מלכים ב פרק יד

ביאור ושננתם עם חלק מההערות לספר מלכים ב' פרק יד'.

מערכת אוצר התורה - ושננתם | כד' אדר תשע"ח

מלכים ב פרק יד

(א) בִּשְׁנַת שְׁתַּיִם לְיוֹאָשׁ בֶּן יוֹאָחָז מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל מָלַךְ אֲמַצְיָהוּ בֶן יוֹאָשׁ מֶלֶךְ יְהוּדָה: (ב) בֶּן עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה הָיָה בְמָלְכוֹ וְעֶשְׂרִים וָתֵשַׁע שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם וְשֵׁם אִמּוֹ יְהוֹעַדָּן מִן יְרוּשָׁלִָם: (ג) וַיַּעַשׂ הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יְקֹוָק רַק לֹא כְּדָוִד אָבִיו אמציה אמנם עשה מעשים שהיו טובים בעיני ה', אך מדרגת מעשיו הטובים לא היו כמדרגת המעשים הטובים שעשה דוד שהיה סב סבו. הכוונה היא שאמציה לא עשה את הטוב מאהבת ה', אלא מצוות אנשים מלומדה,[1] כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה יוֹאָשׁ אָבִיו עָשָׂה: (ד) רַק הַבָּמוֹת לֹא סָרוּ עוֹד הָעָם מְזַבְּחִים וּמְקַטְּרִים בַּבָּמוֹת: (ה) וַיְהִי כַּאֲשֶׁר חָזְקָה הַמַּמְלָכָה בְּיָדוֹ כאשר מעמדו של אמציה כמלך התחזק,[2] וַיַּךְ אֶת עֲבָדָיו הַמַּכִּים אֶת הַמֶּלֶךְ אָבִיו אמציה הרג את עבדיו שרצחו את יואש אביו, דהיינו: את יוזבד בן שמעת ואת יהוזבד בן שומר[3]: (ו) וְאֶת בְּנֵי הַמַּכִּים לֹא הֵמִית את הבנים של מי שמרד בו, את בניהם של יוזבד בן שמעת ויהוזבד בן שומר, לא הרג אמציה,[4] כַּכָּתוּב בְּסֵפֶר תּוֹרַת מֹשֶׁה אֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק (אמציה לא הרג את בניהם של רוצחי אביו) כמו שכתוב בספר התורה שה' ציווה על ידי משה,[5] לֵאמֹר כך כתוב בספר התורה שה' ציווה על ידי משה:[6]  לֹא יוּמְתוּ אָבוֹת עַל בָּנִים אבות לא ייהרגו בגלל חטא של בניהם,[7] וּבָנִים לֹא יוּמְתוּ עַל אָבוֹת ובנים לא ייהרגו בגלל חטא של אבותיהם, כִּי אִם אִישׁ בְּחֶטְאוֹ יוּמָת אלא כל אדם נהרג על חטאיו שלו. אמציה לא הרג את בניהם של המורדים באביו משום שבתורה כתוב שאדם מת רק כעונש על חטא שהוא עצמו עשה ולא כעונש על חטא שעשה אביו או בנו[8]: (ז) הוּא הִכָּה אֶת אֱדוֹם בְּגֵיא מֶלַח אמציה הכה את אנשי אדום במקום שנקרא "גיא מלח",[9] עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים אמציה הרג עשרת אלפים חיילים מאדום בגיא מלח,[10] וְתָפַשׂ אֶת הַסֶּלַע בַּמִּלְחָמָה אמציה גם כבש במהלך המלחמה מבצר גדול שהיה בנוי על סלע,[11] וַיִּקְרָא אֶת שְׁמָהּ יָקְתְאֵל אמציה קרא את שמו של המבצר יקתאל, על שם קיהוי השיניים. לאחר שאמציה כבש את המבצר, הקב"ה החליט להשחית אותו על ידי שהוא גרם לו להתגרות במלך ישראל (כפי שנראה בפסוק הבא). סיבת הגירוי היא שאמציה החזיר איתו ממלחמה זו את העבודה הזרה של שעיר ועבד אותו,[12] עַד הַיּוֹם הַזֶּה המבצר נקרא בשם יקתאל גם לאחר שנים רבות, בזמן שנכתב ספר מלכים[13]: (ח) אָז שָׁלַח אֲמַצְיָה מַלְאָכִים אֶל יְהוֹאָשׁ בֶּן יְהוֹאָחָז בֶּן יֵהוּא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל לאחר שאמציה ניצח את אדום, הוא שלח שליחים אל יואש בן יהואחז בן יהוא מלך ישראל, לֵאמֹר כך אמר אמציה ליואש על ידי השליחים:[14] לְכָה נִתְרָאֶה פָנִים בוא נילחם אחד מול