ירמיהו פרק יא

ביאור ושננתם עם חלק מההערות לספר ירמיהו פרק יא'.

מערכת אוצר התורה - ושננתם | ניסן תשע"ח

ירמיהו פרק יא

 

(א) הַדָּבָר אֲשֶׁר הָיָה אֶל יִרְמְיָהוּ מֵאֵת יְקֹוָק הדברים הבאים הם דברי הנבואה שה' אמר לירמיהו הנביא,[1] לֵאמֹר כך אמר ה' בדבריו אל ירמיהו הנביא[2]: (ב) שִׁמְעוּ אֶת דִּבְרֵי הַבְּרִית הַזֹּאת אתם הנביאים תקבלו עליכם את דברי הברית הכתובים בתורה בתוכחות שבפרשת כי תבא,[3] וְדִבַּרְתָּם אֶל אִישׁ יְהוּדָה וְעַל יֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִָם ותאמרו את דברי הברית לאנשי ממלכת יהודה ולתושבי העיר ירושלים[4]: (ג) וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם תאמר לאנשי יהודה וירושלים,[5] כֹּה אָמַר יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל כך אמר ה' אלוקי ישראל: אָרוּר הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמַע אֶת דִּבְרֵי הַבְּרִית הַזֹּאת כל מי שלא ירצה לשמוע את דברי הברית האלה יהיה מקולל[6]: (ד) אֲשֶׁר צִוִּיתִי אֶת אֲבוֹתֵיכֶם בְּיוֹם הוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם (דברי הברית שתשמעו אינם דברי ברית חדשים)[7] ציוויתי את אבותיכם על דברי הברית כבר בתקופה שהוצאתי אותם מארץ מצרים,[8] מִכּוּר הַבַּרְזֶל ההוצאה מהגלות במצרים משולה להוצאת הזהב מהכלי שבו מזקקים אותו על ידי חום האש. כשם שזיקוק הזהב מוציא ממנו את הפסולת מהזהב, כך ה' הפריש את בני ישראל מעבודה זרה על ידי שגאל אותם ממצרים,[9]  לֵאמֹר כך אמרתי בשעה שציוויתי אותם על דברי הברית:[10] שִׁמְעוּ בְקוֹלִי וַעֲשִׂיתֶם אוֹתָם כְּכֹל אֲשֶׁר אֲצַוֶּה אֶתְכֶם תקבלו עליכם את מה שאני אומר לכם ותעשו את כל מה שאצווה אתכם,[11] וִהְיִיתֶם לִי לְעָם וְאָנֹכִי אֶהְיֶה לָכֶם לֵאלֹהִים וכך אתם תהיו העם שלי ואני אהיה האלוה שלכם[12]: (ה) לְמַעַן הָקִים אֶת הַשְּׁבוּעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבוֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ (אם אתם תקיימו את דברי הברית, הדבר יועיל לכם) כדי שאני אוכל לקיים את השבועה שנשבעתי לאבותיכם לתת להם, ארץ משובחת משום שהחלב והדבש מצויים בה לרוב,[13] כַּיּוֹם הַזֶּה כמו שאתם נמצאים היום בארץ זבת חלב ודבש,[14] וָאַעַן וָאֹמַר אָמֵן יְקֹוָק אני (ירמיהו) עניתי ואמרתי על דבריו של