ישעיהו פרק טו

ישעיהו פרק טו

(א) מַשָּׂא מוֹאָב זוהי נבואת הפורענות שנאמרה לנביא על מואב,[1] כִּי בְּלֵיל שֻׁדַּד עָר מוֹאָב נִדְמָה בשעת לילה בא האויב והחריב את העיר "ער", וחיילי מואב שתקו ולא נלחמו על מנת למנוע את חורבן העיר. ער היא אחת מערי מואב,[2] כִּי בְּלֵיל שֻׁדַּד קִיר מוֹאָב נִדְמָה בשעת לילה בא האויב והחריב את העיר "קיר", וחיילי מואב שתקו ולא נלחמו על מנת למנוע את חורבן העיר. קיר היא אחת מערי מואב[3]: (ב) עָלָה הַבַּיִת המואבים עלו לבית העבודה זרה שלהם על מנת להתפלל אל העבודה הזרה שתרחם עליהם,[4] וְדִיבֹן הַבָּמוֹת לְבֶכִי ואנשי דיבון עלו אל הבמות, למזבחות שנעשו לשם העבודה הזרה. אנשי דיבון רצו לבכות לפני העבודה הזרה שתרחם עליהם,[5] עַל נְבוֹ וְעַל מֵידְבָא מוֹאָב יְיֵלִיל העם המואבי יילל על נבו ומידבא שנכבשו על ידי אשור,[6] בְּכָל רֹאשָׁיו קָרְחָה בכל הראשים של אנשי מואב הייתה קרחת, כיוון שהם תלשו את שערותיהם בשעה שהם התאבלו על חורבן ארצם,[7] כָּל זָקָן גְּרוּעָה וכל שערות הזקן נתלשו גם הם בשעת האבל[8]: (ג) בְּחוּצֹתָיו חָגְרוּ שָׂק בשווקים של מואב חגרו שק (בגלל האבלות),[9] עַל גַּגּוֹתֶיהָ וּבִרְחֹבֹתֶיהָ כֻּלֹּה יְיֵלִיל יֹרֵד בַּבֶּכִי על כל הגגות ובכל הרחובות מיללים, צווחים ובוכים[10]: (ד) וַתִּזְעַק חֶשְׁבּוֹן וְאֶלְעָלֵה יושבי הערי חשבון ואלעלה זעקו,[11] עַד יַהַץ נִשְׁמַע קוֹלָם קול זעקותיהם נשמע עד למקום שנקרא יהץ,[12] עַל כֵּן חֲלֻצֵי מוֹאָב יָרִיעוּ לכן גם החיילים המובחרים של מואב התחילו לילל גם הם (במקום להילחם),[13] נַפְשׁוֹ יָרְעָה לּוֹ נפשו של מואב התמלאה בתרועות ויללות על הגורל הקשה הצפוי לו[14]: (ה) לִבִּי לְמוֹאָב יִזְעָק כל אחד מהמואבים יזעק מליבו,[15] בְּרִיחֶהָ עַד צֹעַר עֶגְלַת שְׁלִשִׁיָּה פעם מואב הייתה מלאה באנשים חזקים כמו העגל השלישי לבטן (שהוא העגל המשובח והחזק). עתה אותם אנשים חזקים בורחים עד צוער,[16] כִּי מַעֲלֵה הַלּוּחִית בִּבְכִי יַעֲלֶה בּוֹ כאשר הם עלו למקום גבוה שנקרא מעלה הלוחית, הם בכו כל הזמן,[17] כִּי דֶּרֶךְ חוֹרֹנַיִם זַעֲקַת שֶׁבֶר יְעֹעֵרוּ כאשר הם יברחו בדרך שנקרא "דרך חורונים", הם ירימו את קולם בקולות צער כל כך חזקים עד שהם כביכול ישברו את גופם. דרך חורונים נקראת כך משום שהיא עברה בין שני מקומות, אחד נקרא חורון עליון עליון ואחד חורון תחתון[18]: (ו) כִּי מֵי נִמְרִים מְשַׁמּוֹת יִהְיוּ המים של נהר שנקרא "נמרה" יהיו חרבים. ייתכן שיהייו מים בנהר, אך לא יהיו בהם כל תועלת כיוון שהתושבים של הערים היושבות על הנהר יברחו מהם,[19] כִּי יָבֵשׁ חָצִיר כיוון שהחציר יתייבש ולא יהיה מרעה לבהמות. ארץ מואב הייתה משובחת במרעה שמן, והנביא מתנבא שמרעה זה יתייבש,[20] כָּלָה דֶשֶׁא הדשא יתכלה,[21] יֶרֶק לֹא הָיָה המקום יהיה כל כך חרב, עד שלא יהיה ניכר שאי פעם היה שם ירק[22]: (ז) עַל כֵּן בגלל שהמלחמה תהיה כל כך נוראית,[23] יִתְרָה עָשָׂה כל ריבוי הטובה שהיה למואב,[24] וּפְקֻדָּתָם וכל האוצרות הגנוזים שלהם,[25] עַל נַחַל הָעֲרָבִים יִשָּׂאוּם ישא האויב את השלל על נחל הערבים. נחל הערבים היה נחל שהיה סמוך למואב וגדלו שם ערבות. כוונת הנביא שהאויב ייקח שלל רב[26]: (ח) כִּי הִקִּיפָה הַזְּעָקָה אֶת גְּבוּל מוֹאָב שהרי קולות הזעקה נשמעו בכל מרחבי ארץ מואב,[27] עַד אֶגְלַיִם יִלְלָתָהּ קולות היללה נשמעו עד למקום שנקרא "אגלים" שהיה על גבול ארץ מואב, במקום מרוחק מעיר הבירה,[28] וּבְאֵר אֵילִים יִלְלָתָהּ וקולות היללה נשמעו גם במקום שנקרא "באר אילים" שנמצא גם הוא על גבול ארץ מואב[29]: (ט) כִּי מֵי דִימוֹן מָלְאוּ דָם שהרי המים בנהר שנקרא "דימון" התמלא בדם, מדם החללים שנפלו במלחמה,[30] כִּי אָשִׁית עַל דִּימוֹן נוֹסָפוֹת ואני (ה') אגרום לכך שיתווסף בנהר זה עוד הרבה דם, עד כדי כך שיהיה יותר דם מאשר מים,[31] לִפְלֵיטַת מוֹאָב אַרְיֵה מי שיישאר חי מהמלחמה נגד אשור, יומת על ידי אריה. הכוונה לנבוכדנצר מלך בבל,[32] וְלִשְׁאֵרִית אֲדָמָה נבוכדנצר יהרוג את מי שנשאר על אדמת מואב (ולא ייהרג על ידי אשור). יש בצלע זו חזרה על הצלע הקודמת כדרכם של נבואות[33]:

[1] תרגום. רש"י: הנביא מתנבא שסנחריב יגלה גם את מואב.

[2] רד"ק. כמו כן כתב שייתכן שהעיר ער היא העיר ערוער שהוזכרה במקרא. בפירוש נוסף כתב ש"ער" הינו מלשון עיר, ואין הכוונה לעיר מסוימת. מהר"י קרא: הביא את מדרש חז"ל שההתפקה על מואב באה דווקא בלילה כעונש על ששלוחי בלק נשארו ללון אצל בלעם שתי לילות.

[3] רד"ק.

[4] רש"י. אבן עזרא:הכוונה למדינה בתוך מואב שעלו אליה.

[5] רש"י.

[6] רד"ק.

[7] רד"ק.

[8] רד"ק.

[9] תרגום.

[10] תרגום. לפי פירושו, "ירד" מלשון צווחה. רש"י: הירידה מתארת את צורת הבכי, המלווה בגניחות ונהמות. רד"ק: הירידה היא כאילו כל הגוף כולו משתתף בבכי. כמו כן העיר על התרגום שמה שפירש איננו מסתדר עם השורש של המילה.

[11] תרגום.

[12] תרגום.

[13] רד"ק. רש"י: פירש בצורה הפוכה לרד"ק. בעוד לפי הרד"ק, הקולות שהשמיעו בחירי החיילים נבעו ממצב העם במואב, לרש"י היללות של העם נבעו מקולות התרועה שהשמיעו חיילי מואב במלחמה, כאשר הם לא הצליחו לנצח את אויביהם.

[14] רד"ק.

[15] רד"ק. רש"י: נביאי ישראל אינם כנביאי אומות העולם. נביאי אומות העולם רצו להתנבא רעה על ישראל, ואילו הנביא כאן אומר שכאשר התנבא נבואת פורענות על מואב, הוא בכה.

[16] רד"ק. רש"י: הנביא זועק מליבו על החוזק של מואב שנאלץ לברוח ממקומו (אם כי התלבט האם שלישיה פירושו שלישי לבטן או שפירושו חזק).

[17] רד"ק.

[18] רד"ק. בפירושו השני הסביר ש"יעערו" פירושו מלשון תרועה.

[19] רד"ק. רש"י: הכוונה שהדם של החללים יתערבב עם מי הנהר.

[20] מצודות. רש"י: הכוונה לגיבורים ולשליטים של מואב.

[21] תרגום.

[22] מצודות.

[23] מצודות.

[24] מצודות. רש"י: הכוונה היא שהפורענות תבא עליהם בגלל כמה דברים שהם עשו. היה על אנשי מואב לגמול טובה למואב על כל הטוב שאברהם עשה ללוט. א. הם אמרו לעם ישראל בשעת הגלות שהם חוזרים למקום אביהם, לחרן. ב.סייעו לסנחריב כאשר הוא הטיל מצור על סנחריב.

[25] מצודות. רש"י: הכוונה לארץ שהייתה תחת שלטונם. בפירושו השני כתב שהכוונה שיגלו את המואבים אל ארץ אשור.

[26] רד"ק. מצודות: אנשי מואב ייקחו את כל הרכוש שלהם ויחביאו אותו בנחל הערבים מפני האויב. אבן עזרא: תושבי מואב יקחו את הממון שלהם ממקום למקום בניסיון להציל אותו.

[27] תרגום.

[28] רש"י.

[29] רש"י.

[30] רד"ק. רש"י: שם הנהר דומה לדם.

[31] רד"ק. תרגום: אביא עליהם חיילים רבים יותר של האויב. רש"י: ה' ימלא את הנהר בדם. אבן עזרא: הכוונה שה' יביא על מואב פורענויות נוספות.

[32] רד"ק. מצודות: הכוונה לאריה ממש.

[33] רד"ק. רש"י: האדמה תישאר לשארית עם ישראל.