מלכים א' פרק יא

ביאור ושננתם עם חלק מההערות לספר מלכים א' פרק יא'.

מערכת אוצר התורה - ושננתם | כב' אדר תשע"ח

מלכים א פרק יא

(א) וְהַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה אָהַב נָשִׁים נָכְרִיּוֹת רַבּוֹת שלמה המלך אהב הרבה מאוד נשים נכריות,[1] וְאֶת בַּת פַּרְעֹה וכן אהב שלמה את בת פרעה במיוחד,[2] מוֹאֲבִיּוֹת עַמֳּנִיּוֹת אֲדֹמִיֹּת צֵדְנִיֹּת חִתִּיֹּת שלמה אהב נשים מעמים שונים כמו: מואב, עמון, אדום, צידון וחת[3]: (ב)  מִן הַגּוֹיִם אֲשֶׁר אָמַר יְקֹוָק אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא תָבֹאוּ בָהֶם (שלמה התחתן עם נשים) גם מעמים שה' אסר על בני ישראל להתערבב איתם, וְהֵם לֹא יָבֹאוּ בָכֶם וה' אסר שהם יתערבבו עם בני ישראל. שלמה התחתן עם נשים גם מהעמים שה' אסר להתחתן איתם,[4] אָכֵן יַטּוּ אֶת לְבַבְכֶם אַחֲרֵי אֱלֹהֵיהֶם (ה' אסר על בני ישראל להתחתן עם נשים אלו) שמא הן יטו את לבבכם אחרי עבודה זרה,[5] בָּהֶם דָּבַק שְׁלֹמֹה לְאַהֲבָה גם נשים אלה (שהתורה אסרה להתחתן איתן) בחר שלמה לאהוב[6]: (ג) וַיְהִי לוֹ נָשִׁים שָׂרוֹת שְׁבַע מֵאוֹת לשלמה היו שבע מאות נשים רגילות, נשים גמורות,[7] וּפִלַגְשִׁים שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וכן היו לשלמה שלש מאות פילגשים, שהן נשים ללא כתובה,[8] וַיַטּוּ נָשָׁיו אֶת לִבּוֹ נשותיו של שלמה היטו את ליבו לעבוד עבודה זרה (אמנם כפי שנראה בפסוק הבא, אין הכוונה ששלמה עצמו ממש עבד עבודה זרה, אלא מתוך ששלמה לא מנע מנשותיו מלעבוד עבודה זרה, מעלה עליו הכתוב כאילו הוא עצמו עבד עבודה זרה)[9]: (ד) וַיְהִי לְעֵת זִקְנַת שְׁלֹמֹה נָשָׁיו הִטּוּ אֶת לְבָבוֹ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים בימי זקנותו של שלמה, נשותיו היטו את ליבו לעבוד עבודה זרה. עד זקנותו, מנע שלמה מנשותיו מלעבוד עבודה זרה, ולאחר שהוא הזדקן, וכבר היה לו פחות כח למחות בהם, הוא הניח להן לעבוד עבודה זרה (והכתוב מעלה עליו כאילו הוא עצמו עבד עבודה זרה בגלל שהוא לא מיחה בהן),[10] וְלֹא הָיָה לְבָבוֹ שָׁלֵם עִם יְקֹוָק אֱלֹהָיו כִּלְבַב דָּוִיד אָבִיו בכך ששלמה נתן לנשותיו לעבוד עבודה זרה, לא היה ליבו שלם עם ה' במדרגה שדוד אביו היה שלם עם ה' בכל ליבו[11]: (ה) וַיֵּלֶךְ שְׁלֹמֹה אַחֲרֵי עַשְׁתֹּרֶת אֱלֹהֵי צִדֹנִים שלמה הלך אחרי עשתורת שהיה האל של הצידונים (גם כאן אין הכוונה ששלמה עבד בעצמו את עשתורת, אלא שהוא לא מיחה בנשותיו שעבדו אותו),[12] וְאַחֲרֵי מִלְכֹּם שִׁקֻּץ עַמֹּנִים וכן הלך שלמה אחרי עבודת המולך שהוא דבר מתועב (כינוי של התורה והנביא לעבודה זרה). המולך היה העבודה זרה של עמון (גם כאן אין הכוונה ששלמה עבד בעצמו את המולך, אלא שהוא לא מיחה בנשותיו שעבדו אותו)[13]: (ו) וַיַּעַשׂ שְׁלֹמֹה הָרַע בְּעֵינֵי יְקֹוָק שלמה עשה מעשים שהיו רעים בעיני ה',[14] וְלֹא מִלֵּא אַחֲרֵי יְקֹוָק כְּדָוִד אָבִיו בניגוד לדוד אביו, שלמה לא השלים ללכת אחרי ה', בכך שהוא לא מיחה בנשותיו (הכתוב אומר שדוד המלך לא היה מניח לנשותיו לעבוד עבודה זרה)[15]: (ז) אָז יִבְנֶה שְׁלֹמֹה בָּמָה לִכְמוֹשׁ שִׁקֻּץ מוֹאָב בכך ששלמה נתן לנשותיו לבנות מזבח, נחשב הדבר כאילו ששלמה עצמו בנה מזבח לכמוש, העבודה הזרה המתועבת של מואב (גם כאן הנביא קורא לעבודה הזרה "שיקוץ" על מנת לבזות אותו,[16] בָּהָר אֲשֶׁר עַל פְּנֵי יְרוּשָׁלִָם (נשותיו של שלמה בנו את המזבח לכמוש) בהר שנמצא במזרח העיר ירושלים, בהר הזיתים,[17] וּלְמֹלֶךְ שִׁקֻּץ בְּנֵי עַמּוֹן וכן נתן שלמה לנשותיו לבנות מזבח לעבודה זרה שנקראת מולך, שהיא העבודה הזרה של בני עמון[18]: (ח) וְכֵן עָשָׂה לְכָל נָשָׁיו הַנָּכְרִיּוֹת כך עשה שלמה לכל נשותיו שהיו עובדות עבודה זרה,[19] מַקְטִירוֹת וּמְזַבְּחוֹת לֵאלֹהֵיהֶן חלק גדול מנשותיו (של שלמה) היו מעלות קטורת ומקריבות קרבנות לעבודה הזרה שלהן, ושלמה היה מתעלם מכך[20]: (ט) וַיִּתְאַנַּף יְקֹוָק בִּשְׁלֹמֹה ה' כעס על שלמה,[21] כִּי נָטָה לְבָבוֹ מֵעִם יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הַנִּרְאָה אֵלָיו פַּעֲמָיִם (ה' כעס על שלמה) כיוון שליבו נטה מה' שהתגלה אליו פעמיים: פעם אחת בגבעון מיד לאחר שהוא התחיל למלוך, ופעם שנייה לאחר תפילתו, כשהוא חנך את בית המקדש. כעסו של הקב"ה על שלמה היה גדול יותר, משום ששלמה זכה לדרגת נבואה שה' יתגלה אליו פעמיים, ובכל זאת שלמה לא