ישעיהו פרק סא

ביאור ושננתם עם חלק מההערות לספר ישעיהו פרק סא

מערכת אוצר התורה - ושננתם | אדר א תשפ"ב

ישעיהו פרק סא

(א) רוּחַ אֲדֹנָי ה' עָלָי רוח ה' שרתה עלי ועל ידי כך ה' שלח אותי לומר את נבואות הנחמה לעם ישראל,[1] יַעַן מָשַׁח ה' אֹתִי היות וה' נתן לי את הגדולה להיות נביא,[2] לְבַשֵּׂר עֲנָוִים (ה' שלח אותי) כדי לבשר לעם ישראל שאנשיו הם אנשים ענווים שסובלים את הסבל שבגלות לשם ה',[3] שְׁלָחַנִי לַחֲבֹשׁ לְנִשְׁבְּרֵי לֵב ה' שלח אותי לחבוש ולרפא את שבורי הלב. הכוונה לעם ישראל שהיה בגלות,[4] לִקְרֹא לִשְׁבוּיִם דְּרוֹר ה' שלח אותי לקרוא לעם ישראל ששבוי בגלות לצאת לחופשי,[5] וְלַאֲסוּרִים פְּקַח קוֹחַ ולעם ישראל שאסור בבית האסורים של  הגלות לצאת לחופשי[6]: (ב) לִקְרֹא שְׁנַת רָצוֹן לַה' (ה' שלח אותי) כדי לקרוא לשנת הגאולה "שנת רצון". הגאולה של עם ישראל תלויה ברצונו של ה' יתברך, ולפיכך השנה שבה הם נגאלו נקראת "שנת רצון",[7] וְיוֹם נָקָם לֵאלֹהֵינוּ ואני צריך גם לקרא לתקופת מלחמת גוג ומגוג "יום נקם לה'", אני אכריז על נקמת ה' בגויים במלחמת גוג ומגוג,[8] לְנַחֵם כָּל אֲבֵלִים ועל ידי כך יתנחמו כל האבלים (כפי שמיד יוסבר)[9]: (ג) לָשׂוּם לַאֲבֵלֵי צִיּוֹן אני צריך תת לאבלי ציון (בהמשך יפרט מה הוא נותן להם),[10] לָתֵת לָהֶם פְּאֵר תַּחַת אֵפֶר במקום האפר שעל ראשם (כמנהג האבלים), אני אתן להם עטרה,[11] שֶׁמֶן שָׂשׂוֹן תַּחַת אֵבֶל ואני אתן להם שמן תענוגים במקום שהם ימשיכו להיות אבלים,[12] מַעֲטֵה תְהִלָּה תַּחַת רוּחַ כֵּהָה וכביכול אני אתן להם עטיפה של שבח ותהילה, במקום רוח עכורה. הנביא אומר שהוא ישבח את עם ישראל, במקום הרוח העכורה שהייתה בעם ישראל בתקופת הגלות,[13] וְקֹרָא לָהֶם אֵילֵי הַצֶּדֶק ויקראו לבני ישראל "אילנות הצדק", משום שהם יקפידו על שמירת הצדק,[14] מַטַּע ה' לְהִתְפָּאֵר עם ישראל יהיה המטע של ה' ובכך הוא יתפאר בו. הנביא מדמה את ההשגחה המיוחדת של ה' על עם ישראל כביכול שהוא נטע אותו בגן ולכן הוא שומר עליו[15]: (ד) וּבָנוּ חָרְבוֹת עוֹלָם ועם ישראל יבנה את החורבות שנחרבו מזמן,[16] שֹׁמְמוֹת רִאשֹׁנִים יְקוֹמֵמוּ עם ישראל יקים מחדש את החורבות ששוממות כבר מזמן הראשונים, את החורבות ששוממות זמן רב,[17] וְחִדְּשׁוּ עָרֵי חֹרֶב עם ישראל יחדש את הערים שחרבות כבר זמן רב,[18] שֹׁמְמוֹת דּוֹר וָדוֹר (עם ישראל יחדש את הערים) ששוממות כבר דורות רבים. הנביא חוזר בפסוק זה מספר פעמים על דברי נבואתו כדרכם של נבואות[19]: (ה) וְעָמְדוּ זָרִים וְרָעוּ צֹאנְכֶם והגויים יבואו מעצמם כדי לשרת את עם ישראל וכדי לרעות את צאנו (משום שהם יכירו במעלת עם ישראל ובהשראת השכינה בהם),[20] וּבְנֵי נֵכָר אִכָּרֵיכֶם וְכֹרְמֵיכֶם ונכרים יעבדו בשדות שלכם ובכרמים שלכם[21]: (ו) וְאַתֶּם כֹּהֲנֵי ה' תִּקָּרֵאוּ אתם תיקראו "כהני ה'",[22] מְשָׁרְתֵי אֱלֹהֵינוּ יֵאָמֵר לָכֶם וייאמר לכם שאתם משרתי ה', ולכן לא תהיו צריכים