ה': ה'! באמת הדברים האלה הם דברי אמת (שמי שלא ישמע לדברי הברית יהיה ארור)[15]: (ו) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֵלַי ה' אמר לי: קְרָא אֶת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּעָרֵי יְהוּדָה וּבְחֻצוֹת יְרוּשָׁלִַם תקרא בערים שבארץ יהודה ובשווקים שבירושלים את כל הדברים שאני אומר לך.[16] ה' אמר לירמיהו להסתובב בערים ובשווקים ולומר להם את דברי הנבואה האלה,[17] לֵאמֹר כך תקרא בדבריך:[18] שִׁמְעוּ אֶת דִּבְרֵי הַבְּרִית הַזֹּאת וַעֲשִׂיתֶם אוֹתָם תקבלו עליכם את דברי הברית ותשמרו את המצוות[19]: (ז) כִּי הָעֵד הַעִדֹתִי בַּאֲבוֹתֵיכֶם שהרי אני התריתי באבותיכם פעמים רבות, הזהרתי את אבותיכם פעמים רבות,[20] בְּיוֹם הַעֲלוֹתִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה (התחלתי להתרות באבותיכם) בתקופה שבה העליתי אותם מארץ מצרים והמשכתי להתרות בהם עד היום הזה,[21] הַשְׁכֵּם וְהָעֵד הזדרזתי תמיד והתריתי בהם,[22] לֵאמֹר כך אמרתי להם בשעה שהתריתי בהם:[23] שִׁמְעוּ בְּקוֹלִי (אני מתרה בבני ישראל) תקבלו את דברי[24]: (ח) וְלֹא שָׁמְעוּ בני ישראל לא קיבלו את דברי, בני ישראל לא התייחסו לאזהרות שהזהרתי אותם על ידי הנביאים,[25] וְלֹא הִטּוּ אֶת אָזְנָם בני ישראל לא הטו את אזנם כדי לשמוע את דברי האזהרה,[26] וַיֵּלְכוּ אִישׁ בִּשְׁרִירוּת לִבָּם הָרָע כל אחד מבני ישראל הלך אחרי מה שליבו הראה לו, כל אחד מבני ישראל חטא במה שהוא רצה לחטוא,[27] וָאָבִיא עֲלֵיהֶם אֶת כָּל דִּבְרֵי הַבְּרִית הַזֹּאת והבאתי על בני ישראל את כל הקללות הכתובות בדברי הברית שנכרת ביני וביניהם,[28] אֲשֶׁר צִוִּיתִי לַעֲשׂוֹת וְלֹא עָשׂוּ (הבאתי עליהם את כל הקללות הכתובות בברית) כיוון שציוויתי אותם לקיים את מצוותי והם לא קיימו אותן.[29] משמעות דברי הנבואה היא שכשם שה' הביא פורענויות על הדורות הקודמים בבני ישראל בגלל שהם לא קיימו את מצוות ה', כך ה' עתיד להביא פורענות על הדור שירמיהו מוכיח אותו אם הדור לא יחזור בתשובה[30]: (ט) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֵלָי ה' אמר לי: נִמְצָא קֶשֶׁר בְּאִישׁ יְהוּדָה וּבְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִָם נמצא מרד מחודש באנשי יהודה ובתושבי ירושלים. בתקופה של יאשיהו המלך, יאשיהו החזיר את עם ישראל בתשובה. בימי יהויקים חזרו