ירמיהו פרק לב

ביאור ושננתם עם חלק מההערות לספר ירמיהו פרק לב'.

מערכת אוצר התורה - ושננתם | ניסן תשע"ח

ירמיהו פרק לב

(א) הַדָּבָר אֲשֶׁר הָיָה אֶל יִרְמְיָהוּ מֵאֵת יְקֹוָק אלה הם דברי הנבואה שנאמרו לירמיהו מאת ה',[1] בַּשָּׁנָה הָעֲשִׂרִית לְצִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה דברים אלו נאמרו בשנתו העשירית למלכותו של צדקיהו מלך יהודה,[2] הִיא הַשָּׁנָה שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה שָׁנָה לִנְבוּכַדְרֶאצַּר השנה העשירית למלכותו של צדקיהו היא השנה השמונה עשרה למלכותו של נבוכדנצר[3]: (ב) וְאָז חֵיל מֶלֶךְ בָּבֶל צָרִים עַל יְרוּשָׁלִָם הנבואה לירמיהו נאמרה לאחר שחיילי בבל הטילו מצור על ירושלים (המצור הוטל כשנה לפני הנבואה),[4] וְיִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא הָיָה כָלוּא בַּחֲצַר הַמַּטָּרָה אֲשֶׁר בֵּית מֶלֶךְ יְהוּדָה ירמיהו היה כלוא בחצר בית האסורים שהיה בביתו של מלך יהודה[5]: (ג) אֲשֶׁר כְּלָאוֹ צִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה צדקיהו מלך יהודה כלא את ירמיהו,[6] לֵאמֹר כך אמר צדקיהו לירמיהו בשעה שכלא אותו:[7] מַדּוּעַ אַתָּה נִבָּא לֵאמֹר מדוע אצה אומר את הדברים הבאים בנבואתך,[8] כֹּה אָמַר יְקֹוָק הִנְנִי נֹתֵן אֶת הָעִיר הַזֹּאת בְּיַד מֶלֶךְ בָּבֶל וּלְכָדָהּ (מדוע אתה אומר בנבואתך) כך אמר ה': אני מוסר את העיר הזאת, את ירושלים, בידו של מלך בבל והוא יצליח לכבוש אותה. צדקיה כעס על ירמיה שהוא ניבא שה' עתיד למסוא את העיר ביד נבוכדנצר ולכן הוא אסר אותו[9]: (ד) (פסוק זה ממשיך את דברי הנבואה של ירמיהו על נפילת ירושלים שבגינם הוא הולך לכלא) וְצִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה לֹא יִמָּלֵט מִיַּד הַכַּשְׂדִּים וצדקיה מלך יהודה לא יינצל מידי הכשדים,[10] כִּי הִנָּתֹן יִנָּתֵן בְּיַד מֶלֶךְ בָּבֶל שהרי צדקיה יימסר בידי מלך בבל,[11] וְדִבֶּר פִּיו עִם פִּיו והם ידברו זה עם זה (צדקיה ונבוכדנצר),[12] וְעֵינָיו אֶת עֵינָיו תִּרְאֶינָה והעיניים של צדקיהו יראו את העיניים של נבוכדנצר (ומכאן שצדקיהו לא יצליח להימלט)[13]: (ה) וּבָבֶל יוֹלִךְ אֶת צִדְקִיָּהוּ נבוכדנצר יוליך את צדקיהו לבבל,[14] וְשָׁם יִהְיֶה עַד פָּקְדִי אֹתוֹ וצדקיהו יהיה בבבל עד שהוא ימות,[15] נְאֻם יְקֹוָק כך אמר ה',[16] כִּי תִלָּחֲמוּ אֶת הַכַּשְׂדִּים לֹא תַצְלִיחוּ שהרי אם אתם תילחמו נגד הכשדים, אתם תפסידו (ועל דברים אלו כעס צדקיהו)[17]: (ו) וַיֹּאמֶר יִרְמְיָהוּ ירמיהו אמר לשומרים ששמרו עליו:[18] הָיָה דְּבַר יְקֹוָק אֵלַי היה דבר נבואה מאת ה' אלי.[19] מדובר על אותה נבואה שהוזכרה בתחילת פרק, אלא שהכתוב הפסיק בסיפור כליאתו של ירמיהו ועתה חזר הנביא לומר את תוכן דברי הנבואה,[20] לֵאמֹר כך אמר ה' בדברי נבואתו[21]: (ז) הִנֵּה חֲנַמְאֵל בֶּן שַׁלֻּם דֹּדְךָ בָּא אֵלֶיךָ חנמאל, בנו של דודך שלום (כך שחנמאל היה בן דודו של ירמיהו) עתיד לבא אליך,[22] לֵאמֹר כך יאמר לך חנמאל בשעה שהוא יבא אליך:[23] קְנֵה לְךָ אֶת שָׂדִי אֲשֶׁר בַּעֲנָתוֹת תקנה את השדה שלי שנמצא בעיר ענתות,[24] כִּי לְךָ מִשְׁפַּט הַגְּאֻלָּה לִקְנוֹת שהרי אתה הגואל של השדה ואם אני אמכור את השדה לאדם זר, אתה יכול לפדות את השדה. כאשר אדם מוכר את שדהו, מותר גם לקרובו לפדות אותה[25]: (ח) וַיָּבֹא אֵלַי חֲנַמְאֵל בֶּן דֹּדִי כִּדְבַר יְקֹוָק אֶל חֲצַר הַמַּטָּרָה התקיימו דברי הנבואה וחנמאל בן דודי הגיע אלי אל החצר שבו בית האסורים,[26] וַיֹּאמֶר אֵלַי  וחנמאל אמר לי: קְנֵה נָא אֶת שָׂדִי אֲשֶׁר בַּעֲנָתוֹת אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ בִּנְיָמִין תקנה עכשיו את השדה שלי שנמצא בעיר ענתות בחבל הארץ ששייך לשבט בנימין,[27] כִּי לְךָ מִשְׁפַּט הַיְרֻשָּׁה שהרי אתה ראוי לרשת את הארץ (כיוון שאתה האדם הכי קרוב אלי שעדיין חי),[28] וּלְךָ הַגְּאֻלָּה ולכן ראוי שאתה תגאל את השדה על ידי שתקנה אותה וכך היא לא תימכר לזרים (השארת השדה במשפחה נקראת גאולה),[29] קְנֵה לָךְ תקנה לך את השדה שלי,[30] וָאֵדַע כִּי דְבַר יְקֹוָק הוּא ואני ידעתי שזהו דבר הנבואה מאת ה' (שאקנה את השדה)[31]: (ט) וָאֶקְנֶה