השני פנים אל פנים. בספר דברי הימים מסופר שחיילי ישראל היו תוקפים את ארץ יהודה בפעולות צבאיות קטנות, ולכן אמציה רצה לצאת למלחמה כוללת. אולם, כפי שראינו, הסיבה שאמציה רצה לצאת למלחמה כוללת, למרות שהוא ידע שאין לו שום סיכוי לנצח את יואש (משתי סיבות: יואש היה חזק יותר ממנו וגם עוד לא עברו ארבע דורות של יהוא שמלכו) היא שהקב"ה רצה להענישו על שהוא החזיר את העבודה הזרה של שעיר לאחר שהוא ניצח אותם[15]: (ט) וַיִּשְׁלַח יְהוֹאָשׁ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶל אֲמַצְיָהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה יואש מלך ישראל שלח שליחים אל אמציה מלך יהודה, לֵאמֹר כך אמר יואש לאמציה על ידי השליחים: הַחוֹחַ אֲשֶׁר בַּלְּבָנוֹן הקוץ שנמצא ביער לבנון,[16] שָׁלַח אֶל הָאֶרֶז אֲשֶׁר בַּלְּבָנוֹן שלח שליחים אל עץ הארז שנמצא ביער הלבנון, לֵאמֹר השליחים  של הקוץ אמרו לעץ הארז: תְּנָה אֶת בִּתְּךָ לְבְנִי לְאִשָּׁה (הקוץ מבקש) שתיתן את הבת שלך לבן שלי לאישה, וַתַּעֲבֹר חַיַּת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר בַּלְּבָנוֹן וַתִּרְמֹס אֶת הַחוֹחַ החיה שנמצאת ביער הלבנון, רמסה את הקוץ. הנמשל הוא: אמציה הוא הקוץ ויואש הוא הארז. אם הארז מתחבר עם הקוץ, גם לדברי שלום, כמו קשר נישואין בין בניהם, הדבר נחשב לחוסר כבוד כלפי עץ הארז, כל שכן שאין זה מכובד שהארז והקוץ יילחמו זה בזה[17]: (י) הַכֵּה הִכִּיתָ אֶת אֱדוֹם וּנְשָׂאֲךָ לִבֶּךָ בגלל שאתה (אמציה) הכית את אדום, התחלת להתגאות (ואתה חושב שאתה יכול להילחם בי ולנצח),[18] הִכָּבֵד וְשֵׁב בְּבֵיתֶךָ אם תשב בביתך, הכבוד שניצחת במלחמה מול אדום יישאר (אך אם תצא למלחמה ותפסיד בה, לא יישאר זכר מהכבוד שהתכבדת לאחר הניצחון על אדום. במקום שאנשים יזכרו את הניצחון על אדום, הם יזכרו את ההפסד שלך נגד ישראל),[19] וְלָמָּה תִתְגָּרֶה בְּרָעָה למה שתתחיל לריב איתי, ואז תבוא עליך רעה,[20] וְנָפַלְתָּה אַתָּה וִיהוּדָה עִמָּךְ (אם תצא להילחם נגדי) גם אתה תיהרג וגם ממלכת יהודה תספוג הפסד[21]: (יא) וְלֹא שָׁמַע אֲמַצְיָהוּ אמציה לא קיבל את דבריו של יואש, אמציה לא שמע בקול יואש ולא נמנע מלצאת להילחם נגדו,[22] וַיַּעַל יְהוֹאָשׁ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל יואש מלך ישראל עלה אל אמציה,[23] וַיִּתְרָאוּ פָנִים הוּא וַאֲמַצְיָהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה יואש ואמציה קיבלו את פניהם בקרב, יואש מלך ישראל ואמציה מלך יהודה נלחמו זה בזה,[24] בְּבֵית שֶׁמֶשׁ אֲשֶׁר לִיהוּדָה (המלחמה בין יואש לאמציה הייתה) בעיר בית שמש שנמצאת בנחלת שבט יהודה[25]: (יב) וַיִּנָּגֶף יְהוּדָה לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל חיילי יהודה הוכו על ידי חיילי ישראל,[26] וַיָּנֻסוּ אִישׁ לְאֹהָלָיו כל אחד מחיילי יהודה ברח חזרה לביתו[27]: (יג) הנביא מתאר את ניצחונו של יואש ואת ארבעת הפעולות שהוא עשה לאחר שהוא ניצח את אמציה: 1) וְאֵת אֲמַצְיָהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה בֶּן יְהוֹאָשׁ בֶּן אֲחַזְיָהוּ תָּפַשׂ יְהוֹאָשׁ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל בְּבֵית שָׁמֶשׁ יואש מלך ישראל הצליח לקחת בשבי