִנְחַלְתִּי אֶת אֲבוֹתֵיכֶם (צאצאי תושבי ממלכת יהודה וצאצאי עשרת השבטים) יבואו יחד מהארצות הצפוניות לשם הם גלו, ויבואו לארץ שהנחלתי לאבותיכם, לארץ ישראל[71]: (יט) וְאָנֹכִי אָמַרְתִּי אמרתי בשעה שלקחתי אתכם לי לעם והוצאתי אתכם מארץ מצרים:[72] אֵיךְ אֲשִׁיתֵךְ בַּבָּנִים (אמרתי) איך אני אשים אתכם באופן שאתם תהיו לי כבנים מכובדים? באיזה אופן אני יכול לכבד אתכם?[73] וְאֶתֶּן לָךְ אֶרֶץ חֶמְדָּה ולכן נתתי לך (לכל בני ישראל) ארץ שכל האומות חומדים אותה,[74] נַחֲלַת צְבִי צִבְאוֹת גּוֹיִם את הנחלה המפוארת הזו, את ארץ ישראל המפוארת, רוצים כל הצבאות של הגוים, העמים הרבים מעוניינים לקבל לעצמם את ארץ ישראל,[75] וָאֹמַר אָבִי תִּקְרְאִי לִי וּמֵאַחֲרַי לֹא תָשׁוּבִי אלא שאמרתי שתקראו לי "אבי" ותקבלו עליכם את סמכותי, ולא תחזרי בך מעבודתי. ה' אמר שהוא כיבד את בני ישראל על ידי שנתן להם את ארץ ישראל (ששאר האומות רצו גם הם לקבל אותה לנחלה), אלא שארץ ישראל ניתנה לבני ישראל בתנאי שהם ימשיכו לעבוד את ה'[76]: (כ) אָכֵן בָּגְדָה אִשָּׁה מֵרֵעָהּ כמו אישה שבוגדת בבעלה,[77] כֵּן בְּגַדְתֶּם בִּי בֵּית יִשְׂרָאֵל (כמו אישה שבוגדת בבעלה) כך אתם, בני ישראל בגדתם בי,[78] נְאֻם ה' כך אמר ה'[79]: (כא) קוֹל עַל שְׁפָיִים נִשְׁמָע היה ראוי שבמקומות הגבוהים יישמעו קולות,[80] בְּכִי תַחֲנוּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (היה ראוי שבמקומות הגבוהים יישמעו קולות) של בכי של בני ישראל (היה ראוי שהם יבכו ויצטערו על החטאים שבהם חטאו),[81] כִּי הֶעֱווּ אֶת דַּרְכָּם שָׁכְחוּ אֶת ה' אֱלֹהֵיהֶם שהרי בני ישראל עיקמו את דרכם וחטאו, ובכך הם שכחו את ה' אלוקיהם (ולכן היה ראוי שהם יבכו על ההרים הגבוהים)[82]: (כב) שׁוּבוּ בָּנִים שׁוֹבָבִים בנים חוטאים! תחזרו בתשובה![83] אֶרְפָּה מְשׁוּבֹתֵיכֶם ואסלח לכם על חטאיכם,[84] הִנְנוּ אָתָנוּ לָךְ ותגידו לי: אנחנו (בני ישראל) באים אליך, אנחנו חוזרים אליך,[85] כִּי אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ שהרי אתה ה' אלוקינו[86]: (כג) אָכֵן לַשֶּׁקֶר מִגְּבָעוֹת הָמוֹן הָרִים אכן הייתה זו תקוות שווא כאשר ציפינו לעזרת העבודה הזרה שהייתה ממוקמת על הגבעות ולעזרת הפסלים הרבים שהיו על ההרים,[87] אָכֵן בַּה' אֱלֹהֵינוּ תְּשׁוּעַת יִשְׂרָאֵל והגענו להבנה שרק על ידי ה' אלוקינו בני ישראל ייוושעו. הנביא אומר שהיה ראוי שבני ישראל יתוודו על עוונם על ההרים ויאמרו שהם טעו כאשר הם סמכו על העבודה הזרה שיושיע אותם[88]: (כד) הנביא ממשיך בדברי הווידוי שהיה ראוי שבני ישראל יתוודו ויאמרו: וְהַבֹּשֶׁת אָכְלָה אֶת יְגִיעַ אֲבוֹתֵינוּ והעבודה הזרה גרמה להפסד כל הדברים שאבותינו עמלו עליהם,[89] מִנְּעוּרֵינוּ ההפסד התחיל מעת שהיינו נערים,[90] אֶת צֹאנָם וְאֶת בְּקָרָם אֶת בְּנֵיהֶם וְאֶת בְּנוֹתֵיהֶם (הנביא מפרט מהם הדברים שהעבודה הזרה גרמה להפסדם) את הצאן, הבקר, והבנים והבנות שלהם[91]: (כה) נִשְׁכְּבָה בְּבָשְׁתֵּנוּ אנחנו כל כך מלאים בבושה, עד שהדבר נחשב כאילו שאפילו כשנשכב, נהיה מוקפים באותה הבושה,[92] וּתְכַסֵּנוּ כְּלִמָּתֵנוּ ואנחנו כל כך מלאים בכלימה, עד שהדבר נחשב כאילו שאנחנו מכוסים באותה הכלימה,[93] כִּי לַה' אֱלֹהֵינוּ חָטָאנוּ אֲנַחְנוּ וַאֲבוֹתֵינוּ מִנְּעוּרֵינוּ וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה שהרי אנחנו ואבותינו חטאנו לה' אלוקינו מעת שהיינו נערים ועד היום הזה, במשך תקופה ארוכה חטאנו לה' אלוקינו,[94] וְלֹא שָׁמַעְנוּ בְּקוֹל ה' אֱלֹהֵינוּ ולא שמענו בקול ה' אלוקינו (הכפילות על צלע הפסוק הקודמת כדרכן של נבואות)[95]:

[1] מצודות. רש"י: הנביא אמר שלמרות שהוא היה אמור לומר שבני ישראל אינם יכולים לחזור אל ה', הרי שה' עדיין מעוניין לקבל את תשובתם.

[2] מצודות.

[3] מצודות.

[4] מצודות.

[5] מצודות.

[6] תרגום.

[7] מצודות. רש"י: הכוונה ליבולי מים, למקורות מים וכן פירש בתרגום. רד"ק כתב בפירוש התרגום שהכוונה ל"נגרין", כלומר, פסיעות, אלא שבספרים שלנו כתוב בתרגום "נגדין" בד' וכן משמע מפירוש רש"י.

[8] רד"ק.

[9] מצודות.

[10] מצודות.

[11] מצודות. רש"י: הדימוי לערבי נועד לומר שבני ישראל היו מזומנים לעבוד עבודה זרה, כמו שהערבים מזומנים בדרכים.

[12] מצודות.

[13] מצודות. רד"ק בשם חז"ל: הכוונה להגשמים נמנעו בגלל עזי הפנים שבדור.

[14] מצודות.

[15] מצודות.

[16] מצודות.

[17] מצודות.

[18] מצודות.

[19] מצודות.

[20] מצודות.

[21] מצודות. רש"י: הנביא אינו אומר שבני ישראל אמרו שה' הוא האדון שלהם, אלא הדברים נאמרו על דרך המשאלה, והנביא אומר שהלוואי ובני ישראל היו חוזרים בתשובה ואומרים שה' הוא האדון שלהם. לפי פירוש זה יש לומר שהנביא הוא שאומר "הינטור לעולם", והוא אומר לבני ישראל שה' ימחל להם על חטאיהם אם הם יחזרו בתשובה. רד"ק: הכוונה שבני ישראל אמרו שהם ימשיכו לחטוא וכך הם אכן עשו. בשם תרגום  כתב שפירוש המילה "ותוכל" הוא שהם הרבו לחטוא. בשם אביו כתב שהכוונה שבימי יאשיהו הם חזרו בתשובה, אלא שהחזרה בתשובה לא הייתה אמיתית.

[22] רש"י. רד"ק: ירמיהו הדגיש שנבואה זו הייתה בימי יאשיהו משום שהוא התנבא גם בימי צדקיה ויהויקים, ולכן הוא אמר שנבואה זו הייתה לפני שיאשיהו חזר בתשובה, ומה שכתוב שבני ישראל חזרו בתשובה אלא שהתשובה הייתה תשובת שקר, הכוונה לתשובה אחרת ולא לתשובה שהייתה לאחר שיאשיהו מצא את ספר התורה. בפירוש נוסף כתב שהכוונה לתשובה שהייתה לאחר שיאשיהו מצא את ספר התורה, אלא שבני ישראל לא חזרו באמת בתשובה ולכן הנביא הגדיר את חזרתם כשקר, ורק יאשיהו חזר באמת בתשובה.