אֶת הַשָּׂדֶה מֵאֵת חֲנַמְאֵל בֶּן דֹּדִי קניתי את השדה מאת חנמאל בן דודי,[32] אֲשֶׁר בַּעֲנָתוֹת השדה היה בענתות,[33] וָאֶשְׁקֲלָה לּוֹ אֶת הַכֶּסֶף אני שקלתי את הכסף על מנת להעביר לחנמאל תמורת השדה,[34] שִׁבְעָה שְׁקָלִים וַעֲשָׂרָה הַכָּסֶף משקל השדה היה עשרה סלעים ושבעה מנים[35]: (י) וָאֶכְתֹּב בַּסֵּפֶר וָאֶחְתֹּם כתבתי את עניין המכירה בשטר והחתמתי את חנמאל על שטר המכירה,[36] וָאָעֵד עֵדִים העמדתי עדים שיעידו על דבר המכירה,[37] וָאֶשְׁקֹל הַכֶּסֶף בְּמֹאזְנָיִם השתמשתי במאזנים על מנת לשקול את הכסף, והשקילה נעשתה לפני העדים כדי שהם יראו ששילמתי את התמורה המלאה על השדה[38]: (יא) וָאֶקַּח אֶת סֵפֶר הַמִּקְנָה לקחתי את שטר הקניין, השטר שהיה כתוב בו את עניין המכירה של השדה,[39] אֶת הֶחָתוּם שטר המכירה היה חתום כדין,[40] הַמִּצְוָה וְהַחֻקִּים וכן היה כתוב בשטר נוסף את חוקי התורה ואת חוקי המלוכה הקשורים לדיני המכירה,[41] וְאֶת הַגָּלוּי וכן היה שטר שלישי שהיה גלוי, כלומר: הוא היה פתוח, וכך לא היו צריכים לפתוח את שטר המכר המקורי שהיה סגור[42]: (יב) וָאֶתֵּן אֶת הַסֵּפֶר הַמִּקְנָה אֶל בָּרוּךְ בֶּן נֵרִיָּה בֶּן מַחְסֵיָה נתתי את שטר המכירה ואת השטרות האחרים לברוך בן נריה בן מחסיה,[43] לְעֵינֵי חֲנַמְאֵל דֹּדִי וּלְעֵינֵי הָעֵדִים הַכֹּתְבִים בְּסֵפֶר הַמִּקְנָה (נתתי את שטר הקנין לברוך בן נריה) לעיני חנמאל בן דודי ולעיני העדים החתומים בשטר. חנמאל והעדים ראו שנתתי את השטר לברוך בן נריה,[44] לְעֵינֵי כָּל הַיְּהוּדִים הַיֹּשְׁבִים בַּחֲצַר הַמַּטָּרָה גם כל היהודים האחרים שישבו בבית הסוהר ראו את מסירת השטרות[45]: (יג) וָאֲצַוֶּה אֶת בָּרוּךְ לְעֵינֵיהֶם ציוויתי את ברוך בן נריה לעיני חנמאל, העדים ושאר האסורים בבית הסוהר,[46] לֵאמֹר כך ציוויתי את ברוך בן נריה[47]: (יד) כֹּה אָמַר יְקֹוָק צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל כך אמר ה' צבאות אלוקי ישראל.[48] ה' נקרא בשם צבאות היות והוא האלוה על צבא של מעלה (כמו המלאכים והכוכבים) ועל צבא מטה (כמו בני האדם והחיות),[49] לָקוֹחַ אֶת הַסְּפָרִים הָאֵלֶּה תיקח את שלושת השטרות האלה,[50] אֵת סֵפֶר הַמִּקְנָה הַזֶּה את שטר הקנין,[51] וְאֵת הֶחָתוּם וכן א השטר שהיו כתובים בו דיני המכירה על פי התורה ועל פי חוקי המלוכה שגם הוא היה חתום,[52] וְאֵת סֵפֶר הַגָּלוּי הַזֶּה ואת השטר הזה הפתוח,[53] וּנְתַתָּם בִּכְלִי חָרֶשׂ ושימו את השטרות בכלי חרס,[54] לְמַעַן יַעַמְדוּ יָמִים רַבִּים כלי החרס שומר על תוכנו לאורך זמן רב. ה' ציווה את ירמיהו לשים את השטרות בכלי חרס, וכך השטרות יישמרו עד שתושבי ממלכת יהודה יחזרו מהגלות וכך יוכל ירמיהו להוכיח שהשדה שלו. ה' ציווה את ירמיהו לומר דברים אלו כדי לנחם את העם, שהרי ירמיהו, הנביא שמתנבא על הגלות, הוא גם המתנבא שהעם יחזור מהגלות, והוא מצניע את השטר לתקופה שבה העם יחזור מגלותו[55]: (טו) כִּי כֹה אָמַר יְקֹוָק צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל שהרי כך אמר ה' צבאות אלוקי ישראל.[56] ה' נקרא בשם צבאות היות והוא האלוה על צבא של מעלה (כמו המלאכים והכוכבים) ועל צבא מטה (כמו בני האדם והחיות),[57] עוֹד יִקָּנוּ בָתִּים וְשָׂדוֹת וּכְרָמִים בָּאָרֶץ הַזֹּאת למרות שהבבלים יכבשו את ממלכת יהודה, עתידים תושבי ממלכת יהודה לחזור לארצם ולקנות בתים, שדות וכרמים (ומשום כך ה' ציווה להצניע את השטר)[58]: (טז) וָאֶתְפַּלֵּל אֶל יְקֹוָק התפללתי אל ה',[59] אַחֲרֵי תִתִּי אֶת סֵפֶר הַמִּקְנָה אֶל בָּרוּךְ בֶּן נֵרִיָּה אחרי שנתתי את שטר הקניין (ואת שטר השטרות) לברוך בן נריה,[60] לֵאמֹר כך אמרתי בתפילתי[61]: (יז) אֲהָהּ מילת צעקה כמו "אוי",[62] אֲדֹנָי יְקֹוִק ה' אלוקים, הִנֵּה אַתָּה עָשִׂיתָ אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ בְּכֹחֲךָ הַגָּדוֹל וּבִזְרֹעֲךָ הַנְּטוּיָה הרי אתה עשית את השמים ואת הארץ בכוחך הגדול בוידך המרוממת,[63] לֹא יִפָּלֵא מִמְּךָ כָּל דָּבָר אין דבר שנעלם ממך (שהרי אתה עשית הכל)[64]: (יח) עֹשֶׂה חֶסֶד לַאֲלָפִים בזכות הצדיק, אתה הרי עושה חסד לאלפי דורות של צאצאיו,[65] וּמְשַׁלֵּם עֲוֹן אָבוֹת אֶל חֵיק