בעיר בית שמש את אמציה בן יואש בן אחזיה מלך יהודה,[28] 2) וַיָּבֹא יְרוּשָׁלִַם וַיִּפְרֹץ בְּחוֹמַת יְרוּשָׁלִַם יואש עלה לירושלים ופרץ פירצה בחומת העיר,[29] בְּשַׁעַר אֶפְרַיִם עַד שַׁעַר הַפִּנָּה (יואש פרץ פירצה בחומת ירושלים) משער אפרים, שער שדרכו נכנס שבט אפרים כשעלה לבית המקדש, עד שער שהיה סמוך לבית המקדש ונקרא "שער הפינה",[30]  אַרְבַּע מֵאוֹת אַמָּה אורך הפירצה שפרץ אמציה היה ארבע מאות אמות[31]: (יד) 3) וְלָקַח אֶת כָּל הַזָּהָב וְהַכֶּסֶף וְאֵת כָּל הַכֵּלִים הַנִּמְצְאִים בֵּית יְקֹוָק וּבְאֹצְרוֹת בֵּית הַמֶּלֶךְ יואש לקח את כל הכסף, את כל הזהב ואת כל הכלים שהיו בבית המקדש ובאוצרות המלך,[32] 4) וְאֵת בְּנֵי הַתַּעֲרֻבוֹת (וכן לקח יואש) את בני התערובות שלקח אמציה כבני ערובה. בני התערובות הם בנים של שרי ממלכת יהודה, שאמציה לקח אליו, כדי למנוע מהשרים מלמרוד בו (וכך, אם הם ימרדו בו, הוא יהרוג את הבנים שלהם),[33] וַיָּשָׁב שֹׁמְרוֹנָה לאחר ביצוע הפעולות הנזכרות, יואש חזר לשומרון[34]: (טו) וְיֶתֶר דִּבְרֵי יְהוֹאָשׁ אֲשֶׁר עָשָׂה וּגְבוּרָתוֹ וַאֲשֶׁר נִלְחַם עִם אֲמַצְיָהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה הֲלֹא הֵם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל: (טז) וַיִּשְׁכַּב יְהוֹאָשׁ עִם אֲבֹתָיו וַיִּקָּבֵר בְּשֹׁמְרוֹן עִם מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּמְלֹךְ יָרָבְעָם בְּנוֹ תַּחְתָּיו: (יז) וַיְחִי אֲמַצְיָהוּ בֶן יוֹאָשׁ מֶלֶךְ יְהוּדָה אַחֲרֵי מוֹת יְהוֹאָשׁ בֶּן יְהוֹאָחָז מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה אמציה בן יואש מלך יהודה המשיך לחיות חמש עשרה שנה לאחר מותו של יואש בן יהואחז מלך ישראל: (יח) וְיֶתֶר דִּבְרֵי אֲמַצְיָהוּ הֲלֹא הֵם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יְהוּדָה: (יט) וַיִּקְשְׁרוּ עָלָיו קֶשֶׁר בִּירוּשָׁלִַם לאחר שיואש החזיר את אמציה למלכותו, מרדו באמציה בירושלים,[35] וַיָּנָס לָכִישָׁה אמציה ברח ללכיש,[36] וַיִּשְׁלְחוּ אַחֲרָיו לָכִישָׁה המורדים באמציה שלחו ללכיש אנשים שיתפסו אותו שם, וַיְמִתֻהוּ שָׁם המורדים הרגו את אמציה בלכיש: (כ) וַיִּשְׂאוּ אֹתוֹ עַל הַסּוּסִים נשאו את אמציה על מרכבה שהייתה רתומה לשני סוסים (בפסוק לא מסופר מי נשא אותו),[37] וַיִּקָּבֵר בִּירוּשָׁלִַם עִם אֲבֹתָיו בְּעִיר דָּוִד אמציה נקבר בעיר דוד בירושלים, במקום הקבורה ששם נקברו אבותיו: (כא) וַיִּקְחוּ כָּל עַם יְהוּדָה אֶת עֲזַרְיָה וְהוּא בֶּן שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה העם שביהודה לקח את עזריה (בנו של אמציה) כשהוא היה בן שש עשרה שנה, וַיַּמְלִכוּ אֹתוֹ תַּחַת אָבִיו אֲמַצְיָהוּ העם שביהודה המליך את עזריה למלוך על יהודה במקומו של אמציה אביו: (כב) הוּא בָּנָה אֶת אֵילַת עזריה ביצר את העיר אילת, ובנה לעיר אילת חומה,[38] וַיְשִׁבֶהָ לִיהוּדָה עזריה החזיר את אילת לשלטון מלכות יהודה על ידי שהוא ביצר אותה. בהתחלה הייתה שייכת העיר אילת לממלכת יהודה, ואדום כבשו את העיר. כאשר אמציה ניצח את אדום, הוא החזיר את אילת לשליטת ממלכת יהודה, אך העיר עדיין הייתה פרוצה. כאשר עזריה התחיל למלוך, הוא גם ביצר את העיר אילת, ולכן