מלכים א פרק טו

ביאור ושננתם עם חלק מההערות לספר מלכים א' פרק טו'.

מערכת אוצר התורה - ושננתם | כב' אדר תשע"ח

מלכים א פרק טו

(א) וּבִשְׁנַת שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה לַמֶּלֶךְ יָרָבְעָם בֶּן נְבָט מָלַךְ אֲבִיָּם עַל יְהוּדָה בשנה השמונה עשרה שירבעם בן נבט מלך על ישראל, אבים (בנו של רחבעם) מלך על יהודה[1]: (ב) שָׁלֹשׁ שָׁנִים מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם אבים מלך על יהודה במשך שלש שנים (הכוונה אינה שאבים מלך שלש שנים שלמות, אלא חלק מהשנה הראשונה, חלק מהשלישית וכל השנה השניה),[2] וְשֵׁם אִמּוֹ מַעֲכָה בַּת אֲבִישָׁלוֹם שם אימו של אבים היה מעכה בת אבישלום, שהייתה אישה מרושעת (כפי שנראה בהמשך היא עבדה עבודה זרה), ואבים למד ממעשיה[3]: (ג) וַיֵּלֶךְ בְּכָל חַטֹּאות אָבִיו אֲשֶׁר עָשָׂה לְפָנָיו אבים חטא בכל החטאים שרחבעם אביו חטא בהם לפניו,[4] וְלֹא הָיָה לְבָבוֹ שָׁלֵם עִם יְקֹוָק אֱלֹהָיו כִּלְבַב דָּוִד אָבִיו ליבו של אבים לא היה שלם ביראת ה', בניגוד לדוד שהיה סבא רבה שלו, שליבו כן היה שלם ביראת ה'[5]: (ד) כִּי לְמַעַן דָּוִד רק בזכותו של דוד המלך,[6] נָתַן יְקֹוָק אֱלֹהָיו לוֹ נִיר בִּירוּשָׁלִָם (רק בזכותו של דוד המלך) ה' נתן לו (לדוד) נר. הכוונה ב"נר" היא למלכות בירושלים,[7] לְהָקִים אֶת בְּנוֹ אַחֲרָיו (רק בזכותו של דוד) העמיד ה' את אבים שהיה מצאצאיו למלוך בירושלים. הנביא אומר שאבים היה רשע כל כך גדול ולא היה ראוי למלוכה, ורק בזכות שהוא היה צאצא של דוד המלך, הוא זכה למלוכה,[8] וּלְהַעֲמִיד אֶת יְרוּשָׁלִָם וגם כדי שיתקיים בית המקדש שבירושלים. הנביא אומר שסיבה נוספת שאבים זכה למלוכה, למרות שהוא לא היה ראוי לכך, היא שאם אחד מצאצאיו של דוד ימלכו בירושלים, הם ישמרו טוב יותר על העיר ועל בית המקדש, היות וזה היה מפעל חייו של דוד המלך[9]: (ה) אֲשֶׁר עָשָׂה דָוִד אֶת הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יְקֹוָק (הקב"ה העמיד מלכים מצאצאיו של דוד, גם אם מלכים אלה לא היו ראויים למלוך) מפני שדוד עשה את המעשים שהיו ישרים בעיני ה',[10]  וְלֹא סָר מִכֹּל אֲשֶׁר צִוָּהוּ כֹּל יְמֵי חַיָּיו דוד גם לא סר מכל מה שה' ציווה אותו במשך כל ימי חייו,[11] רַק בִּדְבַר אוּרִיָּה הַחִתִּי החטא היחיד של דוד היה החטא בעניינו של אוריה החיתי. דוד שלח את אוריה כדי להילחם ולמות במלחמה נגד בני עמון, וזה היה חטאו היחיד, ובזכות צדקותו, זכה דוד להעמיד את צאצאיו שימלכו על ממלכת יהודה, גם אם הם לא היו ראויים לכך (כמו שאבים לא היה ראוי לכך)[12]: (ו) וּמִלְחָמָה הָיְתָה בֵין רְחַבְעָם וּבֵין יָרָבְעָם כָּל יְמֵי חַיָּיו המלחמה שהייתה בין רחבעם לירבעם הייתה לאורך כל חייו הבוגרים של אבים. מאז שאבים היה ראוי להיות חייל, הייתה מלחמה בין ממלכת יהודה ובין ממלכת ישראל[13]: (ז) וְיֶתֶר דִּבְרֵי אֲבִיָּם וְכָל אֲשֶׁר עָשָׂה שאר דבריו ומעשיו של אבים שאינם כתובים בספר מלכים, הֲלוֹא הֵם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יְהוּדָה (שאר דבריו ומעשיו של אבים שאינם כתובים בספר מלכים) כתובים בספר שנקרא "דברי הימים למלכי יהודה", ספר הזכרונות של מלכי יהודה, וּמִלְחָמָה הָיְתָה בֵּין אֲבִיָּם וּבֵין יָרָבְעָם (בנוסף למלחמה שהייתה בין רחבעם אביו של אבים ובין ירבעם) הייתה מלחמה גם בין אבים לירבעם במשך כל ימי חייו של אבים[14]: (ח) וַיִּשְׁכַּב אֲבִיָּם עִם אֲבֹתָיו וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ בְּעִיר דָּוִד אבים מת וקברו אותו בעיר דוד, וַיִּמְלֹךְ אָסָא בְנוֹ תַּחְתָּיו אסא, בנו של אבים, מלך במקומו: (ט) וּבִשְׁנַת עֶשְׂרִים לְיָרָבְעָם מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל מָלַךְ אָסָא מֶלֶךְ יְהוּדָה אסא מלך על יהודה בשנת העשרים למלכותו של ירבעם על ישראל[15]: (י) וְאַרְבָּעִים וְאַחַת שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם אסא מלך בירושלים במשך ארבעים ואחת שנה, וְשֵׁם אִמּוֹ מַעֲכָה בַּת אֲבִישָׁלוֹם שם סבתו של אסא היה מעכה בת אבישלום (כפי שראינו, מעכה הייתה אשת רחבעם ואימו של אבים).[16] הכתוב מציין שאסא גדל אצל סבתו מעכה, ובכל זאת הוא לא למד ממעשיה הרעים[17]: (יא) וַיַּעַשׂ אָסָא הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יְקֹוָק כְּדָוִד אָבִיו אסא עשה מעשים שהיו ישרים בעיני ה', כמו שדוד, סבה רבה שלו, עשה מעשים שהיו ישרים בעיני ה'.[18] הנביא מפרט את מעשיו הישרים של אסא: (יב) 1) וַיַּעֲבֵר הַקְּדֵשִׁים מִן הָאָרֶץ אסא הסיר את הדברים הלא צנועים שהיו ביהודה (עליהם למדנו בפרק יד' פסוק כד'),[19] 2) וַיָּסַר אֶת כָּל הַגִּלֻּלִים אֲשֶׁר עָשׂוּ אֲבֹתָיו אסא סילק את כל העבודה הזרה שעשו אבותיו. העבודה הזרה נקראת בלשון הכתוב "גילולים", משום שהיא מאוסה כגללים[20]: (יג) 3) וְגַם אֶת מַעֲכָה אִמּוֹ בנוסף להסרת חוסר הצניעות והעבודה הזרה, הסיר אסא  גם את מעכה סבתו (מיד יסביר הנביא מהי הכוונה),[21] וַיְסִרֶהָ מִגְּבִירָה אסא הסיר את סבתו מגדולתה. מעכה הייתה אישה חשובה והיה לה תפקיד שבה היא הייתה חלק מהשלטון. אסא הסיר אותה מגדולתה, כדי שהיא לא תשתמש במעמדה על מנת להסית אנשים