בְּנֵיהֶם אַחֲרֵיהֶם וכאשר צאצאיו של אדם חוטאים, אתה מעניש אותם גם על חטאי בניהם,[66] הָאֵל הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר ה' הוא אל גדול וגיבור,[67] יְקֹוָק צְבָאוֹת שְׁמוֹ שמו של הוא ה' צבאות. ה' נקרא בשם צבאות היות והוא האלוה על צבא של מעלה (כמו המלאכים והכוכבים) ועל צבא מטה (כמו בני האדם והחיות)[68]: (יט) גְּדֹל הָעֵצָה העצות של ה' גדולות וחשובות,[69] וְרַב הָעֲלִילִיָּה ה' גם עושה מעשים רבים – ה' יכו ללעזות כל מה שהוא רוצה,[70] אֲשֶׁר עֵינֶיךָ פְקֻחוֹת עַל כָּל דַּרְכֵי בְּנֵי אָדָם העיניים שלך ה' פתוחות ורואת את כל מעשי בני האדם, כל מעשה של כל אדם גלוי לפני ה',[71] לָתֵת לְאִישׁ כִּדְרָכָיו וכך אתה יכול לתת לכל אדם כפי דרכיו, אתה יכול לתת לכל אדם כפי שמגיע לו על מעשיו,[72] וְכִפְרִי מַעֲלָלָיו וגם על הפירות שמצמיחים מעשיו. ה' משלם לאדם כפי התוצאות שגרמו מעשיו, גם אם האדם התכוון רק למעשה עצמו ולא לתוצאות[73]: (כ) אֲשֶׁר שַׂמְתָּ אֹתוֹת וּמֹפְתִים בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם עַד הַיּוֹם הַזֶּה כאשר הוצאת את עם ישראל מארץ מצרים, עשית אותות ומופתים שמוזכרים גם עד היום הזה, למרות שכבר עברו מאז מאות שנים,[74] וּבְיִשְׂרָאֵל וּבָאָדָם עשית את האותות באותו זמן גם לעם ישראל וגם לשאר בני האדם. הכוונה למצרים שהאותות שה' עשה פגעו בהם ועזרו לעם ישראל,[75] וַתַּעֲשֶׂה לְּךָ שֵׁם כַּיּוֹם הַזֶּה ועל ידי האותות והמופתים הללו, פרסמת את שמך וכך הוא נודע לרבים עד היום הזה (למרות שעבר זמן רב מאז)[76]: (כא) וַתֹּצֵא אֶת עַמְּךָ אֶת יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם והוצאת את עמך, את עם ישראל מארץ מצרים,[77] בְּאֹתוֹת וּבְמוֹפְתִים וּבְיָד חֲזָקָה וּבְאֶזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבְמוֹרָא גָּדוֹל (הוצאת את עם ישראל ממצרים) על ידי שעשית אותות, מופתים, ביד תקפיה וחזקה, בזרוע מרוממת, ובפחד גדול (שאיימת על המצרים)[78]: (כב) וַתִּתֵּן לָהֶם אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת נתת לבני ישראל את הארץ הזאת, את ארץ ישראל,[79] אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבוֹתָם לָתֵת לָהֶם את הארץ שנשבעת לאבותם לתת להם,[80] אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ ארץ ישראל היא ארץ משובחת ולכן היא מוציאה חלב ודבש. הכוונה שהבהמות מוציאות הרבה חלב והתמרים מוציאים הרבה דבש (בגלל שיש הרבה מרעה משובח ואדמה טובה)[81]: (כג) וַיָּבֹאוּ וַיִּרְשׁוּ אֹתָהּ בני ישראל נכנסו לארץ וירשו אותה. הירושה היא קבלת חבל הארץ על ידי ריקונה מתושביה אם על ידי הריגה ואם על ידי גירוש,[82] וְלֹא שָׁמְעוּ בְקוֹלֶךָ והם לא קיבלו את מה שכתוב בתורתך, עם ישראל לא קיים את המצוות הכתובות בתורה,[83] וּבְתוֹרָתְךָ לֹא הָלָכוּ ובני ישראל לא הלכו בדרך התורה,[84] אֵת כָּל אֲשֶׁר צִוִּיתָה לָהֶם לַעֲשׂוֹת לֹא עָשׂוּ בני ישראל לא עשו את כל מה שציווית אותן לעשות,[85] וַתַּקְרֵא אֹתָם אֵת כָּל הָרָעָה הַזֹּאת ולכן הבאת עליהם את הפורענות הזאת (עליה יתנבא הנביא בפסוק הבא)[86]: (כד) הִנֵּה הַסֹּלְלוֹת בָּאוּ הָעִיר לְלָכְדָהּ הרי האויב כבר בנה את סוללות העפר שנועדו להטיל מצור על העיר ולכובש אותה,[87] וְהָעִיר נִתְּנָה בְּיַד הַכַּשְׂדִּים הַנִּלְחָמִים עָלֶיהָ וברור שהעיר תינתן בידי הכשדים (אחת האומות שהרכיבה את ממלכת בבל) שנלחמים כדי לכבוש אותה,[88] מִפְּנֵי הַחֶרֶב וְהָרָעָב וְהַדָּבֶר תושבי ירושלים לא יוכלו להתנגד לאויב היות ויש בתול העיר אנשים שמתים על ידי חרבות האויב, רעב ודבר,[89] וַאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ הָיָה והפורענויות שאמרת לעם שבירושלים שעתידים לבא – באים עכשיו,[90] וְהִנְּךָ רֹאֶה והדברים גלויים לפניך[91]: (כה) וְאַתָּה אָמַרְתָּ אֵלַי אֲדֹנָי יְקֹוִק קְנֵה לְךָ הַשָּׂדֶה בַּכֶּסֶף וְהָעֵד עֵדִים ה' אלוקים! אתה אמרת לי לקנות את השדה בכסף ולהביא עדים על כך,[92] וְהָעִיר נִתְּנָה בְּיַד הַכַּשְׂדִּים וזאת למרות שהעיר עתידה להימסר בידי הכשדים, ואם כן לא מובן מדוע ציווית אותי לקנות את השדה (למרות שבפסוקים הקודמים כתוב שמטרת