לעבוד ברעיית צאן ובעבודה חקלאית, היות והאומות יכירו שהם צריכים לשרת את עם ישראל שכולו משרת את ה', כמו שבתקופת הנביא הכוהנים היו עסוקים בעבודת המקדש,[23] חֵיל גּוֹיִם תֹּאכֵלוּ ואתם תאכלו את הממון של הגויים. הגויים יביאו לכם מנחות ומתנות,[24] וּבִכְבוֹדָם תִּתְיַמָּרוּ ועל ידי הממון של הגויים, אתם תהיו מכובדים. הנביא אומר שאומות העולם יכירו שלעם ישראל יש תפקיד לקדש את שם ה' בעולם. הגויים יפרישו מממונם ויתנו ממנו לעם ישראל ככוהני ה', כשם שיש חובה על כל אחד מישראל להפריש מממונו לכהן (מתנות כהונה)[25]: (ז) תַּחַת בָּשְׁתְּכֶם מִשְׁנֶה במקום הבושה שהייתה לכם בגלות, יהיה לכם פי שניים כבוד,[26] וּכְלִמָּה יָרֹנּוּ חֶלְקָם ובמקום הכלימה שהייתה לכם בגלות, אתם תשמחו בחלקכם, משום שאני איטיב אתכם,[27] לָכֵן בְּאַרְצָם מִשְׁנֶה יִירָשׁוּ אתם תירשו כפליים מכל הטוב בארצכם, וכך לא תיאלצו לצאת ממנו כדי לחפש פרנסה,[28] שִׂמְחַת עוֹלָם תִּהְיֶה לָהֶם והשמחה הזו תהיה שמחה עולמית – היא לא תיפסק[29]: (ח) כִּי אֲנִי ה' אֹהֵב מִשְׁפָּט (אני עתיד להיטיב לכם) משום שאני ה' אוהב משפט וצדק, ואם לא איטיב לעם ישראל, לא יהיה בכך צדק, משום שהוא סבל לאורך הגלות לשם ה',[30] שֹׂנֵא גָזֵל בְּעוֹלָה הרי אני שונא שיביאו לי קרבנות עולה מבהמות שגזלו אותם, משום שיש בכל חוסר צדק. לכן, אני צריך לעשות משפט צדק לעם ישראל ולהיטיב לו,[31] וְנָתַתִּי פְעֻלָּתָם בֶּאֱמֶת ולכן אני באמת אתן לעם ישראל את שכר פעולתו,[32] וּבְרִית עוֹלָם אֶכְרוֹת לָהֶם ואני אכרות לעם ישראל ברית שיתקיים לעולם[33]: (ט) וְנוֹדַע בַּגּוֹיִם זַרְעָם כאשר עם ישראל יסתובב בין הגויים, כולם יכירו את כבודם וחשיבותם,[34] וְצֶאֱצָאֵיהֶם בְּתוֹךְ הָעַמִּים ויכירו את הצאצאים של עם ישראל מתוך כל הגויים שהם יסתובבו ביניהם,[35] כָּל רֹאֵיהֶם יַכִּירוּם כל מי שיראה את עם ישראל – יכיר אותו,[36] כִּי הֵם זֶרַע בֵּרַךְ ה' וכלם יכירו שעם ישראל הוא הזרע שה' בירך אותו[37]: (י) שׂוֹשׂ אָשִׂישׂ בַּה' ירושלים עתידה לשמוח בדברי ה',[38] תָּגֵל נַפְשִׁי בֵּאלֹהַי ונשפה של ירושלים כביכול תשמח בישועת ה',[39] כִּי הִלְבִּישַׁנִי בִּגְדֵי יֶשַׁע מְעִיל צְדָקָה ה' סובב את אותי בישועות ובצדקות, כביכול שהוא הלביש אותי בבגדים של ישועות ועטה אותי במעיל של צדקה,[40] יְעָטָנִי כֶּחָתָן יְכַהֵן פְּאֵר כמו החתן שמתפאר בלבושו,[41] וְכַכַּלָּה תַּעְדֶּה כֵלֶיהָ וכמו כלה שמתקשטת בתכשיטיה[42]: (יא) כִּי כָאָרֶץ תּוֹצִיא צִמְחָהּ שהרי כמו שהארץ מוציאה את הצמחים שלה לאחר שהגרעין נרקב,[43] וּכְגַנָּה זֵרוּעֶיהָ תַצְמִיחַ וכמו שהגינה מצמיחה את הזרעים שלה,[44] כֵּן אֲדֹנָי ה' יַצְמִיחַ צְדָקָה וּתְהִלָּה נֶגֶד כָּל הַגּוֹיִם כך ה' יצמיח צדקה ושבח לירושלים בפרוס רב לעיני כל העמים. כשם שהגרעין שנזרע צריך להירקב, ולאחר מכן הוא צומח, כך עם ישראל בגלות כביכול נרקב, ולעתיד לבא יצמח ביתר שאת[45]:

 

[1] רד"ק.