לעבוד עבודה זרה,[22] אֲשֶׁר עָשְׂתָה מִפְלֶצֶת לָאֲשֵׁרָה (אסא הסיר את מעכה מגדולתה) משום שהיא עשתה דמות של עבודה זרה לשם עבודת האשירה,[23] 4) וַיִּכְרֹת אָסָא אֶת מִפְלַצְתָּהּ אסא כתש את המפלצת שעשתה מעכה,[24] וַיִּשְׂרֹף בְּנַחַל קִדְרוֹן (לאחר שאסא כתש את המפלצת) הוא גם שרף אותה והשליך את האפר לנחל קדרון[25]: (יד) וְהַבָּמוֹת לֹא סָרוּ אסא לא סילק את המזבחות הקטנים שהקריבו עליהם קרבנות לשם ה'. יש בפסוק זה מעט ביקורת על אסא, שלמרות שהוא הסיר את העבודה הזרה, הוא לא הסיר את הבמות, למרות שגם הם נאסרו לאחר בניין בית המקדש,[26] רַק לְבַב אָסָא הָיָה שָׁלֵם עִם יְקֹוָק כָּל יָמָיו רק אסא לא היה זובח בבמות בגלל שליבו היה שלם עם ה', אך שאר העם כן הקריב עליהם קרבנות לשם ה' (למרות שהדבר היה אסור)[27]: (טו) וַיָּבֵא אֶת קָדְשֵׁי אָבִיו אסא הביא לבית המקדש את הדברים שהקדיש אבים אביו שכבר לא היו בבבית המקדש (ייתכן שאבים עצמו הוציא אותם מבית המקדש לאחר שהוא הקדיש אותם),[28] וְקָדְשֵׁי בֵּית יְקֹוָק וכן הביא אסא לבית המקדש את הדברים שהוא עצמו הקדיש לבית המקדש,[29] כֶּסֶף וְזָהָב וְכֵלִים אסא הקדיש לבית המקדש כסף, זהב וכלים[30]: (טז) וּמִלְחָמָה הָיְתָה בֵּין אָסָא וּבֵין בַּעְשָׁא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל כָּל יְמֵיהֶם לאורך כל חייהם של אסא מלך יהודה ובעשא מלך ישראל (שמלך אחרי נדב בן ירבעם כפי שנראה בהמשך), הייתה מלחמה ביניהם, הם נלחמו זה בזה לאורך כל חייהם[31]: (יז) וַיַּעַל בַּעְשָׁא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל עַל יְהוּדָה בעשא מלך ישראל עלה למלחמה על ממלכת יהודה,[32] וַיִּבֶן אֶת הָרָמָה בעשא בנה מגדל גבוה ששלט על היציאה מירושלים, וכך מנע מתושבי ירושלים לצאת מהעיר, על ידי שהוא היה זורק אבנים מהמגדל על כל מי שיצא ממנה,[33] לְבִלְתִּי תֵּת יֹצֵא וָבָא לְאָסָא מֶלֶךְ יְהוּדָה וכתוצאה מבניית המגדל הגבוה, לא יכלו תושבי ירושלים שהיו תחת שלטונו של אסא מלך יהודה לצאת מהעיר ולהיכנס אליה. על ידי בניית המגדל הגבוה, הצליח בעשא להטיל מצור על ירושלים[34]: (יח) וַיִּקַּח אָסָא אֶת כָּל הַכֶּסֶף וְהַזָּהָב הַנּוֹתָרִים בְּאוֹצְרוֹת בֵּית יְקֹוָק אסא לקח את הכסף והזהב ששישק לא הצליח למצוא, ולכן הם נשארו באוצרות בית המקדש. כפי שראינו בפרק יד' פסוק כו', שישק מלך מצרים לקח את האוצרות מבית המקדש, והנביא מציין שהיו אוצרות שהוא לא מצא. אסא שלח את האוצרות האלה לבן הדד,[35] וְאֶת אוֹצְרוֹת בֵּית הַמֶּלֶךְ וכן לקח אסא גם את האוצרות שהיו אצורים בבית המלך, בבית