ישעיהו פרק כט

ביאור ושננתם עם חלק מההערות לספר ישעיהו פרק כ"ט.

מערכת אוצר התורה - ושננתם | מנחם אב תש"פ

ישעיהו פרק כט

 

הקדמה: בביאור העיקרי, הסברנו את תחילת הפרק על פי הרד"ק. לפי פירושו, בפרק זה מופיעה המילה "אריאל" עם שתי משמעויות. משמעות אחת של העיר ירושלים ומשמעות שניה של המזבח.

 

(א) הוֹי מילת קריאה כמו המילה "אוי",[1] אֲרִיאֵל אֲרִיאֵל ההיכל שבבית המקדש, ההיכל שבבית המקדש. הנביא אמר את דבריו את דברי נבואתו על המזבח בצער, ולכן כפל את דבריו כדרך המקוננים,[2] קִרְיַת חָנָה דָוִד ההיכל נבנה בעיר שבה דר דוד המלך. הנביא מזכיר את דוד המלך כדי להשוות בין תקופתו של דוד שמצא את מקום המקדש והקריב שם קרבן שהיה לרצון לפני ה', ועתה הקרבנות שבני ישראל מקריבים בבית המקדש אינם לרצון לפני ה',[3] סְפוּ שָׁנָה עַל שָׁנָה אתם מוסיפים לבוא לבית המקדש שנה אחרי שנה על מנת להקריב קרבנות,[4] חַגִּים יִנְקֹפוּ ואתם רק עורפים את הכבשים שלכם. הקרבנות שלכם אינם לרצון לפני ה' ובכל שנה אתם שוחטים את הקרבנות סתם[5]: (ב) וַהֲצִיקוֹתִי לַאֲרִיאֵל אני (ה') עתיד להציק לירושלים ולבית המקדש,[6] וְהָיְתָה תַאֲנִיָּה וַאֲנִיָּה העיר ירושלים תהיה באבל ובצער על אחיהם שייהרגו בערים שמסביב לעיר,[7] וְהָיְתָה לִּי כַּאֲרִיאֵל העיר ירושלים תהיה כמו המזבח. כשם שהמזח מוקף בדם הקרבנות שמקריבים עליו, כך העיר ירושלים תהיה מוקפת בדם ההרוגים של תושבי הערים הסמוכות לה. ההשוואה בין שני הדמים נובעת מכך ששניהם נעשים ברצון ה': כשם שהקרבת הקרבנות נעשית על פי רצון ה', כך גם הפורענות שתבוא היא על פי רצון ה'[8]: (ג) וְחָנִיתִי כַדּוּר עָלָיִךְ כאשר סנחריב יקיף אותך (את ירושלים), זה יהיה גזירה ממני (ה'). ה' דימה את הטלת המצור על ירושלים לכדור, משום שהכדור עגול, וגם מחנה אשור הקיף את ירושלים בעיגול,[9] וְצַרְתִּי עָלַיִךְ מֻצָּב ואני אטיל עלייך מצור על ידי שאקיף אותך עם מגדלי עץ של האויב (בהם היו משתמשים על מנת להקיף את העיר שמטילים עליה מצור),[10] וַהֲקִימֹתִי עָלַיִךְ מְצֻרֹת ואני אקים עלייך את שאר ענייני המצור. למרות שהנביא בעצמו אמר בנבואות אחרות שסנחריב לא יכבוש את העיר ירושלים, בפסוקים אלו מדבר הנביא על עצם הטלת המצור[11]: (ד) וְשָׁפַלְתְּ מֵאֶרֶץ תְּדַבֵּרִי ואת (ירושלים) תהיי כל כך מושפלת, עד שייחשב הדבר כאילו שהקול שלך ייצא מהאדמה. הנביא דימה את ההשפלה הגדולה למציאות שבה מדברים מתוך האדמה, כיוון שהאדמה נמוכה,[12] וּמֵעָפָר