בני ישראל למרוד בה' ונבואה זו נאמרה לאחר מרד זה[31]: (י) שָׁבוּ עַל עֲוֹנֹת אֲבוֹתָם הָרִאשֹׁנִים בני ישראל חזרו לחטוא באותם חטאים שאבותיהם חטאו בהם, בחטאים שבהם חטאו בתקופה שאחז, מנשה ואמון מלכו,[32] אֲשֶׁר מֵאֲנוּ לִשְׁמוֹעַ אֶת דְּבָרַי בני ישראל סרבו לקבל את דברי, בני ישראל סירבו לקיים את מצוותי,[33] וְהֵמָּה הָלְכוּ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים לְעָבְדָם בני ישראל חטאו גם בכך שהם הלכו אחרי עבודה זרה ועבדו אותם,[34] הֵפֵרוּ בֵית יִשְׂרָאֵל וּבֵית יְהוּדָה אֶת בְּרִיתִי אֲשֶׁר כָּרַתִּי אֶת אֲבוֹתָם כל עם ישראל ואנשי ממלכת יהודה הפרו את הברית שכרתי עם אבותם[35]: (יא) לָכֵן כֹּה אָמַר יְקֹוָק היות ותושבי ממלכת יהודה חטאו, אמר ה' את הדברים הבאים:[36] הִנְנִי מֵבִיא אֲלֵיהֶם רָעָה אֲשֶׁר לֹא יוּכְלוּ לָצֵאת מִמֶּנָּה אני עתיד להביא על אנשי ממלכת יהודה פורענות שהם לא יוכלו להתחמק ממנה בשום אופן,[37] וְזָעֲקוּ אֵלַי וְלֹא אֶשְׁמַע אֲלֵיהֶם ותושבי ממלכת יהודה יתפללו אלי על מנת שאושיע אותם, אך לא אקבל את תפילתם[38]: (יב) וְהָלְכוּ עָרֵי יְהוּדָה וְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם וְזָעֲקוּ אֶל הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר הֵם מְקַטְּרִים לָהֶם אנשים שגרים בערים של ממלכת יהודה ותושבי ירושלים עתידים ללכת ולהתפלל אל העבודה זרה שהם מקריבים לפניה את קרבנותיהם,[39] וְהוֹשֵׁעַ לֹא יוֹשִׁיעוּ לָהֶם בְּעֵת רָעָתָם אך העבודה הזרה לא תציל אותם כאשר תבוא עליהם הפורענות[40]: (יג) כִּי מִסְפַּר עָרֶיךָ הָיוּ אֱלֹהֶיךָ יְהוּדָה שהרי לפי מספר הערים שיש בממלכת יהודה, היו מספר הפסלים. בכל עיר בממלכת יהודה היה פסל,[41] וּמִסְפַּר חֻצוֹת יְרוּשָׁלִַם שַׂמְתֶּם מִזְבְּחוֹת לַבֹּשֶׁת ולפי מספר השווקים שיש בירושלים הקמתם מזבחות לבושה (כפי שיוסבר בצלע הבאה),[42] מִזְבְּחוֹת לְקַטֵּר לַבָּעַל המזבחות שבניתם לבושה הם המזבחות שבניתם על מנת להקריב לשם הבעל. ההקרבה לשם הבעל נקראה "בושה" משום שהיו מקריבים ומתפללים אל הבעל ולא היו נענים[43]: (יד) וְאַתָּה אַל תִּתְפַּלֵּל בְּעַד הָעָם הַזֶּה ואתה אל תתפלל על העם הזה. ה' אמר לירמיהו שלא יתפלל על ממלכת יהודה,[44] וְאַל תִּשָּׂא בַעֲדָם רִנָּה וּתְפִלָּה ואל תתחנן עליהם על ידי אמירת בקשות ופילות,[45] כִּי