קניית השדה הייתה כדי לנחם את העם הגולה שהם עוד ישובו לירושלים, הדברים נאמרו על דעתו של ירמיהו בלי שהוא התנבא על כך)[93]: (כו) וַיְהִי דְּבַר יְקֹוָק אֶל יִרְמְיָהוּ היה דבר נבואה מאת ה' אל ירמיהו,[94] לֵאמֹר כך אמר ה' בדברי נבואתו[95]: (כז) הִנֵּה אֲנִי יְקֹוָק אֱלֹהֵי כָּל בָּשָׂר הרי אני ה' שהוא האלוקים על כל האנשים,[96] הֲמִמֶּנִּי יִפָּלֵא כָּל דָּבָר הרי אין דבר שהוא מכוסה ונעלם ממני[97]: (כח) לָכֵן כֹּה אָמַר יְקֹוָק היות והכל שייך לי, כך אמר ה':[98] הִנְנִי נֹתֵן אֶת הָעִיר הַזֹּאת בְּיַד הַכַּשְׂדִּים וּבְיַד נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל אני עתיד למסור את העיר ירושלים בידי הכשדים ובידי נבוכדנצר מלך בבל,[99] וּלְכָדָהּ נבוכדנצר יצליח לכבוש את העיר[100]: (כט) וּבָאוּ הַכַּשְׂדִּים הַנִּלְחָמִים עַל הָעִיר הַזֹּאת הכשדים הנלחמים על העירי רושלים ייכנסו לתוך העיר,[101] וְהִצִּיתוּ אֶת הָעִיר הַזֹּאת בָּאֵשׁ וּשְׂרָפוּהָ והם ידליקו את העיר ירושלים באש וישרפו אותה,[102] וְאֵת הַבָּתִּים אֲשֶׁר קִטְּרוּ עַל גַּגּוֹתֵיהֶם לַבַּעַל וְהִסִּכוּ נְסָכִים לֵאלֹהִים אֲחֵרִים והם גם ישרפו את הבתים שעל הגגות שלהם הקטירו לעבודת הבעל וניסכו שם יין לעבודה זרה,[103] לְמַעַן הַכְעִסֵנִי עם ישראל ידע שאין ממש בעבודה הזרה ומטרתם בעבודת העבודה הזרה הייתה רק להכעיס אותי[104]: (ל) כִּי הָיוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל וּבְנֵי יְהוּדָה אַךְ עֹשִׂים הָרַע בְּעֵינַי מִנְּעֻרֹתֵיהֶם שהרי תושבי ממלכת ישראל ותושבי ממלכת יהודה היו עושים מעשים שהיו רעים בעיני ה' עוד מאז שהם היו אומה קטנה. הכוונה שעוד מזמן דור המדבר עם ישראל היה מכעיס את ה',[105] כִּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל אַךְ מַכְעִסִים אֹתִי בְּמַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם שהרי בני ישראל היו מכעיסים אותי בפסלים שהם הכינו בידיהם,[106] נְאֻם יְקֹוָק כך אמר ה'[107]: (לא) כִּי עַל אַפִּי וְעַל חֲמָתִי הָיְתָה לִּי הָעִיר הַזֹּאת שהרי על כעסי ועל החימה שלי הייתה העיר ירושלים,[108] לְמִן הַיּוֹם אֲשֶׁר בָּנוּ אוֹתָהּ וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה מהיום שבנו את העיר ועד היום הזה,[109] לַהֲסִירָהּ מֵעַל פָּנָי ועל כן היה ראוי שאסיר את השגחתי מהעיר הזאת[110]: (לב) עַל כָּל רָעַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּבְנֵי יְהוּדָה אֲשֶׁר עָשׂוּ לְהַכְעִסֵנִי (היה ראוי שאסיר את החטאים שלי) על כל החטאים של בני ישראל ושל תושבי ממלכת יהודה שבהם הם חטאו והכעיסו אותי,[111] הֵמָּה מַלְכֵיהֶם שָׂרֵיהֶם כֹּהֲנֵיהֶם וּנְבִיאֵיהֶם הם (בני ישראל ותושבי ממלכת יהודה), המלכים שלהם, השרים שלהם, הכהנים שלהם ונביאי השקר שלהם,[112] וְאִישׁ יְהוּדָה וְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִָם וגם כל אדם חשוב בממלכת יהודה ותושבי ירושלים (חטאו)[113]: (לג) וַיִּפְנוּ אֵלַי עֹרֶף וְלֹא פָנִים בני ישראל הפנו אלי את עורפם ולא את פניהם. הנביא מדמה את התנהגות בני ישראל לאדם שאיננו רוצה להקשיב לחברו ולכן הוא מפנה אליו את העורף שלו, כך כאשר בני ישראל חטאו ולא עבדו א ה' הם הפנו אליו עורף,[114] וְלַמֵּד אֹתָם ולמרות שאני שולח את הנביאים ללמד אותם לחזור בתשובה,[115] הַשְׁכֵּם וְלַמֵּד וניסיתי לזרז אותם וללמד אותם לחזור בתשובה,[116] וְאֵינָם שֹׁמְעִים לָקַחַת מוּסָר בכל זאת עם ישראל לא לקח מוסר וסירב ללמוד את מה שניסיתי ללמד אותם על ידי הנביאים[117]: (לד) וַיָּשִׂימוּ שִׁקּוּצֵיהֶם בַּבַּיִת אֲשֶׁר נִקְרָא שְׁמִי עָלָיו והם הניחו את הפסלים שלהם בבית ששמי נקרא עליו, בבית המקדש,[118] לְטַמְּאוֹ ובכך הם גרמו לטמא אותו[119]: (לה) וַיִּבְנוּ אֶת בָּמוֹת הַבַּעַל אֲשֶׁר בְּגֵיא בֶן הִנֹּם והם בנו בגיא בן הנם במות על מנת לעבוד את הבעל,[120] לְהַעֲבִיר אֶת בְּנֵיהֶם וְאֶת בְּנוֹתֵיהֶם לַמֹּלֶךְ על מנת להעביר את בניהם ובנותיהם לעבודת המולך (שם של עבוד כוכבים),[121] אֲשֶׁר לֹא צִוִּיתִים וְלֹא עָלְתָה עַל לִבִּי לַעֲשׂוֹת הַתּוֹעֵבָה הַזֹּאת מעולם לא ציוויתי אותם ומעולם לא חשבתי שהם יעשו את