נחשב הדבר בעיני הנביא שהוא החזיר את אילת ליהודה,[39] אַחֲרֵי שְׁכַב הַמֶּלֶךְ עִם אֲבֹתָיו עזריה ביצר את אילת לאחר מותו של אמציה[40]: (כג) בִּשְׁנַת חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה לַאֲמַצְיָהוּ בֶן יוֹאָשׁ מֶלֶךְ יְהוּדָה מָלַךְ יָרָבְעָם בֶּן יוֹאָשׁ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל בְּשֹׁמְרוֹן אַרְבָּעִים וְאַחַת שָׁנָה ירבעם בן יואש מלך על ישראל ארבעים ואחת שנים מקוטעות[41]: (כד) וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי יְקֹוָק לֹא סָר מִכָּל חַטֹּאות יָרָבְעָם בֶּן נְבָט אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת יִשְׂרָאֵל: (כה) הוּא הֵשִׁיב אֶת גְּבוּל יִשְׂרָאֵל ירבעם נלחם נגד ארם וכבש מהם שטחים נרחבים, ועל ידי כך הוא החזיר את גבולות ממלכת ישראל למה שהיו מקודם,[42] מִלְּבוֹא חֲמָת עַד יָם הָעֲרָבָה (ירבעם החזיר את גבולות ממלכת ישראל) ממקום שנקרא "לבוא חמת" עד ים הערבה – ים המלח, וכך חזר שטח ממלכת ישראל לגודל שבו הוא היה לפני שהעמים מסביב התחילו להילחם נגד בני ישראל כעונש על החטאים שלהם (על ידי כך ירבעם הרחיב את גבול ממלכת ישראל מעבר להרחבה שאביו יואש הצליח להרחיב את הגבול),[43] כִּדְבַר יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד עַבְדּוֹ יוֹנָה בֶן אֲמִתַּי הַנָּבִיא אֲשֶׁר מִגַּת הַחֵפֶר (גבולות ממלכת ישראל חזרו להיות כמו שהם היו לפני המלחמות נגד העמים) כמו שה' אמר בנבואתו ליונה בן אמיתי, שהיה נביא מגת החפר. נבואה זו של הנביא יונה לא הוזכרה בנביא עצמו[44]: (כו) כִּי רָאָה יְקֹוָק אֶת עֳנִי יִשְׂרָאֵל (ה' הושיע את ישראל בימיו של ירבעם) בגלל שה' ראה את עניים, את מצוקתם של ישראל, ולא בגלל שהיו להם זכויות שהצדיקו זאת,[45] מֹרֶה מְאֹד (מצב עם ישראל) השתנה כל הזמן לרעה, מצב עם ישראל התדרדר כל הזמן,[46] וְאֶפֶס עָצוּר ואין בישראל רכוש שמכונס בבית,[47] וְאֶפֶס עָזוּב ואין בישראל מקנה המפוזר בשדה,[48] וְאֵין עֹזֵר לְיִשְׂרָאֵל לא היה מישהו שיעזור ויושיע את ישראל[49]: (כז) וְלֹא דִבֶּר יְקֹוָק לִמְחוֹת אֶת שֵׁם יִשְׂרָאֵל מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם ה' לא רצה למחות את שמם של ישראל מתחת השמים,[50] וַיּוֹשִׁיעֵם בְּיַד יָרָבְעָם בֶּן יוֹאָשׁ ולכן ה' הושיע את ישראל על ידי ירבעם בן יואש (ולא בגלל הזכויות של עם ישראל)[51]: (כח) וְיֶתֶר דִּבְרֵי יָרָבְעָם וְכָל אֲשֶׁר עָשָׂה וּגְבוּרָתוֹ אֲשֶׁר נִלְחָם שאר מעשיו והמלחמות שירבעם נלחם ומעשי גבורתו, וַאֲשֶׁר הֵשִׁיב אֶת דַּמֶּשֶׂק וְאֶת חֲמָת לִיהוּדָה וכן הסיפור שמספר את המקרה שבו ירבעם החזיר את דמשק וחמת לשלטון ממלכת יהודה (למרות שירבעם היה מלך מישראל, הוא החזיר ליהודה את הערים האלה לאחר שהוא נלחם נגד ארם),[52] בְּיִשְׂרָאֵל ירבעם הצליח לכבוש את דמשק וחמת על ידי חיילים וגיבורים מצבא ישראל ,ולא היו עימו חיילים מיהודה (ולמרות זאת הוא העביר את הערים האלה לשלטון ממלכת יהודה),[53] הֲלֹא הֵם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל: (כט) וַיִּשְׁכַּב יָרָבְעָם עִם אֲבֹתָיו עִם מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּמְלֹךְ זְכַרְיָה בְנוֹ תַּחְתָּיו[54]:

 

[1] מלבי"ם.

[2] תרגום.

[3] תרגום.

[4] תרגום.

[5] תרגום.

[6] עפ"י הגר"א בפירושו לספר יהושע פרק א' פסוק א'.

[7] רד"ק. פסוק זה קשה מאוד, שהרי כאן משמע שכוונת הפסוק היא היא שאמציה לא הרג את בני המורדים  באביו משום שכל אדם מת כעונש רק על חטאים שהוא עצמו עשה. לעומת זאת, הפירוש של הפסוק בספר דברים (שם מקור הפסוק המובא כאן) על פי חז"ל הוא שאדם לא יכול להיהרג על פי עדותו של אביו או של בנו, וכיצד מתיישב הדבר אצלנו? בפירושו כותב רד"ק "אלא שרבותינו ז"ל קיבלו כי בכלל לאו זה עדות הקרובים כמו שתרגם אונקלוס על פום בנין ועל פום אבוהון. אבל עיקר האזהרה הוא שלא יומתו האבות בעוון הבנים והבנים בעוון אבות כמו שהביא ראיה הנה מהפסוק". כלומר: לפי רד"ק, הפסוק בא ללמדנו שתי הלכות: האיסור הראשון הוא איסור הריגה של אדם בחטא של אביו או בנו ואיסור נוסף שאסור להרוג אדם על פי עדות אביו או בנו. ועיין בספר על מקומו של פשוטו של מקרא של הרב יהודה קופרמן שליט"א, ירושלים תשס"א, עמודים 28-29. כמו"כ כתב רד"ק בפירושו לספר שמואל ב' פרק כא' פסוק ז' שהפסוק "לא יומתו" נאמר רק על מיתה בידי אדם ולא על מיתה בידי שמים. מלבי"ם: יש לחלק את הפסוק לשניים ועיקר הפסוק אמנם נאמר לדרשת חז"ל אך מסוף הפסוק "איש בחטו יומתו", הביא הכתוב הוכחה לכך שאסור להרוג את הבן בגלל חטאו של אביו. אמנם דבריו לכאורה קשים גם כן משום שדרשת חז"ל דורשת גם את סוף הפסוק.

[8] רד"ק.

[9] תרגום.