אֵינֶנִּי שֹׁמֵעַ בְּעֵת קָרְאָם אֵלַי בְּעַד רָעָתָם שהרי התפילות שלהם אינם רצויים לפני כאשר בני ישראל חוטאים. ה' אמר לירמיה שכל עוד שבני ישראל חוטאים, אין הוא מקבל את תפילותיהם, כל שכן שלא יקבל את תפילתו של ירמיה בעוד שבני ישראל מתפללים אל העבודה הזרה[46]: (טו) מֶה לִידִידִי בְּבֵיתִי מה יש לעם שהיה חביב עלי לחפש בביתי, מה יש לעם ישראל לחפש בבית המקדש,[47] עֲשׂוֹתָהּ הַמְזִמָּתָה הָרַבִּים אתם עושים חטאים רבים,[48] וּבְשַׂר קֹדֶשׁ יַעַבְרוּ מֵעָלָיִךְ ואתם הפרתם את ברית מילה, אינכם מלים את בניכם למרות שאתם מתקדשים על ידי קיום מצוות המילה,[49] כִּי רָעָתֵכִי אָז תַּעֲלֹזִי ואתם שמחים כאשר אתם חוטאים[50]: (טז) זַיִת רַעֲנָן יְפֵה פְרִי תֹאַר קָרָא יְקֹוָק שְׁמֵךְ (הנביא כאילו פונה אל בית המקדש) ה' קרא את השם שלך בשם "זית רענן", אילן יפה שמוציא פירות יפים במראה,[51] לְקוֹל הֲמוּלָּה גְדֹלָה הִצִּית אֵשׁ עָלֶיהָ ה' יעלה את בית המקדש באש כשברקע יישמעו הקולות הרמים של חיילי הכשדים,[52] וְרָעוּ דָּלִיּוֹתָיו והענפים של העץ יישברו, בית המקדש ייחרב[53]: (יז) וַיקֹוָק צְבָאוֹת הַנּוֹטֵעַ אוֹתָךְ דִּבֶּר עָלַיִךְ רָעָה ה' צבאות שהשרה את שכינתו בתוכך, אמר שתבוא עלייך פורענות. ה' שאמר שבית המקדש עתיד להיחרב, הוא שאמר שבית המקדש ייחרב.[54] ה' נקרא גם בשם צבאות כדי לומר שהוא האלוה על צבא של מעלה (כמו המלאכים) ועל צבא של מטה (כמו בני האדם),[55] בִּגְלַל רָעַת בֵּית יִשְׂרָאֵל וּבֵית יְהוּדָה אֲשֶׁר עָשׂוּ לָהֶם לְהַכְעִסֵנִי לְקַטֵּר לַבָּעַל (בית המקדש ייחרב) בגלל שממלכת ישראל וממלכת יהודה חטאו בכך שהרגיזו אותי והעלו בשמים לשם עבודת הבעל[56]: (יח) וַיקֹוָק הוֹדִיעַנִי וָאֵדָעָה ה' הודיע לי על הפורענות ולכן אני יודע מה עתיד לקרות,[57] אָז הִרְאִיתַנִי מַעַלְלֵיהֶם (כאשר ה' הודיע לי על הפורענות) הוא הראה לי את מעשיהם הרעים, הוא הראה לי על אלו חטאים בני ישראל ייענשו[58]: (יט) וַאֲנִי כְּכֶבֶשׂ אַלּוּף יוּבַל לִטְבוֹחַ ואני דומה לכבש או לפר שהולכים לטבח. כשם שהכבש והפר אינם רוצים ללכת ולהישחט, כך ירמיהו לא רצה ללכת ולהתנבא בנבואות הפורענות שיבואו על ישראל,[59] וְלֹא יָדַעְתִּי כִּי עָלַי חָשְׁבוּ מַחֲשָׁבוֹת ואני לא ידעתי שאנשי ענתות חשבו עלי מחשבות רעות,[60] נַשְׁחִיתָה עֵץ בְּלַחְמוֹ (הם אמרו) נשים במאכלו