תִּשַּׁח אִמְרָתֵךְ ומה שאתה אומר יתכופף מהעפר. צלע זו דומה לאמרו בצלע הקודמת, ויש בה חזרה כדרכם של נבואות,[13] וְהָיָה כְּאוֹב מֵאֶרֶץ קוֹלֵךְ והקול שלך יהיה דומה לקול של מישהו שהעלו אותו באוב (שהיה קול מאוד נמוך),[14] וּמֵעָפָר אִמְרָתֵךְ תְּצַפְצֵף והדברים שאת אומרת, יהיו כל כך נמוכים, עד שהדבר יהיה דומה כאילו צפצופים יוצאים מהעפר[15]: (ה) וְהָיָה כְּאָבָק דַּק הֲמוֹן זָרָיִךְ ובסוף, הזרים שיקיפו אותך, סנחריב וחיילותיו, יתפזרו כמו שהאבק מתפזר בנפיחה קלה,[16] וּכְמֹץ עֹבֵר הֲמוֹן עָרִיצִים והחיילים החזקים הרבים של סנחריב יתפזרו כמו מוץ שמתעופף ברוח קלה. יש בצלע זו מעין חזרה על הצלע הקודמת,[17] וְהָיָה לְפֶתַע פִּתְאֹם ומפלת סנחריב וחייליו תהיה באופן פתאומי[18]: (ו) מֵעִם יְקֹוָק צְבָאוֹת תִּפָּקֵד בְּרַעַם וּבְרַעַשׁ וְקוֹל גָּדוֹל יהיו רעמים, רעשים וקולות חזקים שייצאו מאת ה' צבאות. הנביא דימה את מפלת מחנה אשור לקולות גדולים וסערות שיצאו מאת ה'.[19] ה' נקרא גם בשם צבאות, היות והוא האלוה על צבאות רבים. צבאות של מעלה (כמו המלאכים והכוכבים) וצבאות של מטה (כמו בני האדם ובעלי החיים),[20] סוּפָה וּסְעָרָה וְלַהַב אֵשׁ אוֹכֵלָה (יצא מאת ה') סופה, סערה ואש ששורפת את מה שבדרכה[21]: (ז) וְהָיָה כַּחֲלוֹם חֲזוֹן לַיְלָה עליית סנחריב על ירושלים יהיה כמו חלום בלילה – כדבר שאין בו ממש, כיוון שבסופו של דבר הוא לא יצליח לכבוש את העיר,[22] הֲמוֹן כָּל הַגּוֹיִם הַצֹּבְאִים עַל אֲרִיאֵל הגויים הרבים שבאו עם הצבא שלהם על העיר ירושלים (יהיה כחלום היות והם לא יצליחו לכבוש את העיר),[23] וְכָל צֹבֶיהָ וּמְצֹדָתָהּ וכך יקרה לכל מי שמעמיד את הצבאות שלו, את המצודות על העיר ירושלים כדי לשים את העיר במצור,[24] וְהַמְּצִיקִים לָהּ (וכך יקרה) לכל מי שמציק לה[25]: (ח) וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יַחֲלֹם הָרָעֵב וְהִנֵּה אוֹכֵל וְהֵקִיץ וְרֵיקָה נַפְשׁוֹ כמו שאדם רעב שהולך לישון וחולם על אוכל, קם בבוקר ורואה שהוא עדיין רעב, והוא רק חלם על האוכל,[26] וְכַאֲשֶׁר יַחֲלֹם הַצָּמֵא וְהִנֵּה שֹׁתֶה וְהֵקִיץ וְהִנֵּה עָיֵף וְנַפְשׁוֹ שׁוֹקֵקָה וכמו שאדם צמא שהולך לישון וחולם שהוא שותה, וכאשר הוא קם בבוקר, הוא רואה שהוא עדיין מצא ומשתוקק לשתות, והוא רק חלם על השתייה,[27] כֵּן יִהְיֶה הֲמוֹן כָּל הַגּוֹיִם הַצֹּבְאִים עַל הַר צִיּוֹן כך יהיה עם הגויים הרבים שישלחו את הצבא שלהם לחנות מסביב לעיר