הדבר המתועב הזה (של עבודת המולך) אפילו על מנת להקריב את בניהם לשם שמים – כל שכן שאין להקריב את בניהם לשם עבודה זרה,[122] לְמַעַן הַחֲטִיא אֶת יְהוּדָה ומטרתם הייתה רק לחייב את אנשי יהודה בחטאים. עובדי העבודה הזרה ידעו שאין שום תועלת בעבודתה, ומטרתם הייתה רק להחטיא את תושבי ממלכת יהודה ולהכעיס את ה'[123]: (לו) וְעַתָּה לָכֵן ועכשיו, היות שהעיר ירושלים היא העיר שאני משרה בה את שכינתי,[124] כֹּה אָמַר יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל כך אמר ה' אלוקי ישראל:[125] אֶל הָעִיר הַזֹּאת אֲשֶׁר אַתֶּם אֹמְרִים נִתְּנָה בְּיַד מֶלֶךְ בָּבֶל בַּחֶרֶב וּבָרָעָב וּבַדָּבֶר על העיר הזאת (ירושלים) שאתם אומרים שבגלל החרב, הרעב והדבר שיש בתוך העיר, היא עתידה להימסר ביד מלך בבל ולא תהיה שום תקנה לעיר[126]: (לז) הִנְנִי מְקַבְּצָם מִכָּל הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר הִדַּחְתִּים שָׁם בְּאַפִּי וּבַחֲמָתִי וּבְקֶצֶף גָּדוֹל (לאחר הגלות) אני עוד עתיד לאסוף את עם ישראל מכל הארצות שהגליתי אותם לשם כאשר הרוגז, החימה והכעס הגדול שלי גרם לי להעניש אותם,[127] וַהֲשִׁבֹתִים אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה ואני אחזיר את עם ישראל למקום הזה, לירושלים,[128] וְהֹשַׁבְתִּים לָבֶטַח ואני אושיב אותם בירושלים בבטחה[129]: (לח) וְהָיוּ לִי לְעָם ואז עם ישראל יהיה העם שלי ויקיים את מצוותי,[130] וַאֲנִי אֶהְיֶה לָהֶם לֵאלֹהִים ואני אהיה האלוקים שלהם ואשגיח עליהם[131]: (לט) וְנָתַתִּי לָהֶם לֵב אֶחָד וְדֶרֶךְ אֶחָד לְיִרְאָה אוֹתִי כָּל הַיָּמִים אני אגרום לכך שיהיה להם רק לב אחד ודרך אחת שבה הם יהיו יראים אותי (וליבם כבר לא יטה יותר אחרי עבודה זרה),[132] לְטוֹב לָהֶם וְלִבְנֵיהֶם אַחֲרֵיהֶם וכך יהיה גם להם וגם לצאצאיהם[133]: (מ) וְכָרַתִּי לָהֶם בְּרִית עוֹלָם אני אכרות להם ברית שיתקיים לעולם,[134] אֲשֶׁר לֹא אָשׁוּב מֵאַחֲרֵיהֶם לְהֵיטִיבִי אוֹתָם אני לא אפנה מהם ורק איטיב להם. הכוונה שה' תמיד ישפיע טובה על עם ישראל,[135] וְאֶת יִרְאָתִי אֶתֵּן בִּלְבָבָם לְבִלְתִּי סוּר מֵעָלָי ואני אגרום לליבם לירא ממני וכך הם לא יסטו מלעבוד אותי[136]: (מא) וְשַׂשְׂתִּי עֲלֵיהֶם לְהֵטִיב אוֹתָם אני אשמח כאשר אשפיע עליהם טובה,[137] וּנְטַעְתִּים בָּאָרֶץ הַזֹּאת בֶּאֱמֶת אני אטע אותן בארץ הזאת באופן שהדבר יתקיים, אגרום לכך שעם ישראל יישב בארצו ולא יגלה ממנה,[138] בְּכָל לִבִּי וּבְכָל נַפְשִׁי אעשה זאת בכל הלב ובכל הנפש. הכוונה שה' יעשה זאת ברצון רב[139]: (מב) כִּי כֹה אָמַר יְקֹוָק שהרי כך אמר ה':[140] כַּאֲשֶׁר הֵבֵאתִי אֶל הָעָם הַזֶּה אֵת כָּל הָרָעָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת כשם שהבאתי על עם ישראל את הפורענות הגדולה הזאת (של החורבן והגלות),[141] כֵּן אָנֹכִי מֵבִיא עֲלֵיהֶם אֶת כָּל הַטּוֹבָה אֲשֶׁר אָנֹכִי דֹּבֵר עֲלֵיהֶם כך אני גם אביא עליהם את כל הנבואות הטובות שאני אומר עליהם[142]: (מג) וְנִקְנָה הַשָּׂדֶה בָּאָרֶץ הַזֹּאת ואז עתידים לקנות עוד שדות בארץ הזאת, בירושלים וברחבי ממלכת יהודה,[143] אֲשֶׁר אַתֶּם אֹמְרִים שְׁמָמָה הִיא מֵאֵין אָדָם וּבְהֵמָה (יקנו שדות) בארץ שאתם אומרים עליה שהיא תישאר תמיד שוממה בלי אדם ובהמות,[144] נִתְּנָה בְּיַד הַכַּשְׂדִּים וירושלים (ואיתה שאר ממלכת יהודה) תמיד תהיה מסורה בידי הכשדים[145]: (מד) אך הדברים לא יהיו כמו שאתם אומרים:[146] שָׂדוֹת בַּכֶּסֶף יִקְנוּ עוד יגיע הזמן שבו יקנו שדות בירושלים,[147] וְכָתוֹב בַּסֵּפֶר ויכתבו את הקנין בשטר,[148] וְחָתוֹם והמוכר יחתום על שטר המכירה,[149] וְהָעֵד עֵדִים ויביאו עדים כדי להעיד על המכירה,[150] בְּאֶרֶץ בִּנְיָמִן וּבִסְבִיבֵי יְרוּשָׁלִַם וּבְעָרֵי יְהוּדָה וּבְעָרֵי הָהָר וּבְעָרֵי הַשְּׁפֵלָה וּבְעָרֵי הַנֶּגֶב (יקנו את שדות) בארץ בנימין, מסביב לירושלים, בערי ממלכת יהודה, בערים שנמצאים בהרים ובעמקים ובערים שנמצאים בדרום,[151] כִּי אָשִׁיב אֶת שְׁבוּתָם שהרי אני אחזיר את העם מהגלות, והציווי לקנות את השדה מחנמאל היה כדי לרמוז לעם ישראל שהם עוד עתידים לחזור מהגלות,[152] נְאֻם יְקֹוָק כך אמר ה'[153]:

 

[1] תרגום.

[2] תרגום.

[3] מצודות והוא כתב את חשבון השנים. נבוכדנצר התחיל למלוך בשנה הרביעית למלכות יהויקים. יהויקים מלך סך הכל אחת עשרה שנה ולאחריו מלך יהויכין במשך כשלושה חודשים. יוצא שנבוכדנצר התחיל למלוך כשמונה שנים לפני צדקיהו.

[4] מצודות וכתב שהמצור הוטל בשנה התשיעית לצדקיהו עד שירושלים נכנעה בשנה האחת עשרה למלכותו.

[5] מצודות. רד"ק הסביר שהשורש של מטרה הינו נ.ט.ר – מלשון שמירה בארמית.

[6] תרגום.

[7] על פי הגר"א בפירושו ליהושע א,א. עיין אוצר מפרשי התנ"ך לספר שמות באוצר המאמרים, במאמר "וידבר ה' אל משה לאמר", שם הרחבנו במשמעות המילה "לאמר" במקרא. מצודות אצלנו מפרש באופן מאוד דומה.

[8] תרגום.

[9] תרגום.

[10] תרגום.

[11] תרגום.

[12] תרגום.

[13] תרגום.

[14] תרגום.

[15] רד"ק. מצודות הסביר שהמיתה הינה פקידת האדם. אולם, מהתרגום משמע לכאורה שלצדקיהו באמת היה סיכוי להינצל, היות והוא פירש פקידה מלשון זיכרון.

[16] תרגום.

[17] מצודות.

[18] רד"ק בפירושו לפסוק א.

[19] תרגום.

[20] רש"י.

[21] על פי הגר"א בפירושו ליהושע א,א.

[22] רד"ק.

[23] על פי הגר"א בפירושו ליהושע א,א.