סם מוות, נרעיל את ירמיהו (העץ המוזכר הוא סוג של רעל),[61] וְנִכְרְתֶנּוּ מֵאֶרֶץ חַיִּים וּשְׁמוֹ לֹא יִזָּכֵר עוֹד ועל ידי כך נכרית אותו מהעולם הזה ולא ידברו עליו יותר כאדם חי (יש בדברים אלו מעין כפילות והכוונה לכך שאנשי ענתות יהרגו את ירמיהו)[62]: (כ) וַיקֹוָק צְבָאוֹת שֹׁפֵט צֶדֶק בֹּחֵן כְּלָיוֹת וָלֵב ה' צבאות! אתה שופט שדן דין צדק ואתה יודע גם לבחון מה האדם חושב. הנביא דימה את היכולת של ה' לדעת על מה האדם חושב לבחינת הכליות והלב, כיוון שהכליות והלב הם שני איברים פנימיים שאדם איננו יכול לראותם ואילו ה' יתברך יכול לראות אותם למרות שהם פנימיים.[63] ה' נקרא גם בשם צבאות כדי לומר שהוא האלוה על צבא של מעלה (כמו המלאכים) ועל צבא של מטה (כמו בני האדם),[64] אֶרְאֶה נִקְמָתְךָ מֵהֶם אני רוצה לראות אותך מתנקם באנשי ענתות על מחשבתם להרגני,[65] כִּי אֵלֶיךָ גִּלִּיתִי אֶת רִיבִי שהרי מסרתי אליך את הריב שלי, פניתי אליך ואמרתי לך שהם מתכוונים להרוג אותי. ירמיהו אומר שהוא לא פנה לאדם בשר ודם וסיפר לו על מצוקתו, אלא הוא פנה לה'. כמובן שה' ידע על כך גם ללא פנייתו של ירמיהו, אלא שהנביא דיבר כלשון בני אדם[66]: (כא) לָכֵן כֹּה אָמַר יְקֹוָק עַל אַנְשֵׁי עֲנָתוֹת הַמְבַקְשִׁים אֶת נַפְשְׁךָ היות ואנשי ענתות ביקשו להרוג אותך, ה' אמר עליהם את הדברים הבאים,[67] לֵאמֹר כך אמרו אנשי ענתות לירמיהו:[68] לֹא תִנָּבֵא בְּשֵׁם יְקֹוָק וְלֹא תָמוּת בְּיָדֵנוּ (אנשי ענתות אמרו לירמיהו) אל תתנבא בשם ה' ואז אתה לא תמות על ידינו. אנשי ענתות אמרו לירמיהו שהם יהרגו אותו אם הוא ימשיך להתנבא בשם ה', ולכן הנבואה הבאה נאמרה עליהם: (כב) לָכֵן כֹּה אָמַר יְקֹוָק צְבָאוֹת היות ואנשי ענתות רצו להרוג את ירמיהו, כך אמר ה' צבאות עליהם:[69] הִנְנִי פֹקֵד עֲלֵיהֶם אני אזכור את החטא שלהם ולכן אביא עליהם פורענות,[70] הַבַּחוּרִים יָמֻתוּ בַחֶרֶב הבחורים הצעירים שדרכם לצאת למלחמה – ימותו מחרב האויב, ימות במלחמה,[71] בְּנֵיהֶם וּבְנוֹתֵיהֶם יָמֻתוּ בָּרָעָב ואילו הבנים והבנות הקטנים שלהם שאין דרכם לצאת להילחם – ימות בעיר מרעב[72]: (כג) וּשְׁאֵרִית לֹא תִהְיֶה לָהֶם לאנשי ענתות לא תהיה כלל שארית – כולם ימותו,[73] כִּי אָבִיא רָעָה אֶל אַנְשֵׁי עֲנָתוֹת שְׁנַת פְּקֻדָּתָם שהרי בשנה הזו אביא על אנשי ענתות את הפורענות (שתגרום לכולם שימותו)[74]:

 

 

[1] תרגום.

[2] עפ"י הגר"א בפירושו לספר יהושע א,א. עיין אוצר מפרשי התנ"ך לספר שמות, אוצר המאמרים, במאמר "וידבר ה' אל משה לאמר". רד"ק: הכוונה שיאמר את הדברים לאנשי יהודה.

[3] תרגום + מצודות אלא שמצודות פירש את השורש ש.מ.ע בפסוק זה מלשון הבנה ואילו התרגום תרגם גם כאן לשון קבלה. רד"ק כתב שהנביאים האחרים אליהם התכוון ה' בנבואה הם צפניה ונביאים אחרים שכנראה התנבאו בימי יאשיהו המלך.

[4] מצודות. רד"ק: כך דרך המקרא לומר "איש" בלשון יחיד למרות שהכוונה לרבים. כמו כן התייחס לתרגום שתרגם את המילה "ודברתם" ל"ותמללון", כלומר: ה' אמר לומר את הדברים האלה, כיוון שבכתוב לפניו היה כתוב "ודברתם" עם קמץ, בעוד שבספרים המוגהים לפנינו כתוב "ודברתם" בסגול.

[5] לפי הרד"ק דברי הברית נאמרו כבר בפסוק ב והתוספת שבפסוק זה היא שהברית נאמרה בלשון ארור (התוספת נאמרה כדי להפחיד יותר את אנשי יהודה), בעוד שלפי הפרשנים האחרים עליהם הסתמכנו בביאור בפנים, התחלת דברי הברית נאמרו בפסוק זה.

[6] מצודות.

[7] מהר"י קרא.

[8] רד"ק.

[9] עיין ביאורנו לדברים ד,כ.

[10] עפ"י הגר"א בפירושו לספר יהושע א,א.

[11] תרגום.

[12] תרגום.

[13] תרגום. עיין באוצר מפרשי התנ"ך לספר שמות, אוצר המאמרים, במאמר העוסק בביאור שבחה של ארץ ישראל.

[14] מצודות.

[15] רד"ק.

[16] מצודות. תרגום תרגם את השורש ק.ר.א כאקוויוולנט לשורש נ.ב.א.

[17] רד"ק.

[18] עפ"י הגר"א בפירושו לספר יהושע א,א.

[19] תרגום.

[20] תרגום.

[21] תרגום. את הביאור של "ביום העלותי" כתקופה ולא כיום ביארנו על פי רד"ק בפירושו לפסוק ד'.

[22] מצודות. לפי פירושו ההשכמה הינה מלשון זריזות. רד"ק פירש שהכוונה באמת שהיו משכימים בכל בוקר כדי להתרות.

[23] עפ"י הגר"א בפירושו לספר יהושע א,א.

[24] תרגום.

[25] תרגום.

[26] תרגום.

[27] מצודות ולפי פירושו שרירות מלשון מראה. תרגום: שרירות מלשון הרהור. עיין ביאורנו לדברים כט,יח ובאוצר מפרשי התנ"ך שם לגבי האופנים השונים של ביאור מילה זו.

[28] מצודות.

[29] מצודות.

[30] מהר"י קרא.

[31] רד"ק.

[32] רד"ק.

[33] תרגום.

[34] תרגום + מצודות.

[35] תרגום. מצודות: בפסוק זה יש השוואה של ממלכת יהודה לממלכת ישראל. כשם שממלכת ישראל חטאה כלפי ה' ונענשה על כך בגלות, כך גם ממלכת יהודה חטאה ותושביה ייענשו בגלות.

[36] תרגום.

[37] תרגום. מצודות פירש שהכוונה שלא יוכלו להתחמק ממנה על ידי שימוש בכח הזרוע.

[38] תרגום + מצודות.

[39] תרגום.

[40] מצודות.

[41] מצודות.

[42] מצודות.

[43] מצודות. ראיתי שיש מפרשים שאומרים שלאחר המעמד בהר הכרמל שבו אליהו הוכיח שה' הוא האלוקים, בני ישראל לא עבדו יותר את הבעל. מפסוק זה מוכח שגם בתקופתו של ירמיהו הנביא היו מבני ישראל שעדיין עבדו את הבעל.

[44] תרגום.

[45] תרגום.

[46] תרגום + מצודות. את המילים "בעד רעתם" הסברנו כתרגום שהמשמעות הינה תיאור זמן. רד"ק ומצודות פירשו שהכוונה בגלל רעתם, בגלל חטאם.

[47] תרגום. באופן דומה פירשו גם רש"י ומצודות. לפי פירושם, הידיד הוא עם ישראל, והמדבר הוא ה'. רד"ק פירש שהידיד הוא ה' יתברך וירמיהו הוא המדבר והנביא אומר שבגלל חטאי ישראל כבר אין סיבה שה' ישרה את שכינתו בבית המקדש. לפי שיטתו, הנביא מדגיש שה' הוא הידיד רק של ירמיהו ולא של שאר העם שחטא ובית המקדש הוא רק ביתו של ירמיהו הנביא ולא של שאר עם ישראל. מהר"י קרא: הידיד הוא ירמיהו הנביא וה' הוא המדבר ופסוק זה ממשיך את הפסוק הקודם כאשר ה' אומר לירמיהו שאין סיבה שהוא יתפלל על עם ישראל.

