ישעיהו פרק סב

ביאור ושננתם עם חלק מההערות לספר ישעיהו פרק סב.

מערכת אוצר התורה - ושננתם | אדר א תשפ"ב

ישעיהו פרק סב

(א) לְמַעַן צִיּוֹן לֹא אֶחֱשֶׁה אני (ה') לא אשתוק עד שאני אגאל את העיר ירושלים, ולא אניח לעמים שמונעים את הגאולה מעם ישראל,[1] וּלְמַעַן יְרוּשָׁלִַם לֹא אֶשְׁקוֹט ועד שירושלים לא תתנחם, לא אהיה שקט ולא אניח למלכויות,[2] עַד יֵצֵא כַנֹּגַהּ צִדְקָהּ הצדקה שאעשה עם ירושלים תאיר כמו השחר,[3] וִישׁוּעָתָהּ כְּלַפִּיד יִבְעָר והישועה של ירושלים תאיר כמו לפיד. כולם יוכלו לראות את הישועה של ירושלים היות והיא תאיר לרחוק[4]: (ב) וְרָאוּ גוֹיִם צִדְקֵךְ העמים יראו את הצדקה שאעשה איתך,[5] וְכָל מְלָכִים כְּבוֹדֵךְ וכל המלכים יראו את הכבוד הגדול שאעשה לך,[6] וְקֹרָא לָךְ שֵׁם חָדָשׁ ובעקבות הגאולה, יקראו לך בשם חדש. שם זה יהיה קשור לגאולה,[7] אֲשֶׁר פִּי ה' יִקֳּבֶנּוּ השם שהאומות יקראו לך יהיה מפורש על ידי ה'. ה' הוא שיקבע באיזה שם יקראו האומות לעם ישראל[8]: (ג) וְהָיִית עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת בְּיַד ה' ואתם תהיו עטרה שמחה לפני ה', אתם תהיו שמורים בידי ה' כמו תכשיט יקר,[9] וּצְנִיף מְלוּכָה בְּכַף אֱלֹהָיִךְ ויהיה לך כתר תהילה לפני ה'[10]: (ד) לֹא יֵאָמֵר לָךְ עוֹד עֲזוּבָה לא ייאמר עלייך (ירושלים) שאת עזובה וחרבה,[11] וּלְאַרְצֵךְ לֹא יֵאָמֵר עוֹד שְׁמָמָה ועל ארצך לא ייאמר עוד שאת שוממה,[12] כִּי לָךְ יִקָּרֵא חֶפְצִי בָהּ אלא יקראו לך "חפצי-בה", מלשון שה' רוצה בעיר ירושלים. שם זה יהיה השם שמעתה ואילך יקראו הגויים לירושלים, כפי שנאמר לעיל בפסוק ב,[13] וּלְאַרְצֵךְ בְּעוּלָה ועל ארצך ייאמר שהיא בעולה, ההיפך מאלמנה. הנביא דימה את הארץ השוממה לאלמנה שאין לה בעל, ואת הארץ הבנויה לאישה שיש לה בעל,[14] כִּי חָפֵץ ה' בָּךְ שהרי ה' עתיד לרצות בך (ומכאן השם "חפצי-בה)",[15] וְאַרְצֵךְ תִּבָּעֵל וארצך תהיה מיושבת[16]: (ה) כִּי יִבְעַל בָּחוּר בְּתוּלָה יִבְעָלוּךְ בָּנָיִךְ הבנים שלך יתיישבו בך כמו שבחור שוכב עם בתולה. הנביא מדמה את שיבת עם ישראל לארצו לבעילה של בתולה על ידי בחור, ולא על ידי זקן, משום שהדבר הראוי הוא שבחור יבעל בתולה, ולא שזקן יבעל אותה. כאשר אומות העולם ישבו בירושלים, היה זה דומה לזקן שבועל בתולה משום שזה היה דבר שאינו ראוי, וכאשר עם ישראל יחזור לארצו, הדבר יהיה ראוי שהם יישבו בה,[17] וּמְשׂוֹשׂ חָתָן עַל כַּלָּה יָשִׂישׂ עָלַיִךְ אֱלֹהָיִךְ וכמו שחתן שמח עם כלתו, כך ה' ישמח עלייך[18]: (ו) עַל חוֹמֹתַיִךְ יְרוּשָׁלִַם הִפְקַדְתִּי שֹׁמְרִים כָּל הַיּוֹם וְכָל הַלַּיְלָה אני הפקדתי שומרים שישמרו על החומות שלך כל היום וכל הלילה. הכוונה שהיו אנשים מעם ישראל שהיו מצטערים על חורבן ירושלים לאורך כל היום וכל הלילה,[19] תָּמִיד לֹא יֶחֱשׁוּ השומרים אף פעם לא ישתקו. האבלים יהיו עסוקים באבלות תמידית על חורבן ירושלים,[20] הַמַּזְכִּרִים אֶת ה' בני הגלות שמזכירים את ה' בתפילותיהם על בניין ירושלים,[21] אַל דֳּמִי לָכֶם (בני הגלות שמזכירים את ה') אל