ירושלים[28]: (ט) הִתְמַהְמְהוּ וּתְמָהוּ תושבי ממלכת יהודה! עליכם להתעכב ולתמוה. הכוונה שיחשבו בפניות הדעת ויבינו כיצד הם מקשיבים לנביאי השקר במקום  הִשְׁתַּעַשְׁעוּ וָשֹׁעוּ נביאי השקר אומרים לכם דברים משעשעים (ואתם מתפתים לדבריהם),[29] שָׁכְרוּ וְלֹא יַיִן אתם מתנהגים כשיכורים, אבל אין זה מפני ששתיתם יין,[30] נָעוּ וְלֹא שֵׁכָר ואתם מזיזים את גופכם כמו שיכור, אבל אין זה מפני ששתיתם שיכר[31]: (י) כִּי נָסַךְ עֲלֵיכֶם יְקֹוָק רוּחַ תַּרְדֵּמָה (אינכם שומעים בקול נביאי האמת למרות שההיגיון מחייב לעשות זאת) כיוון שה' כביכול כיסה אתכם בתרדמה, עד שאתם אינכם יכולים לשמוע את דברי הנביאים,[32] וַיְעַצֵּם אֶת עֵינֵיכֶם וה' כביכול עצם את עיניכם,[33] אֶת הַנְּבִיאִים וְאֶת רָאשֵׁיכֶם הַחֹזִים כִּסָּה ואת העיניים של נביאי השקר ושל החוזים לכם דברי שקר – ה' כיסה[34]: (יא) וַתְּהִי לָכֶם חָזוּת הַכֹּל כְּדִבְרֵי הַסֵּפֶר הֶחָתוּם ודברי נביאי האמת נחשבים בעיניכם כמו ספר סגור,[35] אֲשֶׁר יִתְּנוּ אֹתוֹ אֶל יוֹדֵעַ סֵפֶר לֵאמֹר קְרָא נָא זֶה כאשר יתנו את הספר לאדם חכם שיודע לקרוא, ויבקשו ממנו לקרוא את תוכן הספר,[36] וְאָמַר לֹא אוּכַל כִּי חָתוּם הוּא והחכם עונה שאינו יכול לקרוא את הספר היות והוא סגור[37]: (יב) וְנִתַּן הַסֵּפֶר עַל אֲשֶׁר לֹא יָדַע סֵפֶר לֵאמֹר קְרָא נָא זֶה ולאחר מכן יתנו את הספר לאדם שלא יודע לקרוא, ויאמרו לו לקרוא את הספר,[38] וְאָמַר לֹא יָדַעְתִּי סֵפֶר ואדם זה שנתנו לו לקרוא ואינו יודע, אומר שהוא לא יודע לקרוא. כשם שגם החכמים וגם אלה שאינם חכמים נמנעים מקריאת הספר, כך גם דברי הנבואה אינם נשמעים: לא לחכמים ולא לאלה שאינם חכמים[39]: (יג) וַיֹּאמֶר אֲדֹנָי ה' אמר לנביא: יַעַן כִּי נִגַּשׁ הָעָם הַזֶּה בְּפִיו היות והעם הזה מתקרב אלי רק בפיו,[40] וּבִשְׂפָתָיו כִּבְּדוּנִי והם מכבדים אותי רק בשפתיהם,[41] וְלִבּוֹ רִחַק מִמֶּנִּי אבל הלב שלהם רחוק ממני,[42] וַתְּהִי יִרְאָתָם אֹתִי מִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה והיראה שהם יראים מפני איננה יראה אמתית, אלא הם רק מראים את עצמם כלפי חוץ כאילו הם יראים מפני, כמו אנשים שמלמדים אחרים להראות כאילו שהם יראים כאשר הם לא באמת יראים[43]: (יד) לָכֵן בגלל שאתם רק מראים את עצמכם כאילו שאתם מתקרבים אליי, אבל באמת אינכם עושים זאת,[44] הִנְנִי יוֹסִף לְהַפְלִיא אֶת הָעָם הַזֶּה אני הולך להביא עליכם עוד פורענות קשה מאוד,[45] הַפְלֵא