[24] תרגום.

[25] רד"ק ומקורו בספר ויקרא כה,כה. מצודות פירש שהיה להם מנהג שמנהגם היה להעדיף את מכירת השדה לקרוב משפחה.

[26] תרגום.

[27] תרגום.

[28] מצודות.

[29] מצודות.

[30] תרגום.

[31] רד"ק ולפי פירוש זה הכוונה לירמיהו שידע בנבואה שחנמאל יגיע אליו. בפירוש נוסף כתב שהכוונה בפסוק לחנמאל, והכתוב אומר שה' אמר לחנמאל לבא אל ירמיהו. מהר"י קרא: ירמיהו אמר שהסיבה היחידה שהוא קנה את השדה היא נבואת ה', שהרי לא היה זה זמן לקנות שדות בשעה שהעיר נמצאת תחת מצור של חיילי בבל.

[32] תרגום.

[33] תרגום.

[34] מצודות.

[35] תרגום.

[36] תרגום. רד"ק: הפירוש הוא שירמיהו בעצמו חתם על השטר עם חותמת. כמו כן כתב שגם העדים חתמו בשטר.

[37] מצודות.

[38] מצודות.

[39] תרגום.

[40] רש"י. תרגום: היה מעין חותמת שנקרא "בעץ" והכוונה שהשטר היה חתום וסגור בחותמת זו.

[41] רד"ק. מהר"י קרא: הפירוש הוא ששטר המכירה היה כתוב כהלכה.

[42] רד"ק ובשם אביו כתב שהכוונה היא לשטר שבו הוא כתב לגואלים האחרים שאם הם ירצו לגאול את השדה, הם יכולים לעשות זאת. רש"י: הכוונה שהשטר קוים בבית דין על מנת שעניין השטר יתפרסם משום שחששו שמא ימותו העדים.

[43] תרגום + רד"ק.

[44] תרגום ומה שכתבנו שחנמאל יה בן דודו של ירמיהו ולא דודו כפי הכתוב בפסוק נכתב על פי הכתוב בתחילת הפרק ולפי פירושו הראשון של הרד"ק. בפירושו השני כתב שהיה חנמאל נוסף שהיה דודו של ירמיהו. רש"י כתב שיש אומרים שחנמאל היה גם דודו וגם בן דודו של ירמיהו. ראובן נשא את בת שמעון אחיו וילדה לו בן, כאשר לשמעון היה כבר בן אחד מאשתו הראשונה שנקרא ימין. ימין הוא גם דוד של הבן שנולד (כיוון שהוא אח של אמא שלו) וגם בן דוד של הבן שנולד (היות שהוא בן של שמעון שהוא אח של ראובן). אולם רש"י דוחה אפשרות זו משום שלא מצאנו בכל המקרא שאח האם קרוי דוד, אלא רק אח האב.

[45] תרגום.

[46] תרגום.

[47] על פי הגר"א בפירושו ליהושע א,א.

[48] תרגום. רש"י: ירמיהו אמר שהצנעת השטר איננה סתם, שהרי עוד מעט יגלו תושבי הממלכה.

[49] רד"ק לעיל לא,לד.

[50] תרגום.

[51] תרגום.

[52] רד"ק.

[53] על פי רד"ק בפירושו לפסוק יא.

[54] תרגום.

[55] רד"ק.

[56] תרגום. רש"י: ירמיהו אמר שהצנעת השטר איננה סתם, שהרי עוד מעט יגלו תושבי הממלכה.

[57] רד"ק לעיל לא,לד.

[58] מצודות.

[59] תרגום.

[60] מצודות.

[61] על פי הגר"א בפירושו ליהושע א,א.

[62] מצודות.

[63] תרגום.

[64] מצודות.

[65] תרגום.

[66] תרגום. לפי התרגום לא מובנת המילה "חיק" ומצודות הסביר שהכוונה לתוכם, אך אין שינוי במשמעות של צלע הפסוק.

[67] תרגום. רש"י ופרשנים נוספים הביאו את דברי חז"ל שירמיהו לא הזכיר את התואר "נורא" של ה', היות והוא לא ראה לנכון לומר זאת בעוד הגויים מחריבים את בית המקדש.

[68] רד"ק לעיל לא,לד.

[69] מצודות.

[70] מצודות.

[71] תרגום.

[72] תרגום.

[73] מצודות.

[74] מצודות.

[75] רש"י בפירושו השני. בפירושו הראשון כתב שהכוונה לאותות שה' עשה גם לשאר בני אדם ולאו דווקא למצרים. תרגום: ה' הפריש את עם ישראל משאר בני האדם.

[76] מצודות.

[77] תרגום.

[78] תרגום + מצודות. ראה ביאורנו לדברים ד,לד (שלשון הפסוק אצלנו דומה לו מאוד), שם הסברנו שאותות פירושו הסימנים שה' שלח כדי שיאמינו שמשה הוא שלוחו של מקום (כגון הפיכת המטה לנחש), ומופתים הם המכות עצמן, והיד החזקה והזורע המורמת נועדו להדגיש שה' היה יכול להמשיך להכות את המצרים.

[79] תרגום.

[80] תרגום.

[81] מצודות.

[82] תרגום. לגבי ביאור המילה ירושה בהקשר לירושת הארץ, עיין מלבי"ם יהושע יג,ו ובמילון אוצר מפרשי התנ"ך.

[83] תרגום.

[84] מצודות. רד"ק התייחס לקרי ולכתיב במילה תורה. בכתיב כתוב בלשון רבים כיוון שמדובר על הפרטים השונים שיש בתורה ואת הקרי קוראים תורה בלשון יחיד באופן כולל על כל התורה כולה.

[85] תרגום.

[86] מצודות.