תשתקו מתפילותיכם, תמשיכו להתפלל כל הזמן[22]: (ז) וְאַל תִּתְּנוּ דֳמִי לוֹ אל תתנו לו שתיקה, אל תשתקו מתפילותיכם,[23] עַד יְכוֹנֵן עד שה' יבסס את ירושלים, עד שה' יבנה את ירושלים בצרוה מבוססת וחזקה,[24] וְעַד יָשִׂים אֶת יְרוּשָׁלִַם תְּהִלָּה בָּאָרֶץ ועד שה' יבנה את ירושלים, כל שהוא יגרום לכך שכולם ישבחו את העיר הבנויה[25]: (ח) נִשְׁבַּע ה' בִּימִינוֹ וּבִזְרוֹעַ עֻזּוֹ ה' נשבע על ידי שכביכול הרים את יד ימין החזקה שלו ואת זרועו החזקה. ה' נשבע שבועה שחייבת להתקיים,[26] אִם אֶתֵּן אֶת דְּגָנֵךְ עוֹד מַאֲכָל לְאֹיְבַיִךְ אני לא אתן יותר את התבואה שלכם למאכל לאויבים שלכם (כמו שהיה בזמם החורבן והגלות),[27] וְאִם יִשְׁתּוּ בְנֵי נֵכָר תִּירוֹשֵׁךְ אֲשֶׁר יָגַעַתְּ בּוֹ והגויים לא ישתו יותר את היין שלך שעמלת עליו. בזמן החורבן, הגויים היו אוכלים את התבואה ושותים יין מגידולים שעם ישראל גידל. ה' נשבע שדברים אלו לא יקרו יותר לעולם[28]: (ט) כִּי מְאַסְפָיו יֹאכְלֻהוּ שהרי רק מי שיאסוף את התבואה, הבעלים מעם ישראל – יאכלו אותו. רק עם ישראל יזכה לאסוף את התבואה ולאכול אותה,[29] וְהִלְלוּ אֶת ה' ועם ישראל ישבח את ה' על כך,[30] וּמְקַבְּצָיו יִשְׁתֻּהוּ בְּחַצְרוֹת קָדְשִׁי ורק הבעלים מעם ישראל שיקבצו את גידולי הענבים, ישתו את היין בירושלים[31]: (י) עִבְרוּ עִבְרוּ בַּשְּׁעָרִים (הנביא פונה אל הגויים) תצאו משערי העיר כדי להגיע אל הדרכים העולות לארץ ישראל,[32] פַּנּוּ דֶּרֶךְ הָעָם תפנו ממכשולים את הדרך לעם ישראל, כדי שהוא יוכל לחזור לארצו,[33] סֹלּוּ סֹלּוּ הַמְסִלָּה תרימו את המקומות הנמוכים במסילות, כך שהדרכים תהיינה ישרות ולא משובשות, וללא עליות וירידות שיקשו על ההליכה של עם ישראל בדרכו חזה אל ארצו,[34] סַקְּלוּ מֵאֶבֶן תוציאו מהדרכים את האבנים הגדולות המונעות את ההליכה לארץ ישראל,[35] הָרִימוּ נֵס עַל הָעַמִּים תרימו קורה גדולה כך שיוכלו לראות אותה בכל הגלויות, וכך עם ישראל יידע שהוא אמור להיגאל. הנביא מדמה את היחס של הגויים לעם ישראל בשעת הגאולה, כאילו הם בעצמם יתקנו את הדרכים כדי שעם ישראל יוכל לחזור לארצו, משום שגם הגוים יכירו את החשיבות בכך[36]: (יא) הִנֵּה ה' הִשְׁמִיעַ אֶל קְצֵה הָאָרֶץ הרי ה' השמיע את הדברים הבאים עד לקצה הארץ, ה' השמיע את הדברים בכל העולם:[37] אִמְרוּ לְבַת צִיּוֹן הִנֵּה יִשְׁעֵךְ בָּא תאמרו לכנסת ציון, לעם ישראל: הרי הישועה שלך הגיעה,[38] הִנֵּה שְׂכָרוֹ אִתּוֹ השכר שה' אמור לתת לעם ישראל על שסבלו את הגלות לשם ה' – יינתן לך עכשיו,[39] וּפְעֻלָּתוֹ לְפָנָיו והשכר של מעשיך, יינתן לך עכשיו[40]: (יב) וְקָרְאוּ לָהֶם עַם הַקֹּדֶשׁ גְּאוּלֵי ה' והגויים יקראו לעם ישראל "עם הקודש שנגאלו על ידי ה'",[41] וְלָךְ יִקָּרֵא דְרוּשָׁה ולך, לירושלים, ייקרא "עיר שנדרשת על ידי ה'",[42] עִיר לֹא נֶעֱזָבָה (לך ייקרא) עיר שלא נעזבה  על ידי ה', בניגוד למצב בגלות שבו ירושלים נקראה עי עזובה[43]:

 

[1] תרגום. רד"ק כתב כאן על ההבדל בין ציון לירושלים. ירושלים היא העיר וציון היא המצודה שנמצאת בה.