וָפֶלֶא פורענות שתהיה כל כך קשה, עד שמי שיראה אותה יתפלא עד כמה היא קשה,[46] וְאָבְדָה חָכְמַת חֲכָמָיו ולא תועיל החכמה הגדולה של החכמים שבם ישראל,[47] וּבִינַת נְבֹנָיו תִּסְתַּתָּר והבינה של הנבונים בעם ישראל תהיה מוסתרת, גם החכמים והנבונים שבעם ישראל לא יוכלו למנוע את הפורענות[48]: (טו) הוֹי מילת קראיה שמשמעותו דומה למילה "אוי" שבימינו,[49] הַמַּעֲמִיקִים מֵיקֹוָק לַסְתִּר עֵצָה אלה שחושבים שהם יכולים להסתיר את מחשבותיהם מה',[50] וְהָיָה בְמַחְשָׁךְ מַעֲשֵׂיהֶם והם עושים את מעשיהם במקום שדומה למקום חשוך, הם חושבים שה' איננו יכול לראות את מעשיהם,[51] וַיֹּאמְרוּ מִי רֹאֵנוּ וּמִי יוֹדְעֵנוּ והם אומרים לעצמם שאין אף אחד שרואה אותם, היות ואינם מאמינים שה' רואה את מעשיהם[52]: (טז) הַפְכְּכֶם אִם כְּחֹמֶר הַיֹּצֵר יֵחָשֵׁב אני יכול להפוך אתכם כמו שהיוצר משתמש בחומר. כשם שהיוצר משתמש בחומר, והוא יכול להפוך אותו לדברים שונים, כך אני (ה') יכול להפוך אתכם לכל דבר (וממילא אני גם יודע מה אתם חושבים),[53] כִּי יֹאמַר מַעֲשֶׂה לְעֹשֵׂהוּ לֹא עָשָׂנִי שהרי דבר שנעשה, אינו יכול לומר שמי שעשה אותו: "לא עשית אותי",[54] וְיֵצֶר אָמַר לְיוֹצְרוֹ לֹא הֵבִין ודבר שנוצר, אינו יכול לומר למי שיצר אותו: "לא יצרת אותי". כך אינכם יכולים לומר לה' שהוא לא ברא אתכם ושאיננו יודע מה אתם חושבים ועושים[55]: (יז) הֲלוֹא עוֹד מְעַט מִזְעָר בעוד זמן מועט תבוא הפורענות (וכך תראו שאני יכול להפוך את מצבם של האנשים שבראתי),[56] וְשָׁב לְבָנוֹן לַכַּרְמֶל ההרים הגבוהים שבלבנון יהפכו להיות כמו הכרמל שנמצאת בבקעה. האנשים שנחשבים לחשובים בזמן הנבואה (תקופת אחז) יושפלו,[57] וְהַכַּרְמֶל לַיַּעַר יֵחָשֵׁב והכרמל שנמצא בבקעה, יהפכו להיות כמו הארזים שבלבנון. האנשים שקיימו מצוות ה' בתקופת אחז ונחשבו למושפלים בזמן ההוא, יהפכו לאנשים חשובים בתקופת חזקיה[58]: (יח) וְשָׁמְעוּ בַיּוֹם הַהוּא הַחֵרְשִׁים דִּבְרֵי סֵפֶר וכאשר תתקיים הפורענות, החרשים (עם ישראל) שעד עתה נמנעו מלשמוע את דברי הנבואה הכתובים בספר, ישמעו את דברי הנבואה, היות והם יבינו שהנבואה התקיימה,[59] וּמֵאֹפֶל וּמֵחֹשֶׁךְ עֵינֵי עִוְרִים תִּרְאֶינָה ומהמצב של חושך שבו העיוורים לא ראו את מה שכתוב בספר, יהי אור שאותם עיוורים יוכלו לראות את מה שכתוב שם[60]: (יט) וְיָסְפוּ עֲנָוִים בַּיקֹוָק שִׂמְחָה והאנשים הענווים, הצדיקים, יוסיפו לשמוח בהק, היות והם יראו שהנבואות מתגשמות (וממילא מי שעובד את ה' יינצל ויבואו עליו דברים טובים),[61] וְאֶבְיוֹנֵי אָדָם בִּקְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל יָגִילוּ ואביוני האדם יתמלאו בגיל בקדוש ישראל, בה'. הכוונה שהצדיקים ישמחו בה', וצלע זו חוזרת על הצלע הקודמת כדרכם של נבואות[62]: (כ) כִּי אָפֵס עָרִיץ וְכָלָה לֵץ (הצדיקים ישמחו) מפני שלא יהיו יותר עריצים וכל הליצים יכלו. לא יהיו יותר רשעים,[63] וְנִכְרְתוּ כָּל שֹׁקְדֵי אָוֶן וכל מי שמתאמץ כדי לחטוא - ייכרת[64]: (כא) מַחֲטִיאֵי אָדָם בְּדָבָר כאשר אדם היה מוכיח את הרשעים, הרשעים היו חושבים שהוא עובר על חטא,[65] וְלַמּוֹכִיחַ בַּשַּׁעַר יְקֹשׁוּן ומי שהיה מוכיח אותם בשער, מי שהיה מוכיח אותם ברבים – היו החוטאים מכשילים,[66] וַיַּטּוּ בַתֹּהוּ צַדִּיק והרשעים היו גם מטים את הצדיקים בדברים שאין בהם ממש – על ידי נבואות שקר ודברים נוספים שאינם אמת[67]: (כב) לָכֵן היות ואני עתיד להציל את הצדיקים מהפורענות,[68] כֹּה אָמַר יְקֹוָק אֶל בֵּית יַעֲקֹב כך אמר ה' על עם ישראל:[69] אֲשֶׁר פָּדָה אֶת אַבְרָהָם  ה' הציל את אברהם ממקום שבו היו רוב האנשים מסביבו רשעים. כך ה' יציל את הצדיקים מהפורענות שתבוא על הרשעים שסביבם,[70] לֹא עַתָּה יֵבוֹשׁ יַעֲקֹב יעקב אבינו לא יתבייש יותר מהמעשים של בניו (היות והרשעים יקבלו את עונשם, ויחזרו בתשובה או ימותו),[71] וְלֹא עַתָּה פָּנָיו יֶחֱוָרוּ והפנים שלו לא יהיו יותר לבנות, כדרכם של אנשים שמתביישים, שפניהם מלבינים. צלע זו חוזרת על הצלע הקודמת כדרכם של נבואות[72]: (כג) כִּי בִרְאֹתוֹ יְלָדָיו שהרי כאשר יעקב יראה את צאצאיו, את העם שביהודה,[73] מַעֲשֵׂה יָדַי בְּקִרְבּוֹ וכאשר הוא יקרה את המעשים שאני (ה') אעשה בעם שביהודה, את הנס של הנגף שיבוא על חיילי סנחריב,[74] יַקְדִּישׁוּ שְׁמִי ושהעם ביהודה יקדיש את שמי בעקבות הנס שאעשה לו,[75] וְהִקְדִּישׁוּ אֶת קְדוֹשׁ יַעֲקֹב העם ביהודה יקדיש את שמו של ה' ויאמר: "אלוקי יעקב קדוש",[76] וְאֶת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל יַעֲרִיצוּ והם ישבחו את אלוקי ישראל. צלע זו חוזרת על הצלע הקודמת כדרכם של נבואות[77]: (כד) וְיָדְעוּ תֹעֵי רוּחַ בִּינָה מי שבתחילה היה תועה רוחה – ילמד להכיר בה' ולהאמין לדברי נביאי האמת, משום שהוא יכיר את הנס הגדול שנעשה במגיפה של צבא סנחריב,[78] וְרוֹגְנִים יִלְמְדוּ לֶקַח ומי שהיה מתלונן כל הזמן על ה' – ילמד תורה (מאחר ויכיר באמת שבה)[79]:

 

[1] תרגום.

[2] רד"ק בשם חז"ל. בפירושו הראשון פירש שהכוונה למזבח. אבן עזרא בפירוש הראשון כתב שהכוונה לעיר ירושלים, והעיר כולה נקראת על שם המזבח. בפירושו השני שירושלים נקראת כן בגלל שמזלה אריה.

[3] רד"ק. אבן עזרא: חסרה מילה בפסוק, וצריך להיות כתוב "קרית אמת" וכדומה. או שכך דרך הכתוב שתהיה מילה אחת חסרה.

[4] רד"ק. אבן עזרא: הקרבנות שאתם מוסיפים בכל שנה ושנה עתידים להיפסק. מהר"י קרא: הכוונה היא שעם ישראל הוסיף עוד חג, בחודש השמיני (החג שהוסיף ירבעם בן נבט כאשר בנה את העגלים ומנע מעם ישראל מלעלות לבית המקדש). מצודות: עד עתה, אדם לא היה לן בירושלים בעוד החטא היה בידו, משום שהקרבנות היו מכפרים על חטאיו. אבל מעתה, מאחר והקרבנות ייפסקו, לא יהיה עוד אפשרות לכפר על החטאים, ואז כל חטא יתווסף על החטא הקודם לו.

[5] רד"ק. רש"י: העוונות שאתם עושים מתווספים לעוונות של שנה שעברה, ולכן הקרבנות שלכם נכרתים ואינם חשובים. מהר"י קרא: בהמשך לפירושו בצלע הקודמת שכתב שהכוונה היא לחג שעשו בחודש השמיני, הסביר שעל ידי שינוי זמן חגיגת חג הסוכות, דוחים גם את חג הפסח לחודש השמיני במקום בחודש השביעי.

[6] רד"ק. בפירושו לפסוק זה כתב ש"אריאל" משמעו העיר ירושלים, בניגוד למה שכתב בפסוק הקודם שהכוונה להיכל בבית המקדש. מבחינת משמעות הפסוקים, אין כל כך הבדל, היות והצרה שתבוא על העיר ירושלים, תשפיע גם על בית המקדש.

[7] רד"ק. אבן עזרא: הוסיף פירוש למילה "אנה" וכתב שהכוונה היא שלא יישאר מהעיר כלום, והאנשים ישאלו "אנה" העיר. מהר"י קרא: "אנה" מלשון אנינות.

[8] רד"ק. אבן עזרא: הוסיף פירוש שהכוונה היא שכמו שהמזבח יהיה שומם מהקרבנות, כך העיר תהיה שוממה מאנשים.

[9] רד"ק. אבן עזרא: הסביר את המילה "גדור" במשמעות של פתאומיות.

[10] רד"ק.

[11] רד"ק. תרגום: הכוונה לסוללות עפר שהיו מקימים החיילים שהטילו מצור.

[12] רד"ק.

[13] רד"ק.

[14] רד"ק. לגבי השאלה האם לפי הרד"ק יש אמת בהעלאה באוב, ראה דבריו בפירושו לשמואל א' כח,כד. אבן עזרא: הכתוב מדמה את מעשיהם של בני ישראל לאובות, משום שגם הם חטאו בכך.

[15] רד"ק וכתב שהדברים נאמרו לגבי דבריהם של שבנא וסיעתו שאמרו את דבריהם לרבשקה בלחש בשעה שהם בגדו בחזקיה. אבן עזרא: מדובר על הדברים שנאמרו על ידי שליחי חזקיה לרבשקה. רש"י: הכוונה היא שהעם ביהודה יחזרו בתשובה ויתפלל אל ה', וכתוצאה מכך ה' יביא מגיפה על מחנה אשור.

[16] רד"ק. רש"י: הכוונה שחיילי סנחריב יישרפו באש ויהפכו לאפר.

[17] רד"ק.

[18] רד"ק.

[19] רד"ק. מהר"י קרא: אין מדובר על דימוי, אלא בשעת המגיפה, במציאות, היו קולות וסופות.

[20] רד"ק לעיל א,ז.

[21] מצודות.

[22] רד"ק.

[23] מצודות.

[24] מצודות. רש"י פירש "צביה" מלשון אנשי מצב ומשחית.

[25] מצודות.

[26] רד"ק.

[27] רד"ק.

[28] מצודות. תרגום: על הר ציון.

[29] רד"ק. רש"י: הכוונה היא שהעם ביהודה היה עיוור מלראות את התנהגותם. מצודות: הנביא קורא להם לצעוק על קלקולם.

[30] רד"ק.

[31] רד"ק והדגיש שהנביא בעצמו אמר בפרקים הקודמים שהעם ביהודה השתכר גם כן, אלא כוונתו שגם כאשר הוא לא שתה יין, הוא התנהג כשיכור, משום שהוא התנהג באופן לא רציונאלי.

[32] רד"ק. לפי פירושו, הכוונה "נסך" מלשון מסיכה, מלשון כיסוי. רש"י כתב שתי אפשרויות לפרש מילה זו. א. מלשון מזיגה. ב. מלשון שליטה. הכוונה היא שהיו חוזים בכוכבים שאמרו שגם אם יבואו אויבים להילחם בעם שביהודה, הם יוכלו למנוע את ניצחונם במעשי כשפים שייעשו על ידי שרים של מעלה.

[33] רד"ק.

[34] רד"ק. תרגום: מדובר על נביאי האמת, והנביא אומר שה' כיסה מעם ישראל את נביאי האמת על ידי רוח שיצאה ממנו.