[23] רש"י + מצודות. רד"ק הקשה: כיצד ייתכן שירמיה יראה את חטאי ממלכת ישראל? הרי הוא נבואה זו נאמרה בתקופתו של יאשיהו, זמן רב לאחר גלות בני ישראל? וענה על כך שתי תשובות. א. הכוונה אינה לראיה מלשון לראות, אלא מלשון הבנה. ב. הכוונה לשאריות של בני ישראל שהיו מפוזרים בממלכת מצרים.

[24] תרגום. רד"ק: יש לפרש צלע פסוק זה לפי שתי הפירושים שבהם פורשה הצלע הקודמת. או שהכוונה שהוא הבין את הדרכים בהם חטאו בני ישראל בעבר או שהכוונה שבהווה בני ישראל הולכים בדרך של חטא.

[25] עיין ביאורנו דברים יב,ב.

[26] מצודות.

[27] מצודות. רש"י: הכוונה שה' אמר על ידי הנביאים עמוס, הושע ושאר הנביאים.

[28] מצודות.

[29] מצודות.

[30] מצודות. רש"י: אצל ממלכת ישראל, משתמש הנביא בלשון שובבות בעוד שלגבי ממלכת יהודה הוא משתמש בלשון קשה יותר, בלשון של בגידה. הטעם הוא שתושבי ממלכת ישראל לא ראו עדיין את תוצאות החטא, אבל תושבי ממלכת יהודה ראו את תוצאות החטא של ממלכת ישראל ובכל זאת הם לא חזרו בתשובה.

[31] מצודות. רד"ק: הסיבה שיש דגש על שה' הוא שראה היא משום שרק ה' הוא שראה שהחזרה בתשובה הייתה בשקר. כמו כן השווה בין ספר הכריתות הכתוב אצל ירמיהו בנוגע לממלכת ישראל לבין ספר הכריתות שכתוב אצל ממלכת יהודה בספר ישעיהו, אלא שאצל ממלכת ישראל הכוונה שניתנה להם גט כריתות גמורה משום שגם בעתיד לא יהיו מהם מלכים ואילו לגבי ממלכת יהודה הגט אינו גט גמור ומוחלט. בהסבר נוסף כתב שהכוונה היא שעשרת השבטים לא חזרו לאחר גלות בבל ואילו ממלכת יהודה כן חזרה לארץ ישראל. בסוף דבריו כתב שגם עשרת השבטים עתידים לחזור ולהיות תחת שלטון ממלכת יהודה.

[32] מצודות.

[33] מצודות.

[34] מצודות.

[35] מצודות.

[36] מצודות. מהר"י קרא: הוסיף פירוש שהכוונה שהקול שיצא בשעה שהיא זנתה גרמה להחרבת הארץ.

[37] מצודות.

[38] מצודות.

[39] מצודות.

[40] מצודות.

[41] מצודות. רש"י הביא את מדרש חז"ל האומר שעובדי העבודה הזרה היו מציירים ציור של עבודה זרה על הדלת, כך שכאשר הממונים על ביעור העבודה הזרה היו באים לוודא שאין בבית עבודה זרה והיו פותחים את הדלת, הם לא היו רואים שיש שם עבודה זרה, משום שהדלת הפתוחה חילקה את הציור.

[42] תרגום.

[43] מצודות.

[44] רד"ק. רש"י: הכוונה שתושבי ממלכת ישראל פטרו עצמם מעונש משום שלא היה להם ממי ללמוד, וזאת בניגוד לתושבי ממלכת יהודה שכבר היו יכולים ללמוד על מה שעתיד לבוא עליהם באם הם ימשיכו לחטוא.

[45] מצודות. רש"י: בנבואה זו צווה ירמיהו להחזיר את עשרת השבטים, וחלק מהם חזרו בשנת השמונה עשרה למלכות יאשיהו. לפי פירוש ה, הציווי ללכת הוא כמשמעו, שצריך ללכת ממש לאשור ולהחזיר את עשרת השבטים. רד"ק פירש שההליכה היא מלשון זירוז, ולא שירמיהו ילך ממש , אלא שירמיהו יקרא את הדברים האלה באזני זקני יהודה באופן שהוא כאילו מדבר עם תושבי ממלכת ישראל פנים בפנים. לפי שיטתו לא קרא ירמיהו את הדברים כשפניו כלפי צפון, אלא הכוונה כאילו שהוא יקרא את הדברים בפני עם ישראל.

[46] על פי מצודות (בפירושו לפסוק ו).

[47] תרגום.