[48] מצודות. רש"י: יש הרבה אנשים שעושים חטאים. רד"ק: הכוונה שבני ישראל עבדו אלוהים רבים, כלומר: עבדו עבודה זרה. מהר"י קרא: אתם חושבים הרבה מחשבות של חטאים.

[49] רש"י. מצודות: הקרבנות שאתה מקריב יעברו מעליך. רד"ק: הקרבנות שהיית אמור להקריב לה' יתברך, אתה מקריב לעבודה הזרה. בפירושו השני כתב שהכוונה היא שאין יותר אנשי קודש בבני ישראל, אין יותר צדיקים. תרגום: בני ישראל היו מערבים בשר שיקוצים עם בשר הקרבנות.

[50] רש"י. מהר"י קרא: כאשר באה פורענות על מישהו, אתם שמחים, משום שאתם שמחים לאד חבריכם. תרגום: כאשר תבוא פורענות על בני ישראל והם יגלו – רק אז יתחזק בית המקדש. רד"ק: האות י' כאן היא אות נוספת. בסוף דבריו הביא את דרשת חז"ל שכאשר החריב ה' יתברך את בית המקדש הוא מצא שם את אברהם אבינו ושאל אותו מה הוא עושה בביתו, ואברהם אבינו ניסה ללמד זכות על בני ישראל עד שה' הראה לו שאין ללמד זכות, ומצד שני שיש תקווה לבני ישראל לאחר שיחזרו בתשובה.

[51] מצודות. לפי פירושו, הפרי יפה. רד"ק: "יפה" מוסב על שני המלים: הן על "פרי" והן על "תאר", והמילה "תאר" מתארת את העץ שהוא יפה תואר. מהר"י קרא: הכוונה איננה לבית המקדש, אלא לעם ישראל. כל עוד בני ישראל קיימו את המצוות, היה ה' מתייחס אליהם כאל אילן יפה, ומשחטאו, ה' יעשה להם כמו שעושים לאילן שפירותיו פוסקים – שוברים את ענפיו ומשתמשים בהם להדלקת האש. תרגום: "קרא ה' שמך" פירושו שה' רומם את שם עם ישראל בגויים.

[52] מצודות. לפי פירושו, ה' הוא שיצית את האש בבית המקדש. רד"ק: הגויים יציתו את האש. בשם אביו פירש "עליה" מלשון העלים של עץ הזית. למרות שעץ זית אמור להיות כתוב בלשון זכר, כתב כאן בלשון נקבה משום שכך דרך הכתובים, וגם בגלל שהנביא מדבר על כנסת ישראל וכנסת ישראל נאמרת בהטייה של לשון נקבה. לאחר מכן עובר הפסוק חזרה ללשון זכר. תרגום: האש הינו משל לעמים שיעלו על בני ישראל. מהר"י קרא: ההמולה הגדולה היא ההכרזה של ה' שהוא עתיד להביא פורענות על בני ישראל.

[53] מצודות. רד"ק: הכוונה לירושלים ולבית המקדש. תרגום: יתחברו לגויים האלו תמוכות, הם יהיו יציבים וחזקים.

[54] מצודות. רד"ק: ה' נטע אותך, את כנסת ישראל, בארץ טובה כארץ ישראל ובכל זאת בני ישראל חטאו.

[55] רד"ק בפירושו לישעיהו א,ט. עיין במילון אוצר מפרשי התנ"ך שם הרחבנו במשמעות שם זה.

[56] תרגום. רד"ק: הפורענות באה כבר על ממלכת ישראל והיא עתידה לבוא גם על ממלכת יהודה.

[57] מצודות. תרגום: ידיעה כאן מלשון לימוד. רד"ק בשם אביו: הכוונה לכך שאנשי ענתות ניסו להרעיל אותו כשהוכיח אותם.