[35] רד"ק. לפי פירוש זה "חזות" היא מילה סמוכה למילה שאחריה, והכוונה לכל הנבואות. בפירוש השני כתב הרד"ק שיתכן שאין מדובר בסמיכות, ובמקום "הכל" צריך לפרש "לכל", והכוונה איננה שכל דברי הנביאים סתומים, אלא שדברי הנביאים סתומים לכולם. רש"י: גם בפסוק זה, הכוונה איננה לדברי נבואת האמת, אלא לדברי החוזים במזלות, שיהיו סתומים לכולם. ככפי שהובא בהערות לפסוק הקודם, רש"י פירש את הפסוקים באופן הבא. בני ישראל טענו שכאשר תבוא עליהם הצרה, הם יוכלו להתנגד לה על ידי שישתמשו בכוחות של מלאכים עליונים. הנביא אומר שהמלאכים לא ייענו לבני ישראל, ושהדברים יהיו חתומים מהם באופן שהם לא יוכלו להשתמש בהם. מהר"י קרא: הכוונה היא שבגלל החטאים של עם ישראל, ה' מנע מהם את האפשרות לדעת את הקץ.

[36] רד"ק.

[37] רד"ק.

[38] רד"ק.

[39] רד"ק.

[40] רד"ק בפירושו הראשון, שניגש הכתוב בפסוק נאמר עם ש ימנית, וכך גם הסביר בעל המסורה, היות והוא כתב שאין עוד מילה כזו בספר ישעיהו. ואם היה כתוב באות ש שמאלית, יש עוד מקום שבו כתוב כך. לפי הפירוש השני שמדובר על ש שמאלית, כתב שהכוונה היא שיש אנשים שחושבים שהם חשובים משאר העם (וכך כתב גם התרגום שהם מתרברבים), כיוון שהם נוגשים את העם. בפירוש נוסף לפי האפשרות שמדובר על ש שמאלית כתב שהכוונה היא שכאשר עם ישראל נמצא בצרה ונוגשים אותו, אז הוא מתקרב אל ה', אבל אם אין צרה, העם אינו מתקרב אל ה'.

[41] רד"ק.

[42] רד"ק.

[43] מצודות. אבן עזרא פירש מלומדה מלשון רגילות, כלומר שהכל בא על דרך ההרגל.

[44] רד"ק.

[45] רד"ק. אבן עזרא: התלבט האם המילה "יוסיף" היא פועל או לא, היות ואם היה מדובר על פועל, הניקוד תחת האות ס היה אמור להיות צירה ולא חיריק. בפירוש אחד כתב שהכוונה ללשון עבר ובפירושו השני כתב שאכן הכוונה היא לפועל.

[46] רד"ק. רש"י: העונש הוא סילוקם של חכמי ישראל, ומכאן למדו חז"ל שסילוקם של חכמי ישראל קשה כפלים מחורבן בית המקדש, היות ועל כל הקללות שנאמרו בפרשת התוכחה שבספר דברים נאמרה רק הפלאה אחת, ואילו כאשר הנביא דיבר על סילוקם של חכמי ישראל כתובה הפלאה כפולה. אבן עזרא התלבט אם "פלא" פירושו מכוסה כפי שפירשו רוב הפרשנים האחרים, או שמא הכוונה ללשון נס. מהר"י קרא: הנביא אומר שהוא יוסיף פורענות על פורענות, ובלשון "פלא" כתב שהכוונה לכיסוי, ובמקרה שלנו כיסוי כפול. לא רק שעם ישראל לא ידע את הקץ, אלא הוא גם לא ידע דברי חכמה רגילים, ודברי התורה שהוא למד ישתכחו ממנו.

[47] רד"ק.

[48] רד"ק. מהר"י קרא: גם לנבונים לא תועיל החכמה, היות והחכמת רבו תאבד.

[49] תרגום.

[50] רד"ק.

[51] רד"ק.

[52] רד"ק.

[53] רד"ק ולפי פירושו "הפככם" מלשון להפוך למצבים או לעניינים שונים. כמו כן פירש את המילה "אם" במשמעות של באמת. רש"י הסביר שצלע זו נשאלה בלשון שאלה: האם אינני יכול להפוך אתכם? אבן עזרא: הכוונה היא שזה היפך האדם.

[54] רד"ק.