[87] מצודות. רד"ק פירש שהסוללות הם כלי המלחמה שהפעילו כדי לירות אבנים גדולות על חומת העיר.

[88] מצודות.

[89] מצודות.

[90] רש"י.

[91] תרגום.

[92] מצודות.

[93] מצודות.

[94] תרגום.

[95] על פי הגר"א בביאורו ליהושע א,א.

[96] תרגום + מצודות.

[97] תרגום.

[98] מצודות.

[99] תרגום. מצודות: ה' מדגיש שהוא זה שנותן את העיר בידי הכשדים ואין הכיבוש נובע מחוזקם של הכשדים.

[100] תרגום.

[101] תרגום.

[102] מצודות.

[103] מצודות.

[104] מצודות.

[105] רד"ק. כמו כן הסביר שהמילה "אך" נועדה לומר שהדברים אמת. מהר"י קרא: הכתוב מדגיש שעם ישראל היה רק עושה רע ולא היה מערב ברע שום טוב.

[106] תרגום.

[107] תרגום.

[108] מצודות.

[109] מצודות. רש"י הסביר שביום שבו הוקם בית המקדש, נשא שלמה את בת פרעה ולכן כבר מתחילת בניית העיר נגרם לה' כעס. מהר"י קרא: כתב שהכוונה ששלמה עבד עבודה זרה. עיין שבת נו,ב שם כתוב ששלמה לא עבד עבודה זרה ממש, אלא הוא לא מיחה בנשותיו שעבדו עבודה זרה ולכן העבודה הזרה נקראת על שמו.

[110] מצודות ולפי פירושו יש כאן מקרא מסורס וצלע זו הייתה צריכה להיו מחוברת לנאמר לעיל בתחילת הפסוק שכעסו של ה' היה צריך לגרום לכך שהוא יסיר את פניו מהעיר הזו.

[111] תרגום + מצודות.

[112] תרגום.

[113] מצודות.

[114] מצודות.

[115] מצודות.

[116] מצודות.

[117] תרגום.

[118] מצודות. רד"ק: הכוונה לאחז ומנשה שהכניסו עבודה זרה לבית המקדש. אמנם, כפי האמור בספר מלכים, יש הבדל בין אחז שלא הכניס פסלים של ממש, אלא בנה מזבח חדש וציווה להקריב עליו קרבנות במקום להקריב על המזבח שבנה שלמה, וזאת לעומת מנשה שממש הכניס עבודה זרה לבית המקדש.

[119] מצודות.

[120] מצודות.

[121] מצודות. יש להעיר שעבודת הבעל איננה עבודת המולך ומדובר בשני סוגים שונים של עבודה זרה. בהסבר עבודת המולך נחלקו רש"י ורמב"ן בפירושם לויקרא יח,כא. לפי רש"י האב היה מוסר את בנו לכמרים והם היו מעבירים את הבן דרך האש לשם העבודה הזרה ואין הכרח שהבן יישרף, אלא ההעברה עצמה דרך האש היא העבודה לשם המולך. לפי הרמב"ן האב בעצמו היה מעביר את הבן דרך האש ולבסוף הבן היה גם נשרף. הרמב"ן שם מחלק בין עבודת הבעל ששם נהגו לשרוף את הבן ממש כמו ששורפים קרבן עולה להבדיל אלף אלפי הבדלות וזאת לעומת עבודת המולך שבה היו אמנם מעבירים את הבן עד שהאש הייתה נתפסת בו והורגת אותו, אך בשרו לא היה נשרף לגמרי כמו קרבן עולה.

[122] מצודות.

[123] מצודות.

[124] מצודות.

[125] תרגום.

[126] מצודות.

[127] תרגום.

[128] תרגום.

[129] תרגום.

[130] מצודות.

[131] מצודות.

[132] מצודות.

[133] מצודות.

[134] מצודות.

[135] מצודות.

[136] תרגום.

[137] מצודות.

[138] מצודות.

[139] מצודות.

[140] תרגום.

[141] תרגום.

[142] תרגום.

[143] מצודות.

[144] מצודות.

[145] מצודות.

[146] מצודות.

[147] מצודות.

[148] תרגום.

[149] מצודות.

[150] מצודות.

[151] תרגום. רד"ק כתב לעיל בפירושו לפסוק לו שכל המקומות שמוזכרים נמצאים בשטח ממלכת יהודה, משום שלשיטתו עשרת השבטים לא חזרו בזמן בית שני.

[152] מצודות ועיין באוצר מפרשי התנ"ך לספר עזרא, אומר המאמרים, מאמר ג, שם הרחבנו בשאלה האם גם תושבי ממלכת ישראל חזרו מהגלות.

[153] תרגום.

איוב פרק ו

.ביאור אוצר המקרא (לשעבר ושננתם) לספר איוב פרק ו .ביאור פשוט לפסוקי המקרא עם הערות שוליים שמבררות את מחלוקות הפרשנים ושאלות העולות מפשט הפסוקים אוצר המקרא הוא קיצור של מפעל אוצר מפרשי התנ"ך שכולל...
אוצר המקרא על התנך

חידון ישעיהו מסכם מז - נו

חידון התנ"ך העולמי המקוון תשפ"ב - ישעיהו - מסכם על פרקים מז - נו
חידון התנ"ך תשפ"ב

איוב פרק ה

.אוצר המקרא לספר איוב פרק ה .פירוש פשוט על פי הפשט עם חלק מהערות השוליים שבהם מתבררים מחלוקות הפרשנים ושאלות ותשובות שעולות בפשט הפסוקים .קיצור אוצר מפרשי התנ"ך
אוצר המקרא על התנך

חידון ישעיהו נז - נח

חידון התנ"ך העולמי המקוון תשפ"ב - ישעיהו נז -נח (ח אב)
חידון התנ"ך תשפ"ב