שלו,[36] וַיִּתְּנֵם בְּיַד עֲבָדָיו אסא מינה את עבדיו לקחת את האוצרות איתם לבן הדד,[37] וַיִּשְׁלָחֵם הַמֶּלֶךְ אָסָא אֶל בֶּן הֲדַד בֶּן טַבְרִמֹּן בֶּן חֶזְיוֹן מֶלֶךְ אֲרָם הַיֹּשֵׁב בְּדַמֶּשֶׂק אסא שלח את האוצרות לבן הדד שהיה בנו של טברימון שהיה בנו של חזיון. הדד היה מלך ארם והוא ישב בדמשק,[38] לֵאמֹר כך אמר אסא לבן הדד על ידי עבדיו שהביאו לו (לבן הדד) את האוצרות[39]: (יט) בְּרִית בֵּינִי וּבֵינֶךָ בֵּין אָבִי וּבֵין אָבִיךָ (אסא אמר לבן הדד על ידי עבדיו) יש ברית שקיימת ביני לבינך, ובין אבי לאביך,[40] הִנֵּה שָׁלַחְתִּי לְךָ שֹׁחַד כֶּסֶף וְזָהָב אני עכשיו שלחתי לך כסף וזהב בתור שוחד על מנת שתעשה את בקשתי,[41] לֵךְ הָפֵרָה אֶת בְּרִיתְךָ אֶת בַּעְשָׁא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל (בקשתי היא) תלך תבטל את הברית שלך עם בעשא מלך ישראל, ותצא להילחם נגדו,[42] וְיַעֲלֶה מֵעָלָי (על ידי שתצא להילחם נגד בעשא) בעשא יסתלק ממני. אסא ביקש מבן הדד שיתקוף את בעשא, וכך בעשא ייאלץ להילחם נגד ארם במקום להילחם נגד ממלכת יהודה[43]: (כ) וַיִּשְׁמַע בֶּן הֲדַד אֶל הַמֶּלֶךְ אָסָא בן הדד קיבל את דבריו של אסא, בן הדד הסכים לעשות כפי שביקש ממנו אסא,[44] וַיִּשְׁלַח אֶת שָׂרֵי הַחֲיָלִים אֲשֶׁר לוֹ עַל עָרֵי יִשְׂרָאֵל בן הדד שלח את מפקדי הצבא שלו כדי לתקוף את ערי ממלכת ישראל,[45] וַיַּךְ בן הדד הכה את תושבי המקומות הבאים: 1) אֶת עִיּוֹן 2) וְאֶת דָּן 3) וְאֵת אָבֵל בֵּית מַעֲכָה 4) וְאֵת כָּל כִּנְרוֹת את כל הערים שבמחוז של הכינרת (הכאת כנרות כלולה בהכאת ארץ נפתלי),[46] 5) עַל כָּל אֶרֶץ נַפְתָּלִי וכן הכה בן הדד את כל המקומות שבארץ נפתלי[47]: (כא) וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ בַּעְשָׁא כאשר בעשא שמע שבן הדד תוקף אותו,[48] וַיֶּחְדַּל מִבְּנוֹת אֶת הָרָמָה (כאשר בעשא שמע שבן הדד תוקף אותו) בעשא הפסיק לבנות את המגדל הגבוה ליד ירושלים (שנועדה להטיל מצור על תושבי ירושלים),[49] וַיֵּשֶׁב בְּתִרְצָה בעשא חזר וישב בעיר תרצה, עיר הבירה של ממלכת ישראל[50]: (כב) וְהַמֶּלֶךְ אָסָא הִשְׁמִיעַ אֶת כָּל יְהוּדָה אסא המלך כינס את כל תושבי יהודה,[51] אֵין נָקִי אין אדם שלא נכלל בציווי של אסא להתכנס, אסא כינס את כל תושבי יהודה ללא יוצא מהכלל (וחז"ל דרשו שאפילו חתן שנאמר עליו נקי יהיה לביתו שנה אחת היה בכלל ציווי זה),[52] וַיִּשְׂאוּ אֶת אַבְנֵי הָרָמָה וְאֶת עֵצֶיהָ אֲשֶׁר בָּנָה בַּעְשָׁא אנשי יהודה נטלו את האבנים והעצים שמהן היה בנוי הרמה שבנה בעשא כדי להטיל מצור על