מיחה בנשותיו שעבדו עבודה זרה[22]: (י) וְצִוָּה אֵלָיו עַל הַדָּבָר הַזֶּה לְבִלְתִּי לֶכֶת אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְלֹא שָׁמַר אֵת אֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק בשעה שה' התגלה אל שלמה, הוא ציווה אותו במפורש על דבר זה (שימנע מעבודה זרה), ובכל זאת הוא לא מיחה בנשותיו ולא קיים בכך את ציווי ה'[23]: (יא) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק לִשְׁלֹמֹה ה' אמר לשלמה על ידי נביא,[24] יַעַן אֲשֶׁר הָיְתָה זֹּאת עִמָּךְ כעונש על שדבר זה היה איתך (ומיד מפרט מהו אותו דבר),[25] וְלֹא שָׁמַרְתָּ בְּרִיתִי וְחֻקֹּתַי אֲשֶׁר צִוִּיתִי עָלֶיךָ ולא קיימת את הברית ואת המצוות שעליהם ציוויתי אותך (שלא לעבוד עבודה זרה),[26] קָרֹעַ אֶקְרַע אֶת הַמַּמְלָכָה מֵעָלֶיךָ וּנְתַתִּיהָ לְעַבְדֶּךָ (כעונש על שלא קיימת את הברית והמצוות עליהם ציוויתי אותך) אקרע ממך את המלוכה ואתן אותה לאחד מעבדיך[27]: (יב) אַךְ בְּיָמֶיךָ לֹא אֶעֱשֶׂנָּה אולם, לא אקרע ממך את המלוכה בימיך,[28] לְמַעַן דָּוִד אָבִיךָ (לא אקרע ממך את המלוכה בחייך) בזכות אביך דוד. הקב"ה אמר לשלמה שכעונש על שהוא לא קיים את כל דברי הברית שה' כרת איתו, ובמיוחד כעונש על שהוא לא התרחק מהעבודה הזרה (בכך שלא מיחה בנשותיו), המלכות תיקרע ממנו ותינתן לאחד מעבדיו. אולם קריעת הממלכה בפועל לא תיעשה בימיו של שלמה, משום זכותו של דוד המלך, משום שאין זה מכובד שהמלוכה תיקרע מבנו,[29] מִיַּד בִּנְךָ אֶקְרָעֶנָּה אלא אקרע את המלוכה מבנך (שימלוך אחריך)[30]: (יג) רַק אֶת כָּל הַמַּמְלָכָה לֹא אֶקְרָע אולם, לא אקח מבנך את כל מלכות ישראל,[31] שֵׁבֶט אֶחָד אֶתֵּן לִבְנֶךָ אתן לבנך שבט אחד שימלוך עליהם (הכוונה גם לשבט בנימין שירושלים הייתה בחלקו, אלא ששבט בנימין טפל לשבט יהודה, וכן גם ללויים שגרו בנחלת שבט יהודה),[32] לְמַעַן דָּוִד עַבְדִּי לא אקרע מבנך את המלכות לגמרי, בזכות דוד עבדי, כדי לשלם שכר לדוד עבדי,[33] וּלְמַעַן יְרוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בָּחָרְתִּי סיבה שנייה לכך שלא אקרע את המלכות לגמרי מבנך היא שרק צאצאיו של דוד ידאגו לצרכי העיר ירושלים ולצרכי בית המקדש. היות ודוד הוא שבנה את העיר ירושלים והוא שהכין הכל לבניין בית המקדש, מלך משושלתו ימשיך לדאוג למפעל החיים של אבותיו, ולכן ראוי שימונה מלך מצאצאיו של דוד למען ירושלים והמקדש[34]: (יד) וַיָּקֶם יְקֹוָק שָׂטָן לִשְׁלֹמֹה ה' הקים לשלמה אדם שיהיה לו לשטן, אדם שיילחם בו בסוף ימיו,[35] אֵת הֲדַד הָאֲדֹמִי הדד האדומי הוא האדם שה' הקים כדי להיות שטן לשלמה, מִזֶּרַע הַמֶּלֶךְ הוּא בֶּאֱדוֹם הדד היה מזרע המלך שמלך באדום[36]: (טו) וַיְהִי בִּהְיוֹת דָּוִד אֶת אֱדוֹם כאשר דוד היה באדום והוא נלחם בה,[37] בַּעֲלוֹת יוֹאָב שַׂר הַצָּבָא כאשר יואב, שר צבא דוד, עלה ונלחם באדום,[38] לְקַבֵּר אֶת הַחֲלָלִים (כשיואב עלה להילחם נגד אדום) דוד היה שם כדי לקבור את החללים שנפלו מאדום,[39] וַיַּךְ כָּל זָכָר בֶּאֱדוֹם יואב הרג את כל הזכרים מאדום, ודוד ברחמנותו קבר את החללים[40]: (טז) כִּי שֵׁשֶׁת חֳדָשִׁים יָשַׁב שָׁם יוֹאָב וְכָל יִשְׂרָאֵל יואב וחיילי ישראל ישבו באדום במשך שישה חודשים,[41] עַד הִכְרִית כָּל זָכָר בֶּאֱדוֹם (יואב וחיילי ישראל ישבו בארץ אדום במשך שישה חודשים) עד שהם הצליחו להרוג את כל הזכרים מאדום[42]: (יז) וַיִּבְרַח אֲדַד הוּא וַאֲנָשִׁים אֲדֹמִיִּים מֵעַבְדֵי אָבִיו אִתּוֹ לָבוֹא מִצְרָיִם הדד (בפסוק הוא נקרא אדד), ואנשים נוספים שהיו העבדים של אביו, ברחו מאדום למצרים (אמנם בהתחלה הם ברחו למדין כפי שנראה בפסוק הבא),[43] וַהֲדַד נַעַר קָטָן הדד היה ילד קטן בעת שהוא ברח יחד עם עבדי אביו למצרים[44]: (יח) וַיָּקֻמוּ מִמִּדְיָן הדד ואנשיו קמו ללכת ממדין. אמנם בפסוק הקודם כתוב שהדד ועבדי אביו ברחו למצרים, אך מפסוק זה אנו למדים שהם ברחו בתחילה למדין,[45] וַיָּבֹאוּ פָּארָן הדד ואנשיו הגיעו למקום שנקרא "פארן",[46] וַיִּקְחוּ אֲנָשִׁים עִמָּם מִפָּארָן הדד לקח אנשים נוספים מפארן, כדי שהם יעידו עליו במצרים שהוא מזרע המלוכה באדום. תושבי פארן הכירו שהדד שייך לזרע המלוכה של אדום, הואיל והדד ברח לשם מיד לאחר שהוא עזב את ארצו, אך במצרים לא הכירו אותו בתור מלך, ולכן הוא לקח איתו אנשים מפארן שיעידו עליו שהוא צאצא של המלוכה,[47] וַיָּבֹאוּ מִצְרַיִם