[2] רד"ק וכתב שלמרות שהנביא איננו נמשח בשמן, הפסוק אומר שהוא כביכול נמשח, משום שהיו מושחים את המלכים ועל ידי כך היו מכבדים אותם. אבן עזרא: דחה פירוש שצלע זו נותנת טעם לשמחה, אלא רק לנבואה כמו שהסברנו בפנים על פי הרד"ק.

[3] רד"ק.

[4] מצודות.

[5] תרגום.

[6] רד"ק. בדבריו התלבט בין פירושו ש"פקח קוח" שתיהן מרכיבות משפט אחד והכוונה של שתי המילים לפתוח את המאסר, או שמדובר על שתי מילים עם אותה משמעות ו"פקח" הוא אסיר שייצא לחופשי – מלשון פקחות, וגם המילה "קוח" היא מלשון אסיר שיוצא לחופשי. בשם אביו כתב ש"קוח" הוא המאסר עצמו.  תרגום: הנביא קורא לאסורים שיגלו את האור (על ידי שחרורם מבית האסורים החשוך).

[7] רד"ק.

[8] רד"ק.

[9] רד"ק.

[10] אבן עזרא.

[11] תרגום.

[12] מצודות.

[13] מצודות.

[14] רד"ק.

[15] רד"ק לעיל ס,כא.

[16] רד"ק.

[17] רד"ק.

[18] רד"ק.

[19] רד"ק.

[20] רד"ק.

[21] רד"ק.

[22] רד"ק. אבן עזרא: עם ישראל יהיה כמו הכהנים, והגויים יהיו כמו הישראלים שבעם ישראל עתה.

[23] רד"ק.

[24] רד"ק.

[25] רד"ק. רש"י: הכוונה שעם ישראל יתכבד במקום הכבוד של הגויים.

[26] רד"ק.

[27] רד"ק. תרגום: הכוונה שהגויים עתידים להתבייש על כך שהיו שמחים בחלקם. רש"י: הכוונה שבמקום שעם ישראל יתאבל (ירונו מלשון אבל), הוא ישמח. אך הצלע הזו מדברת רק על האבל.

[28] רד"ק.

[29] רד"ק.

[30] רד"ק.

[31] רד"ק.

[32] רד"ק.

[33] רד"ק.

[34] רד"ק וכתב שהכוונה היא כאשר עם ישראל יטייל בין הגויים או כאשר ייצא לסחורה, אף על פי שהוא לא חייב את זה. אבן עזרא: הכוונה היא שהגויים יעלו לארץ ישראל (למשל בחג הסוכות), ועדיין יהיה ניכר מיהו יהודי ומי לא.

[35] רד"ק.

[36] תרגום.

[37] תרגום.

[38] תרגום.

[39] תרגום. רד"ק בשם אביו כתב ששם ה' בא לציין את מידת הרחמים, ו"אלהי" את מידת הדין. לכן "שוש אשיש" כפול, משום שהשמחה כפולה. כמו כן, במידת הדין כתוב "נפשי" משום שהנפש יכולה לקבל ייסורים, ואילו הגוף אינו יכול.

[40] רד"ק.

[41] רד"ק וכתב שכהנים פירושו חשיבות ולאו דווקא כהונה במקדש.

[42] תרגום.

[43] תרגום.

[44] תרגום.

[45] תרגום.

איוב פרק ה

.אוצר המקרא לספר איוב פרק ה .פירוש פשוט על פי הפשט עם חלק מהערות השוליים שבהם מתבררים מחלוקות הפרשנים ושאלות ותשובות שעולות בפשט הפסוקים .קיצור אוצר מפרשי התנ"ך
אוצר המקרא על התנך

חידון ישעיהו נז - נח

חידון התנ"ך העולמי המקוון תשפ"ב - ישעיהו נז -נח (ח אב)
חידון התנ"ך תשפ"ב

חידון ישעיהו נה - נו

חידון התנ"ך העולמי המקוון - תשפ"ב - ישעיהו פרקים נה-נו (ז אב)
חידון התנ"ך תשפ"ב

חידון ישעיהו נג - נד

חידון התנ"ך העולמי המקוון תשפ"ב - ישעיהו - פרקים נג - נד (ו אב)
חידון התנ"ך תשפ"ב