[10] רד"ק: הנביא כותב רק על החיילים בגי מלך שנהרגו ולא על החיילים שנהרגו במקומות האחרים.

[11] מצודות. מהר"י קרא: הכוונה אינה שאמציה כבש את המבצר, אלא הכוונה היא שחיילי יהודה לקחו עשרת אלפים חיילים משעיר, העלו אותם לראש הסלע ומשם השליכו אותם.

[12] רש"י. רד"ק: סיבת השינוי היא על עניים שהיה ידוע אצלם.

[13] עיין אוצר מפרשי התנ"ך על ספר בראשית שם הסברנו את משמעות הביטוי "עד היום הזה".

[14] עפ"י הגר"א בפירושו לספר יהושע, פרק א' פסוק א'.

[15] מצודות. ונראה לי אולי לומר שזוהי הסיבה שבתחילת הפסוק מיוחס יואש עד ליהוא, כדי לומר שלא היה לאמציה סיכוי לנצח במלחמה משום שיואש הוא רק נכדו של יהוא, וצריכים לעבור ארבע דורות עד שתוסר מלכותו של יהוא.

[16] מצודות. רלב"ג: הסיבה שיואש ביזה את אמציה היא משום שאמציה היה מזרע אחזיה מלך יהודה שהיה מצאצאי אחאב. זוהי גם הסיבה שלאחר שניצחו, ייחס אותו לאחזיה (בפסוק יג'). רש"י: הכוונה בחוח היא לשכם בן חמור שביקש לבוא בקשרי נישואין עם יעקב, ובני יעקב באו והרגו את שכם ואנשיו.

[17] מצודות.

[18] מצודות.

[19] מצודות.

[20] מצודות.

[21] תרגום.

[22] תרגום.

[23] תרגום.

[24] תרגום.

[25] רד"ק: הדגש כאן הוא שיואש בא להילחם בתוך גבול ממלכת יהודה. רלב"ג: הדבר מראה על הביטחון המופרז של יואש.

[26] תרגום.

[27] תרגום.

[28] רלב"ג (בפירושו לפסוק ט'): הסיבה שאמציה יוחס כאן לאחזיה היא כדי לומר את הסיבה שיואש ביזה אותו. אמציה היה צאצא של אחזיה שהיה מצאצאי אחאב. מלבי"ם: הסיבה שיואש פרץ בחומת ירושלים לא הייתה כדי להשחית את החומה אלא כך היה מקובל לציין ניצחון על מלך אחר.

[29] תרגום.

[30] רלב"ג.

[31] מצודות.

[32] תרגום.

[33] מצודות.

[34] רד"ק בשם סדר עולם: בזמן זה מת יואש וחזר אמציה לירושלים. רלב"ג: יואש מת בזמן זה משום שהוא התגאה על אמציה וכן כתב המלבי"ם שיואש מת קודם זמנו בגלל שהתגאה על נצחונו.

[35] מצודות. מלבי"ם: המורדים באמציה היו תלמידי יהוידע הכהן. כמו"כ כתב שייתכן שהמורדים בו הם שייעצו לו להילחם נגד יואש.

[36] נחלקו הפרשנים כמה זמן שהה אמציה בלכיש. רש"י: אמציה שהה שם כל חמש עשרה השנים לאחר שיואש שחרר אותו, ומשמע מדבריו שאמציה לא חזר למלכותו באמת, אלא היה נרדף כל הזמן על ידי האנשים שמרדו בו. רד"ק: סובר שאמציה נהרג בלכיש מיד לאחר שברח לשם, כך שמשמע מדבריו שאמציה חזר למלכותו במשך חמש עשרה שנה. רד"ק גם דוחה את דברי רש"י שעוזיה מלך חמש עשרה שנים שבהם שהה אמציה בלכיש, שהרי כתוב בפסוק כא' שהעם המליכו את עוזיה לאחר מותו של אמציה ולא ייתכן לומר זאת אם עוזה מלך בפועל במשך חמש עשרה שנה. בפירושו לפרק טו' פסוק ח' כתב שלפי החשבון של רש"י צריך לומר שזכריה מלך שלש שנים בחיי אביו ופלא הדבר בעיניי משום שרש"י ומפרשים נוספים כתבו שירבעם מלך שלש שנים בחיי אביו. רלב"ג בפירושו לפרק טו' פסוק ח': עזריה מלך בחיי אביו במשך אחת עשרה שנה. מלבי"ם: ייתכן שאמציה ברח ללכיש שלש שנים אחרי המלחמה נגד יואש ואז יוצא שהוא שהה שם שתים עשרה שנה.