[48] מצודות.

[49] רד"ק.

[50] תרגום. בדבר החזרה על "נאם ה'" בתוך הפסוק, עיין באוצר מפרשי התנ"ך על ספר חגי.

[51] מצודות. רד"ק: הכוונה שה' יחזיר את עשרת השבטים לאחר זמן ארוך, יחד עם תושבי ממלכת יהודה שיחזרו לארצם.

[52] רד"ק.

[53] מצודות. בדבר הביאור של עץ רענן כעץ יפה – עיין ביאורנו לספר דברים יב,ב.

[54] מצודות.

[55] תרגום.

[56] מצודות.

[57] מצודות. רש"י: כיוון שאני האדון עליכם, אין זה מכבודי להניח אתכם ביד אויבי. רד"ק: הביא מספר פירושים למילה "בעלתי". א. בעתיד, אהיה האדון שלכם לאחר שאגרש אתכם עתה. ב. התרציתי בכם (בשם התרגום). ג. קצתי.

[58] רד"ק. בשם חז"ל כתב שהכוונה היא שאפילו אם יהיה רק צדיק אחד בעיר – כל העיר תיגאל בזכותו.

[59] מצודות. רד"ק: הרועים הם הפרנסים שינהיגו את עם ישראל יחד עם מלך המשיח.

[60] מהר"י קרא.

[61] מצודות.

[62] תרגום.

[63] מצודות. רש"י: כל הארץ תהיה קדושה.

[64] מצודות.

[65] מצודות.

[66] מצודות. רש"י: הכוונה שלא יוציאו את ארון הברית ממקומו כפי שעשו במלחמה נגד הפלשתים. מהר"י קרא: יהיה שלום ולכן לא יהיה צורך להוציא את ארון הברית למלחמות. הרב גורן בספרו תורת המדינה, (עמ' 143 – 145), הסביר את הפסוקים באופן הבא. קדושת ירושלים לעתיד לבא תהיה שונה מקדושתה בזמן בית המקדש. בזמן בית המקדש הראשון, קדושת בית המקדש נבעה מארון הברית, בעוד שלעתיד לבא מקור קדושת בית המקדש תהיה כסא ה' בעצמו. היות ומקור הקדושה בבית המקדש יהיה כסא ה', עם ישראל ייחס פחות חשיבות לקדושת הארון.

[67] מצודות.

[68] מצודות. רד"ק: הסיבה שיש חזרה על המילה "ירושלים" היא שהגוים יאמרו זה לזה שהם רוצים לעלות לירושלים.

[69] רד"ק + מצודות.

[70] מצודות.

[71] מצודות. רש"י: הכוונה שיהודה וישראל יתחברו יחד ויהיו ממלכה אחת.

[72] מצודות.

[73] מצודות. רש"י: אמרתי שאינני יכול לשים את הבנים שלי מעורבבים יחד עם שאר האומות, ולכן נתתי להם ארץ משלהם. רד"ק: בדברים אלה אמר ה' לבני ישראל שהם לא חייבים לגלות – אם הם יחזרו בתשובה הוא ישאיר אותם בארץ ישראל.

[74] מצודות.

[75] מצודות. לפי פירושו, פירוש המילה "צבי" הוא "מפוארת". רד"ק: גם פירוש המילה "צבי" הוא "רצוי" והנביא חזר על אותם הדברים במספר אופנים.

[76] מצודות.

[77] מצודות.

[78] מצודות.

[79] תרגום.

[80] מצודות. רש"י: קרוב היום שבו יישמעו על ההרים קולות הבכי.

[81] מצודות.

[82] מצודות.

[83] מצודות.

[84] מצודות.

[85] מצודות. רש"י: בדברים אלה מלמד הנביא את בני ישראל להתוודות אל ה'.

[86] מצודות.

[87] מצודות. רד"ק הוסיף פירוש שהכוונה שבני ישראל היו מצפים לישועה מהאומות, אך עתה הם הבינו שרק ה' יכול להושיע אותם.

[88] מצודות.

[89] מצודות. רד"ק: הבשת היא העבודה הזרה של הבעל. לכן ירובעל נקרא גם ירובשת.

[90] מצודות. תרגום: הכוונה שהאבות מתו בעוון הבנים שעבדו עבודה זרה.

[91] מצודות.

[92] מצודות. רד"ק: כאשר אדם נמצא בצרה גדולה, הוא נופל ושוכב, בגלל שאין לו כח.

[93] מצודות.

[94] מצודות.

[95] מצודות.