[55] רד"ק. רש"י: הסביר את הלשון "יצר" שכתוב בפסוק, מלשון יצריו של אדם, שהקב"ה יודע מהם יצריו ומחשבותיו של האדם.

[56] רד"ק.

[57] רד"ק. אבן עזרא: הלבנון הוא מקום שנעשים בו פירות שיהפוך להיות הכרמל שהוא מקום שעושה פחות פירות. תרגום: יער הלבנון יהפוך להיות מקום טוב יותר, שיהיו בו שדות וכרמים, ומקומות השדות והכרמים יהפכו להיות ערים גדולות וחזקות.

[58] רד"ק.

[59] רד"ק. רש"י: המשיך להסביר פסוק זה לפי פירושו לעיל שמדובר על ביטול הפורענות.

[60] רד"ק.

[61] רד"ק. אבן עזרא: מזהה את הרשעים בתור השופטים של אחז, והם קיבלו את עונשם בשעה שסנחריב כבש את ערי יהודה.

[62] רד"ק.

[63] רד"ק. תרגום:  הלצים הם הבוזזים את עם ישראל.

[64] רד"ק.

[65] רד"ק. רש"י: הכוונה לנביאי השקר שהם עצמם היו מחטיאים את עם ישראל בדבריהם.

[66] רד"ק וביאר את המילה "יקושון" בשני אופנים. או מלשון מוקש, או מלשון לקושש, שמי שרוצה להכשיל אדם אחר, הוא מקושש את כל מעשיו הרעים. רש"י: הכוונה שנביאי השקר היו מוכיחים אותם במוקשים, היו מחטיאים את עם ישראל. אבן עזרא: החוטאים היו מוכיחים חזרה את מי שהיה מוכיח אותם כדברי הנביא "התקוששו וקושו".

[67] רד"ק.

[68] מצודות.

[69] רד"ק.

[70] רד"ק.

[71] רד"ק.

[72] רד"ק. רש"י: אין בצלע זו חזרה על הצלע הקודמת. הנביא אומר בצלע הראשונה שיעקב לא יתבייש מאביו, ובצלע השנייה כתוב שהוא לא יתבייש מאבי אביו, מאברהם. מבחינת המשמעות של הפסוק, אין הבדל בין פירושו לפירוש הרד"ק, וגם לפי פירושו, משעה שהחוטאים יפסיקו לחטוא, בין אם בגלל שהם ייענשו ובין אם בגלל שהם יחזרו בתשובה, יעקב אבינו יוכל להימנע מהבושה שבמעשי החוטאים.

[73] רד"ק.

[74] רד"ק.

[75] רד"ק.

[76] רד"ק. בדבריו הסביר שפעמים רבות הכתוב מסמיך את קדושת ה' יתברך לשמו של יעקב, משום שיעקב ראה את קדושת ה' במראה הנבואה של הסולם. לפי פירושו, כח הנבואה של יעקב היה גדול מכח הנבואה של אבותיו. אבן עזרא: הכוונה היא שלו היה יעקב אבינו חי, הוא היה מודה לה' יחד עם צאצאיו שניצלו.

[77] רד"ק.

[78] רד"ק.

[79] רד"ק. אבן עזרא כתב שהרוגנים הם הפך הלומדים. כלומר, כל עוד שמתלוננים, לא ניתן ללמוד. תרגום: כל מי שאמר שדברי הנבואה לא יתקיימו, ילמד שדברי הנבואה מתקיימים.

איוב פרק ה

.אוצר המקרא לספר איוב פרק ה .פירוש פשוט על פי הפשט עם חלק מהערות השוליים שבהם מתבררים מחלוקות הפרשנים ושאלות ותשובות שעולות בפשט הפסוקים .קיצור אוצר מפרשי התנ"ך
אוצר המקרא על התנך

חידון ישעיהו נז - נח

חידון התנ"ך העולמי המקוון תשפ"ב - ישעיהו נז -נח (ח אב)
חידון התנ"ך תשפ"ב

חידון ישעיהו נה - נו

חידון התנ"ך העולמי המקוון - תשפ"ב - ישעיהו פרקים נה-נו (ז אב)
חידון התנ"ך תשפ"ב

חידון ישעיהו נג - נד

חידון התנ"ך העולמי המקוון תשפ"ב - ישעיהו - פרקים נג - נד (ו אב)
חידון התנ"ך תשפ"ב