אֶל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם הדד והאנשים שאיתו הגיעו אל מצרים, שם הם עמדו לפני פרעה מלך מצרים,[48] וַיִּתֶּן לוֹ פרעה נתן להדד את הדברים הבאים:[49] 1) בַיִת בית לגור בו,[50] 2) וְלֶחֶם אָמַר לוֹ פרעה ציווה את עבדיו לספק להדד מזון,[51] 3) וְאֶרֶץ נָתַן לוֹ פרעה נתן להדד גם חבל ארץ למשול עליו[52]: (יט) וַיִּמְצָא הֲדַד חֵן בְּעֵינֵי פַרְעֹה מְאֹד הדד מאוד מצא חן בעיני פרעה,[53] וַיִּתֶּן לוֹ אִשָּׁה אֶת אֲחוֹת אִשְׁתּוֹ פרעה נתן להדד את אחות אשתו (גיסתו) לאישה (וזאת בנוסף לשלושת הדברים שכבר נתן לו: אוכל, בית וחבל ארץ למשול עליו),[54] אֲחוֹת תַּחְפְּנֵיס הַגְּבִירָה פרעה נתן להדד לאישה את אחותה של תחפניס המלכה. למלכה, אשתו של פרעה, קראו "תחפניס", ופרעה השיא את הדד עם אחותה[55]: (כ) וַתֵּלֶד לוֹ אֲחוֹת תַּחְפְּנֵיס אֵת גְּנֻבַת בְּנוֹ אחותו של תחפניס הולידה להדד בן שנקרא "גנובת", וַתִּגְמְלֵהוּ תַחְפְּנֵס בְּתוֹךְ בֵּית פַּרְעֹה אחותו של תחפניס הפסיקה להניק את גנובת בעודם גרים בביתו של פרעה,[56] וַיְהִי גְנֻבַת בֵּית פַּרְעֹה בְּתוֹךְ בְּנֵי פַרְעֹה גנובת גדל בתוך בית פרעה כאילו הוא היה אחד מבני המלך (למרות שהוא היה רק אחיין שלו)[57]: (כא) וַהֲדַד שָׁמַע בְּמִצְרַיִם כִּי שָׁכַב דָּוִד עִם אֲבֹתָיו וְכִי מֵת יוֹאָב שַׂר הַצָּבָא כשהדד היה במצרים, הוא שמע שדוד ויואב שר הצבא שלו מתו,[58] וַיֹּאמֶר הֲדַד אֶל פַּרְעֹה (לאחר ששמע על דבר מותם של דוד ויואב) אמר הדד אל פרעה: שַׁלְּחֵנִי וְאֵלֵךְ אֶל אַרְצִי (הדד אמר לפרעה) תתן לי רשות ללכת, ואחזור אל ארצי. הדד רצה לחזור לארצו ולארגן צבא שאיתו הוא יוכל לתקוף את בני ישראל, משום שהוא חשב שלאחר מות דוד ויואב, הוא יוכל לנצח אותם[59]: (כב) וַיֹּאמֶר לוֹ פַרְעֹה פרעה שאל את הדד: כִּי מָה אַתָּה חָסֵר עִמִּי מה חסר לך כשאתה נמצא בארצי?[60] וְהִנְּךָ מְבַקֵּשׁ לָלֶכֶת אֶל אַרְצֶךָ ומדוע אתה מבקש לחזור חזרה לארצך?[61] וַיֹּאמֶר הדד ענה לפרעה: לֹא לא חסר לי דבר, כִּי שַׁלֵּחַ תְּשַׁלְּחֵנִי ובכל זאת תשלח אותי חזרה אל ארצי (אולם הדד לא אמר לפרעה את הסיבה האמיתית שבגללה הוא רוצה לחזור, משום שבת פרעה הייתה נשואה לשלמה, והדד חשש שפרעה לא יניח לו ללכת אם הוא יידע את הסיבה האמיתית לבקשתו)[62]: (כג) וַיָּקֶם אֱלֹהִים לוֹ שָׂטָן ה' הקים לשלמה אדם נוסף שיהיה לו לשטן, שיילחם בו,[63] אֶת רְזוֹן בֶּן אֶלְיָדָע האדם הנוסף שה' הקים להיות לשלמה לשטן הוא אדם בשם "רזון בן אלידע",[64] אֲשֶׁר בָּרַח מֵאֵת הֲדַדְעֶזֶר מֶלֶךְ צוֹבָה אֲדֹנָיו רזון ניצל את המלחמה בין דוד להדדעזר מלך צובה כדי לברוח מהדדעזר. רזון היה עבדו של הדדעזר, ובשעת המלחמה בין הדדעזר לדוד, רזון ברח. כך יוצא שלרזון לא היה אמור להיות דבר נגד עם ישראל (שהרי הוא רק הרוויח מכך שישראל תקפו את צובה) ובכל זאת הוא הלך להילחם נגד בני ישראל[65]: (כד) וַיִּקְבֹּץ עָלָיו אֲנָשִׁים רזון אסף אליו אנשים על מנת שיילחמו איתו,[66] וַיְהִי שַׂר גְּדוּד רזון פיקד על קבוצת החיילים שהוא אסף,[67] בַּהֲרֹג דָּוִד אֹתָם וַיֵּלְכוּ דַמֶּשֶׂק וַיֵּשְׁבוּ בָהּ כשדוד נלחם והרג את הזכרים באדום (כפי שמסופר בפסוק כא'), ברחו רזון ואנשיו לעיר דמשק והתיישבו שם, [68] וַיִּמְלְכוּ בְּדַמָּשֶׂק רזון הצליח להשתלט ולמלוך על דמשק[69]: (כה) וַיְהִי שָׂטָן לְיִשְׂרָאֵל כָּל יְמֵי שְׁלֹמֹה בסוף תקופת מלכותו של שלמה (מעת ששלמה חטא ולא מנע מנשותיו מלעבוד עבודה זרה ועד לסוף ימיו), רזון היה לשטן לישראל והוא נלחם בהם,[70] וְאֶת הָרָעָה אֲשֶׁר הֲדָד רזון נלחם בישראל יחד עם הדד, כיוון שהוא לא היה מסוגל לנצח לבדו את בני ישראל,[71] וַיָּקָץ בְּיִשְׂרָאֵל רזון מאס בישראל ורצה למרוד במקום שישראל ישלטו על ארם. בימי דוד, נלחם דוד נגד ארם וניצח אותם, והוא מינה נציב שימשול עליהם. רזון מאס בשלטון זה ומרד בו,[72] וַיִּמְלֹךְ עַל אֲרָם רזון מלך על ארם במקום הנציב שדוד מינה[73]: (כו) וְיָרָבְעָם בֶּן נְבָט אֶפְרָתִי ירבעם בן נבט היה משבט אפרים,[74] מִן הַצְּרֵדָה ירבעם היה ממקום שנקרא "צרידה",[75] וְשֵׁם אִמּוֹ צְרוּעָה אִשָּׁה אַלְמָנָה שם אימו של ירבעם היה "צרועה" והיא הייתה אישה אלמנה (נבט, אביו של ירבעם מת),[76] עֶבֶד לִשְׁלֹמֹה ירבעם היה עבד של שלמה,[77] וַיָּרֶם יָד בַּמֶּלֶךְ ירבעם מרד במלך עוד כשהוא היה עבד שלו (כפי שנראה בפסוק הבא)[78]: (כז) וְזֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר הֵרִים יָד בַּמֶּלֶךְ ירבעם מרד בשלמה המלך במעשה הבא:[79] שְׁלֹמֹה בָּנָה אֶת הַמִּלּוֹא שלמה בנה בניין מעל  המילוא, מעל הרחבה שהייתה ליד החומה אותה דוד השאיר על מנת שיתכנסו שם עולי הרגלים (עיין בפרק ט' פסוק כא' ובביאורנו שם),[80] סָגַר אֶת פֶּרֶץ עִיר דָּוִד אָבִיו על ידי ששלמה בנה מעל הרחבה שנקראה "מילוא", הייתה מכשלה נוספת. ליד המילוא, דוד השאיר גם פירצה בחומת ירושלים, דרכה יוכלו להיכנס עולי הרגלים, ועכשיו כששלמה בנה בניין מעל המילוא, נחסמה הפירצה, וזאת בנוסף למכשלה הראשונה בבניית המילוא, שכבר לא היה מקום לעולי הרגלים להתכנס בו.[81] העם לא הסכים עם דעתו של שלמה לבנות את המילוא, אך כולם היו יראים מלהעביר עליו ביקורת, ורק ירבעם העיז למתוח ביקורת על שלמה, והדבר נחשב שהוא מרד בו[82]: (כח) וְהָאִישׁ יָרָבְעָם גִּבּוֹר חָיִל ירבעם היה אדם בעל אומץ ותקיף,[83] וַיַּרְא שְׁלֹמֹה אֶת הַנַּעַר כִּי עֹשֵׂה מְלָאכָה הוּא לפני שירבעם מרד בשלמה, שלמה ראה שהוא זריז ומהיר,[84] וַיַּפְקֵד אֹתוֹ לְכָל סֵבֶל בֵּית יוֹסֵף (מכיוון ששלמה ראה את כשרונותיו של ירבעם) הוא מינה את ירבעם לגבות את מיסי המלך משבט יוסף[85]: (כט) וַיְהִי בָּעֵת הַהִיא לאחר ששלמה מינה את ירבעם לגבות את המיסים משבט יוסף,[86] וְיָרָבְעָם יָצָא מִירוּשָׁלִָם בעת שירבעם יצא מירושלים כדי לגבות את המיסים,[87] וַיִּמְצָא אֹתוֹ אֲחִיָּה הַשִּׁילֹנִי הַנָּבִיא בַּדֶּרֶךְ אחיה השילוני (שהיה משילה)[88] מצא את ירבעם בעת שהוא הלך בדרך לגבות מיסים,[89] וְהוּא מִתְכַּסֶּה בְּשַׂלְמָה חֲדָשָׁה אחיה השילוני היה לבוש בבגד חדש (חז"ל אמרו על פסוק זה שהוא פסוק שאין לו הכרע, אם מדובר על ירבעם שלבש בגד חדש, או שמדובר על אחיה),[90] וּשְׁנֵיהֶם לְבַדָּם בַּשָּׂדֶה אחיה וירבעם היו לבדם בשדה, כך שלא היה מי שיראה או ישמע את שיחתם[91]: (ל) וַיִּתְפֹּשׂ אֲחִיָּה בַּשַּׂלְמָה הַחֲדָשָׁה אֲשֶׁר עָלָיו אחיה אחז בבגד החדש שהוא היה לבוש בו,[92] וַיִּקְרָעֶהָ שְׁנֵים עָשָׂר קְרָעִים אחיה קרע את הבגד החדש שלבש לשתים עשרה חתיכות[93]: (לא) וַיֹּאמֶר לְיָרָבְעָם אחיה אמר לירבעם: קַח לְךָ עֲשָׂרָה קְרָעִים עליך לקחת עשר חתיכות מהבגד שקרעתי,[94] כִּי כֹה אָמַר יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל (עליך לקחת עשר חתיכות) כיוון שכך אמר ה': הִנְנִי קֹרֵעַ אֶת הַמַּמְלָכָה מִיַּד שְׁלֹמֹה אני (ה') מעביר את המלוכה מיד שלמה, אני מפסיק את מלכותו,[95] וְנָתַתִּי לְךָ אֵת עֲשָׂרָה הַשְּׁבָטִים ואני (ה') אתן לך (ירבעם) את המלוכה על עשרה שבטים. אחיה אמר לירבעם שהוא עתיד למלוך על עשרה שבטים (חוץ משבט יהודה, שבט בנימין והלויים שחיו בתחום ממלכת יהודה), וכסימן לכך, עליו לקחת עשר חתיכות מהבגד שהוא קרע[96]: (לב) וְהַשֵּׁבֶט הָאֶחָד יִהְיֶה לּוֹ זרעו של שלמה ימלוך על שבט אחד בלבד, על שבט יהודה (כאמור: שבט בנימין נכלל בתוך שבט יהודה משום שלשניהם הייתה נחלה בירושלים),[97] לְמַעַן עַבְדִּי דָּוִד (זרעו של שלמה ימשיך למלוך על שבט אחד) כדי לקיים את הבטחתי לדוד שזרעו ימשיך למלוך על ישראל,[98] וּלְמַעַן יְרוּשָׁלִַם הָעִיר אֲשֶׁר בָּחַרְתִּי בָהּ מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל וכן למען העיר ירושלים בה בחרתי מכל הערים על מנת להשרות שם את שכינתי.[99] אם המלך על ירושלים יהיה מצאצאיו של דוד שכבש ובנה את ירושלים, הוא ישקיע יותר בבניית העיר ובשמירה עליה, כדי לשמר את מפעל חייו של דוד[100]: (לג) יַעַן אֲשֶׁר עֲזָבוּנִי (אני (ה') קורע את המלכות משלמה) כעונש על ששלמה עזב אותי בכך שהוא נתן לנשותיו לעזוב אותי ולעבוד עבודה זרה,[101] וַיִּשְׁתַּחֲווּ לְעַשְׁתֹּרֶת אֱלֹהֵי צִדֹנִין לִכְמוֹשׁ אֱלֹהֵי מוֹאָב וּלְמִלְכֹּם אֱלֹהֵי בְנֵי עַמּוֹן נשותיו של דוד השתחוו לעשתורת שהוא העבודה הזרה של אנשי צידון, לכמוש שהוא העבודה הזרה של מואב, ולמולך שהוא העבודה הזרה של בני עמון, וְלֹא הָלְכוּ בִדְרָכַי שלמה לא לימד את נשותיו ללכת בדרכי (בדרכי ה'),[102] לַעֲשׂוֹת הַיָּשָׁר בְּעֵינַי וְחֻקֹּתַי וּמִשְׁפָּטַי ושלמה לא לימד את נשותיו לעשות מה שישר בעיני ה' ולשמור על החוקים ועל המשפטים של ה',[103] כְּדָוִד אָבִיו (שלמה לא לימד את נשותיו ללכת בדרכי ה') כמו שדוד אביו הלך בדרך ה'[104]: (לד) וְלֹא אֶקַּח אֶת כָּל הַמַּמְלָכָה מִיָּדוֹ אני (ה') לא אקח בימיו של שלמה אף חלק מהממלכה שבידו,[105] כִּי נָשִׂיא אֲשִׁתֶנּוּ כֹּל יְמֵי חַיָּיו (לא אקח שום חלק מהממלכה בחייו של שלמה) אלא אשים אותו למלך על ישראל במשך כל ימי חייו,[106] לְמַעַן דָּוִד עַבְדִּי אֲשֶׁר בָּחַרְתִּי אֹתוֹ הסיבה שאשאיר את שלמה מלך על ישראל כל ימי חייו היא בשביל דוד עבדי שבחרתי בו למלוך על ישראל,[107] אֲשֶׁר שָׁמַר מִצְוֹתַי וְחֻקֹּתָי דוד קיים את כל מצוותיי וחוקותיי, ולכן אתן לשלמה בנו להמשיך ולמלוך על ישראל ולא אקח את הממלכה בחייו[108]: (לה) וְלָקַחְתִּי הַמְּלוּכָה מִיַּד בְּנוֹ אולם, אני (ה') אקח את המלוכה מבנו של שלמה,[109] וּנְתַתִּיהָ לְּךָ אֵת עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים (ולאחר שאקח את המלוכה מבנו) אתן לך למלוך על עשרת השבטים שאקח ממנו[110]: (לו) וְלִבְנוֹ אֶתֵּן שֵׁבֶט אֶחָד לבנו של שלמה אתן למלוך על שבט אחד,[111] לְמַעַן הֱיוֹת נִיר לְדָוִיד עַבְדִּי כָּל הַיָּמִים לְפָנַי בִּירוּשָׁלִַם (אתן לבנו של שלמה למלוך על שבט אחד) כדי שיהיה נר מזרעו של דוד שיאיר את העיר ירושלים. הנר הוא משל למלכות, והקב"ה אמר שהוא רוצה שמלך מצאצאיו של דוד יאיר, ימלוך, על העיר ירושלים,[112] הָעִיר אֲשֶׁר בָּחַרְתִּי לִי לָשׂוּם שְׁמִי שָׁם ירושלים היא העיר שבחרתי בה כדי להשרות שם את שכינתי[113]: (לז) וְאֹתְךָ אֶקַּח אני (ה') אקרב אותך (ירבעם) אליי,[114] וּמָלַכְתָּ בְּכֹל אֲשֶׁר תְּאַוֶּה נַפְשֶׁךָ ואתה תמלוך בכל אשר תרצה, כלומר: מלכותך תהיה גדולה וחזקה,[115] וְהָיִיתָ מֶּלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל ואתה תהיה מלך על רוב עם ישראל[116]: (לח) וְהָיָה אִם תִּשְׁמַע אֶת כָּל אֲשֶׁר אֲצַוֶּךָ אם תשמע לכל מה שאצווה אותך,[117] וְהָלַכְתָּ בִדְרָכַי ואם אתה תלך בדרכיי,[118] וְעָשִׂיתָ הַיָּשָׁר בְּעֵינַי ואם תעשה את מה שישר בעיניי (ומיד מפרט מהו הישר בעיני ה'),[119] לִשְׁמוֹר חֻקּוֹתַי וּמִצְוֹתַי כַּאֲשֶׁר עָשָׂה דָּוִד עַבְדִּי (אם תעשה את מה שישר בעיניי, כלומר) תקיים את מצוותיי וחוקותיי כמו שעשה דוד עבדי,[120] וְהָיִיתִי עִמָּךְ (אם תקיים את מצוותיי וחוקותיי) אני (ה') אהיה בעזרתך,[121] וּבָנִיתִי לְךָ בַיִת נֶאֱמָן ואני (ה') אבנה לך בית מלכות שיתקיים לאורך הדורות,[122] כַּאֲשֶׁר בָּנִיתִי לְדָוִד (בית המלכות שאבנה לך יהיה) כמו בית המלכות שבניתי לדוד (שגם לאחר קריעת הממלכה ממנו, אני משאיר לבנו שבט אחד למלוך עליו),[123] וְנָתַתִּי לְךָ אֶת יִשְׂרָאֵל אני אתן לך למלוך על רוב עם ישראל[124]: (לט) וַאעַנֶּה אֶת זֶרַע דָּוִד אני (ה') ייסרתי את זרע דוד, את בניו של דוד, על ידי שאקח מהם את המלוכה על עשרה שבטים,[125] לְמַעַן זֹאת (עיניתי את זרעו של דוד) בגלל ששלמה חטא,[126] אַךְ לֹא כָל הַיָּמִים אולם, לא אמשיך לענות את זרע דוד לעולם, ובימות המשיח, תחזור המלכות לזרע דוד[127]: (מ) וַיְבַקֵּשׁ שְׁלֹמֹה לְהָמִית אֶת יָרָבְעָם שלמה רצה להרוג את ירבעם בגלל שירבעם מרד בו,[128] וַיָּקָם יָרָבְעָם וַיִּבְרַח מִצְרַיִם אֶל שִׁישַׁק מֶלֶךְ מִצְרַיִם ירבעם קם וברח אל מצרים, שם מלך אדם בשם "שישק" (אין זה חמיו של שלמה, אלא מלך שמלך אחרי פרעה חותן שלמה),[129] וַיְהִי בְמִצְרַיִם עַד מוֹת שְׁלֹמֹה ירבעם נשאר במצרים עד מות שלמה[130]: (מא) וְיֶתֶר דִּבְרֵי שְׁלֹמֹה וְכָל אֲשֶׁר עָשָׂה המעשים האחרים שעשה שלמה שאינם כתובים בספר מלכים (רק חלק קטן מהמעשים של כל אחד מהמלכים נכתבו בספר מלכים – רק הדברים שהנביא רצה ללמדנו לדורות –  אך שאר מעשי המלכים נכתבו בספרי זכרונות אותם כתבו סופרי המלך),[131] וְחָכְמָתוֹ וכן דברי חכמתו של שלמה,[132] הֲלוֹא הֵם כְּתֻבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי שְׁלֹמֹה (מעשיו וחכמתו של שלמה) כתובים בספר אחר שיוחד לספר על המלך שלמה. ספר זה נקרא "ספר דברי שלמה"[133]: (מב) וְהַיָּמִים אֲשֶׁר מָלַךְ שְׁלֹמֹה בִירוּשָׁלִַם עַל כָּל יִשְׂרָאֵל אַרְבָּעִים שָׁנָה שלמה מלך על כל ישראל בירושלים במשך ארבעים שנה (בניגוד לדוד אביו שאמנם מלך על ישראל ארבעים שנה, אך הוא לא מלך על כל ישראל במשך כל השנים, אלא הוא מלך בחברון על יהודה במשך שבע שנים)[134]: (מג) וַיִּשְׁכַּב שְׁלֹמֹה עִם אֲבֹתָיו וַיִּקָּבֵר בְּעִיר דָּוִד אָבִיו שלמה מת ונקבר בעיר דוד,[135] וַיִּמְלֹךְ רְחַבְעָם בְּנוֹ תַּחְתָּיו רחבעם, בנו של שלמה מלך במקומו[136]:

 

[1] תרגום. מלבי"ם: עד עתה סיפר הנביא על הצלחתו של שלמה בעקבות ששמע בקול ה' ועכשיו עובר הנביא לספר איך שבסוף חייו עזב את ה' ולכן ה' עזבו.

[2] מצודות. רד"ק: הנביא מציין את בת פרעה, היות והיא הייתה תחילת הקלקול של שלמה. רלב"ג: בת פרעה הייתה אסורה על שלמה, היות ומצרי מותר לבא בקהל רק מדור שלישי שהתגייר. גם לגבי העמוניות והמואביות כתב רלב"ג שהיה ראוי לשלמה שלא יתחתן איתן, ולמרות שלמדו חז"ל עמוני ולא עמונית ושהנקבות כן מותרות לבוא בקהל, עדיין היה ראוי שהמלך יקפיד שזרעו יהיה שלם.

[3] רד"ק: בכך עבר שלמה על שני איסורים: עצם ריבוי הנשים היה אסור לו אפילו אם הן היו מישראל וכל שכן שהיו נשים נכריות שהטו את לבבו לעבוד עבודה זרה. מלבי"ם הוסיף כאיסור שלישי את עצם אהבת אותן נשים.

[4] מצודות. לשיטתו, עיקר הבעייה הייתה עם החיתיות היות והיו משבעת העמים. רד"ק: גם שאר הנשים היו אסורות, כל עוד הן לא התגיירו.

[5] תרגום. מצודות: פירוש המילה "אכן" היינו "באמת".

[6] תרגום.

[7] תרגום.

[8] עיין בביאורנו לספר בראשית פרק כה' פסוק ו' ובהערות שם והבאנו שם את מחלוקת רש"י ורמב"ן בהגדרת פילגש. רש"י סובר שפילגש היא אישה שהתחתנה ללא כתובה בעוד רמב"ן סובר שפילגש היא אישה שהתחתנה ללא כתובה וקידושין.

[9] תרגום. מלבי"ם: פעמיים מוזכר בפסוקים אלה שנשיו של שלמה היטו את לבבו. בפסוק זה מדבר הכתוב על תקופת בחרותו של שלמה, אז היטו נשיו אותו לחטאים קלים, ובפסוק הבא מתואר שנשיו היטו אותו אחרי עבודה זרה.

[10] מצודות.

[11] תרגום.

[12] מצודות.

[13] מצודות.

[14] תרגום.

[15] מצודות + רלב"ג.

[16] מצודות.

[17] מצודות.

[18] תרגום. כנראה שצריך לומר שהחזרה כאן על עבודת המולך היא משום שהייתה כאן בנייה חדשה של במה.

[19] מצודות.

[20] מצודות. מלבי"ם: כתב הסבר נוסף ששלמה הבין כיצד ניצן לעבוד כל אחד מהגרמים השמימיים ולעת זקנותו לימד כל אחת מנשותיו כיצד לעבוד את העבודה הזרה שרצו לעבוד.

[21] מצודות.

[22] מצודות. כבר כתבנו בעניין ההתגלות השלישית שהייתה כביכול לשלמה בשעת בניית בית המקדש בפרק ו', עיי"ש דברינו ובתחילת פרק ט' בדברינו שם. רלב"ג: הציון שה' התגלה אל שלמה פעמיים בא לומר לנו שלא ייתכן ששלמה עצמו עבד עבודה זרה ממש, שהרי ה' התגלה אליו, אלא שחטאו היה שלא מיחה בנשותיו.

[23] מלבי"ם והוסיף שדבר ששמע אדם מה' בעצמו ועבר עליו, אין לו תקנה.

[24] מצודות. רד"ק: הנביא היה אחיה השילוני.

[25] מצודות. רש"י כתב שהכוונה היא שה' אמר לשלמה שהוא יודע שהוא עובר על מצוות ה' ומהר"י קרא פירט יותר וכתב ששלמה ידע שעובד על ציווי ה' מכיוון שאיתו היה ספר משנה התורה שמלך צריך לכתוב לעצמו.

[26] תרגום.

[27] תרגום.

[28] תרגום.

[29] תרגום.

[30] תרגום.

[31] תרגום.

[32] מצודות. רד"ק בפירושו לפרק יב' פסוק לא' כתב שכאשר הלויים לא רצו לעבוד עבודה זרה בעגלים, ירבעם גירש אותם לתחום ממלכת יהודה.

[33] רלב"ג.

[34] מצודות.

[35] רד"ק ובפסוק טו' פירש שהדד חשב שיוכל להכות בישראל לאחר מותם של יואב ודוד, אך הדבר לא עלה בידו עד לימים שבהם הזדקן שלמה.

[36] מצודות. רד"ק הוסיף פירוש נוסף שהכוונה היא שהמלך היה באדום, כלומר, הכוונה לאביו של הדד שהיה באדום ולא להדד עצמו.

[37] מצודות.

[38] מצודות. מלבי"ם: היו שני שלבים במלחמה באדום. לאחר השלב הראשון שבו ניצח יואב והלך לקבור את החללים, מרדו בו שוב חיילי אדום ואז הכרית יואב את כל הזכרים.

[39] מצודות. תרגום: הכוונה היא שדוד הפשיט את חיילי אדום ממה שלבשו בשעת המלחמה.

[40] מצודות.

[41] רד"ק.

[42] תרגום.

[43] מצודות.

[44] תרגום.

[45] מצודות.

[46] מצודות.

[47] רד"ק. מצודות: הסיבה שהדד לקח איתו אנשים מפארן היא משום שרצה שייראה מכובד יותר עם משלחת מכובדת.

[48] תרגום.

[49] רד"ק בפסוק טו' הסביר שהסיבה שהנביא כתב את הדברים האלה היא כדי לספר לנו כמה הדד שנא את ישראל שהיה מוכן לוותר על כל הדברים האלה ובלבד להיות שטן לשלמה. בפסוק כא' כתב שכל עוד היה במצרים לא היה יכול לתקוף את ישראל משום שבת פרעה הייתה נשואה לשלמה.

[50] מצודות.

[51] תרגום. בעניין היות לחם שם כולל למזוק, עיין רש"י בפירושו לספר ויקרא, פרק כא' פסוק יז'.

[52] רד"ק.

[53] תרגום.

[54] תרגום.

[55] מצודות.

[56] מצודות.

[57] מצודות.

[58] רש"י: דוד שמת מיתת עצמו, נאמר בו שכב. יואב שנהרג, נאמר בו מת. בפירוש נוסף הסביר רש"י את ההבדל בלשון משום שדוד הניח אחריו בן ראוי ויואב לא הניח.

[59] מצודות.

[60] מצודות.

[61] מצודות.

[62] מהר"י קרא.

[63] רד"ק.

[64] רד"ק.

[65] מלבי"ם.

[66] רד"ק.

[67] מצודות.

[68] מצודות.

[69] רד"ק. מלבי"ם: אין הכוונה לרזון ואנשיו אלא להדד ורזון.

[70] מצודות. רד"ק: מעת שקם לשטן עד סוף ימי שלמה.

[71] מצודות.

[72] מצודות ורלב"ג בפירושו הראשון. בפירושו השני כתב רלב"ג: כשרזון ראה שלא היה יכול לכבוש את כל ישראל, פנה לכבוש רק את ארם שם היה נציב מישראל, אך נהיה לו מזה מצוקה בליבו שאינו יכול לכבוש את כל ישראל ותמיד חיכה לרגע שיוכל לעשות לישראל רע.