ירושלים,[53] וַיִּבֶן בָּם הַמֶּלֶךְ אָסָא אֶת גֶּבַע בִּנְיָמִן וְאֶת הַמִּצְפָּה אסא בנה עם האבנים האלה את הערים גבע בנימין ומצפה. הציווי של אסא לכל תושבי ממלכת יהודה הייתה שכולם יתכנסו, יישאו את העצים והאבנים מהרמה, ויבנו איתם את גבע בנימין ואת המצפה[54]: (כג) וְיֶתֶר כָּל דִּבְרֵי אָסָא שאר דבריו של אסא שאינם כתובים בספר מלכים, וְכָל גְּבוּרָתוֹ ושאר מעשי הגבורה שאסא עשה במלחמות שלו נגד העמים שבהם הוא נלחם ואינם כתובים בספר מלכים,[55] וְכָל אֲשֶׁר עָשָׂה וכל מעשיו של אסא של אסא שאינם כתובים בספר מלכים, וְהֶעָרִים אֲשֶׁר בָּנָה וסיפור בניית הערים על ידי אסא שאינם כתובים בספר מלכים, הֲלֹא הֵמָּה כְתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יְהוּדָה (דברי אסא, מעשי גבורתו, מעשיו וסיפור בניית הערים) כתובים בספר דברי הימים של מלכי יהודה, רַק לְעֵת זִקְנָתוֹ חָלָה אֶת רַגְלָיו (אסא הצליח בכל מעשיו) ורק בימי זקנותו, הוא היה חולה ברגליו[56]: (כד) וַיִּשְׁכַּב אָסָא עִם אֲבֹתָיו וַיִּקָּבֵר עִם אֲבֹתָיו בְּעִיר דָּוִד אָבִיו אסא מת ונקבר בקבר המלכים שבו היו קבורים אבותיו בעיר דוד, וַיִּמְלֹךְ יְהוֹשָׁפָט בְּנוֹ תַּחְתָּיו יהושפט, בנו של אסא, מלך על ממלכת יהודה במקומו: (כה) וְנָדָב בֶּן יָרָבְעָם מָלַךְ עַל יִשְׂרָאֵל בִּשְׁנַת שְׁתַּיִם לְאָסָא מֶלֶךְ יְהוּדָה בשנה השנייה שאסא מלך על יהודה, נדב בן ירבעם מלך על ממלכת ישראל,[57] וַיִּמְלֹךְ עַל יִשְׂרָאֵל שְׁנָתָיִם נדב מלך על ממלכת ישראל במשך שנתיים[58]: (כו) וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי יְקֹוָק נדב עשה מעשים שהיו רעים בעיני ה', וַיֵּלֶךְ בְּדֶרֶךְ אָבִיו נדב הלך בדרך הרעה של ירבעם, וּבְחַטָּאתוֹ אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת יִשְׂרָאֵל נדב חטא בחטאים שירבעם החטיא בהם את בני ישראל. הכוונה היא שגם נדב גרם לכך שבני ישראל יחטאו ויעבדו את העגלים בדן ובבית אל: (כז) וַיִּקְשֹׁר עָלָיו בַּעְשָׁא בֶן אֲחִיָּה לְבֵית יִשָּׂשכָר בעשא בן אחיה שהיה משבט יששכר מרד בנדב,[59] וַיַּכֵּהוּ בַעְשָׁא בְּגִבְּתוֹן אֲשֶׁר לַפְּלִשְׁתִּים בעשא הרג את נדב במקום שנקרא "גבתון", שבזמן המרד של בעשא, הייתה שייכת לפלשתים,[60] וְנָדָב וְכָל יִשְׂרָאֵל צָרִים עַל גִּבְּתוֹן (בזמן שבעשא הרג את נדב) נדב וחיילי ישראל הטילו מצור על העיר גבתון. בעשא ניצל את מלחמתו של נדב נגד הפלשתים ואת היותו עסוק בהטלת המצור על העיר, כדי להרוג את נדב[61]: (כח) וַיְמִתֵהוּ בַעְשָׁא בִּשְׁנַת שָׁלֹשׁ לְאָסָא מֶלֶךְ יְהוּדָה בעשא