[2] תרגום.

[3] תרגום.

[4] תרגום.

[5] רד"ק.

[6] תרגום.

[7] רד"ק.

[8] רד"ק.

[9] מצודות.

[10] תרגום. מצודות: צלע זו חוזרת על הנאמר בצלע הקודמת, והכוונה היא שעם ישראל יהיה דומה למצנפת שמים על הראש, שגם היא שמורה על ידי בעליו.

[11] תרגום.

[12] תרגום.

[13] רד"ק. תרגום: מלשון שהיושבים בירושלים עושים את רצונו של ה'.

[14] רד"ק.

[15] תרגום.

[16] תרגום.

[17] רד"ק. מצודות: כמו שבחור לא נפרד מהבתולה, כך עם ישראל לא ייפרד יותר מארץ ישרלא.

[18] רד"ק

[19] רד"ק בפירושו השני שהוא על דרך הפשט. בפירושו הראשון כתב שהכוונה למלאכים שהיו מתפללים לה' שיבנה מחדש את ירושלים. בפירושו השלישי פירש שהכוונה לכל עם ישראל שהיה מתאבל על ירושלים. בפירושו האחרון כתב שה' אמר לחומות ירושלים שהן לא צריכות לדאוג לאחר שייבנו, היות וה' לא ייתן להם ליפול מחדש. תרגום: בזכות מעשי אבותיך הצדיקים, אני אשמור על ירושלים. רש"י: הכוונה שהשומרים היו כותבים את המעשים הטובים של עם ישראל בספר הזיכרונות כדי שמעשים אלו לא יישכחו לפני ה'.

[20] רד"ק. לפי פירושו הרביעי לעיל, שהכוונה להבטחה של ה' שישמור על החומות, פירוש הפסוק הוא שהשמירה אף פעם לא תיפסק. רש"י: לא יפסיקו את כתיבת המעשים טובים של עם ישראל לפני ה'.

[21] רד"ק. בפירוש נוסף כתב שמזכירים את ה' הם הנביא שאומר לעם את דברי ה', והפסוק אומר שיזכירו תמיד את שמו עד שה' יגאל אותם. רש"י: המזכירים את זכות האבות.

[22] רד"ק.

[23] רד"ק. תרגום: לא ייפסק הזיכרון שלכם מלפניי.

[24] מצודות.

[25] תרגום.

[26] רד"ק.

[27] מצודות.

[28] מצודות.

[29] תרגום.

[30] תרגום. רד"ק: יש בפסוק זה רמז למעשר שני ונטע רבעי.

[31] מצודות. רד"ק: גם כאן יש רמז למעשר שני ונטע רבעי, היות והיו נאכלים רק בירושלים.

[32] אבן עזרא.

[33] מצודות. תרגום: תפנו את העם לדרך ישרה.

[34] מצודות. תרגום: תבשרו בשורות טובות לצדיקים.

[35] רד"ק בפירושו השני. בפירושו הראשון כתב שהדברים הפוכים. שישימו בדרכים אבנים גדולות כדי שהדרכים תהיינה ישרות. תרגום: הצדיקים סילקו את הרהורי היצר, והיצר הוא כמו אבן שמכשיל.

[36] רד"ק.

[37] תרגום.

[38] תרגום.

[39] רד"ק. אבן עזרא: התלבט אם הכוונה לשכר של עם ישראל או לשכר למי שיכבד את עם ישראל.

[40] רד"ק.

[41] מצודות.

[42] מצודות.

[43] רד"ק.

חידון מסכם לה - סו

חידון התנ"ך העולמי המקון, ספר ישעיהו חידון מסכם פרקים לה - סו
חידון התנ"ך תשפ"ב

חידון ישעיהו סה - סו

חידון התנ"ך העולמי המקוון - ישעיהו פרקים סה- סו
חידון התנ"ך תשפ"ב

ישעיהו מסכם נז - סד

חידון התנ"ך העולמי המקוון - ישעיהו - מסכם נז - סד
חידון התנ"ך תשפ"ב

חידון ישעיהו סג - סד

חידון התנ"ך העולמי המקוון - קיץ תשפ"ב - ישעיהו סג -סד
חידון התנ"ך תשפ"ב