[58] מצודות. רד"ק: על ידי שניסו להרעיל את ירמיהו, הוא הבין את חומרת מעשיהם ושכנראה הם נהגו להרעיל גם אנשים אחרים. מהר"י קרא: הסיבה שהראו לירמיהו את מעללי בני ישראל כדי שלא יתנגד למידת הדין.

[59] מצודות. רש"י: על ידי שאני מנבא עליהם את הפורענות, הם ינסו להרוג אותי, ולכן הליכתי אליהם דומה לכבש או פר שהולכים להישחט. בשם מנחם כתב פירוש נוסף ל"אלוף": אין הכוונה לפר, אלא לכבש גדול. מהר"י קרא כתב בשם מנחם שכבש אלוף הינו כבש מלומד, כלומר שהוא מלומד ללכת לבית המטבחיים. רד"ק המשיך לפי פירוש אביו שהכוונה לזמן שניסו להרעיל אותו.

[60] מצודות.

[61] מצודות.

[62] רד"ק ולפירושו ארץ החיים היא העולם הזה. תרגום: הכוונה לארץ ישראל.

[63] רד"ק. מצודות: אתה יודע שאינני רוצה להתנבאות בנבואות הפורענות.

[64] רד"ק בפירושו לישעיהו א,ט. עיין במילון אוצר מפרשי התנ"ך שם הרחבנו במשמעות שם זה.

[65] רד"ק.

[66] רד"ק. מצודות: הפנייה הייתה אל ה', אבל ירמיהו הוכיח את אנשי ענתות כדי שהם יידעו שהוא יודע על כוונתם להורגו.

[67] מצודות. רד"ק: שאל כיצד ייתכן שירמיהו פנה אל אנשי ענתות בדברי נבואה נוספים, הם הרי איימו להרוג אותו. תשובתו: ירמיהו לא חשש שהם יהרגו אותו בפומבי בשעת אמירת דברי הנבואה. חששו היה שמא הם יהרגו אותו בסתר (על ידי הרעלה או באופן דומה), ולכן אמר להם את דברי הנבואה.

[68] מצודות. עיין אוצר מפרשי התנ"ך על ספר שמות, באוצר המאמרים, במאמר "וידבר ה' אל משה לאמר".

[69] תרגום.

[70] מצודות.

[71] מצודות.

[72] רד"ק וכתב שדווקא הקטנים ימותו במלחמה בגלל שהגדולים ישיגו דברי מאכל ויאכלו ולא ייתנו לבניהם משום שחייהם קודמים לחיי בניהם ומשום שאם הגדולים לא ישיגו דבר מאכל, הם יאכלו את בשר בניהם.

[73] תרגום. רד"ק: נגזר על אנשי ענתות עונש חמור יותר משאר עם ישראל היות והם היו צריכים לעזור לירמיהו שהיה קרוב משפחה שלהם ובן העיר שלהם, והם לא עשו כן. בסופו של דבר, למרות שהייתה גזירה שכל אנשי ענתות ימותו, הגזירה התבטלה והיו מהם שניצלו היות והם חזרו בתשובה.

[74] מצודות. דעת מקרא פירש שאין הכוונה לשנה רגילה, אלא לתקופת זמן.

חידון מסכם לה - סו

חידון התנ"ך העולמי המקון, ספר ישעיהו חידון מסכם פרקים לה - סו
חידון התנ"ך תשפ"ב

חידון ישעיהו סה - סו

חידון התנ"ך העולמי המקוון - ישעיהו פרקים סה- סו
חידון התנ"ך תשפ"ב

ישעיהו מסכם נז - סד

חידון התנ"ך העולמי המקוון - ישעיהו - מסכם נז - סד
חידון התנ"ך תשפ"ב

חידון ישעיהו סג - סד

חידון התנ"ך העולמי המקוון - קיץ תשפ"ב - ישעיהו סג -סד
חידון התנ"ך תשפ"ב