הרג את נדב באמצע השנה השלישית למלכות אסא על יהודה,[62] וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו בעשא מלך על ממלכת ישראל במקום נדב[63]: (כט) וַיְהִי כְמָלְכוֹ כאשר בעשא מלך על ישראל,[64] הִכָּה אֶת כָּל בֵּית יָרָבְעָם (כאשר בעשא מלך על ישראל) הוא הרג את כל צאצאיו של ירבעם,[65] לֹא הִשְׁאִיר כָּל נְשָׁמָה לְיָרָבְעָם עַד הִשְׁמִדוֹ בעשא לא השאיר בחיים אפילו נשמה אחת מכל צאצאיו של ירבעם,[66] כִּדְבַר יְקֹוָק אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד עַבְדּוֹ אֲחִיָּה הַשִּׁילֹנִי (בעשא השמיד את כל צאצאיו של ירבעם) כמו שה' דיבר על ידי עבדו אחיה משילה (בנבואתו לאשת ירבעם בפרק יד')[67]: (ל) עַל חַטֹּאות יָרָבְעָם אֲשֶׁר חָטָא (בעשא השמיד את כל בית ירבעם) כעונש על כל החטאים שירבעם חטא בהם,[68] וַאֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת יִשְׂרָאֵל ועל כל החטאים שירבעם גרם לבני ישראל לחטוא בהם,[69] בְּכַעְסוֹ אֲשֶׁר הִכְעִיס אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מטרתו של ירבעם בעשיית העגלים ובהחטאת עם ישראל הייתה להכעיס את ה'. ירבעם ידע שמעשיו אסורים ושהם יכעיסו את ה', ובכל זאת חטא בהם[70]: (לא) וְיֶתֶר דִּבְרֵי נָדָב וְכָל אֲשֶׁר עָשָׂה שאר דבריו ומעשיו של נדב שאינם כתובים בספר מלכים, הֲלֹא הֵם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל (שאר דבריו ומעשיו של נדב שאינם כתובים בספר מלכים) כתובים בספר דברי הימים למלכי ישראל: (לב) וּמִלְחָמָה הָיְתָה בֵּין אָסָא וּבֵין בַּעְשָׁא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל כָּל יְמֵיהֶם לאורך כל התקופה שבעשא מלך על ממלכת ישראל, ובמקביל לו אסא מלך על ממלכת יהודה, הייתה ביניהם מלחמה[71]: (לג) בִּשְׁנַת שָׁלֹשׁ לְאָסָא מֶלֶךְ יְהוּדָה בשנה השלישית למלכות אסא על יהודה, מָלַךְ בַּעְשָׁא בֶן אֲחִיָּה עַל כָּל יִשְׂרָאֵל בְּתִרְצָה עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע שָׁנָה (בשנה השלישית למלכות אסא על יהודה) בעשא בן אחיה מלך על ישראל בתרצה במשך עשרים וארבע שנה: (לד) וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי יְקֹוָק בעשא עשה מעשים שהיו רעים בעיני ה', וַיֵּלֶךְ בְּדֶרֶךְ יָרָבְעָם וּבְחַטָּאתוֹ אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת יִשְׂרָאֵל בעשא הלך בדרכו של ירבעם וגרם לבני ישראל לחטוא באותם חטאים שירבעם החטיא בהם את ישראל (הכוונה היא לעגלי הזהב), על ידי שהוא העמיד שומרים שמנעו מתושבי ממלכת ישראל מלעלות לבית המקדש[72]:

 

[1] תרגום. בפרק יד' פסוק כא' כתוב שרחבעם מלך על יהודה רק שבע עשרה שנה, ואנחנו יודעים שרחבעם וירבעם התחילו למלוך באותה שנה, ואם כן מדוע אבים התחיל למלוך בשנה השמונה עשרה לירבעם ולא בשנה השבע עשרה? רש"י: היה באמת שנה אחת שממלכת יהודה הייתה ללא מלך. רד"ק: רחבעם מלך קצת יותר משבע עשרה שנה, אך שנה זו לא נמנתה לרחבעם משום שלא השלים אותה, ומצד שני לא נמנתה שנה זו גם לאבים משום שגם הוא לא מלך בכולה. מלבי"ם: אבים הוא אותו שם כמו אביה, אלא שבגלל שגם לירבעם היה בן שקראו לו אביה, קראו אנשי יהודה לבנו של רחבעם "אבים" כדי לומר שהוא אביה שלהם – תוספת המ"ם נועד לשנות את שמו ללשון רבים ולומר שהוא אביה של כל ממלכת יהודה.

[2] מצודות.

[3] רד"ק. רלב"ג מזהה את אבשלום כאן כאבשלום בן דוד.

[4] תרגום. מלבי"ם: אבים לא היה באמת רשע, והסיבה שחטא היא משום שהלך בדרכו של אביו. הכתוב מציין שליבו של אבים לא היה שלם עם ה' כמו ליבו של דוד. לו היה אבים ברמת צדקותו של דוד, היה מתגבר על החטאים שבהם גדל אצל אבותיו. לו היה רשע, היה מוסיף לחטוא. הכוונה היא שאבים היה "בינוני" והמשיך לחטוא מכל האנרציה.

[5] תרגום.

[6] מצודות.

[7] מצודות. רלב"ג: ניר מלשון חרישה שרואים את התוצאות אחרי כן. התוצאה החיובית למלכות אבים (וכמובן לדוד עצמו) היא מלכות אסא שהעמיד את ירושלים.

[8] מצודות.

[9] עיין בביאורנו לפרק יא' פסוק לב'.

[10] מצודות.

[11] מצודות.

[12] מצודות ולדבריו בא הכתוב לזכות את דוד גם בעניין בת שבע ולומר שרק בעניין אוריה החיתי חטא. רלב"ג: הכוונה היא לזכות את דוד בשאר מעשיו, אך ללא קשר עם מקרה בת שבע עצמו, וייתכן שהכתוב בא לומר שבעניין בת שבע גם כן חטא.

[13] מצודות. מלבי"ם: החזרה כאן בפסוק היא לאחת מהשניים: או כדי לומר שמי שניצח על הקרב בממלכת יהודה היה אבים, או כדי להסמיך את הדברים לפסוק הבא ולומר שגם מלחמות אלה כתובות על ספר דברי הימים למלכי יהודה.

[14] מצודות.

[15] מצודות וחישב שרחבעם מלך שבע עשרה שנה, אבים שלש שנים מקוטעות, וכך הגענו לעשרים שנה למלכות ירבעם. השנה השלישית של אבים נמנית גם לאסא וגם לאבים.

[16] מצודות.

[17] רלב"ג.

[18] תרגום.

[19] מצודות.

[20] מצודות.

[21] מצודות. מלבי"ם: גם מעכה עצמה הייתה עבודה זרה שבני ישראל היו עובדים אליה, ולכן מצויין כאן שאסא הסירה.

[22] מצודות.

[23] מצודות. לפירושו, מפלצת היא שם גנאי לע"ז כמו גילולים ונקראת מפלצת על שם שגורמת לאדם הרואה אותה לרעוד. רש"י כתב שפירוש המילה מפלצת היא "מפליא ליצנותא", שעשתה מעשה ליצנות שעשתה לו זכרות והייתה נבעלת לו בכל יום. רלב"ג: לא מדובר כאן על דמות שעשתה מעכה, אלא מדובר על בניין לכבוד הע"ז, ונקראה מפלצת משום שהייתה מביאה צרות על עובדיה.

[24] מצודות.

[25] מצודות.

[26] מצודות.

[27] דעת מקרא.

[28] מצודות.

[29] מצודות.

[30] תרגום.

[31] מצודות. רלב"ג: המלחמה החלה לאחר חמש עשרה שנות מלכותו של אסא שבהם היה שקט ושלווה ואנשי ממלכת ישראל התחילו לחבור אליו לאחר שראו שהוא מצליח במעשיו, וכדי למנוע מצב שבו אסא ימלוך גם על ממלכת ישראל, יצאו נגדו למלחמה. מלבי"ם: למרות שלא הייתה מלחמה של ממש בחמש עשרה השנים הראשונות של מלכותו של אסא, היו התגרויות קטנות, ולכן אומר הנביא שהייתה מלחמה לאורך כל ימי חייו של אסא.

[32] תרגום.

[33] מצודות.

[34] מצודות.

[35] מצודות.

[36] תרגום.

[37] תרגום.

[38] תרגום.

[39] עפ"י הגר"א בפירושו לספר יהושע פרק א' פסוק א'.

[40] תרגום.

[41] תרגום.

[42] מצודות.

[43] תרגום.

[44] תרגום.

[45] תרגום.

[46] מצודות.

[47] מצודות.

[48] תרגום.

[49] תרגום.

[50] רד"ק. תרגום: המילה תרצה היא תיאור לגבי אופן ישיבת בעשא בעיר, והכוונה היא שישב שם עשוק ורצוץ.

[51] תרגום. מצודות: הכריז להשמיע.

[52] מצודות.

[53] מצודות.