[73] מצודות. רד"ק בפסוק כג' מתאר את עלייתו של רזון: בתחילה היה מפקד על קבוצת חיילים (שר גדוד), לאחר מכן הלך לדמשק יחד עם חייליו והצליח לשלוט שם, לאחר מכן שלט יחד עם חייליו על כל ארם עד שהגיע בסופו של דבר למצב שהיה יכול לשלוט על ארם לבדו.

[74] מצודות. רד"ק: במדרש כתוב שנבט הוא מיכה הוא שבע בן בכרי, אך מדרש זה קשה משום שנבט היה משבט אפרים ואילו שבע בן בכרי היה משבט בנימין. מלבי"ם: מעבר לשטנים שהעמיד ה' לשלמה מהעמים סביבו, העמיד ה' גם את ירבעם שיהיה לו שטן מבית.

[75] תרגום.

[76] תרגום. מלבי"ם: למרות היותו של ירבעם יתום ועבד המלך, בכל זאת התגאה מספיק כדי למרוד במלך.

[77] מצודות. רלב"ג: עצם מינויו של ירבעם להיות עבדו של שלמה גרמה לכך שהוא יתמלא בגאווה וירצה למרוד בשלמה.

[78] מצודות. רש"י כתב שהכוונה היא שירבעם הוכיח את שלמה ברבים, אך נראה שכוונתו דומה לכוונת מצודות.

[79] מצודות.

[80] מצודות.

[81] רש"י. רד"ק: הכוונה היא שדוד השאיר פירצה בחומת ירושלים כדי שאם ישראל ימרדו בו, הוא יוכל לברוח דרך החומה. שלמה סגר פירצה זו וירבעם הוכיחו על שגבה ליבו והיה בטוח בכך שישראל לא ימרדו בו. מצודות: היה מקום בחומה שדוד השאיר אותה פרוצה כדי שעם ישראל יוכל לעבור דרכו כשיבואו להישפט בפני דוד, ושלמה סגר פירצה זו כאילו שאינו רוצה לשפוט את עם ישראל.

[82] רד"ק. כמו כן הביא את דברי חז"ל האומרים שירבעם זכה למלכות בזכות שהוכיח את שלמה אך נענש מפני שהוכיחו ברבים. רלב"ג: ירבעם חטא בשני דברים: עצם הוכחת שלמה על מעשיו ובכך שלא חלק כבוד לשלמה וקרא לו בשמו.

[83] רלב"ג בפירושו לספר שמואל א' פרק טז' פסוק יח'. מלבי"ם: בגלל היותו של ירבעם גיבור חיל, תפקידו היה לבנות את הבניינים שבנה שלמה במילוא.

[84] רש"י.

[85] מצודות. רש"י: המינוי לגבות מיסים משבט יוסף התאים משום שירבעם היה משבט אפרים. מלבי"ם: הכוונה ששלמה מינה אותו להיות אחראי על הבניינים שבנו אנשי שבט יוסף.

[86] מצודות. רד"ק בפסוק כו' כתב שדברי אחיה אל ירבעם קדמו למרד ירבעם וזוהי הסיבה שירבעם העיז בכלל למרוד בשלמה ולהוכיח אותו על בניית המילוא.

[87] מצודות.

[88] רד"ק.

[89] מצודות.

[90] מצודות.

[91] מצודות.

[92] מצודות.

[93] מצודות בפירושו הראשון. בפירושו השני: קרע בבגד שנים עשר קרעים כך שהיו שלש עשרה חתיכות. מלבי"ם: סיבת קריעת הבגד היא כדי שהנבואה תחול גם אם שלמה יחזור בתשובה.

[94] מצודות.

[95] תרגום.

[96] מצודות בפסוק ל'. רד"ק בפרק יב' פסוק לא' כתב שירבעם גירש את הלויים מתחום ממלכתו מכיוון שלא רצו לעבוד עבודה זרה את העגלים והם הלכו להתגורר בתחום ממלכת יהודה.

[97] רד"ק.

[98] תרגום ועיין בביאורנו לפסוק יג'.

[99] תרגום.

[100] עיין בביאורנו לפסוק יג'.

[101] מצודות. רלב"ג: הכוונה היא ששלמה וביתו ומי שנטה אחריהם עזב את ה'.

[102] מצודות.

[103] תרגום.

[104] מצודות.

[105] מצודות.

[106] מצודות ועיין באוצר המאמרים שם ביארנו את דעות חז"ל לגבי מה עלה בגורלו של שלמה אם היה מלך והדיוט או מלך הדיוט ומלך. מלבי"ם: הסיבה שכתוב כאן לשון "נשיא" היא לומר ששלמה לא יוכל להוריש לבניו את עניין המלוכה כשם שלא ניתן להוריש את עניין הנשיאות.

[107] תרגום.

[108] תרגום.

[109] תרגום.

[110] תרגום.

[111] תרגום.

[112] מצודות. רש"י: הכוונה במילה "ניר" היא ממשלה ועול.

[113] תרגום.

[114] תרגום.

[115] מצודות. מלבי"ם: הקב"ה אמר לירבעם שתנאי לכך שימלוך הוא שימשול על כל כוחות נפשו.

[116] תרגום.

[117] תרגום. מלבי"ם: הכוונה היא שיקיים את מצוות ה' כפי שהקב"ה ציווה כפי שעשה דוד ולא יקיים רק כפי שמורה לו שכלו כפי שעשה שאול, ועל ידי כך יזכה גם שמלכותו תתקיים כמו מלכות בית דוד.

[118] תרגום.

[119] תרגום.

[120] תרגום.

[121] תרגום.

[122] מצודות.

[123] תרגום.

[124] תרגום.

[125] מצודות. רד"ק: חייבים לומר בעינוי היא לכך שהקב"ה קרע את הממלכה מידיהם של זרע דוד היות ומבחינת ייסורים אחרים, כל המלכים הטובים מצאצאיו של דוד חיו בטוב ושלוה.

[126] מצודות. רד"ק בשם המדרש: הכוונה היא לשלשים ושש השנים שהיה שלמה נשוי לבת פרעה, והמלכות הייתה אמורה להיקרע מבית דוד רק לשלושים ושש שנה ובשנת השלושים ושש לחזור. אלא שאסא קלקל ונשען על מלך ארם, לא חזרה אליו המלכות.

[127] מצודות. רלב"ג בפירושו לפסוקים לא' – לט' כתב שמכך שאנו רואים שהמלכות לא שבה לזרע דוד לא בימי בית ראשון ולא בימי בית שני, הנה יש הוכחה שבימות המשיח תשוב המלוכה לזרע דוד ואז לא תסור ממנו יותר, שאם לא כן ייצא חלילה שלא התקיימו דברי נבואה אלה.

[128] מצודות.

[129] רד"ק וכתב ששישק לא אהב את שלמה ולכן ירבעם חשב שיוכל למצוא אצלו מקלט.

[130] תרגום.

[131] מהר"י קרא.

[132] תרגום.

[133] מצודות. רד"ק: שלמה חיבר ספרים רבים, ולכל דבר חכמה כתב ספר מיוחד, אלא שספרים אלה אינם נמצאים היום בידינו.

[134] מלבי"ם.

[135] תרגום.

[136] תרגום.