[37] רד"ק.

[38] מצודות. רד"ק: העיר אילת הייתה שייכת לאדום. דוד כבש את העיר אילת וכאשר יהורם מלך על יהודה ואדום מרדו בו, הם לקחו חזרה את העיר אילת עד שעזריה כבש שוב את העיר אילת ובנה אותה ואת חומותיה.

[39] מצודות.

[40] מצודות. רד"ק: מכך שהנביא מצריך להדגיש שבניין העיר אילת היה אחרי שאמציה מת, משמע שעוזיה התחיל למלוך בחיי אביו. לדבריו, כאשר אמציה ברח מירושלים ללכיש, עוזיה מילא את מקומו כמלך.

[41] מצודות.

[42] רש"י.

[43] מצודות. רד"ק הביא מחלוקת בירושלמי האם תחום ממלכת ירבעם הייתה גדולה יותר מתחום ממלכת יהושע או לא. דעת מקרא בפירושו לספר יהושע, פרק יג' פסוק ה', התלבט אם במקום "לבוא חמת" הל' שורשית או לא.

[44] מצודות ובשם חז"ל כתב שהכוונה היא שכשם שליונה הנביא נהפכה הנבואה על נינוה מרעה לטובה, כך בימי ירבעם נהפכה הנבואה על ישראל מלהיות רעה להיות טובה. רש"י: הכוונה היא שיונה משח את יהוא ואמר לו שבני רביעים יישבו לו על כסאו, ולכן ירבעם שהיה נינו של יהוא מלך על ישראל והצליח במלכותו. המלבי"ם בספר עמוס (פרק ו' פסוק יג') כתב שהכוונה היא שיונה התנבא ואמר שה' לא רצה להשמיד את בני ישראל מפני שעדיין לא נגזר דינם, ורק לאחר שעברה תקופה נוספת שבה חטאו ישראל, נגזרה הגזירה.

[45] מצודות. מלבי"ם: הקב"ה ראה שלא יעזור להעניש את עם ישראל.

[46] מצודות. רש"י: הכוונה מלשון שהמרו את פי ה'. רלב"ג: למרות שעם ישראל היה מורה את פי ה', ועקב כך באו עליו דברים רעים.

[47] מצודות.

[48] מצודות.

[49] תרגום.

[50] מצודות.

[51] מצודות.

[52] מצודות.

[53] מצודות. רד"ק: הכוונה של המילה "בישראל" היא להסביר מדוע החזיר ירבעם את הערים האלה ליהודה למרות שהוא עצמו היה מלך ישראל, וכתב שהסיבה לכך היא בגלל שירבעם חשב שהדבר העיקרי הוא שהערים האלה יהיו תחת שלטון יהודי. מלבי"ם: באותו הזמן הייתה ממלכת יהודה נתונה תחת שלטון ממלכת ישראל ולכן ירבעם שלט גם על ממלכת יהודה וגם על הערים אותן כבש – דמשק וחמת.

[54] בספר מלכים לא כתוב כיצד מת ירבעם השני, והדבר נמצא במחלוקת בספר עמוס: א"ע סובר שהוא נהרג בחרב כדבריו של אמציה אל ירבעם בהם הוא מצטט את נבואתו של עמוס, ויש הסוברים (מצודות למשל) שאמציה שיקר לירבעם בדבריו שהרי עמוס אמר שביתו של ירבעם ימות בחרב והכוונה הייתה לזכריה בנו.

חידון מסכם לה - סו

חידון התנ"ך העולמי המקון, ספר ישעיהו חידון מסכם פרקים לה - סו
חידון התנ"ך תשפ"ב

חידון ישעיהו סה - סו

חידון התנ"ך העולמי המקוון - ישעיהו פרקים סה- סו
חידון התנ"ך תשפ"ב

ישעיהו מסכם נז - סד

חידון התנ"ך העולמי המקוון - ישעיהו - מסכם נז - סד
חידון התנ"ך תשפ"ב

חידון ישעיהו סג - סד

חידון התנ"ך העולמי המקוון - קיץ תשפ"ב - ישעיהו סג -סד
חידון התנ"ך תשפ"ב