[54] תרגום.

[55] רד"ק.

[56] מצודות. בדבר הסיבה שאסא נענש והיה חולה ברגליו, מצאנו מחלוקת בפרשנים. רד"ק בשם חז"ל כתב שהסיבה היא שעשה אנגריא בתלמידי חכמים והעביד אותם עבודה זרה. רלב"ג בפירושו לפסוק יז' כתב שהסיבה היא שלא שם מבטחו בה' ושלח לקרוא לבן הדד שיציל אותו "כאילו לא היו רגלים ללכת במלחמה".

[57] מצודות: החשבון פשוט. אסא מלך בשנת העשרים לירבעם (שבעה עשרה של רחבעם ועוד שנתיים של אבים ועוד שנה שצריך להוסיף בחשבון כפי שכבר כתבנו) וירבעם מלך על ישראל במשך עשרים ושתיים שנה.

[58] מצודות: השנתיים שמלך נדב היו שנים מקוטעות. רלב"ג מחשב את השנים באופן הבא: נדב לא השלים את השנה השלישית של אסא, ולכן שנה זו נחשבת גם לו וגם לבעשא. בעשא מלך במשך עשרים וארבע שנה, עד השנה העשרים ושש של אסא, אך לא השלים את השנה, ולכן נחשבת שנה זו גם לבעשא וגם לעמרי (ולכאורה קשה על דבריו, להיכן נעלמו השנתיים בהם מלך אלה בן בעשא על ישראל?). גם רש"י ומצודות בפירוש לפסוק לג' כתבו שהיו אלה שנים מקוטעות. רד"ק: יש לחשב באופן שונה את כל מהלך השנים. היו עשר שנים שבהם נדב לא הצליח להשתלט על מלכותו, ובשנים אלה אין זה נחשב שהיה מלך על ישראל. לאחר מכן הצליח נדב לבסס את מלכותו ולאחר מכן התחיל להילחם נגד אסא. כשכתוב "בשנת שלוש ךאסא" אין הכוונה לשנה השלישית למלכותו, אלא לשנת השלש עשרה למלכותו, והנביא נתחיל למנות רק מהשנים שבהם הייתה מלחמה בין נדב לאסא. הוכחתו היא שאם נאמר שהמלחמה בין בעשא לאסא הייתה בשנת השלושים ושש למלכותו של אסא, הדבר קשה, שהרי בעשא התחיל למלוך בשנה השלישית של אסא ומלך במשך עשרים וארבע שנים, ואם כן יוצא שבשנת העשרים ושבע לאסא מלך כבר עמרי וכיצד הנביא אומר שהמלחמה הייתה בשנת השלושים ושש?

[59] מצודות.

[60] תרגום.

[61] מצודות.

[62] מצודות.

[63] תרגום.

[64] תרגום.

[65] תרגום.

[66] תרגום.

[67] תרגום.

[68] תרגום.

[69] תרגום.

[70] מצודות.

[71] מצודות וכתב שהסיבה למלחמה הייתה משום שבעשא היה רשע ואסא רצה לבער את רשעותו.

[72] מהר"י קרא.

איוב פרק ו

.ביאור אוצר המקרא (לשעבר ושננתם) לספר איוב פרק ו .ביאור פשוט לפסוקי המקרא עם הערות שוליים שמבררות את מחלוקות הפרשנים ושאלות העולות מפשט הפסוקים אוצר המקרא הוא קיצור של מפעל אוצר מפרשי התנ"ך שכולל...
אוצר המקרא על התנך

חידון ישעיהו מסכם מז - נו

חידון התנ"ך העולמי המקוון תשפ"ב - ישעיהו - מסכם על פרקים מז - נו
חידון התנ"ך תשפ"ב

איוב פרק ה

.אוצר המקרא לספר איוב פרק ה .פירוש פשוט על פי הפשט עם חלק מהערות השוליים שבהם מתבררים מחלוקות הפרשנים ושאלות ותשובות שעולות בפשט הפסוקים .קיצור אוצר מפרשי התנ"ך
אוצר המקרא על התנך

חידון ישעיהו נז - נח

חידון התנ"ך העולמי המקוון תשפ"ב - ישעיהו נז -נח (ח אב)
חידון התנ"ך תשפ"ב