 

עיקרי התועלויות לרלב"ג:

  1. יש להקריב את הקרבנות על ידי כהנים ובדבר זה עשה שלמה שלא כדין שכתוב שהוא עצמו הקריב בבמות.
  2. על ידי הקרבת קרבנות עולה, האדם יכול להגיע אל הנבואה, כמו ששלמה הגיע לנבואה לאחר שהקריב קרבנות בגבעון.
  3. הקב"ה יכול להחכים את האדם על ידי נבואה וחלום, גם כשהאדם לא למד את התוכן שבה מחכים אותו הקב"ה.
  4. אדם שלם אינו רוצה עושר וחיים אלא כדי להגיע אל השלמות, כשם ששלמה לא רצה אלא את השגת השלמות.
  5. אדם שמבקש דבר מאת אדונו, לא יבקש הרבה, כשם ששלמה ביקש רק חכמה.
  6. ראוי לתת לאדם הרבה יותר ממה שמבקש, כשם שהקב"ה נתן לשלמה יותר ממה שביקש (וזאת מפני שאדם צנוע בד"כ אינו מבקש הרבה כפי שכתב בתועלת החמישית, וממילא ראוי לתת לו את מה שהוא צריך).
  7. אדם צריך לשמוח על הטובה שייעד לו הקב"ה עוד לפני שהתקיימה כשם ששלמה שמח שמחה גדולה ועלה לירושלים לפני ארון הברית.
  8. השופט צריך לנסות למצוא תחבולות על מנת לדעת מי מהעומדים לפניו דובר אמת, כשם ששלמה אמר לגזור את הבן החי.
  9. כהן גדול ששימש, יישאר כהן גדול כל ימיו, ולכן כתוב על אביתר שהוא כהן למרות ששלמה גירש אותו.
  10. המלך אמור להטיל מס על תושבי ממלכתו כדי לכלכל את צרכי המלך כפי שעשה שלמה.
  11. לפרסם שהקב"ה קיים את דבריו להניח לישראל מכל אויביהם.
  12. פרסום העושר והכבוד שהיה לשלמה.
  13. אדם צריך להשקיע ככל כוחו על מנת לקדם מטרה מסוימת, כשם ששלמה פעל ככל כוחו לשכנע את חירם לכרות לו את העצים.
  14. המלך יכול להעביד את התושבים והגרים על מנת לעשות את מלאכתו ואת מלאכת עבודת בית המקדש.
  15. צריך למנות ממונים רבים כדי שלא יחסר מלאכת התיקון.
  16. בניין בית המקדש צריך להיות לשם ה'.
  17. חישוב הזמן שעבר מיציאת מצרים ועד לבניין בית המקדש (כמו שכתוב שעברו ארבע מאות ושמונים שנה).
  18. ללמדנו שהמידות של בית המקדש היו בפרופורציה למידות המשכן (פי שתיים).
  19. ראוי לאדם שיעשה את מלאכת ה' בזריזות יותר מאשר מלאכתו האישית כשם ששלמה בנה את ביהמ"ק במהירות גבוהה יותר מאשר את ביתו.
  20. ראוי לאדם להקדיש מקניינו לכבוד ה' כשם ששלמה הקדיש את ממונו למרות שכבר הוקדשו הרבה מאוד דברים על ידי דוד.
  21. ללמדנו על השראת השכינה בבית המקדש.
  22. ראוי לאדם שמברך אחרים, שיהיה עם פניהם כלפיו, כשם ששלמה היה עם פניו לכיוון העם.
  23. ראוי לברך את ה' על הטובה כשם שעשה שלמה בחנוכת בית המקדש.
  24. אדם צריך להידבק אל ה' בתפילתו, ולכן שלמה התפלל את תפילתו בבית המקדש ליד המזבח, מקום שראוי שתהיה שם דבקות בה'.
  25. לדעת שה' אחד ורואים זאת מתפילתו של שלמה.
  26. להודיע שה' שומר על עבדיו הדבקים בו בהשגחה פרטית כפי שעולה מתפילת שלמה.
  27. כל דבר שה' ייעד לאדם, האדם צריך להיות ראוי לייעוד זה, כשם שהקב"ה קרע בסופו של דבר את הממלכה מידי צאצאיו של דוד שלא היו ראויים לכך.
  28. תפילה על צרכי יחיד או רבים, ראוי לה שתהיה בבית המקדש.
  29. התפילה לא תועיל להסיר פורענויות שבאו על האדם שחטא, אלא אם האדם יחזור בתשובה כפי שאמר שלמה בתפילתו.
  30. ככל שמעלתו של אדם גדולה יותר, כך ראוי שיהיה שפל יותר בעיניו כלפי ה', ולכן שלמה כרע על ברכיו בשעה שהתפלל.
  31. כאשר אדם מודה לה' על טובה שהגיעה לו ועל טובה שהגיעה לאדם אחר, עליו להקדים קודם את הטובה שהגיעה לו, כפי ששלמה הקדים את ההודאה על המלכות להודאה על שה' הניח לישראל מהאויבים.
  32. להודיע על חנוכת הבית שנשכה שבעה ימים.
  33. להודיע לנו על ההשגחה האלוקית שבגלל שהיה ידוע להשגחה ששלמה עתיד לחטוא, בהתגלות ה' אל שלמה בחנוכת בית המקדש, הזהיר אותו הקב"ה מכך.
  34. אין ראוי שמלך ימעיט מארץ ישראל, ואם הוא כבר צריך למעט מארץ ישראל, ימסור את מה שיהיה בכך תועלת כלשהי, כשם ששלמה נתן לחירם ערים מארץ כבול.
  35. לומר שכשם שמלכת שבא ראתה את חכמת שלמה, כך כל מה שעשה שלמה היה בחכמה רבה, כולל הכסא שלו.
  36. להודיעל נו את חכמת התורה שאסרה על המלך להרבות סוסים ונשים שהביאו את שלמה למכשול.
  37. להודיע שמיד לאחר שחטא שלמה, ה' הוכיח אותו.
  38. אין ראוי לאדם שקרוב למלכות שיתגאה, שהרי ירבעם היה מקורב למלכות והגאווה הביאה אותו לפחד ממוות כל ימי שלמה.
  39. ראוי לאדם לעשות את מעשיו בחכמה כפי האפשר, כשם שאחיה חיכה שירבעם ייצא מחוץ לירושלים ויהיה לבד ואז יוכל לומר לו את דברי הנבואה.
  40. להודיע שבסופו של דבר תחזור המלוכה אל זרע בית דוד.

 

חידון מסכם לה - סו

חידון התנ"ך העולמי המקון, ספר ישעיהו חידון מסכם פרקים לה - סו
חידון התנ"ך תשפ"ב

חידון ישעיהו סה - סו

חידון התנ"ך העולמי המקוון - ישעיהו פרקים סה- סו
חידון התנ"ך תשפ"ב

ישעיהו מסכם נז - סד

חידון התנ"ך העולמי המקוון - ישעיהו - מסכם נז - סד
חידון התנ"ך תשפ"ב

חידון ישעיהו סג - סד

חידון התנ"ך העולמי המקוון - קיץ תשפ"ב - ישעיהו סג -סד
חידון התנ"ך תשפ"ב